{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-14","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":14,"title":"קטע 14","hebrewTitle":"קטע 14","segments":[{"index":1,"he":"כפולות וי\"ב פשוטות שסימנם \"במה אקדם יהוה אכף לאלהי מרום\" (מיכה ו' ו'). ואמר עוד \nכ\"ב אותיות חקקן חצבן שקלן המירן צרפן וצר בהם נפש כל יצור וכל העתיד לצור. ואמר \nבסוף הצירוף צופה וממיר עושה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד. הנה גלה שהדבור מורה \nעל כח הדברי, והיצור מורה על כח המדמה, והשם האחד שבו הכל מורה על הכח השכלי: \nוזה הכח השכלי השלישי מעולה מחבריו השנים, והוא תכלית הכונה. ואם כן קהלת מורה על \nכח הדברי כמו שהורה משלי על כח הממשל המדמה, ושיר השירים מורה הכח השכלי אשר כולו \nחשק. והרמז בו מ' משלי כדמות מ' מדמה וד' דברי כדמות דבריי וש' שיר כדמות שכלי. \nוסוד שי\"ר יש\"ר וסוד דבר\"י עקו\"ם, חבר שניהם ותמצ\"א ש\"ם ורקי\"ע. וסוד משל\"י רקי\"ע \nוהכל רקי\"ע יש\"ר עקו\"ם. והנה הארבע אותיות הם שנ\"י שמו\"ת וסימנם ג\"ל ע\"ד, כלומר ג' \nחבורים הנזכרים לע\"ד. והרמז \"וענתה השירה [הזאת לפניו] לעד\" (דברים לא' כא'). והנה \n"},{"index":2,"he":"משלי דבריו מדיניים, וקהלת דבריו טבעיים, ושיר השירים דבריו חשקיים. והחשק הוא \nהמניע העניינים הטבעיים והמדיניים. והנה נרמז דרך חבור שלשתם בסוף קהלת באמרו שם \n\"תקן משלים הרבה\". ואחר כן אמר \"בקש קהלת למצא דברי חפץ\", הנה דברים על דברי קהלת. \nואמרו \"דברי חפץ\" יורה על הטבעיים שנעשו על פי החפץ, כאמרו \"כל אשר חפץ יי עשה \nבשמים ובארץ\" (תהלים קלה ו'). וכן בספר יצירה אומר גם כל חפץ זה לעומת זה עשה \nהאלהים. ואומר ג\"כ עשרים ושנים חפצים וגוף אחד. והנה אמר \"והגיעו שנים אשר תאמר אין \nלי בהם חפץ\" (קהלת יב' א'). וגם אמר \"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים\" (שם ג' א'). \nוכך נקראו הכלים חפצים. \"וכל חפציך לא ישוו בה\" (משלי ג' טו'). ואחר כן רמז ואמר \n\"וכתוב ישר דברי אמת\" (קהלת יב' י'), הנה ישר הוא שיר. ואמרו \"דברי אמת\" זהו אמרם \nעד שעמד על דברי תורה שהם דברי אמת לבדם. והעד שהשיר מורה על מעלת הנבואה, שדרך \n"},{"index":3,"he":"השיר לשמח את הלב בניגונים, כאמרו \"והיה כנגן המנגן ותהי עליו שם יד יי\" (מל\"ב ג' \nטו). כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה. וכבר רמז זה בשתי תיבות בסוף קהלת באמרו \n\"סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם\". חבר ירא עם שמר \nותמצא שיר אמר, והרמז \"ושמו א\"ת שמ\"י על בני ישראל ואני אברכם\" (במדבר ו' כז'). \nיר\"א שמ\"ר א\"ת שמ\"י פני\"ם ואחו\"ר שמ\"י מלא\"ך וש\"ד השמו\"ת יר\"א שמ\"ר. ואחר שהדבר כן \nעיין במה שרמזתי בשלשת זמני הלמוד, שהם נע\"ר בחו\"ר וזק\"ן. שסודם 'זנ\"ב חוק\"ר נע\"ר' \n'מזרי\"ע נק\"ב חו\"ר' 'רו\"ח הדע\"ת' 'ושמי\"ם