{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-13","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":13,"title":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ח","hebrewTitle":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ח","segments":[{"index":1,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק ח\nעתה שבנו למימריה דרב חנינא שקדם לנו בפרק ב' דאצטריך לגופיה על החוטאים אחרי \nשבארנו הכל לאתויי מאי. ותחלת כל דבר לב חכם ישכיל פיהו במה שאנו רגילים לפרש בזה \nובכל כיוצא בו שאין בעל המאמר שוגה בדבורו האחד עד שהוצרך לחזור בו ולהפכו מכח \nתמיהתנו אלא בא זה ולמד על זה ולעולם ראשון עקר כמו שזכרנו על הנמנים מעשרה ראשונים \nבבית הכנסת וכמו שיבא גבי צדיק גמור וצדיק שאינו גמור והכא הכי קאמר כיון שאלה \nהשלשה אם ירדו לא יעלו כדמסיק לפיכך הכל יורדים חוץ מאלו. וזה דרך אמת ומוכרח בהבנת \nהגמרא לכל המאמרים הבאים בשטה זו איש לא נעדר קחנו ועיניך שים עליו כי הוא פלא. \nוכבר נמצא מאמר מאלו בפרק יציאות השבת חוזר וניער פעמים שלש וכל שכן שהוסיף בנו \nאהבה בבאור הכלל הזה כדגרסינן התם תנא אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה \nמשום דר' פרנך אמר רבי יוחנן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום ערום סלקא דעתך אלא אמר \n"},{"index":2,"he":"ר' זירא ערום בלא מצות. בלא מצות סלקא דעתך אלא אימא ערום בלא אותה מצוה. והכונה כי \nהעובר על דבריהם במגע ספר תורה דרך בזיון גזרו עליו חכמים שיהא פוסל את התרומה \nמדכתיב ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן מה אהרן חבר אף בניו חברים. ואולם הערום \nמן מצות הוא ערום לגמרי מהנהו חלוקי דרבנן הידועים לבעלי מצות והבוזה ספר תורה מעיד \nעל עצמו שבזה מה שכתוב בזה וממילא ידעינן ביה שהוא עושה מצות שלא לשמן והיותו ערום \nמאותה מצוה מיוחדת גורם היותו ערום מכל המצות כיון שהן בזויות עליו. ומבואר מזה \nדסתמא דגמרא עם הדבור האחרון הביא מופת ראיה לההיא דר' זירא ודר' זירא גופא מופת \nסבה למימרא דר' פרנך שהוא שרש הלמוד ועקרו היותר מבהיל ומגזם על מי שהמצות בזויות \nעליו ושלשתם יחד משפטים ישרים ותורת אמת ואחרי שנבאר בפרקים הבאים המאמר היותר עמוק \nמן הנזכרים בגמרא על זה הצד מחסרון ההבנה למראה עינים עד בא רעהו וחקרו שהוא דרוש \n"},{"index":3,"he":"יקר הערך וצריך מאד אל המכוון ממה שאנו בבאורו לא ישאר בלבנו שום ספק על אמתת הכלל \nהזה לקיים כל דברי חכמים: \n \nמאמר חקור דין - חלק ג פרק ט\nבשלהי יומא תנן האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכבר \nזכרנו מזה בחלק הראשון פרק י\"ט והכפל הבא במשנתנו אסקוהו בגמרא כדרב הונא דאמר כיון \nשעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. \nוהכוונה כי האלהים עשה את האדם ישר שלא יתאוה שום דבר רע. וכאן ראשונים שאלו אם כן \nהיאך נכנס בו יצר הרע לאכול מן הפרי שהוזהר עליו. ותשובתנו אליהם כי מצוה שלא לשמה \nגרמה לו והיא