{"id":"kabala-bffc53e4ef22-1-25","bookId":"kabala-bffc53e4ef22","part":1,"torah":25,"title":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ח","hebrewTitle":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ח","segments":[{"index":1,"he":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ח\nואתה קדוש תרד לקדש ארץ וחוצות כטעם וירד ה' על הר סיני שכן הוא וכל בתי כנסיות \nובתי מדרשות שבחוצה לארץ עתידים להיות נטועים בארץ ישראל והנותן עיניו למטה ולבו \nלמעלה בשעת התפלה נעשה דוגמא לתמיד עיני ה' אלהיך בה ליודעים סודו והוא הדין והוא \nהטעם לכהנים והעם בשעת נשיאת כפים. ועם זה נחה שקטה תמיהת רבי יוחנן מסבי דאיכא \nבבבל במסכת ברכות דכיון דמקדמי ומחשכי לבי כנשתא הוא הדבר שנאמר למען ירבו ימיכם על \nהאדמה כן פירשו לנו ונכון הוא מטה מטה זה גיהנם ודיוטי התחתונה שבו כמו שדרשו חכמים \nבפסוק ישובו רשעים לשאולה למ\"ד בתחלתה וה\"א בסופה וידוע מדר' חנינא בפרק הזהב שהכל \nיורדים שם אפילו צדיקים גמורים לטהרו ולקדשו כמו שבארנו במאמר חקור דין עמוד עליו \nולנו עוד בכתוב הזה פירושים מופלאים ועמוקים על הכוונה הזאת וכמו שנרמוז בסמוך ודי \nבזה אל הנרצה הנה: \n \n"},{"index":2,"he":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן ט\nואף זכריה נתנבא על חרבן הבית פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך ומעקרא אינה אלא \nהודעת התקון המקווה לקץ הימין באתערותא דסליק מתתא לעילא. והוא מאמר השכינה מתרפקת \nעל דודה רשפיה רשפי החמדה אל העבודה האמתית לדבקה בו כמו שרמזנו בירח ועתיד הלבנון \nהעליון להפתח לקראתה שהיא תחלת המחשבה ואכילתה ארזי הלבנון הוא סוד המעשה בשוב \nההויות לנרתקן כטעם מהאוכל יצא מאכל. כי המחשבה תחלתה למעלה וסופה למטה והמעשה בהפך \nומזה נבין כי תחלת המעשה הוא סוף המחשבה לזה ולזה לא יתואר הסוף זולתי במשמע הסבה \nהתכליתית כי למרבה המשרה ולשלום אין קץ ובסוף החלק השני מהמאמר הנזכר רמזנו דרוש \nעמוק נכבד מאד בפסוק והשארתי בישראל שבעת אלפים נמשך אל הכוונה הזאת באמת מן \nהנבואות שלא נגלה טעמן והיה פתרונן לפי מקומן ולנו עוד במאמר גור אריה פירוש לשבח \nנפלא מאד בפסוק הנני יוסף להפליא את העם הזה וכו' ומעתה ילמד סתום מן המפורש: \n"},{"index":3,"he":" \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן י\nאתאן למעשה הפקידה שאנו בבאורו כי כשם שטרם יצמח כל עשב השדה במעשה בראשית הוצרכה \nיצירת האדם והנחתו בגן עדן והדר ויצמח כך בטרם יהיו מיני החיים פרים ורבים הובאו אל \nהאדם שיפקדם וישגיח עליהם לקרא להם שמות והיא פקודתם שדרשו רבותינו על פסוק זאת \nהפעם כי קריאת השמות לכל נוצר היא גמר צורתו ועושה אותו כלי מושל להשגת המכוון מניה \nוביה. ויצדק עם זה מה שתתיחס פקידת האשה לג' ראשים הנה שמענוה בשמי השמים מצאנוה \nביצירת הולד. תחלה לסבה הרחוקה שהיא הגורמת בעצם בנתינת