{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-156","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":156,"title":"פרק אחד עשר:","hebrewTitle":"פרק אחד עשר:","segments":[{"index":1,"he":"פרק אחד עשר: \nאחר שבפ' הקודם בארנו פגימת הנשמה בעצמה. עתה נבאר מציאות פגימתה למעלה במה שהקדמנו \nבפ' הקודם מענין הנשמה שיש לה מציאות למעלה ממציאות. והנה ע\"י פעולותיה כלם נפגמים \nבזה אלא שיש חלוק שכאשר יפגום האדם בנפשו בחטא שאין בו משפט מות כגון לאווי התורה \nלא ימשוך עליו כח הטומאה כ\"כ. אמנם ימשיך עליו קצת ואותו הקצת יהיה מדרגה אחת כי \nהקליפות יש מהם דקות ר\"ל רפות כי הם למטה במדרגה ר\"ל טומאה מועטת או טומאה מרובה. \nואם יחטא האדם בקלות ימשיך עליו מן הקלה ולפי מה שימשיך עליו כן יפגום למעלה כי \nהשליט הקליפה במקום העון ההוא שבו תלויה המצוה. המשל בזה אם יחטא במצוה קלה והיא \nתלויה במדה מן המדות ישליט הקליפה באותו מקום בקצת מן מציאות נשמתו העליון אשר \nבמקום ההוא כי כפי שהמשיך על עצמו הקליפה למטה כן המשיך על עצמו הקליפה למעלה. ואין \nלחשוב שהלקיפה נכנסת במקום הקדש ח\"ו אמנם הענין הוא תביעת הדין לומר זו הנשמה מחלקה \n"},{"index":2,"he":"ויוכרח שתתגרש הנשמה ההיא מהמקום העליון ההוא ושולטת בה הקליפה הדקה. ואם ח\"ו יחטא \nעון חמור באיזו ספי' שיהיה בחינתה ג\"כ ישליט הקליפה בנשמה הדקה העליונה ותתגרש \nממקומה ונמצא פגם למעלה וקצץ בנטיעות מפני שנמצא המקום ההוא פגום ונמצא הנשמה בתוך \nהקליפות. והכוונה באמרנו שתתגרש הנשמה העליונה ממקומה וכן שתתכנס בקליפות אין הכונה \nממש על שהיא נכנסת בקליפות ח\"ו אמנם על ענין יניקתה מתוך הצנור המר הידוע בברית \nהעליון שהוא מקום מזון הקליפות ומוצא המותרות ולפיכך הוכרח כי כמו שקודם חטאו היא \nיונקת מן הימין וע\"י היה נשפע מקום אחיזתו המלכות וכל מדרגות הקדושה משפע הק', כן \nע\"י חטאה יושפע המדרגה הקדושה שהיא אחוזה בו ממרירות הצנור השמאלי ההוא וישפיע \nמהיתוך הכסף והזהב. ואין פגם גדול מזה כי יזקיק מדרגתו הקדושה להשפיע לקליפה ע\"י \nצנור נשמתו. ובאור הענין הזה הוא כמו שכאשר ישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם \n"},{"index":3,"he":"תשאר מאור השפע ההוא חלקו להתלבש בו בג\"ע כדפי' בפ\"ה וממנו מתהוה לבוש הנקי להנשמה \nכן ענין הלבושים הצואים שהנשמה מתלבשת משפע אי נקי וישפיע לקליפות וישאר חלקו שמור \nלהתלבש בו. וכמו שהאדם הישר במעשיו הטובים ישפיע אל המלכות שפע טוב ונעים כי על ידו \nתתחבר המלכות אל הת\"ת והאיר אל עבר פניה, כן האיש הרשע במעשיו המקולקלים ישפיע ע\"י \nנשמתו כדפי' לעיל שפע מר ממות דרך הצנור הרע שהוא צנור המותרות ואז הכלה פירסה נדה \nואומרת כדמות שושנה אדומה ראיתי וכו'. ונמצא מצדו היא נפרדת מאלוף נעוריה ויונקת \nמהשמאל הכיעור והמותרות ויהיה