{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-82","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":82,"title":"פרק שישי:","hebrewTitle":"פרק שישי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שישי: \nובשם זה פי' הרשב\"י בשה\"ש (בז\"ח דף ע\"ח) וז\"ל חדרא תניינא א\"ל, דא חדרא ואדרא \nדימינא דאית ביה חיזו דאתטמר ואתגנז. כיון דנפיק ונהיר לפום שעתא מיד אתגניז. אל \nאמאי אקרי הכי. א' איהו רזא דנהורא קדמאה דכליל בתרין נהורין. ועל דא א' איהו חד. \nמתמן שירותא לאתנהרא ולאתפשטא נהורין לכל סטר וע\"ד איהו קדמאה לכל אתוון שירותא \nדכלהו כללא דתלת דאינון חד. תלת נהורין אינון כלילין באת א' דרועא חד בחד סטרא \nודרועא חד בחד סטרא ו' באמצעיתא דכליל תרין דרועין דתרין סטרין ואצטרך שיעורא \nדאמצעיתא בתרין דרועין דתרין סטרין בגין דאיהו נטיל לון ואיהו בלחודוי בתרווייהו א' \nאש מסטרא דא מים מסטרא דא רוח פסיק באמצעיתא ונטיל בתרין סטרין וכולהו איהו חד. ותו \nא' דא אתפשט ואתכליל בכללא דכלהו. וכיון דאיהו כליל בשלימו דתרין סטרין באתערו \nדלתתא אתער לגביה נוקביה ואתהפך א' ברזא אוחרא ונטיל נוקביה לתתא מיניה ומתחברן \n"},{"index":2,"he":"כחדא וכדין נקודה עילאה שריא עליה לאחזאה דנהורא עילאה נקודה קמייתא ברזא דשכינתא \nעילאה לא שריא אלא באתר דאיהו דכר ונוקבא מתחבראן כחדא. ת\"ח בראשית ברא אלהים את הא \nהכא ד' אלפין מתחברן כחדא דכר ונוקבא בד' תיבין, בכל תיבה ותיבה א' דאיהו דכר ובכל \nתיבה ותיבה את חד דאיהו נוקבא. ובספרא דרב הממונא סבא, בראשית אדם ואתתיה, ברא \nאברהם ונוקביה, אלקים יצחק ונוקביה, את יעקב ונוקביה. ואי תימא את הא נוקבא בכל \nאתר. ת\"ח א' דכר ת' נוקבא. כלילין תרוייהו כחדא ונוקבא אתחזי בשלימו כלילא ברזא דכל \nאתוון. ובגין כן א\"ת אע\"ג דנוקבא איהי, אבל ברזא דכללא דדכורא. ועל דא ארבע זווגין \nאינון הכא, ובכל אתר א' דכר דמתחברא בנוקבא באת אחרא. קרית ארבע על דאתקברו \n[דאתחברו] ארבע רברבן ממנן דעלמא תמן. ל' דא מגדל דפרח באוירא דאיהו מלך גדול ובג\"כ \nאיקרי אל. עילא ואמצעיתא כחדא עילא ורישא דאשגחותא רישא דכל אתוון כחדא. א\"ל נטיל \n"},{"index":3,"he":"אל\"ף סיוע דההוא מגדלא דפרח באוירא לגביה ועליה סליק בשמא. תלתין ותרין שבילין \nאינון דנפקי מאורייתא אינון רזא דעשר אמירן ועשרין ותרין אתוון דאורייתא וכלהו נפקי \nמרזא דנקודה עילאה. עשר אמירן כולהו כלילן ברזי דאורייתא דאיהי מלך עילאה רזא דתורה \nשבכתב עלמא דאתי. ועשרין ותרין אתוון מתפשטן ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה \nברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא, ומתמן