{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-139","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":139,"title":"שער כה פרק ז","hebrewTitle":"שער כה פרק ז","segments":[{"index":1,"he":"שער כה פרק ז\nפרק שביעי: \nנחזור לבאור המאמר שהיינו בו ואינון קליפין וכו'. עיקר כונתינו בפ' זה בביאור שאר \nהמאמר הזה הוא על ענין שאלה עצומה נופלת בדרוש הזה. כי המובן מתוך המאמר הזה \nוממאמרים אחרים רבים נראה שהקליפות הם ג' מלבד אותה הדקה שהיא קול דממה דקה כמו \nשנבאר. ולמעלה בפ\"ד בארנו בפי בשם הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים כי הקליפות הם י' כנגד \nי' ספירות מפורשות ידועות בשם. וקשה דידיה אדידיה, כי במ\"א אמר שהם י' ובמקום א' \nאמר שהם ג' או ד'. ובתירוץ שאלה זו צריך שנדע כי הקליפות הם לפני הקדושה כקוף לפני \nבני אדם וכמו שהקוף לפני האדם עושה כל מעשה האדם דרך לעג רוצה להדמות ואינו נדמה. \nכן הטומאה והקליפה עושה כמעשה הקדושה, אם בענין הנשמות אם בענין הפעולות אם בענין \nהגוונים. וכמו שהאצילות נכלל בג' קוים קו החסד קו הרחמים וקו הדין כמו שהארכנו בשער \nמהות והנהגה בסופו, כן הטומאה נכללת בחס\"ד די\"ן ורחמים. לא חסד חסד ממש אלא חסד הוא \n"},{"index":2,"he":"כתרגום של חרפה שהוא חסודא. והרחמים רחמי רשעים אכזרי. והדין אין צריך לביאור כי \nהוא רצועה בישא להלקות הרשעים, ועוד שהוא עוות הדין כדפי' בזוהר (חדש דף ק\"י ע\"ב) \nבמדרש איכה בפסוק (קהלת יב ג) והתעוותו אנשי החיל ויתבאר ענין דינם עוד בהיכלות. \nוכן בענין הגוונים לבן משם לבן הארמי ומשם זקן וכסיל זקן אשמאי. וכן ירוק סימן \nלעביר' הדרוקן. וכן אדום מן האדום האדום הזה. ושלשה הגוונים האלה נגד שלשה גוונים \nקדושים שבקשת וענין זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל\"ז דע\"ח.) ז\"ל ג' קליפין \nאינון בערלה לקבל תלת קליפין דאגוזא ועלייהו אתמר והארץ היתה תהו ובהו וחשך. תהו קו \nירוק קליפה קדמאה, בהו קליפה תניינא, חשך קליפה תליתאה. ותלת אילין דא על גב דא \nלקבל תלת גונים דעינא דאתמר בהון ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'. לקבלייהו \nתלת גוונין דקשת דבהון נהרא בת עין דאיהי נקודה אות ברית. עלה אתמר וראיתיה לזכור \n"},{"index":3,"he":"ברית עולם וכו' אימתי לבתר דמתעברין תלת קליפין בישין מינה. ובזמנא דאיהי מתלבשא \nבאילין קליפין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' עכ\"ל. הנה בפי' כי ג' קליפות \nאלה הם נגד ג' גווני העין וכבר ביארנו למעלה בשער המציאיות בשם הרשב\"י כי ג' גווני \nהעין הם ג' אבות וכן בארנו בערך שבת בשער ערכי הכנויים. וכן אמר שהם ג' גווני הקשת \nוג' גווני הקשת הם נגד ג' אבות שהם אבות לחס\"ד די\"ן ורחמי\"ם, אדו\"ם לב\"ן ירו\"ק. \nומטעם שהם נגד חד\"ר לכן ביטולם וגידועם [ח] הוא על ידם. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה \nבתיקונים (תקונא י\"ח דף ל\"ד ע\"ב) וז\"ל וברי עד די אלין קליפין דאגוזא מתעברין \nומתחברין בתקיע\"ה ושברים ותרועה. שברים דבהון שבר תשבר מצבותיהם דאינון קליפין \nדאגוזא, ובתרועה תרועם בשבט ברזל, ובתקיעה והוקע אותם לה' נגד השמש עכ\"ל. וכבר \nנתבאר בשער השמות ובשערים הקודמים כי תקיעה תרועה שברים הם נגד ג' אבות חסד דין \n"},{"index":4,"he":"ורחמים ובארנו גם כן בשער ערכי הכנויים. ובזה ניתרצה שאלתינו כי הם עשר ונכללים בג' \nכדפי'. אמנם צריך לדקדק כי אחר שהם נכללים בג' שהם נגד ג' אבות למה הם הפך סדר \nהקדושה כי בקדושה הם לבן חסד ראשונה ואח\"כ ירוק באמצע נגד הת\"ת והאדום לשמאל נגד \nהגבורה, ובהערלה הם להפך כי ראשונה היא קליפה ירוקה ואחריה לבנה ואחריה חשך ואש \nשהכל א'. וביאר הסדר הזה הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (שם למעלה מזה) וז\"ל וארא והנה רוח \nסערה באה מן הצפון דא קו תהו קליפה ירוקה דאגוזא דאיהו קו ירוק. ענן גדול קליפה \nתניינא חיוורא דאגוזא ודא בוהו. ואש מתלקחת קליפה תליתאה דאגוזא [ודא חשך. ונוגה לו \nסביב דא קליפה ד' דאגוזא דאיהו] אתאחדא במוחא ומתוכה כעין החשמל דא מוחא עכ\"ל. והנה \nביאר בפי' כי הראשונה ירוקה והשנייה לבנה והג' היא חשך ואש. ונראה לתרץ במה שביאר \nהרשב\"י ע\"ה בפ' ויבדל אלדים בין האור ובין החושך (בראשית א) ובפ' הבדלו מתוך העדה \n"},{"index":5,"he":"הזאת (במדבר טז כא) כי הטומאה והקליפה אינה רוצה בהכרעה ולפיכך נבדלו קרח ועדתו שלא \nרצו בהכרעתו של מרע\"ה ונפלו לגיהנם ורמזנו ענין זה בשערים הקודמים. ומטעם זה אין \nהקו הירוק המכריע הוא הקו האמצעי באמצע בין הקליפה הלבנה והאדומה להורות כי הם שרש \nהתגר והקטטה ואין ביניהם שלום כלל ועקר. וקדמה הירוקה כי כיון שנדחית מבין שני \nהקצוות נטה כלפי החסדים והחרפות כדרך הקדושה אלא שנטה מכל וכל ולא הכריע ביניהם. כי \nהלבנה תכלית הקושי והאדומה רפה מציאותה ואם היא קשת ההפרדה והחילוק כי היא נדבקת \nעמה תכלית הדיבוק כאשר נבאר בעה\"ו ונמצאו שני הקצוות יחד והאמצעי דחוי לחוץ כדפי'. \nונחזור לענין המאמר לפי שג' קליפות הם נגד ג' אבות שהם ג' חיות המרכבה ולכן הם \nקליפות לחיות שבמטטרון. ואמר כי הם ג' קליפות מפורשות בשמות. הראשונה תהו קו ירוק \nרוח סערה ביחזקאל ורוח חזק באליהו. וכבר נודע כי הרוח הוא המכריע בין האש ובין המים \n"},{"index":6,"he":"בצד הקדושה. ובטומאה דחו אותו לחוץ ונטה לצד החסד והחרפות