{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-93","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":93,"title":"פרק ראשון:","hebrewTitle":"פרק ראשון:","segments":[{"index":1,"he":"פרק ראשון: \nמן הדברים המתמיהים בדברי תורתינו הוא מה שכתוב בתורה ותחת רגליו כו', כתובים באצבע \nאלדים כו', י\"ד ה' עיני ה' אזני ה', וכיוצא בדברים האלה אשר הם כנויים אל הגוף. \nודבר זה לא יתייחס בו יתברך כי אינו גוף ולא כח בגוף. ולכן לא יתייחסו הענינים האלה \nגם בספירותיו כי הם ג\"כ רחוקים מכל גדרי הגוף. שאל\"כ הלא נודע שהוא נשמה אל \nספירותיו והוא הכח בהם. נמצא שח\"ו יהיה כח בגוף חלילה וחלילה. לכן ראוי להרחיק גדרי \nהגוף מהספירות וחוייבנו בזה כמו שחוייבנו בהרחקתם מעצם הא\"ס. וא\"כ באמרו הגדרים \nמגדרי הגוף כגון וירא ה' וישמע ה' ויאמר ה' וידבר ה' שהם גדרים שלא ישוערו כ\"א \nבאברים הגשמיים, ראוי שנאמין שהם תואר אל ענין נסתר לא ממש ראיה שמיעה דבור. ואין \nספק כי לא נקרא העין עין והאזן אזן והפה פה בלשוננו הקודש ע\"ד מקרה והזדמן או ע\"ד \nהסכמה כשאר הלשונות. והראיה לזה היות לשוננו זה נקרא לשון הקדש ירצה ודאי היותו \n"},{"index":2,"he":"המצאה אלהיית ולא כשאר הלשונות. ואין ספק שהוא הלשון שהמציא הקב\"ה כשהמציא עולמו אז \nודאי הלשון קדם אל העולם. והענין הוא כי כאשר ברא הקב\"ה את אדה\"ר בראו גוף קדוש \nונשמה קדושה שאין לערכה גבול כמו שיסופר משבחיו בספר התקונים. עד שהיה אורה מבהיק \nבגוף והגוף המשובח מכהה גלגל חמה עד שלא היה ודאי נהנה מאור חצון אור השמשים חמה \nולבנה אלא מאור יפה וזך אור זיו השכינה בג\"ע. ובהיות אדה\"ר גוף קדוש כזה מסר לו \nהקב\"ה גנזי חכמה ומפתחות התורה נתונים בידו והוא היה עוסק בה, ואז נתן לו לשון \nהקדוש לשון המשובח ואותיות קדושות קבועות בפיו. וכאשר חטא מה שהיה כתנות אור בא' \nשהוא קדושת יחודו של עולם, כשהפקיר עצמו לקליפה נעשה עו\"ר שהוא ע' ענפים המתפשטים \nמהפנימי לחוץ. ולאשר לא היה עדיין חלק מיוחד להקב\"ה מפני שעדיין לא זרח אור אברהם \nעד אחר דור הפלגה כדפי' בשער השערים בפ\"ג. וכאשר זרח אור אאע\"ה חלק הקב\"ה ע' אומות \n"},{"index":3,"he":"לע' שרים לע' לשון. ובחר בנו ונתן הדיבור לנו בחלקנו שהוא גורלנו גורל הקודש ולשון \nהקודש הסכמה אלהיית על האזן שיקרא אזן ועל הפה שיקרא פה. להורות על הכחות שהם צל על \nראשו של אדם ונאצל האבר מכוחו העליון המאציל ושופע עליו. ועתה לפי האמת אין המכוון \nבאזן אל האזן הגופני אלא על הפעולה הנפעלת ע\"י האזן מכח השופע עליו. ועל כזה נאמר \n(תהלים צד) הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט. פי' אחר שבריאת אברי האדם הוא \nע\"י גלגול האלפ\"א ביתו\"ת קדושות שואבות שפע מהכוחות העליונים