{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-73","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":73,"title":"פרק רביעי:","hebrewTitle":"פרק רביעי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק רביעי: \nהנראה בפרק זה לבאר מאמר אחד הנמצא בזהר פ' תרומה (דף קס\"ח ע\"ב) שלכאורה מנגד לזה. \nוז\"ל אתפשטותא דטוב איהו הודאה דאקרי חסד. וע\"ד איהו אומר נודה לך על כך ועל כך \nנסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. ואי תימא והא כתיב נעימות בימינך נצח, הא איהו \nמסטרא דימין. לאו הכי אלא כל חד וחד אחזי על ההוא אתר דנפיק מניה. ואי תימא נצח \nבימין. הא כתיב נעימות וכתיב נעים זמירות ישראל ודאב שמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא \nואודאה אודי על ימינא לאחזאה דהא מניה נפיק ודא פשיטו דטוב דאתפשט בארץ החיים. מ\"ט \nלית הכא שמאלא, בגין דלית חולקא לסטרא אחרא במזונא דישראל. ואי אתער שמאלא סטרא \nאחרא אתער עמיה והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ליעקב אבונא. ואנן יהבינין ליה חולקא \nלההוא מקטרגא בזוהמא דמיין בתראין וכו' עכ\"ל לעניננו. ועם שהמאמר ארוך במקומו. \nולכאורה נראה חולק על מה שקדם אלינו בפרקים הקודמים במה שהקשה ואי תימא והא כתיב \n"},{"index":2,"he":"נעימות בימינך נצח והשיב לאו הכי וכו', ולפום ריהטא משמע שאין נצח אל הימין. וקודם \nשנכנס בביאורו נעורר עליו קצת. א' כפל שאלתו ואי תימא והא כתיב כו' והשיב לאו הכי, \nושוב חזר ואמר ואי תימא נצח בימין, מעיקרא מאי קאמר ולבסוף מאי קאמר. ב' קשה דידיה \nאדידיה, בתחלת דבריו נראה דס\"ל דנצח אל השמאל כמו שדקדקנו ובסוף דבריו אמר ודא \nשמאלא וכל שמאלא אתכליל בימינא ואודאה אודי, כנראה שהו\"ד שהוא הודאה הוא אל השמאל \nולא הנצח. ג' ששאל מ\"ט לית הכא שמאלא כנראה שאין נזכר שמאל בברכת המזון והוא פירש \nלעיל שהודאה אל השמאל והא איכא שמאלא. ועתה נבא לבאר המאמר. למעלה מן הענין אמר כי \nובטובו חיינו וכן בברכת הזן את העולם כלו בטובו הוא במדת החסד שהוא מדת טוב ואקרי \nטוב כד כלא כליל בגווה כמו שהעתקנו ראש המאמר בשער המכריעין פ\"א. ועתה פירש כי ברכת \nנודה הוא פשיטות החסד והיינו הוד. הודאה דאקרי חסד פי' כי ההוד נקרא חסד. ועם היות \n"},{"index":3,"he":"שבעצם אינו חסד, אלא שהוא נקרא כן על דרך השאלה. ועל שהוא זר תכלית הזרות. לזה חזר \nלהכריח הענין בנוסח הברכה עצמה שהוא אומר נודה לך על כך ועל כך כו' פי' על הטובות \nהנשפעות מאתו בירושת הארץ לישראל ונתינת התורה והמצות והחיים והמזון כנזכר בברכה \nעצמה. ואלו הן נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב. וידוע כי עיקר הנסים הם מצד החסד, \nכי מצד הדין והגבורה הכל הוא בדרך הטבע וכן עולה שם אלהים בחשבון הטבע שהוא