{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-38","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":38,"title":"שער ח פרק יג","hebrewTitle":"שער ח פרק יג","segments":[{"index":1,"he":"שער ח פרק יג\nפרק שלושה עשר: \nאחר שהפלגנו לדבר כפי ערכנו בענין הדין בג' ראשונות, רצוננו בפרק זה לדבר בענין \nשנתבאר בהם בתפילת רבי נחוניא בן הקנה ע\"ה ולא נעתיק לשונו כדי שלא להאריך אלא \nדברים בקיצור. שאמר ששלש ראשונות אלו הם חשובות כאחד. ואמר שהם דעת כתר, והיודע \nחכמה, והידוע בינה. ובאור הענין הזה כי אין ידיעת הבורא כידיעת שאר הנמצאים. כי \nידיעת שאר הנמצאים אינם הם וידיעתם אחת אלא יודעים הדברים בידיעה שחוץ מהם. המשל \nבזה האדם היודע צורה מן הצורות או איזה דבר שיצטייר בדעתו הנה על כל פנים יהיה ג' \nדברים. האחד הדעת אשר היה משולל מאותה צורה קודם ידיעתו אותה. והב' הדעת אשר בה \nיכיר וידע הצורה ההיא. והג' הצורה הידועה המצויירת בדעתו. והם ג', הדעת והיודע \nוהידוע. ויש שכינו אותם בלשון שכל משכיל מושכל. ואין ידיעת הב\"ה כן אלא הוא הדעת \nוהיודע והידוע. והענין, כי אין ידיעתו בעניינים מצד השגחתו בהם אחר הפרדם ממנו. אלא \n"},{"index":2,"he":"בהשכלה ובידיעת עצמותו ידע וישגיח כל ענייני העולם, כי הדברים שבמציאות הם נמצאים \nומיוחדים אליו בעצמותו. כי הוא דפוס כל הנמצאים כלם והם בו במציאות דק ונבחר שבעולם \nעד שאין לכל הנמצאים שלימות אם לא שלימותם במציאות הנבחר ההוא המתיחד בממציאם וכפי \nרדתם מאת פניו כן ירדו משלימותם וממעלתם. והנה כל הנמצאים מצטיירים בספירות \nוהספירות במאצילם. נמצאו כל הנמצאים וכל הספירות נכללות בכתר חכמה בינה. שכן הם \nנכללות קודם התפשטותם. והיינו ג' גנוזות שהם ראשי ראשים שבאר רב האי גאון ז\"ל, \nשנבאר בשעת הצחצחות. והנה ג' ראשונות מתיחדות שם תכלית היחוד עד שאפי' אחר אצילותם \nהפליגו ביחודם לומר ג\"ר חשובות כאחת כמו שנבאר. א\"כ נמצאו היות שלשתן הדעת והיודע \nוהידוע. והענין, כי הכתר שהוא הנאצל הראשון הוא נעלם ועדין הנמצאות נעלמות עד שלא \nישפוט בהם יודע דהיינו מציאות עלוי הנמצאות. אלא דעת, שהוא כמו צורה פשוטה מבלי \n"},{"index":3,"he":"מציאות מתגלה כלל. ובחכמה הוא היודע כבר מפני שבה הוא הגולם שממנו מצטיירים הנמצאות \nכלם. והנמצאות כלם בכלל היא הבינה שהיא הכוללת כל הבנין והיינו הידוע. וטעם היותם \nנקראים הנמצאים בלשון ידיעה מפני שמציאות הנמצאות כלם הוא הדעת הנעלם שהוא ו' קצוות \nהנק' סדר זמנים. ונחזור אל הענין, כי מפני טעם זה אמר הקדוש כי ג' הראשונות הם הדעת \nהיודע והידוע כדפי' רבים להורות על