{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-12","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":12,"title":"קטע 12","hebrewTitle":"קטע 12","segments":[{"index":1,"he":"בש\"ם העצ\"ם בש\"ם התא\"ר הש\"ם בש\"ם העצ\"ם בתא\"ר העצ\"ם בש\"ם התא\"ר בש\"ם הש\"ם בעצ\"ם \nהש\"ם בתא\"ר הש\"ם הש\"ם התא\"ר בעצ\"ם: \nוהנה אלה נפלאות אלהי ישראל שהודיענו כל זה מאמתת כ\"ב אותיות הקדש, שסודם ביט\"א ע\"ץ \nהחיי\"ם ע\"ץ החיי\"ם חט\"ה חי\"י החט\"ה עצ\"ם חי\"י העצ\"ם חט\"ה כ\"ח הרכ\"ב באברי\"ם כ\"ח \nברכ\"ה באברי\"ם כ\"ח הרכב\"ה בחמ\"ר, וכן רבים כהם יורו על כחות ההרכבות כולן. והנה כבר \nהתבאר לפי הדרכים האלה שהאדם יכול להשיג כל מה שיבין מצד ההסכמה. וההסכמה פרסום \nמקובל מאיש לאיש, ואם כן כל מה שישכיל האדם מכל דבר ודבר מן הנמצאים, הוא לפי \nהמורגש ולפי המושכל ולפי המקובל. והשגת המורגש תלויה בחמשת החושים שהם גופנים ר\"ל \nכחות בגופים. והם הראות שהוא כח בעינים. והשמע שהוא כח באזנים. והריח שהוא כח \nבאפים. והטעם שהוא כח בחיך ובלשון ובשפתים, שגם הן כלי הדבור. כי הטועם המר והמתוק \nשהם שתי הקצוות הרחוקות או מה שבתוכם כגון המליח והחמוץ והעפוץ והחד והדומים להם, \n"},{"index":2,"he":"כל אחד לפי מינו, לא יטעם אחד מאלה עד שיוכל להבדיל בין כל מין ומין מהם, אם לא \nישים הדבר המוטעם בפיו בדבוק גוף נוגע בגוף עצמו. מה שאין בשלשת החושים הנזכרים שכל \nאחד מהם השגתו למה שישיגהו מרחוק. והם עם כל זה שלש מעלות מובדלות בריחוקם. כי הריח \nיושג בקירוב גדול, ועל כן יורה מאמר \"וירח יי את ריח הניחוח\" על קירוב מופלג שהתקרב \nהשם אל הנקרב המתקרב אליו על ידי הקרבן, ויורה על אמתת הרצון. כי הכעס והרצון שהם \nשתי מדות הפכיות מיוחסות אל הריח ואל הנחירים שהם כלי הריח, כמו שנרמז למעלה במדות. \nוהנה הם אויריות נולדות מן הלחות ומן החום, כי החום מוליד הכעס בהתגברו והלחות \nמישבו והוא סוד הדם שטבעו חם ולח והוא אויריי: \nודע כי ידיעת המדות וסדריהם על דרך האנושות מביאה לידי ידיעת מדות העולם והשנה \nוסתריהן. וידיעת מדותיהן של העולם והשנה מביאה לידי ידיעת הנהגת השם את הכל, \nוהשגחתו בכל איך הן עד שיקראו הדרכים ההם פעלים ותארים רבים מיוחסים אל השם, ודרכים \n"},{"index":3,"he":"והנהגות ומדות אלוהיות, כגון י\"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. כמו שנבאר בסוף הספר הזה \nבסתריהן בע\"ה. וצריך אם כן שידע האדם תחלה הרכבת גופו ידיעה כללית ופרטית. מפני \nשהכלל יבדיל כלל מכלל שהוא כדמות פרט אצל הכלל הגבוה ממנו. והפרט הוא הדבר שיורגש \nבאחד מחמשת החושים, אבל הכלל לא יורגש, ואמנם יושכל או ידומה בהמשך המשיג אחר אחד \nמן הכחות המציירות, בין אחר הנעלם, בין אחר הנגלה. ועל כן אפשר שהמדמה ידמה האמת \nבמה שדמהו, ואפשר שידמה בו שקר מפני היותו יוצא מגבול כחותיו כמו שיקרה בחושים \nכשיצאו מגבול כחותם, שלא יוכלו להשיג