פ\"ו. \nוהטעם לפי שבריאת שמים וארץ הי' במדת הדין וכן כל מעשה בראשית. והעד על זה שבאו ל\"ב \nנתיבות שבהם נבראו כל הבריאה בשם אלהים והוא ענין הטבע. אמנם אח\"כ לקיום הבריאה שתף \nעמו הרחמים כמו שדרשו רז\"ל ולכן שנויי סדרי בראשית שהוא ענין הנס הוא הפך הטבע ונגד \nמדת הדין לכן הנס בחסד שהוא טוב, וזהו אמרו נסין ואתין דאתעבידו מסטרא דטוב, ולא \nטוב ממש מפני שידוע שהנסים ע\"י היסוד הנקרא נס. וכן פי' הרשב\"י בתקונים (בתז\"ח \n"},{"index":4,"he":"דקי\"א.). ועם היות שגם היסוד יקרא טוב. השתא בחסד הנקרא טוב עסקינן ולכן מסטרא דטוב \nולא טוב ממש שפירושו מצד החסד הנשפע אל היסוד לפעולת הנסים. או ירצה מטעם שהוא ביאר \nלמעלה מן הענין כי טוב הוא חסד כד כליל כלא בגויה ולא מתפשט ואז נקרא הוא טוב כדפי' \nבארוכה בשער המכריעין, ולכן אמר מסטרא דטוב ולא טוב דטוב אינו משפיע לא נסים ולא \nחילוף הנסים, אמנם הוא מצד הטוב שהוא הטוב הנשפע דהיינו חסד גמור ולכן מצד הטוב ולא \nהטוב עצמו. וא\"ת והא כתיב וכו'. פי' שהוא אמר כי ההודאה שהוא הוד הוא התפשטות החסד \nוהיה נראה שדעתו שהוד אל הימין ענף החסד וימשך מזה שנצח ענף השמאל. לזה אמר ואי \nתימא והא כתיב. פי' אם תיסק אדעתך שכוונתנו לומר שהוד אל הימין ותקשה לך מפסוק \nנעימות בימינך נצח דמשמע שנצח אל הימין והוד אל השמאל. לאו הכי פי' לא יעלה על דעתך \nשכונתנו שהוד אל הימין ח\"ו כי ודאי נצח הוא אל הימין. אלא כל חד וחד אחזי כו'. פי' \n"},{"index":5,"he":"וא\"כ שאינו נמשך מהימין ואיהו בימין כדקא ס\"ד א\"כ מאי קאמרת שהוא נמשך מחסד. לז\"א \nאלא כל חד אחזי. פי' אמת הוא שהוד אל השמאל נמשך מהגבורה כמפורסם, אמנם נודע שהמים \nהרו וילדו אפילה וכך אברהם הוליד את יצחק א\"כ נמצא שהוד שהוא ענף הגבורה נמשך מחסד \nולכן ההודאה בהוד להגיד שאצילותו מהימין וממנו נמשך כדפי'. ואי תימא נצח בימין. פי' \nוא\"א שנאמין שנצח והוד נמשכים מהימין כדקא אמרת שהרי הכתוב אומר נעימות בימינך נצח \nמשמע נצח אל הימין ולא ההוד נמצא כי לעולם אין אחיזה להוד בחסד, לזה השיב הא כתיב \nנעימות וכו'. פי' אדרבה ממקום שבאת דקאמר נעימות תרין והוד נעים אקרי [לט]. וראיה \nלדבר שדוד נקרא נעים זמירות ונודע שדוד עם המלה עולה הוד וכן מרכבתו בהוד שכן נתבאר \nבר\"מ (ויקרא דף ד' ע\"א). והענין כי בהיות האצילות כלולים השבעה בחמש כדפי' בשער \nהשערים נמצא המלכות בהוד. וכן בעלותה להתייחד היא בהוד ותפארת בנצח. ופי' הענין הזה \n"},{"index":6,"he":"בשער מהות והנהגה פכ\"ג. ועוד שכנור שהיה מזמר בו דוד שהיה מנגן מאליו היה ברוח \nצפונית שהוא בהוד. וכן מלחמות דוד היו מצד ההוד. וז\"ש וכתיב ונעים זמירות ישראל ודא \nשמאלא. כדפי' שהוא אל השמאל. וכל שמאלא אתכליל וכו'. הוקשה לו כי למעלה מן הענין \nאמר כי בענין ברכת המזון לא