{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-146","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":146,"title":"שער כח פרק א","hebrewTitle":"שער כח פרק א","segments":[{"index":1,"he":"שער כח פרק א\nשער הנקודות הוא שער כ\"ח: \nאחר שבשער הקודם בארנו ענייני האותיות הערה מספקת נבא בשער זה לבאר ענין הנקודות \nבכלל ופרט אחד לא' למצוא חשבון כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בעה\"ו: \nפרק ראשון: \nהמפורסם בכל חכמי ישראל קבלה מפה אל פה מעזרא הסופר והוא קבל מפה אל פה עד מרע\"ה \nמסיני מפי הגבורה שהנקודות למיניהם הם י\"ב ואלה הם ה' מלכים וסימנם פיתוחי חותם שהם \nחותמי המעלות קודש לה'. ושמם שורק בו'. חירק ביו\"ד. צירי. חולם. קמץ. וצורתם השורק \nנקודה בתוך הו' כזה ו והחירק נקודה תחת האות כזה פי והחולם נקודה למעלה מן האות כזה \nו והצירי שני נקודות זו בצד זו תחת האות כזה חי והקמץ קו מתוח מן הימין אל השמאל \nונקודה תחתיה כזה תם. עוד יש עבדים להם והם חמשה ונכללים בד' כי החירק החילוק שבבין \nעבד למלך הוא היותו ביו\"ד או בלא יו\"ד והם נטריקן. תחת חולם הוא שבא וקמץ ביחד \nועושים תנועות החולם. ותחת קמץ הוא פתח והוא קו משוכה מן הימין אל השמאל כזה ט. \n"},{"index":2,"he":"ותחת צירי הוא סגול הם שלש נקודות השתים זו בצד זו כצירי וא' תחתי' כנגד החלק \nשביניהם כזה ר. ותחת שורק הוא שרוק שהם ג' נקודות זה תחת זה וזה תחת זה כשורש א' \nמשוכה מעט באלכסון אל הימין כזה ק. הרי ט'. עוד יש אחד והיא עבד לעבדים וכ\"ש \nלאדוניהם והיא נקראת שבא והם ב' נקודות זו על גב זו כזה שבא. עוד יורכבו הפתח \nוהסגול עם השבא כדרך הרכבתם עם הקמץ ואף אם לא תשתנה תנועתם כדרך שנשתנתה תנועות \nהשבא קמץ וזה צורתה באמור לאמור וכן לעשות ורבים כהם. נמצאו הנקודות ט' פשוטות וג' \nמורכבות בין העבדים והמלכים. ואלו הם מספרם בדרך זה קמץ, פתח, צירי, סגול, שבא, \nשורק שרק וקוראים אותו קבוץ שפתים ויש לו טעם נכון ע\"ד האמת ויתבאר בע\"ה, חולם, \nחירק, הרי ט' פשוטות. וג' מורכבות, שבא קמץ, שבא פתח, שבא סגול, וקוראים אותו חטף \nקמץ חטף פתח חטף סגול, ויתבארו בע\"ה. וקודם שנכנס בביאור נקודות אלו צריכין אנו \n"},{"index":3,"he":"להקדים בהם הקדמות כענין האותיות בשער הקודם כי עם היות שישתוו הנקודות באותיות \nשוות עכ\"ז ישתנו בחינתם ונשמותם ורוחניותם. ועוד נביא ראייה מס' ברית מנוחה והוא \nספר נחמד בביאור עשר נקודות משם בן ד'. ומתוך דבריו נראה ודאי היותם דברי קבלה מפה \nאל פה או מפי מלאך שאינם דברים מושגים ברוב עיון או דקות שכל אלא השגה נפלאה קרוב \nאל רוח הקדש. והכלל הוא ביאר שם י' נקודות שבשם בן ד' ונעתיק א' הנה בקצור מופלג \nומזה נקיש אל השאר כמו שיתבאר בשער הצרוף בס\"ד. אמר שנקוד שם בן ד' הוא יהוה. \nוסימנו קצק\"ח. ואמר שקמץ הוא מאור א' כמין רקיע