נהרן אתוון וסלקא א' רזא דכל אתוון ברזא \nדאחד עכ\"ל. א\"ל דא חדרא ואדרא דימינא. פי' שהוא כנגד החסד שהוא אל הימין כנודע. \nדאית ביה חיזו. פי' לפי שאין השכלה והשגה אלא מחסד ולמטה. ומחסד ולמעלה דהיינו בג' \nראשונות אין השגה כלל כדכתיב (דברים ד לב) כי שאל נא לימים ראשונים, וכתיב (שם כב \nז) שלח תשלח את האם וכדפי' בזהר (יתרו דצ\"ג) ופי' בשער ח' פט\"ו בס\"ד. ומפני שלמעלה \nאמר אידרא קדמאה שהיא נגד ג' ראשונות שאין שם השגה כלל, אמר עתה באידרא זו שהיא נגד \n"},{"index":4,"he":"החסד דאית ביה חיזו. פי' יש בו השכלה והשגה. דאתטמר וכו'. פי' השכלה הנגנזת כי אין \nההשגה בו עומדת אלא מתגלה וחוזר ומתעלם, וז\"ש כיון דנפק וכו'. פי' ההשגה בו כענין \nהברק מאיר לפי שעה וחוזר ונגנז ברצוא ושוב כדפי'. א\"ל אמאי אקרי הכי. הכוונה לבאר \nייחס השם הזה באותיותיו אל החסד. א' איהו רזא וכו'. פי' עיקר הא' בחסד ומורה יחודו \nעם שני ספירות וכללותיה מהם גבורה ות\"ת. וע\"ד א' איהו חד. הוקשה לו דנימא דאלף איהו \nתלת אבהן בתר דהכי רמז דיליה. לז\"א כי מפני שעיקר הא' הוא בחסד לבדו אלא שהחסד הוא \nכלול מהב' כדפי'. ולכן יתייחס היות הא' עניינו אחד ולא יצדק שם זה על הג'. מתמן \nשרותא וכו'. הוקשה שכיון שהא' בפי' יחייב שיהיה א' ולא שלש מן הראוי היה שנבאר שהא' \nהוא בת\"ת כי הוא בעצ' כולל הג' אבות ואין זה הענין מתייחס היטב בחסד. ולזה הכריח \nואמר מתמן שירותא, כי החסד נקרא ראשית וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים. והטעם כי משם \n"},{"index":5,"he":"תחלת ההתפשטות וההתגלות. לא אל האצי' כי האצי' תחלתו מכתר. אלא תחלת הסתעף הענפים \nוההתפשטות דליותיו לכל עיבר כנודע שג\"ר אינם מתפשטות ולא מתגלות. ואם נאמר שיהיה \nהא' בת\"ת נמצא שהתפשטות האותיות תחלתן מהת\"ת לא מהחסד וזה אינו צודק. לכן הוכרח \nהיות הא' בחסד. ועתה יצדק ראש האותיות שהם הענפים העליונים המתפשטים וראש התפשטות \nהענפים הכל אחד ומיוחד. וז\"ש וע\"ד איהו קדמאה וכו' כללא דתלת. היינו חג\"ת. דאינון \nחד. פי' בהיותם אחד דהיינו דוקא קודם התפשטותם בהיותם נכללים בא'. וכוונת הרשב\"י \nע\"ה במאמר זה כי הכ\"ב אותיות הם כלם ענפים משבע ספירות, וכאשר נבא לחלקם נמצא ג' \nפעמים ז' הם כ\"א, וא' יותר זהו המורה על יחוד ג' קוים שהם גדולה קו החסד גבורה קו \nהדין תפארת קו הרחמים, ובכל אחד מהם ז' ענפים הם כ\"א אותיות, והא' שהיא ראש להם הוא \nהמורה על יחודם באחדות שלימה בחסד שהוא תחלה להתפשטות. וענין האותיות והענפים נבאר \n"},{"index":6,"he":"בסוף המאמר ב\"ה. תלת נהורין אינון כו' שב