נזכר שמאל כלל, ואמר כי אפי' בנקיטת הכוס שיתיישב בימין \nשמאל לא תסייע תמן מפני שאין ראוי לכלול שמאל בענין זה. וקשה שעתה פי' שברכת נודה \nהוא שמאל והוא הו\"ד, א\"כ כבר נמצא שנז' שמאל בברכת המזון. ולזה השיב כי שמאלא אתכלל \nברזא דימינא כי אם נזכר הוד שהוא שמאל לא נזכר אלא בסוד כללותו בימין והביא ראייה \nלזה ואודאה אודי על ימינא לאחזאה דמיניה נפיק הכוונה כי עיקר ההוד בזה הוא בהיותו \nכלול בימין ונמשך ממנו להמשיך אל המלכות וזהו כמו ימין ממש וההודאה על זה הוא \nמציאות הברכה כדפי' לעיל. ודא איהו פשיטו דטוב דאתפשט. פי' המשכה המתפשטת מבחינת \n"},{"index":7,"he":"החסד הנעלמת ומתפשטת שהיא נקרא טוב כדפי' לעיל והוא להשפיע אל המלכות הנקרא ארץ \nהחיים ונקראת ארץ החיים בסוד קבלתה מן החיים העליונים ע\"י הימין כענין כוס ברכת \nהמזון שאחד מעשר תנאיו הוא ח\"י ולכן היא נקרא ארץ החיים שכבר קבלה החיים. מ\"ט לית \nהכא שמאלא. כיון לתרץ על ענין השמאל וההוד הנזכר, ואמר מ\"ט וכו'. והענין שבשמאל ג' \nבחינות. בחינה אחת יניקת אשו של גיהנם והוא גוון שחור. שנית בחי' הדין גוון תכלת. \nג' גוון אדום והוא הדין הנכרע לכף החסד. ואמר אם היה הטעם שלא נזכר השמאל בברכת \nהמזון מפני פחד הדין מן הראוי היה שלא להזכירו כלל לא כלול בימין ולא זולתו. אבל \nאין הטעם אלא מפני פחד הקליפות כדמפ' ואזיל וא\"כ גם אם יזכר בחינת הדין המתיחד עם \nהחסד לית לן בה, שאין להם אחיזה בו כלל ואין בו פחד. ועוד כיון באמרו דלית חולקא \nלסטרא אחרא במזונא דישראל להורות שכל עיקר המזון מצד הגבורה כענין אז\"ל קשין \n"},{"index":8,"he":"מזונותיו של אדם, רומז על הדין ושממנו נשפע ולכן ראוי להזכירו. אלא שלא נבוא לידי \nהיזק הא כיצד נזכיר אותו, בהיותו כלול בימין כדפי'. והנה נתבאר המאמר ביאור יפה \nואין מתוכו הריסה אל הנדרש בשער זה כלל. כי לעולם הנצח אחר שבא דוד כללו בימין. וכן \nמוכח מתוך לשון התקונים שהעתקנו בפ\"א שאמר הוד אתקשר בגבורה ונצח בחסד. ומלת אתקשר \nמורה על שנתקשר אח\"כ משום מעשה שהיה מה דלא הוה הכי מקדמת דנא. וכן דקדק עוד \nבתקונים במ\"א (תקונא ל' דף ע\"ב.) וז\"ל איהו שוקא ימינא כהנא דאתמר ביה נעימות \nבימינך נצח, וכמה דנצח אתקשר בימינא הכי הוד אתקשר בשמאלא [מ] עכ\"ל. והנה זה מורה \nבאצבע על הענין. ואמר שלא נטעה לומר שהנצח היה בימין והוד במקומו עומד, אלא כמו שזה \nנקשר בימין זה נקשר בשמאל ובזה נמצאת הנגיעה והפגם. והדין נשפע אל ההוד והיינו \nהנרצה במקצת המקומות כי ותקע כף ירך יעקב הוא הוד וראיה לזה מפסוק (דניאל י ח) \n"},{"index":9,"he":"והודי נהפך כו' דהיינו נהפך ממש שהיה אל הימין ונהפך אל השמאל [מא]: \n \nשער יח פרק א\nשער יח הוא שער מיעוט הירח: \nהנרצה בשער הזה הוא בביאור ענין ת\"ת ומלכות הנרמזים בשמש וירח וענין הירח