{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-138","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":138,"title":"פרק רביעי:","hebrewTitle":"פרק רביעי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק רביעי: \nהנרצה עתה לבאר על ענין הקליפות שלהם ע\"ס וז' היכלות כענין הקדושה כי הם נגד הקדושה \nכקוף בפני אדם וכמו שצד הקדושה מושך שפע ומזון לכל נבראיו הטהורים, כן הקליפה היא \nמושכת ומשפעת מזון ושפע לנבראים רבים אשר בצדה. וזה טעם האסור והמותר הטמא והטהור \nהפסול והכשר. כי כמו שיבא צד הלובן והטהרה מצד החסד שהוא דמות הסבא מפני שיבה תקום, \nכן יש לובן בטומאה וקליפה והוא זקן אשמאי שהוא שומם ושרש השממה והכליון חרוץ. וכמו \nשיש אודם המותר ודם טוהר בצד הגבורה שהיא צד החוזר אל ההכרעה הטהורה וזהו הכובש את \nיצרו כדפי' לעיל, כן יש אודם ודם טמא ואסור. וכמו שיש ירוק בצד הרחמים הקו האמצעי \nמצד הת\"ת אשר שם הכשרות והטוב, כן יש המרה הירוקה הממיתה טפה שממנה פניו ש\"א \nמוריקות והפיסול והרע כי הם אלו נגד אלו. וכמו שאלו הג' הם חסד דין רחמים נכללים \nבי' ספירות כדפי' בשלהי שער מהות והנהגה, כן אלו הג' יש להם י' ספירות בקליפות \n"},{"index":2,"he":"המשטינים כאשר נבאר. אולם שמות אלו רבו בהם הפירוש' ואנו נקצר הרב במעט המספיק: \nהא' נקרא תאומיא\"ל. פי' כי היא מלשון תאומים במדה אשר מרדה באדון ב\"ה ועושה עצמה \nכתאומים אליו כדמיון תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל). ואין תימה מה \nשנמצא שם אל בדמות הקליפות כי כמו שיש שם אל בצד הקדושה כן יש א\"ל אחר וזש\"ה (במדבר \nכד) נאם שומע אמרי אל ופירש בזהר דא אל אחר. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת תומיא\"ל חסר \nאלף ופי' כי כל כוונתם לכלות ולהתם הקדושה ח\"ו ולהמעיטה מלהשגיח. ושתי שמות אלו \nייחסם הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ה. ע\"ש) אל הקליפות שהם נגד נצח והוד. \nולקליפה הראשונה ייחס שם בשם כתריאל להורות שהיא כתר לשאר הקליפות ומן הקליפה הזאת \nהכרת שהיא נק' לפעמים כרתי\"אל וע\"י נכרתים הרשעים. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת \nקמטיאל. ואפשר כדפירשנו בכרתי\"אל, ועניינו קמט, מלשון אשר קומטו ולא עת (איוב כב \n"},{"index":3,"he":"טז). וידוקדק עתה העניין הזה אשר קומטו בלא עת דהיינו תתקע\"ד דורות שקומטו ונכרתו \nקודם עתם כדפירשו רז\"ל (בחגיגה דף י\"ג): \nהשנית נק' עוגיא\"ל. ופי' הטעם כי היא עוגה לחברתה כן פירש הרמב\"ן ז\"ל. ואפשר לפרש \nמלשון הלהן תעגנה (רות א). והכונה מעכב השפע ומונע ההשגחה כמו מסך המבדיל בין ישראל \nלאביהם שבשמים. ואית דגרסי גועיא\"ל ופירש מלשון אם יגעה שור על בלילו (איוב ו') \nוהכונה כי הוא גועה לבלל האצילות ולהרוס הבנין. ואפשר מלשון גויעה כי מגמת פניו \nלהגוויע ולכלות כל הדברים הקדושים. ואית דגרסי בלא ו' געיא\"ל או עגא\"ל ואפשר לפרשו \nע\"ד שפירשתי בו'. ובתיקונים (שם) קרא הרשב\"י לספירה זו אדם בליעל. כי החכמה קדושה \nנקראת אדם כמבואר בשער ערכי הכנויים, וזאת שהיא כנגדה נקראת אדם בליעל. והשמות האלה \nעוגיא\"ל כו' ייחס לכנגד התפארת. ויש שקראו לקליפה זו בלי\"אל והכונה מבוארת כי הוא \nמכחיש מציאות האלוה וזהו בלי אל: \n"},{"index":4,"he":"השלישית נקראת סתריאל. כי היא מסתרת פני הרחמים כענין סכות בענן לך וגו' (איכה ג). \nואחרים קוראים אותה הרסי\"אל ופי' לשון הריסה שהוא הורס והכונה כי היא הפך הבינה כי \nהבינה משכנת ומגלה האלהות וכן היא בונה בנין הקדושה. וזאת מעלמת האלהות והורסת \nהבנין. וע\"ד זה נוכל לפרש סתריאל מלשון סתירה. ובתיקונים (שם) קראה הרשב\"י שערי\"אל \nומשם עשו איש שעיר ומשם שער באשה ערוה. ויש שקראו אותה עיתיאל ואפשר לפרש מלשון איש \nעתי (ויקרא טז) והכונה מזומן לעשות עצמו אלוה כענין העגל שנתהוה מעצמו. וכתבו \nהמפרשים כי ג' קליפות אלו היו אפיסתן כרגע ואלו הם העניין בונה עולמות ומחריבן. \nולפי דעתם אין ג' מיני טומאה אלו במציאות ואין כ\"א ז' קליפות ואין הדבר הזה צודק עם \nפי' הזהר. כי בפי' מבאר הרשב\"י (שם בתקונים) שהם י' מיני קליפות והוא קורא אותה י' \nכתרין תתאין, וכנגדן י' חמורים וי' אתונות. ואפשר לכוונתם בעינן האפיסה שנעדרת \n"},{"index":5,"he":"השגחתו מן העולם וגם זה לא יצדק שהרי שעריא\"ל היא קליפה שלישית והרי ממנה עשו איש \nשעיר וכן שער באשה ערוה: \nהרביעית נקרא געש כלה. ופי' הרמב\"ן שהוא ממונה על כתות חיילים כתות המקנאים ובקנאתו \nאשר הוא מקנא בהטהרה הוא גועש ורועש ומכלה כמה נשמות ואז אפי' מלאכי השלום מר \nיבכיון ע\"כ. ובתקונים (שם) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הקליפה הזאת נק' עוזיאל ומשם עזא \nועזאל שהם שני כחות הטומאה וכן קראה חזריא\"ל יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ). ואחרים \nאמרו כי נקרא סמא\"ל ואחרים יחסו סמא\"ל במקום אחר כאשר נבאר: \nהחמישית נק' גו\"להב ופי' כמו מן ג\"ו יגורשו (איוב ל') והכוונה כי היא גוף של להב כי \nמזה תחלת הגופים המתכסים מבני אדם וכו' וכסאו מוקף בלהבי אש ואלמלא חפץ השם יתברך \nבבריותיו כתות חייליו היו מכלים כל הנבראים התחתונים כרגע. ואחרים פי' כי גו מלשון \nתוך לשון ארמי וענינו שהוא תוך הלהב וכו'. ואחרים פי' שנק' זעפיא\"ל והכוונה מלשון \n"},{"index":6,"he":"זעף שהוא שר הזעף וה' יצילנו. ובתקונים (שם) קראה אגגיא\"ל ואמר כי משם אגג מלך \nעמלק: \nהששית נק' תגרי\"נון. והכוונה כי הוא מעותד לשים תגר בין המלכים בקול צעקה גדולה \nשהוא מבלבל. ואחרים כתבו שהוא נק' זעמיאל ואפשר שהוא שר הזעם. ובתקונים (שם) קראו \nעוגיאל לקבל עמודא דאמצעיתא ומתמן עוג מלך הבשן ומלת