לבאר מציאות הג' קוין מיוחדים בצורת א' כי \nיו\"ד שמצד ימין הוא חסד וי' שמצד שמאל הוא גבורה והקו האלכסוני הוא הת\"ת. ואצטריך \nשיעורא דאמצעיתא וכו'. הוקשה לו בשלמא למאי דפריש להלן כי י' עלאה בבינה י' תתאה \nבמלכות ו' ממש בת\"ת ניחא שיתייחסו ב' יודי\"ן ב' נקודות והת\"ת ו' המיחדם. אבל לפי \nפי' זה שהי' הא' בגדולה והב' בגבורה אינו מתייחס אל הת\"ת בערכם אלא י' שלישית. כי \nכן דרכם או שלשתם ג' ווי\"ם או שלשתן ג' יודי\"ן. לזה השיב כי כן הוצרך כי החסד היא \nלבדו ולכן שיעורו י' והגבורה לבדה ולכן שיעורה י' אבל התפארת שהוא המייחדם צריך \nבשניהם ולכן הוא נרמז בקו האלכסוני שבו שיעור שני יודי\"ן לרמוז שהוא כלול משניהם \nובמציאותו יש מציאת החסד ומציאות הגבורה כדי שיוכל להשלים ביניהם. ולהכריח הענין \nהזה ביאר עניינם שהם נמשלים אל אש מים רוח. והענין כי המים קרים ולחים והאש חם ויבש \n"},{"index":7,"he":"[ורוח הוא אויר חם ולח לכך הוא מכריע] כדפי' בשער המכריעים פ\"ג. ואמר וכלא הוא חד \nפי' בצורת א' להורות על אחדותו מציאות אחדיי בזולת הכרעתם. או ירצה כי שני המציאיות \nשפי' עד עתה באות א' שתיהם אחד עם היות שפי' במלות שונות וכדפי'. ותו א' דא אתפשט \nוכו'. כבר פי' לעיל היות הא' כולל כל האותיות והענפים ולכן חוזר לבארו בענין יכלול \nבו כל האצילות ועוד שירמוז אל הזווג כדי שיתבאר ענין הל' שבשם א\"ל. והיינו, ותו א' \nדא אתפשט ואתכליל בכללא דכלהו. כי עד עתה אמרנו שהא' הוא כולל שלשתן בסוד החסד. אחר \nכך מתפשט עוד וכולל אותם במציאות' ממש. וכיון דאיהו כליל בשלימו דתרין סטרין. פי' \nמאחר שהזכר שהוא גוף הא' הוא כלול בשלימות בעצם יונק מחסד ואח\"כ מגבורה, ולכן תחלת \nהתפשטותו מחסד ותו אתפשט ואתכליל ג\"כ בגבורה כי כן דרך הזכר מתחיל מימין ומסיים \nבשמאל כדפי' בשער מהות וההנהג' פכ\"א בס\"ד. ואז באתערו דלתתא כו' היינו התעוררות \n"},{"index":8,"he":"המלכות אל הזיווג והיחוד כדפי' שם בפי\"ח בס\"ד. ואתהפך א' ברזא אחרא כו'. וזהו \nמציאות ג' אל הא' דהיינו ו' אמצעית תפארת, י' עלאה בינה, יו\"ד תתאה מלכות. ונטיל \nנוקביה לתתא מניה דהיינו המלכות המתרפקת על דודה. וכדין נקודה עלאה שריא. פי' מאחר \nשמתייחד עם המלכות אז שורה עליו נקודה עלאה. ופי' נקודה עלאה היינו הבינה. לאחזאה \nדנהור\"א עלאה כו' היינו חכמה. נקודה קמייתא בכתר. והענין כי ביו\"ד כלולות שלש \nראשונות כי יש לה עוקץ למעלה עוקץ למטה וגיו באמצעיתה כדפי', ואמר כי גלוי כל ג\"ר \nהוא על ידי הבינה שהיא נקראת שכינה על שם שמשכנת כל מציאות ג\"ר על הבנין. ואמר כי \nאינה שורה אלא אם נתייחדו תפארת ומלכות, ולכן צריך להקדים