{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-17","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":17,"title":"פרק שביעי:","hebrewTitle":"פרק שביעי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שביעי: \nיש לנו עוד ראיה נכונה אל הדרוש הזה מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה (בז\"ח פ' ואתחנן דף ס\"ז). \nבמאמר [קו המדה] וז\"ל נהורא דלא קיימא בנהורא גליף ונפיק נציצו דכל נציצין ובטש גו \nרעוא דרעוון ואתטמיר ביה ולא ידיעא. בזמנא דרעוא דא בעא לאתפשטא נפיק האי נציצו \nדטמיר גו ההוא רעותא כגוונא דאתחזי ולא אתחזי לאתקיימא כגוונא. כד אתפשט רעותא דא \nבטש האי נציצו דאחזי גוון ולא גוון ואעל בהאי אתפשטותא ונפיק בגוונוהי וסלקא ונחתא \nוקיימא בסליקו גו רעותא ואתפשטותא. בטש רעותא אתפשטותא דיליה בסתימו דלא אתיידע \nואפיק נהורין דקיקין כלילן כחדא. כד בעאן לנפקא האי נציצו די ביה נהורין, בטש בההוא \nאתפשטותא ואתרחיק (נ\"א ואתדחיק) ומגו רחיקו (נ\"א דחיקו) נפקין אינון נהרין דקיקין \nואשתמעו כחדא. כדין האי נציצו אחזי בהו גונוהי ואצטבעו כלהו כחדא חוור וסומק ירוק \nואכם. ואתעכב ביה תריסר ירחין. לבתר אתעקרו מתמן ואשתילו באתרא אחרא. והאי נציצו \n"},{"index":2,"he":"סלקא ונחתא. והאי אקרי בוצינא דקרדוניתא. האי אתקין ובטש בכל נטיען נהורין ואומר לו \nגדל כדין אפיק מבועי ההוא אתפשטותא (עלמא) (נ\"א עילאה) קדמאה וחשיך ונהיר לכלהו \nואתרביאו. בהאי בוצינא דקרדוניתא, נהיר מאן דנהיר וסלקא ונחתא ואתפשט בכל סטרין. \nוכדין אקרי קו המדה וקיימא משחתא לעילא ותתא, קו המדה בוצינא דקרדוניתא סתימא דכל \nסתימין משחתא נהירא [דאתקין] שפירו לכלא ההוא שפירו דנפיק מפשיטו קדמאה איהו אתקן \nלון. ביה קיימין למשחתא לעילא ותתא. מאן דזכי בהאי וידע ביה זכי למנדע בחכמתא \nדמריה. זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ\"ל. ראינו שלא להאריך בדקדוק לשון \nהמאמר אלא לפרש אותו בחזקת היד מפני שאין בו הבנה כל עיקר ועל פי דרכנו יתבאר הכל \nבע\"ה. נהורא דלא קיימא בנהורא, פי' אין סוף מלך מלכי המלכים שהוא אור מאיר לכל \nהאורות. ועכ\"ז אינו עומד באור הספירות אלא מושל בהן ואינו מתגלה בהן כי הוא במציאתו \n"},{"index":3,"he":"המחוייב העומד בעצמו כקודם התפשטותו בספירות. או ירצה כי מן הראוי שהא\"ס לגודל \nהעלמו יקרא חשך, ולאשר המלכות ג\"כ נקראת חשך, ואין שניהם שווין כי חשך הא\"ס הוא \nלתכלית הבהירות שאינו מושג ומתגלה ומרוב העולמו יקרא חשך, והמלכות נקרא חשך להעדר \nהאור. והנה מטעם שקרא לאין סוף אור שלא כראוי, כי אינו מושג שיקרא אור. והוכרח לקרא \nלו אור להורות שהוא מקור כל האורות כלם, והאצילות כלו הם ניצוצי אור מאירים ממנו. \nולכן כנהו בשם אור. אחר כך תקן בזה שאעפ\"י שקראו