והמעטתו \nכפי הנמצא בדברי הרשב\"י ושאר המפרשים: \nפרק ראשון: \nיען ראינו שהמאמר הזה הוא נקודת מרכז הדרוש כפי דעת הרשב\"י ושאר המפרשים ראינו \nלהעתיקו הנה שהוא יסוד מוסד אל השער הזה בעסק ביאורו וז\"ל במס' חולין (ד\"ס ע\"ב) ר' \nשמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת \nהמאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב\"ה רבש\"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה \nלכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש\"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי. \nאמר לה לכי ומשול ביום ובלילה. אמרה ליה מאי רבותא דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה \nזיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא \n"},{"index":10,"he":"דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א\"ל זיל ליקרו צדיקים על שמך יעקב הקטן \nשמואל הקטן דוד הקטן. חזייה דלא מיתבא דעתה, אמר הקב\"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את \nהירח והיינו דאמר ר\"ל מה נשתנה שעיר של ר\"ח שנאמר בו לה', אמר הקב\"ה שעיר זה יהא \nכפרה על שמעטתי את הירח עכ\"ל. ובבאור המאמר הזה מצאנו בעל ספר מאירת עינים בהקדמתו. \nוז\"ל דע כי התשובה [שהיא הבינה] הוא מלך מלכי המלכים. מלכי זרועות עולם, המלכים ד\"ו \nפרצופין שהם שני המלכים המשרתים ומשתמשים בכתר א' כי כבר ידעת כי ד\"ו פרצופין שוין \nהיו אור זה כאור זה. וכאשר קטרגה שלא ישתמשו שני מלכים בכתר א' היתה דורשה לעצמה \nונתמעט אורה שנעשית אספקלריא שאינה מאירה. כי התשובה שהוא הקב\"ה אמר לה לכי ומעטי \nאת עצמך. ואמר הקב\"ה שהוא הת\"ת כי גם הוא נקרא הקב\"ה, הביאו עלי כפרה, לתשובה שהוא \nעלי. לפי שמעטתי את הירח, כלומר בסבתי נתמעטה, שעל ידי אמרה התשובה לעטרה, לכי \n"},{"index":11,"he":"ומעטי את עצמך. ואולי כוונת קרבן הזה כמו שאר הקרבנות לקרב אותה אל הת\"ת למען תתברך \nעלינו. וטעם שעיר שהוא הצד השמאל ולא כבש שהוא מצד הרחמים, אולי מפני שהיא עיקר \nקבלתה משם והיה הענין ע\"ד קטרוג ומשם הוא בא. ולשון עלי, פי' רבינו מרדכי אשכנזי \nעד\"ז הביאו עלי כפרה כמו לפני, שהקב\"ה אומר לישראל עליכם להביא כפרה על נפשכם לפני \nלפי שמעטתי את הירח המשיל על סלוק אור העטרה. ובסבת זה נתחזק המקטרג שהוא יצה\"ר חשך \nבכם ולא זכיתם לאותו אור הראשון הזך והבהיר. שאלו זכיתם בו הייתם כאלהים בני עליון. \nומצאתי כתוב בדברי המקובלים כי התשובה היא אמרה הביאו עלי כפרה למי שעלי. אמנם \nפירושו לשון חוב והלואה הראשונה. וא\"כ לא יקשה אמרו על שמעטתי כי הוא האומר לכי \nומעטי את עצמך. ובקבלת ספורטא דע כי היו ד\"ו פרצופין והיותם פועלים שווים הי' \nמתיירא אחר שממשלתה שוה שמא יטעו העולם לומר שיש ב' רשויות ח\"ו, ע\"כ. אבל