עוגיאל פי' למעלה: \nהשביעית נק' ערבזר\"ק. והכונה כי הוא כעורב אכזרי ומתכוין לזרוק ילדיו. עוד פי' כי \nבשעת קבלתו מן הקדושה ערב לו ואחר שהוא מקבל מהקליפה שונא אותו השפע וזורק אותו. \nולנו אפשר לפרש כי בתחלה ערב לאדם בדברו וחלק משמן חכו ואח\"כ זורק לו סם המות וימצא \nמרורות פתנים בדבשו. ואחרים כתבו שנקרא קצפי\"אל שר הקצף: \nהשמינית סמא\"ל הרשע. והאריכות בעניינו אין צורך כי מפורסם כי הוא קטיגור של ישראל. \nובתקונים שם פי' כי קליפ' ז' וח' הם תאומיאל ותומיאל ואמר כי משם תהומות יכסיומו. \nואחרים כתבו שנקראת רגזיאל ואפשר שהוא שר הרוגז: \n"},{"index":7,"he":"התשיעית גמליא\"ל. והגאונים אומרים על הקליפה הזאת כי יש מקטרג א' בהמון מעלה גמליאל \nשמו ובהיותו יונק מהו' (אולי צ\"ל מהוברי) שמים כל חייליו חיילי שלום וכשנראים לבני \nאדם יש להם רשות להראות להם בצורת אדם ומגידות להם עתידות וכאשר הוא יונק מהמקטרג \nאשר עליו לעתות ידועות מתהפך שמו ונקרא נחשיאל וכל חיילין חיילי בהלה דמות נחשים \nמבהילים בני אדם ע\"כ פי' הגאונים. ואפשר כי כאשר יונק מצד הטהרה נקרא גמליאל מטעם \nכי ג\"ם לו יניקה מצד הטהרה. וכאשר הוא יונק מהקליפה נקרא נחשיא\"ל לומר שנחש אלוהו \nוכחו. ואחרים קראו לקליפה הזאת עבריא\"ל ואפשר שהוא שר העברה ובתקונים (שם) קראה \nסמא\"ל הערל כי כנגד המילה היא הערלה: \nהעשירית נק' לילית. והיא מקבלת מכל הקליפות כמו הטהרה ונקראת אשת זנונים. ובזהר פ' \nאחרי (דף ע'.) פי' כי מדרגה עשירי שבקליפות היא נקראת דורש אל המתים. ושאר שמות \nהקליפות נתבארו בשער ערכי הכנויים: \n"},{"index":8,"he":" \nשער כה פרק ה\nפרק חמישי: \nפי' הקדמונים כי שתי לילית הן אחת קטנה ואחת גדולה הגדולה בת זוגו של סמאל והיא אשת \nזנונים והקטנה בת זוגו של אשמדאי כאשר יתבאר בשער היכלי התמורות בע\"ה. ועל הלילית \nהזאת כלת סמאל פי' הגאונים שיש תחת ידה ת\"פ חיילות בחשבון שמה ויוצאות ביום הכפורים \nאל המדבריות הולכת ומייללת כי היא שר היללה. ומחלת בת ישמעאל היא ג\"כ פלגש סמאל. \nויוצאות עם תע\"ח חיילות הולכת ומשוררת בלשון הקדש שיר ושבח ובפגעם אלו עם אלו \nמתקוטטים ביום הכפורים שם במדבר מתגרים אלו עם אלו עד עלות קולם השמים והארץ רעשה \nלקולם וכל זה עושה הקב\"ה כדי שלא ילמדו קטיגורא על ישראל בתפלתם. ואחרים כתבו כי \nהקליפה הזאת היא נקראת משולחאל והטעם כי היא משלחת מלאכי רעים הרחמן יצילנו. ומצאנו \nכתוב כי סמאל הרשע ולילית האולת המה כדמות זווג א' באמצעות שושבין מקבל אצילות רשע \nוזדון מזה ומשפיע לזה ועל סוד זה נאמר (ישעי' כ\"ז) ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה \n"},{"index":9,"he":"וגו' על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. לויתן, פי' \nחיבורם וזווגם של שניהם שהם כדמיון נחשים על כן כפל נחש בריח כנגד סמאל נחש