גופא קשיא אלא שקטרוג הירח קדם לכל והיא היתה מצוה שלא לשמה הארכנו \nבפשט המאורע בריש מאמר אם כל חי. וכל פגם שלא חלו בו ידי אדם בנקל וכל לתקן. וכן \nאמר האר\"י ז\"ל שאילו שמר אדם הראשון מצוה אחת כמאמרה היה הכל מתוקן מיד. ועל זה אמר \nדוד המלך ע\"ה בחפזי כל האדם כוזב שהוא באמת ודוי מעליא על מעשה בת שבע שבא במכאוב \n"},{"index":4,"he":"ואכלה פגה ועל פחזותו של אדם הראשון במצוה ראשונה שנצטוה בה והיא פרו ורבו כי הנה \nבתחילת תשמישו נזקק לאשתו בחול וביום ובשעת התגבר הדין ובפרסום והוליד ערלתו זה קין \nאת פריו זה הבל. ועל הדוגמא שלהם במשפטי ה' אמת תנן בנזקין הכלב והגדי שקפצו מראש \nהגג שנולדו קודם זמנם והרי הם נפלים ושברו את הכלים פירוש נתקלקלו בלבושי הנשמה \nהמבוארים אצלנו במאמר הנפש יעויין שם שורת הדין לשלם נזק שלם לפיכך זה נהרג וזה \nנטרד. ותנן נמי התם הכלב שנטל חררה זו תאומתו של הבל בת חורין ודאי והלך לגדיש \nלהגדיש הימנה תולדות אכל את החררה כמה דאת אמר הלחם אשר הוא אוכל והדליק את הגדיש \nשנתחמם בעברה והטביע אשו של יצר רע בתולדותיו על החררה משלם נזק שלם כמה דאת אמר \nקראן לו ויאכל לחם כי כשם שמהאוכל יצא מאכל כך לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת \nואליו היא שבה ללכת והוא טעם חותן משה ראשון לזה התאר שהוא אח אחות נותן סימן לדבר \n"},{"index":5,"he":"אני חותנך יתרו ראשי תיבות אחי וכן חותנתו אחות נותנת כטעם אחיה ואמה שזכר הכתוב \nברבקה וכלהו הכי נמי שנותנים בנותיהם למי שהוא אח בתולדות הנשמות והוא בן זוגן באמת \nוהורי גבר יקראו לכלה חמיה וחמותו פירוש אח יחם מלשון יחמתני אמי שהמה מולידי האח \nולא שייך נתינה גבייהו כי אמנם מולידי האשה הם נותנים אותה לבן זוגה והללו לוקחים \nאותם אצלם להשיאה לו. נקטינן שקין גזל תאומתו של הבל ויתרו הושיב משה וצפורה \nבאפריון ואמר לו בחורב צא בגין אשתך ועל דם זרעיותיו אמר לו ושני בניה עמה שהיו \nשמורים לה מששת ימי בראשית וזכית בהם והיינו דתנינן בעשרה יוחסין אין צריך להביא \nראיה לא על האשה ולא על הבנים ומסר לו צאנו שנשאר אצל קין במות הבל ומשה הוה חשיב \nלהו צאן יתרו שכל המקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו ואף על פי כן לא האכילה מפרי \nהאדמה אלא הלכו ארבעים יום ולא טעמו כלום כדרך שהלך אליהו זכור לטוב שנשתהה המזון \n"},{"index":6,"he":"במעיו וכאן אף משה כן משלמות גופו הנמשל בצאנו של משה והן הן תפוחי זהב במשכיות כסף \nשהמשל והנמשל שניהם אמת אבל בהר לא היה כן אלא משלמות הנפש הוצרך למרק תחלה אכילה \nושתיה ליהנות מזיו שכינה. ואנו נחשוב שבי\"ז בתמוז לא אכל שהיה עסוק בכפרתן של ישראל \nאף לא כשירד לפסול לוחות שניות היו אם כן ק\"כ ימים רצופים ולא הוצרך מרוק אחר צא \nוחשוב מכאן ואילך שכל ימיו היה נראה כאוכל לא זולת על הדרך האמור בג' אנשים דאלוני \nממרא ראשון ראשון מסתלק כי הדבר הזה אצל משה אפילו באכילת קדשים כגון המורם ממלואי \nאהרן ובניו ואף בנות רעואל הכירו בו וקראוהו איש מצרי דאית ליה גבייהו