האמת. ואולם השכל מתוך היותו קרוב אל השפע \nהאלוהי, והוא המלמדו, כשיקבל ממנו מה שראוי בעת הראוי, ואין לו מונעים, גם כן ישיג \nהאמת בכל מה שישיג. ואמנם אם התרשל זה המשכיל המבקש להשיג דבר אמת ולא חקר כל מה \nשראוי לחקרו על פי הדרך המושכלת, כבר יקרה לו גם כן כשיחשוב שהשכיל דבר והשיגו כאשר \n"},{"index":4,"he":"הוא ויטעה בכל מחשבתו או ברובה או במקצתה. וזה כולו סבתו התרשלות החקירה הראויה, \nוזה בלא ספק יקרה בכל דרך השגה אנושית, אבל בהשתתף האלוהית המשפעת המושכלות \nהמקובלות עם האנושית המקבלת הידיעות האמתיות בלתי מונע, אי אפשר אז לעולם שיטעה \nהמשכיל בשום דבר מכל מה שהורו לו והשיגו. ואם יזדמן עת או רגע או ענין מן העניינים \nהידועים המונעים את האדם מההשגה העליונה ההיא השכלית, כבר יקרה לו שגם הוא יטעה, \nואפילו אם ההוא הגדול שבבני אדם. כי זה הדבר מוטבע באדם והוא נמנע שיהיה זולת כן \nמפני היותו מורכב מדברים הווים ונפסדים, פעם קיימים ופעם בלתי קיימים. ואם כן אל \nתפלא כשיקרה שום מקרה לאחד מן הנביאים או מן החכמים באלו העניינים, וכל שכן לשאר \nהאדם אשר למטה מהם. כי הקרי לא ימלט מן המקרה אשר הוא סבת מציאותו הקרובה. והאדם \nברצותו להיותו בלתי אדם ימצא עצמו חסר אפילו ממעלת האדם. כי המעלות שהן מבדילות בין \n"},{"index":5,"he":"המינים אפשר להפחיתן ולהשוותן ולהעלותן. כיצד, אם האדם עושה מעשה אדם הידוע מצד \nההרגש ומצד הדמיון ומצד השכל ומצד הכתוב ומצד הקבלה, לפי הזמן ולפי המקום ולפי \nהאישים שבזמנו, הנה הוא אדם באמת. ויש לזה השווי דרכים וקצוות רחוקות וקרובות לצאת \nממנו אליהם. כי הקו הכל יוצא מהשווי ומן היושר ונוטה אל הקצוות כמו שרמזנו למעלה. \nוהנטיה אל המינין שלמטה מן האדם היא נטיה רעה ושמה צפונית, והיא נטיה מן האנושות אל \nהבהמות הנקרא חיות מורגשות, כנטיה אל היות האדם דומה לחמור שהוא כרוב מינו אינו \nמזיק אבל נושא עול. והנה חמור הרחים סובב סובב ואינו זז ממקומו. והאדם אין הכונה \nבמציאותו שוה לכונת מציאות החמור, שאין התכלית שישא עול כחמור בלתי היותו מתעלה \nבנשיאת עולו. ורוב המצות הן עול, אבל תכלית הכונה במציאותו היא שיכיר עצמו, והכרת \nעצמו תביאהו להכיר את קונו והיא תכלית הצלחתו. וזאת התכלית יש לה מדרגות רבות וכל \n"},{"index":6,"he":"מה שיתקרב אל התכלית יתעלה על זולתו ממי שלא הגיע אל מה שהגיע הוא אליו. והנטיה אל \nזה העלוי היא נטיה טובה ובה מתדמה העולה אל העליונים שאין מינים אחרים מעולים אחר \nמן האדם. כי הגלגלים והכוכבים לא יקראו מינים באמת, מפני ששם המין נופל על מי \nשאישיו הווים ונפסדים והמין קיים. והכוכבים אשר אין אישיהם הווים ונפסדין ולא \nהגלגלים, אם כן אינם מינים. ועל כן בהתעלות האדם יתדמה בהיותו איש אל אחד מן \nהכוכבים הקיימים, ויתקיים לנצח וישוב כל כי הכל קיים: \nוהנה נרמזו במרכבה ג' מיני אדם שהם בהמה וחיה ועוף, עם היותם שלשת מלכי בעלי חיים. \nכי השור מלך בבהמות, והאריה מלך