עקלתון \nכנגד לילית. והרג את התנין אשר בים, כשם שיש לויתן טהור בים כפשוטו ונקרא תנין כן \nיש תנין גדול טמא בים כפשוטו. וכן למעלה על דרך הנעלם. והתנין של מעלה הוא שר סומא \nשהוא כדמיון שושבין אמצעי בין סמאל ולילית ושמו תניניעור והוא כמו תנין עור. ובעלי \nהקבלה אמרו כי אותו התנין שבים בלי עינים וכן התנין של מעלה כדמות צורה רוחניות בלי \nגוונים שהם העינים על כן שמו תניניעור והוא המחבר הלוויה והזווג בין סמאל ולילית \nאלו נברא שלם בשלימות אצילותו היה מחריב העולם ברגע אחד וכשיגיע הרצון וימעט ויחסר \nהאצילות הבא מצד סמאל ולילית באמצעות השר הסומא בכליון גמור אז יתקיים מאמר הנביא \nביום ההוא יפקוד ה' וגו' עכ\"ל. ונראה כי האמת עמהם כי במקומות רבים (בתקוני ז\"ח דף \n"},{"index":10,"he":"קל\"ח ובתקונא ל\"א דף ע\"ד.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי סמאל ולילית הם נגד תפארת ומלכות והם \nנקראים שמים וארץ ועליהם נאמר (ישעיה נא ו) כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. \nאבל על ת\"ת ומלכות נאמר ישמחו השמים ותגל הארץ וכן נאמר על ת\"ת ומלכות והיה אור \nהלבנה כאור החמה (שם ל כו). ועל סמאל ולילית נאמר (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה \nהחמה וגו'. ואין ספק שכמו שיש לויתן טהור וקדוש מזיווג הת\"ת והמלכות והוא היסוד כן \nיש בצד הטומאה כח המחבר הכחות הללו יחד והוא עור. שאם היה בעל עינים היה הזווג הטמא \nשלם חס ושלום והיו מחריבים העולם. אבל בקדושה הוא בעל עינים ועליו נאמר (קהלת ב יד) \nהחכם עיניו בראשו כדפירשנו בשער ערכי הכנויים בערך לויתן. אמנם על לויתן זה נאמר \n(איוב יא כ) ועיני רשעים תכלנה. והגאונים פי' כי יש גם כן לסמאל י\"ב כחות כמו שיש \nי\"ב כחות לתפארת כדפירשנו בענין הגבולים ושמות הכחות הם אלו. וזה העתק לשונם סמאל \n"},{"index":11,"he":"הוא רביעי נאצל אחר שלש כחות המשחיתות שנמוחו מן העולם שהם קמטיא\"ל בליא\"ל עתיא\"ל. \nוסמא\"ל רביעי להם וממנו נאצלו י\"ב כחות מחבלים ארורים מקטרגים על י\"ב שבטי יה \nעליונים ותחתונים כל שר מהם רע רע. ואלה שמותם: \nהשר הראשון בערירו\"ן ונקרא כן על שם שהוא רביעי וגם מלא רע. השר השני אדמירו\"ן \nגווניו כדם המעורב במים. השלישי צלל דמירו\"ן גווניו כמראה הדם הצלול. הרביעי \nשיחרינו\"ן גווניו כלם שחורים. החמשי שלהבירון גווניו כדמות שלהבת אש. הששי עפרירו\"ן \nגווניו דמות העפר. השביעי עביררו\"ן גווניו דמות העבים המסבבים בעולם כל מיני נזקים. \nהשמיני נחשתירון נ\"א נחשיכו\"ן גווניו כעין הנחשת. התשיעי נחשירו\"ן (גווניו כעין \nנחשים הוא וכל מחנהו. העשירי דגדגירו\"ן גווניו) דמות דגים גדולים והגוונים כדמות \nסימני טמאים. הי\"א בהמירו\"ן הוא וכל מחנהו גוונים דמות בהמות או חיות, והוא שר מושל \nעל אלף שרים חזקים בהרים וכל שר ושר