{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-9","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":9,"title":"שער ג פרק א","hebrewTitle":"שער ג פרק א","segments":[{"index":1,"he":"שער ג פרק א\nהשער השלישי לדעת אם אין סוף הוא הכתר: \nהנרצה בשער הזה הוא לשאת ולתת בענין המבוכה נפלה בין המקובלים לדעת אם א\"ס הוא הכתר \nעצמו או זולתו. וזה שמו אשר יקראו לו אם הא\"ס הוא הכתר: \nפרק ראשון: \nרבים מהמתקבלים בבני עמנו נבוכו במבוכה רבה ונפלו בשוחת הטעות וחשבו כי הכתר עליון \nהוא הא\"ס והוא במנין העשר. ויש מהם אמרו כי מאחר שיש לנו עשר מדרגות מה צורך אל \nאצילות יותר אלא שענין המאציל עם הנאצלים הם עשר. ודמו להסתייע ממשנת ספר יצירה \nשאמר עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ואמרו שאמרו ולא אחד עשר לומר שלא נוסיף עוד על \nעשר אלא שעשר הם ממש עם המאציל שהוא הא\"ס כתר עליון. זה דרכם. ושרי להו מרייהו כי \nזהו ענין קצוץ ופרוד והרואה במה שפירשתי במשנה ההיא בשער הראשון בפ' ששי יראה כי \nאדרבה משם ראיה להפך. והנה הסברא הזאת דחויה מכמה טעמים אב\"א קרא אב\"א סברא. הסברא \nהיא כי מאחר שהמאציל נבדל מנאצליו בכמה עניינים. ראשונה שהנאצלים הם נופלים תחת \n"},{"index":2,"he":"הזמן והוא אינו נופל תחת הזמן. ואין רצוני לומר זמן כפי הנראה מפשוטן של דברינו, \nאלא הכוונה שכבר היה זמן שלא היו נאצלות כמו קודם האצי'. וזה אחד מהדברים הנמנעים \nבא\"ס שלא הי' מציאות שלא ימצא, אלא הוא מחויב המציאות והוא המציא הזמן ולא שהוא בעל \nזמן ח\"ו. ובענין זה יובן אמרו ראשון ואין ראשית לראשיתו כי עם שנאמר ראשון וכל לשון \nראשון מורה על שיש לו ראשית כי אמת שהוא ראשון לכל הבאים אחריו אבל לשון ראשון מורה \nעל התחלת זמן. וע\"כ אמר שהוא ראשון ועכ\"ז אין ראשית לראשיתו, ולשון ראשון אינו אלא \nלשלול שלא קדם אליו זולתו. וז\"ש בתקונים אני ראשון ואני אחרון. ופי' הרשב\"י ע\"ה כי \nאנ\"י הוא אי\"ן שהוא הכתר עליון. ואני הוא מלכות שהיא תכלית האצילות נעוץ סופו \nבתחלתו ותחלתו בסופו כי אי\"ן הוא א' כתר עליון י' חכמה ן' בינה עם משך הוא\"ו שהוא \nן' י' על ו' ומציאות הן' בעצמה היא המלכות לפי האמת נמצא אי\"ן כולל כל האצילות. וזה \n"},{"index":3,"he":"אני ראשון סוד משך והתפשטות אצילות ממעלה למטה. ואני אחרון הוא מציאות אור החוזר \nהמתהפך ממטה למעלה. ובזה יובן ענין ראשון ואחרון כי הכתר יקרא באמת ראשון מפני שהוא \nראשון לכל הבאים בראשית שהוא מהנאצלים ולמטה אבל למעלה ממנו בא\"ס לא שייך לשון \nראשון וזהו ולפני אחד מה אתה סופר. פי' הכתר נקרא אחד שהוא תחלת החשבון שהוא מספר \nהעשרה שבו כלול כל החשבון והחשבון יסודו למעלה כמו שפירשנו בשער הקודם. ואמר כי \nלפני אחד שהוא הקודם לו דהיינו הא\"ס מה אתה סופר דלא שייך תמן לא מנין ולא דבור ולא \nחיוב כלל. ועליו נאמר (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר ולא שייך תמן מנין. ועם ההקדמה \nהזאת יובן הפסוק (בישעיה מ\"ג) אשר נבוכו בו כל הפשטנים אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר \nבחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ופי' \nכי אני הוא היינו הכתר כי הוא הכתר הנקרא הו\"א באמת. ולהורות על העלמו מלת הוא כנוי \n"},{"index":4,"he":"אל הנסתר. ולכן אמר שהוא נקרא אני ג\"כ להורות שהוא תחלת האצילות וסוף האצי' בסוד \nאני ראשון ואני אחרון כמו שפי'. ואמר כי לפני לא נוצר אל ומלת נוצר כמשמעו שפי' לא \nנאצל כי לשון יצירה ג\"כ משמש אל האצילות כמו שמשמש לשון בריאה דהיינו בראשית ברא. \nואמר כי לפני לא נאצל זולתי, כי הוא ראש הבא בגדר הנאצל. והוא סוף לכל האצילות, \nוז\"ש ואחרי לא יהיה. וזה מורה על תוקף גדולות הא\"ס ממ\"ה הב\"ה שמורה על קיומו שאינו \nנופל תחת הזמן אלא אדרבה הוא המציא הזמן ולא יצוייר מציאות העדרו בשום אופן בעולם. \nוזו אחת ממעלותיו הרבות על נאצליו שכלם נופלים תחת המציאות שכבר היה זמן שהיה הא\"ס \nזולתם כמו קודם האצילות. ויש רבים חשבו לומר שהכתר היה קודם לכל ר\"ל כי עם היות שלא \nהיה אצילות היה הוא במציאות והוא לבוש אל המאציל לעולם. ובעלי הסברא זאת הם בעלי \nתריסין ועיקר ההכרח שהכריחם לדבר זה הוא אמרם ז\"ל בפדר\"א קודם שנברא העולם היה הוא \n"},{"index":5,"he":"ושמו לבד פי' כי הוא ושמו היינו הא\"ס וכתר. והכריחו מזה שכתר קודם ושהוא מתאחד \nבמאציל ולבוש אליו. והענין הזה אין ראוי להאמינו. אלא שכל האצילות נאצל בעת אחת וגם \nהכתר מכלל הנאצלים כאשר הוא מוכרח מתוך כמה מאמרים וקצתם נעתיק בשערים בע\"ה. ובפרט \nבשער עצמות וכלים ובשער סדר האצי' ושער הצחצחות בס\"ד. נמצא שנתעלה המאציל על \nנאצליו. כי נאצליו קדם אליהם העדרם. משא\"כ המאציל ממ\"ה הקב\"ה. והרי הבדל ראשון. עוד \nנבדל המאציל מן הנאצלים כי חיותם תלוי בזולתם היינו במאציל המחייה אותם והוא מקור \nוהאור והשפע לכל נאצליו נמצאו כלם צריכין אליו. והא\"ס ב\"ה אין צריך אל זולתו אלא \nהוא מקור החיים והחיים נמצאים ממנו עד שהוא חיות החיים. ולכן בקצת מקומות כנהו \nהרשב\"י ע\"ה בתקונים בלשון נהורא דלא קיימא בנהורא וכו' אחר שאינו תלוי בחיות ושפע \nמצד זולתו אלא הוא מקור האור אל כל שאר המאורות. ודבר זה ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים \n"},{"index":6,"he":"(תקוני ז\"ח דף קל\"ב ע\"ב) ובזהר בראשית (דף כ\"ב) פתח עוד ר\"ש ואמר ראו עתה כי אני \nאני הוא ואין אלקים עמדי. אמר חבריא שמעו מלין עתיקין דאנא בעינא לגלאה כו' מאי \nניהו דאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. אלא דא איהו עילת על כל עלאין \nההוא דאתקרי עלות העלות עלת מאלין עלות דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא עד דנטיל \nרשותא מההוא דעליה כמה דאוקימנא לעיל