{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-14","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":14,"title":"פרק שני:","hebrewTitle":"פרק שני:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שני: \nאחר שבפרק הקודם כתבנו דעת האומר שהספירות הם כלים והוא רבי מנחם ונמשך אחריו רבי \nיהודה. כונתנו בפרק זה להעתיק סברת ר' דוד בספר מגן דוד דס\"ל שהם עצם אלהות. ולפי \nשהוקשה לו ההערות שהבאנו מר' מנחם בפרק הקודם. תירץ ואמר דע שאין חלוף השמות או \nמנין הספי' מחייב רבוי בבורא ית' חלילה. כי מי שאמר בשם אהיה שהוא יורה הרחמים \nהגמורים ובשם אלקים שהוא מורה על משפט ודין, וכן בהוראות שאר הספי' וכנוייהן, זה \nאינו כי אם חלוף הבחינות בהצטרף אל פעולות מתחלפות, ר\"ל שכאשר תבחן עצם האלקות מצד \nשיורה על הרחמים גמורים ר\"ל שהוא פועל פעולת הרחמנות תקראהו בשם אהיה, וכאשר תבחנהו \nמצד שיורה על דין ומשפט רצה לומר שהוא פועל המשפטים תקראהו בשם אלהים. וכן בספירות \nוביתר השמות, שאין כאן אלא עצם א' בתכלית האחדות והפשיטות אשר לפי חילוף הבחינות בו \nבהצטרף אל פעולותיו המתחלפות יקראו בשמות רבים ויאמר בו שהוא עשר ספי', ואל ישאוך \n"},{"index":2,"he":"שזה יחייב רבוי בבורא ית' כי אלו נאמרים בהקש עצמותו ית' אל נבראיו עכ\"ל. ואח\"כ \nכיון להכריח בזה בראיות פלוסופיות ולא העתקנום למעוט תועלתם. והביא ראיה שהספי' הם \nעצם האלקות מספר הזוהר (האזינו דרצ\"ז) וז\"ל כי שם ה' אקרא מאי כי שם ה' אקרא. א\"ר \nשמעון הא כתיב הבו גודל לאלקינו כו'. הבו גודל, דא גדולה. הצור תמים פעלו, דא \nגבורה. כי כל דרכיו משפט, דא ת\"ת. אל אמונה, דא נצח. ואין עול, דא הוד. צדיק, דא \nיסוד. וישר, דא מלכות. הוא כלא שמא קדישא דקב\"ה. ובג\"כ כי שם ה' אקרא כו'. א\"ר חייא \nהאי קרא מיניה אוליפנא חכמה עלאה והכי הוא, אבל סיפא דקרא מקשר קשורא דמהימנותא \nבמאי דכתיב הוא, כד\"א צדיק וישר הוא, כלומר הוא כלא, הוא חד בלא פרודא. דאי תימא כל \nהני סגיאין אינון, חזר ואמר הוא, כלהו סלקין ומתקשרין ומתאחדין בחד. וכלא הוא היה \nוהוא הוה והוא יהיה, והוא חד בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין, עכ\"ל. הא לך ראייה \n"},{"index":3,"he":"מבוררת במה שאמרנו. כי אמרו שסוף הפסוק במלת הוא קושר כל הספי' יחד בקשר אמיץ. \nלהראות שאעפ\"י שהספירות הם רבות במספר עשר מצד הבחינה אל פעולותיו מ\"מ נוכל לומר \nשהם הוא כלומר הם עצם השי\"ת שהוא יחיד בתכלית האחדות עד שנאמר עליו הוא. ולכן אמר \nדאי תימא סגיאין אינון, כלומר א\"ת שכל אלו הספירות הם רבים וא\"כ היאך אפשר שיהיו \nדבר א', לכך השיבו שאמר הכתוב הוא אחר שהזכיר ע\"ס. להורות שהן מתיחדים בעצמותו ית', \nוהרבוי הוא בהצטרף אל