אור אינו אור מושג, אלא אור נעלם \nשאין ראוי שיכונה בשם אור אלא נהורא דלא קיימא בנהורא אלא נעלם תכלית ההעלם. או \nירצה נהורא כו', פי' האין סוף שהוא זוהר מאיר לכל המאורות ונתעלה על כל האורות. \nששאר האורות מקבלים אור מזולתם והם נתלים באורות זולתם. אבל אין סוף ב\"ה הוא אור \nשאינו מקבל ולא צריך לזולתו. ופי' גליף חקק. וזה כי כבר מפורסם שהספירות הם יותר \n"},{"index":4,"he":"דקות בהיותם במקורם ממו, שהן אחר התפשטותן כאשר יתבאר בשער סדר האצילות בס\"ד. ועתה \nכיון שרצה לומר ונפיק שהוא תחלת האצילות וההתגלות והעבות, הוצרך לומר גליף. הכוונה \nלומר התחלת העבות האור להתגלות, כל זה דרך משל אל שכלנו האנושי ולדעתינו הקצר. ואמר \nונפיק שהוא פועל עומד ולא אמר ואפיק, מפני כי הנצוצות האלה הם העצם המתפשט בתוך \nהספירות כאשר יתבאר ולהיות כי זהו מציאות עצמותו לכן אמר ונפיק שפירושו יצא הוא \nבעצמו ולא מוציא לזולתו כי התפשטות עצמותו וגלויו הוא על ידי עצמו לא על ידי זולתו. \nנציצו דכל נצוצין. פירוש אור המאורות נשמה לנשמות שהוא עצם האלקות שהם עשר ספירות \nנשמה לספירות הכלים כדפי' בפרקים הקודמים. ובטש גו רעוא דרעוון. הכוונה הכתר בהיותו \nנעלם בא\"ס אז יקרא רעוא דרעוון. והנה בטש בו להתגלות והנציצו נתעלם בתוך הכתר כראוי \nמפני שהוא נשמה אליו וזה שאמר ומתטמר ביה ולא ידיעא הכוונה לא היה מתגלה לא הכתר \n"},{"index":5,"he":"ולא הנציצו אשר הוא הנשמה אליו מרוב העלם. בזמנא דרעוא דא בעא לאתפשטא. פי' רעוא \nנקרא הכתר והטעם שקראו רעוא ולא קראו רעוא דרעוון כמ\"ש למעלה, מפני שכבר נאצל ועומד \nלהאציל שיש לי גלוי יותר ויותר מבהיותו נעלם בא\"ס, ולכן נקרא רעוא לבד מורה על \nהגלוי. בעא לאתפשטא, הכוונה שרצה הכתר להתגלות ולהאציל התפשטות שהיא החכמה עם \nהספירות שהיו נעלמות בתוך הכתר. נפק האי נציצו. דבר פשוט הוא שקודם אצילות הספירות \nהוצרך להאציל הנשמה. כי הנשמה היא סבת הספירות והוא המגדל ומחיה אותם כאשר התבאר \nלמעלה ויתבאר בה\"ו. ואם כן הוכרח לסדר הענין להאציל הנשמה שהוא הנציצו דהיינו אור \nהמאיר ומתנוצץ בספירות, ואח\"כ יתגלה ויתאצל החכמה שהוא עצם הספירה שהוא הכלי, ואח\"כ \nיכנס הנציצו והנשמה בתוך החכמה. וזהו שבתחלה אמר נפיק האי נציצו וטמיר גו ההיא \nרעותא שהוא אור הנשמה הנעלמת בתוך הכתר שהוא רעותא. כגוונא דאתחזי ולא אתחזי כו', \n"},{"index":6,"he":"פי' שבהיותו בכתר היה טמיר נעלם ולמעלה בכתר מרוב ההעלם אמר ולא ידיעא. אבל עתה אחר \nהתפשטות אל מציאות החכמה והאור והנשמה מתנוצץ בה מפני שיש בה גלוי יותר כנודע שנקרא \nיש, אמר כגוונא דאתחזי ולא אתחזי. ודקדק באמרו כגוונא ולא אמר בגוונא בבי\"ת מפני כי \nאפי' גוון לא יצדק כ\"א אתחזי ולא אתחזי פי' מציאות מושג ואינה השגה מספקת אלא ולא \nאתחזי לאתקיימא