דינא דבר \nמצרא והוא אמר קראן לו ויאכל לחם לוותר עמו מחלקו מפרי האדמה ויואל משה לשבת לא \nלאכול ועם זה נתקן קלקול ראשון שאמר לו פרח באוירא כטעם אותיות פורחות בשבירת \nהלוחות כי נשארו האותיות שבו נוצר בלתי מוגלמות כדמעקרא וכבר זכרנו מזה בפרק ד' \n"},{"index":7,"he":"והנה דן אותו כמי שאבדה דרך שדהו דתנן אדמון אומר ילך בקצרה וחכמים אומרים יקח לו \nדרך במאה מנה או יפרח באויר ואין ספק שאבדה מהבל דרך שדהו כי בהבל בא בלתי מוגלם. \nועוד שקפץ ונולד כתולדות הנפלים כמו שבארנוהו ונוסיף לקח בחלק הרביעי פרק ה' ומשעה \nשהציץ בכבוד העליון כשנתקבל קרבנו אבד אותו מעט אשר היה לפניו בחיי שעה ונגזר עליו \nלהשתפך דמו ודם זרעיותיו והוא מה שפסק עליו אדמון בעל הדין ילך בקצרות שנים ולא \nפירש בתקנתו כלום. אמנם החסד והרחמים אמרו יקח לו דרך במאה מנה להרבות לו תורה \nומצות לזכות את עצמו והוא טעם שבע מאות סדרי משנה שזכרנו בפרק ד' הרמוזים בשמו של \nשת שהם עשרה סדרים לכל אחד משבעים פנים וכל סדר עשר מסכתות וכל מסכתא עשרה פרקים \nוכל פרק עשר הלכות פסוקות הרי אלה מאה מנה לכל פן ופן מן התורה דכתיב בהו דרכיה \nדרכי נועם וכל נתיבותיה שלום או יפרח באויר להשתדל בתקנת הזולת כטעם ומשה עלה אל \n"},{"index":8,"he":"האלהים וקין שאמר לו פרח באוירא היה דוחק את הקץ שלא בעונתו ונעשה אחר כך קוסטינר \nלאדמון המגלגל חובה על ידי חייב והיא עצמה תחלת התקון כטעם צדיק ה' בכל דרכיו וח\nסיד בכל מעשיו. ויתן את צפורה בתו למשה צפור טהורה ממש ראויה לקרבן נאה במעשיה שלא \nשמעה לקין וקשרה פתחה כטעם כי אשה כושית לקח שהיתה משחרת ומנוולת עצמה לגבי שבאי \nוהא דתנן אכל את החררה כדלעיל אפשר שמעשה נסים נעשו לה כאסתר שדרשו בה הסתר אסתיר \nדאזדמנא שידה באתרה לגבי אחשורוש ואם כן הוברר בתאומתו של הבל דמעקרא גם זכותה \nהועיל בקרבנו להתקבל ברצון הוי וישע ה' אל הבל ואל מנחתו קרי ביה מנוחתו ואולי זאת \nהיא אותה ריבה שגם שמחזאי נתן עיניו בה כדאיתא במדרש אבכיר אמרה לו איני שומעת לך \nעד שתלמדני שם המפורש למדו לה והזכירתו ועלתה לרקיע בלא חטא ושמה אסתהר צוה הקב\"ה \nלקבעה בין שבעה כוכבים וקבעוה בכימה עד כאן וכיון שגופה נמלט בצדקתה מן המות ראויה \n"},{"index":9,"he":"היתה נשמתה לשוב להתלבש בגוף טהור והגזלן עצמו השב ישיבה לאחיו והיינו דתנינן על \nהחררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק זה תובל קין וזרעו שנימוחו במבול ואחותו \nנעמה אשתו של נח נשתיירה לבנין העולם ושני המאורעות האלה היו יסוד ההוראה לדיני \nהמשנה כדאמרן: \n \n"},{"index":10,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק י\nלפיכך אמר דוד הן בעון חוללתי פירוש מאז העמדתי תולדות בעון ומדה כנגד מדה לא בטלה \nשהרי בחטא יחמתני אמי. אמרו עליו באגדה שישי אביו בזקנתו היה פורש מאשתו ואין ספק \nאצלנו שהיה ממדת חסידות שמא מה שאמרה תורה לא יבוא עמוני ומואבי פירושו מואבי \nואפילו מואבית שכן הלכה זו היתה רופפת ביד אותו הדור עד שבא יתרא הישמעאלי חתנו