כדפי'. הב' בהו אבנים \nמפולמות ופי' מפולמות חזקות כן פי' בערוך בע' מפולם אבנים מפולמות בריאים לחים \nוחזקים וכן היא קליפה קשה מכלם כי הקליפות הם הפך הקדושה והם לחים שופעות מים הם מי \nהמרים המאררים. וכן נקרא רעש וענן גדול וכו' כן הענן מצד המים בחסד וכן הענן הזה \nטמא במקום טהור. והשלישית אש וחשך כי כבר מפורסם כי האש שבצד הטומאה הוא חשוך כי \nהשחור אדום הוא אלא שלקה כדפי' בשער הגוונים. ותחת ג' קליפות אלו, היא קליפה מתקרבת \nאל המוח המתקרבת אל הקדושה שהוא באויר [והיא קלי' נוגה] והיא כמעט קדושה כמו שנבאר \nבשער היכלות הקליפות והיא חלוקה רביעית והוא מה שבין טהור לטמא שהוא בינוני וברור \nהוא. אמנם יש לתמוה שאין אויר באגוז בין הקליפה דקה למוח אבל הוא קודם לקליפה הדקה. \nואין זה ספק כי האויר שאנו אומרים היא האויר שיש קצת כשתבדל זו מזו ר\"ל הקליפה הדקה \n"},{"index":7,"he":"מהמוח. או נאמר שכאשר היא לחה שנוחה להתפרק כמו שביאר המאמר אז יש הבדל קצת בין זו \nלזו. או גם נאמר כי באגוז נדבק הקליפה הדקה אל המוח לקרבתה ג\"כ אל הקדושה. איך \nשיהיה האויר שהוא התהום הוא הקליפה היותר קרובה אל הקדושה מהג' הקודמות ועל הג' \nנאמר לא ברוח ה' לא ברעש ה' לא באש ה' אמנם בקול דממה דקה נאמר בה ה'. וזהו ונוגה \nלו סביב ומתוכה כעין חשמל כי הקליפה הזאת הרביעית מתקרבת אל הקדושה ביותר ע\"כ \nלפעמים אין הרשב\"י ע\"ה מזכיר אותה עם הג' ואין נכללת בי' הטומאות כלל. ולזה בנטע \nהאילן אמר הכתוב (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים כי לעולם הקליפה קודמת לפרי \nאמנם בשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. כי כמו שפטר חמור קדוש כי אסור \nלהשתמש בו וצריך פדיון וזהו מטעם כי בהיותו בכור נתקרב אל הקדושה ואם לא יפדהו צריך \nעריפה כדי שלא יגביר עליו כח הקליפה ונמצא מתפרש ממקום הקדושה כן הפרי של שנה \n"},{"index":8,"he":"הרביעית הוא קדוש וצריך פדיון. והנה פטר החמור אע\"פ שיתן אותו הבעלים לכהן אין הכהן \nיכול להשתמש בו אם לא יפדה אותו בשה אבל נטע רבעי אם ירצה יאכל הפרי בעצמו בירושלים \nאו יפדהו ואוכל דמיו בירושלים כדין כל מעשר שני. והטעם כי החמור הוא חלק הטומאה ממש \nוחלקו חזק לכך צריך פדיון. ואעפ\"י שיהיה ביד כהן עדין יש ספק שלא יצא לתרבות רעה, \nואפי' ביד כהן שהוא הימין צריך פדיון. אבל נטע רבעי בהיותו אוכל אותו בירושלים שאין \nשם קליפה לא דקה ולא גסה כלל די ובזה ברור לנו שלא יצא מקדושתו אבל אם ירצה לאכול \nאותו בגבולין צריך פדיון שאין כח הקדושה מתחזק כל כך בגבולים כמו בירושלים ששם מקום \nהחשמל ולכן נוגה יהיה לו סביב ולא יצא לחוץ. ע\"כ. והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער \nהזה בס\"ד: \n"},{"index":9,"he":"שער היכלות הקליפות שהוא שער כ\"ו: \nכבר רמזנו למעלה כי הקליפות האלה הם דומים בענינם אל האצילות כקוף לפני בני האדם \nולכן כמו שיש בקדושה ד' היכלות שהם משכן ולבוש אל י' ספירות כן בטומאה הם ז' היכלות \nשהם לבוש אל עשר מדרגות. ולא שידמו ממש כי למעלה מהיכל שביעי בקליפות אין טומאה כלל \nואין כן בקדושה כי למעלה מהיכל ו' כמה וכמה מדרגות הכסא כדפי': \n \n"},{"index":10,"he":"שער כו פרק א\nפרק ראשון: \nבהיכל ראשון יהוא הנקרא בור והבור רק וכל הבא ליכנס בו אין לו סומך שיאחז בידו שלא \nיפול אלא כלם דוחין אותו שיפול בתוכו. בהיכל זה ממונה א' ושמו דומה והוא עומד כאן \nבהיכל הזה ועומד בפתח היכל ראשון מהקדושה מבחוץ עם כמה מלאכי חבלה לאחוז בנשמות \nשדוחה המלאך הקדוש טהריא\"ל, כדפי' בשער היכלות הקדושה בפ\"א. ותחת הממונה הזה דומ\"ה \nיש ממונה אחר ושמו פתו\"ת ותחת ידו כמה אלף ורבוא מלאכי חבלה והוא עומד לפתות בני \nאדם מדרך טובה להביט בניאוף ובזנות, כשמו כן פעולתו. וכל מלאכי חבלה שעמו הולכים \nלפני בני אדם להיות עיניהם אל העבירה והממונה זה נקרא ג\"כ סרסרים (נ\"א סרסורי\"ה] כי \nהוא סרסור העבירה. והממונה הזה עומד על הקבר בזמן שהגוף נדון ושובר עיניו מפני שהטה \nאחרי עצתו. כי כן דרך הקליפה להשטין למטה ועולה ומקטרג למעלה ויורד ונוטל נשמתו וכל \nהנמשך אחריו נוטל הוא עצמו נקמתו ממנו. לפנים בהיכל זה כמה נחשים ועקרבים הנושכים \n"},{"index":11,"he":"הנשמה כשהיא נכנסת שם. ועל כל ההיכל הזה יש ממונה א' ושמו גמגימ\"א [נ\"א גמגומ\"א] \nוהוא אדום כוורד והוא עומד להשטין כשתפלתו של אדם נדחית מהיכל א' של קדושה כדפי' \nבשער היכלות פ\"א. וכאשר זה מקבל התפלה ההיא הנדחית, עולה עמה עד היכל ז' של קליפה \nומשם מלמד עליו חובה ומזכיר עונותיו. וזש\"ה (איוב א) ויבא גם השטן בתוכם ג\"ם הוא שם \nהשטן שהוא גמגימ\"א [נ\"א גמגומ\"א]. ממונים לאחוז בכל מיני דברי ניבול או דבר פגם \nשמוציא האדם בשפתיו ושומרים אותו וכאשר האדם אח\"כ מוציא מפיו דברי קדושה כמו דברי \nתורה או תפלה אז מטמאים את [נ\"א נטמאים אותם] הדברים הקדושים בטומאה ההיא שהוציא \nמפיו קודם לכן, ואז כביכול תשש כח קדושה ואז אוי לו אוי לנפשו של החוטא ההוא. עוד \nבהיכל הזה על כל אלו הממונים ממונה אחד ושמו (טפסריני\"א) נ\"א ספסיריט\"א ותחת ידו \nכמה מלאכי חבלה והם ממונים על כל אותם הדברים שאדם זורק בכעס מידו ולוקחים הדבר \n"},{"index":12,"he":"ההוא ומעלים אותו למעלה ואומרים זה קרבן של פלוני שהקריב אלינו ומכריזים ווי לפלוני \nשזנה אחרי אלהי נכר ובת קול יוצאות שנית ואומרת אוי להם כי נדדו ממנו וההיכל