דעת החכם \n"},{"index":12,"he":"אפשר לומר ד\"ו פרצופין מצד שהיה בחמה כח הלבנה כלולה וגם שאותו כח הלבנה המותאמת \nבאותה שעה בחמה לא היה מעורב בכח החמה אלא שהיה ניכר, כאלו תאמר דרך משל שחלב ויין \nהיו בכלי אחד והיין לבדו ניכר אלא שנוגעין זה בזה. ומ\"מ אפשר לומר שכח הלבנה \nהמותאמת בחמה באותה שעה היתה ג\"כ פועלת פעולת הרחמים כמו שנראה מדברי ספורטא. כי \nאיך אפשר לומר שמדה א' פועלת רחמים ודין כאחד, אלא ודאי החמה היתה פועלת ברחמים \nוהלבנה היתה מסייעת אותה בפעולת הרחמים ולכן אמרה הלבנה אפשר לשני מלכים שישתמשו \nבכתר אחד ושיקבלו בשוה ממקום אחד ושלא יפעלו שניהם כי אם פעולה אחת כי מה צריך \nהלבנה כי די בחמה שהוא מלך אחד לפעולה זו, אחר שכל הפעולה ממין אחד לא ישתנה בעבור \nהיותה מותאמת מן הלבנה. ואמר לה לכי ומעטי את עצמך, זהו מיעוט כי מתחלתה היתה פועלת \nומסייעת למדת הרחמים ועתה נתמעטה ממדת הרחמים ונעשה דין, וז\"ש הביאו עלי כפרה על \n"},{"index":13,"he":"שמעטתי את הירח דעו כי אתם צריכים להביא כפרה למי שעלי על מיעוט הירח שנתמעטה מן \nהרחמים לדין, ומחמת אותו המיעוט שחזרה לדין אתם צריכים כפרה להיות תמיד כלולה משפיע \nעליה שפע הרחמים עכ\"ל. והנה מתוך דבריו נראה פוסח על שתי הסעיפים אם נאמר שהיתה \nכלולה ממש הלבנה בחמה ושתיהם כח אחד, ומצאנו לר' בחיי (בראשית לח ל) היות דעתו נוטה \nקצת לזה כפי מה שביאר בענין פרץ וזרח. או אם נאמר שהיו ב' כחות מותאמות אבל היה כל \nא' וא' לבדו כדמות היין והחלב בכלי אחד כדמפ' ואזיל. והנה ב' הדעות האלה אין לנו \nנחת רוח בהם. ראשונה אם נאמר שהיתה ממש כלולה נשאל במה היו נחלקות י\"ס, הא ט' הוו \nשהרי תפארת ומלכות הם כאחד מיוחד אם בכחם אם בפעולתם. ואם נשיב מפני שהי' כלול מכח \nהזכרות וכח נקבות כפי מה שביאר רבינו בחיי. זה אינו מספיק כי סוף סוף כח אחד היה \nופעולה אחת היתה. ואף אם הוא כלול משתי כחות, כן גם כל הספי' כלולות מכמה מיני כחות \n"},{"index":14,"he":"לפי בחינותיהם ומציאותם כמבואר בשערים הקודמים ועכ\"ז לא ניחס אלא לספי' א' כל כח \nוכח הכלול בכל כלליו ופרטיו. וכן אלה עם היות הכח הזה כולל זכר ונקבה סוף סוף אור \nאחד וכח אחד היו ונמצאו הספי' ט' ולא עשרה הפך הקדמת הקבלה. ועוד אחר שהיה עניינם \nכח אור שוה אחדיי א\"כ איך אמר הכתוב את שני המאורות הגדולים כנראה שהיו שני מאורות \nאלא שהיו גדולים דהיינו שוים. וזה לפי דעתנו לא יקשה לרבינו בחיי אם נאמר שלא היה \nכוונתו שהיו כח אחד אלא בהיותם למעלה נעלמים קודם אצילותם אל מקום הראוי להם דהיינו \nביום ד' ששם מקום הלבנה והחמה, אבל כאשר נאצלו אל מקומם היו שנים. וכבר אפשר לדקדק \nכן מתוך לשונו בפ' וישב וז\"ל ידוע כי שם אלהים הנז' בבראשית הוא מלך העולם והוא \nהתשובה וכו'. ואמר