{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-97","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":97,"title":"קטע 97","hebrewTitle":"קטע 97","segments":[{"index":1,"he":"טעמא איקרי הכי בגין מאן דקאים בהאי אהבה אתקשר בעלמא עלאה עכ\"ל. הנה בפירוש כי \nכאשר יתחבר חסד בבינה יקרא אהבה רבה כי גדולה ביותר: \nעוד יש אהבת עולם והיא מלכות ופירש הרשב\"י ע\"ה [שם) הטעם וז\"ל אהבת עולם רזא דא \nבעלמא תתאה בלא פרודא דאתקשר ביה רחימו דידיה וכו'. הנה בפי' שתקרא כן בסוד יחודה \nעם הת\"ת שהוא גם כן נקרא עולם כאשר יתבאר בערכו. ובזהר פרשת חיי (ד\"קלז) פי' כי \nההתעוררות האהבה הוא מצד השמאל ולכן נאמר ביצחק ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו כו' \nויאהבה. ומה שנאמר ביעקב ויאהב יעקב את רחל סטרא דיצחק דהוה ביה הוה קא עביד ליה \nע\"כ. נראה בפי' היות האהבה מצד הגבורה. ופשר הענין הזה נתבאר אלינו מתוך דבריו \nבפרשה ויחי (ד\"רמה) בפסוק מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שתחלה הוא מצד הגבורה \nבסוד שמאלו תחת לראשי והוא קבלת המלכות מן הגבורה וע\"י מתעטרת האהבה והחבוק ואחר כך \nמשפיע החסד. ומדרך החסד להשקיט כח הדין ולכן היה מן הראוי שיכבה את האהבה המתעוררת \n"},{"index":2,"he":"מכח הדין על ידי רחמי החסד. והכתוב באר לנו הפך זה באמרו מים רבים לא יוכלו וכו' \nפי' מימי חסד שקבלה ממנו אחר שקבלה מן השמאל וזהו וימינו תחבקני כמו שבארנו בשער \nמהות והנהגה. זהו כלל דברי הזוהר במקומו ולא ראינו להעתיקו לאהבת הקיצור והחפץ בו \nימצאנו שם. איך שיהיה כלל הדברים תחלת האהבה הוא ע\"י הפחד בסוד שמאלו תחת לראשי \nואח\"כ על ידי הימין ע\"י החסד דהיינו וימינו תחבקני ועם הפשרה הזאת צדקו דברי הרשב\"י \nע\"ה בכל פנותיו: \nאהה בפסוק אהה אלקים פירש הרשב\"י ע\"ה בזוהר פ' אחרי (ד\"עד) כי אהה האלף הוא בכתר \nושני ההי\"ן בינה ומלכות וענין כי השכינה ה' אחרונה הושלכה משמים ונסתלקו הברכות \nמבינה ג\"כ שהיא ה' עילאה ונתעכבו בכתר שהוא אות א'. ולכן יאמר אהה לקונן על ג' \nמדרגות אלו כל אחד לפי עניינו ע\"ש: \nאוהל מועד היא השכינה מלכות ונקר' כן מפני שהיא בית ועד לתפארת ומועד שלו וכן תרגום \nאהל משכן כי היא משכן ה' וכן כתוב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם. התפארת שהי' מדבר עם \n"},{"index":3,"he":"משה בתוך האהל פנים אל פנים. ונקראת כן כאשר היא מקושטת בקשוטיה לקבל פני המלך \nהחתן. וז\"ל בזהר פרשת בלק (ד\"ר ע\"ב) בפסוק ויקרא אל משה מאהל מועד מהיכלא קדישא \nמהיכלא מתקנא מהיכלא יקירא דעילאין ותתאין תאיבין לגביה ולא יכלין למקרב לגביה \nעכ\"ל. עניינו בהיות הכלה מקושטת לקבל פני בעלה ואז היא נכללה בעצמה בסוד אל תראוני \nשאני שחרחורת הנדרש בשיר השירים מהזהר עיין שם וע\"כ נקראת משכן זמנא שפי' לעיתים \nשאין בו יחוד גמור. והסוד ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך וכו' ופי' בזהר פרשת \nתרומה (ד\"קמג) כי המשכן היה בסוד הנער. ואז נקראת משכן זמנא לזמנים [י] אבל משכן \nהעקרי הוא בהר הקודש כי שם למעלה בסוד כסא נכון: \nאו מלה לדעתנו ירמוז אל הוא\"ו הנמשך מכתר שהוא אל\"ף. והוא קו האמצעי שהוא בין הימין \nוהשמאל. ולכן כדי לחלק בין ענין לענין יאמר מלה זו: \nאווז מצאנו לא' מן המפרשים שפי' כי אווז הוא בחכמה ונסתייע לזה מדברי רז\"ל (ברכות \n"},{"index":4,"he":"נ\"ז) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה כו' ואין לנו טעם לרמז זה להכריחה אלא מפני \nשהאווז לבן וירמוז אל החכמה בלבנינותו. ונ\"ל שכוונתם ז\"ל בגמרא יצפה לחכמה הוא מפני \nשהאווז צועק בקולות כדרך החכם בעוסקו בתורה. לכן נאמר שהיא בחכמה תתאה שהיא בקולות, \nאו בחכמה עלאה בסוד חכמות בחוץ תרונה וכו' שזהו אחר גלויה אל הבינה, ומהבינה ולחוץ \nבסוד ברחובות תתן קולה כמבואר בזוהר (תולדות ד\"קמא): \nאוי בפסוק (ירמיה ו ד) אוי לנו כי פנה היום פירש הרשב\"י ע\"ה (בפ' אחרי ד\"עה) כי \nבהיות שנסתלק התפארת אל הכתר והשפע אינו אפילו בבינה ואין תשובה מועיל לבטל גזרה זו \nח\"ו אז נאמר אוי. ופי' כי [ראש] היסוד [הוא י'] והוא וא\"ו זעירא וראש צדיק היינו \nמקום משכן הברכות שנאמר (משלי י ו) וברכות לראש צדיק היינו ו' שהוא משך הת\"ת על \nהיסוד ובהיות שהשפע מסתלק מן היסוד אל הת\"ת נסתלק ראש ו' למעלה אל הוא\"ו שבת\"ת \nוהיינו וי (ע' לקמן בע' אות). וכאשר מסתלק עוד הת\"ת אל הכתר שהוא א' לבלתי יושפע \n"},{"index":5,"he":"אפי' בבינה כמו שנודע שיחוד החכמה בבינה הוא ע\"י הוא\"ו בסוד הדעת כדפירשנו בשער אם \nהא\"ס הוא הכתר בפ' ח'. אז נאמר אוי מורה הסתלקות היסוד והת\"ת אל הכתר והצנורות הם \nנשברים והרעב הווה ח\"ו כל זה נתבאר שם בארוכה והוא מאמר נפלא מבואר אצלנו באור יפה: \n\nאוב בענין אוב או ידעוני הוא כנוי אל הקליפה החצוניות וכן ידעוני והם שתי קליפות \nועניינם נודע. וידענו כי יתמה המעיין אל ענין אותיות הקודש שיורו על החצונים כענין \nשור וחמור וכיוצא בזה. ובענין אוב הארכתי בספר אור יקר בס\"ד: \nאוד מוצל מאש וכיוצא הוא כנוי אל היוצא מכח הדין והניצול מאשו ומדינו יקרא אוד \nכנודע מעניינו. ואפשר היותו כנוי אל המלכות שהיא נקרא א\"ד כמבואר לעיל ובהיותה מטה \nמן הדין אל צד החסד על ידי הוא\"ו שבה, אוד דהיינו אד ו' תקרא אוד מוצל: \nאוה [כמו אוה] למושב לו (תהלים קלב יג) פירש בתקונים (אולי רומז לתקונא ד' די\"ז.) \nכי הוא יחוד א' שהוא כתר עם הת\"ת והמלכות הנקראים ו\"ה ואין המקרא יוצא מענייננו כי \n"},{"index":6,"he":"ע\"י הרצון והשפע הנשפע מהכתר לקשוטי חתן וכלה הם מתאוים זה לזה ומזה יוכל המעיין \nלהקיש אל השאר: \nאוחים פירוש הכתוב ומלאו בתיהם אוחים (ישעי' יג) הם מיני חיות והוא מין ממיני \nקליפות השורה במקום חרוב כענין שאי\"ה שפי' רז\"ל (ב\"ב דכ\"א ובזהר שלח ד\"קסג) וכיוצא \nואפשר היות לילית וסמאל שהם