השרשים המתאחדים בשרש \nהשרשים, הוא בהכרח היות באות ההוא כח הפעולה שנפעל על ידו האבר הנברא וכן בהשרש \nהשופע באות. וכן מעילה לעלול עד למטה. כי מהפעולות נודעו הכוחות ואחר שכחם הראיה \nוהשמיעה חוייב היות בשרש ההוא כח השמיעה וכן הראיה. ולא ראיה ושמיעה גופניית אמנם \nיהיה דבר רוחני. המשל כמו האנשים שכאשר ישמעו קול דבור באזניהם יבחנו הענין הנשמע \n"},{"index":4,"he":"אליהם, כן הכח העליון המקבל הקול ההוא ובוחן אותו אם ראוי שיקבל אם לא. זה יקרא \nאזן. ועל זה נאמר (איוב ל\"ד) כי אזן מלין תבחן. וכן הענין במלאכים שאין להם כח \nגופני כמו פה שלנו שבו ידברו הדבור הזה שהוא גופני. אמנם בהביט מלאך אל מלאך יבין \nזה את זה. כי שפע שם ידו\"ד בעצמיות וברוחניות האותיות הנרצות אל הענין הנרצה אליו, \nועי\"ז יבין חברו הדבר הנרצה אליו, וזהו דבורם. ואין להם עינים כעיני בני אדם שבהם \nהם רואים. אמנם יש להם רוחניות הפעולה שהיא פועלת הראות ובה ישכיל ויביט עד למרחוק. \nוהוא משובח מראייותנו כשבח ראיית השכל על העין. כי העין לא יראה אלא מה שכנגדו ולא \nכל שכנגדו אלא דבר מוגבל שיוכל כלי העין הגשמי להגבילו. אבל השכל יראה אפי' מה \nשאינו כנגד העין. כמו שיראה האדם בשכלו עתה כמה דברים שראה אותם מכמה שנים או אפי' \nדברים שלא ראה אותם מעולם ימציא בדעתו שהוא רואה ענין כך עד שתהיה ראות השכל דקה \n"},{"index":5,"he":"שיראה מעניינים הדקים שאין העין יכולה להביט. ויגדל על זה ראות הנביאים שהנביא \nבשכלו ישיג הרוחניים ולפי רוחב השכל כן רוחב ההשגה. וכן אמר שלמה ע\"ה (משלי כ\"ז) \nכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כי לב האדם לאדם יובנו מעצמ' אל עצמ' והוא אבר \nגופני ויש לו הכח הזה מפני שפעת הנפש וכן השכל השוכנת עליו. ועכ\"ז לפי שהוא דבר \nנגבל תהיה השגתו נגבלת, וכפי שיעור הנביא כך תהיה מדרגת נבואתו. ומן הענין הזה נעלה \nלהשכלת המלאכים אלו לאלו ומשם כמה וכמה מעלות נשיג לדעת מציאות הראות והפעולות \nהגשמיות ברוחניים. וכמו שאמר הנביא (זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב, וכן (שמואל א' \nט') כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. לא יהיה הענין ראיית אברים ולא יהיה ג\"כ לשון \nראיה ע\"ד משל אלא שממש הוא ראיית השגה. כן הענין למעלה ראייה במלאכים הוא כח ההשגה \nההיא שבה משיגים העניינים. וזה ענין ר\"א בר\"ש דאזיל למחמי לר' יוסי בן לקוניא חמוי \n"},{"index":6,"he":"(הובא בתוספות הזהר ח\"ג דף ד\"ש) ואגב אורחייהו ראו ענין ההוא של הנחש שדבר ר' אלעזר \nהדברים ההם ותמהו החברים והוא אמר להם שלא השיג הענין ההוא בחכמה אלא בראייה שהיה \nרואה. וכי אפשר לומר שראה ר' אלעזר בעיני בשר העניינים ההם. אלא ודאי זו היא ראיית \nההתבודדות