{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-76","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":76,"title":"שער יח פרק ו","hebrewTitle":"שער יח פרק ו","segments":[{"index":1,"he":"שער יח פרק ו\nפרק שישי: \nעם היות שכבר נתבאר עיקר המאמרים האלה מתוך הקדמת הפרק הקודם עכ\"ז לא נשיב ידינו \nמהם בע\"ה. המאמר השני מהזהר בשיר השירים. שאמר בקדמיתא כו' דבוקין כחדא כו'. פי' \nכמו שבארנו בפרק הקודם כי שניהם יחד היו פועלים הדין והרחמים ביחד והיא היתה תחתיו \nטפלה אליו ולעולם פלגא דגופא הוה. אלא שלא היתה שוה אליו כי הת\"ת ששי לאצילות \nוהמלכות שביעית עלולה ממנו והוא עילתה וכן הת\"ת רחמים ימיני והמלכות דין וגבורה \nשמאלית ולעולם הימין כובש אל השמאל. ולעולם היתה מעלתה משובחת ודאי אז מעתה כמה \nוכמה פעמים כי היתה לעולם במלואה ואורה מבהקת עם היות שאינה שוה אליו. אפשר למלכא \nחד לאשתמשא וכו'. גילה לנו הרשב\"י הטעם הזה היותר נעלם והוא מתייחס אל פסוק אם לא \nתדעי וכו', חמינא בך דרעותיך למהוי ראש לשועלים. נודע כי השועלים רמז אל מלאכי דין \nוחמה כענין (שה\"ש ב טו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים שהרמז אל מלאכי \n"},{"index":2,"he":"החבלה. והיא שאלה להיותה נוטה במקומה אל צד הגבורה כדפי' בפרק הקודם, והכונה להיות \nמלאכי הדין נשפעים ממנה, לכן נאמר לה זילי ואזעירי גרמך הכונה שתרד ממעלתה וממקומה \nותהיה ראש להם ושם תעשה פעולתה וזהו המיעוט שירדה ממעלתה עוד ונתמעטה יותר ממה \nשהיתה. שלמה אהיה כעוטיה, אכדין אהא אנא וכו' הכונה כי בהיות הת\"ת פועל בכח הרחמים \nויכריח אותה לצד הרחמים הנה אז עכ\"פ תתבטל פעולתה והדין לא תפעול ולא תוכל לשמש \nותהיה מתעטפת כח הדין בהיות כח הרחמים גובר. ודקדק הרשב\"י ע\"ה באמרו והוי שליטא \nבליליא כו' שאז שולט הדין והוא ממשלות השועלים הנרמזים לעיל וזהו ורעי את גדיותיך \nשהם השעירים שהם תוקף הדין כנודע. ואחר שכבר בארנו שני המאמרים הקודמים רצוננו לבאר \nהמאמר הראשון מהגמרא שבו היה יסוד השער. אמרה ירח כו' רשב\"ע הוא הבינה שהוא רבון \nואדון לשבעת ימי ההקף שהם נקראים עולם והיא האם הרובצת על הבנים. אפשר לשני מלכים \n"},{"index":3,"he":"וכו' נתבאר בפ' הקודם. והיא הבחינה האמצעית שהיא מצד ערך עצמם שלא היה אפשר להם \nלפעול פעולה א' אלא שכל אחד יפעל כפי טבעו הת\"ת רחמים והעטרת דין. לפי שאמרתי לפניך \nדבר הגון. פי' כי כן דרך הדין לחפש אחר תוקף הדין והגבורה. אמר לה לכי ומשול ביום \nובלילה. פי' שיהיה שפע הרחמים שהוא היום ושפע הדין שהוא הלילה נשפע אל העוה\"ז על \nידה, וזהו קצת מעלה אליה שתהיה מעלתה למטה במיעוט כמעלתה למעלה בסוד מקומה הראשון. \nוהיא השיבה מאי רבותא כו' הכונה כי אין הדבר הזה תועלת אליה כי זה היתה הסבה שקטרגה \nמקודם כי לא היתה רצונה במזיגה הזאת. וזהו שאמרה שרגא בטיהרא מאי אהני. כי בהיותה \nלמטה פועלת הרחמים