{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-26","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":26,"title":"פרק שביעי:","hebrewTitle":"פרק שביעי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שביעי: \nאחר שנתבאר מתוך הפרק הקודם ענין קשר הספי' בעצמם וקשורם עם המאציל, כאשר יתבונן \nהמעיין בו בטוב השקידה ימצא טוב טעם ודעת והכרח הענין מעצמו והאמת יורה דרכו. וימצא \nלפי\"ז היות הספירות כאשר נבא להמשילם ולציירם ע\"ד דמיון אל השכל האנושי יוכרח \nלהאמין שהם זו למעלה מזו. מפני כי הא\"ס המאציל הוא עלת כל העלות וסבת כל הסבות \nוהעלול הראשון ממנו הוא כתר וכתר סבה ועילה לחכמה מכח המאציל השופע מאורו עליו \nוחכמה הוא סבה ועילה לבינה מכח המאציל ע\"י הכתר בהשפיע אור המאציל ע\"י הנאצל הראשון \nכתר עליו. וכזה לכל שאר האצילות כי בינה עילה וסבה לחסד וחסד עלה וסבה לגבורה \nוגבורה עלה וסבה לת\"ת ות\"ת עלה וסבה לנצח ונצח עלה וסבה להוד והוד עלה וסבה ליסוד \nויסוד סבה ועלה למלכות. הרי הם עשר מדרגות מסודרות זו למעלה מזו כזה כתר חכמה בינה \nגדולה גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. וממה שראוי לדעת כי בזולת הסדר הזה יש להם \n"},{"index":2,"he":"סדר אחר. וטעם לזה כי לכל ספירה ב' עלות. והם הא' עילתו שאחר שנאצלה הקודמת נאצלה \nהיא. המשל בזה כי אעפ\"י שעילתו האמיתית של הנצח הוא החסד עכ\"ז מפני סדר אצילותו \nעילתו אינו אלא התפארת כמו שהארכנו בענין אצילותם בשער סדר האצילות בפ\"ו. והנה \nנמצאו להם ב' בחינות אל עלתם. וסבתם האחד הסדר שפירשנו למעלה זו על זו עד העשר. \nהשני סדר שפעם ומקורם לפי חלוקם יש שבחינתה חסד וצריך היותה נוטה אל קו החסד ויש \nשבחינתה דין וצריך נטייתה אל קו הדין. ויש שבחינתה רחמים וצריך נטייתה אל קו הרחמים \nוהיא מתיישרת בין שני הקוין האלה אל המיצוע. והנה ענין בחינתם אלה הוא קיומם ושפעם \nהנשפע עליהם. ונמצא לפי זה להם ב' בחינות אל סבותם. בחי' ראשונה סבת הסדר כדפי'. \nבחינה שנייה היא היניקה והשפע והקיום. ואעפ\"י שמצד הבחינה אל סדר האצילות הוכרח \nסדרם זו למעלה מזו. כשנביט אל צד יניקתם אשר הוא סבת קיומם נמצאים בענין אחר כי אנו \n"},{"index":3,"he":"רואים כ\"ע משפיע אל החכמה ואל הבינה א\"כ יוכרח מזה היותו סבת שתיהם. ומצד אחר יוכרח \nהיות חכמה סבת הבינה והכתר סבת החכמה א\"כ יוכרח היות מסודרת כדמות סגולתא כזה. \n\nכתר וצנור א' המורה על הסבה הקודמת והם סדרן כתר חכמה בינה. ומצד היות הכתר משפיע \nאל הבינה יתחייב היות צנור מכתר אל הבינה, וענין הצנורות יתבאר בשער בפ\"ע. ומצד \nהיות חכמה משפעת בחסד והבינה בגבורה יוכרח היות חסד תחת חכמה וגבורה תחת בינה שהוא \nמורה כי החכמה סבת החסד והבינה סבת