בנעשה אדם נעשה ודאי על תרין אתמר דאמר דא \nלההוא דלעילא מיניה כו' וההוא דלעילא מיניה לאו עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה. אבל \nההוא דאתקרי עלת על כל העלות דלית לעילא מיניה ולית לתתא שוה ליה הה\"ד ואל מי \nתדמיוני ואשוה יאמר קדוש. אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דנטיל עצה \nמיניה כגוונא דההוא דאמר ויאמר אלקים נעשה אדם עכ\"ל. הנה כיון במאמר הזה הקדוש ע\"ה \nלהפליג במעלה הזאת שמתעלה הא\"ס על נאצליו שהם צריכין ליטול עצה התחתון מן העליון כי \n"},{"index":7,"he":"הוא צריך שפע מעילתו המשפיע עליו ולכן הוא אומר נעשה אדם כלומר תשפיע אתה ואני \nאפעול ונמצא אדם עשוי ע\"י שנינו והעליון עדיין צריך להיות נשפע מעילתו כי אין בידו \nג\"כ היכולת. אבל א\"ס ב\"ה אינו צריך לאמר לזולתו נעשה אלא אני אני הוא ואין אלקים \nעמדי ר\"ל בסיוע עמי לא תחתון שאין לו למטה שוה אליו ולא עליון שאין עליון זולתו כי \nהוא למעלה מכל הנמצאים. ואמר עילת על כל עלאין, עלת מאלין עלות. כיוון לבאר לנו \nשהטעם שהוא נקרא עלת העלות הוא משני פנים. הא' פי' מלשון עלייה והכוונה שהוא למעלה \nמכל העליונים. ואין הכוונה בעליית מקום ח\"ו שאין שום דבר נכנס במקום באצילות כ\"ש \nבמאציל, אלא פי' מציאות עליית מעלה והרוחניות והיכולת. והפי' השני הוא מלשון עילה \nוסיבה שהוא סבה ועילה לכל העלות שבמציאות. והנה נתבאר הבדל שני שנבדל הא\"ס המאציל \nב\"ה מן הנאצלים. עוד הבדל שלישי והוא כי לכל הנאצלים יש להם שם משמות הקדש שהוא \n"},{"index":8,"he":"מגבילם אשר בו יקרא הספירה והנאצל ההוא כענין אהי\"ה בכתר וי\"ה בחכמה וכן לכל שאר \nהספירות כמו שבארנו בשער הראשון בפי'. וכן שם בן ד' כולל כל האצי' כלו כמבואר בזהר \nונבאר בשער שם בן ד'. מה שאין כן בא\"ס המאציל ב\"ה שאין שם ונקודה שנוכל לכנותו בה \nולא מדה שתגבלהו ולא מצאנו לו שם לכנותו אלא מחויב המציאות. ופי' כי הוא מחויב \nבמציאותו מפני שא\"א לעולם בלא מנהיג הנותן שפע ומחיה לכל הנמצאים ומטעם זה מחוייב \nמציאותו. ומפני שאין שם שיגבילהו לכן נתארהו מחויב המציאות, ושם זה יחסו אליו \nהחוקרים. עוד ייחסו אליו שם א\"ס והטעם מפני שאין לו סוף ותכלית. כי הדבר הנגבל בשם \nיש לו סוף, והאלקות מפני שאין לו סוף אין לו שם שיגבלהו ולכן אנו מתארים אותו בא\"ס. \nועוד פי' אחר מפני שהחקירה בו אין לו סוף. שאינה כדרך שאר החקירות שיש לה סוף \nוהסכמה אל מסקנא אחת. אמנם החקירה באלקות היא בא\"ס ולכן אין מי שידע בו מהות כלל אם \n"},{"index":9,"he":"לא ע\"י ספירות המגלות קצת מגדולתו אמנם מספירותיו ולמעלה אין השגה מצד עומק המושג \nולכן תארוהו בא\"ס. עוד ייחסו אליו עלת העלות, והכוונה כי העלות אשר מהם עלולים \nאחרים הם עלולות ממנו ולכן נקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה ראשונה לכל סבות שבעולם \nואע\"פ שהן סבות למסובבים