הנשפעים לה מלמעלה אז ג\"כ תתבטל פעולתה. ואז השיב לה לימנו בך \nישראל וכו' הכונה כי לא יוכל ת\"ת שהוא ישראל לפעול פעולותיו למטה אלא על ידה ונמצא \nלפי זה כל טוב אדוניה בידה. והיא השיבה לזה. יומא נמי א\"א וכו'. הכונה כי לא יהיה \n"},{"index":4,"he":"תקון אל האבדה אשר אבדה. כי בשלמא אם היה הפעולה כולה על ידה ניחא. אמנם היא ג\"כ \nא\"א לה לפעול אם לא ע\"י הת\"ת. וזו אינה רבותא. שכבר היה הת\"ת גובר עליה בזה. וזה \nהיה לה מקודם ג\"כ. וזה שאמרה א\"א דלא מנו ביה תקופותא פי' גזרת הדברים והפעולות \nהנפעלות ע\"י התקופות וסבוב הי\"ב גבולים שהם י\"ב הויות אשר בו, שכל ג' מהם תקופה אחת \nכאשר יתבאר בשער פרטי השמות. ולזה השיב לה, ליקרו צדיקיא על שמך כו' והכונה כי ע\"י \nדבקות הצדיקים תמיד יתיחד עמה בעלה. ולא היה עכ\"ז מתישבת דעת\"ה. פי' יחודה, כמו \n(בראשית ד א) והאדם ידע וכו'. כי הכונה שעם זה אינה חוזרת בעצם למקומה הראשון \nשהיתה. לפעמים עולה על בעלה להיות לו עטרת תפארת. ולזה השיב לה הביאו עלי כפרה וכו' \nכמבואר בפ' הקודם. והנה נתבארו ג' המאמרים האלה ביאור שלם. ומה שנשאר לנו לבאר הוא \nשאלה עצומה הנופלת בדרוש הזה עד שכמעט ישתומם המשכיל, והוא זה, כי איך אפשר כי \n"},{"index":5,"he":"במקום הרוחניות הקודש האצילות הטהור והקדוש יפול בו ענין הקטרוג והקנטור ודבר זה \nהוא מהמדות המגונות בב\"א כ\"ש וק\"ו בן בנו של ק\"ו באצילות הטהור והקדוש כי מי שלח \nידו לדבר אפי' דבור הקל ונקה. ועוד שנית שאחר שהיא אמרה מפני שאמרתי לפניך דבר \nהגון, ורצה להפיס דעתה. כנראה שהיו דבריה טובים ונכוחים. א\"כ איך נתמעטה על כך ח\"ו \nוהיה ראוי שלא תתמעט. והנה ספקות אלה קשות וכמעט ישתומם המשכיל בחשבו בהם. ונשיב כי \nבענין הדין הם ג' בחינות ובארנום בשער הגוונים בפ\"ג. הא' הוא הדין הרע ר\"ל תוקף \nהקליפה אשר הוא דין שאינו מקבל הכרעה אשו של גיהנם שנאמר בו הבדלה (בראשית א) ויבדל \nאלהים בין האור ובין החשך, והחשך הוא אשו של גיהנם שנבדל מאור הקדושה כי לא מקבל \nהכרעת הרחמים מפני קשיותו ותוקפו וכדפי' בשער המכריעים. ויש בחינה שנית והיא החפץ \nבהכרעה הנוטה אל החסד. ויש דין ג' והוא ממוצע בין הדין המוכרע לצד החסד ובין הדין \n"},{"index":6,"he":"הנבדל. והנה המלכות נשפעת ונאצלת מצד הדין החזק שהוא תכלת המכלה הכל כדפי' בשער \nהגוונים לכן מצד תוקף הדין [רצתה] לפעול פעולת הדין החזק ולהיות נוטה לצד שרשה שהוא \nהדין ולבלתי היותה פועלת הרחמים כדפי' בפ' הקודם. ולזה קטרגה ורצתה לצאת מתחת יד \nתפארת ולהיות פועלת הדין בעצמה מפני שהתפארת מבטל פעולתה ומכריעה לצד הרחמים כדרכו \nאל הגבורה. ולהיות שהיא לא רצתה בהכרעה וזה נדמה קצת אל ענין אשו של גהינם ותוקף \nהדין החזק ע\"כ ירדה ממעלתה והושמה (בגוון ירוק כמבואר בשער הגוונין פ\"ד. וע' בשער \nהנתיבות דס\"ז בסוף נתיב הב') בירקות הקדושה בתוך האצילות להיותה ראש לשועלים \nהמושלים