של \nישי שחדד וחגר חרבו כישמעאל ונעץ אותה בבית המדרש להעמיד הלכה מואבי ולא מואבית \nמבית דינו של שמואל הרמתי וישי הצדיק לאפוקי נפשיה מספקא ולקיים בעצמו ולערב אל תנח \nידך בקש לבא אל שפחתו. ומסתברא לן שהיה זה אחר ששחררה על תנאי אם מואבי ולא מואבית \nאמרה תורה הרי את בת חורין ואם מואבי ואפילו מואבית אין בדברי כלום שהרי ודאן בודאן \nמותר כדתנינן בעשרה יוחסין ואף על פי שממזר מותר בגיורת ומשוחררת והוא הדין למואבי \nזכר דקהל גרים ומשוחררים לא אקרי קהל הוה ניחא ליה טפי שיהיו בניו עבדים ויוכל \n"},{"index":11,"he":"לשחררם מיד ולא יהיו לו אחר פסולו שאילו היתה אמם משוחררת היו הבנים כמוהו הולכים \nאחר הפגום ואסורים לבא בקהל עד עולם. והנה השפחה הנאמנת ויודעת שכן הלכה רווחת \nלהתיר את הנשים מבנות עמון ומואב לבא בקהל מסרה סימנין לאשתו של ישי שהיתה באותה \nשעה שנואה לבעלה למעלתה כמו שיבא בלאה בפרק י\"ח ומאותו מעשה נולד דוד כלידתו של \nראובן שיש לחוש בזה ובזה מבני תמורה למראה עינים אמנם יודע צדיקו של עולם דין דלים \nשהיו נשמותיהם של אלה צריכות לצאת לאויר העולם בחשאי וגד בכור זלפה נמי דכוותיה כמו \nשנזכיר שם. דוד לכפר על פרסום פחזותו של אדם הראשון וראובן פירש בו האר\"י שהוא תקון \nקין כחז\"ל לפיכך אמרה בן ולא איש שאינו אלא ענף אל השורש וזה יבנה מה שזה הרס והוא \nהבן הראשון בכורו של עולם מזומן לבכורה כהונה ומלכות. עוד קרי ביה אור בן על שם \nהאור הגנוז. וגד מראה אחורים שבו נגנז האור שכן כתיב בלאה כי עמדה מלדת לפיכך נגנזה \n"},{"index":12,"he":"האלף במלת בגד. וכבר היתה נפש דוד מתקשה לצאת להתלבש באותה טפה שהזריע אביו בשעה \nשהיה שותה כוס זה ובלבו על כוס אחר והקב\"ה בשרו שאביו צדיק גמור וכל מעשיו לשם שמים \nוהבטיחו על דעת אמו שעשתה בזה עבירה לשמה בארנוה במקומה: \n \nמאמר חקור דין - חלק ג פרק יא\nהמצוה הראשונה אשר אמרנו היא בנין אב לכל המצות שהן צריכות שמור והזדמנות רב כמו \nשהיה מכריז שלמה המלך ע\"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע. צא ולמד מאכילתו של פסח מצרים \nדכתיב ביה חפזון שכינה שהיתה נחפזת לגאול את בניה ולהזהיר מן הבלבול והמהומה בקיום \nאותה מצוה ללמדנו שלא נאמר בה חפזון אלא על הכוונה הזאת הקדים ופירש וככה תאכלו \nאותו בשלשה מיני הזדמנות. ונודע מדברי חכמים גדולה עברה לשמה ממצוה שלא לשמה והוא \nמאמר גדול העצה כי הנה בריאת המזיקין עברה לשמה וגדולה היא בצורך ההנהגה הישרה מסבת \nמצוה שלא לשמה שעשה תחלה בחפזון אבינו הראשון כדלעיל פרק ט' והיא צריכה מרוק להרים \n"},{"index":13,"he":"קרן לעמו בטוהר המחשבה וזכוך הכוונה וכשנבראו המזיקין ערב שבת בין השמשות בשעה שהיה \nכעין חפזון מדה כנגד מדה פחד אדם לנפשו ויצעק צעקה גדולה כי הנה אויביך ה' ורוח \nהקודש בפיהו אמת אף היא תשיב אמריה כי הנה אויביך יאבדו ותרם כראם קרני כי על כן \nנבראו בריאה גרועה באותה שעה לא מן היום שלא תשלם להם בריאה ולא מן הלילה שאין \nבריאה כלל עם קדושת היום אלא בין השמשות דוקא