נשמת הרשע מתדבקת בצד הצינור ההוא ונותנת כח בקליפות \nומעוררות אותם לינק מרורות פתנים אכזר ונמצא חלקו שמור לו ללבוש ממנו נשמתו בעת \nהסתלקה מן העולם. ואלו הן בגדים הצואים בגדי העונות. ודבר זה נרמז בזהר פרשת פנחס \n(ד\"ריד.) וז\"ל ויהושע היה לבוש בגדים צואים ואוקמוה. אבל בגדים צואים ודאי אינון \n"},{"index":4,"he":"לבושא דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא כו' והאי אתמר כל מאן דבעיין לעאלא לגיהנם אינון \nלבושין דמלבשין ליה היך אינון. מה כתיב הכא ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני \nהמלאך מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב \nקלא ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. מהכא אית לאסתכלא דעובדין בישין דבני נשא \nעבדין ליה אינון בגדים צואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות \nאלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתלק בר נש בזיו יקרא דמאריה. ות\"ח כגוונא דא \nפנחס דלא אסתלק מעלמא עד דאתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא אתהני בהו לעלמא דאתי. \nבשעתא חדא אתפשט מאילין ואתלביש באילין לקיימא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום \nעכ\"ל. והנה במאמר הזה השוה המדות כי כמקרה הצדיק בלבושיו הנעימים כן מקרה הרשע \nבבגדיו הצואים והכל ממעשה העולם הזה ובעובדא תלייא מלתא. ומן הלבושים אתה מקיש אל \n"},{"index":5,"he":"הפגם הנפגם למעלה במדרגות הקדושות כי הלבוש הוא חלקו מכל עמלו שעמל ומשפעו שהשפיע. \nוהנה זה פתח להבין ענין הפגם והקיצוץ. והקיצור בזה יפה לחוש על כבוד קונה. וע\"ד זה \nיובן כי בהיות שהנשמה יונקת מן המותר נמצאו הנטיעות מצדה קצוצות והצנור ההוא נפגם \nוזהו הקצוץ. ובתשובתו ישבר הקליפה ההיא והנשמה תחזור אל מקומה הראשון והנטיעה \nהנטועה במקום הקדש שואבת ממקום טהור. ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ טז) ולרשע אמר \nאלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות \nבהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן \nיוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע \nעליהם בהכרח. וזהו (משלי ל) ושפחה כי תירש גבירתה. ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף \nט\"ז ע\"ב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם \n"},{"index":6,"he":"נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים \nהשפע ההוא הנשפע ע\"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע\"ה ולרשע אמר אלקים וגו'. ועפ\"י \nהדברים האלה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ומכניעם ולוקת מהם כל ברכותיו. \nוזהו (קהלח ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, והוא לרע של אדם בליעל כדפי' בשער \nאבי\"ע. והנה בזה ישבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף וחיל בלע ויקיאנו וזהו פי' \nהכתוב (איוב ח') כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. והכונה יעיר על המצות ההם ויקבלם \nמצד הטומאה. ואז ושלם פי' משתלמות נות צדק שהוא השכינה כמש\"כ בערך נוה שהוא המלכות \nוהכסא שמשם הנשמות חצובות בערך תציבה שהיא היצירה [ב] ואין לחשוב שאותם הברכות או \nהמצות הנטמעות שם שיהיו אחר כך מאוסות בעיניו ית' ח\"ו כי אדרבה הם משובחים ע\"ד \nבמקום שבעלי תשובה עומדין כו' וכן נרמז בזוהר. ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה \n"},{"index":7,"he":"ברוך ה' לעולם אמן ואמן: \n \nשער לב פרק א\nשער הכוונה היא שער ל\"ב: \nהנרצה בשער זה הוא לבאר מה התועלת בעשיית המצות ובענייני התפילה וסדר אשר בו יכוין \nבתפלתו ולא יהיה בו תקלה ח\"ו: \nפרק ראשון: \nאחר שכבר נתבאר בשער הקודם שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אם זך ואם ישר פעלו והוא אחוז \nבעבותות האהבה בשרשי הקדושה בנשמתו העולה בכל העולמות ובכל המדרגות כמו שבארנו בשער \nהקודם. הנה בהיותו פועל הצדק והיושר ומתכוין במחשבתו הנכונה דרך המעלות לייחד \nהמדרגות מקבילות הלולאות איש באחיהו ידובקו ותתלבש נשמתו בנשמתו חלק בחלק מנורה של \nחוליות. הנה חוייב שעל ידו יתייחדו הספירות ויתקשרו קשר אמיץ ויהיה הוא בנשמתו צנור \nשבו יושפעו הספי' מן הראשונה עד האחרונה ע\"י החבל האמיץ הקושר אותן כי בהתייחד \nנשמתו בנשמתו ע\"י משנתו ימשך מזה שישארו השרשים מקושרים קשר אמיץ. וע\"ד זה יובן \nהטעם למה מה שיפגום זה לא יוכלו לתקן שאר כל הנשמות פגימתו עד שובו בתשובה עתה או \n"},{"index":8,"he":"בגלגול ויקשר החבל על ידו ממש. ונמשיל משל נאה כשנעלה בדעתנו שיהיה כאן מעיין נאה \nגדול כעובי קורות בית הבד ושורש המעיין הזה מקורות מקורות דקים כצינורי המחט אמנם \nכאשר יתייחדו כלם יחד יעשה הכל נהר גדול מי שיחור. ועתה אם יבא א' ויסגור מקור א' \nמן המקורות הדקים הקטנים הלא עכ\"פ ימעט המעיין שיעור המקור ההוא. ובזה נתבונן כי \nהמעיין הגדול הוא תוקף ההשפעה הנשפעות בעולם והצנורות הדקים הם מציאות הנשמות שהם \nחוטי שלהבות עולות ונעלמים תוך מקורם בכל הספי' ועל ידם יהיה יחודם וקשורם והשפעתם. \nוכאשר יחטא החוטא ויעקור מציאותו הדק מאחד מן המדרגות לפי שעור החטא אם גדול למעלה \nואם קטן למטה הלא ימעט הטוב וההשפעה הנשפעת דרך צנור נשמתו כי יסגיר הצנור ההוא \nויקצץ כדפי'. וכי יש בכל אותם הצנורות הדקים הנשארים מי שיוכל לתקן את אשר העוה \nצנור השבור ההוא. דבר גדול הוא שאין מי שיוכל לתקנו אבל אדרבה כולם קבלו פגם וקלקול \n"},{"index":9,"he":"כי עד עתה כל אחד מהצנורות הדקים היה כלול מס' רבוא צנורות כמנין הנשמות ועתה נשארו \nס' רבוא בלא א' וכלם כלולים בס' רבוא בלא אחד