ואר\"ץ' והרמז 'שמ\"ש חמ\"ה' 'ש\"ם החמ\"ש' \n'משמ\"ח היצ\"ר' 'שלי\"ח הש\"ם' וכהם רבים: \nואם כן ראו לך שתלמוד בבחרותך דבר יותר מעולה ממה שלמדת בנערותך. כי בנערותך למדת \nדברים מדומים ומשלים וחידות הדומים למציאות זמנך, שאתה הייתה אז מלא דמיונות והיית \nנוטה בכל יכולתך אל המורגשות. וכבר ידעת שהנערים אינן מחויבים לשמור מצות עד היותם \n"},{"index":4,"he":"בני מצוה משלש עשרה שנה ויום א' ואילך. מפני שכבר התבאר שיש כח בשכל הדברי להבין \nדברים ולהבדיל ביניהם. מפני שכבר התקשו מעט האיברים הלחים שהיו מונעי גלוי הכח \nהדברי. ואעפ\"כ מתחלה מחנכין אותם במצות והם העניינים המדיניים הנרמזים בשם דמיון. \nוהבחורים כבר מעיינין בבחירות ובכלים ובחפצים ובקצת ענייני הטבעים הידועים, \nומעיינים בדבורים ובמה שמצווים לפי הלשונות. והנערים מתנהגים על פי הדמיון הנולד \nמהחושים. והבחורים שומרים הראשון ומשתדלים להבין דבר מתוך דבר. והדעת מנהיג לקטנים, \nותבונה לבחורים שמתגלה כח הדברי בהם, ורוב ענייניהם טבעיים מפני רתיחת הדם שעדיין \nלא כבה אש חשקם מן העולם הזה ומהבלי הבליו אשר אין יתרון למי שנמשך אחריו להשיג \nהעניינים שהם תחת השמש אשר הם כולם הבל ורעות רוח: \nואמנם הזקנים שנאמר עליהם שהם החכמים, שהחכמה מנהגת אותם. כמו שאמרו ראוי זקן זה \nשקנה חכמה. ונשתלשו בשלש מעלות כי הם בעלי דעת שקבלוה בעת למודם בנערותם, והם בעלי \n"},{"index":5,"he":"תבונה שקבלוה בעת למודם בבחרותם, והם בעלי חכמה שקבלוה בעת למודם בזקנותם בעת שבטלו \nהדמיונות השקריות, שהם התחלות אמתיות אצלם. כשקבלום וחסרו החפצים המובחרים שהם \nהכלים הכלים מהרה שהיו בתחלה נאהבים ושבו עתה שנואים ונמאסים, ונעדרו ההבלים \nהארציים והתחדשו והתחזקו החשקים השכליים האלוהיים והעיונים הנבואים המוספים חשק על \nחשק, וחשוקיהם כסף בכל יום ויום תמיד, עד הגיע יום המעביר אשר בו החשק יתגבר לנפש \nכל צדיק וזך ובר. כי אז יבדק בשתי קצותיו ויחבר ויקשר וידבק בשם המיוחד והיה המשכן \nאחד. ואם כן אין לסמוך על למוד הנערות ולא על למוד הבחרות כי אם על למוד הזקנה. \nואמנם יש בחורים שהם יותר רעים מן הנערים, ויש זקנים יותר רעים מהבחורים. אבל לא \nדברנו אלא על הלומדים ושומרים מה שלמדו בכל זמן, כי זולתם אצלי בהמות וחיות ואם שמם \nאדם ודמות פניה\"ם פנ\"י אד\"ם. ויש ויתכן שמי שהוא בחור שלם יתקרב לפני זקנותו אל \n"},{"index":6,"he":"מעלת הזקנים הנזכרים, מפני קרבת הזמן שביניהם ורוב הלמוד המופלא. וגם יש נערים \nמתקרבים אל מעלת הבחורים מפני זאת הסבה בעצמה. אבל הגיע הנערים אל מעלת הזקנים זה \nנמנע מפני רחוק הזמן שביניהם ומיעוט הלמוד. ולפיכך אם תרצה שיתאמת לך דבר מכל מה \nשאומר אותו לך אל תכחיש מה שאין לך יכולת להכחישו. אבל בקש מופת על מה שנאמר לך אם \nתרצה לדעת אמתתו, וקבל הקדמותיו הראויות לו. ואם יש כח במלמדך להביא מופת על מה \nשמסר לך בקבלה קבל מופתו אחר התבונה, ואם אין בו כח על זה