כהרף עין ונבארהו. ומן הסימן המפורסם \nבמזל שעות חל\"ם כצנ\"ש ראשי ימים כצנ\"ש חל\"ם ראשי לילות יתבאר לנו כי בריאת המזיקין \nהיתה בסוף ממשלת צדק למען יהיו נכנעים אליו שהוא מזלו של אברהם אבינו כדכתיב צדק \nיקראהו לרגלו ולפי שבו נבראו המזיקין תחלה הוה קאי ליה במערב קרוב לשקוע עד שגברו \nרחמיו יתברך עלינו ואוקמיה במזרח שיהא זורח צומח ועולה מן האופק. והנה הופסקה \nבריאתם בתחלת ממשלת מאדים דמאריהון לאט להון אבדון ומות וזהו ודאי גמר מעשה בראשית \n"},{"index":14,"he":"להכין למזיקין מטבח שהמה יאבדו וקדושת היום לעולם תעמוד לשומרי שבת וקוראי עונג. \nומשני המשרתים הללו יסתייעו בלילי שבתות המלוים אותנו לבקש רחמים עלינו שנתמיד \nבכבוד שבת ואל יהי מונע: \n \nמאמר חקור דין - חלק ג פרק יב\nויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה כי עם גמר מעשהו נכנס בו כחוט השערה מרוחב \nהגלגל וכן עם גמר השביתה במוצאי שביעי כתיב וינפש בגימטריא מות ודרשו בו וי אבדה \nנפש והכוונה על נפש האדם שנסתלקה ממנו נשמה יתירה אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו כי \nבמי ששבת בו כתיב וינפש נפעל כביכול נתלבש באותו חלק העולה מנשמת אדם ושואל ממנה \nבמאי איתעסקת בחדושי תורה דעליה כתיב אל תמנע טוב מבעליו כנודע. והיינו נפש היינו \nטוב בחלוף א\"ת ב\"ש וזה ההתלבשות מחוייב שיהיה ברגע האחרון מהשביתה קודם שישלטו ימי \nהחול ובו מוסיף כח לחדש מעשה בראשית בששת ימים הבאים שבהם רגלי ההנהגה ורדות מות \nככה בליל שבת הופשט לגמרי מלבושי החול ונכנס בקדושה כחוט השערה ובאותו משהו כתיב \n"},{"index":15,"he":"ויכל כדברי חכמים כי הוא בטול המבטל כמו שזכרנו ובו שכלול כל מעשה בראשית וחמדת \nימיו וכדי שלא נטעה דייק קרא ואמר ברישא ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ומיד ויכלו \nהשמים שאין מעשה בראשית חסר כלום לפיכך נתיחסה להם ההשלמה ולא בסוף היום בלבד אלא \nמשנברא האדם שהיה אחרון לכל היצור הושלמה הבריאה ושאר היום היה יחידו של עולם מכין \nלפניו סעודת שבת כי כל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח הוצרכה יצירת \nהאדם והנחתו בגן עדן. וכבר נתבאר באגדה כי בהיות האל יתברך מעלה נשיאים בשבת וממטיר \nעל הארץ אינו מוציא מרשות לרשות אלא כבעל הבית שחצרו כלו לפניו כד' אמות ואויר רשות \nהיחיד עד לרקיע כל שכן ביום ו' מחצי היום ואילך שהוא עת כשר להשלים ההזמנה למלאכת \nששת מים שתהא מתוקנת לכבוד שבת ולהכין לו לאדם חופה וסוכת שלום ואף על פי כן קרינן \nביה נמי יום הששי ויכלו השמים שהפסיק ההכנות האלה מבעוד יום לקיים בעצמו ובכבודו \n"},{"index":16,"he":"תוספת שבת לאסור מלאכות דאורייתא אלא שאפילו הרגע האחרון של סוף בין השמשות שכבר \nנגמר הכל לא היה בו נחת רוח לפניו יתברך ולא נתיחסה לו השלמת מעשיו אף על פי \nשהנבראים היו על תכונתם עד שבאה שבת באה מנוחה ואז כתיב ויכל אלהים כאמרם לא היה \nהעולם חסר אלא שבת וראוי אם כן לומר שלא כלה עד ששבת להשבית אויב כאמור וכל כגון זו \nלא