אחים באחוה: \nאויב וכל עניינו מצד הדין ופעמים בחיצונים שהם אויבים אמיתים ולפי דברי הרשב\"י ע\"ה \nבאדרא [יא] (המלאכים גם כן נקראים אויבים וזהו עיר וקדיש מן שמיא נחית פירוש אויב \nקדיש מלשון ויהי ערך): \nאויל לשון סכלות וכיוצא והוא משל אל הקליפה וכן כל לשון שגעון וכיוצא: \nאויר שם אויר יחסוהו בספר ר\"מ (פנחס ד\"רנה) לתפארת וז\"ל תפארת אויר ובג\"ד אוקמוה \nהתר נדרים פורחים באויר ופי' כי הנדר הוא בבינה והיא פורחת על הת\"ת כנודע. ובמ\"א \nאמר שם אוריא\"ל דאיהו אויר ובמ\"א (בר\"מ צו ד\"כח) ודא עמודא דאמצעיתא דאיהו אויר. \n"},{"index":7,"he":"הנה מכל המקומות האלה נראה היות האויר בת\"ת. ובענין זה במ\"א (פנחס ד\"רמה). [כתב] \nז\"ל דאת י' מן יהו\"ה איהו אתעטף באור ואתעביד אויר והיינו אוירא דארעא דישראל מחכים \nבגין דאת י' דאיהי חכמה באויר והאי איהו אור דאתעטף ביה כד ברא עלמא הה\"ד עוטה אור \nכשלמה והאי איהו יהי או\"ר יהי אויר ואוקמוה מארי סתרי תורה בטרם נתהווה כל דבר \nנתהוו ההויות ובג\"ד יהי אור ויהי אור דהוה מקדמת דנא עכ\"ל. ופי' עיקר האור הוא \nהבינה ובה נרמזו ה' אורות הנזכרים בפ' זו והם כנגד ה' עלאה וכ\"פ הרשב\"י ע\"ה בתקונים \n(תקונא ל' ד\"עב ותקונא מ\"ז ד\"פב) והחכמה מתעטפת בבינה וזהו עוטה אור. וזהו סבת \nההויות שמשם נמשכות ע\"י חבור שניהם וזהו נוטה שמים וכו' אמנם א\"א שיתחברו החכמה \nוהבינה כ\"א ע\"י הדעת המיחדת אותם כדפי' בשער אם הא\"ס הוא הכתר ובשער מהות והנהגה. \nוכיון שהדעת הוא חיבור שניהם לכן נקרא על שמם אוי\"ר כדמיון חבורם ויחודם. ולא יקרא \n"},{"index":8,"he":"אויר אלא המציאות הדק בסוד הדעת ובזה נתבאר המאמר: \nעוד הכתר ג\"כ נקרא אויר ויש בו ב' בחינות בחינ' ראשונה נקרא אויר שאינו נתפס והיא \nהמתדבקת ומתאחדת במאציל. והבחינה שניה נקרא אויר הנתפס קצת. וז\"ל הרשב\"י ע\"ה בשיר \nהשירים (בז\"ח ד\"פז) כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס. בגין דאית \nאוירא דכיא דלא אתפס כלל. והאי דאתפס כד אתישבא בההיא מוחא ההוא בטישא עלאה כדין \nנפקי כל תנועי דטעמי וכו' ע\"כ. והטעמים הם מכתר והיינו אוירא דמתפס בחינתו המתיישב \nורוכב על החכמה הנקרא מוחא כאשר יתבאר בע\"ה. ויש בחינה אחת שאינה נתפסת והיא נקראת \nלפעמים אויר קדמון כי קדמון מתיחד אל הכתר כאשר נבאר. ואמרנו שאינו נתפס אין הכונה \nאצלנו נתפס ממשי כי אפי' החכמה אינ' נתפסת, אמנם פי' הוא שאינו נתפס אפי' לספי' \nחכמה כי הוא דק מתאחד בא\"ס כאשר נתבאר בשער הצחצחות. ויקרא הכתר אויר בהיותו רוכב \nעל החכמה והבינה בהיותם מיוחדים בסוד הדעת שסוד יחודם רומז אויר אור י'. ולכן הכתר \n"},{"index":9,"he":"הנותן כח בדעת לייחדם יקרא אויר וכן לפעמים יקרא מגדל הפורח באויר שהם חכמה ובינה \nובתיקונ' (כב ד\"סב) קרא לבינה אוירא דכיא וז\"ל דאיהי ה' עלאה אוירא דכיא אוירא \nדארעא דישראל דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהי י' עכ\"ל [יב] ואין הענין רחוק כדפי' \nלעיל: \nאוכל בפסוק (שופטים יד יד) מהאוכל יצא מאכל פי' בזהר פ' ויחי (ד\"רח) כי האוכל הוא \nצדיק מפני שהוא אוכל כל שפע עליון להשפיע למטה למלכות כדכתיב (משלי יג כה) צדיק \nאוכל לשובע נפשו ומאכל היוצא ממנו הוא הנשפע לתחתונים שהוא מאכל השכינה: \nאומן פי' היסוד נקרא אומן על שם שהוא אומן את הדסה היא השכינה ומשפיע לה רב טוב \nמהספירות העליונות אשר למעלה ממנו: \nאון בזוהר פרשת (יתרו ד\"סז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי און ואוני הכל כנוי הוא לצד הקליפה. \nוז\"ל כהן און סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא ודא איהו רזא דאמרה רחל כד חמת דמיתת כמה \nדכתיב בן אוני ובג\"ד אוחי יעקב ואמר בן ימין ולא בן אוני סטרא דימינא ולא סטרא \n"},{"index":10,"he":"דשמאלא עכ\"ל וכן כל לשון און כענין כי לא יצא מעפר און (איוב ה') וכן כל לשון אונאה \nוכיוצא. אמנם אמרו כחי וראשית אוני (בראשית מט) ירצה לשון כח והוא כח קדוש ואפשר \nשהוא יחוד אני שהוא מלכות עם הוא\"ו שהוא התפארת ואוני זה הוא בצד הקדושה ניג]: \nאופל היא הגבורה ועל שם הדין נקרא כך ואין ספק כי נקראת אופל בבחינה ג' שבגבורה \nשהיא בחינת החשך כדפירוש בשער הגוונים: \nאופן הגדולה נקרא כן מפני שהיא המנהיג הגדול לכל המרכבה כן פי' רבי משה בספר השם. \nובתיקונים (תקונא ס\"ט ד\"קג) פי' הרשב\"י ע\"ה כי אופני המרכבה הם נצח והוד. וצדיק \nאופן א' ונמצא המרכבה ד' חיות שהם גדולה פני אריה, גבורה פני שור, תפארת פני נשר, \nמלכות פני אדם. ושני אופני המרכבה נצח והוד, ואופן א' בארץ הוא היסוד שהוא על הארץ \nשהיא המלכות. ובזוהר חדש שה\"ש (ד\"עה ע\"ש) כי ג' פנים למלכות. מביטים לג' אבות והם \nנקראים א\"ל אלדי\"ם יהו\"ה. ולמטה מהם פן אחד המקבלת מג' פנים והיא נקראת אופן א' \n"},{"index":11,"he":"בארץ, ירצה ששואלים עליה א\"ו פ\"ן כלומר אן פן אחד, ומשיבים בארץ: \nאור יתייחס אל כמה מקומות. א' בת\"ת דכתיב (משלי ו כג) ותורה אור. כי הוא משפיע אור \nומאיר בבת עין שהיא המלכות. עוד נקרא הבינה אור כי היא המאירה בה' ספירות שהם \nהגדולה גבורה ת\"ת שהם ג' גווני עינא, ותרין כרובי עינא שהם נצח והוד. וכבר בארנו כי \nהיא המאירה בהם בסוד נ' שערי בינה. וז\"ל הרשב\"י עליו השלום בספר ר\"מ (תצא דר\"פ ע\"ש) \nי' איהי בת עינא. כי נר מצוה ותורה אור ו' דנהיר בה. ה' ג' גווני דעינא ותרי כנפי \nדעינא. אור נהיר בהו מלגאו ה' עלאה דאיהי אור וכו'. ע\"כ. אמנם הת\"ת נק' אור בהיותו \nמאיר במל'. והבינה נקרא אור בהיותה מנהרת בה' ספירות הנזכר באור נ' שערי בינה. ומן \nהראוי לדעת כי עקר האור עם היותו בשני המקומות הנז' עקרו בחסד. וכן נמצא כי ביום א' \nנזכרו ה' אורות לרמוז אל ה' ספירות הנזכר שהם ה' אורות והם בה מצד הבינה ולא נקראו \n"},{"index":12,"he":"אורות אלא מצד החסד. וכן מבואר בזוהר פרשת תרומה (ד' קסו קסז) עובדא