עמוד עם קבלתך עד שיובא \nלך מופת סותר קבלתך: \nועתה אחר שהודעתיך מה שתעשה בכל זה הנני מביא לך מופתים תוריים, על מה שאמרתי לך \nלהורות לך. שהמקשים על דרכי ספר יצירה בעניין האותיות הקשו לשוא ולשקר, והיה זה להם \nמפני חסרון השגת סתרי הספר ומפני רוב עומק דבריו, ומפני היות העניינים הנזכרים שם \nדברים נמצאים ונגלים לחכמי השכל האלוהי אשר הם הנביאים לבדם, ונעלמים ונעדרים מכל \n"},{"index":7,"he":"חכם זולתם באמתת עצמם, רק בקבלה נודעים היו לקצת חכמי ישראל לבד בקבלם המאמרים ההם. \nואחרי כן אדבר גם כן במדות במקצתם ויושלמו בסוד השם. ואומר עתה על ענין האותיות \nתחלה, שהכתובים בספרים הם סימנים לבד, והנזכרים בפיות הם סימנים גם כן. אבל ההבדל \nשביניהם כי אות א' הנכתב הוא סימן מוסכם. ואפילו אם הוא נבואיי מוסכם הוא. אבל \nהנזכר במבטא היוצא מן הגרון א' הוא מוטבע ואינו מוסכם, ואם כן אינן דומים. והנמצא \nבלב הוא מושכל אבל לא יושכל אלא מפני שהוטבע בלשון. והמוטבע בלשון לא יצא לפעל \nלעולם אלא מפני המוסכם. כי המוסכם קודם למוטבע בזמן והמושכל קודם לשניהם במעלה, \nוהדבור האלוהי הנבואי קודם לכולם במעלה ואינו נופל תחת הזמן, ואין דמיון בינו ובין \nהאחרים השנים, כל שכן שאין ערך ביניהם. ואמנם הוא שפע שופע מהשם ית' תמיד. על כן \nמובן, בין יהיה א' מורה על אלוהים, בין יהיה מ' מורה על מלאכים, בין ש' מורה על \n"},{"index":8,"he":"שדים, שכל המציאות מקבל מאתו ית' הויה ושמירה. ואם היה אפשר שיעדר הכל, הוא לא היה \nנעדר. ואם יחשב העדרו, יתחייב שיעדר הכל מפני שקיום כל נמצא תלוי בו, ואין קיומו \nתלוי בזולתו. ועל זה אמרו החוקרים עליו ית' שמו, שהוא המחויב המציאות בבחינת עצמו, \nכי הוא הסבה הראשונה לכל וכל מי שנמצא זולתו הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו ומחויב \nהמציאות בבחינת סבתו. ואם כן השפע השופע מהשם תחלה הוא הדבר הנקרא דבר יהו\"ה, ועליו \nנאמר \"בדבר יי שמים נעשו\". ונקרא רוח יהו\"ה ורוח פיו, ועליו נאמר \"וברוח פיו כל \nצבאם\". עם היות הקול והרוח והדבור שמות מושאלים, מפני אזני השומעים, עד שיוכל האדם \nלצייר מציאות השם ושהוא המציא כל ממציא וכל נמצא עד האדם שהוא אחרון לכל הנמצאים \nכולם: \nוהנה אמ\"ש, א\"ותיות מ\"ספרים ש\"מות, ואלה הם שנצייר: \nאמ\"ש אחד, ארבעים, שלש מאות: \nאל\"ף מ\"ם שי\"ן: \nאלה הם שלשה דברים שהם נמצאים בכל אות ואות מכ\"ב אותיות חוץ מן הברות שיש לכל אות \n"},{"index":9,"he":"ואות שמניעין אותן והן: \nא א א א א: \nויש להם שמשים ואין זה מקום ביאורן אבל זה המקום הוא מקום האות והמופת, על צורת כל \nהמציאות ועל חמרה ועל הרכבת שניהם יחד. ועל היות במציאות דברים נחים ודברים נעים \nתמיד, ועל היות שם מרכיבים ומורכבים והרכבות מורכבות מעצמים ומקרים נמשכים אחריהם \nלפי מה שהם תמיד. ועל היות שם חיים ומתים ושכלים וסכלים וטוב ורע וברכה וקללה, \nוגמול וענש מורגשים, וגמול וענש