הצורות כמו בועליך עושיך. \nשנית לסבה הקרובה שהוא צנור הרצון בפקידה כמו כי יבעל בחור בתולה. ועוד בה שלישיה \nלמעשה הפקידה עצמה כמו יבעלוך בניך ובארנוהו. והנה האדם ברצון קונו היה סבה רחוקה \nבנתינת הצורות להשלים קיום המין אל כל החיים וכן לכל שיח השדה ובשעה שניטל המדבר של \nלשון הקדש מדור הפלגה משם הפיצם ה' מהקרא שמו עליהם כלל כמו שיבא ויפץ ה' אותם \n"},{"index":4,"he":"לממשלת ע' שרים אשר חלק אדון הכל לכל העמים לא לנו ה' כטעם אדונים זולתך כי אמנם \nאדונים המה ברצונו יתברך ומשפיעים את הצורות ללשונותם למשפחותם והוא אדוני האדונים \nכי לא יתואר אצל משפחות האדמה היותו סבה רחוקה אפילו לצורות שלהם כדרך שהוא סבה \nרחוקה אל הגופות הטהורות בני תורה ונקרא אצלם האדון סתם כדכתיב במצות ראיה שהוא כמו \nאדוני האדונים ועדיף מניה במעלת הכלל על פרטי הנהגותיו: \n \n"},{"index":5,"he":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן יא\nאמנם לצורות הפנימיות הנכללות בה' שמות נפש רוח נשמה חיה יחידה הוא בלי ספק סבה \nקרובה כי ה' הוא האלהים וכתיב בנים אתם לה' אלהיכם ובסתר עליון המרומם על כל ברכה \nותהלה ושם חביון עוזו הוא להם סבה רחוקה ולגויות המכובדות המתמצעות בין הגוף והנפש \nאשר קראו בשמותם דיוקנאות ולבושי הנשמות הוא אלהי האלהים כמו שיתואר אצל שרי המרכבה \nמשרתי עליון שהוא להם סבה קרובה בשם אלהים בלבד וסבה רחוקה בשם ה' ונקרא גם כן אלהי \nישראל על שם אני אמרתי אלהים אתם כפי רוב הפירושים שנאמרו בו שכלם אמת צדקו יחדיו \nלדרך זו שאנו בבאורה. הא למדנו שהשם המיוחד סבה קרובה לנשמות וסבה רחוקה לדיוקנאות \nושם אלהים להם סבה קרובה ולגופות הצדיקים סבה רחוקה שהאב והאם סבה קרובה אליהם ובאו \nהתארים כלם על הסדר בפסוק זה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ולחלקי \nהאדם יש סימן בפסוק קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות כי הקלוס העולה מן \n"},{"index":6,"he":"הנשמה הוא שיר בלא כלי ומן הגוף נגון בכלי והצורות המתמצעות הן הנה עלמות תופפות כי \nהן גויות נעלמות כנודע ובמאמר הנפש נוסיף לקח בסיעתא דשמיא: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן יב\nומלתא אגב ארחין נרדפה לדעת במקום הזה כי השם המיוחד הרומז לעצם הרצון בפשיטות נקרא \nמלך ישראל שנמליכהו עלינו כהיום הזה כי הא דתנינן אין פוחתין מעשרה מלכיות ושאלו \nבגמרא כנגד מי והשיבו כנגד עשרה מאמרות דברות והלולים כי היו המאמרות הגבול שממנו \nדעליה אתמר אני ראשון לעילא עד אין סוף והדברות גבול שבין כנודע כי תור\"ה בגימטריא \nאמצעי\"ת שנכרתו עליה כמה בריתות בין ה' וישראל והיא המכרזת בלעדי אין אלהים באמצע \nועשרה הלולים הן המה גבול שאליו דעליה אתמר אני אחרון עד אין תכלית: \n \n"},{"index":7,"he":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן יג\nואהא דתנן רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא ותריצנא הכי קאמר משלים בתורה ואם \nהשלים בנביא יצא ידוע אל המשכילים הרגילים אצלנו בישיבה מה נמרצו אמרי יושר לדקדק \nבלשון התנא שבכלל דבריו יהיו דברי הגמרא ויותר מהמה מה שיחייבהו להמליץ שני הטעמים \nבלשון חכמה ובמתניתין דהכא תנינא להו דתנו רבנן שמע ישראל וידעת היום מלכות שמים \nשלמה דברי רבי יוסי אלמא אם השלים בתורה שאין בה אלא שלש מלכיות וכבר נאמרו מעקרא \nקודם לנביאים וכתובים ועכשיו השלים בחד מהני קראי המפורשים בברייתא אף על פי שאין \nבהשלמתה לשון מלכות יצא וממילא משמע שאם השלים בנביא במלכות עצמה יצא והוא פירוש \nאמתי ופשוט ללמדנו מפלאי המשנה עם קצורה שיש בה כפלים לתושיה וליכא מדי בדבי רבי \nחייא ורבי אושעיא דלא פשטיה ר' ממתניתין כדאמר אילפא והא דאיבעיא לן כנגד מי \nופשיטנא כדלעיל הוא הדין והוא הטעם לזכרונות ושופרות: \n"},{"index":8,"he":" \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן יד\nולפי שה' הוא האלהים הנה שם העצם שזכרנו נקרא גם כן אלהי ישראל כי לא יתואר השם \nהמיוחד בסמיכות כלל לפיכך צבאות הוא עצמו אחד מן הכנויים שאינם נמחקים כפי הנוסחאות \nהמדוייקות במסכת שבועות וכן הסכימו גדולי הפוסקים. אמנם שם אלהים הוא כנוי ההנהגה \nסתם ועל ההנהגה הכוללת כתיב מלך אלהים על גוים וכתיב כי לה' המלוכה ומושל בגוים \nירצה כי המלוכה בכלל היא באמת לשם המיוחד כי הוא אלהינו ובשבילנו נקרא מלך העולם \nואלהי כל הארץ אמנם המושל בגוים שהוא שם אלהים כאמור גם הוא קנינו של שם המיוחד כמו \nהמלוכה שזכר כבר וכיוצא בזה נדרש בזוהר פרשת מקץ על פסוק שלח מלך ויתירהו מושל עמים \nויפתחהו כי אף על פי שנאמר ה' הוא האלהים לא יאמר על צד הדקדוק אלהים הוא ה' שהרי \nהשרש הוא עצם הענף וכולל אותו בלי שיור לא כן הענף אל השורש כנודע למתחילים בחכמה \nועוד טעמו וראו כי לא נאמר ה' הוא אלהים אלא האלהים בה\"א הידיעה ולא נאמר מלך \n"},{"index":9,"he":"האלהים על גוים אלא אלהים סתם והתבוננו דקדוק התארים ותפארת המליצה כי רבה: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן טו\nופעם אחת בלבד שמענו לירמיהו מכריז מי לא ייראך מלך הגוים ואף על פי שגם ה\"א הידיעה \nהזאת כוללת כמו המלוכה סתם שאמר דוד ודומה לאמרנו מלך העולם מכל מקום שמענו לר' \nייבא שדרש בו מי מלך הגוים דלא ייראך ור' שמעון לא רצה להוציאו מידי פשוטו ופירש בו \nמלכא עלאה לרדאה לון ולמעבד בהון רעותיה כי לך יאתה למדחל מנך עילא ותתא דלא לימרון \nמלך ישראל בלחוד הוא ופטרון אחרא אית בשמים לשאר עמין הדא הוא דכתיב ובכל מלכותם \nמאין כמוך. ספיח קציר מלשון הזוהר. והוא פשט נגלה לתאר מלך מלכי המלכים כי הוא מלך \nעל צבא המרום מלכיהם של מעלה אשר המה מושלים על מלכי האדמה ולא יקרא מלך עליהם \nביחוד כי הוא מלשון עצה והמלכה כמו מלכי ישפר עליך אמנם כל ישראל בני מלכים הם \nוכתיב נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שהוא