בחיות, והנשר מלך בעופות, ויורו שלש מדות. כי מלכות \nהשור מורה על ממשלת העושר, ומלכות האריה על הגבורה, ומלכות הנשר על השררה. והמלכות \nהרביעית היא מלכות האדם שהוא מלך על כולם. וארבעתם יורו על ארבע רוחות, ומתהפכות \nלפי פניהם לכל רוח מארבעתן, עד שיתגלגלו חלילה. וצורת פני אדם צורה מזרחית, וצורת \n"},{"index":7,"he":"פני שור צורה צפונית, וצורת פני נשר צורה מערבית, וצורת פני אריה צורה דרומית, \nומכריע בינתים מגלגל הצורות. ויעידו לך על זה הסוד ארבעה דגלים, והאמצעי, שהדגלים \nהם דגל מחנה יהודה מזרחה. ודגל מחנה דן צפונה, ודגל מחנה אפרים ימה, ודגל מחנה \nראובן תימנה. ומחנה הלויים בתוך המחנות. ומחנות שכינה אוריאל מזרחי, גבריאל צפוני, \nרפאל מערבי, מיכאל דרומי, ושכינת אל באמצע. וכן בשבע האמצעי שהוא היכל הקדש מכוון \nבאמצע שש קצוות. וכן בתשעה האמצעי נקודה וכן בשלש עצמן כמו שנאמר באמ\"ש. וזה הוא \nסוד המדות עם שווין ועם נטיתן. ואם כן השלם בבני האדם הוא המתעלה כשמתגלגל ממדה \nלמדה עד היותו אמצעי לכל המדות ונותן לכל אחת חוקה כפי הראוי לה, עד שיהיה רוכב על \nהמרכבה כולה. והיא האדם אשר מעל לרקיע אשר על הכסא ונברא בצלם ודמות. ועל כן נאמר \nשם \"ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה\" (יחזקאל א' כו') במעלה. ולפי אלו \n"},{"index":8,"he":"הסודות שגיליתי לך צריך שתשתדל להדמות לזה המכריע והוא הנקרא אל שדי והוא מטטרון שר \nהפנים המנהיג האותיות וממירן ושוקלן וצורפן בצירופים הנזכרים שאמיתת כולן תלוייה \nבמשולשת באמת וסודה גלגל ואחריה חבריה מארבע ומחמש עד כולן שעליהם שבעים לשונות \nויתגלו בם החכמות: \nוהנה ענין השמע והראות שנאמר במקומות, \"וישמע יי\" \"וירא יי\", יורו גם כן על הקרבה \nועל הריחוק בהשגחות והמדות הנזכרות במסכת אבות, והנרמזות במבחר הפנינים והנרמזות \nבמה שכתבנו מדברי ר' שלמה בן גבריאל ז\"ל, ומה שבא בחמשים שערים שחבר בם בן כרשפין, \nומה שנכתב בספר חובת הלבבות, ומה שנאמר מהם בחבור ספר האמונות לר' סעדיה גאון ז\"ל. \nוהוא שהכל נלקח מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים וממה שנמשך אחריהם. כל אלה הורונו \nלהכיר עצמנו ולהכיר קוננו. ואמנם חוש המשוש שהוא המתפשט בכל, עם היותו מיוחס אל \nהידים בראשי האצבעות, צריך בהשגתו אל דבוק גמור כולו לנגיעת גוף לגוף. והמבדילים \n"},{"index":9,"he":"האלה שמבדילים בהשגחתם הדברים אלה מאלה הם גופנים. אבל הרוחיים תלויים בציורי הנפש. \nועל כן מגלגל האותיות המתחיל מן א'ב'ג' ראוי שידע שהגלגול הישר הוא שיבוא אחריו \nב'ג'ד' ואחריו ג'ד'ה' עד שישלים הגילגול במלת ת'א'ב' ותחזור חלילה שהוא גלגל חוזר \nחלילה. ועל כן צריך להתחיל עוד באלפא ביתא השנית מן מלת א'ג'ד' ולהשלים במלת ת'א'ב' \nת'ב'ג'. ובדרך הזה לכולם כמו שכתבנו למעלה בצירופיהם, והשלמנו בספר הראשון באלפא \nביתא שראשיתה א'א'ב' וסופה ת'ת'א'. והנה סוד זו הדרך ראש תוך סוף שהראשים