מדומים, וגמול וענש מושכלים. והפרטים והכללים עדים \nעל כל מה שאמרנו. ואמנם השם ית' אשר לו נתכנו עלילות, כאשר יצר את האדם בחכמה וברא \nבו נקבים נקבים וחלולים חלולים, וגלוי וידוע לפניו שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד \nמהם אי אפשר להתקיים לפניך אפילו שעה אחת, נקרא על זה בשם רופא כל בשר ומפליא \nלעשות: \nוהנה זאת הברכה לעדות נאמנה שהאדם הוא יצור עשוי בחכמה. ואם כן הנה צורתו צורת חכמה \nוהוא בריה שנקביה הם ברואים וחלולים והיא הצורה השוקעת. והנה קבלה הבליטה גם כן ויש \n"},{"index":10,"he":"לזכר איברי התולדה בולטין ובתוכם נקבים וצנורים שבם עובר הזרע הבולט. ויש לנקבה \nאיברי הקבלה שוקעים וגם הם נקובים. ויש לה איברים לברוא בם מזון הנולד עד שיתגדל \nוהם השדים לינק בם החלב שהיה דם. והנה כל אבר ואבר הוא חלב עם דם שהוא מזונו, והוא \nמזון השדים והשעירים. וזה סוד אח\"ד א'בר ח'לב ד'ם, וזה הוא סוד רופ\"א שהוא בור\"א \nהחכמ\"ה. וסוד כ\"ל בש\"ר, בש\"ר וד\"ם ששניהם מלאכ\"י המו\"ת שהם מלאכ\"י תהו\"ם ומפלי\"א \nלעשו\"ת ומלאכ\"י האיי\"ם לעשו\"ת לשעו\"ת, ואל תקרי האיים אלא החיים ולעשות פלאים בראם. \nואם כן הנה כל אבר ואבר שבאדם הוא אות, כלומר דבר בעל חמר וצורה כאות מן האותיות, \nודומה הכותב אותו לסופר שכותב האותיות. ומנין האיברים יורה על שהמספר המוטבע בם \nהכרחי לפי כונת היוצר. וכן מספר הקשרים שהם קבועים בכל איש איש ממינו. וכן המשקל \nשבכל גוף וגוף נשקל במשקל קבוע, ויוסיף ויגרע. כן באותיות והתמורה ביסודות ובלחות \n"},{"index":11,"he":"הארבע ידועה, וכן באותיות שמשתנות זו בזו וזו בזו. והצרוף להיות זה במקום שהיה בו \nזה, וזה במקום שהיה בו זה, בלחות הפרטיות ידוע ומבואר וכן באותיות. והחיוב שמתחייב \nמאלה החלופים והשנויים מות וחיים, כלומר בריאות הגוף וחלאים רבים רעים ונאמנים \nמובחר לכל, וכן באותיות מות וחיים ביד לשון. וכן שאר הדברים כולם תבינם מאלה \nהנזכרים, ותמצא שכמו שיש בגוף נקב עשוי בצורת אל\"ף על דרך משל, ונקב עשוי בצורת מ\"ם \nונקב עשוי בצורת שי\"ן. מהם מלאים דם ומהם מלאים לחה, ומהם מלאים רוח ומהם מלאים עשן \nושם הכחות שוכנים. כמו כן יש במקום הספרים עניינים ושמות ודברים מורים על שכינת \nהכחות הנעלמים בעולם. ואיני רואה שיש שום משכיל ממשכילי האומות שיכחיש זה כולו, וכל \nשכן ממשכילי אומתינו, דרך המקובלים ממנו כבר התבאר להם זה. והנה כבר התפרסם סוד \nשי\"ן של שלשה ראשים מצד האחד של התפילין של הראש. והוא לרמז על הצורה השוקעת בהם. \n"},{"index":12,"he":"ונודע סוד שין של ארבעה ראשים מצד השני של תפילין של הראש. והיא הלכה למשה מסיני. \nוהוא רמז על הצורה הבולטת של העור. שיש לו ארבעה בתים אשר בתוכם ארבעה פרשיות, שמ\"ע \nוהי\"ה קד\"ש והי\"ה. וסודם ד\"ם ששק\"ע יהי\"ה והו\"ה, ורמז לשנים \"זה היום עשה יי נגילה \nונשמחה בו\". ורמז לשנים \"והי\"ה הוא ותמורתו יהיה קד\"ש\". ורמז