פסוק נפלא אפילו לפי פשוטו ויתואר אצלנו מלך \n"},{"index":10,"he":"מלכי המלכים בסודו. זה וזה בוקע ועולה עד אין חקר. אבל לכל זולתנו ארבע מלכוון אית \nלעילא דשליטין ברעותיה על כל שאר עמין והוא יתברך שמו כמצבייה עביד בכל חילי שמיא \nודארי ארעא ואינו נמלך בתקנתם אלא בהנהגה כוללת ועל ידי אמצעיים ודי בזה הערה: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן טז\nוכבר נתעוררנו ודרשנו לרבים אשר המה ראו כן תמהו בתפלת תעניות לכל קהל עדת ישראל \nנוסח שגור בפי הכל המעידים על משה רבינו ע\"ה שעמד בתפלה על עונות אבותינו וכן אמר \nבתפלתו מלכי ואלהי סלח נא לעון העם הזה ולא מצינו זה התאר זולתי בשירי דוד מלכנו לא \nבדברי משה אדוננו חלילה להוציא שקר מפינו וכל שכן בהיותנו עומדים בתפלה ובתחנונים \nלפני המקום אלא עקרן של דברים כן הוא כי במעשה העגל הזכיר הרועה הנאמן י\"ג מדות של \nרחמים והסימן הכוללן הוא מלך מלכי המלכים שיש בו י\"ג אותיות. אמנם בעון המרגלים ראה \nהיות צורך השעה להזכיר תשע מדות בלבד ולא עוד אלא שקצתן רחמים וקצתן דין והסימן \n"},{"index":11,"he":"הכוללן מלכי ואלהי שיש בו ט' אותיות ראשונות רחמים כדאמרן והאחרונות דין כי אלהי \nמשפט ה' אשרי כל חוכי לו ולפי המכוון הנה תספיק הנחתנו בפשיטות כי הוא לבדו סבה \nפועלת בעצמו ובכבודו נתינת הצורות לעם קרובו והוא הנרצה בפסוק וה' פקד את שרה הנושא \nלכלל הדרוש שמשמעו השגחה וזכרון לטובה כדבריהם ז\"ל פקדונות הרי הם כזכרונות. ויעש \nה' לשרה בית נאמן כאשר דבר והוא בית ישראל שכלם היו צדיקים וחביבים לפני הקב\"ה יותר \nמחקות שמים: \n \n"},{"index":12,"he":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן יז\nוגנז זה טעם נכון להיות יום טוב מקרא קדש הזה החדש מתכסה בו כי חג ה' לנו הוא עקר \nוהחדש טפלה אליו. ועוד אין בית דין של מעלה מושיבין כסאות למשפט ביום זה המיוחד \nלדין עד שיסכימו בית דין של מטה לקדשו ולא חלה עלינו מצות התורה לתקוע בשופר עד \nשיגזרו בית דין של מטה באיזה יום תחול וכמוהו אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי כי \nהטבע משועבד לקביעות החדשים ועבור השנים כגון פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שהבא \nעליה כנותן אצבע בעין ואם בראש חדש אדר שנולדה בו נאנסה אחר כך לסוף שלש שנים ויום \nאחד ועמד פתחה פתוח כ\"ח יום וביום כ\"ט עברו בית דין את השנה בתוליה חוזרים כך אין \nדין למעלה ואין יום טוב למטה עד שיקבעוהו סנהדרין. ועל שני דברים אלה המתמיהים בלי \nספק ומראים חבתנו לפני המקום נאמר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו אמר שראוי ומחוייב \nלקיים מצות עשה לתקוע בו בשופר כשנקבעהו אנחנו שיהיה חג לה' ובזמן שיחול החק הזה \n"},{"index":13,"he":"לישראל למטה אז יהיה משפט לאלהי יעקב בבית דין של מעלה כאמור ואתיא כי הא דתנינן אם \nבאו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש על פי התקנה שהוקבע בפני \nהבית ופירש בן הסגן בתוספתא אותו היום קדש ותוקעין ולמחר קדש להקרבת מוספין כי עם \nהיות עדותן ראיה לקבוע ראש השנה אותו היום והיו חוששין בית דין זריזין להריע בתחלתה \nממש לערבב את השטן מכל מקום התקינו בלשכת הגזית לעקור לכתחלה קביעות המועדות ממנו \nעד מחר כדרשת אתם אפילו מזידים והיו חוזרים ותוקעין בו בלי ספק כי מובטח הוא צדיקו \nשל עולם בעבדיו הנביאים שאמר להם החדש הזה לכם ובכל בית דין שיעמוד אחריהם שלא תצא \nתקלה מתחת ידם אלא עברה לשמה שגם היא מדרכי המקום כמו בריאת המזיקין והר הכרמל \nיוכיח לפיכך היא גדולה וחביבה מאד לפניו ממצוה שלא לשמה שאין לה דוגמא בדרכיו כלל: \n \n"},{"index":14,"he":"מאמר אם כל חי - חלק ב סימן יח\nואף על פי שאחר החרבן התקין רבן יוחנן בן זכאי לקבל עדות החדש כל היום תקנה ראשונה \nלא זזה ממקומה לעשות אותו היום קדש ולמחר קדש אם היו מאחרין לבא אלא שמונין למועדות \nמן הראשון דליכא למיחש לקלקול השיר שקלקלת החרבן תקנתו ובן זכאי שנזכר במשנה ריש \nפרק היו בודקין קודם נשיאותו הוא שהיה נשיא בזמן החרבן וגלה ליבנה והחזיר הדבר \nליושנו בקבלת העדות בלבד ועדיין חומר קדושה אריכתא כדקאי קאי לפיכך מצרוף שתי \nהתקנות האלה חוייבנו לחוג את חג ה' זה שני ימים בין בארץ בין חוצה לה ומונין מן \nהראשון כאמור ומידיעת השרשים האמתיים הללו ממילא רווחא שמעתא לנוהגים להזכיר בתפלת \nהמוסף מלבד עולת החדש שאין לאמרו אלא ביום ראשון בלבד ואין כאן זלזול ליום טוב שני \nדכוליה עלמא ידעי שאינו בא על הספק כשאר ימים טובים של גליות לפי שהן שתי קדושות \nבין בזמן שהיו נזכרים ונעשים בשביל הספק בין עכשיו שאינו אלא מנהג אבותינו בידינו \n"},{"index":15,"he":"ואין במנהג חומרא לבנים לעולם יותר ממה שהחמירו האבות על עצמם הם אמרו שתי קדושות \nולדידן נמי שתי קדושות: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן יט\nומכאן סיוע רב להשגת הראב\"ד בפרק ו' מהלכות יום טוב לא ימצאו משיגי ההשגה בבטולו כל \nאנשי חיל ידיהם ועוד מנהג אבותינו לא היה מחייב אותנו בדבר הזה שהרי הם לא נהגו כך \nאלא משום ספק ובסור הספק יסור המנהג מאליו אלא דשלחו מתם דנחוש למנהגם שמא נבא לידי \nספק אם כן הספק הוא הגורם אלינו כמונו כמוהם ולעולם שתי קדושות הן. אבל שני ימים \nטובים של ראש השנה יומא אריכתא וקדושה אחת היא בכל זמן טובא איכא למיחש אם באנו \nלהזכיר עולת החדש גם בשני שלא תהא תקנתו קלקלת המועדות שימנו להן ממנו כדרך שמונין \nלכל ראשי חדשים דעלמא ומעתה אל יהי שירן של לויים לתמיד של בין הערבים קל בעיניך \nשכן חשו חכמים בפני הבית שלא לבא לידי ספק שמא יתקלקלו בו הלויים בבא עדי ראיה אחר \nשהגיעה שעת המנחה כשם שנתקלקלו בו פעם אחת בלבד אם שאמרו שיר של חול גם לתמיד של \n"},{"index":16,"he":"בין הערבים אף על פי שכן משפטו בכל המועדים חוץ מראש השנה וכל ראש חדש דכותיה לפרסם \nשקדשו בית