{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-35","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":35,"title":"קטע 35","hebrewTitle":"קטע 35","segments":[{"index":1,"he":"ענין המשפט \"אל אמונה ואין עול\" מפני מה מפני שהוא \"צדיק וישר\" ומיד קשר עליו \"כי \nשם יי אקרא הבו גודל לאלהינו\". וא\"כ נתלה הכל בידיעת השם וכן סוד \"ידעתיך בשם\" \n(שמות לג' יב'). וכן בודאי אנו אומרים אנה השם אנא בשם, וענין היות שם בצורת שומא \nוצורת סימן הכל אחד. כי שם אברהם כולל ענין כל הגוף הזה שנקרא ככה. ודע כי בלשון \nיון קורין למקום הקרוב שימ\"א ולרחוק מקרי\"א ושניהם שוין בגימטריא. כמו רחו\"ק וקרו\"ב \nבלשוננו ששניהם שוין בגימטריא, וכן אנדרוגינוס זכר ונקבה שוין. והנה שם כמו שם שהוא \nמקום, והחכמים אומרים יש שם כלומר יש במציאות ויורה על מקום. וכמו שהמקום מקיף בדבר \nכן השם הוא מקיף בשם הנקרא בשם. והנה יהיה שם כמו מקיף, ויהו\"ה כמו שמא, דבר מסופק \nשאין קריאת שם מחייבת מציאות, אבל מציאות מחייבת קריאת שם לנמצא להבדילו בשם משאר \nהנמצאים שגם הם אנשי שם. ועוד לפי דעתי נקח שם מורכב מן יש ומן מה, כי ראשית כל \n"},{"index":2,"he":"השאלות על מה שסופק אם נמצא אם לא נמצא היא מלת יש. כמו שישאל שואל יש נביא בעיר \nהזאת, וישיב המשיב יש. ועוד ישאל מה שמו, וישיב אברהם. ועוד ישאל איך עניינו, וישיב \nמחבר ספרים. ועוד ישאל למה, וישיב להחכים בהם בני אדם עוד שישובו נביאים כמוהו \nוכיוצא בשאלות אלו רבות, עד שיודע כל דבר על בוריו עם השמות. סוף דבר עניין היותנו \nאנחנו קוראים את השם בשם, או משה שאמר ליראה את השם הנכבד והנורא, הוא מפני שבכל מה \nשאפשר לאדם לחבר אותיות ולקרוא דבר נמצא בשם, ויהיו בתכלית המיעוט, לא היה זה אפשר \nלפי לשוננו בפחות משתי אותיות. וא\"כ היה לבחור מהם אחר שהם כ\"ב אותיות שתי אותיות \nמעולות, ולפרש יותר שלש ולפרש יותר ארבע. ולפיכך נבחרו תחלה שתים והם י\"ה: \nונבאר העניינים ונאמר כי לפי המוצא הטבעי י' נזכר עם ה' נקודים שהם י י י י י והנה \nאלה אם נקחם על דרך קריאה לא יספיקו להורות הכונה אבל צריך ללקחם על דרך הבנה \n"},{"index":3,"he":"שהקריאה נמצאת בעבור ההבנה, ואין שום הבנה בעבור הקריאה ובלתי הבנה תהיה כל קריאה \nלבטלה. ואפילו כשיקראו איש אחד בשמו אם לא יבין שקורין אותו לא יענה ואפילו בשמעו \nקול גדול מדבר. וא\"כ תהיה הקריאה אצלו לבטלה, ועל כן צריך שיוסיפו לקרוא אותו עוד, \nעד שיבין שהוא נקרא ואז ראוי לענות ולשאול לקורא למה הוא קורא. א\"כ אין קריאת השם \nמספקת לא לקורא ולא לנקרא, עד שישתתפו שניהם הקורא והנקרא בהבנת הכונה שבעדה היתה \nהקריאה. וכך יקרה בין הממציא והנמצא שצריך הנמצא שהוא הנקרא להיותו יודע למה נמצא \nומה בינו ובין ממציאו, עד שתהיה כונה אחת לשניהם במציאות הנמצא. וכן צריך הנמצא \nלהיותו עוד שואל לממציאו למה המציאו, עד שיודיענו ג\"כ כונתו. וראוי לו שלא לסמוך \nבזאת שאלה על זולתו אם אפשר שיודיענה לו