ארבעתם בקיימך המצוה \nהזאת כראוי לה בעבורה אתה קדש ליי. והסוד שמעידים עליך זה ארבעה עדים שעל ראשך \nומעוררים אותך על זה ואומרים לך שמ\"א דרכך עלך שכל מדע בראך מראשך עד לבך מלבך עד \nראשך, ועל כן אתה דע ראשך מלבך גם דע לבך מראשך. ולפיכך היו התפילין בשני מקומות \nהגוף בראש וביד כהה כנגד הלב והן כדמות קמיעין בלא ספק. וכבר ידעת אומרם של מניחי \nהתפילין, \"(יהו\"ה) [אדני] עליהם יחיו\" (ישעיה לח' טז') \"ויהו\"ה בראשם\" (מיכה ב' \nיג') אחר אמרו \"ויעבר מלכם לפניהם\" (שם). כי הלב מלך, לב בנפש כמלך במלחמה. ועל כן \n"},{"index":13,"he":"נאמר כל זמן שבין עיניך יהיו שתים כי של יד מניחין תחלה ואחר כך של ראש. וכשחולץ \nחולץ של ראש תחלה ואח\"כ של יד ויש בברכותיהן ובסדרן פליאות: \nוהנה סוד שמ\"ע עם קד\"ש עולה שי\"ן דל\"ת יו\"ד, וסודם קד\"ש וקד\"ש יהו\"ה יהו\"ה וכללם \nתכליו\"ת הרא\"ש שנ\"י בת\"י מקד\"ש. והנה חשבון שנ\"י מלכי\"ם חשבו\"ן ימי\"ם שני\"ם היכ\"ל \nהנשמו\"ת ראש\"י שנ\"ה וכמוהם רבים. ואמנם ידוע כי צורת ד' מצויירת ג\"כ בעור של הראש \nוהרי שד\"י עם צורת יוד שבעור של יד. ואין מקשה על זו הקבלה ואין מי שיכחישנה מכל \nבני עמנו ומי שאינו ממנו אינו ממנינו. והנה אלה אותיות של עור. ועוד קבלה בידינו \nשהמוהל מצייר צורת שד\"י עם אצבעותיו במילה בעת כריתת הברית. וכן עוד בברכת כהנים \nמציירין הכהנים צורת שד\"י באצבעותיהן בשעה שנושאין את כפיהם. וצורת שד\"י היא ב\"ך \nשת\"י וער\"ב כלומר כ\"ב שי\"ב תרע\"ו, שסודם צור\"ת שכב\"ת זר\"ע שד\"י, צור\"ת שד\"י מטטרו\"ן \nשר הפנים. וסוד השם שלם 'צור\"ת שד\"י אד\"י' 'צור\"ת אד\"י שד\"י' 'שי\"ר השי\"ר' 'חמ\"ר \n"},{"index":14,"he":"ראשו\"ן טהו\"ר' 'צור\"ת א\"ש טי\"ט' 'צור\"ת טי\"ט א\"ש' ההויה 'צור\"ה בתו\"ך צור\"ה' 'הכב\"ד \nש\"ר צבאו\"ת'. ה' פעמים כב\"ד הנה חזר ק\"ל. ואתה יודע כי זה טבע כל דבר מתנפש שהוא \nמצד גופו כבד, ובעת קבלו הנפישה בחלל גופו ומכניס בו אויר ומוציא, גם ניזון בד' \nיסודות ומכניס המזון בפנים ומשתנה ומתחולל מדבר לדבר. והקל מתפשט באיברים על שבילי \nהצנורים שהם הגידים הנקובים. והכבד שהוא המותר כשניתך יורד ויוצא וחוזר אל טבעו, \nטיט וצואה ורפש וזבל מוסרח וטפות מוסרחות. ויש עוד נקבים אחרים שמוציאים המותרות כל \nאחד לפי מה שעולה אליו הליחה. כגון חורי האזנים וחורי הנחירים והעינים והפה שהם \nשבעה שערים, עם היות כל הגוף חלול ונקוב בסוד נבוב לוחות. והשער לעד אחד והזיעה לעד \nשני והשחין ומיניו לעד שלישי, כי אלה מתפשטים בכל הגוף. ואע\"פ שהשער באלה האישים \n[מעט] והרבה באלה האחרים, והזיעה לעתים מתפשטת בכל הגוף ולפעמים במקצתו. ויש מי \n"},{"index":15,"he":"שמזיע הרבה ויש מי שמזיע מעט, וסבת זה המזג. וכן השחין והגרב יש מי שימצאו בגופו \nרבים ובמעט מתמידים, ויש מי שלא ימצא לו כי אם מעט ובזמן רחוק, וסבת זה לפי הרוב \nהוא המזון. כי המתפרנס מדם