מהם אלף מחנהו וזהו סוד בהמות בהררי אלף (תהלים \n"},{"index":12,"he":"נ י). הי\"ב נשימירו\"ן הוא וכל מחנהו צורת נשים רעות ומזיקות יותר מכל הכתות \nהמזיקים. ובעלי החכמה הזאת הבקיאים בשמוש אומרים על דרך הקבלה ומעשה ששמו גם כן \nחתורולרו\"ן ופעמים הוא וכל מחנהו נראים כדמות החתולים הגדולים ע\"כ. עד הנה מה \nשמצאנו בענין הספירות הטמאות והקליפות בדברי הגאונים עליהם השלום והמפרשים והזהר \nוקצרנו בהם הרבה לפי שאין הדברים האלה בכונתינו אלא הערה אל המעיין כדי שיצליח \nבביאור התורה וסודותיה ובזולת זה אין לנו בו חלק ולא ידיעה: \n \n"},{"index":13,"he":"שער כה פרק ו\nפרק שישי: \nהנרצה בפרק זה להציל חסרי הדעת מן הטעות אל יחשוב החושב שהקליפות נכנסות אל תוך \nהאצילות הטהור והקדוש חס ושלום חלילה וחלילה כי החושב זאת חייב ראשו לקונו. ומה \nשנמצא בקצת מקומות שיורה על שהקליפ' נכנסות תחת הקדושה אינו לא בעולם האצילות ולא \nבעולם הבריאה אבל הוא בעולם היצירה הוא עולם המטטרון כי סביב לו רשעים יתהלכון. וכן \nביאר הרשב\"י ע\"ה בס' ר\"מ (פנחס דרכ\"ז) וז\"ל לעילא באילנא דחיי לית קליפין כי אין \nלבא אל שער המלך בלבוש שק לתתא אית קליפה במטטרון דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא. \nדבזמנא דקב\"ה בר ממלכותיה אתכסי בגדפין ואנפין דעבד דיליה מטטרון הה\"ד (ש\"ב כב) \nוירכב על כרוב ויעוף. ואינון קליפון דסחרין לד' חיוון דמטטרון אינון תוהו, (מ\"א יט) \nוהנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה'. בה\"ו, ואחר הרוח רעש לא \nברעש ה'. הא תרין קליפין ירוק וחיוור. דקליפין דאגוזא חד תה\"ו קו ירוק, תניינא בהו \n"},{"index":14,"he":"אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא. לקביל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה. \nקליפה תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכי איהו מתדבק בחטה ולא יכול לאתפרשא מתמן עד \nדטחנין ליה ברחיים דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש דצריך למטחן בהון מילי דאורייתא \nעד דיהון כקמח סלת נקייה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהו סובין עד דישתכח הלכה \nסלת נקייה. בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא \nואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה האלדים נהמא \nדגופא ונהמא דאורייתא הה\"ד (משלי ט) לכו לחמו בלחמי. והאי קליפה איהי כקליפא \nדמתדבקא במוחא דאגוזא ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא אתפרשא ההיא קליפה ממוחא דאגוזא בלא \nקושיא. ובזמנא דאיהי אגוזא יבישה קשה לבר נש לאעברא לה מתמן כי עדיין הקושייא \nבמקומה עומדת. ובג\"ד מני קב\"ה לבר נש לאחזרא בתיובתא בבחרותיה קודם דיצר הרע יזקין \n"},{"index":15,"he":"ביה הה\"ד (ויקרא יט) מפני שיבה תקום, קודם