הגבורה. ומצד היות הת\"ת יונק מן הכתר ומן החסד \nומן הגבורה יוכרח היותו כנגדו מורה שסבתו הוא הכתר. ומצד היותו יונק מן החסד ומן \nהגבורה יוכרח היותו בין שניהם להורות שהוא מסובב משניהם. ומצד היותו ששי אל האצילות \nיוכרח היותו נמשך קצת למטה משניהם כאשר ציירנו. ומצד היות הנצח שביעי לאצילות יוכרח \nהיותו יונק מן התפארת. ומצד היותו יונק מן החסד יוכרח היותו תחת החסד. וכן הוד ע\"פ \n"},{"index":4,"he":"דרך זה תחת הגבורה. ויסוד יוכרח היותו תחת הת\"ת כי משם עיקר יניקתו והוא סבתו מצד \nההשפעה. ומצד היותו יונק מן הנצח וההוד יוכרח ג\"כ היותו בין שניהם. ומצד היותו \nתשיעי לכלם יוכרח היותו נמשך למטה אל תחת כלם כאשר ציירנו. \n\nומלכות מצד היותה עשירית למטה מהיסוד נמשכת למטה מן היסוד. והנה אחר שנתבאר ענין \nהסכמת הצורות אל ענין אחד ראוי לבאר ענין זה הנמצא בזוהר פעמים רבות סלקא ונחתא. \nוהנה ענין עליה וירידה הוא מורה על הגשמות וזה אינו צודק כלל, ועם ההקדמה הזו יתבאר \nהכל. והוא כי אחר שענין היותם זו למעלה מזו אין הכוונה על מציאות המקום ח\"ו כאשר \nבארנו אלא על הענין המעלה והקדימה מעילה לעלול כמבואר לעיל בארוכה. הנה ג\"כ ענין \nהעליה והירידה תהיה על דרך זו כמו המשל המלכות היותה קודם שנטרדה למטה במדרגה \nהעשירית היתה במדרגה שביעית תחת הת\"ת במעלתה ודקותה כל כך עד שהיא היתה סבה אל הנצח \nוההוד והיסוד. וכאשר גרם העון ונטרדה ממקומה ירדה ונתעבו וחשכו מאוריה עד שאין בידה \n"},{"index":5,"he":"סיפוק להיותה סבה אל הנצח וההוד אלא אדרבה היא עלולה מהם וצריכה אליהם ומקבלת מהם \nאור ושפע וזו היא ענין ירידתה. וכן ענין עלייתה שתזדכך כל כך עד שתשוב אל הת\"ת \nויהיה הת\"ת עילתה והיא עילה וסבה אל כל אשר תחת הת\"ת לרוב בהיקותה ואורה. וכן עד\"ז \nכאשר נאמר שתעלה מדה מן המדות אל מדה אחרת עליונה ממנה הכוונה על הענין הזה כי מפני \nהשפע שהשפיעה המדה ההיא העליונה במדה התחתונה נזדככה עד שתעלה ממדריגה אל מדריגה עד \nהיותה עילה אל שאר המדות שהם תחת המדה השופעת עליה וזה יקרא שעלתה המדה ההיא אל \nהאחרת. ולכן נתבאר בזהר פעמים הרבה ובפרט בפקודין פקודא לברכא (בפ' עקב דף רע\"א) \nוכו' שא\"א אל שום מדה לעלות אל מדה אחרת אם לא שתקבל ממנה קודם שפע רב במקומה כדי \nשע\"י שיעור רבוי השפע כן תתעלה ממדרגה למדרגה. ויש פעמים שלא יוגבר השפע כ\"כ ולא \nתעלה עד המדה השופעת עליה אלא אל מדה אחרת אשר תחתיה ומשם תקבל ממנה כמו המלכות \n"},{"index":6,"he":"העולה לפעמים עד היסוד לבד לקבל שפע מבעלה הת\"ת וזה מורה כי נזדככה המלכות עד שעלתה \nמהיותה עשירית אל הט' ולא נזדככה כל כך להיותה ממש שביעית קרובה אל הת\"ת אלא מן \nהמדרגה ההיא תקבל ממנו. וזהו ענין עליה וירידה הנז' בזוהר