והחלק הא' פגום. הרי בפי' שפגם את \nעצמו ואת אחרים. וזהו כל ישראל ערבים זה לזה. ואם היות שאמרנו שהם צנורות לא מפני \nזה נאמר שיהיו הצנורות שוים אלא יש בענין הזה חילוקים רבים. כי כאשר יעשה האדם הישר \nמצוה א' לפי שיעור המצוה ושכרה כן ישפיע בה ויגדל השפעת הצנור ההוא ויתעבה ויגדל \nאורו והשפעתו. וכאשר יהיה האדם תורתו אומנתו לא יפסק גודל ההשפעה ההיא לעולם. ולזה \nנמצא בזמן הרשב\"י ע\"ה שהי' תורתם אומנת' היו נענשים על ביטול תורתם אפי' רגע כממריה \nכמבואר בזהר פ' שמות (דף י\"ז ע\"ב) ר' יוסי נפק לאורחא והוה ר' אחא בר יעקב אזיל \nעמיה עד דהוו אזלי שתק ר' יוסי והרהר במלי דעלמא ור' אחא הרהר במלי דאורייתא עד \nדהוי אזלי חמא ר' יוסי חד חויא דרהיט אבתריה אמר ר\"י לר' אחא חזי ההיא חויא דרהיט \n"},{"index":10,"he":"אבתראי אמר ליה ר\"א אנא לא חמינא ליה. רהט ר' יוסי וחויא אבתריה נפל ר' יוסי ודמא \nשתית ונחית מחוטמוי שמע דהוו אמרין רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו'. א\"ר יוסי \nומה על שעתא חדא כך מאן דמתייאש מינה עאכ\"ו עכ\"ל. והרי מתוך המאמר הזה אנו למדים \nשבחם שמעולם לא היו מפסיקים מתורתם אפי' רגע. ועל כך נענש ר' יוסי והטעם כדפי' כי \nבהיותם עוסקים בתורה ובמצות גודל ההשפעה היה נשפע על ידם והעולם בנחת וכמו שאמר \nהרשב\"י ע\"ה עליו ועל חבירו אנן ז' עיני ה' אנן לרמוז שעל ידם היתה השכינה מתייחדת \nבשבעת הימים ומטעם זה בהפסיקם רגע יחסר השפע ההוא ח\"ו ונמצא חוסר ההשפעה למעלה ולכן \nנענשים ברגע. וזהו שראה הנחש העקלתון רץ אחריו ור' אחא לא ראה אותו. לרמוז שעל בטול \nתורתו של ר' יוסי בא וזהו ששמע רק אתכם ידעתי וכו' ע\"כ אפקוד עליכם. וזהו טעם \nשהקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. והדרוש הזה נתבאר בקצור נמרץ בתיקונים (תקונא \n"},{"index":11,"he":"כ\"ב דף ס\"ד ע\"ב) וז\"ל שימני כחותם דא איהי נשמתא דאיהי חקוקה בכורסייא בזמנא דאיהי \nאתערא בצלותא לתתא כורסייא אתער לעילא כו' עכ\"ל. והנה באר כי להיות דמות ודיוקן \nנשמתו חקוקה בכסא הוכרח שע\"י תפלותיו ומעשיו הטובים תתעורר נשמתו ותעורר הכסא בעצמו \nוזה ודאי הכרח גדול לכוונתנו. וכאשר האיש החסיד יחטא יגדל עונשו יותר ויותר מא' מן \nהרקים מפני שעלה במעשיו בשרשים במעלה גדולה והפליא לעשות בהשפעתו עד כי רוב עובי \nהצנור היה תלוי בו. כי לפי רוב החסידות יגדל עובי הצנור ע\"י הנשמה כדפי' וכאשר יחטא \nואשם ח\"ו ימעט ההשפעה ההיא כרגע ונשאר העולם חשוך בסבתו וע\"כ יחרה אף ה' עליו עד \nלהשמיד ח\"ו עד אשר ישוב בתשובתו ויתקן עותו: \nואחר שנתבאר הקדמה זו עתה יובן כמה וכמה טובה כפולה מדרגת האיש החסיד בתפילתו לפי \nשיעור כונתו כי אם יכוון להשפיע ממדרגה למדרגה כמדרגות הסולם וידבק בקונו בידיעותיו \nבעשיית מצוותיו תעלה ותתעלה נשמתו ממדרגה למדרגה