הזה \nנק' שטן בור: \n \nשער כו פרק ב\nפרק שני: \nבהיכל שני והוא הנקרא שח\"ת והוא טמא והוא חשך. בהיכל הזה ג' פתחים לג' צדדים. בפתח \nאחד עומד ממונה אחד ושמו עסטירי\"א ותחת ידו כמה אלפים ורבואות ממונים על אותם שהם \nמוציאים שכבת זרע לבטלה שאינם רואים פני שכינה ואלו באים ומטמאים אותם בעולם הזה \nואחר כך כשנשמתו יוצאת אלו אוחזים אותו ומכניסים אותו להיות נדון בהם ואלו נקראים \nשכבת זרע רותחת ואלו לוקחים חימום העבירה והזרע ומעלים אותו למעלה וגורם להיות ח\"ו \nברית קדש נכנע [נ\"א נכנס] תחת הקליפות. בפתח שני יש ממונה אחד ושמו טסקיפ\"ה והוא \nממונה על כל אותם הבאים על הבהמות או על העריות החמורות שבתורה ותחת ידו כמה אלפים \nורבואות מלאכי חבלה ודרכם עם האיש הזה כדרך אותם אשר אמרנו למעלה. בהיכל הזה יש \n"},{"index":13,"he":"ממונה אחד ובידו כוס [נ\"א ששמו כו\"ס] התרעלה וכל אותם הרוגי ב\"ד שנהרגו ושתו כוס \nהתרעלה בעולם הזה נצולו מכוס תרעלת עולם הבא. ואיזהו כוס התרעלה, בצאת הנשמה מהגוף \nהממונה הזה [שבידו] כוס התרעלה אוחז בו ומשקהו כוס תרעלה ובכוס ג' טפות הא' חצ\"ץ \nוהאחד מר ממות והאחד קובעת. ובהיכל הזה עומד ממונה אחד ושמו ניאציריא\"ל וממנו \nיוצאין הג' טפות שאמרנו ונכנסות בכוס התרעלה ומשם משקין אותו ביום המות והם הג' \nטפות שבחרב של מלאך המות שאמרו רז\"ל (במס' ע\"ז ד\"כ ע\"ב). בפתח ג' יש ממונה אחד ושמו \nסנגדיא\"ל והוא ממונה על כל אותם המכניסים ומטמאים ברית קודש בבת אל נכר. וכל אותם \nהמטמאים עצמם בנכריות כאן הם מצטיירים צורות הנשים אשר טמאו עצמן בממונה הזה ובכמה \nאלף ממונים אשר תחת ידו. ובצאת נשמתו מטמאין אותה בצורה ההיא ונקשרת עצמה בהיכל הזה \nוז\"ש רז\"ל (במס' סוטה דף ג') ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה בעה\"ז \n"},{"index":14,"he":"להיות עמה לעה\"ב. בתוך ההיכל הזה רוח א' טמא ובו תלויים כל הכשופים וכל מיני נחושים \nוכלם תלויים בטומאת זרע רותח וזה היה חכמת בלעם הרשע שהיה מטמא עצמו באתונו ואז היה \nמצליח בכשופיו. ועל זה נקרא ההיכל הזה שח\"ת טמא כי טמא הוא וטמא יקרא. תחת הרוח \nהעליון הטמא הזה יש בהיכל הזה עוד רוח טמא ושמו סרטי\"א וכמה אלף ורבואות מלאכי חבלה \nתחתיו והם מזומנים בשעה שיורד החלום מצד הקדושה הרוח הזה וכל מלאכי חבלה שעמו \nיורדים עם החלום ההוא ומתערבים עמו ומודיעים לאיש ההוא דברי שקר דברי התול עם החלום \nהצודק וכן ארז\"ל (ברכות דף נ\"ה) כשם שא\"א לבר בלא תבן כך א\"א לחלום בלא דברים \nבטלים. ומצד ההיכל הזה יוצאים שני רוחות מתהפכים לפעמים אנשים לפעמים נשים וכאשר \nנוסעים רוחות טמאים עליונים מצד נסיעתן מתהוים השנים להבים ושלהובים