{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-151","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":151,"title":"פרק ראשון:","hebrewTitle":"פרק ראשון:","segments":[{"index":1,"he":"פרק ראשון: \nבביאור תלק א' שהוא מקום הנשמה. המפורסם בדברי הרשב\"י ע\"ה כי הנשמה רצה לומר צורת \nהאדם נחלק לשלשה חלקים והם נפש רוח ונשמה. והנפש מרכבה לרוח והרוח מרכבה לנשמה \nואצילות שלשתם מהספירות העליונות שרשי כל השרשים אשר למו. אמנם נחלקים באצילותם כי \nהנשמה אצולה מבינה וסימן ונשמת שדי תבינם (איוב לב ח). והרוח אצולה מתפארת וכן הת\"ת \nכסא ומכון לבינה ולכן הרוח כסא ומכון לנשמה. והנפש אצולה מהמלכות ולכן הנפש כסא \nומכון לרוח כמו שהמלכות מכון וכסא לתפארת. וכן באר הרשב\"י ע\"ה אצילותם בזהר פ' ויגש \n(דף ר\"ו) וז\"ל ת\"ח כלא אינון דרגין אילין על אילין נפש רוח נשמה דרגא על דרגא נפש \nבקדמיתא ואיהי דרגא תתאה כדקאמרן. רוח לבתר דשריא על נפש וקיימא עלה. נשמה דרגא \nדסלקא על כלא ואוקמוה. נפש דא נפש דוד ואיהי דקיימא לקבלא נפש מההוא נהר דנגיד \nונפיק. רוח דא רוח דקיימא עליה דנפשא ולית קיומא לנפש אלא ברוח ודא הוא רוח דשריא \n"},{"index":2,"he":"בין אשא ומייא ומהכא אתזן האי נפש. רוח קיימא בקיומא דדרגא אחרא עילאה דאקרי נשמה, \nדהא מתמן נפקי נפש ורוח, מתמן אתזן רוח. וכד נטיל רוח כדין נטלא נפש וכלא חד \nואתקריבו דא בדא. נפש אתקרב ברוח ורוח אתקריב בנשמה וכלא חד עכ\"ל. ובפירוש פי' כי \nהם נשמה בינה רוח תפארת נפש מלכות. וכן נתבאר בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ד.) וז\"ל \nנר ה' נשמת אדם. נ\"ר, נפש רוח ואינון אצילות דשכינתא ועמודא דאמצעיתא דכליל שית \nספירין. נשמת אדם, אצילותא דאימא עלאה עכ\"ל. והנה בכחו יתברך מתקשרים שלשה הכחות \nהאלה קשר אמיץ וחזק כל אחד לפי מדרגתו ועניינו איש על עבודתו ועל משאו. ויש שואלים \nכי אחד ששלשה החלקים נאצלים מבינה ת\"ת ומלכות אם כן איך אנו אומרים שנשמת אברהם היא \nמצד החסד וכן יצחק מצד הגבורה ויעקב מצד התפארת וכיוצא בזה. ושאלה זו שאל רבי יהודה \nחייט לרבי אלקשטלי. וזאת תשובתו אליו מה ששאלת מענין מה שארז\"ל שנפש אברהם מיוחס אל \n"},{"index":3,"he":"הימין ויצחק לשמאל וכן הרבה כל אחד וא' מיוחס למדתו והקשית והלא כל אדם כלול משלשה \nמדרגות נפש רוח ונשמה נפש ממלכות ורוח מתפארת ונשמה מבינה אם כן איך אפשר שיתיישבו \nהדברים. כבר ידעת אחי שכל המדרגות כלולות זו בזו כי נעוץ סופן בתחילתן ולפיכך נמצאת \nכל אחד ואחד כוללת כל האצילות ומאחר ששלשה צורות נמצאות מג' מדרגות מן האצילות שמהם \nיונקות המושכל והמורגש והמוטבע בסוד נפש רוח ונשמה הם בעצמם נמצאות בכל ספירה \nוספירה עכ\"ל. וכלל דבריו כי שלשת המדרגות הם לאברהם מהבינה והת\"ת והמלכות שבחסד. \nוכן ליצחק מצד הגבורה, וכן ליעקב מצד הת\"ת. ויש שפירשו בענין אחר על דרך זה כי נשמת \nאברהם מצד חסד שבבינה ונשמת יצחק מצד הגבורה שבבינה ונשמת יעקב מצד התפארת שבבינה, \nורוח אברהם אבינו ע\"ה מצד חסד שבתפארת ורוח יצחק מצד גבורה שבתפארת ורוח יעקב מצד \nתפארת שבתפארת. וכן לנפש מצד חסד שבמלכות או מצד הגבורה שבמלכות או מצד הת\"ת \n"},{"index":4,"he":"שבמלכות. ולנו בזה דרך אחרת כי כל נשמה ונשמה כלולה מעשר וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה \nוהעתקנו לשונו בשער עשר ולא תשע בפ\"ה במאמר ואית אחרנין מארי ס\"ת וכו' ע\"ש. והנה \nאחר שכל נשמה כלולה מעשר. וכמו שהאדם במעשיו הראויים יגביר מדה מן המדות לפעול \nויהיו כל שאר המדות מתלבשות בענין המדה ההיא מצד תוקף ההשפעה כדפירשנו בשער מהות \nוהנהגה, כן גם אם ירצה האדם יגביר בנשמתו מצד פעולותיו איזה חלק שירצה כגון אם \nיעסוק בתורה יגביר על עצמו כח התפארת ונמצא חלק התפארת שבנשמתו מאיר עד שיהיה הוא \nהעיקר ושאר החלקים נטפלים אליו. ובזה יובן ענין אברהם אבינו שדרשו בספר הבהיר (הובא \nבהשמטות הזהר ח\"א דף י\"ג) בפסוק (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה שדחה \nאברהם אבינו מדת המלכות וכן יצחק וכו', ואם היתה נשמתם אצולה ממנה כיצד דחו אותה \nוכן אם היתה נשמת אברהם אצולה מצד החסד אם כן בהכרח היה מרכבה לחסד ואם כן איך אפשר \n"},{"index":5,"he":"לדחות או איך דחה. ובמה שביארנו נתישב עניין זה כי האדם יכול להגביר בנשמתו איזה \nחלק שירצה לפי מעשיו והנה האבות לא רצו לידבק כי אם במקום גבוה והגבירו בנשמתם \nאברהם חלק החסד יצחק חלק הגבורה כו' וכן כל האנשים וכבר בארנו זה הענין בארוכה בשער \nהכנויים בפ\"ד בס\"ד. ועל דרך זה אפשר להישראל להתגלגל בכהן או לוי לפי תגברות החלק \nשזכה להגביר במעשיו קודם גלגולו. והנה בזולת שהנשמה כלולה מעשר כמבואר עוד היא \nכלולה מארבע יסודות עליונות כגוף שהוא כלול מארבע יסודות. ויסודות הנשמה הם המים \nהרוחניים מצד החסד והאש הרוחני מצד הגבורה והרוח הקדוש מצד התפארת והעפר הדק מצד \nהמלכות וכן באר הרשב\"י ע\"ה פ' וארא (דף כ\"ד ע\"ב) וז\"ל אר\"ש הא דאמר רבי חזקיה דכר \nברא קודשא בריך הוא לאדם מעפרא דמקדשא דלתתא אתברי. מעפר דמקדשא דלעילא אתיהיב ביה \nנשמתא. כמה דכד אתברי מעפרא דלתתא אתחברו ביה תלת סטרי יסודי דעלמא, ה\"נ כד אתברי \n"},{"index":6,"he":"מעפרא דלעילא אתחברי ביה ג' סטרי יסודי דעלמא ואשתלים אדם עכ\"ל. כי הנשמה לעולם היא \nכלולה מעשר ספי' ומלבד זה גוברים בה יותר מראה הד' [יסודות הנז'] עד שיתראו הד' \nפנים מאירים בה יותר ויותר משאר העשר. וכענין הזה בספירות עצמם, כי עם היות שכל אחד \nכלולה מעשר, פעמים הם נכללות בד' פעמים בחמש פעמים בז' כדפי' בשער מהות והנהגה. \nוהענין הוא כי מלבד כללות העשר גוברים בו השבע מדות עד יאירו יותר מהכל וכן לגבי \nהת\"ת כי עם היות שהוא כלול מעשר כשאר הספירות עם כל זאת נאמר בו שהוא כולל שש קצות. \nוכמשפט הזה לכל