המקבלים בבחינות מתחלפות. וזו ראייה גדולה. וא\"א להודיעך מבלי \nשאפרש לך כונת הזוהר. כי בראשונה הזכיר המדות בפרט, ואחר כך כללם בשם אחד. והנה כי \nשם ה' רומז לג' ראשונות. הבו גודל לאלקינו, חסד נקרא גדולה. הצור תמים פעלו, זה רמז \nלפחד יצחק שהוא תקיף וחזק. כי כל דרכיו משפט, רמז ת\"ת וכו'. ואחר הרמז כל ההתפשטות, \nחזר וכללו ביחד גמור במלת הוא, כלומר אלה הספירות שהם עשר בערך המקבלים הכי הוא \n"},{"index":4,"he":"ממש, ר\"ל עצם האלקות הפשוט בתכלית. עוד הביא ראיה ממשנה בספר יצירה מענין עמקים \nשפירשנו למעלה בשער אם הא\"ס הוא הכתר. ואמר שאחר שהזכיר כל הספירות אמר שהשם הוא \nיחיד בהם, וא\"כ הם עצם האלקות ממש. עוד הביא ראייה ממשנה אחרת עס\"ב נעוץ סופן \nבתחלתן ותחלתן בסופן וכו' שאדון יחיד ואין לו שני. ולפני אחד מה אתה סופר ע\"כ. \nכלומר שהספירות הם עשר בערך אל בחינות מתחלפות מ\"מ נעוץ הסוף בתחלה כי הראש הוא סוף \nוהסוף הוא ראש מצד רוב אחדותם בעצמות הבורא. וה' ית' הוא יחיד בהם. ואין שם שניות \nחלילה, עד שאין ליחס אליו שום מספר ורבוי ח\"ו, וזהו אמרם לפני אחד מה אתה סופר. \nשאין לומר אלא שהוא אחד, אחד הוא בתכלית האחדות. עוד ראיה (מב\"ר) [ממ\"ר] (שמות פ\"ג) \nבפסוק ואמרו לי מה שמו. אמר רבי אבא בר ממל, אמר ליה הקב\"ה למשה, שמי אתה מבקש \nלידע, לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלקים באדני וכו'. כשאני \n"},{"index":5,"he":"דן את הבריות אני נקרא אלקים וכו'. הנה זה המדרש הוא ממש הכרח אל מה שאמרנו. כי ה' \nית' הוא אחד ואם נקחהו בערך אל פעולותיו בנבראים כן יקרא בשמותיו המתחלפים. עוד \nהביא ראייה מספר הזוהר (בראשית דף י\"ט ע\"ב) בפ' אל גנת אגוז ירדתי וכל עלמא דא כהאי \nגוונא, עילא ותתא. מריש רזא דנקודה עלאה עד סופא דכל דרגין כלא איהו כו', דא לגו מן \nדא ודא לגו מן דא, עד דאשתכח דהאי קליפה להאי והאי להאי. נקודה קדמאה הוא נהירו \nפנימאה דלית לה שעורא למנדע זכיכו ודקיקו ונקיו דיליה, עד דאתפשט פשיטו. וההוא \nפשיטו דההיא נקודה, אתעביד חד היכלא לאתלבשא ההוא נקודה נהירו דלא ידיע לסגיאו \nזכוכא דיליה. היכלא דאיהי לבושא לההוא נקודא סתימא, איהו נהירו דלית ליה שיעורא. \nועכ\"ד לאו דקיק וזכיך הוא כההוא נקודה קדמאה טמיר וגניז. ההוא היכלא אתפשט פשיטו \nאור קדמאה. וההוא פשיטו איהו לבושא לההוא היכלא דקיק וזכיך פנימאה יתיר. מכאן \n"},{"index":6,"he":"ולהלאה אתפשט דא בדא ואתלבש דא בדא עד דאשתכח דדא לבושא לדא ודא לדא. דא מוחא ודא \nקליפה. ואע\"ג דדא לבושא, אתעביד איהו מוחא לדרגא אחרא. וכלא כגוונא דא אתעביד הכי \nלתתא עד כו' דב\"נ בהאי עלמא מוחא וקליפה גופא ורוחא, וכולא איהו תיקונא דעלמא עכ\"ל. \nוהנה כשתתבונן היטב זה המאמר תבין