במדות, ודי בזה הערה \nבענין הזה. ובזה נתבאר פשר כל הדברים והצורה המוסכמת בפי כל המקובלים היותר אמיתית \nולא שתהיה שם צורה ממש ח\"ו ולא מקום עמידתן ולא פנים ולא אחור ולא ימין ולא שמאל \nאלא מצד הדין או הרחמים על פי יניקתם כל אחד ואחד כפי השפעתו ויניקתו. ואמנם מפתח \nכל הדברים כי היות סבה או מסובב [והיות מדרגות זו תחת זו. מעסיס רמונים) הוא על שני \nדרכים המבוארים לעיל, ובזה מבואר כי פעמים יהיה הציור הזה ופעמים זולתו הכל לפי \nההשפעה עם שהוא אמת שזהו המורגל והתמידי: \n \n"},{"index":7,"he":"שער ו פרק ח\nפרק שמיני: \nאחר שכבר נתעוררנו כל הצורך בענין סדר עמידתן בפרקים הקודמים. נשאר אלינו לחובה \nבענין הדרוש הזה להציל המעיין מן הטעות. כי שמא יסתפק ויאמר אחר שהוא אמת שהספירות \nיש להם מספר כאשר מבואר בשערים הקודמים והמספר המחוייב בהן הוא עשר. א\"כ כאשר נבא \nבעניינם נאמר כי מקום סיום המלכות הוא תחלת היסוד ר\"ל דרך הרוחניות מעלול לעילה, \nומקום סיום היסוד הוא תחלה ההוד, כי מה שהוא הוד אינו יסוד ומה שהוא יסוד אינו הוד \nומה שהוא הוד אינו נצח שהם נבדלים מה שבין עילה לעלול והנה העלול אינו עילה והעילה \nאינו עלול. והנה לפי\"ז נמצא שאע\"פ שהם מיוחדים יחוד גמור עכ\"ז הנה הם בערך זה \nנבדלים כדפי' לעיל. ועתה הנה הכתר עלול מא\"ס והא\"ס עלתו א\"כ מה שהוא כתר אינו הא\"ס \nומה שהוא א\"ס אינו כתר, והנה נמצא שיש לא\"ס גבול ח\"ו מה שאינו הכתר כי מקום סיום \nהכתר הוא תחלת הא\"ס. ולכאורה שאלה זו היא מקום הטעות שיביא האדם להתבונן בזה והוא \n"},{"index":8,"he":"טעות ושבוש גדול. והשבתת ספק זה מבואר ואין מקום לשאלה זו כלל והטעם כי כח העילה \nבעלול ואין העלול משולל מעילתו. ר\"ל כי כאשר נאמר זהו הכתר לא מפני זה נחייב שאינו \nהא\"ס ח\"ו. כי אדרבה אין מקום לעלול בזולת העילה והנה העלול יונק ממנה והיותו הוא \nעלתו כדמיון הנשמה בתוך הגוף. כי לא תוכל להקשות שמה שהוא גוף אינה נשמה ומה שהוא \nנשמה אינו גוף. כי לא יצדק טענה זו משני פנים. אחד מפני כי הנשמה ודאי עילתה של גוף \nואין גוף בלי נשמה ומה שהוא גוף הוא הנשמה כי הנשמה מחייה את הגוף והגוף נזון מן \nהנשמה וא\"א לצייר שיתבטל הנשמה מקצת הגוף אם לא שישוב לעפר אבל הגוף החי הוא לבוש \nאל הנשמה ודאי ולכן יוכרח היות מה שהוא גוף נשמה דהיא עילת הגוף ואין להמציא גוף חי \nבלי נשמה. אמנם יוצדק אמרנו נשמה בלא גוף כי כבר יש מקום לנשמה בלא גוף אחר שאין \nהנשמה עלולה מן הגוף. וכן הדברי' בא\"ס והעלולים ממנו, כי אין באפשרות להמציא עלול \n"},{"index":9,"he":"בלא עילה ומה שהוא עלול בודאי כח העילה בתוכו אמנם עילה בלא עלול יצדק כי יש בחינה \nלעילה בפני עצמו מצד מה שאינו צריך אל העלולים, ויש לו בחינה המתפשטת ומאירה \nבעלולים ומחייה אותם. ועד\"ז נבין ענין הספירות בעצמן, כי מפני טעם זה יוכרח היות כח \nהכתר בחכמה כי הוא עילה אליו והוא חיותו וכן כח חכמה בבינה כי עלת הבינה הוא החכמה \nוהיא חיותה וכן כח הבינה בחסד הוא כי עלה אליו והוא חיותו וכן כח החסד בגבורה כי \nהוא עילה אליה והוא חיותה. ועם זה יובן מה שפי' בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ז) שחמש \nפעמים מים שבמעשה בראשית הם ביום ב' בגבורה ואחר שהגבורה כח האש איך אפשר שיהיה בהן \nכח המים אלא על הדרך הזו. וכן כח הגבורה בת\"ת כי היא עלה אליו והוא חיותו וכן כח \nהת\"ת בנצח כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח הנצח בהוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו \nוכן כח ההוד ביסוד כי הוא עלה אליו והוא חיותו וכן כח היסוד במלכות כי הוא עלה אליה \n"},{"index":10,"he":"והוא חיותה. ונמצא לפי\"ז כי המלכות הוא היסוד והיסוד הוא ההוד וההוד הוא הנצח והנצח \nהוא התפארת והת\"ת הוא הגבורה והגבורה הוא הגדולה והגדולה הוא הבינה והבינה הוא \nהחכמה והחכמה הוא הכתר והכתר הוא הא\"ס. ולא זה בלבד אלא מתפשט בכולן עד שלא יצדק \nלומר זהו מלכות ולא א\"ס ח\"ו אלא המלכות ג\"כ יש בה כח האין סוף. ולא זו בלבד אלא \nבדרך זו הוא חיות הספירות וחיות המרכבות וחיות המלאכים וחיות כל מעשה בראשית מן \nהנקודה הראשונה ועד האחרונה. וזהו ואתה מחיה את כלם (נחמיה ט ו) ופי' רז\"ל ואתה \nמהוה לכולם. וכן פי' ואתה מחיה את כלם והכל ענין אחד. כי מאחר שהוא היוה אותם \nוהמציאם מן האין יוכרח שיושפעו ממנו ושואבים כלם ממנו חיותו ואחר שהוא מחיה אותם \nנמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה. והנה מהוה ומחיה הכל ענין אחד \nלהם. ובענין הזה יובן ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שהוא שפע השופע להחיותם \n"},{"index":11,"he":"ולהעמידם ולהציבם בצביונם. ואם ח\"ו יעלה על הדעת הסתלקות שפעו מהם כרגע יספו. ואינם \nאלא מחודשים בסוד חדוש אורו והוא שפע נהר שאינו פוסק אלא מתחדש כמימי הנהר שבכל רגע \nהם מחודשים. ונחזור אל ענינינו כי הא\"ס ממ\"ה מושל בכלם כי עצמותו נוקב ויורד דרך \nהספירות ובין הספירות ותוך המרכבות ובין המרכבות ותוך המלאכים ובין המלאכים ותוך \nהגלגלים ובין הגלגלים ותוך היסודות ובין היסודות השפלים ותוך הארץ ובין הארץ \nוצאצאיה ועד נקודה האחרונה שבתהומות מלא כל הארץ כבודו. וזה כיון רשב\"י בתיקונים \n(בהקדמה ד\"ג ע\"ב) באמרו ועלת על כלא נהיר בעשר ספירן דאצילות ובעשר דבריאה ונהיר \nבעשר כתות דמלאכיא ובעשר גלגלי דרקיע ולא אשתני בכל אתר עכ\"ל. ודקדק באמרו ולא \nאשתני, להשמר שלא נאמר שאחר שהוא מתפשט בשעור הזה נמצא שהוא משתנה לפי שנוי הלבושים \nח\"ו לזה