כגוונא. פי' הגוונים הם הפעולות ופעולות החכמה אינה מושגת כמו שנבאר \nבשער מהות והנהגה פ\"ג בס\"ד. כד אתפשט רעותא דא. פי' למעלה אמר כד בעא פי' כאשר רצה \nלהתפשט ולהתגלות ועדיין לא נתפשט ואז הי' מציאות הנשמה של החכמה, ועתה אמר כד אתפשט \nדהיינו שממש נתאצל מציאות החכמה בעצמה. בטש האי נציצו וכו'. פי' נשמת החכמה בטש בה \nוהאצילה ועאל בה, שכן דרך הנשמה בתוך הספירות. ואמר גוון ולא גוון ולא אמר אתחזי \nולא אתחזי כאשר אמר למעלה, הטעם כי למעלה היה בתוך הכתר והיה נעלם יותר ולפיכך אמר \n"},{"index":7,"he":"אתחזי וכו' ועתה שהוא בתוך החכמה ממש אמר גוון ולא גוון שהוא יותר גלוי דהיינו גוון \nהמושג. ושלא יוכל האדם לשפוט איזה גוון הוא מפני שאין מהות החכמה מושגת כלל. ונפק \nבגוונוהי. הכונה שנתאצלו בחכמה שאר הספי' כלם שהיו נעלמות בתוך הכתר וכן נתאצלו שם \nג\"כ שאר נשמות הספירות הנכללות בנציצו שהוא נשמת החכמה ונקראים גוונים מפני שאין \nבעששית להראות גווניה אם לא על ידי האור המאיר ומאירים גווניה אל עבר פניה לכן \nנתייחס אל הנשמה דהיינו הנציצו והאור הגוונים. וענין הספירות איך היו נכללים בכתר \nונתאצלו אל החכמה וכו' יתבאר בשער סדר האצילות בס\"ד. וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו גו \nרעותא ואתפשטותא. פי' כי הנשמה מתטמרא בא\"ס דהיינו עצמותו. ונוקב ויורד עד סדר \nהספירות שאין לומר שמה שהוא בחכמה אינו מה שבכתר ומה שהוא בכתר אינו מה שבחכמה ח\"ו. \nאלא הכל דבר אחד כדמיון ניצוץ השמש המאיר דרך העששיות. כי עם היות שאור המאיר דרך \n"},{"index":8,"he":"העששיות האחת הוא אדום והמאיר דרך האחרת הוא ירוק עם כל זאת לא נכחיש ששתי האורות \nהם אור אחד מיוחד והשנוי נמשך משנוי העששיות. וכן לענין הנשמה שהכל אור אחד מיוחד \nואף אם תשתנה הוא מפני הספירות וא\"כ הנשמה סלקא ונחתא וקיימא בסליקו ששתיהן מתעטרות \nכחד והכל מיוחד בא\"ס. ועם היות שנאמר שהאור אחד מיוחד. לא נכחיש שהאור המאיר דרך \nהכתר הוא מדרגה ראשונה והאור מתגלה שם תכלית המעלה. וכאשר תרד האור מאת פני הא\"ס כן \nתרד פלאים לפי ירידת המדרגות מעילה לעלול. ועם כל זאת טעם השתנות הוא מפני המסכים \nוהעששיות המעבים את האור ומחשיכים אותו והוא מקרה אליהם לא עצם. ולא ימשך מפני זה \nפגם אל האור כלל כמו שלא יוחס פגם אל ניצוץ השמש עם היות שיחשיך אורו בסבת העששיות. \nוזה שאמר וסלקא ונחתא וקיימא בסליקו והיינו הא\"ס. גו רעותא הוא הכתר, ואתפשטותא הוא \nהחכמה. והכוונה כי האור מתיחד יחוד גמור כדפי'. בטש רעותא אתפשטותא דיליה. כי החכמה \n"},{"index":9,"he":"בכח הכתר האצי' הבינה עם שאר הספירות וזהו בטש רעותא שהוא הכתר, אתפשטותא דיליה \nחכמה. בסתימו דלא מתידע. פי' בבחינת הראשונה אשר לחכמה עם הכתר. ומשם יחוד הכתר עם \nהחכמה. לתת לה כח להאציל הבינה. והבחינה