מאמר בעלי הקבלה שקראו לה' ית' נשמה לנשמות כי \nהוא ית' נשמה למדותיו הנקראים נשמות כי העליונה נשמה לשל מטה וכל אחד לחברתה והן \nמיוחדים ביחוד גמור אמתי. וענין משל הנשמה הוא כי כמו שנשמת האדם הוא אחת ולא נוכל \nלהשיג אמיתתה רק בפעולותיה הנראות באברי הגוף, כן להבדיל אלף אלפי אלפים לאין קץ לא \nנוכל להשיגו ית' רק מצד פעולותיו הנעשות ע\"י מדותיו. וכמו שאין פעולה לאברי הגוף \nבלתי נשמה כי היא חיותם וסיבתם, כך אין פעולה למדות מבלי רצון קונם ית', כי הוא \nסיבת קיומם. וכמו שהנפש היא אחד וכחותיה אדוקים בה והם עצם הנפש, אלא שיש לה שמות \n"},{"index":7,"he":"מחולפים לפי התחלות פעולותיה, ולזה תקרא לפעמים חיונית ולפעמים טבעיות ולפעמים \nנפשיות, עם היות כוחות המשתלשלות מעצמות הנפש הפשוט, כן הספירות מתאחדות בעצמות \nהבורא ית' והרבוי וההתחלפות הוא בערך אל הפעולות המשתלשלות מאחדות הבורא לא שיהא בו \nחלוף אלא בערך המקבלים. ולכן דימו רז\"ל (ברכות ד\"י) הנשמה להקב\"ה בה' דברים עכ\"ל. \nועוד האריך בראיות מרב חמאי ורבינו האי גאון ז\"ל ורבינו בחיי ז\"ל, ור\"ל שכולם \nמסכימים אל דעתו. ועל האמת כי לא דברי הזהר ולא דברי המפרשים מסכימים אל דעתו כ\"ש \nשיהיה הכרח אל הסברא ההיא כי במעט העיון יוכל האדם להתבונן כי כל ראיותיו את כלם \nישא רוח ואין בהם ממש. והאמת כי העתקנו מראיותיו היותר מתקרבות אל דעתו. ולא דיו \nבזה אלא שהאריך נגד הר' מנחם ובטל קצת ראיותיו בלשון לא רכה אלא בשבירת גרם ועכ\"ז \nנעתיק הנה קצת מתשובותיו לקושיות הר' מנחם תירץ כי המספר אינו נופל בו ית' מצד עצמו \n"},{"index":8,"he":"אלא מצד חלוק הבחינות, וכן חלוק המדות וענף ושרש ודין ורחמים וימין ושמאל כל אלה \nהדברים נאמרו בו ית' ובעצמותו, ואין חסרון בעצמו כי לא נאמרו בו ית' מצד עצמותו \nהמוחלט אלא מצד מה שנבחן אל בחינות מתחלפות. והבן זה. ולא נצטרך אל סברתו. כי היאך \nנוכל לאומרו כי מפורסם בכל ספרי הקבלה וגם הוא יודה בזה כי הספירות הן נאצלות ולא \nנבראות וידוע הוא כי כל דבר שנאמר בו אצילות הוא כח המאציל בנאצל ואין הנאצל נפרד \nמן המאציל וא\"כ כל מה שנאמר בספירות הוא ממש נאמר בבורא ית' והיאך יוכל לחלק כי מן \nהספירות אמרו ולא מן הבורא והלא הוא עצמותו ית'. וכבר נגע הוא בזה והגדיל הספק \nוהשיב בדרך הנז' ואין מה שהשיב תשובה לספק זה. והיאך יתישב מה שאמר בס\"י שהן באחדות \nנפלא כשלהבת קשורה בגחלת. והיאך נתרץ ג\"כ שאר המאמרים שאמר למעלה. ועוד כי במה \nשתירץ חזר אל המבוכה, שאם נאמר חילוק במדותיו ורבוי א\"כ יחייבו הרבוי בו ית' \n"},{"index":9,"he":"כשיתואר בהם כיון שהם נבדלים ממנו. ועוד כי משל הנפש שהביא למעלה שהוא שוה לכל \nהחפצים וכו' הוא הפך כונתו. שכיון שאין הספירות עצם האלקות, היאך