אמר ולא אשתני בכל אתר. ושאר דברי המאמר יתבאר בשער אבי\"ע. והנה כאשר יעמיד \n"},{"index":12,"he":"המעיין שכלו על יושר העלמו של מלך מלכי המלכים. נעמידנו עוד על ענין הספירות שאמרנו \nלמעלה שהכתר בחכמה והחכמה בבינה וכו'. עוד סדר נבחר להם והוא כי כח המלכות ביסוד \nוכח היסוד בהוד וכח ההוד בנצח וכח הנצח בת\"ת וכח הת\"ת בגבורה וכח הגבורה בגדולה וכח \nהגדולה בבינה וכח הבינה בחכמה וכח החכמה בכתר. מה שלא נוכל לומר שכח הכתר בא\"ס. \nואין הכוונה לומר שאינו בא\"ס ח\"ו כמו שיתבאר בשער הצחצחות בס\"ד. אלא בדרך אשר נחייב \nבסדר זה בספירות לא נחייב שכח הכתר בא\"ס. והענין כי כבר נתבאר ענין שכינה בתחתונים \nצורך גבוה ונרחיב בו ביאור בשער מהות והנהגה בס\"ד. והענין כי הכתר צריך אל החכמה כי \nמצד הארתו אל החכמה מאיר בו הא\"ס נמצא שבבחינה זו החכמה עילה וסבה לכתר וכח החכמה \nבכתר. ובדרך זו לכל הספירות, ונמצא כח המלכות ביסוד מפני שהוא עילתה בערך שהיסוד \nצריך אליה לקבל מהוד שלמעלה ממנה, וכן כח היסוד בהוד מפני שהוד צריך אליו כדי לקבל \n"},{"index":13,"he":"מן הנצח שהוא למעלה ממנה, וכן כח ההוד בנצח מפני שהוא צריך אליה כדי לקבל מהת\"ת \nשהוא למעלה ממנו, וכן כח הנצח בת\"ת מפני שת\"ת צריך אליו כדי לקבל מהגבורה שהיא \nלמעלה ממנו, וכן כח הת\"ת בגבורה מפני שהגבורה צריך אליו כדי לקבל מהגדולה שהיא \nלמעלה ממנה, וכן כח הגבורה בגדולה מפני שהגדולה צריכה אליה כדי לקבל מבינה שהיא \nלמעלה ממנה, וכן כח הגדולה בבינה מפני שהבינה צריכה אליה כדי לקבל מהחכמה שהיא \nלמעלה ממנה, וכן כח הבינה בחכמה מפני שהחכמה צריכה אליה כדי לקבל מהכתר שהיא למעלה \nממנה, וכן כח החכמה בכתר מפני שהכתר צריך אליה כדי לקבל מהא\"ס שהוא למעלה ממנו. \nואין אנו יכולין לומר שיהיה כח הכתר בא\"ס כי אינו צריך אל זולתו והכל צריכין לו \nוהוא מקור לכל והכל שואבים ממנו הוא סבת עצמו ואין סבה קודמת אליו ח\"ו. ועל ענין \nשתי הכללות האלה שהם ממטה למעלה וממעלה למטה בספירות פי' פעמים הרבה בזוהר ובפרט \n"},{"index":14,"he":"בפ' ויצא (דף קנ\"ח) בענין השבטים, שאמר שם ר' חזקיה הרי בשמים, מאן אינון בשמים, \nאילין שית בנין דלאה דכליל שית אחרנין, ואינון תריסר ואינון שית בגין דכל חד כלול \nבחבריה עכ\"ל. וע\"ד שפי' הוא מבואר אלא שהכללות באחד משני פנים אם העליונים בתחתונים \nאו התחתונים בעליונים. עוד נתבאר ענין הזה בזוהר שה\"ש בפסוק שבעה ושבעה מוצקות ושם \nביאר הכללות ממטה למעלה כמבואר ולא נעתיק לשונו הנה מפני שהוא צריך ביאור רחב והוא \nמבואר אצלינו במקומו. עוד נתבאר הענין הזה שם בפסוק (א ב) ישקני כו'. ועם זה יובן \nענין דכליל ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא הבא בזוהר פעמים הרבה והוא