{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-42","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":42,"title":"פרק שמונה עשר:","hebrewTitle":"פרק שמונה עשר:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שמונה עשר: \nכמו שנמצא ענין היחוד הזה אל החכמה והבינה יחד כמ\"כ נמצא אל התפארת והמלכות. ולכן \nמתכנים שניהם בלשון חתן וכלה ואיש ואשתו וכיוצא בהן בעניינים האלה. ויש חילוק בין \nיחוד החכמה והבינה ליחוד התפארת והמלכות. כי יחוד החכמה והבינה לא מתפרשן דא מן דא \nכמבואר לעיל פי\"ג י\"ד, אבל יחוד התפארת והמלכות הוא לעתים ולרגעים כמו בזמן שיגיעו \nישראל בתפלה לשים שלום. והזווג הזה צריך אל ההתעוררות מלמטה ואם לא יקדים התעוררות \nתחתון שהוא מן העוה\"ז לא יתייחדו כראוי. וזה הענין נתבאר בזוהר פ' בראשית (דל\"ה.) \nוז\"ל ת\"ח אדם וחוה דא בסטרא דדא אתבריאו, מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין, בגין דכתיב \nכי לא המטיר ה' אלקים על הארץ וזווגא לא אשתכח בתיקוניה כדקא יאות. וכד אתקקן האי \nלתתא ואתהדרו אנפין באנפין כדין אשתכח לעילא. מנלן מן המשכן דכתיב הוקם המשכן בגין \nדמשכן אחרא אתקם עמיה ועד דלא אתקם לתתא לא אתקם לעילא. אוף הכי כד אתתקן לתתא \n"},{"index":2,"he":"אתתקן לעילא. ובגין דעד כען לא אתתקן לעילא לא אתבריאו אנפין באנפין. וקרא אוכח \nדכתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ, ובג\"כ ואדם אין לעבוד את האדמה דלא הוה \nבתיקוניה. וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקודם לכן לא אשתלים. ורזא דא דעד הכא לא אית \nאת סמ\"ך בפרשתא. ואע\"ג דחברייא אמרו, אבל סמך דא עזר. ודא עזר דלעילא דאתהדר לעילא \nאנפין באנפין, דכר ונוקבא אסתמיך דא לקבל דא. ודאי סמוכים לעד לעולם עשויים באמת \nוישר. סמוכים, דא דכר ונוקבא דאינון סמוכים כחדא, האי עולם דקא אמרן תלייא בעולם \nדלתתא וכד לא אתתקן עולם דלתתא לא אתתקן ההוא עולם דקאמרן. כי לא המטיר ה' אלקים על \nהארץ דהא דא בדא סמיך עולם דא תתאה כד אתתקן ואתהדרו אנפין באנפין ואתתקנו אשתכח \nסמך לעילא. דהא מקדמת דנא לא הוה עובדא בתיקונא בגין כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ \nודא בדא תלייא. מה כתיב בתריה ואד יעלה מן הארץ דא תקונא דלתתא, לבתר והשקה את כל \n"},{"index":3,"he":"פני האדמה. ואד יעלה מן הארץ דא תאובתא דנוקבא לגבי דכורא. ד\"א מ\"ט לא המטיר בגין \nדלא אשתכח תקונא דיעלה מן הארץ, ועל דא מן ארעא תתאה אתער עובדא דלעילא. ת\"ח תננא \nסליק מארעא בקדמיתא ועננא אתער וכלא אתחבר לבתר דא בדא. כגוונא דא תננא דקרבנא אתער \nמתתא ועביד שלימו לעילא ואתחבר כלא דא בדא ואשתלים. כגוונא דא לעילא. אתערותא שארי \nמתתא ולבתר אשתלים כלא ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא לא אתער לקבלא \nההוא דלעילא ובתאובתא דלתתא אשתלים לעילא עכ\"ל. ומפני שראינו המאמר הזה מדלג בדברים \nמענין לענין ובאותו ענין ראינו לבארו. פי' דא בסטר דא