דין את החדש. אם שנבהלו נחפזו ולא אמרו בו שיר כלל כמפורש בגמרא בשתי \nדרכים: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן כ\nאת שרה פשוט בדבריהם ז\"ל שמלת את באה לעולם לרבות ומלת גם כמוה אלא שהמתרבה ממלת את \nהוא דבר חשוב ומעולה ביותר ועוד שמרבה כל מה שאפשר להתרבות כמו את השמים ותולדותיהם \nאת הארץ ותולדותיה ובא לעולם להוראת הפעול על כן כל מקום שבא את לרבות אצל הנפעל \nמאליו דלא אריא כגון ולא יקרא את שמך אברם ניתן לידרש בלי ספק וכאן משמעו עם כמו \nשדרשו חכמים שאפילו טפלה לשם חדש לא יקרא עוד. וכן בהולד לו את יצחק בנו שהרבה \nעקרות נפקדו עם שרה וכל העולם היו מרגישים שזכות הצדיקים הועילה להם ויצדק בם לומר \nבהולד לו כדתני ר' נתן על אותן שני תינוקות והיו קורין אותן נתן הבבלי על שמו. וכל \nשכן עם מה שתרגם יונתן בפסוק הנה ילדה מלכה שכל אותן התולדות היו בזכות שרה להעמיד \n"},{"index":17,"he":"מהן רבקה ואמותיהן של שבטים. וכן ביום הגמל את יצחק דרש בו הה\"ר הלל שבו ביום נגמלו \nכל הבנים שהניקה שרה וגדולי הדור לא סעדו אלא עם אברהם לפיכך כתיב משתה גדול כמו \nשפירשו חכמים אבל רבויו של גם פעמים יורה על הפעול ופעמים על הפועל י יודי בזה ובזה \nשירבה כל דהו ובאו שניהם כאחד ברבוי אחר רבוי למעט כמו וגם את המת יחצון שכבר נאמר \nומכרו את השור החי וחצו את כספו רבוי שני אתין שבח שהשביח השור החי קודם העמדה בדין \nודמי העובר שגם בהם חולקין אם היתה פרה שהזיקה ואילו נאמר ואת המת יחצון שומע אני \nשחולקים בדמי המת לא שנא השביח או נפחת קודם העמדה בדין הוסיף ברבוי למעט ששבח נבלה \nבלבד חולקין אבל פחת נבלה כלו לניזק ולפי מה שאנו רגילין לפרש אין רבוי הלמוד אחר \nרבוי הלמוד אלא למעט בגדרי הלמוד ולעולם רבה בלמוד כמו שזכרנו בתחלת המאמר והוא כלל \nגדול מבואר יפה אצלנו בעיוני השנון יצדק מאד לפרש בזה כי בא למעט בגדרי המיתה \n"},{"index":18,"he":"שאפילו היזק כל שהוא מתרבה בחיוב לשלם חצי נזק ופשוט הוא: \n \nמאמר אם כל חי - חלק ב סימן כא\nכמוהו גם את זה לעומת זה עשה האלהים מעט שאין רע במעשה האלהים אלא אוהב וריע כטעם \nוהנה טוב מאד גם את העולם נתן בלבם מעט מה שנגזר על המת שישתכח מן הלב. גם את הכל \nיקח מעט שלא אמר כן מפיבושת אלא להורות עין טובה על מלכות בית דוד שחזרה למקומה. \nוכן וזכרתי את בריתי יעקב רבה זכרון שכינה שהיא עתידה להגלות בבית השלישי ואף את \nבריתי יצחק זו שכינה שהיתה בבית שני ויש כאן רבוי אחר רבוי למעט לפי שהיה שם אל \nמסתתר כנודע. ואף את בריתי אברהם זו השראת שכינה בבית הראשון מעט שלא היה ברצונו \nלגמרי דכתיב כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת הנאמר על תמיד של שחר שקרב בארבע \nשעות כד אטעיתיה בת פרעה לשלמה. והארץ אזכור זו ארץ החיים עצמה שאינה תלויה בדבר \nונוסיף לקח לקמן בכתוב הזה זו מדה בתורה ישרה ונכונה מאד לא יתברר המכוון ממנה \nמבלעדיה: \n \n"}]}