טוב שהוא מזון טוב איך יהיה לו כי אם דם טוב שהוא אשר \nממנו ניזון. והמתפרנס מדם רע שהוא מזון רע איך יתחייב ממנו כי אם מה שהוא, והוא ד\"ם \nר\"ע. וכל האומר בלבו א\"ש ד\"י הוא אד\"ם ר\"ע. וסוד א\"ב שד\"י יצ\"ר טו\"ב באד\"ם ר\"ע, ועל \nכן רחמי\"ם באד\"ם טו\"ב בר\"ע והם החד\"ש החד\"ש החד\"ש המעב\"ר מרב\"ע רבעי\"ם. על כן שנ\"י \nהדרכי\"ם שהם גורלות יגלו קצת ע\"ץ הדע\"ת המשתף יצ\"ר הטו\"ב באד\"ם ר\"ע, גם יצ\"ר הר\"ע \nבאד\"ם טו\"ב. וזה סוד גדול מאד והוא מפור\"ש בצור\"ת שד\"י והוא סוד ע\"ץ הדע\"ת, אשר \nשמ\"ו טו\"ב ור\"ע כי שמ\"ו באר\"ץ והוא ש\"ם פרט\"י והוא פנ\"י צבאו\"ת בע\"ץ חיי\"ם באו\"ת. \nוהנה ע\"ץ הדע\"ת את\"ו הברכ\"ה כי דבר יי אתו מצורף ברשו\"ת שד\"י, והוא צורה מחמרי\"ם \n"},{"index":16,"he":"והוא א\"ב מתנוע\"ע וציר\"ו הצור\"ה: \nוידוע שהדברים מתגלגלים עד אין סוף אבל מחכימים את האדם תמיד. ומן הבא אחר זה החלק \nשל אוצר תתעורר אל מה שלא תוכל להבינו מזה, מפני שאלו כולם הובאו בדמות התחלות \nושרשים למה שיבואו אחריהם. כי הענפים נולדים מן השרשים עם העלים שלהם ורוב השרשים \nאינן ראויים לאכילה ולא הענפים והעלים. וברבעך ענפי\"ם עלי\"ם וענפי\"ם תמצא שרש המוקף \nמכל. ואמנם מציאות הכוכבים ברקיעים השבעה ובגלגל השמיני כבד מאד לדעת חיוב מציאותם \nעל האמת. ואמנם היות הרקיעים כולם, העליון המקיף מעולה מן המוקף ופשוט ממנו, כבר \nהתבאר שהוא כן. ואמנם שני העולמים הנזכרים האלה, כל מה שנמצא בראשון העליון מהשכל \nהראשון עד האחרון, אשר עולמם עולם המלאכים ומציאותם וקיומם מהשם יתע'. כל אחד ואחד \nמהם שכל משכיל ומושכל וכולם בלתי בעלי חמר אבל הם צורות. ועצם כל צורה וצורה מהם \nנבדלת מחברתה במעלה. וכל מה שנמצא בשני האמצעי מהכדור המקיף הראשון עד הכדור המוקף \n"},{"index":17,"he":"האחרון הוא בעל שכל בפעל. וכל אחד ואחד מהם הוא משכיל בפעל בעצמו. וכל מה שלמטה \nממנו הוא מושכל אצלו בפעל. ואמנם ההבדל שבין שני העולמים גדול מאד, כי הראשון אין \nחמר לנמצאים בו ולא צורה ממין הצורות החמריות. ואם כן לא יקרה לכללו ולא לדבר ממה \nשבו מכל מה שיקרה לשני. כל שכן שלא יקרה לו דבר ממה שיקרה לשלישי, שזהו עולם השפל \nאשר אנחנו ממנו ובו. אשר נדבר בו במקומו הראוי לו והוא בט' ובי' של עדן. וכן גם כן \nלא יקרה גם כן לשני דבר בעצם מכל מה שיקרה לשלישי, אבל אם יקרה לו דמות ממה שיקרה \nלזה יהיה כחלק מחלקיו ובזמן רחוק ובמקרה, חוץ מן הירח שיקרה לו מה שקורה לתחתונים \nבמקרה תמיד וכן לחלקי התנועות. כי החמר בתנועת חלקיו דומה לתנועות הגלגל באנה שהן \nתנועות חלקיות: \nואחר שהדבר הזה הוא כן, איך יש דרך למי שהוא מין מיוחד (נפחד) [נפרד] מכל מה \nשבעולמו, אשר שכל פרטיו הוא בכח בם. והמוציאו מן הכח אל הפועל הוא הפועל האחרון \n"},{"index":18,"he":"שבעולם השלישי. והמניע חמרו הוא הכח המשותף מהשכל הפועל ומגלגל הירח. והמניע צורתו \n"}]}