אתבריאו כמו שרמוז במסכת \n(ברכות דף ס\"א) ד\"ו פרצופין היו. מ\"ט לא אתבריאו אנפין באנפין. פי' כי הם היו אחור \nוקדם והיו אחור נגד אחור ולכן שואל מ\"ט היתה בריאה זו לבטלה אחר שאין בריאתם זו \nמועלת כלל, וראיה שהוצרך אחר כך לתקנם. ותירץ בגין דכתיב כי לא המטיר ה' אלקים. פי' \n"},{"index":4,"he":"שלא היה היחוד למעלה אל התפארת עם המלכות. ומפני שהוקשה לו שא\"א לומר שבאצילות לא \nנמצא הזווג שהרי הוא פירש בפירוש כי היה הזווג בענין אצילות נשמתו של אדם הראשון \nכמו שנבאר לשונו. לכן אמר וזווגא לא אשתכח בתיקוניה פי' זווג היה אבל לא זווג שלם \nבתיקוניה דהיינו פנים כנגד פנים. וכד אתתקן וכו'. כי בתיקון התחתונים תלוי תקון \nהעליון כדמסיק שבהתעוררות התחתונים תלוים העליונים ולכן בהיות שלא היה התעוררות \nלמטה לא היה יחוד שלם למעלה. ומפני כי ענין זה נראה לכאורה קשה שנאמר שתהיה הסבה \nתלויה במסובב והעילה צריכה אל העלול ממנה. הכריח הענין מן המשכן מהנדרש בלשון הוקם \nשפירושו הוקם המשכן משכן אחרא לעילא, דהיינו השכינה. ומפני שהוקשה לו נאמר שאמת הוא \nשהוקם משכן אחר למעלה שלא נכחיש שמעשה המצות עושה רושם למעלה ודאי. אבל עכ\"ז אין \nהכרח מכאן כלל. כי נאמר שענין הוקם המשכן היינו שנתחדש ענין חדש למעלה מפני קימת \n"},{"index":5,"he":"המשכן אבל לא שנאמר שלא יהיה מציאות אל העליונים אם לא על ידי התחתונים כדבעי למימר \nלגבי יחודא. לכן אמר ועד דלא אתוקם כו'. כי הפי' הוקם הכוונה שהוקם עתה מה שלא היה \nקימה קודם לכן כלל. ולא הוצרך להכריח הפירוש הזה כי הוא מוכרח מעצמו מפני שאין לומר \nשיהיה כונת הכתוב לומר שמעשה המשכן עשה רושם למעלה כשאר מעשה המצות. כי זה פשיטא, \nוכי גרע מעשה המשכן עם היותו רומז אל בריאת העולם העליון ותיכון ותחתון משאר מעשה \nהמצות ומה צורך להשמיענו שעשה רושם וענין של קדושה למעלה. אלא ודאי אין זה אלא \nשהכונה להודיענו כי קודם קימת המשכן התחתון לא היה אפשר להיות קימה אל המשכן העליון \nוז\"ש ועד דלא אתקם כו'. אוף הכא כו' בענין בריאת האדם בעוד שלא היתה קימה אל \nהתחתונים דהיינו הזיוג לא היה אל העליונים שלימות הזווג. ובגין דעד כען כו' הכונה \nלהורות כי גם התחתונים הם תלוים במעשה העליונים כי לא נבראו אדם וחוה פנים אל פנים \n"},{"index":6,"he":"מפני שלא היו הכרובים למעלה פנים אל פנים. וקרא אוכח דכתיב וכו' פי' מן הכתוב ראייה \nשלא היה היחוד כתקונו למעלה בעת בריאת העולם וז\"ש כי לא המטיר ה', דהיינו דלא הוה \nבתקוני' וכו'. פי' שאין הכונה בלשון ואדם אין שאין מציאות בריאת האדם כלל שא\"כ יראה \nכי בבריאת האדם נתקן הכל ולא נפקא מינה דבאתערותא דלתתא הוה אתערותא דלעילא. אלא \nהכוונה ואדם השלם בתקונו לא היה ואין האדם שלם אלא בתיקון הנקבה בת זוגו וכאשר \nנשלמה הנקבה אחר שנסרה הקב\"ה וקלעה כדפי' בגמרא שם על ויביאה אל האדם אז נשתלם \nהאדם. והטעם כי לא יקרא בשם אדם אלא בהיותם יחד שלמים זכר ונקבה. כדאמרינן (ביבמות \nדס\"ג) ע\"פ זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. ולכן