הכתוב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור לבאר כי מכח מלכות שמים \nהנקרא אלקים נאצלו ב' אורים הללו וע\"כ אמר ויהי אור ולא אמר ויהי כן כבשאר מעשה \n"},{"index":15,"he":"בראשית. ויש לך להתבונן שאין הכונה שהיו שני אורים ממש רק ב' כחות היו בו הא' כח \nזכרות והב' כח נקבות אבל האור הראשון לא היה אלא אחד. והוא א' כולל כח זכרות וכח \nנקבות ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום הרביעי וכמו שביארתי שם בסדר בראשית ונאצל \nכח הזכרות על החמה וכח הנקבות על הלבנה עכ\"ל. ולפי האמת אין מקום להשיג על רבינו \nבחיי כי אפשר היות כוונתו כי בהיותם למעלה בבינה היו אור א' וכח א' כדכתיב יהי אור \nויהי אור הורה שהם אור אחד אבל כשנאצלו אל מקומם היו ב' כל אחד לעצמה לבנה לעצמה \nחמה לעצמה כמו שאמר ומן האור הזה נאצלו חמה ולבנה ביום ד' ונאצל כח וכו'. אבל לדעת \nבעל ספר מאירת עינים דסבירא ליה שאפשר היות כח ופעולה אחת קשיא לן במה היו נבדלים \nלהיותן ב' ספי' כי בדרך עלה ועלול א\"א שזה הבדל שאר הספי', ושתים אלו היו מיוחדות \nבאור א' וכח א'. ואחר שאין להם הבדל בעלה ועלול במה נבדלות להיותה נחשבות ועולות \n"},{"index":16,"he":"למנין ב' ספירות. כי במה שכלל ב' כחות אין ראיה כי כל עצם הכלל הוא בדרך עלה ועלול \nודאי, ועוד שאין זה הבדל לפירושו כדפי' לעיל. וגם לומר שהיו שתיהם ניכרות כל א' וא' \nלבדה קשה ענין פעולתם באמרה א\"א לשני מלכים להשתמש בכתר א' מאי קאמר שהרי ב' כתרים \nהיו כאו\"א לבדו. וכבר הוקשה זה אל בעל ס' מאירת עינים לדעת ספורטא וכיון לדחוק \nוליישב הענין ולא עלה בידו. ועוד ראינו כי להקת החכמים שהביא בעל ס' מ\"ע כלם אמרו \nכי ענין ד\"ו פרצופין וב' המאורות הגדולים הכל ענין א' ומה שנסרה הקב\"ה וכן מיעוט \nהירח הכל ענין א'. וזה הפך הסברא כי ענין ד\"ו פרצופין כאדם וחוה היה פחיתות וחסרון \nולא היה היחוד כראוי עד שהוצרך הרשב\"י ע\"ה בזהר (אולי ר\"ל בראשית דף ל\"ה. וע' זהר \nפקודי רנ\"ח ע\"ב) לתת טעם לדבר מפני שהיה מזווג העליון מאחורא ולא נתקן פנים אל פנים \nעד שנתקן בזווג התחתון שנסרה הקב\"ה לחוה, והנה בזווג התחתון היה לטוב ובזווג העליון \n"},{"index":17,"he":"לרע ח\"ו, הא ודאי קושיא. ובזולת זה קשה לי עלייהו כי ד\"ו פרצופין שנדרש בגמרא \n(ברכות ס\"א) היינו שהיו ב' גופים ממש אלא שהיו דבוקים מגביהם עד שנסרה הקב\"ה, וא\"כ \nאיך יעלה על דעתם לומר שאור א' היו שהרי לשון ד\"ו פרצופין איפכא הוי כדפי'. והם רצו \nלומר שהיו אור א' עד שלא ישפט בו השניות, ואין כן ענין ד\"ו פרצופין. וכבר ימשך מזה \nקושיא אל דעת רבינו בחיי. זהו מה שקשה לנו אל דעת הרבנים בזולת מאי דק\"ל בענין \nהדרוש בעצמו כמו שנבאר בפי'. ומלבד כל זה קשה לן כמה מאמרים מנגדים לזה המאמר שבריש \nפרקין כמו שנבאר: \n \nשער יח פרק ב\n"}]}