ומסיבה לסיבה ומעלה לעלה עד ישפיע \n"},{"index":12,"he":"עליו שפע רב ויהיה הוא מקום מושב ומכון להשפעה וממנו יתחלק לכל העולם כמבואר בזהר \nפ' תרומה (דף קס\"ט.) וז\"ל מאן דמברך ברכת מזונא איהו נטיל ברכאן בקדמיתא מכולהו \nואתברך בכלל ברכת מזונא וע\"ד אית ליה אורכא דחיין עכ\"ל [א]. ואומרו ואתברך בכלל \nברכת מזונא הכוונה כי הוא מתברך בכלל המלכות דהיינו ברכת המזון ומטעם כי מציאותו \nהוא למעלה כדפי' לכן נטיל ברכאן בקדמיתא כי הוא קודם לכל העולם כדפי'. וכן נתבאר \nעוד בפ' פקודי (דף רל\"ח.) וז\"ל וע\"ד כל מאן דמצלי צלותא וקשיר יחודא, מסתכלין ביה \nאי איהי צלותא וקשורא כדקא יאות. ואי ההיא צלותא וההוא קשורא כדק\"י כדין מתברך איהו \nבקדמיתא מאתר דכל ברכאן נפקין עכ\"ל. ולכן על פי הדברים האלה יהיה מכון לשכינה מאחר \nשהשפע בא על ידו נמצא שהצדיק הוא במקום הצנור הגדול יסוד עולם ולכן ראוי שידבק בו \nהשכינה ונקרא שושבין למלכא ואשריו ואשרי חלקו כי זכה וזיכה וכל העולם נידון לכף \n"},{"index":13,"he":"זכות בעבורו. ועד\"ז נמצא כי בשעה שיש צדיק וחסיד בעולם כל העולם נזון על ידו כאמרם \nז\"ל (ברכות די\"ז) כל העולם נזון בשביל חנינא בני וכו'. ובזה ודאי נדע ונשיג כמה \nמעלות היודע לכוין בשרשים וסם חיים שיזכהו האל יותר על מי שאינו יודע לכוין רק \nבפשט. ובודאי זהו עיקר החכמה הזאת ואם רבו תועלתיה מלבד אלה. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בזהר \nפ' חוקת (דף קפ\"ד) אר\"ש הכא בעינא לגלאה מלה. ת\"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא \nיאות ולסדרא מלין כדק\"י כו' הא ודאי מתערי לקב\"ה לאמשכא מילין עילאין דמתכשרן כו'. \nאי הכי הא כל עלמא ידעי לסדרא עובדא ולסדרא מילין, מאי חשיבו דלהון דצדיקייא, דידעי \nעיקרא דמלה ועובדא וידעי לכוונא לבא ורעותא יתיר מאילין אחרנין דלא ידעי כ\"כ. אלא \nאלין דלא ידעי עיקרא דעובדא כולי האי אלא סדורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו \nדבתר כתפוי דקב\"ה דלא טאס באוירא דשגיחו אקרי. ואלין דידעי ומכוונא לבא ורעותא \n"},{"index":14,"he":"מפקין ברכאן מאתר דמחשבה ונפקי בכל גזעין ושרשין בארח מישר כדקא יאות, עד דמתברכין \nעלאין ותתאין ושמא קדישא מתברך על ידיהון. זכאה חולקהון דהא קב\"ה קרוב לגביהון \nוזמין לקבליהון. בשעתא דקראן ליה הוא זמין להון, בשעתא דאינון בעאקו הוא לגבייהו. \nהוא אוקיר לו בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב כי בי חשק ואפלטהו וגו' עכ\"ל. והנה מן \nהמאמר הזה בפי' יובן מעלת המכוין על השאינו מכוון במינים שונים אם שזה שאינו מכוון \nאלא מתפלל כסדר העולם הוא נוטל מבתר כתפוי וכו', הכונה שאין המלך משיב פניו לענותו \nאמנם הוא נוטל מבחוץ כמלך השומע צעקתו של א' מבני העם מבחוץ להיכלו וצוה לבלי יכנס \nהאיש ההוא בצעקתו