שיבה דילך. והאי קליפה איהי אש ואתער ביה \nואחר הרעש אש לא באש ה'. רביעאה תהום, חלל דאגוזא ביה קול דממה דקה תמן קא אתא \nמלכא, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחזקאל א) כו' עכ\"ל. ולא נאסוף ידינו מלבאר \nהמאמר הזה לרבוי תועלתו. אמר לעילא באילנא דחיי, מפני שיש עץ החיים ועץ הדעת טוב \nורע. ועץ החיים הוא התפארת בפרט. ובכלל כל האצילות כי שם חיים ואין מיתה רק במקום \nהקליפות שהם סביב עולם מטטרון שהוא עץ הדעת טוב ורע. כמו שביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים \n(תקונא נ\"א דף פ\"ה) ז\"ל ועץ הדעת טוב ורע איהו לתתא עץ הדעת טוב דא מטטרון, ורע דא \nסמאל עכ\"ל בקוצר מפני האריכות הגדול. ומכאן הריסה להאומר כי עץ הדעת טוב ורע הוא \nבמלכות שטעות הוא בידם. ומה שנמצא להרשב\"י ע\"ה פעמים קורא למלכות עץ הדעת טוב ורע \nהוא ע\"ד השאלה כי כל מה שלמטה מהמלכות מתייחס אליה ועקרו במטטרון והושאל אל המלכות \n"},{"index":16,"he":"מפני שרגליה שהם מטטרו\"ן יורדות מות שהם הקליפות. וייחס הקליפות בשם סמאל כי הוא \nשלוחם לכל ריב ולכל נגע לכל עוון ולכל חטאת כמפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה בכמה מקומות \nובכמה מדרשים ואגדות שבתלמוד. ונחזור אל המאמר שאמר כי באלנא דחיי לית קליפין כי \nהוא מוח בלא קליפה והכריח כן מן הפסוק כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק. כמ\"ש בערך \nשק ושק הוא הקליפה ומטעם זה השבים לובשים שק להראות כי מקבלים עליהם צער וענוי השק \nבעולם הזה תחת כי שנאו דעת קדושים והמליכו שק עליהם. ואפשר לומר עליו כי שק ר\"ת \nשונא קדושים ובצירוף הוא ק\"ש והם קש ותבן שבתבואה והם קשים כגידים. לתתא אית קליפין \nבמטטרון, הוא עץ הדעת טוב, ורע סביבו, כדמות הקליפה ופרי. דאיהו בדיוקנא וכו', כוון \nלבאר לנו כי כל מה שאנו אומרים כי הקליפות נכנסים בתוך הקדושה ושולטים עליה וכדומה \nלזה הוא הענין במטטרון שהוא כנגד התפארת והספירות. והתפארת מתכסה ומתעלם לפעמים \n"},{"index":17,"he":"בתוכו כדפי' בשער אבי\"ע. ומטעם זה אנו אומרים שהם נכנסים בספי' כי הנוגע בלבוש המלך \nכנוגע במלך עצמו. וידענו כי יקשה לפי זה אל המעיין מהמאמרים רבים מהזוהר ובפרט בפ' \nאחרי (דף ע\"ט) וז\"ל (תנן) דתנינן בשעתא דחיויא תקיפא אתער בגין חובי עלמא, שארי \nואתחבר עם נוקבא ואטיל בה זוהמא, אתפרש דכורא מינה בגין דהא אסתאבת ואתקריאת מסאבא \nולא אתחזי לדכורא למקרב בהדה כו' בזמנא דהיא אסתאבת עכ\"ל. וידמה המעיין כי מה שאמר \nשהטיל בה זוהמא הוא ששמש הוא עמה ח\"ו והטיל בה זוהמא כמ\"ש שבא נחש על חוה כמשמעו \nח\"ו חלילה וחלילה כי מי נגע ידו בכך ונקה. ודברי הרשב\"י ע\"ה הם מים עמוקים כו' ואיש \nתבונה ידלנה. כבר כתבנו בשער הצנורות (פ\"ד) מענין ב' צנורות שביסוד א' אל הימין וא' \nאל השמאל כי