היחוד ואח\"כ נקודה עלאה \nשריא. ת\"ח בראשית ברא וכו' כל האריכות הזה הוא מפני שכוונתו לומר שהל' של א\"ל הוא \nבינה ולזה קשה שהרי הבינה נכללת ביו\"ד עליונה של א' א\"כ מה צורך עוד אל למ\"ד. לזה \n"},{"index":9,"he":"הכריח שהרי א' עם היות שהנקבה שהיא נקודה תחתונה נכללת עמו עכ\"ז הוצרכו אל אות אחרת \nשירמוז אל הנקבה כענין א\"ת וכו' כאשר נבאר, א\"כ גם לענין הבינה צריך לאות אחרת \nשירמוז עליה. והענין הוא שהא' במציאותו מראה כל היחודים האלה בסוד החסד והוא סוד \nהזכר אח\"כ צריכה להתייחד מציאות הנקבה בזולת היחוד הנכלל בענפיו. וקרוב לזה בענין \nא\"ת שיתבאר לפנים ב\"ה. ועד\"ז נתרץ ג\"כ לענין הל' ומבואר הוא. הא הכא ד' אלפין וכו'. \nכי בכל אחד מהד' תיבות יש אות א' שהרמז אל הזכר ואות א' שהיא נקבה. כיצד בראשית יש \nבו א' זכר, ונקבה ת'. ברא יש בו א' זכר ב' נקבה. אלהים יש בו א' זכר ה' נקבה. א\"ת \nא' זכר ת' נקבה. ובספרא דרב המנונא סבא בראשית אדם ואתתיה. אדם חכמה שהוא מתייחד עם \nהמלכות בסוד (ישעיה מד ו) אני ראשון ואני אחרון חכמה בראש וחכמה בסוף. י' של יהו\"ה \nזכר י' של אדנ\"י נקבה. ואין לומר ואתתיה בינה שאינו מתיישב קריית ארבע שיתבאר לפנים \n"},{"index":10,"he":"שהוא במלכות. אברהם ונוקביה בסוד ה' שנתוסף לשרה. ויצחק ונוקביה בסוד (בראשית כד \nסז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. א\"ת יעקב ורחל כנודע. ואי תימא את הא נוקבא בכל אתר \nוכו'. פי' כי א\"ת הוא מיוחס אל המלכות בכל מקום כאשר נודע ויתבאר בערכי הכנוים. \nוא\"כ איך אנו מייחסים אותו אל הזכר והנקבה יחד. ולזה תירץ ת\"ח א' דכר ת' נוקבא \nוכו'. פי' לעולם אימא לך כי ת' לבד הנקבה בתיבת את והא' הוא דכורא, ומה שתאמר מתיבת \nאת, הכוונה אל הנקבה בשלימות דהיינו בסוד הזכר הנכלל עמה, וע\"י היא מראה כל \nהאותיות, והיינו דמפרש במקום אחר, א\"ת אורייתא כלולה מא' ועד ת', פי' המלכות נכללת \nבכל אותיות התורה דהיינו כחות הזכר כי ע\"י הזכר היא מגלה כל האותיות. ולעולם א\"ת \nהרמז א' זכר ת' נקבה. וע\"ד ארבע זוגין אינון הכא. פי' לפיכך נמצא ד' זוגות שאל\"כ לא \nיהיו אלא ג'. ובספרא דרב המנונא סבא אמר שהם ד'. ועוד כי מג' הראשונים נלמד שהרי \n"},{"index":11,"he":"הזכרים הם א'. א\"כ מה גרע א' של א\"ת מא' של בראשית וכן של בר\"א. א\"ו מאי אית לך \nלמימר כדקאמינא וכו'. וז\"ש ובכל אתר א' דכד כו'. קרית ארבע על דאתקברו [דאתחברו] \nכו'. פי' המלכות נקרא קרית ארבע על שם שהיא מתיחדת בד' מקומות אלה. ואין הכונה \nשמזדווג המלכות אל זולת התפארת, אלא הכל לפי המקום שהיא מזדווגת עם בעלה. לפעמים \nמזדווגת עמו