ואדם אין פי' אדם שלם בדכר ונוקבא \nכראוי. וז\"ש ואדם אין לעבוד כו' דלא הוה בתקוניה וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקודם \nלכן לא אשתלים. א\"כ לעולם צודק שיאמר ואדם אין עד שנשלמה חוה ונזדווגה פנים כנגד \n"},{"index":7,"he":"פנים. ורזא דא דעד הכא לא אית את ס' בפרשתא. הכוונה סוד הענין מורה שבכל בריאת האדם \nבכל הפרשה ההיא לא נזכרה אות סמ\"ך. ואף על גב דחברייא וכו'. פי' עם היות שהחברים \nפירשו (בב\"ר פי\"ז) כי בעוד שלא נבראת חוה לא נזכרה בפ' סמ\"ך ורצו לבאר כל ענין זה \nבפשט לענין אדם וחוה אשתו. ועכ\"ז אבל סמ\"ך דא עזר וכו' פירוש הכוונה לבאר הענין על \nהעזר העליון. והכוונה כי בעוד שלא ננסרה חוה התחתונה לא היתה השכינה פנים בפנים \nולכן נבראו התחתונים אחור וקדם. אבל כאשר נסר הקב\"ה לחוה נעשה השכינה סמך למעלה. \nופי' סמך דא עזר. בשלמא למאי דקא מפרשי חברייא היינו ענין סמך שחוה סמך לאדם אבל \nלעילא גבי קב\"ה לא שייך למימר שהשכינה סמך אליו שאדרבה הוא סמך אליה, לכן אמר סמך \nדא עזר הוציאו מלשון סמך שהוא פירוש סמיכה שהזכר נסמך אל הנקבה, ופירש לשון עזר \nדהיינו סיוע קצת אל ההנהגה בסבת הייחוד פנים בפנים. וז\"ש סמך דא עזר ודא עזר דלעילא \n"},{"index":8,"he":"דהיינו שכינה דאתהדרת פנים אל פנים. דכר ונוקבא אסתמך דא לקבל דא. הנה בענין סמיכה \nממש אמר שהיה סמך לשניהם כי כמו שהשכינה סמך לתפארת יותר ויותר התפארת סמך לשכינה. \nולכן הביא ראיה שזה סמך לזה ממה שאמר הכתוב סמוכים לעד לעולם לשון רבים כנראה שג\"כ \nיצדק שהשכינה סעד וסמך אל התפארת. סמוכים דא דכר ונוקבא שהם תפארת ומלכות והם \nסמוכים כחדא שוה בשוה כמו שסמך הת\"ת אל המלכות כן סמך המלכות אל הת\"ת. האי עולם דקא \nאמרן תלייא בעולם דלתתא. פי' הת\"ת עולם העליון תלוי במלכות עולם התחתון, והכוונה \nלהכריח כי התפארת צריך לסמך המלכות. וז\"ש וכד לא אתתקן עולם דלתתא שהוא המלכות לא \nנתקן התפארת. כי לא המטיר וכו' דהא דא בדא סמיך פי' התפארת נסמך במלכות ומלכות \nבת\"ת. ועולם דא פי' הת\"ת. תתאה כד אתתקן היינו המלכות כדמסיק. דא תאובתא דנוקבא \nהיינו נשמתן של צדיקים כמו שנבאר בפרק הבא שהמלכות אושידת מ\"נ לקבלא מיין דכורין \n"},{"index":9,"he":"כמו שנבאר. מ\"ט לא המטיר בגין וכו'. כל הגלגול הזה שגלגל עד עתה הוא לבאר איך באדם \nהתחתון תלוי ענין היחוד של ת\"ת עם המלכות, והוא ברור כי אחר ששלימות הת\"ת הוא בהיות \nהמלכות עמו פנים בפנים והיא אינה מתייחדת עמו פב\"פ אם לא ע\"י אתערותא דתאובתא \nדהיינו מעשה בני אדם למטה כמו שנבאר. ואדם למטה לא היה בשלימות לכן לא המטיר וזה \nכלל דבריו וזה סבת גלגוליו. ות\"ח וכו' ראיה אל הענין הזה כדמסיק ואזיל. ע\"כ. והנה \nמתוך המאמר הזה למדנו כי בהתעוררות התחתונים תלוים העליונים בענין היחוד כמו \nשבארנו. ועתה ראוי שנחקור כלל ענין התעוררות הזה על מהותו ועניינו, ולזה נייחד לו \nפרק בפ\"ע ושם נבאר שרש ועקר אל התעוררות הזה: \n \nשער ח פרק יט\n"}]}