דר' אבא ור' \nחייא דשרו בבי אשפזייהו וז\"ל ועל דאינון ה' דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה \nכתיב אור ה' זמנין וכלא הוי מסטרא דימינא ואתכלילו ביה עכ\"ל. ועל ידו נקראו אורות \nכי עיקר האור בחסד וכן נתבאר שם למעל' מן הענין וז\"ל ותורה אור דקא נהיר לההוא נר \nואדליקת מניה מסטרא דאור קדמאה דאיהו ימינא דהא אורייתא מההוא סטרא דימינא אור \nקדמאה אתיהיבת דכתיב מימינו אש דת למו מסטרא דימינא אתיהיבת. אע\"ג דאכליל ביה שמאלא \nדהא כדין איהי שלימא דכלהו. אור דא אתכליל במאתן ושבעה עולמות דאינון גניזין בסטרא \nדההוא אור ואתפשט בכולהו. תחות כורסייא עלאה טמירא שריין אינון עולמות מסטרא דההוא \nימינא תלת מאה ועשר אינון. מאתן ושבע אינון בסטרא דימינא, מאה ותלת אינון בסטרא \nדשמאלא, ואינון שלש מאה ועשר. ואילין אינון דקב\"ה מתקן תדיר לצדיקייא ומאילין \n"},{"index":13,"he":"מתפשטן כמה וכמה אוצרי חמדה וכלהו גניזין לאתעדנא מנהון צדיקייא לעלמא דאתי ועל \nאילין כתיב להנחיל אוהבי יש וכו' ועל אילין כתיב עין לא ראתה אלדים זולתך. י\"ש \nאילין תלת מאה ועשר עולמות גניזין תחות עלמא דאתי. ועל אינון מאתן ושבע דאינון \nמסטרא דימינא איקרון אור קדמאה בגין דאפילו אור שמאלא אור איקרי אבל אור קדמאה איהו \nזמין למעבד תולדין לעלמא דאתי. ואי תימא לעלמא דאתי ולא יתיר, אלא אפילו בכל יומא \nויומא. דאי לא הוה האי אור עלמא לא יכיל למיקם. דכתיב אמרתי עולם חס\"ד יבנה עכ\"ל. \nופי' כי קודם לזה פי' כי נ\"ר מצוה היא המלכות ותורה אור הוא הת\"ת שהוא מדליק ומשפיע \nלמלכות והוא אור המאירה ומדליקה. ואמר כי אותו האור הוא מצד החסד כי משם עיקר יניקת \nהת\"ת והביא ראיה לזה מפסוק מימינו וכו'. וזה שאמר דהא אורייתא וכו', אף על גב \nדאכליל וכו', כי הוקשה לו כי מן הפסוק נראה שהתורה נתנה מן הימין ומן השמאל ולכן \n"},{"index":14,"he":"אמר מימינו א\"ש דת למו. לזה אמר כי ענין אש דת היינו השמאל שנכלל בימין ולעולם ימין \nעיקר וכללות השמאל לשלימות החסד ג\"כ כי שלימותה בהיות השמאל נכלל עמה. אור דא \nאתכליל וכו', הכריח ענין אור בחסד ממנין העולמות שהם בימין בחשבון או\"ר ומתוך כך \nיוכרח היות השמאל נכלל' בעלמא בימין ולעולם הימין גובר שהרי האורות כלם נכללים בי\"ש \nכדפי' תלת מאה ועשר אינון וכו' ומהם מאתים ושבע אל הימין. והטעם כי האורות האלו הם \nנכללים בג' קוים, שהם קו הימין חסד ובו מאה ותלת וכן בקו האמצעי רחמים ובו מאה ושלש \nומפני נטייתו אל החסד כנודע לכן בהיות דת מימינו הם בימין מאתים ושבע, ובקו שמאל הם \nמאה וג'. והנה א' המיותר הם מציאות יחודם יחד. ולכן בא א' בראש התיבה וסימנו א' א\"ו \nאו\"ר והכל אחד. והנה מתוך ענין י\"ש עולמות אלה יוכרח שם אור בחסד שנטיית הקו האמצעי \nאל הימין כלפי חסד ונמצאו מנין האורות בימין כמנין אור ובשמאל ק\"ג לבד. והוכרח ג\"כ \n"},{"index":15,"he":"כי ענין אש דת למו היינו כללות שנכלל כענין