בסוד יחוד זיווג אדם ואשתו שהיא הרמז שלו בסוד חכמה, ולפעמים בצד החסד \nוכו', ומבואר. וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים [מח]. הנה נמצא לפ\"ז שמציאות הא' הוא \nבחסד. ולה ג' מציאות. ראשון כללות ג' אבות בחסד ביחוד גמור, אח\"כ מציאות שני בסוד \nקבלתה מימין ושמאל, אח\"כ מציאות ג' דהיינו יחוד עם נקבתו שהיא המלכות נקודה התחתונה \nוהבינה השורה עליו שהיא יו\"ד העליונה בסוד ג' ראשונות כדפי'. ואגב אורחין למדנו כי \nאברהם ונוקביה הם א' ואות אחת נקבה. הרי שיתיחס א' בחסד והיינו א' של א\"ל. ועתה שב \n"},{"index":12,"he":"לבאר ל' של א\"ל. וז\"ש ל' דא מגדל דפרח באוירא. היינו הבינה שהיא פורחת וחופפת על \nהתפארת שנקרא אויר כאשר יתבאר בערכי הכנויים. וקראו מלך גדול פי' מלך שהוא בינה \nוהוא חופף על החסד שהיא גדולה ובסיבתו נקרא הוא מלך גדול. והיינו ל' חופפת על א' \nשהוא באויר ובמציאות חסד. ולכן נק' המדה הזאת א\"ל להורות על סוד העמוק הזה. עילא \nואמצעיתא כחדא פי' בינה שהיא עילא [כמבואר] למעלה בענין הבינה [השוכנת] על היחוד \nוהיא ל' כדפי'. ואמצעיתא היינו התפארת שהוא אמצעית הבנין כדפי'. ואין לפרש עילא \nהיינו א' ואמצעיתא ל' שהיא אמצעות האותיות. שאינו מתישב לפד\"ז מאי דקאמר בתר הכי \nעילא ורישא דאשגחותא רישא דכל אתוון כחדא. דעל כרחין עילא דקאמר היינו בינה. אלא \nודאי כדפי'. והאי דהדר קאמר עילא ורישא דאשגחותא להורות כי גם היות שאמר עילא בינה \nואמצעיתא שהוא הת\"ת, עכ\"ז לא נכחיש היות הענין של הא' דוקא בחסד מפני שהיתה תחלת \n"},{"index":13,"he":"ההשכלה תחלה לכל האותיות. א\"ל נטיל אל\"ף סיוע וכו'. פי' כי מפני שהא' שהוא היחוד \nכדפי' צריך אל עזרת הבינה שהיא הל' לכן החסד נקרא בשם אל. ל\"ב שבילין אינון דנפקין \nוכו'. הכונה לבאר ב' דברים. הא' מה שפי' למעלה כי תחלת גלוי האותיות הוא מחסד. ב' \nמה שאמר כי הא' נוטל סיוע מהבינה כדפי' לז\"א הנה ל\"ב נתיבות נודע היותם בחכמה וממנה \nולחוץ הם מתפשטות והיא נקרא אורייתא וכמו שנבאר בערכי הכנויים. והנה נודע היות \nהנתיבות האלה ל\"ב ופרטם י' ספי' וכ\"ב אותיות כמבואר בס\"י וביארנו בשער הנתיבות פ\"א \nוהעתקנו המשנה בשער המציאיות פ\"ב בס\"ד. וז\"ש דאינון רזא די' אמירן דהיינו ע\"ס וכ\"ב \nאותיות דאורייתא. וכולהו נפקי כו' פי' אין עניינם בחכמה אלא הם מתפשטות מחכמה שהיא \nנקודה עילאה נמצא עיקרם מחכמה ולחוץ. א\"כ נמצא שכאשר נבא לחלקם הנה תחלתם בבינה ושם \nי' נתיבות שאין להוסיף בה יותר מעשר והם עשר מאמרות. וז\"ש ברזא דאורייתא דאיהי מלך \n"},{"index":14,"he":"עילאה היינו הבינה והיא ג\"כ נקראת תורה כדכתיב (משלי א ח) ואל תטוש תורת אמך, כי אם \nלבינה תקרא (שם ב ב). ומפני שהוא דוחק שנאמר שעשר מאמרות הם בה שהיא נקר' תורה \nשאדרבא חכמה בה י' מאמרות והיא נקראת תורה כדפי' לעיל. לכן אמר רזא דתורה שבכתב פי' \nאין התורה הת\"ת אלא הבינה והיא נעלמת בכתב שהוא הת\"ת כמו שנבאר בערכי הכנויים פכ\"ב. \nוז\"ש רזא דתורה שבכתב, ובבחינה זאת היא נקראת עלמא דאתי דהיינו שהוא נשפע ובא אל \nהת\"ת דהיינו כתב. ואחר שהכרחנו היות י' מאמרות שהם עשר נתיבות הקודמים היותם בבינה, \nא\"כ כ\"ב אותיות תחלת התפשטותם מהחסד והיינו א' בחסד. וז\"ש וכ\"ב אתוון מתפשטין \nושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה. שהוא חסד יום ראשון יהי אור א' כנודע. ועתה אחר \nשראש הנתיבות ועיקרם הם בבינה א\"כ שאר הנתיבות צריכים לקבל שפע מעילתם. והיינו דא' \nנטיל סיועא וכו' דקאמר לעיל. ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא. השתא כוון לבאר סוד \n"},{"index":15,"he":"חילוק הכ\"ב אותיות בספי'. כי בשלמא עשר אמירן הם בבינה ניחא דכלילא מי' אבל כ\"ב איך \nיתחלקו לז' ספירות ואין להם ייחס ועניין. לזה אמר כי הא' הוא סוד היחוד וראש אל \nהגלוי כמבואר לעיל בראש המאמר, שאינה בכלל האותיות שהיא המתייחדת וממנה מאירות \nהאותיות, נמצא הא' סוד אחדות כל האותיות וז\"ש ברזא דיחודא דמתמן אתוון לאתגלייא, \nפי' מא' ולמטה הוא תחלת גלוי האותיות. ומתמן נהרן אתוון פי' ממנה שופעת שפע ואור \nלהאיר מפני שבא' נעלמות מציאות כל הכ\"א אותיות והאלף מקור לשאר האותיות כענין \nהספירות כמבואר בשערים הקודמים. וסלקא א' רזא דכל אתוון כו' פי' א' עולה סוד יחוד \nכל האותיות, כאלו נאמר שהאותיות אינם אלא כ\"א ויחודם ומציאותם העליון הוא הא' \nדהיינו קבוץ מקורם, וז\"ש ברזא דאחד פי' הא' מעיד על עצמה שהיא המייחדת כל האותיות. \nוזהו פי' א' דהיינו אחד מיוחד. וז\"ש למעלה ושריין לאתנהרא מרישא דנהורא קדמאה, \n"},{"index":16,"he":"ורישא דנהורא היינו הא' ומשם מאירות. והם מתחלקות ז' אותיות לחסד, וז' לגבורה, וז' \nלתפארת. וא' ג\"כ בחסד בראש כלם מאירה לכלם קיבוץ כל מקורי האותיות כדפי'. ואין ספק \nשג' הם בחסד וג' בנצח ואחד במלכות מצד החסד, וכן ג' בגבורה וג' בהוד וא' במלכות מצד \nהגבורה, וכן ג' בת\"ת וג' ביסוד וא' במלכות מצד הת\"ת. וטעם ג' בכל ספירה וספירה מפני \nשבה ג' קוים סוד יניקתה מן החסד וסוד יניקתה מן הדין וסוד יניקתה מן הרחמים. ולכן \nהם גם כן במלכות בסוד ג' קוים הנזכר. ונמצא בזה כי הם ז' בחסד וז' בגבורה וז' \nבתפארת והכל ענין אחד. ונשלם פי' המאמר הזה, ומתוכו מתבאר פי' שם א\"ל: \n \nשער כ פרק ז\n"}]}