והולכים \nומתפשטים בעולם ומתראים לבני אדם בחלום כדמות נשים יפות ומטמאים אותם בקרי וכל זה \n"},{"index":15,"he":"הוא לנמשך אחרי דבריהם ומושך במעשיו את רוחם עליו וזהו שהזהירה התורה ונשמרת מכל \nדבר רע כדפירשו רז\"ל (במס' כתובות דף מ\"ו) שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה \nח\"ו. וכענין הזה פי' בזוהר פרשת תרומה (דף ק\"ל.) וז\"ל חד ממנא קיימא לההוא סטרא על \nההוא נוקבא דצפון בכל אינון חבילי טהירין סנוגי\"ריא שמיה. ובשעתא דההוא תננא עקים \nאורחיה וסליק, האי ממנא ושתין אלף רבוא משריין אחרנין כולהו מתעתדן לקבלא ליה \nולאתזנא מניה וקיימן בההוא נוקבא ועאלין בחד פתחא דאקרי קר\"י ודא איהו רזא דכתיב \n(ויקרא כו) ואם תלכו עמי קרי וגו' וכתיב והלכתי עמכם בחמת קרי בההוא רוגזא דנפיק \nמפתחא דקרי. ואלין אינון דמשטטי בליליא. ובשעתא דנשמתין נפקין לסלקא לאתחזאה לעילא \nאלין נפקין ומקטרגין לון דלא יכלין לסלקא ולאתחזאה לעילא בר אנון חסידין קדישין \nדאינון בקעין רקיעין ואוירין וסלקין. ואלין חבילי טהירין נפקין ומודעין מלין כדיבין \n"},{"index":16,"he":"לבני נשא ואתחזיין לון בדיוקנין אחרנין וחייכאן בהו עד דאושדין זרעא ואקרון מאריהון \nדקרי בגין דאינון דנפקין מפתחא דקרי גרמו לון. ובשעתא דמתעכלין אמורין ופדרין ההוא \nתננא הוה רוי לון וזן לון כפום יקרא דלהון הכי מזונא דילהון מה דאתחזי לון ובהאי לא \nנפקי ולא משטטי בארעא קדישא עכ\"ל. ומה שאמר ההוא תננא עקים ביאר אותו למעלה מן \nהענין ופי' כי בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים לא נצחה הרוח את עמוד העשן אבל \nבלילה העשן מעצמו היה מתעקם לצד צפון להיות נזונים ממנו אלה בעלי הקרי כדי שלא \nישוטטו בארץ ישראל. ובענין בעלי קריין נתבאר עוד בזוהר פרשת בראשית (דף נ\"ה.) כי \nנעמה היא אמן של שדים והיא מזרע של קין ואחריה טעו בני האלדים עז\"א ועזא\"ל ובני \nבניה הם המטעים בני האדם בענין חימום ולפעמים גם כן הנשים מתחממות ומתעברות מהן \nויולדות שדין ורוחין בישין. ואפשר היות כל הרוחין נתהוין מזה ההיכל להטעות בני אדם \n"},{"index":17,"he":"ומתלבשין בצורת בני אדם ע\"י נעמה. עוד מפורש שם כי אדה\"ר בק\"ל שנים שפירש מאשתו \nקודם שהוליד שת היה מוליד רוחות ושדים שמלאכתם להתעות בני האדם בענין הקרי וצורתם \nכצורת בני האדם ואינם מתהפכים מצורה לצורה כדרך שאר השדים אלא שאין להם שער בראשם \nואפשר הטעם להורות שאין להם שרש למעלה כי השערות מורים בסוד השרשים העליונים כמו \nשנבאר בשער הנשמה ואפשר שהם כחות מזה ההיכל שנתלבשו ונתהוו על ידי אדם בשנים ההם \nופי' שם (דף מ\"ז ע\"ב) כי אלו הם נקראים נגעי בני אדם: \n \nשער כו פרק ג\n"}]}