ממציאו. ולפיכך ישוב הממציא נקרא מהנמצא \nוכשיענה לו ויודיענו כונתו יהיה דבר נכון לשניהם. ואמנם כמו שאמרנו כי האות האחת \n"},{"index":4,"he":"מנוקדת בה' נקודים כן האות השנית ג\"כ. ה ה ה ה ה וככה יקרה לכולן, אבל אנחנו מדברים \nבאותיות השם לבדם. והנה נבחרו עוד שתי אותיות אחרות ליחד בהם שם השם, וראוי כן \nלנקדם בה' נקודים ו ו ו ו ו וככה ג\"כ זאת האחרת. כי ארבע אותיות הקדש הן שהן קדש \nקדשים מפני שנבחרו להיותם בטבע נעלמות לפי לשון הקדש. ואמנם הרביעית שמצאנוה שהיא \nהשנית בעצמה, היא ג\"כ זו א א א א א . וידוע כי הנעלם מן הא' הוא אל\"ף. והנה יגיע זה \nהסוד הנזכר אל נ' ואל כה' ואל ה' לפי המספרים בכלל. ואלה האותיות אשר הושמו בשם \nלהכנה הם ראויים לכהנה. ואמנם עד מספרים יוכפל הכ\"ל ויעלו ק\"י והוא דמיו\"ן כי ממנו \nואילך ישולשו המספרים אבל עדיו הגיעה תכלית השניות, ויהיה סוד כל אחת כך. י' הוא ו' \nהיא ו' היא י' הוא י\"ו ה\"א והנה השמות השלמים שבהם הם ד' ועלו ד\"ק ונוספו ב' עם ד' \nששניהם ו' והנה ימ\"י מסבבו וסודו גלג\"ל ד\"ם והוא נ\"ס ע\"ם. וא\"כ הנה הוא דמינ\"ו והוא \n"},{"index":5,"he":"דמני\"ו מדינ\"ו ונקרא דומנ\"י. ואלה האדונים אדנ\"י ה\"ם כל מזגי והנו זיו הלבנה והנה \nאלו החיים אשר באו מכח אלו\"ה חכ\"ם וככה יהיה אהו\"י נגל\"ה אחר היותו נעלם. ואין ספק \nשאלו הם האותיות שראוי שיקרא השם בם כלומר אחר שמתחלה היה סוד\"ם נעלם ואחרי כן \nנגלה. וכן ענין הקב\"ה בעצמו ר\"ל כי טרם שידעהו המשכיל יהיה נעלם ממנו ואחר שידעהו \nיהיה נגלה לו. ועל כן הכתובים (ומידים) [מעידים] שהשם מתגלה לנביאים אחר היותו נעלם \nמהם כאמרו \"וירא אליו יי\" \"וארא אל אברהם\" \"וירא אליכם כבוד יי\" ואין להם חקר. הא \nלמדת שלפי זו הדרך זהו השם המפורש הראוי לקרא השם בו, והוא שם המיוחד לו יתע' לבדו. \nואמנם שאר שמותיו המתחלפים יש לכל אחד ענין מקריב לידיעתו יתב' ושאר השמות הגנוזים \nהנעלמים מרוב החכמים וכל שכן מכל ההמון, והם אשר לא באו מבוארים במכתב כלם מורים \nג\"כ דרכים מקריבים לידיעת אמתת המציאות. ועל כן נתקדשו על שאר השמות. ומפני היות \n"},{"index":6,"he":"האותיות הקדושות האלו הארבע יסודות לכל הדבור בהיותם נמצאות עם כל מבטא בהכרח, \nיצטרכו להיות שרשים ושמשים. והיו לפי מספרם ראש תוך סוף. הראש הנו א' ויורה על סוד \nהבכור ועל כל ההתחלה ועל צורך פדיון הבן הבכור מיד הכהן שהוא משבט לוי שכלם נחלה \nלשם והוא שבט שלישי ראובן שמעון לוי. והוא סוד הראות והשמע והדבור, שהוא הלוי בסוד \nהירח והקרבן, הבא על יד שבט השלישי בעל השלום. כאמרו \"הנני נתן לו את בריתי שלום\" \nכסוד ברכת כהנים המשולשת \"יברכך יי וישמרך\" \"יאר יי פניו אליך ויחנך\" \"ישא יי פניו \nאליך וישם לך שלום\" כי השם משלש בברכה ההיא וקראוה בשם הדבור הראשון כמו שנאמר \n\"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם\" ברכה שניה והיא חכמה לדעת את השם בה כמו \nשנאמר \"ברכת יי היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה\": \nוהנה הברכה והשמירה והמאור והחן והנשיאה והשלמות כלן עניינים מתחייבים מידיעת שם בן \nי\"ב. ועל כן אמרתי בראש הספר הזה בהקדמה שראוי לפדות הבן הבכור שהוא בדמות א', \n"},{"index":7,"he":"כלומר אחד יחיד מאחד פשוט והוא השכל באמת כמו שרמזתי שם. ועוד אמרתי בראש החלק \nהראשון של זה החבור בא' של אוצר בענין י' ספירות בלימה ענין הברכה הנזכרת. וצריך \nהכהן המברך להיותו מבורך תחלה בברכות האמורות בברכת כהנים בביאור והן שש ברכות \nמתחייבות מג' שמות שהם ג\"כ ששה. וסוד שלש ברכות להט החרב. ואמנם הברכה היא חכמת \nידיעת השם הראשון שנחלק לשני חלקים, ועל כן תהיה השמירה מתשלום הידיעה בו. ואמנם \nהנשיאה ההיא הפנימית שהוא ענין השפע השכלי בהגיע אדם לקבלה מיד יתחייב ממנה החן \nמשני השמות יחד. ואמנם הנשיאה ההיא הפנימית גם כן היא העילוי וההתנשאות עם ידיעת \nהשם השלישי והשלום מהשגת השלמות: \nוזהו סוד השלשה שמות: \nי הוה י הוה י הוה: \nפירוש הסבה העשירית היא תמיד נשאית והיא האצילות האחרונה המתחייבת מן הסבה הראשונה \nהנפרדת. וגם היא אצילות נבדלת והשגחתה ופעלתה עד העשירית אשר ממנה כל נמצא הוה. \n"},{"index":8,"he":"כלומר המציאה וחדשה והתמיד חדושה ומציאותה בצלמה וכדמותה. ודע כי הראשונה מוחלמת \nוהשנית מושרקת והשלישית מוחרקת, להודיע שהראשונה המעלה העליונה והשנית בשנית \nוהשלישית בשלישית. ועל היותה הברכה על ידי הכהן שהוא כהן לוי וישראל והוא הכל. \nונשיאות כפיו לישר המדות בכח הספירות, ועל זה היה ראוי ענין המעשר ליחדו לשם ג\"כ. \nודע שרמז האצבעות לספירות (...) והכרובים ומפני להט החרב המתהפכת. כי יצר אשה וקטן \nשמאל דוחה וימין מקרבת, וכשישראל עושין רצונו של הקב\"ה השמאל נעשה ימין. כי צדק \nבימינו ומשפט בשמאלו, שנאמר \"צדק ומשפט מכון כסאך\" (תהלים פט' טו'). והמדות הידועות \nמדברי משה רבינו ע\"ה ומדברי הנביאים ע\"ה ומדברי החכמים ז\"ל. ועם כל זה צריך לדבר \nבהן בזה המקום כאשר יעדנו, כי זה מקומו בלא ספק ונשלים ענייניהן בחותם בתוך חותם: \nודע כי כל מה שנדבר במדות האלהיות לא יהיה אלא על דרך דברה תורה כלשון בני אדם, או \n"},{"index":9,"he":"על צורות דמיונות ועל דרך משלים וחידות, או על דרך שמות משותפין או על דרך מדותינו \nהנמצאות. ואחר שהדבר כן תדע מזה שהשם יתע' אשר המציא הכל המציא העניינים כלם לפי \nהראוי, לא הוסיף לדבר יותר מן הראוי לו ולא גרע מדבר מה שהיה לו והשוה השווים כולם. \nואם יראה במקצת הבריות שגרע או הוסיף עם ההשתכלות הטוב ימצא שמה שגרע לפי הנגלה היה \nמפני התוספת, ומה שהוסיף היה מפני הגרעון, והשווי מכריע בין התוספת ובין הגרעון. \nואמנם ראוי לומר שכל נמצא הוא גרוע בערך אליו יתע' או נוסף, והוא יתע' לבדו הוא \nהדבר שאין בענייני עצמו כי אם עצמו. ועל כן אמתתו בלי תוספת ומגרעת כי השנוים הם \nמהם. וראשית המקרים המשיגים לגופים אחר היותם בעלי קצוות היא התנועה המשתנה בנקודות \nהנטיות והירידות והעליות. ויקרה לחמר הראשון