אחרים עכ\"ז כלם מסובבים ממנו. ויש שאמרו כי כתר עליון ג\"כ \nנקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה לכל שאר הסבות שהן מסובבות ממנו. משא\"כ ממנו ולמטה \nשאין החכמה סבה לכל הסבות המסובבות שהרי הכתר הוא הסובב ואינו מסובב מהחכמה אלא \nאדרבא החכמה מסובבת ממנו. וכן מן הטעם הזה אמרו שנקרא הכתר עלת העלות שהוא עלת \nהעלות העלולות ממנו. אמנם אין סוף נקרא סבת כל הסבות ועלת על העלות בתוספת כל \nלהראות על הא\"ס שהוא סבת כל הסבות ואפי' הכתר. מה שאין כן הכתר שלא יצדק בו לשון כל \nהסבות וכן כל העלות שכבר יש עילה וסבה שהוא מסובב ממנו שהכתר מסובב מהא\"ס וא\"ס \n"},{"index":10,"he":"סבתו. וכן לכל העלות, שלא יתייחס כן בכתר. ושלשה שמות הללו היינו א\"ס וסבת כל הסבות \nועלת כל העלות יחס הרשב\"י אל המאציל ב\"ה בספריו פעמים רבות וג\"כ יחס אליו שמות \nאחרים כמו טמירא דטמירין וכן עתיקא דעתיקין וכאלה רבות כיוצא בהם וכאשר ידקדק \nהמעיין בהם ימצא כלם מורים על ההעלם כמו שבארנו שאין לו שם ולא הויה ולא כנוי \nשיגבילהו. והרי הבדל שלישי שנבדל המאציל מן הנאצלים. בזולת כמה הבדלים אחרים כמו \nהרחקת השיעור והמדה והתארים והשנויים כי הכל בספירותיו ולא נאריך בהן. ונאמר כי אחר \nשיתעלה ונבדל המאציל מנאצליו תכלית ההבדל ונתרחק תכלית הרוחק אם כן הסברא נותנת \nשאין ראוי שיכנס המאציל במנין הנאצלים ח\"ו כמו שחשבו האומרים שהוא הכתר. ועתה נבא \nלהוכיח מן הראיות: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ג פרק ב\nפרק שני: \nאחר שבפרק הקודם הכרחנו מן הסברא שאין הכתר הא\"ס, עתה נבוא בפ' זה לבטל סברא זו \nבדברי הרשב\"י ע\"ה מאיר עיני ישראל בחכמה הזאת ולנו מדבריו כמה ראיות. ראשונה אמר \nבס' התיקונים (בהקדמה ד\"ו) וז\"ל אבל שם ידו\"ד איהו מרכבה למריה לכתר עלאה. ובגין דא \nאין קדוש כידו\"ד עלת על כלא טמיר וגניז בכתר ומניה אתפשט נהוריה על ידו\"ד דאיהו י' \nחכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות עכ\"ל לעניננו. וזה פירושו ידו\"ד שהוא רמז \nלט' ספירות כדמפרש ואזיל הוא מרכבה למריה כתר, וטעם אמרו מריה מפני שהוא אב לאצילות \nכלו וכל האצילות כסא אליו. ואמר אין קדוש כה', יובן עם מה שבאר הרשב\"י ע\"ה במקום \nאחר שאמר שאין קדוש כה' הכוונה על הכתר. ואמר כי זה הוא הכ\"ף דכה' שהוא כ\"ף כתר \nוטעם הכ\"ף כי הוא שני יודין בסוד עשרה עשרה הכ\"ף וזהו שאמר ובג\"ד אי\"ן קדוש, פי' \nמפני שידו\"ד היא מרכבה אל הכתר שהשם בן ד' יו\"ד בראש ואדני יו\"ד בסוף הם שני יודי\"ן \n"},{"index":12,"he":"בסוד אור ישר ואור חוזר שהיא כ\"ף כתר. כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער התהפכות \nהאור בס\"ד. ומפני ששתי האורות האלה הם מרכבה לכתר שהוא סבת האורות מצד עלת העלות \nאין סוף ב\"ה הגנוז בו וממנו התפשט האור ע\"י הכתר כדי שיהיה האור ישר והאור חוזר