מתפשטות ממנו \nועקרם א' והלא לדעתו נפרדות הן ממנו. והמאמרות שהביא הם הפך כונתו וראייה אל \nדברינו. מאמר הראשון והכתיב אני ה' לא שניתי א\"כ איך מהפכים מדותיו. אחר שמדותיו \nוהוא ית' הכל דבר א' א\"כ איך אתה אומר שמהפכין. תדע כי התנא לא אמר אלא מה\"ר למה\"ד \nדאל\"כ מאי קשיא ליה. אלא ודאי כי כיון שהמדות הם עצמותו, לפיכך הקשה כי אפי' המדות \nאין ראוי לומר מהפכין. ולענין המאמרים כלם התירוץ כי כל הדברים שאמר מדין ורחמים \nימין ושמאל צפון ודרום, כל אלו הדברים הם מצד בחינתו לא מצד עצמותו. אלא מצד הסתר \nפניו יפעל הדין מעצמותו, ואז נאמר שהוא דין. וכשישפיע יתלבן הכונה אל הרחמים, ואז \nנאמר שהוא רחמים. עכ\"ל ר' דוד, ועכ\"ז רצה להפך הראיות והמאמרים, ולפי שאין אל \n"},{"index":10,"he":"דעתינו ענין זה לא מעלה ולא מוריד ראינו לקצר. ולפי האמת רוב השגותיו על ר\"מ אין \nלהם מקום. כי ר\"מ אמר כי מה שאמרו שהם האצילות וכח המאציל וכו' והוא דוקא אל השגחתו \nהמתפשטת בתוך ספירותיו, אבל לא הספירות. וכן מה שהקשה מענין משל הנפש שהמשיל ר' \nמנחם, וכו' אין כונתו כמו שפי' הוא בדברי ר\"מ. אלא כונת ר\"מ היה לתרץ על הענין \nהמדות שהן עשר והפעולות הם לאין תכלית, וע\"ז היתה כונתו לומר כי כל מדה ומדה היא \nפועלת דבר והפכו, כמו הנפש, שאל\"כ הי' ראוי שיהיו הספירות לאין תכלית, כמו הפעולות \nשאין להם תכלית, ודא ודאי קושיא עצומה לר' דוד. וכאשר נדקדק בדברי ר\"מ, נמצא זה \nהענין מבואר וז\"ל והספי' הם דברים שוים לכל דבר ותמורתו. והכונה כי הספי' עצמם פעם \nתעניש פעם תשכיר, והטעם כי המקיים מצות הברית שהיא תלויה ביסוד המדה ההיא ודאי תתן \nלו שכר טוב בעמלו, והיה שכרו על ידה כמו שמצינו (בזהר מקץ קצ\"ז) ביוסף הצדיק, מפני \n"},{"index":11,"he":"שקיים מצות נטירת הברית, אכל מפרי מעלליו בעה\"ז, וזכה למלוכה ושיכלכל כל העולם כדרך \nהיסוד שהוא זן ומפרנס העולם. וכן אם יחטא איש במצוה זו ויחלל בריתו הנה ע\"י היסוד \nיהיה עונשו ודאי. ועל ענין זה אמרו רז\"ל (סוטה ד\"ח ע\"ב) במדה שאדם מודד בה מודדין \nלו. הכונה כי כפי הפגם הנפגם על ידו כן יהיה עונשו ע\"י המדה ההוא, ולא נטריח עצמינו \nבביאור הענין זה הנה מפני שהוא מיועד אל שער מהות והנהגה בס\"ד. וכן מה שהשיג על ר\"מ \nשאם הם כלים איך יתואר בהם ית', האי נמי לא קשיא, דלדידיה מי ניחא אם הם בחינות איך \nיתואר וכו', אלא מאי איכא למימר, שהם בבחינת המקבלים כענין השמש המתיך והמיבש וכו' \nוהוא בבחינת המקבלים וגם לדעת זה באלקות וכו' כמבואר מתוך דבריו, וג\"כ לדברי הר\"מ \nנתרץ שהם בבחינות הספירות לא בבחינתו ית', ואע\"פ שיתואר בהם הכונה להיותו פועל בהם. \nע\"כ מה שראינו לבאר בדברי ר' מנחם ור' דוד בלי רדיפת האריכות, אלא בקוצר