באשו של גהינם שהם אותם שאינם רוצים בהכרעה. ומפני שתביעתה הי' דבר הגון \nמצד יניקתה בדין החזק. אמנם פעלו לה מצד הרחמים להיותה רגליה יורדות מות עד יתבטל \nהקליפה ובלע המות לנצח יתקרב הקליפה אל המוח ויהיו יודעים כל הברואים כי הוא אלהים \n"},{"index":7,"he":"לבדו. ונמצא החזיר נטהר (היינו קליפת עשו שנמשל לחזיר מיער) ואשו של גיהנם מתבטל. \nותשוב המלכות לאיתנה הראשון של בית בעלה כקדמיתא ואז יתקיים בה (ישעיה ל כו) והיה \nאור הלבנה כאור החמה כו'. ומה שראוי לחקור הוא כי אחרי שקודם מיעוטה היתה אצילותה \nלמעלה במקום התפארת והצדיק היה מדה אחרונה א\"כ ראוי לדעת איך היה הזווג לתפארת \nומלכות וע\"י מי היו מזדווגים ומי היה השושבין האמצעי. שאם נאמר שיזדווגו שלא ע\"י \nאמצעי זה אי אפשר, כי לא ישתנה מבריאת אדם, ומבשרי אחזה אלוה ובריאת האדם יחודו ע\"י \nיסוד ברית עולם. ועוד כמה צדיקים שהיו משמשים ליחד ולזווג כמו יוסף הצדיק וכן בועז \nופלטי בן ליש הנה יתבטלו אז מעלתם, וזה אין ראוי שנאמר. ועוד כי כמה דברים הם בתורה \nובמעשה המצות המורים יחוד התפארת עם המלכות ע\"י היסוד, א\"כ נאמר ח\"ו שיתבטל קיום \nהמצוה ההיא או הפסוק ההוא. ולזה נשיב כי מעולם לא נשתנה היחוד ולא ישתנה לעולם ועד. \n"},{"index":8,"he":"כי קודם המיעוט יחודם היה ע\"י יסוד וגם בזמן מיעוט כן יחודם וכן יהיה יחודם אחר \nשתעלה אל מקומה הרמתה אל אישה כימי קדם קדמתה. ואין תימה לזה היות היסוד מדרגה \nעשירית כי כבר ביארנו כי בעת אצילות הת\"ת היסוד נאצל עמו כי גוף וברית חשבינן חד. \nולו ב' בחינות ר\"ל ב' מציאיות מציאות דק ונעלם שהוא משך הוא\"ו הקודמת אל הנצח \nוההוד, ומציאות מתגלה שהוא אחר הנצח וההוד כדפי' בשער סדר האצילות פ\"ח. וכמו שיחוד \nחכמה ובינה ע\"י הת\"ת שהוא מציאותו הנעלם דהיינו הדעת כדפי' בשער מהות והנהגה בפי\"ז \nוכן בשער ג' פ\"א. וכן ג\"כ יחוד התפארת והמלכות הוא ע\"י היסוד במציאות דק אשר לו \nשהוא למעלה מתייחד עמהם. והדבר הזה מוכרח בעצמו שהרי כאשר יעלו הת\"ת והמלכות מעלה \nמעלה מיוחדים יעלה ג\"כ יסוד עמהם וזה ודאי במציאות הדק אשר לו ולעולם יחודם ע\"י \nהיסוד. ומאמר אמרה שבת לפני הקב\"ה בארנוה בשער המכריעים פ\"ד. והנה נשלם הפרק הזה \n"},{"index":9,"he":"ונכלל השער הזה בעזרת הצור העוזר האמיתי: \n \nשער יט פרק א\nשער י\"ט הוא שער שם בן ד': \nהנרצה בשער הזה הוא לבאר קצת מפירוש שם בן ד', להיות קדושתו מתבארת והיותו נבדל \nמשאר השמות הקדושים כאשר נבאר: \nפרק ראשון: \nאחרי שעזרנו קוננו וכללנו בשערים הקודמים כל הצורך אל המעיין בענין הדרושים במציאות \nהאצילות. נבא עתה בשער הזה לבאר השם המתייחס אל כללות האצילות כלו בפי' הנמצא בדברי \nהרשב\"י. ואל יקוה ממנו המעיין שנכלול הנה בשער זה כל מציאות הפירושים הנמצאים בענין \nהשם בדברי הרשב\"י. כי זה בלתי אפשר. ועוד יכבד הענין אלינו מאד והמעיין לא יקל עליו \nקריאתו. אבל נכתוב