לעולם \nשווים באלפא ביתות ישרות לכולם, והתוכים גם כן ישרים. אלא שמתחילין מן בי\"ת, \nוהראשונים מתחילים מן אל\"ף תמיד בכל הגלגול. ואם כן הנה התחלת הראשים לכולם מן א\"ב \nלעולם. והשלישיות משתנות ומתהפכות וזהו דמיון לעולם העליון שהוא הראש הראשון בלי \nשנוי והשניים דמיון לעולם השני שיש בו קצת שנוי ואינן שנוי גמור. והשלישיים דומין \n"},{"index":10,"he":"לעולם השפל שהוא מלא שנויים וכל ענייניו משתנים ואין לעצמות הפרטים הנמצאים בו קיום \nאלא על דרך הויה והפסד: \nועתה אפסוק דברי כ\"ב אותיות פה, ואומר שהוא רמז בסודו צופה וממיר עושה את כל היצור \nואת כל הדבור שם אחד וסימן לדבר עשרים ושנים חפצים בגוף אחד. מורה על גלוי מה \nשבחננוהו וגילינוהו מכל דרך היצירה באותיות התלויה בצפיה ובהמרה בכ\"ב אותיות של \nהתורה, שבהם נבראו עשרים ושנים חפצים ונעשה מכללם גוף אחד שלם. ואני הארכתי הרבה \nבשני החלקים שהם הא' והב' במה שדברתי בם בענין עשר ספירות ובענין כ\"ב אותיות. וגם \nדלגתי בם מענין לענין מקרוב לרחוק ומרחוק לקרוב מפני הצורך והתועלת וגם כמעט שכבר \nכללתי במה שזכרתיו רוב מה שיבוא לפנים ועשיתי כן בכונה גמורה ונמשכתי בו אחר אמיתת \nהתורה שכללה בראשית מאמריה כל מה שבא אחריה אלא שנזדמן בינינו הפך אחד מוכרח מצד \nשנוי הכונה והוא כי התורה דברה בכלל הראשון בתכלית הקוצר ובשני באריכות ואני הארכתי \n"},{"index":11,"he":"בראשון וקצרתי בשני וזה שהוא כתב מה שבראשון ליחידים ומה שבא אחריו לכלל ואני דברתי \nבראש לכלל ומה שיבא אחריו ליחידים כשתמשך בשני דרכים אלו אחר פשטותם, ואם אחר \nנסתריהם תמשך, הנה הכל שוה הארוך והקצור ועל כן אשוב ואדבר בחלק השלישי של אוצר: \n \nאוצר חלק ג' שלש אמות אמ\"ש:\nיסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתים. אמרו שלש אמות הורה לנו בהן על \nהמציאות, ואמרו אלף מם שין, והנעלם מהם לפני\"ם. ורמזם \"לפנים הארץ יסדת\", הורנו בזה \nהסוד מה שזכרנוהו לפנים בענין אמ\"ש. וסודם מלאים נפש לא מנפשים, והם אלף ושלש מאות \nוארבעים וסודם מקר\"א. או אמור שהם שלש מאות וארבעים ואחד. והנה ש' קנק\"ן ואל תסתכל \nבקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן ישן שהוא מלא חדש, ויש קנקן חדש שהוא מלא ישן, ויש \nקנקן חדש מלא חדש, ויש קנקן ישן מלא ישן, ויש מהן זה או זה שאין בו לא זה ולא זה. \nועוד קנקן יצר, והוא כלי מקבל כל מה שמשימין בתוכו ואפשר שלא ישימו בו דבר וישאר \n"},{"index":12,"he":"ריקם. והנה אמ\"ש סודו א\"ב וא\"ם ונשאר ממנו אר\"ץ. והנה ש\"ם סודו מכריע גם אלף רוח חק \nמכריע בינתים. ובחברך אמ\"ש עם ש\"ם תמצא בשניהם מעש\"ה מרכב\"ה, והיא הרכבת ש\"ם בש\"ם. \nכי ב' משמ\"ש והנה הוא שמה\"ר המעכ\"ב והוא שעכ\"ב הממה\"ר. וזהו באמת סוד מעש\"ה מרכב\"ה, \nוהיא הרכבת החמר עם הצורה. כי הצורה ממהרת והחמר מעכב, והמרכיבם הוא שהפך תנועתם. \nכי החמר נח תמיד בעצם ומתנועע במקרה והצורה מתנועעת