נמרץ. ולא \n"},{"index":12,"he":"נטריח עצמינו בישוב המאמרים שמתוכם הכריחו ראייתם, מפני שאין אחד מצדי הדרוש הזה \nחולק עם כונתינו. ועוד שכל המאמרים ההם נוטים לצד זה ולצד זה ואין מהם הכרח לא לזה \nולא לזה כאשר יראה מהם בעיון קל: \nהפרק השלישי: \nאחר שבפרקים הקודמים הצגנו שתי המערכות האלה והם דעת ר\"מ שהם כלים ודעת ר' דוד שהם \nעצמות, נעורר עתה בפ' זה עליהם את דעתנו הקצר והחלש. המערכה הראשונה שהיא הנערכת \nבפ\"א דעת הר\"מ ונמשך אחריו דעת רבי יהודה חייט, והיא זאת כי הספירות הן כלי האומן \nלפעול בהם כרצונו דבר והפכו והפעולות הטובות והפכיותם כלם נמשכות מהמדות שהם כליו \nולא מעצמותו חלילה. ויש לעורר על הדעת הזה, הנה כי ידוע הוא כי אין ידיעת השם יתברך \nכידיעת שאר הנבראים כי המה יודעים בידיעה חוץ מהם. המשל בזה האדם היודע צורה מן \nהצורות או איזה דבר שיצטייר בדעתו הנה עכ\"פ יהיו ג' דברים. א' הדעת שהיה משולל \nמאותה הצורה קודם ידיעתו אותה הרי א', והדעת שבו ידע ויכיר הצורה ההיא הרי ב', \n"},{"index":13,"he":"והצורה הידועה הרי ג'. ונקראים הדעת היודע והידוע. ואין ידיעת הקב\"ה כן ח\"ו אלא הוא \nהדעת והוא היודע והוא הידוע כאשר יתבאר בארוכה בשער מהות והנהגה בפי\"ג בס\"ד. וא\"כ \nאחרי היות ההקדמה הזאת אמיתית וראויה להיות נקבעת בלב המאמינים, איך יצדק אמרנו כי \nהספירות אינם עצמותו והלא ח\"ו יהיה יודע בחכמה שחוץ ממנו חלילה חלילה, וכן איך יהיה \nמבין בבינה שחוץ ממנו ח\"ו, ועל דרך זה נקיש לשאר הספירות המיוחס' אל שאר הפעולות. \nעוד לפי דעתו שהשכר והעונש נמשך מהמדות כי באלקות לא יצדק בו לא אור ולא חושך לא \nדין ולא רחמים וכו', א\"כ נמצא לפ\"ז שהמדות הם המשכירות והמענישות מטבעם שהטביע בהם \nמאצילם כאמרו משל למלך שצוה לא' מעבדיו כו', א\"כ לפי דעת זה ח\"ו אין באלקות יכולת \nהמשכיר והמשגיח אלא עזב ה' את הארץ ביד המדות, ואם יחטא איש לא תועיל תפלתו לפני \nהמאציל להשפיע לו טוב ושימחול עלבונו אחר שאין תלוי שכרו ועונשו בו אלא יתפלל לעבד \n"},{"index":14,"he":"ההוא שמנהו המלך על השכר והעונש. שאם נרצה לומר לפי דעתו כי כשיתפלל האדם אל סבת \nהסבות יקבל תפלתו ויצוה לעבד להטיב לו ולהעביר רעתו מעל פניו, א\"כ ימצא שבמצותו \nוברצונו החיים והטוב והמות והרע השכר והעונש והוא משתנה מרצון אל רצון קודם תפילתו \nהיה רוצה באבודו ולהענישו ועתה רוצה בקיומו וחיותו וטובתו. אלא מאי אית לך למימר \nלפי דעתו כי החיים והטוב וההפך הכל נמסר ביד המדות שהוא העבד הנאמן הנמשל למעלה, \nועם זה ח\"ו תסתלק השגחתו ית' מן העולם וכן תסתלק עבודתנו מלפניו כי לפניו הכל שוים \nבטובה כצדיק כרשע כי אין ברצונו הבחינה בין טוב ובין רע ח\"ו. ודברים אלה וכיוצא בהם \nהם סתירת האמונה ח\"ו