בו הנה די הצורך לבא בו אל שערי הזהר. כדי שיקל עיונו אל המשכיל \nוהננו נכנסים בביאורו. כל דורשי רשומות מתורתינו הקדושה אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי \nהפשט אם מחוקרי שרשי תורתינו כלם הסכימו פה אחד היות שם זה שם העצם ולא זולתו. \nויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקין. עד שאמרו כי אפי' שם אהיה עם היותו שם \n"},{"index":10,"he":"נורא מאד לא ישתוה אל השם הזה. ובהשם הזה יש סבות רבות. והיותר מכרחת שבכלם הוא. \nלהיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פעל קצת, זולתו שם בן ד' שאין אותיותיו \nמחייבות בשום הגיון פעל כלל. וזה כי שם אלדי\"ם אלו\"ה א\"ל הוא נגזר מלשון גדולה \nוחוזק ותוקף, וכן (יחזקאל יז יט) ואת אילי הארץ לקח, וכן (תהלים לו ז) צדקתך כהררי \nאל, שהם לשון גדולה וחוזק. ושם שד\"י מורה על שהוא שודד המערכות. ושם צבאו\"ת מורה על \nהיותו בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צב\"א השמים. ושם אדנ\"י מורה לשון אדנות על \nהיותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות. ואהיה מורה על ענין הויה בלשון עתיד \nהמדבר בעדו מבנין הקל, וכן דרז\"ל (ברכות ד\"ט) אני הייתי עמהם בגלות מצרים אהיה עמהם \nבגליות אחרות וכו'. אמנם שם בן ד' נורא מאד מי יכילנו ביאור כי אין לו ביאור כלל. \nסבה השניה כי כל השמות האלה נשמש בהם לשון חול אם נרצה, משא\"כ באותיות שם בן ד'. \n"},{"index":11,"he":"כיצד. אל, נשתמש בו הכתוב בלשון חול אל אחר, וכן כהררי אל וכיוצא בו רבים. וכן \nאלדים, כמו ראה נתתיך אלהים לפרעה, וכן אלדים לא תקלל וכיוצא בו הרבה. ושדי, כמו \nוזיז שדי עמדי, בין שדי ילין, הרי אותיוו ואינם אלא חול. ושם צבאות, כמו יצאו כל \nצבאות ה' וכיוצא בו. אדנ\"י, כמו (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל נא תעבור מעל וכו' ויש \nמרבותינו אומרים לגדול שבהם אמר, ועם היות שיש חולקים בזה ואומרים שהוא קדש עכ\"ז \nנ\"מ דאליבא דכלהו אם ירצה לדבר לאדונו אדני ר\"ל אדון שלי מותר להשתמש בו בלשון חול. \nאהי\"ה, כמו שלמה אהיה כעוטיה, לא אהיה חובש וכיוצא בהם הרבה. משא\"כ בד' אותיות \nקדושות האלה ידו\"ד. כי עם היות ששלשה מהם ימצא. ארבעתם לא ימצאו בענין אחר חול. כמה \nדכתיב (קהלת יא ג) במקום שיפול העץ שם יה\"ו. אבל שם בן ד' כלו לא נמצא. וסבה זו \nקרובה אל סבה הראשונה בקצת. עוד סבה הג' כי כל השמות נהגין ככתבן. זולת השם הקדוש \n"},{"index":12,"he":"הזה כי לא היה נהגה באותיותיו זולתי במקדש בברכת כהנים, וכן כ\"ג ביה\"כ. והטעם הוא \nכי שאר השמות הם המנהיגים העולם כדמוכח מתוך ביאורם, ושם בן ד' אין לו ביאור ופעולה \nאליו מתפשטת בעולם הזה זולתי בהתלבשו בשאר השמות כמו שנבאר. ולכן שאר השמות מותר \nלהזכירם כי כאשר אותם האותיות יתהוה רוחניותם בנשמת האדם [המזכירם בחיתוך \nאותיותיהם] ויתלבשו באויר העולם הזה