יחודם. ואל הענין הזה אמרו שג' ספירות אלה הם \nנשמה רוח נפש. ואין הכונה שיהיו מקור שלשה אלה דהא קיימא לן שהנשמה מקורה מבינה \nורוח מת\"ת והנפש ממלכות כאשר נבאר בשער הנשמה. אלא הכונה כי כמו שהנשמה והרוח והנפש \nהם ג' מדרגות זו למעלה מזו והם ביחוד אחד, כן ג' ספי' האלה הם יחוד א' אעפ\"י שהם ג' \nמדרגות עלולות זו מזו. ועתה ראוי שנדקדק מה הכוונה באמרנו ג' ראשונות חשובות כאחד \nשמורה על היות האחדות הזה בספירות הג' האלה יותר משאר הספירות וזה דבר זר תכלית \n"},{"index":4,"he":"הזרות. כי ידוע הוא כי ראוי שתהיה אמונתנו ביחוד בכל הספירות ועם היות שהם עשר הם \nאחדות מיוחד. וזה אחד מן העקרים בחכמה הזאת שלא יהיה בדעתינו היות האצילות נחלק \nלחלקים ח\"ו. ואחר שעיקר הזה היא יתד תקועה בלב המאמינים הנאמנים באמונה. א\"כ איך \nיצדקו דברינו שהג\"ר חשובות כאחת, שהרי כל העשר ג\"כ חשובות כאחד. ויותר יכבד עלינו \nהענין הזה בראותינו הפך כל זה בדברי הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"א ע\"ב) וז\"ל \nכצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו, ולית צפור אלא שכינתא דאיהי אתתרכא מאתרהא, \nהה\"ד שלח תשלח את האם וגו' את לרבות שכינתא תתאה האם שכינתא עלאה, הה\"ד ובפשעכם \nשולחה אמכם דתרווייהו אתתרכו מאתריהון, ובג\"ד שלח תשלח תרין שלוחין חד מבית ראשון \nותניינא מבית שני עכ\"ל לענייננו. ועם היות שהלשון צריך ביאור רחב לא נאריך הנה שכבר \nהוא מבואר ביאור רחב וארוך אצלינו. ועכ\"ז מתוכו למדנו שכשם ששכינתא תתאה יחידה \n"},{"index":5,"he":"וגלמודה מגורשת ממקומה ואינה מתיחדת עם בעלה, כן שכינה עילאה בינה בענין זה היא גם \nכן מגורשת. ואיך יוכל האדם להתאפק נגד הדבר הזה שהיא הפך העיקר שאמרנו למעלה והפך \nדברי הקדוש רבי נחוניא. ועוד מאמר אחר בתיקונים בזולת זה. וז\"ל (בתקוני ז\"ח דקי\"ז) \nאם תשכבון בין שפתים. זכאה איהו מאן דשכיב אימא עילאה בין שפוון דיליה ובגינה אתמר \nאם תשכבון כו' אל תקרי אם אלא אם. ותרין אינון אם עלאה אם תתאה שכינתא עלאה שכינתא \nתתאה, דעלה אתמר שלח תשלח תרין שלוחין לקבלייהו. עלייהו אתמר ותלכן שתיהן. זכאה \nאיהו מאן דשכיב לון בשפוון דיליה בצלותא באורייתא וכו' עכ\"ל. ועוד מתבאר הענין הזה \nבתקונים בזולת מקומות אלו, ולא נעתיקם שלא להקיף בהלכות. והנה התר ספקות האלה \nוישובם צריך שנקדים כי יחוד הספירות הוא באחד מג' פנים. הא' במה שהם מיוחדות מצד מה \nשהשגיח בהם הקב\"ה בתחילת אצילותם וקבע להם שפעו והאיר בהם אורו אשר במזון ושפע הזה \n"},{"index":6,"he":"הם מתיחדות יחוד אמתי וחזק ואמיץ עד שאם ח\"ו יעלה בדעת