לכך \nנקרא כ\"ף כתר שהוא שני יודי\"ן. ואל יקוה ממנו המעיין ביאור ענין זה כי עקרו בשער \nהנזכר. ע\"כ פי' המאמר בקיצור. והנה אמר בפי' עלת על כלא טמיר וגניז בבתר, מורה על \nשאין הא\"ס הוא הכתר. עוד כתב בתיקונים (תקונא ע' דקכ\"ד) וז\"ל אתקריאת יהוה מסטרא \nדכתרא עילאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים דלא ידע בר נשמה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו \nאיהו סתום במחשבה עלת העלות קרינן ליה עכ\"ל. ופי' שאמר בתחלת דבריו למעלה שבמלכות \nהוא השם בן ד' בלא נקודה ולפי יניקתה כך נקודתה ועתה אמר דמסטרא דכתר פי' כאשר היא \nיונקת ממנו תקרא על שם יהוה שהיא הויה בנקודת קמץ והטעם כקומץ דאיהו סתים פי' כמו \n"},{"index":13,"he":"הוא סתום במחשבה פי' כי אפי' המחשבה אסורה בו, ונקרא אצלינו עלת העלות אבל לא שיהיה \nשם זה מגבילו כי אין שם שיגבילהו כדפי' בפרק הקודם. ועיקר המאמר הזה עם כל הנמשך \nאחריו נתבאר בארוכה בשער שם בן ד'. הנה באר לנו בפי' כי עלת העלות גנוז ונעלם בכתר \nושאין הא\"ס הכתר עצמו. ועוד בפי' בתיקונים במקום אחר (תקונא ע' דף ק\"ל) ז\"ל כתר \nעלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות. ועיקר \nהמאמר יתבאר בשער הצחצחות ב\"ה. הנה הורה בפירוש שאין הכתר הא\"ס. באמרו שהכתר הוא \nחשוך. ר\"ל שאין אורו מבהיק לכלום. שאין לו כח לפני עלת העלות שהוא מאצילו. עוד \nבתיקונים (בתיקון י\"ח דף קי\"ב.) וז\"ל אדון יחיד שליט על כלהו מופלא ומכוסה בכתר \nעכ\"ל. ופי' כי למעלה מן המאמר הזה אמר ענין החיות והמרכבה הרוחניות בספי' ואח\"כ אמר \nשהא\"ס שנקרא אדון יחיד כמבואר בס\"י הוא מופלא ומכוסה בכתר. והכוונה שאין אלהותו \n"},{"index":14,"he":"מתגלה אלא על ידי תיק אורו ולבושו שהוא הכתר ועל ידה רוכב בשאר הספירות. הנה הורה \nבפירוש שאין הכתר האין סוף. עוד בר\"מ (פינחס דף רמ\"ג) וז\"ל בגין דעלת העלות מופלא \nומכוסה בהאי כתר ואתפשט בשם יהו\"ה. בשבתות וימים טובים לית שלטנותא דסמא\"ל ונחש \nולכל ממנן דיליה ולית שלטנותא לגיהנם נוקבא בישא דסמאל ונחש ולא למשריין דיליה, \nכלהון מיטמרן קדם משריין דמלכא כגוונא דאתטמרון אומין דעלמא כד אתגליא משיח הה\"ד \nובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים. ופירושו מבואר וממנו נראה בביאור שאין לומר \nשהכתר הוא הא\"ס מורה על זה באמרו עלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר. נראה מדבריו \nשכתר היכל לעלת העלות. והנה לנו כמה ראיות ברורות ועדים נאמנים שאין הכתר הוא הא\"ס, \nבזולת עוד כמה ראיות אחרות, ולא העתקנום מפני שאנו צריכים להעתיקם בשערים הבאים כמו \nמאמר אליהו דאנת הוא חד כו' שנעתיקה בשער עצמות וכלים פ\"ה וקצתם לא ראינו להעתיקם \n"},{"index":15,"he":"כלל מפני האריכות. עכ\"ז בראיות האלה בטלה דעת האומרים שהכתר הוא האין סוף: \n \nשער ג פרק ג\n"}]}