לפעול פעולתם [מה], אבל שם בן ד' מרוב קדושתו \nאינו מתלבש באויר העוה\"ז זולתי בבית המקדש בפרט בברכת כהנים שנאמר (שמות כ כא) בכל \nהמקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך והאויר טהור וזך ויכול להתלבש כי הוא \nמתלבש באויר בית המקדש דהיינו השכינה שם אדנ\"י. והיינו (חבקוק ב) וה' בהיכל קדשו. \nואל יקל בעיני המעיין הקדמה זו כי היא יקרת הערך. ועמה יתבאר הטעם למה אסור לדבר \nבתורה במקום המטונף ובמרחץ ובבית הכסא, כי הוא מקום אויר הקליפה והטנופת. ודברי \n"},{"index":13,"he":"תורה הם רוחניות הקדושה ואם יזכירם במקום אויר מטונף נמצא מרכיב טהור בטמא, וקדושה \nמתלבשת באויר הקליפה. ועכ\"ז לאפרושי מאסורא מותר, כי אז הדברי תורה הם להכריע \nהקליפה לקיים (תהלים קג יט) ומלכותו בכל משלה כדפי' בשער אבי\"ע פ\"ז. והנה כינו שם \nבן ד' בלשון שם המפורש וזה אפשר בו פי' שונים. אם לשון פירוש, או מלשון הפרשה \nוהבדלה. מלשון פי' ירצה כי הוא היה מתפרש ונהגה באותיותיו ביה\"כ או בברכת כהנים \nבמקדש, או ירצה מפורש ידוע. ומלשון הפרשה ירצה מופרש מרעיוני ההבנה, או מופרש \nמההזכרה וההגיון. כל זה יוצדק בו. ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי מה שאנו אומרים שם \nהעצם ר\"ל עצמות המאציל א\"ס חלילה, כי זה דבר בלתי הגון כמו שבארנו והארכנו בשער ג' \nפ\"א. אלא הכוונה באמרנו שם העצם, שהוא עצם הספירות פי' שם הכולל כל עצמות הספירות. \nונודע שענין האצילות כולו הוא שמו של הא\"ס פי' מורה על עצמותו. המשל בזה כמו ששם \n"},{"index":14,"he":"יצחק הוא בית יד אל האיש ההוא שבו תהיה תפיסת הדיבור, ואם לא נייחסהו בשם לא נוכל \nלדבר בו כי לא נדעהו. כן הא\"ס ע\"י האצילות יהיה בית יד ושם המורה על עצמותו כדי \nשנוכל לדבר בו. ולכן שם בן ד' הוא שם כולל כל האצילות בכללם ופרטם כו' ולכן נייחס \nאותו [שם העצם אליו] ושמו פי' האצילות. ואין שם בן ד' או שאר השמות אליו ית' כשמות \nהעצם אל האנשים. כי שמם הסכמיים אבל לא שיורה השם על תכונת האיש כלל, ולא שיורה שמו \nעל עצמותו. ואין כן שמותיו יתברך כי כלם מורים על תכונת הדבר הנקרא בו. ולפיכך \nאמרנו כי אין שם העצם מורה על עצמות המאציל כי אין דבר שיגביל עצמותו ואחדותו \nומציאותו חלילה. ולהיות זה אמת הסכימו חכמי ישראל ונביאיהם לכנותו בשמות מורים על \nההעלם קדושתו מרעיוני הלבבות. וזה שמו אשר יקראו לו בשמי מרום כל צבאי מעלה מערכה \nמול מערכה אי\"ה מקום כבודו להעריצו כי לא ידעו לו מקום ולא יבינו לו תבונה. אמנם \n"},{"index":15,"he":"המגלה לנו אלהותו וקצת מרוממתו הם נאצליו. וע\"ד האמת יצדק לפ\"ז כי האצילות הוא שמו \nהמורה קצת מהסתרו והעלמו ושם העצם שהוא שם בן ד' הוא המורה על עצמות נאצליו כללם \nופרטם, כפי אשר נגלה ברצון רחמיו לזכותנו [בתורתו הנתונה] למרע\"ה. ומציאות כוללת כל \nהנאצלים רבו בו הפירושים כמו שנבאר בפרק בפ\"ע בע\"ה: \n \nשער יט פרק ב\n"}]}