מתפשט ושמו אכתריאל ונצוץ תחת הרקיע \nמאור א' ושמו אדירו\"ן ושניהם כללם קמץ. ותחת הה\"א צירי והם שני מאורות הא' פונה \nצפונה וכו' ושמו יהדריאל והשני שמו זהריאל ושני נקודות רומזים שתי המאורות. ותחת \nהוא\"ו קמץ והרקיע רמז אל מאור א' בן י' אותיות יצציה ציציה ותחתי' מאור א' והוא \n"},{"index":4,"he":"נקודה תחת הרקיע ושמו טפיהוצ\"א. ותחת הה\"א אחרונה חירק והוא מאור א' ושמו אזבוג\"ה. \nהנה בפי' כי אין הקמץ דומה לקמץ לא ברקיע ולא בניצוץ וכל א' מהם שם בפני עצמו ומאור \nבפני עצמו ועולם בפני עצמו. ומזה נקיש אל שאר הנקודים שבשאר השמות שלכלם ביאר כי מה \nשרומז זה בנקודו לא ירמוז זה בנקודו כמו שנתבאר שם. ושם מבואר שאף אם ישתוו הנקודות \nבאותיות השוות לא ישתוו נקודת' ברמיזת' ומפני הקצור אין ביכלתי להעתיק עניינו הנה. \nובזה ודאי אין תימא שימצאו בנקודים פירושים מחולקים זה מזה כי אפשר כי הכל עולה אל \nמקום א' ואל ענין א'. ועתה נבא בביאור הנקודות אל מתכונתם כפי הנמצא בדברי הרשב\"י \nע\"ה בספר הזהר כי דבריו עולים על הכל: \n \n"},{"index":5,"he":"שער כח פרק ב\nפרק שני: \nבביאור נקודת חולם שורק חירק מפני ייחוסם כאשר יתבאר. החולם הוא ראש לכל הנקודות \nואם הוא קטן הכמות הוא רב האיכות וכאשר נתבאר בחכמת הדקדוק כי אותיות אהו\"י הם \nאותיות המשך פי' כי כל ההברות יוצאות על ידיהם כמו החולם שאחר תנועתו וא\"ו לעולם \n[א] אלא שלפעמים נעלמת. אמנם הנקודה הזאת עיקר הרמז שלה הוא המלכות כאשר היא עולה \nלמעלה להיותה עטרת בעלה כדכתיב (משלי ד ט) עטרת תפארת תמגנך. שהמלכות בעלותה אל בית \nאביה הרמתה מקום החכמה כדפי' בשער המציאות, אז היא עטרת בעלה. וזהו חולם שהיא נקודה \nאחת והיא על הוא\"ו שהוא התפארת כדמיון העטרה בראש האדם ואז היא עומדת בכתר עליון כי \nהיא עולה דרך קו האמצעי אל שלש ראשונות כנודע ואז כל העולמות יושבים על עלוי השפע \nוהברכה. כלל הדברים חולם הוא מלכות בהיותה עטרת בעלה ולכן ירמוז לפעמים החולם אל \nהתפארת. וכן תמצא כי החולם ירמוז אל כ\"ע ואל חכמה ואל בינה להיות כי היא עולה דרך \n"},{"index":6,"he":"הקו על בעלה ומתייחדת בג' ראשונות כדפירשנו. ועוד נמצא כי חלם בגי' י\"ה במ\"ק לרמוז \nאל ג' ראשונות שהם נכללות בשם י\"ה כנודע, ולכן נמצא שהנקודה הזאת למעלה מן האותיות \nלרמוז אל מקום עליון וגובה כדפירשנו. ושורק אשר בתוך הוא\"ו הרמז אל מציאותה ביחוד \nבעלה שוכבת חיקו והוא שורק כלה זרע אמת. ולהיות זה היחוד ע\"י היסוד שהוא המיחד \nוקושר שתי מדות האלה כנודע נרמז השורק עם הו\"ו בו. ואם על האמת כי הוא\"ו הרמז \nבתפארת ושורק שהוא הנקודה באמצעיתא הרמז במלכות בעליתה אל בית בעלה. עם כל זאת \nירמוז ביסוד כדרך שם יאהדונה\"י שסודו תפארת ומלכות יחדיו וירמוז ביסוד כי יחודם על \nידו. והרבה ענינים אחרים כאלה. וכן שור\"ק בצירוף קוש\"ר לרמוז שהוא קושר הספירות \nומייחדם. וחירק הרמז שלו אל מציאות המלכות בהיותה במקומה תחת היסוד תחת עוקצי \nהאותיות שרמוזם ביסוד והחירק תחתם. ושלשה הבחינות האלה ביארם הרשב\"י ע\"ה בתקונים \n"},{"index":7,"he":"(תקונא י' דכ\"ג ע\"ב) וז\"ל ובחלם איהו תגא על רישיה, ובחירק איהי כורסייא תחותיה, \nובשורק איהי יחודא לגביה כגונא דא עכ\"ל. ובזה יובן מה שפי' המפרשים כי החירק הוא \nדין מפני שהוא מדת הדין הרפה ואל זה רמז שרקו ויחרקו שן (איכה ב טז) כי הכונה לומר \nכי השורק שהיא כבודה בת מלך פנימה המתרפקת על דודה חזרו אותה להיות חירק כענין \nהגלות ויגרשו אל המלכה ויסירוה מגבירה ח\"ו עד ישקיף וירא ה' מן השמים. ויש מי שפי' \nחלם בכ\"ע ואמר שנקרא חלם מלשון התחלה כדכתיב (בראשית יא ו) וזה החילם לעשות. ופי' \nשהוא התחלה לכל הספירות והוא על האות לרמוז שהוא ראש המשפיע לכל אשר תחתיו. ובשורק \nבוא\"ו פי' כי הוא התחלות הכתר המתגלה קצת ואינו מתגלה כ\"כ. ובחירק פי' שהוא המלכות \nבסוד תכלת שבציצית: \n \n"},{"index":8,"he":"שער כח פרק ג\nפרק שלישי: \nבביאור עבדים השלשה שהם שורק של ג' נקודות וחטף קמץ וחירק בלא יו\"ד. הנה העבדים הם \nמצד המלכות ואם ירמזו אל מקורם העליון כאשר תראה בע\"ה. כי מצדה הוא העבדות \nוההשתעבדות ומצד מעלה הוא החירות כנודע. והנה לפי שהמלכות היא מראות הצובאות אשר בה \nנראות כל המראות העליונות והיא המגלה כל הדברים הנסתרים כנודע ובה נראים כל צבאות \nמעלה, לכן כל החמש נקודות שרמז שלהם ה' עליונות גדולה גבורה תפארת נצח הוד יש להם \nמראות שבהם יתראה אותם המאורות והצבאות במלכות. ואין רצונינו לומר שהמדות יתראו בה \nע\"י נקודות אלו לבד כי כבר בארנו בשער שם בן ד' כי הספי' יתראו במלכות בט' נקודות \nוהיא כוללות כלם. אבל כונתינו כי אותם הענפים והמאורות הנראות בעליונות ע\"י החמשה \nמלכים יתראו בה ע\"י הה' עבדים. והנה עבד החולם הוא החטף קמץ והטעם כי הוא מראה \nהאורות העליונות בפרטות ולא בהעלם כ\"כ כמו העליונות ולהיות שנקודת חולם נרמז יסודה \n"},{"index":9,"he":"בג' ראשונות וע\"י בעלה נמצאו כללם ה' ספי' כתר חכמה בינה תפארת ומלכות הנה הראה הוא \nהענין הזה בפרטות כי הקמץ רמז אל ג' ראשונות בהתייחדם בכ\"ע כאשר נבאר בעה\"ו. והשבא \nרמז אל ב' המאורות תפארת ומלכות זה למעלה מזה מאור קטן ומאור גדול לכן משמש הנקודה \nהזאת שמוש החולם כי החטף קמץ מגלה נקוד החולם. כי למעלה נעלם ונכלל במקור דק וכאן \nבמלכות נתגלה בב' מקורות וכללם ה'. ומה שנמצא לפעמים הקמץ לבד משמש נקודת חולם נוכל \nלבאר עד\"ז כי בקמץ נכללים ג\"כ החכמה והבינה והם כח\"ב כדפי'. ות\"ת ומלכות ברקיע שהוא \nהו' ת\"ת והנקודה אשר תחתיה שהיא המלכות כי כן ביארו קמץ כאשר נבאר בעה\"ו. והנה בקמץ \nנתגלו החמשה ספירות ואם נעלמו קצת: \nועבד השורק הוא השרק של ג' נקודות שקוראים אותו קיבוץ שפתים כאשר המלכות מגלה \nמציאות