ההיא נעלמת כאשר ראוי אל הכתר. ומתוך הבחי' \nההיא נתייחד הכתר עם החכמה. למען יאציל החכמה מכחו הבינה. ויתבאר הענין הזה בארוכה \nבשאר סדר האצילות בסייעתא דשמיא. ואפיק נהורין דקיקן כלילן כחדא. הכוונה אל הבינה \nאשר היא כוללת ז' ספירות. ואז בהיותם שם הן כקרני חגבים. עד ששתלן הב\"ה וכו'. וז\"ש \nדקיקין. שאינם בגלוי ובעביות כמו כאשר מתאצלים למטה, אלא הם בדקות הרבה. ואמר כלילן \nכחדא. הכוונה אל הבינה שהיא הכוללות אותם כאשר אמרנו. וכל עיקר הבינה הוא כללות שש \nקצוות. ועל ידם נקרא ה\"א שהוא חמשה בריחי המשכן. שהם מחסד ולמטה נכללים בה' אורות \nשבמעשה בראשית כאשר נבאר בשער נ' שערים בפ\"ז בס\"ד. כד בעאן לנפקא. פי' אעפ\"י שאמר \n"},{"index":10,"he":"למעלה שכבר נאצלו כבר פירשנו שאי אפשר להתאצל אם לא תתאצל תחלה אליהם נשמתם ואורם \nהמתנוצץ בהם. אלא שרצה להשלים ענין אצילות הספירות. אח\"כ חזר ואמר כי כאשר רצו \nלהתגלות להם נתגלו ע\"י הנשמה שהיא הנקרא נציצו. די ביה נהורין. הוא הנשמה הראויה \nלבינה הכוללת נשמתן של שאר הספירות כענין שהיא כוללת ג\"כ הספירות ממש כדפירשנו. בטש \nבההוא אתפשטותא ואתרחיק וכו'. הכונה כי מכח הנשמה נאצלו הספי' נהורין דקיקין על \nהדרך שפירשנו למעלה כי כקרני חגבים היו. ואשתמעו כחדא. הכונה כי עד עתה לא נתגלו \nהאורות גלוי כלל ואפי' עתה שהם גלוי' אינו גלוי עצמי אלא גלוי קצת שמיעה בלא ראייה \nוזה שאמר ואשתמעו כחדא. ואמרו כחדא, פי' מיוחדים כאחד במציאות הבינה ובה מתראות \nהספירות תחלת גלויים כאשר נבאר הלכתא וטעמא בשער סדר האצילות בס\"ד. כדין האי נציצו \nאחזי בהו גוונוהי. פי' נציצו הנשמה. וכאן אמר אחזי ולא למעלה, והטעם כי בבינה הוא \n"},{"index":11,"he":"דרגא דקיימא לשאלא כנודע, ולפיכך אחזי בהו גוונוהי, משא\"כ למעלה וזה שאמר למעלה \nואשתמעו להורות כי בבינה תחלת ההתגלות כדפירשנו. וטעם גוונוהי. לא שהנציצו דהיינו \nהנשמה המתפשטת היא בעלת הגוונים כי כבר הקדמנו למעלה כי הנשמה פשוטה וכו' אלא ע\"י \nהאור המתגלה מתראים הגוונים בספירות כמשל העששיות שהיא בעלת גוונים ידועים ולא \nיתגלו הגוונים ההם אלא ע\"י ניצוץ השמש המאיר דרך בה ואז ע\"י האור נראים הגוונים. \nוכן הדבר בספירה לא היתה יכולה להראות העמים והשרים כחה אלא ע\"י הנשמה המחיה אותה \nונותן לה כח לפעול כדמיון הגוף שאין לו פעולה אלא על ידי הנפש ואעפ\"י שהנפש פשוטה \nכדפי' והכוונה שהנשמה מגלה גווני הבינה. ושיעור הלשון כך. אחזי בהו, ר\"ל מראה בהם \nבעצמי הספירות הגוונים שלהם. וטעם אמרו גוונוהי בלשון יחיד ולא אמר גוונייהו להיות \nשהם כלולים בבינה באחדות מיוחד כדפי'. ואצטבעו כלהו כחדא וכו', פי' אין גוונים אלא \n"},{"index":12,"he":"בבינה כאשר היא מתגלית בעצם. וזה ואצטבעו אח\"כ למטה באמצעות גלוים, ולפי שמשם ולמטה \nהם הגוונים דהיינו הפעולות לכן קרוב אל גלויים אמר ואצטבעו. חוור, חסד, ונצח המסתעף \nממנו כי הוא ג\"כ לובן אבל לא כמוהו. סומק, גבורה והוד, ששניהם אדומין בסוד הדין. \nירוק, ת\"ת ויסוד, אשר הם בין שני הגוונים חוור וסומק. ואוכם, היא המלכות, ושמה כך \nעל דרך החשך שפירשנו למעלה. ויתבאר כ\"ז בשער הגוונים בס\"ד. ומתעכב ביה י\"ב ירחין, \nכבר מפורסם שאנו מונין בהר\"ד למולד קודם בריאת העולם (עי' טאו\"ח סי' תכ\"ז). והנה \nהוכרח להיות חדש שלם ואין חדש בלא שנה אם כן הוכרח להיות קודם האצילות הבנין זמן מה \nולא זמן ח\"ו אלא קדימה על דרך שאר הקדימות שהם קדימת מעלה כקדימת העילה על העלול. \nולכן הוכרח כי קודם אצילות ו' ימי הבנין היו מתעטרים בבינה בסוד ששה וששה. ששה \nלרחמים, וששה לדין. וזהו הנקרא עכוב. והם הם י\"ב גבולים שבבינה ג\"כ, שהם י\"ב הויות \n"},{"index":13,"he":"שבת\"ת אחר אצילותו במקומו כאשר יתבאר בשער פרקי השמות בפרק ו' ז' ח' בס\"ד. והנה עם \nזה יובן ספק גדול הנופל במעשה בראשית והוא אמרם שלא היתה בריאה ביום השביעי ולמה \nשכבר היתה בריאת יום השבת בעצמו שהיום בעצמו צריך בריאה שכן אמר בזהר כי ששת ימים \nעשה ה' ששת קאמר ולא בששת משמע ששת עצמן עשה ה' והיינו בריאת שמים וארץ שהם ששת שהן \nכוללות שש קצוות, וא\"כ לפי\"ז כבר היתה בריאת שבת בעצמו ואם כן איך שבת ונח ביום ז'. \nאלא ודאי שבת קדמה לעולם ואלולי שבת שנותן כח בששת ימים לא היה בהן כח לפעול מפני \nכי כל ששת ימים שהן ו' קצוות מקבלים כח מהנקודה האמצעית שהוא קיום חלל הקצוות כמו \nשנבאר בשער נ' שערים בפ\"ה בס\"ד. והנה הוכרחו ששת ימים להתעכב בשבת לקבל ממנו פרנסתם \nוא\"כ האצילות לא הי' כ\"א ששת ימים כי שבת קדמה לעולם. וכן ענין העה\"ז אחר ששת ימים \nתהיה שבת וכמו ימי השבוע שיונקים משבת ונכנסים בו וזהו ואתעכב תמן י\"ב ירחין שהן \n"},{"index":14,"he":"שנה דהיינו ת\"ת הכולל ו' קצוות והוא יונק דין ורחמים נמצא ו' לדין וששה לרחמים \nוהיינו י\"ב ירחין. וזהו מבחר הפירושים העולים בענין זה. ואשתילו באתר אוחרא. הכונה \nאל אצילותם אל מקומותם כנודע שהיו כקרני חגבים ושתלן הקב\"ה. וענין טעם השתילה \nוהנטיעה יתבאר בארוכה בשער סדר האצילות בס\"ד. והאי נציצו סלקא ונחתא. הכונה אל \nהנשמה המתיחדת בתוכם, ועולה עד מעלה מעלה, ויורדת עד מטה מטה כדפירשתי. והאי אקרי \nבוצינא דקרדוניתא. פי' בוצינא דקרדוניתא בכל הזהר גפרית, והכונה על הכתר, כי האור \nהעליון שהוא א\"ס דבק בכתר ונאחז בו כמו מנורה של גפרית שהאור נאחז בה ביותר. ויש \nגורסין קדרינותא ופי' שחרות על רוב העלמו. ויש לנו דרך אחר בענין זה ונתבאר בספר \nאור יקר ב\"ה. ועתה לפי\"ז האור המתפשט מתוך הא\"ס שהוא נעלם בכתר עליון מתפשט משם \nויורד ומאיר דרך הספירות שהוא נשמתן. ומפני היות מקור האור