מפתח לכמה שערים. \nוהנה נכלל פרק הזה ונשלם השער הזה כאשר הורונו מן השמים והתהלה לאל יתברך אשר עזרנו \nאמן: \n \n"},{"index":15,"he":"שער ז פרק א\nשער השביעי הוא שער הצנורות: \nהכוונה בשער הזה לבאר ענין הצנורות שהסכימו בהם המפרשים שהן בין כל ספירה וספירה \nשעל ידם שואבות הספירות שפעם זו מזו. וכן נבאר מה עניינם והכונה בהם וצורתם ומספרם: \n\nפרק ראשון: \nקודם כל דבר נאמר כי לשון צנור נגזר מלשון תהום אל תהום קורא לקול צנוריך (תהלים מב \nח). ופירוש צנור הוא סילון העשוי דרך בו יבוא המים ממקום למקום. והמקובלים כינו \nענין זה אל דרך השפע הנשפע ממדה למדה. והרבה פעמים כינו המקובלים אל השבתת השפע \nלשון שבירת הצנורות וכן קלקול הצנורות וכיוצא בזה, ואין הדברים האלה כפשטן. והענין \nהוא כי כל ספירה המקבלת מחברתה בעת רצונה לקבל בודאי צריך שיעלה התעוררות ממנה אל \nהעליונה כדי שע\"י התעוררותה תתעורר העליונה ותשפיע בה וכן פי' הרשב\"י ע\"ה במקומות \nרבים. וראיית הענין מפסוק (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ ואח\"כ והשקה וכו'. ויחדנו \nהענין הזה לבארו באור מספיק בשער מהות וההנהגה בס\"ד. ואחר היות הענין כך לכן כאשר \n"},{"index":16,"he":"תרצה הספירה לקבל מספירה של מעלה ממנה תצטרך המדה התחתונה להאיר כנגדה פנים מאירים \nכדי שבאור פניה המביטים באור הספירה יעורר אותה ויושפע בה שפע רב ויאירו פניה מאור \nהספירה העליונה ולא מכל הפנים יחד תתעורר לקבל אלא פנים מיוחדים כנגד פנים מיוחדים \nלפי רצון מאצילם. וכאשר יתרבו הפנים נגד הפנים יתרבו הצנורות כאשר נבאר בפרקים \nהבאים. והכלל כי האור המתעורר מזו לזו ומזו לזו שעל ידה יושפע השפע נקרא צנור. \nוהמשל בזה אל ראות העין שאמרו רוב הטבעיים כי אור דק יוצא מהעין ומכה בדבר הנראה \nושואב האור ההוא ומתוכו משיג הדבר הנראה. נמצא לפי דעתם כי האור המתעורר מן העין \nלשאוב הראות יקרא צנור. ע\"ד המשל כי כמו שהצנור הוא מעבר אל המים ועל ידה נשאבים \nהמים אל מקום הנרצה כן האור היוצא מן העין הוא צנור אל הראות לשאוב על ידו הדבר \nהנראה בעין. וכן הענין בספירות האור היוצא מהתחתונה אל העליונה ומהעליונה אל \n"},{"index":17,"he":"התחתונה יכונה בשם צנור, מפני שעל ידה נשאב השפע מן הספירה העליונה אל הספירה \nהתחתונה. וכמו שכאשר יעלים האדם עיניו מהראות יושבת הצנור ההוא ולא ישאב העין הראות \nויכונה הענין הזה שבירת הצינור והשבתתו, כן בענין הספירות כאשר ברוב העונות תסובנה \nהפנים ולא יתעורר האור ההוא ולא ישאב הספירה השפע מחברתה זה יכונה בשם שבירת \nהצינורות והשבתתם. ועתה עם הענין הזה מה מתוק מדבש משל העליות שהמשלנו בשער העצמות \nוכלים פ\"ד. והנה הענין הזה פי' בזוהר במקומות רבים ובפרט בפ' ויקרא (דף