שישיג האדם העניינים העתידים ועניינים שעברו ומכח דקות השכל ישמע \nהענינים. הנה ע\"ד זה יהיה הראות בעליונים ובעליונים מן העליונים עד גבוה מעל גבוה \nשומר. ואין זה מן התימה כי אפי' בכלים הגופנים אשר בנו לא יקרא העין עין מפני העין \nממש אלא מפני כח הראות הנקרא עין באמת, וכן לא תקרא היד יד מפני היד בעצמה אלא \nהפעולה הנמשכת מהיד היא תקרא יד באמת. וראיה לזה אמרם ז\"ל בגיטין (דף פ\"ה) ידים \nשאינן מוכיחות הווין ידים או לא הווין ידים. ר\"ל ענין לקיחה, וכן פירש\"י ז\"ל ידים \nבית יד ואחיזה לדבר לאחוז בו ולומר שע\"י וכו'. וכן לענין קדושין וגרושין קטנה אין \n"},{"index":7,"he":"לה יד או יש לה יד. ואין הכוונה אין לה יד שהיא גדמת, אלא הכונה כח קבלה לקבל \nקדושין או גרושין. וכן מורגל בלשון חז\"ל רגלים לדבר או אין לו רגלים, ואין הכוונה \nעל שיש לו רגלים או על שאין לו רגלים אלא הוא משל כמו שהרגלים הם עמידת האדם \nוסמיכות שלו כן כשיש לדבר ישיבה ומציאות מתיישב בשכל יקרא שיש לו רגלים לדבר, \nוכשאין הדבר מתיישב יקרא שאין לו רגלים. וכן מה שכתוב בתורה (שמות כא) עין תחת עין \nיד תחת יד רגל תחת רגל דגמרינן הכאה הכאה ממכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש, ובאה \nהקבלה שאין הכוונה לומר שאם חתך ידו שיחתכו לו ידו וכן שאר האברים אלא הכוונה שישלם \nלו כל דמי היד וכן שאר האיברים, והוא הנקרא עין יד ורגל להיות שהוא שווי כח העין \nוהיד והרגל. וכן הם הדברים הם ברוחניים הכח אשר יתפשט מהספירות להשגיח על העולם מכח \nהא\"ס הוא יקרא עינים. וכן (זכרי' ד') שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. \n"},{"index":8,"he":"ופירשו המקובלים כי הם ז' כוחות ונקראים אורפניא\"ל תגריא\"ל דנרא\"ל פלמיא\"ל אסימו\"ן \nספיא\"ל בוא\"ל, והם המשגיחים בענייני בני אדם. ולהיות שלהם כח ההשגחה נקראו עינים \nולא שהם עינים אלא שיש בהם השגחה רוחניות כדפי' למעלה ובהם נרשמים כל המעשים מטוב \nועד רע ועל ידם מעידים הב' מאורות על עלילות מצעדי גבר מחשבות איש ותחבולותיו ויצרי \nמעללי איש לפני הע' דיינים כאשר נתבאר בשער היכלות בהיכל זכות בפ\"ד. ועל העינים \nהאלה עוד עינים אחרים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. (וע\"ד זה ג\"כ בפסוק \n(מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה'. להיות כי כמו שההרים מחזיקים את העולם ומעמידים \nאותו על כף מאזנים כדפי' רז\"ל והם גבוהים ברומו של עולם כן האבות הם מחזיקים אותנו \nבזכותם ומעמידים את העולם על עמדו והם עומדים ברומו של עולם). וכן מה שאמר מרע\"ה \nליתרו (במדבר י לא) והיית לנו לעינים ופי' רש\"י ז\"ל כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו \n"},{"index":9,"he":"תהיה מאיר עינינו