המנע השפע ההוא היה העולם \nכלה ואבד והרוחניות חוזר אל מקורם כקודם אצילותם. וזו היא כוונת ק\"ש לפי הכונה \nהנכונה. שאין הכונה ביחוד ק\"ש להשפיע בנאצלים שפע רב יותר משפעם אשר בו עולם כמנהגו \nנוהג ובו תלוי קיום הדברים וקשר היסודות. אלא הכונה ע\"י שנייחד הספירות כלם אחד אל \nאחד וכלם במאציל ונמליכהו בכל הנמצאים גדולים וקטנים להורות על שהוא סבת קיומם \nושזהו אמונתנו השלימה. לא להוסיף ולהעדיף על המתנהג. אלא להורות על היחוד המוכרח \nלקיימו להעמידו ולהציבו כדי שיהיו הנבראים שלמים בכחם בבריאתם כקודם חטא אדם הראשון \nשהיתה הבריאה חזקה בכח וחיל השפע הנשפע אלא שנתדלדלה הארץ ונתמעטו יופי הדברים \nבחטאו כנודע. היחוד השני והוא להשפיע שפע רב דרך הצינורות ביותר על ענין הבריאה \nוהוא כפי צורך הזמן. יש פעם שיהיה צורך הזמן אל המחילה וסליחה וכפרה ואז נמשיך השפע \n"},{"index":7,"he":"מהלובן העליון הכתר המלבן עוונותיהם של ישראל ע\"י הבינה. כי היא עיקר התשובה על \nהסליחה ועל ידה ביחוד האב שהוא חכמה ישפיע השפע ההוא אל המלכות ויתיחדו הבינה \nוהמלכות. ועל ידי ששה אמצעים דהיינו אחת אחת ואחת כו' ואז הוא יום כיפורים ונסלח \nלכל עדת בני ישראל וזו עיקר עבודת יום הכפורים כדמוכח דברי הרשב\"י בזוהר. ויש פעם \nשיצטרכו חכמה כדי להתחכם בתורה ואז ישפיע שפע החכמה דרך החסד והיינו הרוצה להחכים \nידרים ומשם אל הת\"ת שהוא התורה ומשם אל המלכות דהיינו חכמה תתאה. ויש פעם שיצטרך \nעושר ואז ישפיע שפע הבינה אל הגבורה והיינו הרוצה להעשיר יצפין ומשם אל המלכות. ויש \nפעם שיצטרכו גבורה וכח להנקם מהאויבים ואז ישפיע הבינה הדין אל הגבורה ומהגבורה אל \nההוד ומשם אל החרב הנוקמת נקם ברית בסיוע הנצח ואז יגבירו על האויבים וינצחום. \nוכעניינים האלה הרבה אשר יתבונן המשכיל בהיותו עוסק בדברי הרשב\"י ולא נאריך \n"},{"index":8,"he":"בעניינים האלה אחר שאינם מהמתייחס. והנה זה הענין יובן יותר בהיות המעיין עוסק בשער \nערכי הכינויים. והאמת כל העניינים והממשכות האלה יקראו שפע ורב טוב מיותר על הקצבה \nשקצב בבריאת העולם לעמידת הבריאות. ויש עוד יחוד השלישי שהוא פרטי בד' ספירות שהם \nחכמ\"ה ובינ\"ה ת\"ת ומלכו\"ת שהוא ענין הזווג אשר לא ימצא אלא בספירות האלה. והענין \nהזה הוא כעין זווג איש ואשתו דבר שאין אדם יוכל לעמוד בו אם לא שנעריך היחוד השני \nאל המזון שאדם נותן לאשתו בשופע עם שיהיה פעמים ע\"י השליש. והיחוד הג' כענין זווג \nממש שמזדווג עמה להוציא כלי למעשהו (ע' בעסיס רמונים) והוא ענין משובח עד שאין הפה \nיכול [לדבר אלא] לשכך האזן בעניינים כאלה ונרחיב בזה הביאור בשער זה בפרק