התנועה הזאת הגדולה שהוא יחוד אשה ובעלה כדפי' בפרק הקודם שהם חולם שורק \nחירק. ולהיות שכאשר היא במדרגת השרק היא מאירה בדרך ג' חלוקים אלו שהם חש\"ק כי ע\"י \n"},{"index":10,"he":"היחוד אשר תתיחד למעלה ולמטה ואמצע כן הרמז שלה בשורק של ג' נקודות מעלה ומטה ואמצע \nוכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא י' דף כ\"ה.) וז\"ל וכד איהי תגא על רישיה ואיהי \nברתא תחות רגלוי ואיהי ביחודא דיליה בחיקיה אתעבידת שורק קשורא דיליה עכ\"ל. וכונתו \nכי כאשר תרצה לגלות המלכות ג' מציאות אלה יעשה שרק והוא במלכות עבד לשורק. ואין \nלומר שיהיה פי' כי כאשר תשיג המלכות ג' המדרגות יחד אז יהיה שרק שא\"כ נמצא שרק על \nג' נקודות שהוא עבד משובח משורק בוא\"ו שהוא מלך. ועוד שכמו כן פי' הרשב\"י ע\"ה בשיר \nהשירים (בז\"ח דף פ\"ח.) וז\"ל שרק דתלת נקודין בשעתא דאות ו' אסתליק מינה אפיקת דעתא \nמההיא דנטלא מגו עילא כמה דאתמר ובאתריה דאת ו' נפיק שרק עכ\"ל. והרי בפי' כי כאשר \nיסתלק יחוד בעלה ורצונה לגלות מה שקבלה היא מגלה שורק של ג' נקודות לרמוז אל ג' \nהמציאיות שהיא משגת על ידי מיצוע בעלה: \nועבד החירק הוא חירק בלא י'. והענין כי בהיותה באות המשך שהוא יו\"ד אז תתגלה עליה \n"},{"index":11,"he":"מקורה העליון ואז היא נמשלת לבן מלך שהיא חכמה תתאה המקבלת מהמלך שהוא חכמה עלאה \nכדפי' בספר הבהיר וכאשר היא בלא יו\"ד אז היא עבד מורה עצמותה בלי הצטרפות החכמה \nכלל. ונוכל לומר בזה פרפרת אחת כי כאשר תתחבר אל מקורה אז תרמוז ח\"י ר\"ק פי' ח\"י \nשהיא מקבלת החיות מהחכמה ור\"ק ר\"ל עם היות שהיא יחידה למטה שאין בעלה מתייחד עמה \nבסוד שורק חולם. אבל חרק בלא יו\"ד ירצה מלשון שרקו ויחרקו שן כדפי' לעיל. ויש מי \nשפי' בשורק ג' נקודות שהוא כתר חכמה חסד שהם כסדרן של ג' נקודות כזה. העליונה למעלה \nמשוכה לצד האמצע כמו הכתר והשתים משוכות לצד ימין בחכמה וחסד שהם ימין: \n \n"},{"index":12,"he":"שער כח פרק ד\nפרק רביעי: \nבביאור צירי וסגול. צירי ב' נקודות הם שני המאורות הגדולים שהם תפארת ומלכות בהיותם \nגדולים ושוים. וזה כאשר תעלה התפארת אל החסד והמלכות אל הגבורה כי כן דרכם זכר אל \nהימין נקבה אל השמאל ואז הם מתייחדים ביחוד ושוים כאשר היו מקודם זה כנגד זה \nמתייחדים בכח הגבורה והגדולה בסוד החיבוק כמבואר בשער מהות והנהגה. והנה יחודם \nהאמיתי בסוד הרקיע האמצעי הנקרא שמים בסוד אש ומים. אש משמאל גבורה. מים מימין \nגדולה והרקיע תפארת האמצעי המייחדם. וע\"י כך יתייחד ת\"ת ומל' להיותם שני המאורות \nהגדולים. ובזה לא יקשה אם נמצא לפעמים צירי שירמוז אל חסד וגבורה ולפעמים תפארת \nומלכות כי הכל עולה אל מקום אחד. והנה נודע כי מציאות סוד יחודם להיותם שני המאורות \nהגדולים הוא ע\"י הבינה כי עליה נאמר אמרה ירח לפני הקב\"ה כדפירשנו בשער המיעוט. \nוכיון שמציאות חזרתם אל סוד צירי