מבשרי אחזה אלוה וכמו שבאדם שני נקבים א' אל הזרע הקדוש וא' אל המותר \nהטמא כן למעלה המותר מתהוה בגבורה כי שם צרוף הכסף והזהב כדפי' בפ\"ק. והנה ברבות \n"},{"index":18,"he":"הזכות והיושר והאושר והצדק והכושר בעולם הזה אז המלכות מתעוררת מצד נשמות הצדיקים \nשהן מיין נוקבין והם סבת התעוררות כמבואר בשער מהות וההנהגה. ואז יונקת מצד השמן \nהטוב ועולתה קפצה פיה והרשעה כולה כעשן נמלחה. וכאשר בני העה\"ז להפך אז יונקת \nהמלכות מצד המותר מן הצנור המשפיע סיגי הכסף וסיגי הזהב שהוא השפע הטמא הראוי אל \nהקליפה. והענין כי אחר שאין למלכות במה להתעורר ולתבוע השפע ואין זכות במה לתלות, \nאז מתעורר הנחש ומלמד קטיגורא עם העונות והעבירות הנעשים בעולם ומתחיל לקנטר \nולקטרג, ואומר רבש\"ע מה ראית להשפיע ברכות וטוב על ישראל הרי בני שהם ע' אומות \nשנשמתם נאצלת מן הקליפה מגלי עריות וישראל מגלי עריות אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז \nוכיון שכן תן לי חלק בניי ואז מתעורר ח\"ו כח הדין החזק על שונאיהם של ישראל. וכן \nבארו בתיקונים (תקונא כ\"א ד\"ן) וז\"ל ואינון לרחקא השטן מנייהו דלא יתקרב לגבי \n"},{"index":19,"he":"כורסייא דאיהו לבא לתבעא דינא על איברין קדישין דאינון ישראל ולבא שכינתא בינייהו \nעכ\"ל. ר\"ל לרחקא השטן מנייהו דלא יקרב לגבי כורסייא, דהיינו כסא הכבוד עולם הבריאה. \nובהיות הקליפה נכנסת בעולם של מטטרון כדפי', היא מתקרבת אל הכסא בודאי כדפי' בשער \nאבי\"ע כי עולם הבריאה הוא הכסא. ודקדק לומר כי קורבתו שם הוא לתבעא דינא, דהיינו \nשאומר אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות וכו' ואז הדין נשפע אל השכינה על שונאיהם של \nישראל, והיינו לבא ואיברין דקאמר. ובסבת צעקתה המלכות אינה יונקת מצד הצנור הקדוש \nאלא יונ' מצד הצנור השמאלי שבו יושפע המותר והסיגים ואז הנחש כרוך על עקיבה לקבל \nהשפע המר הזה כי זו כחו לאלוהו. ואז השכינה טועמת מרורות השפע הרע ההוא. וזהו ענין \nואטיל בה זוהמא שאין הכונה שיעלה למעלה ח\"ו אמנם הכונה כי ע\"י התעוררותו יושפע עליה \nמר ממות. והנה השפע המר הזה הוא דם נדות וזהו כתמים המטמאין ואז האשה מטמאה את \n"},{"index":20,"he":"בועלה כנדה עצמה. וכבר נודע כי לא כאלה חלק יעקב כי נחלתו נחלה בלי מצרים ובשמחתו \nלא יתערב זר ולכן לא תבא אל המלך. שהיא נטמאת ח\"ו ואז לא יבא אליה המלך כ\"א אחר \nתטהר ותגלה אור פניה אשר נסתרו וחשכו מאוריה. ותספור ימים מספר שבעתים כדי שתהיה \nאור הלבנה כאור החמה ואז תטבול במי מקוה של מ' סאה שהוא היכל נודע שבו תקבל המלכות \nטהרתה וקשוטיה ומבואר בתיקונים ובר\"מ בארוכה ואח\"כ תתייחד עם בעלה. ולכן תמצא כי \nאחר הרוגז הגדול סופו רחמים ורצון. והנה אין הקליפות לעולם נכנסים תוך הקדושה ח\"ו \nודי בזה הערה אל המעיין ואזהרה לבל יכשל לעולמי עד: \n \n"}]}