מיוחד. \nועתה אחר שהקדמנו ענין ג' יחודים אלה נבא לבאר ענין התר הספק אשר התעוררנו. ונאמר \nכי היחוד הראשון הוא בשוה אל כל הספירות ולא ידין האמונה ביניהם חילוק ופרוד ח\"ו \n"},{"index":9,"he":"לענין היחוד ההוא, אלא לעולם ההשגחה שוה בהם מן הקצה אל הקצה מהראשונה עד האחרונה. \nאבל לענין היחוד השני יחסר פעמים הרבה בז' ספי' הבנין וימצא בזו פעמים מה שלא ימצא \nבזו מפני שהוא תוספת שפע והכל לפי הצורך. פעמים העולם צריך יותר דין מהרחמים כמו \nבעת מלחמה, ופעמים העולם צריך ביותר אל תגבורת החסד ממדה אחרת ונמצא השפע מתרבה בה \nיותר משאר הספירות, וכן לכל הספירות לפי הצורך. ולא יהיה פירוד הזה אם לא בז' \nספירות הבנין אבל בג' ראשונות לעולם חשובות כספירה אחת לענין זה. כי אם יסתלק השפע \nהזה לעולם לא יסתלק אלא מהבנין, אבל מבינה ולמעלה לעולם יעמוד בזיו ואור מיוחד. \nולכן נמצא כי לרוב הדברים העליונים אלה השלשה אין ביניהם חלוק אלא מה שיש בזו יש \nבזו ומה שיש בזו יש בזו. וכן הכתר יש בו בחי' החכמה מצד החכמה, ובחינת בינה מצד \nהבינה, והבינה בחינת הכתר מצד הכתר, ובחינת חכמה מצד חכמה. והחכמה בחינת הכתר מצד \n"},{"index":10,"he":"הכתר, ובחינת בינה מצד הבינה. כמו שנבאר בשער המכריעין מה שלא נמצא כן לכל שאר \nהספירות כלם. והיינו אש\"ר רא\"ש שא\"ר שהם כנויים אל ג' ראשונות כמו שנבאר בשער \nהכינויין (ע' בפלח הרמון פ\"י). והיחוד הג' שהוא יחוד הזיווג, היחוד הזה תחסר בעונות \nגם בבינה מפני שיחודה תלוי ביחוד התפארת והמלכות וכל עוד שאין יחוד בן ובת למטה אין \nיחוד אב ואם למעלה. וכן ביאר הרשב\"י בתיקונים (תקונא ס\"ט דף ק\"ג) וז\"ל א\"ל והא \nאתוון דיהו\"ה דאינון קרבן עולה ויורד מאן סליק בקדמיתא או מאן נחית. ו' נחית \nבקדמיתא לגבי ה' ולבתר סליק יו\"ד לגבי ה' עלאה דהכי אוקמוה מ\"מ לא אבא בירושלים של \nמעלה וכו', לא ייעול יו\"ד בה' עילאה דאיהי ירושל' דלעילא עד דיעול ו' בה' דאיהו \nירושלם דלתתא עכ\"ל. והדבר הזה שאלו ר' שמעון לסבא שהיה עוסק לפניהם בפסוק אני ישנה \nולבי ער ופי' שם הסבא עניין ההוא באותיות השם וז\"ל בזמן דייתי פורקנא דפיקו סליק \n"},{"index":11,"he":"ונחית כגוונא דקרבן עולה ויורד, סליק ה\"א עלאה לגבי יו\"ד ונחית ה' תתאה לגבי ו\"ו מה \nדהוה יהה\"ו אתחזר יהו\"ה אבא עם אימא ברא עם ברתא עכ\"ל. ואמר שקרבן עולה ויורד הוא \nעליית הבינה אל החכמה וירידת המלכות אל התפארת כדי לייחדם יחוד שלם וזהו קרבן לה' \nשפירושו יחוד אותיות שם בן ד' וקירובם כמו שבאר הרשב\"י (שם ע\"ב) והנה להיות שפעמים \nברתא עם אבא כענין (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ, וברא