היינו שנתבאר בשער שם בן ד' כי נקודות שם הבינה \n"},{"index":13,"he":"הוא צירי. ולפי האמת מציאות יחודם היינו הנקודה האמצעית שבין הגדולה והגבורה שהוא \nת\"ת כי שם מעלתה מימי קדם. והנה לפי זה ימצא עתה הנקודה זו כוללת כל ההרכבות האלה \nאם שיהיה בתפארת והמלכות ובהיותם שני המאורות הגדולים ואם שיהיו חסד וגבורה והיותם \nאש ומים. אם בתפארת נקודה אמצעית לבדו כי הוא המייחד האש והמים וכולל אותם ע\"י חברת \nהמלכות ונעלמו שתיהן ולא נראו כ\"א שתי הקצוות לבד אבל שלום ביניהם ע\"י שלום. וגם \nיתייחס בבינה כי בכחה נתייחדו ד\"ו פרצופין חתן עם כלתו כדפירשנו. וכל סדרי הפי' \nהאלה נמצאו להרשב\"י ע\"ה בתקונים א' הנה ואחד הנה ופשרנו דבריו כדפירשנו: \nועבד הצירי הוא הסגול. והנה הוסיף הסגול נקודה אמצעית שהיא נעלמת בצירי ובסגול \nנתגלית אלא שאינה ממש התפארת שהוא נעלם אלא היסוד עומד בין המים והאש. ומפני \nשלפעמים יחודם ע\"י נצח והוד כדפירשנו בשער מהות והנהגה ולכן יתיחס פעמים הסגול אל \n"},{"index":14,"he":"נצח הוד יסוד ולפעמים יתעלה היחוד באדיקות ג' שרשים שעליהם ויתייחס מטעם זה גם אל \nגדולה גבורה ת\"ת. עכ\"ז עיקרם בנצח הוד יסוד. וכאשר יתייחס נקודה זו אל האבות הג' \nיתייחס גם אל הת\"ת לבדו מפני שבו נכלל הכל כנודע. ומטעם שהמלכות מגלה הדברים והיחוד \nיותר מהמקורות העליונים יגלה במקום הצירי סגול לרמוז כי ענין הצירי שהם ת\"ת ומלכות \nע\"י גדולה וגבורה בסוד הת\"ת והיסוד כדפי' לעיל. הוסיפה היא בגלוי היסוד המתווך \nהשלום ביניהם. ולכן הסגול עבד הצירי כנודע. ומטעם כי היחוד הזה הוא ע\"י החסד \nוהרחמים שהם החפצים ביחוד והרחמים מה שאין כן בצד הגבורה כי מצד תוקף דינה היא \nנפרדת מבעלה לחזק הדין להיותה נוקמת נקם ברית הפגום בעונות לכן הסגול המורה על \nהיחוד יתייחס אל החסד כדפי' הרשב\"י ע\"ה והעתקנוהו בשער שם בן ד'. ואפשר לומר טעם \nאחר מפני שהצירי הוא בבינה כדפי', ועבד הבינה הוא החסד שהוא מרכבה אל הבינה וחסד \n"},{"index":15,"he":"נקרא סגול, לכן הסגול נקרא עבד הצירי. וראשון אלנו עיקר. ומטעם שהסגול מורה יחוד \nת\"ת ומלכות ע\"י היסוד אמר הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש כי השרק שבמלכות והסגול הכל ענין א' אלא \nשנשתנה במלכות כי מצדה בעלה למעלה והיא למטה ויסוד המייחדם באמצע. ומצד הת\"ת שתיהם \nשוים בסוד המאורות הגדולים והיסוד תחת שניהם. ועם היות שיורה קצת חולק עם מה שכתבנו \nלמעלה בשרק הכל עולה אל מקום א'. אמנם יקשה כי בתקונים פי' הרשב\"י ע\"ה כי צירי \nבבינה וסגול בחסד ובשה\"ש כתב כי צירי בחסד וסגול בגבורה. ונ\"ל כי מה שפי' בשיר \nהשירים הכונה על התראותם וגלויים כי גלוי הבינה היא בחסד ולכן צירי שבבינה מתגלה \nבחסד וגלוי החסד הוא ע\"י הגבורה כי דא קליפה לדא ודא מוחא לדא ולכן סגול שבחסד \nמתגלה ע\"י הגבורה. ויש מי שפי' צירי הוא