לפנים, אמנם מבחוץ יענוהו ע\"י אחד ממשרתי המלך, וזהו ענין מבתר \nכתפוי וכו'. ונתן סבה לזה כי אין תפלתו עולה למעלה, מפני שאין לה כנפים לעוף באויר \nהטהור והקדוש ולבקוע אוירין ורקיעין וחיילין. אמנם מעלת המכוין בתפלתו עשה יעשה לו \n"},{"index":15,"he":"כנפים לעוף השמים ותפלתו בוקעת עד למעלה למעלה עד הכתר ומשם דרך המדרגות ישפיע שפע \nרב מאת פני המלך וישא משאת רב כיד המלך הטובה עליו: \n \nשער לב פרק ב\nפרק שני: \nאחר שבפרק הקודם הפלגנו במעלת המכוין. ראוי להתבונן כי בענין הכונה בספירות יש קצת \nגמגום כי איתא בספרי כה' אלדינו בכל קראנו אליו (דברים ד ז) אליו ולא למדותיו. וכן \nראוי כי איך אפשר שישאל מעבד המלך ולא מהמלך ואין ראוי להתפלל אלא לבעל האוצרות \nולמה נייחס כל תפילתינו אל הספי'. ובפרט שכל התיבות הם ככנויים אליהם ואם יכוין להם \nנמצא כל תפילותיו רומזות בספי' ולא נשאר לו כונה במקור המקורות. שנית כי איך אפשר \nלכוין במדות והלא כאשר ידמה האדם בדעתו ספי' מן הספי' בהכרח יגבילה ויגשימה כי מה \nיוכל לדמות בענין הרוחניות כי כל מה שהאדם חושב במחשבתו הוא גשמי ואין ראות שכלו \nיכול לדמות הרוחניות בלתי אם יגשימהו ויגבילהו א\"כ נמצא כי הכונה בספי' אי אפשר. \n"},{"index":16,"he":"עוד שלישית כי כאשר יחשוב האדם מדה מן המדות בהכרח הוא מפריד שהרי הוא מדמה בשכלו \nמדה נפרדת משאר המדות וזה ודאי אין ראוי כמו שחוייבנו על יחודם כנודע: \nועתה נבאר כי לתיקון העניינים האלה צריך קודם כל דבר לדעת כי הא\"ס ממ\"ה ב\"ה אין שם \nומלה שיגבילהו ח\"ו ואין מדות צודקות בעצמותו מפני שאינו בעל שנויים ולא בעל תוארים \nואינו משתנה מרצון אל רצון ולא מפעולה אל פעולה ולכן אין ראוי לאדם לכוין בו לומר \nשהוא נקרא אל או אלוה או אלדים ושאר השמות ושאר הכנויים. והשמות האלה הם בספירות. \nואמרנו בספי', אין הכונה בספי' בעצמם ח\"ו שהעושה כן הוא נופל בשוחה עמוקה ועל כזה \nאמרו בספרי אליו ולא למדותיו. אמנם כוונתינו כדפי' בשער עצמות וכלים כי הכונה שהוא \nנקרא גבור במדת הגבורה כי הוא הנותן כח בגבורה לפעול ולכן צריך המכוין לכוין כשיאמר \nהאל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה הוא בגדולה אמנם כוונתו על העצמות המתפשט \n"},{"index":17,"he":"בגדולה וכמו כן גבורה ושאר הספירות ונמצא התיבות מכנה אותם בספי' שהם תאריו אבל \nכוונתו אל הא\"ס המשתמש עמהם ומתלבש בהם. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בהקדמה ד\"ג.) \nוז\"ל בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ\"י קול ביהו\"ה וליחדא לון כחדא ביחודא \nדאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא וביה צריך הכונה דלא תלייא למימר ביה \nקול ודבור אלא מחשבתא עכ\"ל. והרי בפי' כי שם בן ד' הוא בתפארת וסתם כל התפלה הוא בו \nולכן כל הקול היוצא מפיו הרמז בו. והדבור