עם אימא כענין כונן שמים \nבתבונה. ואז בהיות הענין הזה אותיות השם סדרם כך יהה\"ו. והה\"א ראשונה מלכות והשנייה \nבינה מפני שאי אפשר לומר שיהיה הה\"א ראשונה בינה והשנייה מלכות מפני שימצא נכנס \nבירושלים העליונה קודם כניסתו בירושלים התחתונה וזהו הפך מן הראוי. לכן הוכרח היות \nה' ראשונה שבשם יהה\"ו במלכות והיינו ברתא עם אבא וה' שנייה בבינה אמא עם ו' שהוא \nברא. ואחרי היות הענין הזה כך בהיות קרבן עולה ויורד פי' עליית הבינה אל אבא וירידת \n"},{"index":12,"he":"המלכות לגבי ברא נמצא השם אז מתתקן ככתבו ביושר שם יהו\"ה, ועל זה פירש שם שנאמר על \nכן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו דהיינו ת\"ת שנתפרש מה' ראשונה ונתייחד בה' \nאחרונה והם אבא עם אמא ברא עם ברתא. ולהיות הענין הזה כן שאל רבי שמעון לההוא סבא \nואמר כי מה היה ראשונה אם עליית הבינה להתיחד עם החכמה או ירידת המלכות עם התפארת \nוזהו שאמר מאן סליק בקדמיתא או מאן נחית. ותירץ ההוא סבא ואמר כי בהכרח ירידת הת\"ת \nממקום ריחוקו אל המלכות הגולה בגלות, ואח\"כ עולה יו\"ד שהוא אבא להתיחד עם הבינה. \nואמרו ו' נחית בקדמיתא, והיה מן הראוי שיאמר ה' נחיתת בקדמיתא שזהו יהה\"ו כדפי', \nוכן ה' עלאה סליקת לגבי יוד, ולא אמר הכי אלא ו' נחית כו' מפני שהוא ביאור שם הוי\"ה \nשהוא ברא לגבי אימא ואבא לגבי ברתא, והוא גם כן עולה ויורד כי כדי ליחדם צריך שירד \nו' לגבי ה\"א שהוא תפארת לגבי מלכות ויעלה יו\"ד לגבי ה\"א שהוא חכמה העולה לגבי בינה. \n"},{"index":13,"he":"ואמר שראשונה יתיחדו ו' שהוא תפארת לגבי מלכות שהיא ה\"א קודם שיתיחדו יו\"ד שהוא אבא \nעם ה' שהיא אימא. ונתן טעם לדבר ולא אבא בעיר ודרשו (תענית ה') לא אכנס בירושלים של \nמעלה עד שאכנס בירושלים של מטה, וירושלים העליונה הוא בינה ולא יכנס ולא יתיחד עמה \nהחכמה עד שיכנס ויתיחד התפארת עם המלכות שהיא ירושלם של מטה. והנה גילה לנו בזה שלא \nיתיחדו חכמה ובינה בסוד זווג זכר ונקבה עד שיזדווגו תפארת ומלכות חתן וכלתו. עד \nשמפני זה אמרו כי צריך שקודם יתיחדו ו' עם ה' ואח\"כ יו\"ד עם ה'. והנה בערך בחינה זו \nהיא ענין הגירושין ששתי האמהות נתגרשו והכתוב שלח תשלח, ותלכנה שתיהן. ועוד באר \nענין זה רשב\"י ע\"ה עצמו בתיקונים (תקונא נ' דף פ\"ד) וז\"ל וצריך לאחזרא יו\"ד לגבי \nה\"א דאיהי מקום דלעילא ולאחזרא ו' לגבי ה\"א דאיהי מקום דלתתא בגין דקב\"ה אומי דלא \nיחזיר לה' דלעילא עד שיחזיר לה' דלתתא, ורזא דמלה ולא אבא בעיר וגו', והא אוקמוה \nעכ\"ל. ולכונתינו מבואר. והנה נשלם הפרק הזה: \n \nשער ח פרק יד\n"}]}