רמז למטטרו\"ן ויהוא\"ל ב' מלאכים שהם עומדים \nכצירי וכן הם רומזים למיכא\"ל וגבריא\"ל. ובסגול פי' שהם מכיא\"ל וגבריא\"ל וסנדלפו\"ן \n"},{"index":16,"he":"שסדרם במרכבה כסדר הסגול ע\"כ. ודבר תימא הוא שיהיה סנדלפו\"ן למטה ממיכא\"ל וגבירא\"ל, \nשהרי סנדלפון למעלה בהיכל שביעי ומיכא\"ל וגבריא\"ל בהיכל ששי כמבואר בשער היכלות \n(וע' תקונא ע' דף קכ\"ה. דהצרי והסגול מרמזים למלאכים המבוארים שם): \n \nשער כח פרק ה\nפרק חמישי: \nבביאור קמ\"ץ ופתח. בקמץ רבו הפי' בדברי הרשב\"י ולשונות המחולפים ואנחנו נפרש דבריו \nכפי אשר יורנו מן השמים. במקום א' פי' כי הקמץ הוא בכתר ופי' הכוונה לרמוז על העלמו \nכי הוא קמוץ וכמוס כנודע. ובמ\"א פי' כי קמץ קומץ סתום תלת ספירן. ובמ\"א פי' כי קמץ \nהוא בחסד והכריח דבריו מפ' וקמץ הכהן (ויקרא ה יב, במדבר ה כו). ובמ\"א פי' כי קמץ \nהוא ת\"ת ומלכות בסוד ו' שורק המבואר בפ\"ק. כבר בארנו בשער מהות והנהגה פט\"ו בתוספת \nהעלם ג' ראשונות על שאר הספי'. ובארו בזהר (יתרו דף צ\"ג) בפ' שלח תשלח את האם שהוא \nהבינה כמבואר שם בארוכה. וא\"כ ימשך לפי זה כי חסד היא המגלה כל הדברים העליונים \n"},{"index":17,"he":"הסתומים ונעלמים בג' ראשונות כי ממנו ולמטה תחלת ההתגלות והנה לפי זה העיקר הקמיצה \nוההעלם הוא בכתר עם הצטרף אליו גם החכמה והבינה שגם הם נעלמות ואם לא כהעלמו. והנה \nכאשר נבחין הבינה והחכמה בערך בחינת הכתר הם ודאי נגלות ואדרבא הם המגלות כל הדברים \nהנעלמים שבכתר ולכן לא יתיחס קמץ אלא בכתר. וכאשר נבחנם בערכם אל ערך שאר הספי' \nהתחתונות נמצאם נעלמות, ומה גם בהצטרפם אל הכתר, ולכן יתייחסו שלשתם בשם קמץ. ומפני \nכי גלוי ג' ראשונות הנכללות בשם קמץ הוא ע\"י החסד א\"כ ראוי שיהיה מציאות הקמץ \nמתייחס גם אל החסד להורות שהקמץ המתעלם למעלה מתגלה על ידו. ועוד שהחסד פרוכת מסך \nמעלים הדברים העליונים ושך בעדם ומוציא מציאותם לתחתונים א\"כ יתייחס בו שם קמץ מפני \nשהוא קומץ וסוגר בעד האצילות העליון כדפירשנו. ומפני כי כל האצילות ר\"ל ההויות הם \nנכללים בת\"ת ומלכות וכאשר ת\"ת ומל' יתייחדו אז הוא יחוד העליונות ואז מתייחדים כל \n"},{"index":18,"he":"ד' אותיות שבשם שהם הת\"ת ומלכות והחכמה עם הבינה ומתעלמים ו\"ה התחתונות עם י\"ה \nהעליונות עד ששואלים כל הספי' איה מקום כבודו כו'. אי\"ה, הם א' כתר י' חכמה ה' \nבינה. שם, הוא מקום שהוא הת\"ת. כבודו, המלכות. להעריצו, פי' לחזקו בחוזק ההשפעה \nוהזווג והיחוד שהם מתייחדים. ואז הם נקמצות ונעלמות ואין השפעה לעולמות לרוב ההעלם \nואז נאמר חשמל דהיינו פעמים חשות שאין שופע אליהם עד היות שעת פותח את ידיך שהם שני \nיודין שבשם יאהדונה\"י שהאחת בת\"ת והשנית במלכות שהם שם יהו\"ה ושם אדני ובהתפרדם איש \nמעל אחיו הם משפיעים לעולמות רוב שפע וברכה ממה שקבלו. א\"כ ראוי שיתייחסו בקמץ מאחר \nשביחודם