עכ\"ל. ולהיות כי כמו שהעינים מורים להגוף הדרך הישר אשר ילך בה כן \nהמורה צדק יקרא עינים. ועד\"ז נקיש לכל שאר הדברים אשר נאמר בכנוי הספי'. כמו למשל \nאב ואם. אין הכוונה ח\"ו שיהי' שם אב ואם כי זהו כפירה ח\"ו. אלא הכוונה כי כמו \nשמציאות ההולדה באין ע\"י חבור זכר ונקבה וע\"י החיבור ההוא נתהווה הולד ההוא, כן \nהדבר בספי' ע\"י חבור חכמה ובינה והשפעת החכמה בבינה היה סיבת כל האצילות כי בחכמה \nהיו ההויות דקים בתכלית כמו שהוא העלם הבן במוח האב. ואחר שנתפשטו בבינה נתגלמו \nונצטיירו ציור יותר נגלה. ולפיכך יקרא חכמה אב. כי כמו שהאב בניו הם בעצמותו ובמוחו \nדקים תכלית הדקות כטפה, ובאמצעות התחברות הזכר אל הנקבה תתעורר הטפה ההיא ותתהווה \nטפה זרעיית וישפיעה אל הנקבה ומצד שפעו בה יתהוה הולד ההוא במעיה. כן החכמה הוא האב \nוהבינה היא הנקבה אשר תקבל כל הציורים הנשפעים מהחכמה ויצויר בה ציור יותר מתגלה \n"},{"index":10,"he":"ותאציל אותו האצילות ולזה תקרא נקבה ואם אל האצילות. והאצילות יקרא בשם בנים אליהם \nמן הטעם הנזכר. והכל משל מן הגשמי אל הרוחני. וכן מה שנקראים ת\"ת ומלכות חתן וכלה, \nוהבינה אם או חמות, והחכמה אב או חמיה. והנה לפעמים יקראו שתיהם חתן וכלה וחכמה \nובינה אב ואם, ולפעמים בן ובת, ולפעמים המלכות בת לחכמה וכלה לבינה, ולפעמים כלה \nלחכמה ובת לבינה וכיוצא. וראוי להרחיב הביאור בעניינים האלו. והנה הת\"ת והמלכות \nנאצלים מן החכמה והבינה, ובמציאות אצילותם הפשוט אין להם זווג יחד כדפי' לעיל בשער \nהמיעוט. והיחוד אין להם אלא אחר תיקונם וזיונם וקישוטם. ולפיכך מאותה הבחינה יקראו \nהתפארת והמלכות בן ובת והחכמה והבינה אב ואם. ותקרא החכמה אב לת\"ת מצד בחינת הדעת \nהנעלם. ונקרא הבינה אם לת\"ת מצד הכוננת שמכוננת אותו (מלשון (משלי כד ג) ובתבונה \nיתכונן) שהוא מציאות נוסף על הנאצל מהחכמה כדפי' לעיל, כי מהחכמה להם מציאות דק \n"},{"index":11,"he":"ומפאת הבינה מציאות יותר מתגלה. ומצד מציאות הדק שיש להם שהוא מציאות י' למלכות \nומציאות רקיע לת\"ת כדפי' בשער א' פ\"ב ובשער המציאות פ\"ד, יקראו בנים לחכמה. \nוממציאות המתגלה שיש להם מהבינה יקראו בנים לה. ובהיותם אח\"כ מתייחדים בסוד העטרות \nשמתעטרים כדכתיב (שה\"ש ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו', יקראו חתן \nוכלה, איש ואשתו. ויש חילוק ביניהם כי קודם יחודם והם מוכנים ומזומנים ליחוד יקראו \nחתן וכלה ויש להם קישוטים כמו החתן והכלה, ואחר שהם ביחוד יקראו איש ואשתו. ויש \nביחוד כמה חלוקים ובחינות יתבארו במקומות רבים בספר אור יקר בעה\"ו. וכאשר יתייחדו \nמציאות המתגלה במציאות המתגלה או מציאות נסתר במציאות נסתר אז הם סתם בנים לחכמה \nולבינה מיוחדים יחד יחוד גמור והם בן ובת אח ואחות