ולא קיומה. וברור לנו כי הר\"מ ז\"ל מן השקועים באמונה השלימה. \nעוד יש לדקדק לסברא זו כי כיון שאין עצם האלקות המשכיר והמעניש מטעם כי אין שינוי \nהרצון נמצא בו א\"כ לפ\"ז שהוא משולל היכולת להטיב ולהרע כי סלק יכלתו ומסרו ליד העבד \n"},{"index":15,"he":"ההוא. שאם לא תאמר כן לפי דעתו אלא שביכלתו להשכיר ולהעניש נמצא א\"כ שיש בו שינוי \nרצון כי משינוי הרצון ימשך השכר והעונש והדין והרחמים. וכיון שאין לו שינוי רצון \nנמצא שאין ביכלתו לדין לחובה ולזכות, כי החובה נמשכת מרצון הדין להרע עם האיש החייב \nההוא עד כלה. והזכות והשכר נמשך מטעם שנוי רצונו אל ההטבה וההצלחה אל האיש הישר \nההוא, ובהשתנות האדם מן הדרך הטובה אל הדרך הרעה כן ישתנה הדין עליו וכאשר ישתנה מן \nהרעה אל הטובה כן ישתנה הדין אליו אם לטובה אם לרעה. נמצא א\"כ שאין דבר זה תלוי \nבדעתו וברצונו כ\"א את אשר ייטב מראשיתו יטיבהו ואם ישתנה לרעה ואת אשר ירע בתחלתו \nיריעהו ואם ישתנה לטובה, וכל הדברים האלה נגד היושר והצדקות. ועתה ימצא לפ\"ז ח\"ו כי \nהתורה כלה לא נתנה מאת האלהים כ\"א מעבדיו שהרי בה כתוב השכר והעונש ובפרט בפסוק \n(דברים כח סג) והי' כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם \n"},{"index":16,"he":"להאביד אתכם ולהשמיד אתכם. כי אין אלו אלא דברי עבד מעבדיו כי אין באלוה שנוי רצון \nולא להטיב ולהרע וכן רוב גופי תורה ורחמנא לצלן מהאי דעתא. כי אין זה רק דעת \nהפלוסופים המדברים על ה' תועה הבודים מלבם כחש וכזב, ועליהם יאמר (תהלים קלט כ) אשר \nיומרוך למזימה וכו' כי הם ממירים כבודם לקלון. ובודאי יש לנו להאמין כי אין זו כונת \nהחסיד ר' מנחם ז\"ל אלא שבודאי רוח אחרת היתה עמו וקצרה יד לשונו בהעתקתו מהשכל אל \nהפה ומהפה אל הקולמוס כי נודע לכל רואה ספריו חסידותיו ויושרו, ומה בהמתן של צדיקים \nאין הקב\"ה מביא תקלה ע\"י צדיקים עצמם לכש\"כ. אלא ודאי הנכון להאמין כי לא זאת היתה \nכונתו כפי הפשט המובן מדבריו ח\"ו. ועוד יש להשיג כנגד בעלי הסברא הזאת כהנה וכהנה \nאלא שאין ראוי להאריך בדברים האלו מפני כבוד יוצרנו. ואפי' זה לא היה ראוי להעלות \nבכתב אלא כדי לסלק חלושי הדעת מן הטעות ח\"ו והאל יכפר. ואל המערכת השנית אשר ערך ר' \n"},{"index":17,"he":"דוד ז\"ל ורצה להסמך על דעת רב האי ורב חמאי ועל בעל המערכת. והיא שהספירות הם עצם \nהאלקות האמנם אין הרבוי מצדו ית' אלא מצד בחינת פעולותיו אלינו כדמיון השמש כי כן \nבאר בסוף דבריו כשיעויין בספרו. ועל דבר זה אנו אומרים כמה לא חלי ולא מרגיש האי \nגברא וכי נאים ושכיב אמרה. וכי מאחר שמציאות הספירות הם בחינת הפעולות כדמיון השמש \nכדפי' א\"כ למה יצטרך שיקבל המלכות מהת\"ת ושום מדה אחרת מזולתה מאחר שהן מצד בחי' \nפעולותיו ית' וכלם