ט\"ו) וז\"ל \nדתאנא, בשעתא דקב\"ה אשגח בעלמא וחמא דמתכשרין עובדיהון דבני נשא לתתא, אתגליא עתיקא \nקדישא בזעיר אפין ומסתכלין כל אינון כתרין קדישין אנפין באנפין סתימין ומתברכין \nכלהו. מ\"ט מתברכין משום דמסתכלין אילין באילין בארח מישור. דלא סטו לימינא ולשמאלא. \nהה\"ד ישר יחזו פנימו. ומתברכין כלהו ומשקיין דא לדא עד דאתברכן כולהו עלמין ואשתכחו \n"},{"index":18,"he":"עלמין כלהו כחד, וכדין אתקרי ה' אחד ושמו אחד. וכד חובי עלמא סגיאו, אסתים עתיקא \nקדישא ולא משגיחין אפין באפין. וכדין דינין מתערין בעלמא וכרסוון רמיו ועתיק יומין \nאסתים ולא אתגלייא. הה\"ד חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב כו'. דאינון \nכתרין עלאין דאשקיין לכלהו אחרנין לא קיימי בקיומייהו (בזהר שלנו איתא לאוקמי \nבקיומייהו) (לא). ומאן אינון אבהן. ועתיק יומין יתיב ולא אתגלייא. וכדין מהפכי \nחייבי עלמא רחמי לדינא עכ\"ל. מתוכו מתבאר בפירוש ענין הצנורות ותיקונם שהוא בעת \nרצון המאציל להשפיע ואז עתיקא קדישא שהוא הכתר אריך אנפין משפיע אור ושפע לכל \nהספירות והפנים שהם ענין הספירות יישירו נגדם והשפע מתרבה. אמנם כאשר תסובב הפנים \nאל הימין ואל השמאל בעון הדור, אז הצינורות מתקלקלים ואין שפע נשפע. ויש כיוצא \nבמאמר זה הרבה בזוהר המגלים הענין הזה ואין צורך להאריך כי ניכרים הם דברי אמת. \n"},{"index":19,"he":"ואחר שנתבאר מהות הצנור והנרצה בו. נבאר עוד מנין הצינורות אשר הסכימו בהם המפרשים. \nומנין הצינורות הם ג' נמשכים מהכתר, אחד אל החכמה, ואחד אל הבינה, ואחד אל הת\"ת. \nעוד ג' (נ\"א ד') נמשכים מהחכמה, אחד אל הבינה, וא' אל החסד (נ\"א וא' אל הגבורה), \nוא' אל הת\"ת. עוד ב' (נ\"א ג') נמשכין מהבינה, (נ\"א א' אל החסד), א' אל הגבורה, וא' \nאל הת\"ת. עוד ג' מהגדולה, א' אל הגבורה, א' אל הת\"ת, א' אל הנצח. עוד שנים נמשכים \nמהגבורה, א' אל התפארת, ואחד אל ההוד. עוד שלשה נמשכים מן הת\"ת, א' אל הנצח, וא' אל \nההוד, וא' אל היסוד. עוד שנים נמשכים מהנצח, א' אל ההוד, וא' אל היסוד ולדעת קצת א' \nאל המלכות. עוד צנור א' נמשך מהוד אל היסוד ולדעת קצת א' אל המלכות. עוד א' נמשך \nמהיסוד אל המלכות. נמצאו כללם כ\"ב כמספר ב\"ך יברך ישראל לאמר (בראשית מח כ). \nורצוננו לצייר צורתם הנה. כדי שיקל הבנתם בעיני המשכיל וזהו צורתם: \n"},{"index":20,"he":"(אמר המגיה ציירנו הצורה הזאת המוסכמת לדעת המחבר דהיינו ד' מחכמה וג' מבינה כי כך \nצייר וביאר בספר אור נערב שלו בחלק ו' בפרק ב'. אבל בחבור הזה כתב דעת המפרשים וחסר \nב' צינורות א' מחכמה אל הגבורה וא' מבינה אל גדולה והוסיף ב' צינורות א' מנצח אל \nהמלכות וא' מהוד אל המלכות. ואינה מוסכמת כמו שביאר בפ\"ג והכריח מהזהר פ' נח): \n \n"}]}