באדני שהיא מלכות. אבל המחשבה באין סוף \nשע\"י מתייחדים שתי מדות אלה ואין בכל התפלה מה שירמוז אליו אלא הכונה שיכוון האדם \nבו שהוא הכל והוא המיחד המדות והמשפיעם וזהו בסוד העצמות המתפשט בתוך הספי' ועי\"כ \nכח הספירות לפעול וע\"י כך יתייחסו אליו הפעולות כמבואר בשער עצמות וכלים. ואולם \nבענין הספירות אין הכונה שיכוין האדם בספירות כך שידמה ענין הספירות כי זה אי אפשר \n"},{"index":18,"he":"כדפי' אבל הכונה הוא שהספי' יש להם עשר שמות של שם בן ד' כדפי' בשער שם בן ד' והם \nמתחלקים בנקודתם ואלו הן. כתר עליון יהוה ונקודו כולו קמץ מורה על הכתר והד' אותיות \nשבו מורות על ע\"ס שבו כדי שלא יהיה פרוד ח\"ו. ושם החכמה יהוה וכלו פתח והוא שם שבו \nיתגלה החכמה. וגם הבינה יש לה שם יהוה וכולו צירי והוא שם שבו יתגלה הבינה. וגם \nהחסד יש לו שם יהוה וכולו סגול והוא שם שבו יתגלה החסד. וגם הגבורה יש לה שם יהוה \nוכולו שבא והוא שם שבו יתגלה הגבורה. וגם לת\"ת יש לו שם יהוה וכולו בחולם. וגם לנצח \nיש לו שם יהוה והוא נקוד כלו חירק והוא שם שבו מתגלה הנצח. וגם להוד יש לו שם יהוה \nוהוא נקוד קבוץ שפתים. וגם ליסוד יש לו שם יהוה והוא כלו בשורק. ולמלכות י\"ל שם \nיהוה והוא בלי נקוד כלל אלא פשוט ולפי קבלתה כן נקודתה: \nועתה המכוין יכוון בשמות האלה ויעלה בדעתו שאין דבר שיוכל לרמוז אל המדה הנרצה אליו \nאלא בהוייה המצויירת בדעתו שהם ארבע אותיות מנקודות לפי נקודתם כדפי'. ואז ילך לבטח \n"},{"index":19,"he":"דרכו ולא יירא ולא יפחד. וגם יכוין כי בד' אותיות אלה כלולות ע\"ס לרמוז שע\"ס הם \nמסכימות עם פעולות המדה ההיא הנרצה אליו. ומה טוב ומה נעים אם ירצה לצייר הויות \nהאלה בגוונם כי אז ודאי תפלתו מועילה יותר ויותר ובתנאי שיהיה בכונתו שאין בעולם \nהזה דבר שיוכל להמשיל פעולת המדה ההיא אלא בגוון ידוע שהוא פלוני. ומפני שרבו \nהגוונים אלינו בשער הגוונים לא נבאר הנה הגוונים אלא כאשר ירצה לכוין הנה השער ההוא \nלפני המעיין ובזה לא נפחד מטעות בשום אחד מג' דברים שאמרנו בפ' זה. ועוד בזולת זה \nתנאים אל הכוונה נבארם בפ' בפני עצמו. בעה\"ו: \n \n"},{"index":20,"he":"שער לב פרק ג\nפרק שלישי: \nהנרצה בפ' הזה הוא לבאר עקר הכונה. צריך המכוון להמשיך רוחניות מהמדרגות העליונות \nאל האותיות שהוא מזכיר כדי שיוכל להפריח האותיות ההם עד המדרגה העליונה ההיא למהר \nשאלתו. והכונה כי הבל פיו של אדם לא דבר רק הוא כדפי' בשערים הקודמים אמנם היא \nרוחניות מתהווה מהבל פיו של אדם. וצריך אל הרוחניות ההוא כח להפריח שאלותיו ולהעלות \nהאותיות עד המדרגות הנרצות לו. וזהו עקר הכוונה להמשיך כח כדי שבכח ההוא יעלו \nהאותיות למעלה ויתהוו במקום רומו של עולם וימהרו בקשתו. אמנם ראוי לדעת כי לא \nישתווה הזכרת הכנויים כהזכרת שם בן ד' עם היות שיהיה בכונתו לעולם אל ההויות