והעצמות מן הכתר, לכן \n"},{"index":15,"he":"נקרא כל העצמות בוצינא דקרדוניתא מפני שעקרו ומקור האור מתיחס אל הכתר. וכן באר \nהרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ו) עלת על (כל) כלא טמיר וגניז בכתר, ומניה אתפשט \nנהוריה על ידו\"ד דהיינו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות עכ\"ל, וכבר \nבארנו אותו בחזקת היד בשער ג' פ\"ב בס\"ד. והנה כל ענייננו נראה מתוכו כי האור העצמות \nהמתפשט בתוך הספירות מקורו הכתר ע\"י הא\"ס המתעלם בתוכו. א\"כ ראוי שאור הזה יקרא בשם \nבוצינא דקרדוניתא שהוא שם כתר כי ע\"י האור הזה נקרא הכתר כן כי הוא מאיר כבוצינא \nוכו'. האי אתקין ובטש בכל נטיען נהורין ואומר לו גדל. פי' כי ע\"י האור הזה שהוא \nשופע ומאיר בספירות הוא מגדל אותן ונותן להם מדה ומשקל כפי רצון המאציל דהיינו \nעצמותו המתפשט. ואל זה כיון בס\"י (המובא לעיל בשער ג' פ\"ד) באמרו מדתן עשר שאין להם \nסוף כו', שבידו להגדילן עד אין תכלית ולהגבילם בגבול על דרך שפי' למעלה בשערים \n"},{"index":16,"he":"הקודמים. ועל ענין הנשמה אמר ואדון יחיד כו' שהוא מיוחד במקור, שהנשמה והמקור הכל \nאחד הוא. מושל בספירות כולן ועד עדי עד, הכונה שאם ירצה ירחיבם עד א\"ס ואין תכלית. \nוהכונה בהתרבות גלוי אורו בהם. ושיעור לשון המאמר הנז'. האי אתקין ובטש, דהיינו \nאצילות. בכל נטיען, שהם הספי'. נהורין, שהם הנשמות, והעצם המתפשט. פי' מאציל \nבספירות אורות ועצמות. כדין אפיק מבועי ההוא אתפשטותא [עילאה] וכו' פי' אז אחר \nהאצילות ותיקון סדר הספירות איש איש לפי מעלתו אז החכמה שהיא התפשטות הנז' לעיל הוא \nמתקן מקור האורות, ר\"ל השפע מן הכתר, ובידו להוסיף או להמעיט. הענין כי העדר האור \nוהסתלקו, או השגחתו ורדתו דרך הספירות היא בחכמה. כענין (תהלים י א) למה ה' תעמוד \nברחוק. ע\"ד האור הנמשל במשל העליות שפירשתי בס\"ד. ולכן החכמה הוא המוציאה המקורות \nואור הספירות כדי לחיותם ולגדלם בשפע האור ההוא ובידה להעלים האור ולא יאיר כראוי \n"},{"index":17,"he":"ואז הדין הווה. והיינו דאמר כדין אפיק מבועי וכו' בהאי בוצינא דקרדוניתא. פי' ע\"י \nהאור העצמות המתפשט מכתר עליון כדפי'. נהיר מאן דנהיר. פי' על ידו מאיר הא\"ס המכונה \nבהעלם נהיר מאן דנהיר שלא לכנותו בשם. או ירצה ע\"י בוצינא דקרדוניתא יש אור ושפע \nלכל בעל אור ומאיר מפני שאין אור לספירה אלא ע\"י בוצינא דקרדוניתא שהוא מקור האור \nלכל האורות. וסלקא ונחתא ואתפשט לכל סטרין. פי' כי ע\"י האור מגדל הספירות ונותן בהן \nמדה לכל צד כדמסיק עם היות האור הזה מתיחד במקורו כדפי', ולכן נקרא קו המדה פי' קו \nבדרך המדות שהם בקו והיא קו המדה שנותן מדה לכל האצילות. והיא ממש בוצינא דקרדוניתא \nכדפירשנו. אלא שבחינת האור בעצמה נקרא בוצינא דקרדוניתא. ובבחינות המדות למוד