מותרים זה לזה. אמנם לא יתייחס \nבהם חתן וכלה לחכמה ובינה ובן ובת, כי אם הוא בן לחכמה הוא חתן לבינה. ונקרא אז \n"},{"index":12,"he":"חמותו הבינה או חמיו החכמה אם הוא בן לבינה. וכיוצא בזה אם יתייחד מציאות מתגלה \nשבת\"ת עם מציאות נעלם שבמלכות, אז אב המלכות הוא חכמה ואם הת\"ת בינה, וכלה המלכות \nלבינה ובינה חמותה למלכות והת\"ת חתן לחכמה והחכמה חמיו. ואם יהיה מציאות נעלם שבת\"ת \nמזדווג במציאות מתגלה שבמלכות, אז הוא בן לחכמה והיא בת לבינה והמלכות כלה לחכמה \nוהחכמה חמיה והת\"ת חתן לבינה והבינה חמותו. ועד\"ז יקיש המעיין לכל הבחי'. ועד\"ז כל \nשאר הדברים המתמיהים שבספרי החכמים בחכמה הזאת, כי ניתן רשות להמשיל בהם משלים ככל \nאשר יצטרך האדם להבין ולהשכיל ולדון בהם ועל כזה נאמר (איוב יט כו) ומבשרי אחזה \nאלוה. ובשכמל\"ו: \n \n"},{"index":13,"he":"שער כב פרק ב\nפרק שני: \nהרב בעל ספר האורה (בשער א' ד\"ב) האריך בכנויים ובעניינם קרוב למה שהתעסקנו בו ולכן \nנעתיק לשונו הנה. וז\"ל דע כי אמיתת עצם הבורא יתברך איננו מושגת לזולתו. ואין בכל \nהמוני מעלה יודעים מקומו כ\"ש עצם אמיתתו. הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך \nכבוד ה' ממקומו (יחזקאל א) בכל מקום שהוא. ואם בעליונים כן בתחתונים עאכ\"ו. ואותם \nהעניינים שאנו קוראים בתורה כגון יד או רגל אזן עין וכל כיוצא בהם מהו. דע והאמן כי \nכל אותם הענינים אע\"פ שהם מורים ומעידים על גדולתו ואמיתתו אין כל בריה יכולה לדעת \nולהתבונן מהות אותו הדבר הנקרא יד או רגל או עין או אוזן וכיוצא. ואם אנו עשויים \nבצלם ובדמות אל יעלה בדעתך כי עין כצורת עין ממש או יד כצורת יד ממש או רגל כצורת \nרגל ממש אבל הם עניינים פנימיים ופנימים לפנימיים באמיתות מציאות השם אשר מהם המקור \nוהשפע יוצא לכל הנמצאים (בגזירת השי\"ת). אבל אין מהות יד כמהות יד ולא תבנית כתבנית \n"},{"index":14,"he":"יד כשה\"כ (ישעיה מ כה) ואל מי תדמיוני ואשוה. ודע והבן שאין בינו ובינינו דמיון מצד \nהעצם והתבנית, אלא על כוונת צורת האברים אשר בנו שהן עשוים בדמיון סימנים לעניינים \nפנימיים סתומים עליונים שאין הדעת יכולה לדעתם אלא כדמיון זכרון. כמו שכותב ראובן \nבן יעקב שהרי אין אלו האותיות וזו הצורה עצמותו של ראובן בן יעקב וצורתו ותבניתו \nומהותו, אלא זכרון שזה ראובן בן יעקב הכתוב הוא סימן כנגד אותו עצם והתבנית הידוע \nהנקרא ראובן בן יעקב. ולפי שהשי\"ת רצה לזכותנו ברא בגוף האדם כמה אברים נסתרים \nונגלים בדמיון סימן למעשה מרכבה, ואלו יזכה האדם לטהר אבר מאבריו יהיה אותו האבר \nכדמיון כסא לאותו דבר העליון הפנימי הנקרא בשם זה אם עין עין אם יד יד אם רגל רגל \nוכן בשאר. כיצד כגון שנשמר ונזהר במראה עיניו שלא יביט בעריות ולא בשאר דבר של גנאי \nאלא בכל דבר שהוא קדושת השם ועבודתו אז אותו עין נעשית כמו כסא לאותו דבר הנקרא \n"},{"index":15,"he":"למעלה עין וכן היד וכן הרגל ושאר הדברים. ועוד אז\"ל האבות הן הן המרכבה. ולא אמרו \nכל אחד מהאבות הוא המרכבה אלא האבות הן הן המרכבה. כיצד אברהם אבינו לקח בטהרה צד \nהימין וירש ימין של מעלה שהוא מדת החסד וע\"ז נאמר (בראשית יב ט) ויסע אברהם הלוך \nונסוע הנגבה. ויצחק לקח בטהרה מדת צד השמאל שהוא הפחד וע\"ז נאמר (שם לא נג) וישבע \nיעקב בפחד אביו יצחק. ויעקב לקח בטהרה קו האמצעי וע\"ז נאמר (שם כה כז) ויעקב איש תם \nיושב אהלים כו'. נמצאו השלשה אבות כסא למרכבה. ודברי פי חכם חן, ועם היות שיש חילוק \nקצת בין דרכו לדרכנו. ועתה רצוננו להקדים בענין הכנויים עוד הקדמה אחת: \nוהיא שלכאורה ישתומם המשכיל בראותו לי' ספירות כנויים שונים עד אין מספר. אם \nבכתובים אם בדברי רז\"ל, עד שמפני זה כתב ר' משה דילאון בהקדמת ספר השם כי טעם רבוי \nהכנויים הוא שהחכמים כוונו להסתיר החכמה הזאת וכל אחד העלה לעצמו שמות נסתרים \n"},{"index":16,"he":"להכחיד החכמה תחת לשונו. הן אלה קצות דרכיו. ואנחנו לא נראה כן ח\"ו. אבל עוד נוסיף \nונשאל כי נמצא בזהר ובתקונים בענין המשכן כמה פעמים נרמזים הספירות. שהרי המשכן \nעצמו היא השכינה עשר יריעות ע\"ס, היריעות של הקלעים הנקראת בלשון התורה חצר היא \nהשכינה, היכל הפנימי היא השכינה, א' מן הכרובים שכינה, א' מן הלוחות שכינה, הארון \nשכינה השלחן שכינה המנורה שכינה המזבח החיצון שכינה לבונה שכינה האדנים שכינה, ועוד \nכמוהם הלחם שעל השלחן שכינה ונרות שעל המנורה שכינה, וכמה עניינים זולתן. ועתה מהו \nהענין הזה וכי לא יספיק לנו ברמז א' מהדברים אל השכינה ולא כל אלו העניינים. אלא \nודאי אמיתת הענין הוא כי אין ענין הספירות עצם א' בלתי מתבחן אל בחינות שונות עד \nשיקרא בשם א' לבד. אמנם הספירות יבחנו אל כמה בחינות ואל כמה עניינים וכמה מציאיות. \nולכל בחינה ובחינה שם וכנוי. ומה שיורה הכנוי הזה לא יורה הכנוי הזה. ועתה עם היות \n"},{"index":17,"he":"שכבר קדם לנו הענין הזה בשערים הקודמים כמו שער הצינורות ושער המציאיות וזולתם, \nעכ\"ז לא נאסוף ידינו מלעסוק בו די צורך להשכיל הדרוש הזה היטב. והענין הזה נמשיל \nבמלכות ומשם נקיש אל שאר הספירות. הנה נתבאר בשער מהות והנהגה היות הספירות כח שוה \nלכל דבר ותמורתו, והנה לפ\"ז תשתנה המדה מבחינה לבחינה לפי מציאות קבלתה מא' \nמהספירות העליונות לפעול ברצון המאציל. ועתה כאשר נבחין שהמלכות מקבלת מהיסוד תתבחן \nלפחות בי' בחינות אל המלכות המקבלת וי' אל היסוד המשפיע. כיצד היסוד ישפיע אליה מה \nשהוא מקבל מהת\"ת ומעצמותו הרי שנים או ישפיע מה שמקבל מהוד הרי ב', כי המלכות תשתנה \nלפי שפע הנשפע והמשפיע ג\"כ. וכן אם