הם נקמצות למעלה וביחודם נקמץ הכל ועל ידם מתגלה הקמץ הכמוס לכן עיקר צורת \nהקמץ ו' י' תפארת ומלכות. וחסד הוא תחלת ההתגלות מכתר חכמה ובינה. והכל ענין אחד \nמיוחד קשר אמיץ וחזק. ובזה אין תימה לדברי המקובלים האומרים שהקמץ הוא דין מפני \n"},{"index":19,"he":"שהוא מורה קמיצה והעלם כדפי'. וכביכול בעוד כך, יש קצת הסתר, עם היות ע\"י ההסתר \nההוא נמשך אח\"כ רוב שפע וברכה: \nואבד הקמץ הוא הפתח, מטעם כי הוא הת\"ת לבדו ומור' גלוי ופתיחת הדברים. והוא שהמל' \nבבואה מלפני המלך מספרת לנערותיה מכל מיני מאכל אשר יאכל שקבלה מבעלה ומגדנות אשר \nנתן לה בעלה ואז היא מראה חותם המלך החקוק' עמה כענין שימני כחותם שפירשנו בשערים \nהקודמים ומטעם זה בקצת המקומות פי' כי הפתח בגבורה מפני כי על ידו תתפרד מהתרפק עם \nדודה כדי לחלק ולתת טרף לביתה וחק לנערותיה. ולפעמים יתייחס הפתח אל החכמה לפי שג\"כ \nהוא מגלה ופותח את הכתר ומשפיע עניינו למטה בסוד הל\"ב נתיבות המגלות שרשם שהם תר\"ך \nעמודי אור ענפי הכתר שבארנו בשער מהות והנהגה. ויש מי שפי' בפתח שהיא השכינה והיא \nהפתח לכל האצילות העליון ואמר שהוא נגד הרקיע הנברא ביום שני. עוד פי' שהפתח הוא \nרמז לרקיע שהוא פרכת המשמש תחת השכינה ואפשר שכוון לסנדלפון שהוא פרכת בהיכל ז' \n"},{"index":20,"he":"כדפי' בשער ההיכלות. ובקמץ פי' כי הרקיע הוא רקיע הנז' לעיל והנקודה הוא מטטרון \nשתחת הרקיע הנז'. ובספי' הקמץ הוא הוד ויסוד ונקרא היסוד קמץ מפני שהוא מקבץ השפע \nוקומץ אותו לתוכו. וניקוד השבא פירש הרשב\"י שנקרא עבד עבדים כי היא עובדת לכל \nהנקודות. והשב\"א הגיונו בצירי והוא הפך הצירי כי הצירי הוא רמז אל שני מאורות \nהגדולים והשב\"א מאור גדול ומאור קטן וזה ודאי מורה שאחר ייחודם נתפרדה החבילה וירדה \nלמטה להשפיע ולכן היא למטה מגלה ענין היחוד בהפרדם איש מעל אחיו. ולפעמים הוא עם \nהפתח מטעם כי הגבורה שהוא (הפתח) [השבא] בתוקף דינה חייבה המיעוט והיותה מאור קטן \nומאור גדול ולפיכך תבא עמה [הפתח] להורות על הנאמר. או אפשר לרמוז כי עם היות שהם \nמאור קטן ומאור גדול שמורה המיעוט עכ\"ז עין בעלה עליה שהוא פתח שהוא ו' וכבודו לאחר \nלא יתן ח\"ו. ויש מי שפי' ענין השב\"א שהוא יסוד ומלכות ולפיכך מתחטף יותר משאר \n"},{"index":21,"he":"הנקודות מפני שנבלע אשו של מלכות באשו של יסוד. ובמלאכים פי' שהם ממטרו\"ן וגבריא\"ל \nשהם זה למעלה מזה ולכן טעם החטף כדי שלא להזכיר ענין המיעוט אלא אדרבא להעלימו משום \nכבוד אלהים הסתר דבר. ועוד שלא לעורר הדין כי השב\"א בהגיונו מעורר כח הדין ומפני \nשהוא מעורר הדין לכן בהיותו בגעי\"א שהוא ו' שהוא בעלה אז נהפך אל הרחמים מכל וכל. \nוחלוקי הגעי\"א יתבאר בשער הטעמים בס\"ד. וכן שב\"א הוא דין ואין צריך לראייה. ולא \nרצינו להאריך בביאור מלות והשמות והנקודות כי ענין זה עקרו בדברי הרשב\"י ע\"ה: \n \n"}]}