נאחזים בעצמותו כדמיון אור השמש כדפי' א\"כ לא יצדק בו שנאמר כי \nמדת היותו מיבש צריך אל מדת היותו מתיך כי לא יצטרך זה כדי שתהיה חברתה נאצלת ממנה \nוזו יונקת מזו כי כלם שוים לטובה הכתר שוה למלכות והמלכות לכתר וכן כלם. נמצא לפי \nזה שבטל ענין הצנורות ומדרגות העולמות וקשורם ויחודם זה עם זה וכן סדר אצילותם כי \nאין להם סדר כי כלם אדוקים בו כאיש אחד כדמיון השמש שמדותיו אדוקות בעצמו לא מדה \n"},{"index":18,"he":"במדה כדפי'. והנה הרב ר' דוד רצה להסתייע ממ\"ש בזהר דא מוחא לדא ודא קליפה לדא, \nוהוא מנגד אל דבריו מכל וכל כדפי' כי לפי דעתו אין מדה שתצטרך אל זולתה או יהיו כלם \nמוחות או כלם קליפות. וכן רצה להסתייע מדברי הגאונים והמפרשים ואין דעתו משתוה עם \nשום אחד מהם כמבואר למעיין בספריהם ז\"ל. עוד יקשה כי לפי דעת זה בטלה כל הכונה \nמהתפלה והמצות והתאחדות העולמות זב\"ז. והנה כוון להקים פנת האחדות וכדומה שסתרו, כי \nכונת הפסוק שמע ישראל וכו' הוא ליחד הספירות יחד ובמלת אחד ליחד מלכות עם כלם וכלם \nעם המלכות ולהעלותה דרך המעלות אשר ירדה ולפי דעתו לא שייך שם לא מיעוט הירח ולא \nוהיה אור הלבנה כאור החמה. ועוד אם כן כיון שהספירות הם כשתבחון אל פעולותיהם א\"כ \nלא ימצאו הספירות כי אם בזמן שהפעולות נפעלות. המשל תמצא מציאות ספירת החסד היותו \nפועל פעולת החסד ובהסתלק פעולתו תסתלק המדה ההיא נמצא כי פעמים יהיו עשר כאשר יפעל \n"},{"index":19,"he":"כל פעולותיו ופעמים יהיו חמשה או שנים הכל כפי שיעור פעולותיו ופעמים ג\"כ יעלו \nלמעלה מעשר כאשר יתרבו פעולותיו בעה\"ז. ואף אם אפשר לישב בדוחק קצת משאלותינו אלה \nמ\"מ ניכרים דברי אמת. ועוד יש לדקדק כי דלפי דעתו שאין הספירות אלא מצד הבחנת \nפעולותיו אל המקבלים א\"כ נמצא כי אין הספי' נמצאות במציאות האמיתי וא\"כ מה שנדרש \nבזהר בענין הספירות ודקות העולמות ההם ובפרט באדרא דנשא ובאדרא דהאזינו אשר ודאי \nתשוקת הנשמה אינה כ\"א אליהם. ועוד שנתבאר בכמה מקומות מהזהר מענין הנשמה והשפעתה \nע\"י מעשיה מהספירות אל העולמות ועלייתה להדבק דרך מעשיה בשרשיה הנכבדים שהן הספי' \nולפי דעתו שאין הספירות אלא כנ\"ל הנה לא יתדבק אל דבר כלל כי אינם ספי' אלא בבחינת \nהפעולות כדמיון השמש שלא נוכל לומר שיש בו מציאות מדות וכן באלקות אין ספירות ח\"ו \nובמה יתיחדו הנשמות הנוכל לומר שיתיחדו בעצם האלקי זה ודאי לא. ואלו הדברים וכיוצא \n"},{"index":20,"he":"בהם הם סתירת החכמה והשבתתה. ועתה איה סופר ואיה שוקל העלם דרוש מדרושי החכמה נדחה \nרוב פינותיה. והנה רבי דוד סתר כותל מפני הכנסת מחצלת כי מפני מבוכה אחת שהיה נבוך \nבחכמה סתר רוב פינותיה. עד כאן הגיע מה שראינו לעורר על דעת ר\"מ ור' דוד, ובזה נכלל \nזה הפרק: \n \n"}]}