שנכללים האורות ועלים י\"ש אורות. והוכרח \nג\"כ ענין האור אל הת\"ת מצד החסד כי על ידו עולה אור בסוד הימין. ומפני שהאור נמשך \nמהבינה לכן אמר ואילין אינון דקב\"ה, שהיא הבינה. מתקן תדיר כו', פי' משפיע בהם \nומאירם והם אורות לצדיקייא לעלמא דאתי וכן עליהם נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך שהיא \nהבינה. ועל אינון מאתן וז' דאינון מסטרא דימינא וכו', בא לתת טעם למה נקרא חסד אור \nקדמאה כי אור כבר נתבאר אבל קדמאה [למה לז\"א] כי הטעם מפני היותם פועלים ומהוים \nהוויות בסוד קבלתם מן הבינה מפני שהם קרובים אליה בסוד חסד שניה לבינה לכן נק' \nקדמאה בסוד קדמות זה. כי שם האור לבד ג\"כ יתייחס בדוחק אל ק\"ג אורות השמאליים. ואי \nתימא לעלמא דאתי וכו', הוקשה לו שאם כן שעקר פעולתם לעלמא דאתי ואין בעוה\"ז נמשך \nמהם תועלת, אם כן למה נאמר שהתורה נתנה מצד הימין וענין ותורה אור הוא מצד הימין \n"},{"index":16,"he":"שהרי אותם אורות אינם אלא לעלמא דאתי לבד. לזה אמר אלא אפי' בכל יומא ויומא וכו'. \nוהכלל העולה כי ה' אורות הם ה' ספירות והם נקראים אור מצד החסד כי הוא עיקר האור. \nאמנם בהמשכת הבינה והחסד נק' אור רמז אל ר\"ז, והת\"ת נקרא אור בהיותו נמשך מן הימין, \nוהמלכות נקראת אורה שפי' אור ה' בהיותה מקבלת מן התפארת מצד החסד כדפירשנו: \nעוד נקרא התפארת אור גנוז ונקרא כן בהיותו נגנז ומתעלם ואינו נגלה אלא לצדיק ועל \nידו נאמר אור גנוז לצדיקים וגניזתו לעלמא דאתי שהיא בינה כנודע. וה' אורות הנזכר \nנכללים עמו בסוד חמישים שערים שבבינה עלמא דאתי. ולמטה מהם אין אור אלא רקיע שהוא \nהיסוד והוא רקיע [על] ראשי החיות שבמלכות ועליו נאמר ויתן אותם אלדים ברקיע השמים \nכי הוא רקיע הגונז כל מה שלמעלה הימנו. כל זה נתבאר בתיקוני' (תקונא י\"ט ד\"לח) וז\"ל \nהנורא איהו עמודא דאמצעיתא ושורק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק דאיהו ברית אור גניז \n"},{"index":17,"he":"דאיהו ר\"ז כחושבן אור כמה דאוקמוה מארי מתניתא אור זרוע לצדיק ודא איהו אור הגנוז \nלצדיקים. דחמש אור דלעילא מיניה כולהון אינון באתגליא: \nעוד יש אור מופלא והוא כתר עליון ונק' כן מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל. ויש שפי' \nשהחכמה ג\"כ נקראת אור מופלא מפני שהוא מופלא ומכוסה מעין כל מה שלמטה ממנה. ונ\"ל כי \nבהיותם שלש ראשונות מתאחדות ומתעלמות בסוד הכתר הנקרא פל\"א אז כלם נקראים אור מופלא \nכל אחד וא' שהם נעלמות ומכוסות משאר הספירות. ור' משה פי' בספר השם שגם היסוד נקרא \nאור מופלא שהוא נעלם לפעמים מהמלכות. וכן יש אור צח אור מתנוצץ ואור מצוחצח ופי' \nרבי משה שהם בבינה וענין אורות אלו בארנום בשער הצחצחות. ויש שקראו לחסד אור לבן \nבסוד לבנינות הרחמים והחסד, ולגבורה קראו אור אדום בסוד אדמימות הדין, והבינה נקראת \nאור מתנוצץ וכן המלכות מפני שהם מתהפכות לדין ולרחמים. ויש שקראו להוד אור מעולה \n"}]}