ישפיע לה מנצח וע\"ד זה לשאר הספירות. ועם היות \nשאנו אומרים תשתנה, אין הכונה שנוי ממש ח\"ו אלא הבחינה היא בה לעולם קיימת אלא \nהכוונה שתאיר בבחינה ההיא. וכן תתבחן בי' בחינות אל כל ספירה וספי'. ולפעמים תהיה \n"},{"index":18,"he":"הבחינה בענין אחר, כי תתבחן בבחינה זו בעת שתקבל מהת\"ת בהיותו מקבל מהגבורה והת\"ת \nישפיע לה חסד (בסוד ההמזגה) או תתבחן בבחינת שהתפארת מקבל מהחסד וישפיע חסד. כי \nבחינות אלה אינם שוות ולכל אחד מהם כנוי לעצמו. וזה הטעם שהסכימו חכמי ישראל שאין \nלנו כעת כוונה. מפני שצריך המתפלל להיות בקי בענין הכנויים לומר בחינה זו שוה אל \nבחינה זו ותקרא בשם זה וע\"ד זה ישפיע השפע דרך הבחינות השוות ויקובל התפלה. ועכשיו \nשאין לנו ידיעה בעניינים האלה נאמר שאין אנו מכוונים. וזהו ענין שנוי הבחינות בכל \nמדה ומדה. ולכל כנוי וכנוי בחינה שיורה זה מה שלא יורה חבירו ומציאות זולת מציאות \nחבירו. והקדמה זו מתבארת מכמה מקומות מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה. וז\"ל בתקונים (תקונא \nנ\"ו דף פ\"ט ע\"ב) ה\"ה אשה ובתה כלה וחמותה, כפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו עכ\"ל. \nוהנה ביאר ששני ההי\"ן הם אשה ובתה מצד היות המלכות בת אל הבינה ואח\"כ אמר שהם כלה \n"},{"index":19,"he":"וחמותה ירצה היות המלכות כלה אל הבינה והם דברים כמעט הפכיים. ותירץ שאין זה מן \nהתימה כי לפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו ר\"ל לפי ענפיה ובחינותיה היא נקראת בערך \nבחינה זו וענף זה הנקרא כך. נמצא שיורה כנוי זה מה שלא יורה חבירו. ואין ענין \nהכנויים ע\"ד מקרה כאשר חשבו המפרשים. וענין הכנויים בעניינם הם התפשטות ענפי \nהספירות כאלו נאמר שם בן ד' שבכל ספירה וספירה הוא עצם הספירה. ואמנם נתלבש כל שם \nושם מי' שמות האלה בי' שמות שאינם נמחקים, ולא נכחיש היות שם בן ד' כולל כל עצם \nהספירה ועיקרה. ואין השם הקדוש שאינו נמחק שהוא ענף מענפים כולל כל עצם הספירה \nכדמוכח מתוך ביאורנו בשער השמות פ\"א. ואולם עוד לענפים האלה ענפים והם הכנויים שהם \nיותר פרטיים מהשמות שהם ענפים קטנים מתפשטים מהענפים הגדולים. נמצא לפי זה הכנויים \nלבוש אל השמות שאינם נמחקים, ושמות שאינם נמחקים לבוש אל ההויו\"ת, וההויו\"ת לבוש אל \n"},{"index":20,"he":"שם בן ד' העצמי המבואר בשער שם בן ד'. כענפי האילן שעליו חופים את עציו הדקים, \nועציו הדקים חופין את ענפיו הגדולים, והענפים הם חופין את עיקרו. וכן ממש הענין \nלמעלה. וזה שנמצא בתקונים פעמים רבות מזכיר הוויו\"ת ושמות וכנויים, והכוונה אל \nהבחינות האלה. ועתה לא יתרחק שיהיה כנוי א' פנימי יותר מחבירו לפי שנוי הבחינות. \nויתבארו כל פרטי העניינים האלה בשער ערכי הכנויים בס\"ד: \n \n"}]}