נמסרה אלא לבני ברית תדע ששנו לתלמי ולא פירשו לו. ואף על פי שהסתירו הסוד לא \nהחליפו המליצה אלא בתורת אמת כמו שזכרנו וכן כששינו בתחלת התורה אלהים ברא בראשית \nהיתה הכונה שאלהים עליון ברא בראשית תחתון דעליה כתיב ותרב חכמת שלמה על דרך המתרגם \nהירושלמי וכן כלם: \n \n"},{"index":17,"he":"מאמר חקור דין - חלק ג פרק יג\nובפלוגתא דתנאי בשיעור בין השמשות מר חשיב זמן בריאת עשרה דברים מששקעה חמה וכל זמן \nשפני מזרח מאדימין ואז מעשרין את הדמאי כי כל אחד מהם יאמר עליו דין מאי כי לא ידעו \nמה הוא עד בא יומו לצאת לפועל כדלעיל ומערבין ערובי חצרות שלא נתקנו אלא משום דרכי \nשלום וכל י' דברים כן ובארנוהו וטומנין את החמין כטעם קברו של משה והרמז מים תבעה \nאש ליהנות בשבת ממה שהוכן בערב שבת והותרה ההטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל כי היתה \nמיתתו לרצונו קיום מצות עשה והוא קבר את עצמו כמו שזכרנו בחלק השני פרק י\"ג וכל אלו \nהעשרה דברים לא נבראו אלא בכח שהוא כלאחר יד ומר חשיב בריאת המזיקין בלבד כטעם \nאמירה לנכרי שהותרה אפילו באותה שעה כהרף עין והוא עושה לאלתר אבל לדעת עצמו ולצרכו \nכתיב לא ישבותו ואם שבת חייב מיתה לא שנא ביום שבת ולא שנא באחד משאר ימי השבוע. \nאמת שחכמי קדם אמרו כי חנוך בן ירד ברוב חכמתו וחסידותו חדש דתות ונימוסים לכל \n"},{"index":18,"he":"האומות הקדמוניות כפי מה שידע מטבעי האנשים והאקלמים שהמזון המועיל לזה לא יאות \nלחברו ואסר לכל אחד מהם המאכלים המזיקין לקיום הרכבתם והרחיק את כלם מטומאת המתים \nומן העריות נ למדם ההנהגות הראויות והקרבנות לאדון הכל ברוך הוא כפי הראוי לכל \nמדינה לצורך מקומה ומשטריה להיות רצוייה לפניו יתברך וזה ממה שלא נזהר בו זולתנו \nכאילו החזיק ידי עוברי עברה להקריב לאלהי הארצות חלילה. ואמרו שתקן להם מועדות ועל \nזה אנו דנים עכשיו. אך יתכן שלא היו מועדיו קבועים להם רק לשמות בעבודת שמים מבלי \nשיהיה להם בטול מלאכה לעם אף על גב דבטלני טובא איכא בשוקא כמו שהוא חק עוד היום \nלקדר וערב אשר לא ימליכו עליהם מלך בלתי אם למד אומנות ופועל ידיו ירצו והמה בחגם \nושבתם היו חוגגים ועוסקים במלאכתם וכך יפה להם כי לא היתה שביתה להם אלא בשרשים \nהעליונים דעאלו במחשבה ואתגניזו והיא אזהרתם מיתתם אך עם ההתפשטות לעמל יולדו ולא \n"},{"index":19,"he":"ניתן עמל תורה שהוא שכר שבת אלא לבני ברית ואף על גב דלא כתיב לא ישבותו עד נח לאו \nלמימרא שלא הוזהרו על זה תחלה אלא כל מצות בני נח גמרא ואתו רבנן אסמכינהו אקראי \nאמנם היו צדיקי הדורות כלם שומרי שבת בלי ספק ושבת אצלם מצוה רבה אחרי שפרשו ללכת \nבדרכי ישראל. ועם מה שאמרנו יתאמת שהיתה בריאת המזיקין בריאה גרועה וחסרה מאד כי \nהמתין לה עד הרגע האחרון שבקושי הספיק הזמן להמציא להם צורה כל דהו פעם אחת ולא \nישנה אלא כהרף עין מלשון וירף ממנו כביכול כאלו נסתלקה העין העליונה מרחם על העולם \nוהיינו דקאמר נביא ברגע קטן עזבתיך ועם קדושת היום שיש בה סוכת שלום ברחמים גדולים \nאקבצך: \n \n"}]}