כדפי' \nלעיל. והענין כי כאשר יזכיר האדם שם בן ד' אז ראוי שיכון אל עצם הספירות ואל \nרוחניותם הפנימי הנעשה לבוש אל עצם המתפשט מהא\"ס. וכשיכוין בכנויים אז יצייר בדעתו \nאל ספירה בבחינה פרטיות שבספי' עם היותה כלולה מעשר ספירות הנרמזות בד' אותיות השם \n"},{"index":21,"he":"והם ענפי הספירה ההיא כמבואר לעיל עם היותה מתייחדת בכל העשר ע\"י עשרה הענפים כי \nזהו קשר ויחוד הספירות כדפי' בשער מהות והנהגה. ועם היות ששם בן ד' בארו הרשב\"י ע\"ה \nבספי' ידועה עכ\"ז ירמוז אל עשר השרשים בכלל עם התעוררת פרטי לספירה ההיא: \nועוד ראוי לדעת כי בהזכיר כנוי מהכנויים ראוי שנדע הכנוי ההוא לאיזו בחי' מהבחי' \nשבספי' הוא רומז כמו שביארנו בשער הכנויים ובשער ערכי הכנויים. ובזה לא יקשה כפל \nמלות במדה אחת כי מה שירמוז הכנוי הזה לא ירמוז זה. וראוי לכוון בכל ענין וענין כפי \nדרכו וקרוב אלינו הדבר מאד בפינו ובלבבנו לעשותו. ועתה נשוב לבאר כי כאשר נזכיר שם \nמשמות שאינם נמחקים צריכין אנו לכוין בכלל הספי' ההיא הנרמזת בו בלי פנות אל בחינה \nמבחינותיה עם היות שיש להם פי' כדפי' בשער השמות איך הם כוללות כל המדות וכמה בחי' \nאחרות אמנם הם היכלות לעצם הספירות שהם השמות הנזכר לעיל שהוא שם הוי\"ה שבכל ספירה \n"},{"index":22,"he":"וספירה. ולכן כאשר נזכיר שם בן ד' ממש שהוא לפעמים רומז בספירה מן הספי' אז ודאי \nיהי' הכונה [גם] אל עצם פנימיות הספירות וזה לא ימצא אלא מעט מן המעט. וכאשר נזכיר \nשם משמות שאינם נמחקים אז הכוונה שהוא היכל אל העצם [הספי' הפנימיות שהן ההויות \nהנז'] אבל בכללות הספי' [ב]. וכאשר נזכיר כנוי מהכנוים אז ודאי הוא בבחי' המתבחנות \nבכל ספי' וספי' לפי מה שיהיה הכנוי. זהו בערך פרטיות המלות. אמנם בכל התפלה צריך \nלכוון קול בת\"ת ודבור שהוא חיתוך המלות במלכות ידו\"ד אדנ\"י ומתייחדים יחד שהרי הוא \nאומר קול ודבור יחד נמצא שלעולם דעתו אל שם זה יאהדונה\"י שהוא רמז אל היחוד. וכן \nבכל עת שירצה לרמוז אל היחוד יכוין אל שם הזה. ועוד יכוון כי הקול והדבור הם כלולים \nמאש מים אויר שהם גדולה וגבורה ת\"ת שעל ידם היחוד כנודע שהקול יוצא מורכב מאש ומים \nואויר כמבואר בערכי הכנויים. ואחר שכוונת היחוד בתפלה אל שם היחוד לא תבא לידי עון. \n"},{"index":23,"he":"וראוי לכויון בכל שם משמות שם בן ד' אל שם י\"ב שפי' בשער פרטי השמות. עוד ראוי \nשיכוין בתפלתו באיזו מדה מן התפלות הוא כעת אם שחרית אם מנחה אם ערבית ובאותה מדה \nיהיו כל כוונותיו לפי שעתו ר\"ל קודם תפלתו. ויש עוד כמה וכמה פרטים אשר מתבארים \nבענייני התפלה שאין ראוי להעלותם בכתב הנה לאריכתם ועוד שאינם מתייחסים לכאן ויבואו \nבספר בפני עצמו אם יגזור השם בחיים. והנה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה ונשתכלל הס' \nהזה תהלה לאל יתברך והודאות לשמו הגדול והקדוש ברוך הוא: "}]}