תמיד בעצם ונחה במקרה, ועם \nהרכבתם מתהפכים ושב הנח נע והנע נח. והסוד יתגלה לך מטבע השמים המתנועע תמיד ומטבע \nהארץ הנח תמיד. והסוד אל אמ\"ש הוא שתוף הד\"ם והאפ\"ר ושתופם בשיתוף האדם והעור או \nבשתוף גנ\"ה וזר\"ע ושלשתן ג\"ן עד\"ן וגיהנ\"ם וד\"ם. והנה גן עדן וגיהנם חולקים וד\"ם \nשהוא האד\"ם מכריע בינתים, וזה ההכרע הוא על פי הלשון שנתן לו חק להיותו מכריע \nבינתים: \nוזהו שאמר יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים, וסוד שלש אמות שלש מאות, \n"},{"index":13,"he":"והם רמז לשלשה שמות המיוחדים הנרמזים בשם חסדו לרמז כי לעולם חסדו. וכן סוד ג\"ן \nעד\"ן של\"ש מעלו\"ת של\"ש סעודו\"ת, שלש שמות שעל פיהן דג\"ן נ\"ע שהוא א\"ד בענ\"ן והוא \nגל\"ם ד\"ק מסב\"ב חלל\"ה זמ\"ן הליל\"ה יומ\"ם וליל\"ה, והוא המקב\"ל תמיד הצורות צורה אחר \nצורה. ואמרו כף זכות וכף חובה הסר ת\"ו שביניהם ותמצא השאר שוה ביניהם. וסוד ת\"ו \nגרג\"ר והנו בר\"א בר\"א אב\"ר אב\"ר והנם יחד עת קץ. ועם היותי יודע שיש מן המקובלים \nרבים שלא נשלמו וחשבו שנשלמו בהיותם בלתי מגלים דבר סת\"ר לא אחוש אני למחשבתם \nואפילו בגנותם אותי על הגלוי. כי דעתי בזה רחוקה מדעתם או הפכית. ועל כן אחר \nשגיליתי לך כי סוד אמ\"ש עם אש\"ם הוא מעש\"ה מרכב\"ה המורה על הרכב\"ת הכ\"ל כמו ש\"ם \nבש\"ם ז\"ה בז\"ה. כך אודיעך כי מלת יסודן כפ\"ל הם, והנה סינ\"י הוא סל\"ם שראה יעקב וזה \nק\"ל להבינו. שהם שני שמות יורו על סינ\"י שהם אבנ\"י בינ\"ה אבני שיש טהור. במקום שי\"ש \n"},{"index":14,"he":"ג\"ס ק\"ל ר\"ך והם אח\"ד שני\"ם, בסוד ש\"ם המיוח\"ד שסודו י\"ש מחנ\"ה חד\"ש מאי\"ן. וכך \nאודיעך עוד יותר גדול מזה כי סוד כ\"ף זכו\"ת וכ\"ף חוב\"ה שהם מורים על ע\"ת ק\"ץ הנם \nמורכבים מעשה בראשית במעש\"ה בראשי\"ת. והנה מעש\"ה מרכב\"ה נוסף עליהם כ\"ב כנגד \nהאותיות המורים על שני המעשים יח\"ד. ואמנם זכו\"ת וחוב\"ה חוז\"ה בתוכ\"ו הכתו\"ב האחו\"ז \nשהוא אב\"ן משותף עם או\"ת בשתוף שכ\"ל עם דמיו\"ן כשתוף המלא\"ך עם השט\"ן, והנה קד\"ש \nליהו\"ה כדמות ב\"ן וב\"ת והוא או\"ר נבר\"א הוא או\"ר אברי\"ם שממנו נברא\"ו העולמי\"ם. \nוהקושיא בין חול ובין קדש כלומר בין ד\"ש ובין ד\"ת, ועל כן ולשון היא לשון חול או \nלשון קדש. וזה הוא סוד ח\"ק חו\"ל הוא ד\"ם קד\"ש הוא ד\"ת. ועוד ד\"ם יו\"ד ה\"א ו\"ו ה\"א, \nועוד ד\"ת תג\"א והוא שם המפורש כי הוא כת\"ר תור\"ה שסודו עשרי\"ם ושש\"ה: \nהא למדת שהכל תלוי בשמות. והנה מכרי\"ע ש\"ם כמו שאמרנו, וסוד בנתי\"ם ב\"ך ואמתתם כ\"ב \n"},{"index":15,"he":"אותיות שסודם אהו\"י, חברם והנה ש\"ם אהו\"י. וזהו סוד שתוף אמ\"ש עם יה\"ו, והרמז עליו \n\"אני יהוה הו\"א שמ\"י\" (ישעיה מב' ח'). ואם כן בכל צד שיתגלגל מורה על שהכל ברא \nלכבודו, והכל עובדים את השם על כל פנים. וכך השלים באמרו \"וכבודי לאחר לא אתן \nותהילתי לפסילים\" (שם). וכן כתוב \"כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו\" \n(שם מג' ז'). ועוד כתיב \"כל פעל יהוה למענהו וגם רשע ליום רעה\" (משלי טז' ג'). נמצא \nשהכל בעבורו, ולכבודו נמצא כל נמצא. והנה על זה אמר עוד שלש אמות אמ\"ש סוד גדול \nמופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות, והן הנרמזות בשש קצוות. והעד על זה כי ש\"ש טבעו\"ת \nבגימטריא ש\"ש פאו\"ת והתחיבו מש\"ש מאו\"ת, כלומר משק\"ר ואמ\"ת וכל קש\"ר שק\"ר וכל אמ\"ת \nתלי\"א והנפ\"ש אמ\"ת. והנעלם בסופי תיבות מן שקר שהוא מלא (שקר שק\"ר) הנהו נפש ובתוכם \nיו\"י שהם (ע') [כ\"ו] והכל כו קשר נפש, ומהם תמצא האמ\"ת שקר\"י, כאשר תמצא השק\"ר \n"},{"index":16,"he":"אמת\"י. והנה המשכיל בכח שכלו יאמ\"ת השק\"ר גם ישק\"ר האמ\"ת, כלומר האמת היא נחלקת \nלשלשה חלקים בסוד אמ\"ש, א\"מת מ\"כריע ש\"קר, א\"מת ש\"קר מ\"כריע, וכן כולם. אמ\"ש אש\"ם \nמש\"א מא\"ש שא\"ם שמ\"א יה\"ו יו\"ה הו\"י הי\"ו וי\"ה וה\"י: \nוכבר יעדתיך לגלות לך סודם בסוף ספרי זה בסוד חותם בתוך חותם, מפני שהם תכלית כל \nהחותמות. ומי שיש לו כח לחתום אחר שיכתוב, יחתום ויסתום או יחתור ויסתור. ומהם יצא \nאש ומים ורוח ומתחלקין זכר ונקבה. אש מים רוח, אש רוח מים, מים רוח אש, מים אש רוח, \nרוח אש מים, רוח מים אש, הנה ששה אשות וששה מימות וששה רוחות, והנם ח\"י וזהו הנעלם \nמן השם. והוא סוד מחזור התלי שהוא י\"ח חדשים לכל מזל, וגם י\"ח שנה מחזורו, והוא \nהלוך הגלגלים והמזלות לאחור. ואין התלי כי אם קשרי הגלגלים. ואין ספק כי הוא ענין \nקיומם הקרוב כדמות קשרי האברים שבאדם. וקשרי האברים התלוים בעצמות תחלה הם הנקראים \nתלי גם כן באדם. וסודו מכש\"ף מביא זה הקשר תאוה ומחדשה כדי לשמור מציאות זה המורכב \n"},{"index":17,"he":"מדת זמן אחד. ובהיות הקשר ניתר יתגלה ענין עדות הקשר, והדבק בקשרים האלה דבק \nבשקרים, כי מאחר שהם עתידים להיותם ניתרים יותרו גם כן קשר דבקותו ולא ישאר עמו \nדבר. ואם כן טרם התיר אלה צריך להקשר ולהדבק בחבלי אהבת מי שלא יותרו קשרי אהבתו \nודבקי חשקו, והוא השם יתעלה לא זולתו בשום פנים. ועל זה נאמר בתורה \"ואתם הדבקים \nביי אלהיכם חיים כלכם היום\". והוא ענין אומרו ובו תדבק ובו תדבקון, כי הדבקות ההיא \nמביאה לידי תכלית הכונה והיא חיי עד לאדם כבחיי השם שדבק בו: \nומפני זה היו הדבוקים שלשה מינים. הדבקות בעליונים כדמות אש שהיא למעלה ועולה תמיד. \nוהדבקות באמצעים כדמות הרוח שהוא אמצעי תלוי אם יעלה ואם ירד. והדבקות בתחתונים \nכדמות המים שהם למטה ויורדים תמיד. ולפי הדבקות תהיה ההשארות אם למעלה ואם למטה ואם \nבאמצע. והנה המדות יוכיחו, כי מדת האש היא מדת הגבורה, ומדת המים היא מדת הפחד, \nומדת הרוח מדת השלום. שכן כתיב \"עושה שלום במרומיו\". ועל כן אמר שלש אמות אמ\"ש ומהם \n"},{"index":18,"he":"(נולדו) שלשה אבות שמהם נבראו הכל. ועוד אמר שלש [אמות] אמ\"ש בעולם אש מים ורוח, \n"}]}