הספירות כדפירשנו בשער הנזכר. ובזולת הכלליות האלה שיש בנשמה עצמה \nיש במציאות הנשמה כמה וכמה פרטים אחרים: \n \n"},{"index":7,"he":"שער לא פרק ב\nפרק שני: \nאחר שבפרק הקודם בארנו אצילות ג' חלקי צורת האדם ממקום גבוה מבי\"נה ותפארת ומלכות. \nיש לשאול שא\"כ היה מן הראוי שבהסתלק האדם מן העולם יסתלקו כל שלשה חלקים האלה אל \nמקורם ויסודם הרוחני ואין הדבר כן כי בפירוש פירש הרשב\"י ע\"ה כי משכן הנפש בקבר \nומשכן הרוח בגן תחתון ומשכן הנשמה בגן העליון ויש לשאול למה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזוהר \n(ויחי דף רכ\"ד ע\"ב) תאנא אלף וחמש מאה ריחין סלקין בכל יומא מגנתא דעדן דמתבשמי בהו \nאינון לבושי יקר דההוא עלמא דמתעטרין מן יומין דבר נש. אמר רבי יהודה כמה לבושין \nאינון. אמר רבי אליעזר טורי עלמא בדא פליגו. אבל תלתא אינון, חד דמתלבש ביה רוח \nדבגנתא דעדן דארעא, וחד דמתלבשא ביה נשמתא בגו צרורא דחיי בין פורפירא דבי מלכא, \nוחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתתחזי ולא אתחזי בהאי מתלבשת ביה נפשא ואזלא ושטא \nבעלמא ובכל ריש ירחא ושבתא אזלת ואתקשרת ברוחא דגנתא דעדן דבארעא דקיימא בין פרגודא \n"},{"index":8,"he":"יקירא ומיניה אוליף וידע מה דידע ושאט ואודע ליה בעלמא עכ\"ל. ומתוכו מתברר כי עקר \nישיבת הנפש בעולם הזה ורוח בגן עדן התחתון והנשמה למעלה. וכן מתבאר בפ' אחרי (דף ע' \nע\"ב) וז\"ל תלת מדורין עבד קודשא בריך הוא לצדיקייא חד דזכו אינון צדיקייא דלא \nאשתציאו מהאי עלמא וכד אצטריכו בני עלמא רחמין ואינון חייא בצערא יתבין אינון מצלי \nצלותא עלייהו ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכי חברון ומתערין ואעלין לגן עדן דארעא \nדתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשין בעטרין דנהורא ואתייעטו בהו וגזרין גזירה וקודשא \nבריך הוא עביד רעותהון וחס על עלמא. ואינון נפשאין דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא \nלאגנא על חייא. והאי איקרי נפש. ודא לא אשתצי מהאי עלמא כו' לאסתכלא ולמנדע ולאגנא \nעל דרא והאי הוא דאמרו חברייא דמיתי ידעי בצערא דעלמא ועונשא דחייבייא די בארעא \nבהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. מדורא תניינא הוא ג\"ע די בארעא. דעביד ביה \n"},{"index":9,"he":"קב\"ה מדורין עילאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה. והיכלין בתרין \nגוונין דלית לון חושבנא ואילנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא. ובהאי אתר שארי \nההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוחא ביה שארי. וכל רוח ורוח מתלבשא \nבלבושא יקירא כגונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה. מדורא תליתאי ההוא מדורא \nעלאה קדישא דאקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנא ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה והאי \nאתדבק לאתענגא בעדונא עלאה עלה כתיב אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ עכ\"ל. \nועוד מתבאר הענין שם וכן מתבאר בכמה מקומות מהזהר ועתה למה לא תעלה הנפש והרוח אל \nשרשם העליון כיון שהם נאצלות מלמעלה: \nולזה נאמר כי ודאי אין נשמה אצולה מתאצלת למטה בעולם התחתון אם לא שיתברא ויתייצר \nויתעשה ואלו הבחינות לא יפרדו ר\"ל שאין מציאות אצילות בעולם אם לא שישתלשלו המדרגות \nכי לבוש האצילות הוא הבריאה ולבוש הבריאה היא היצירה ולבוש היצירה היא העשייה. ולכן \n"},{"index":10,"he":"הוכרח היות אל נשמת האצילות לבוש א' והוא נשמה דבריאה והיא היותר נמצאת כי מי זוכה \nאל האצילות. ואמנם מי שיש בו נשמת הבריאה יקרא עבד ה' ומי שיהיה בו נשמת האצילות \nיקרא בן. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה דף ו'.) וז\"ל מסטרא דכבוד נברא, \nאמרין ישראל לגבי אדון עלמא אם כעבדים. ומסטרא דכבוד נאצל, אתמר בהו אם כבנים עכ\"ל. \nוכן פירש בספר ר\"מ. אמנם נשמת יצירה ועשיה לא נמצא כלל מפני שהרוח הוא יצירה אל \nנשמת הבריאה והנפש עשיה אל הרוח הנוצר. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקוני ז\"ח דף \nקל\"ב ע\"ב) וז\"ל נעשה אדם, אתחברא אופן ומלאך וכסא ואמרו נעשה אדם דיהא בשותפו דילן \nנשמתא מכסא ורוחא ממלאך ונפשא מאופן למהוי בדיוקנא דילן וכו' עכ\"ל. ועוד יותר מבואר \nבמ\"א בתקונים (תקונא ו' דף כ\"א ע\"ב) לא תקח האם על הבנים. ביצים אינון מסטרא \nדאופנים, אפרוחים מסטרא דנער מטטרו\"ן, בנים מסטרא דכורסייא דאיהי סוכת שלום. דאיהו \n"},{"index":11,"he":"קינא דשכינתא. דאימא עלאה מקננא בכורסייא בתלת ספירן עילאין. עמודא דאמצעיתא כליל \nשית ספירן. מקננן במטטרו\"ן. אימא תתאה מקננא באופן דאתמר ביה (יחזקאל א) והנה אופן \nא' בארץ. ועוד שכינתא מסטרא דכורסייא אתקריאת נשר. מסטרא דנער יונה, ומסטרא דאופן, \nצפור. ושכינתא דמות אדם להנה. שלח תשלח. ת\"ח, מלאכא אית דממנא על עופין אינון \nנשמתין דאתקריאו צפרין וסנדלפו\"ן שמיה. ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא ואזלא אימא \nמתתרכא ובנין צווחין, איהו אוליף זכו על עופין דיליה ואמר קמי קב\"ה כתיב בך ורחמיו \nעל כל מעשיו, אמאי גזרתא על האי עופא דאתתרכא מקינה. וכן מטטרון אוליף זכו על עופין \nדיליה דאינון רוחין דפרחין בבני נשא. דמכורסייא, אינון נשמתין. ומהאי חיה, אינון \nרוחין. ומאופן נפשין. ואינון בבריאה יצירה עשייה. בשבת ויום טוב נחתין עלייהו \nנשמתין ורוחין ונפשין באורח אצילות דאינון רוחא דקודשא עכ\"ל. ועם שהעתקנוהו בשער \n"},{"index":12,"he":"אבי\"ע עכ\"ז הארכנו בהעתקתו לפי שמצטרך אלינו. והכוונה כי הכסא דהיינו הבריאה, \nומטטרו\"ן דהיינו היצירה, וסנדלפו\"ן שהוא אופן שעל ידו משרה הקב\"ה שכינתו בעולם, \nועליו נאמר והנה אופן אחד בארץ, הוא לבוש אל השכינה להתלבש בעשייה כמו שנתבאר בשער \nאבי\"ע. ואמר כי הנשמות הם מצד אור המתגלה ומתלבש ומתפשט מעצם הספי' אל הבריאה, \nוהרוחות הם מאור המתלבש ביצירה, והנפשות מאור המתלבש בעשיה דהיינו באופן. ומפני כי \nסתם נשמה רוח נפש הם מבינה ת\"ת מלכות, לזה אמר שיתגלה אור הבינה בבריאה ואור הת\"ת \nביצירה ואור המלכות בעשיה, דהיינו כסא ומטטרו\"ן וסנדלפו\"ן שהוא אופן. ונמצא לפי זה, \nהנשמה דבריאה מתלבשת ברוח דיצירה, ורוח דיצירה מתלבשת בנפש דעשייה. והנה העשיה היא \nהעולם הזה בכל בחינותיו כמבואר בזהר בכמה מקומות. ופורפירא שאמר לעיל במאמר דר' \nאלעזר הוא הבריאה לבוש יקר אל המלך כמבואר בשער הנזכר. ולהיות כי אלה המאורות אין \n"},{"index":13,"he":"עקרם אלא מהמאור המתפשט בבחינות אלה, לכן בהסתלק האדם מן העולם יסתלקו כל א' \nמהמדרגות ממש אל שרשם שהם בריאה יצירה עשיה. ולכן הרוח בגן כי שם היצירה בהיכלות \nהקדושות והנפש משוטטת בעה\"ז לארכה ולרחבה בסוד האור המתפשט בו דהיינו עשיה. אמנם ג' \nכחות אלה כשהם מצד האצילות. בשבתות וי\"ט [יתוסף בו] ענין הנקרא תוספת נשמה כמו \nתוספות אור המתוסף מצד הכתר דהיינו מה שלמעלה מהבריאה. כי הבינה מתלבשת בבריאה. \nולמעלה ממנה כתר וחכמה ולפי האמת היינו ע\"ס הנאצלות בסוד אצילותם משם נשפע תוספות \nנשמה. ומפני כי שתים אלה לא יתלבשו בבריאה כדפי' לכן פירש הרשב\"י ע\"ה בקצת מקומות \nכי תוספות נשמה הוא מצד הכתר וכאשר הוא נשמה מאצילות זו היא נשמה שתתעלה עד שרשיה \nהעליונים בסוד האצילות. ולכן בימי החול נאמר (שמות כ ט) ששת ימים תעבוד לשון עבד \nשהאדם אז בבחי' עבד כי נשמתו אז מסטרא דעבד מבריאה לבד אפי' לכשרים ועכ\"ז לפעמים \n"},{"index":14,"he":"יתעלו הנפש והרוח והנשמה ויתקשרו זה בזה ויתעלו עד השרשים. מאחר שהם ניצוצות \nמתפשטות מאור עליון לכן ביחוד העולמות יתקשרו הענפי' בשרשים כמו שיתקשרו ויתייחדו \nההיכלות ויתעלו אל שרשם העליון בסוד התפלה כמבואר בשער ההיכלות. כן דין הנפש והרוח \nוהנשמה. וכן בארו בזהר בפי' תרומה (דף קמ\"ב ע\"ב) וז\"ל נפש דאית לה נייחא, האי כד \nאזלא ומשטטא איערעת בהאי ממנא ידומיע\"ם ובאינון סרכין דיליה ונטלין לה ועאלין לה \nבכל פתחי דג\"ע, ואחזיין לה יקרא דצדיקייא ויקרא דההוא רוח דילה ומתדבקא ביה בנייחא \nגו ההוא לבושא וכדין ידעת באינון מילין דעלמא כו'. ואתנהירת מניה כסיהרא כד אתנהרא \nמן שמשא. ורוח מתקשרא גו ההוא נשמתא. וההוא נשמתא אתקשרת גו סוף מחשבה דאיהי רזא \nדנפש דלעילא. וההוא נפש אתקשרא גו ההוא רוח עילאה. וההוא רוח אתקשר גו ההוא נשמה \nעלאה. וההוא נשמה אתקשרת בא\"ס כו' עכ\"ל. ומתוכו מתבאר ענין ייחוד וקשר הענפי' \n"},{"index":15,"he":"והסתלקותם במקורם כדפי' כי עשיה מתיחד ביצירה ויצירה בבריאה ובריאה באצילות ואצילות \nבנקודה עליונה. ולעמוד בעומק הדרוש הזה צריך להתבונן במה שפי' בשער אבי\"ע בכללו \nואח\"כ יושכלו ויובנו דברינו זה על מתכונתם בעה\"ו: \n \nשער לא פרק ג\n"}]}