אותם \nכרצונו שהוא עצם המאציל נקרא קו המדה. וז\"ש בהאי בוצינא דקרדוניתא שהוא האור כדפי', \nכד אתפשט לכל סטרין, דהיינו שנותן מדה לכל צד מצדי האצילות, אז נקרא קו המדה. \n"},{"index":18,"he":"וקיימא משחתא לעילא ותתא. פי' כי בבחינת היותו נותן מדה לכל המדות, נקרא קו המדה. \nובבחינת עצמותו, נקרא בוצינא דקרדוניתא. כי הוא בחינתו בערך אל קודם התפשטותו \nבספירות להאיר ולמוד. וזה שאמר וקו המדה בוצינא דקרדוניתא, פי' קו המדה הזאת היא \nעצמה בוצינא דקרדוניתא סתימא דכל סתימין. דהיינו בחינתה קודם התפשטה למוד ולתת מדה \nאל הספירות. משחתא נהירא דאתקן שפירו לכלא ההוא שפירו דנפיק מפשיטו קדמאה. פי' \nבוצינא דקרדוניתא וקו המדה שתי בחינות מיוחדות תכלית יחוד. כי ענין בחינתה קודם \nהתפשטותה דהיינו הסתלקות האור במקור ובחינת מדתה הכל ביחד דהיינו משחתא נהירא. והוא \nהאור המתפשט ונותן יופי לכל המדות. כענין משל האור אל העששיות כדפי'. דנפיק מפשיטו \nקדמאה, א\"כ היותה מדה למדות והיותה בוצינא דהיינו דנפיק מפשיטו קדמאה הכל אחד \nמיוחד. איהו אתקן לון ביה וכו' פי' בוצינא דקרדוניתא הוא המתקן המדות בעצמות דהיינו \n"},{"index":19,"he":"קו המדה. מאן דזכי בהאי וכו', כמפורסם כי המשכיל תהלוכות העצם בתוך הספירות היא \nהמעלה הנחמדת אשר אין ערך עליה ועל כיוצא בזה נאמר ראה עולמו בחייו מכיר את קונו. \nועליו נאמר (תהלים צא יד) אשגבהו כי ידע שמי, ועל זה אמר (דה\"א כח ט) דע את אלקי \nאביך ועבדהו. ואל יחשב המעיין כי הסתלקות האור העצם הזה המתפשט אל מקורו או \nהתפשטותו מורה שנוי במאציל ח\"ו כי לא יצדק על ענין כזה שנוי כמו שלא יצדק שנוי \nבסלוק ההשגחה מן העולם אפילו בדרך ר' דוד ושאר המדברים בענין זה. כי השנוי במדות \nמפני שאינן מוכנות לקבל העצם לא מפני שנוי חלילה וחס. והנה נשלם באור המאמר הזה \nכאשר נשפע עלינו מן השמים. ולא נעלם ממנו כי המאמר הזה צריך באור יותר רחב ושכל \nשאינו בחק האנושי עתה כ\"ש שיוכל לבארו ההעדר המציאות אבל עכ\"ז עשינו המוטל עלינו \nומתוכו למדנו מציאות הספירות והעצמות המתפשט בתוכם כאשר נתבאר. ויתבאר עוד בארוכה \n"},{"index":20,"he":"בע\"ה. וברוך ה' אלקי ישראל אשר לא השבית לנו גואל והאיר עינינו במאמר הזה והוא \nבהשגת דבר מוסכם בפי כל המקובלים באמרם שפע השופע ונתבאר מתוכם שקלא וטריא כי שפע \nהוא גילוי נשמת הספירות ועצמות המאציל בספירות ואז יהיה אורו יורד ונוקב עד התהום \nכי הספירות יענו האור אל הבריאה והבריאה אל יצירה ויצירה אל עשייה ועשייה אל השמים \nוהשמים יענו את הארץ והארץ תענה את ישראל ורב טוב לבית יעקב בהיותם דבקים באלהיהם \nכדכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. כי סבת החיים הוא בסבות \nהדביקות. וירצה באמרו חיים כלכם יונקים מהחי נצחי ולכן חיים כלכם: \n \n"}]}