התחתון שיחליף צורותיו כמו שיקרה לגלגל \nעם תנועותיו במקרה האנה בכלל זה, שבזה תנועותיו הכלליות לא הוות [ולא] נפסדות, וגם \n"},{"index":10,"he":"בזה תנועותיו החלקיות מתחדשות והוות ונפסדות, ובזה צורותיו החלקיות מתחדשות והוות \nונפסדות. וזו היא בעצמה דרך המדות שבהן העולם השפל נידון, כי המדות הכלליות הנזכרות \nבתורה על מספר י\"ג הן קיימות וחלקיהן מפני שפועלים בחלקים ג\"כ הן הוות ונפסדות \nבחלקים. ואמנם הנזכרות בתורה שהן \"יהו ה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, \nנצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פ קד עון אבות על בנים ועל בני \nבנים על שלשים ועל ר בעים\" (שמות לד' ו'). הנה נודע מהם כי י\"א מדות מהן הן כלם \nמדות רחמים בכלליות, אבל ב' מדות מהן והן האחרונות הן מדות הדין והן, לא ינקה, \nפוקד, וכן תרגם אונקלוס ונקה סלח לדתיבין לאוריתיה, ותרגם לא ינקה ודלא תיבין לא \nמזכי. והסתכל שאין זכר לשון סליחה בראשון עם התשובה כי אין סליחה אלא אחר העון \nוהחטא, כמו שנאמר \"וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו\". וזכר בשני לשון זכר כי אי \n"},{"index":11,"he":"אפשר לזכות בלי תשובה שהיא מדת התבונה הנולדת ממדת החכמה ומשתוה לה ודבקה עמה והיא \nהיא. והיא גם היא נולדת מן המחשבה הנקראת כתר עליון, וקראוה ספירה ראשונה והחכמה \nשניה לה והיא היא, והבינה שלישית לה ושלשתן שלש ספירות והן שלש מדות הראשונות שסודן \nיהוה יהוה ההויה, כלומר המחשבה מחכמת הבינה כלומר שהמחשבה השכלית מביאה את הנפש \nהמשכלת להיותה חכמה עד שתבין בעצמה צורך התשובה, שהיא דומה על דרך משל כמי שיצא \nמארצו עירום מבלי לבוש ורואה בדעתו הכרח לשוב אל ארצו ואל מולדתו ואם הוא חכם משתדל \nלבלתי שוב ערום כשבא, אבל לבוש כלים נאים והגונים לו עד שישמחו כל רואיו בו. כן \nהנפש בהתחכמה עם רוב המחשבה יודעת לתקן בעצמה מדות התשובה שהן דעת ובינה והשכל. \nוכשהנפש מבינה מיד מגיעים אליה רחמים וחנינה מהשם שהוא מרחם על השבים המבינין וחונן \nלהם דעת, כי הוא חונן הדעת בצורת חן ורחמים ומאריך אפו לאברי הגוף שהביאו את הנפש \n"},{"index":12,"he":"לחטוא, ובסוף גובה מהם דינו ושולחם ביד הכלל שממנו היו באמרו \"וישב העפר על הארץ \nכשהיה\" (קהלת יב' ז'). והאלהים שנתן הנפש לוקחה ומשיבה אליו בתשובה באמרו \"והרוח \nתשוב אל האלהים אשר נתנה\" (שם). ומרבה חסד ואמת לשני העניינים, לחי ולמת שמשיב כל \nאחד מהם לעניינו הראוי לו. ונצירת החסד היא כללית לפי האלפים שהם אלפי החלקים, כי \nההשגחה האלהית באנושות היא לכל אדם בכלל ונפרטת ונבדלת להיותה בישראל על צורה \nמיוחדת. ועוד נחלקת להיותה בשבט לוי מיוחדת מהישראלית ובכהן מיוחדת מהלוים ובנביא \nמהם סגולת הסגולות, והיא בכלל לאלף דור, כאמרו \"דבר צוה לאלף דור\". וכתיב \"ועשה חסד \nלאלפים לאהבי\". ונשיאת עון וחטאה היא מדה אחת בדמות סליחה ומחילה וכפרה שהנשיאה \nכוללת את כלן. ושם נשיאה משותף לעניינים רבים מאד. ואמנם הרמוז פה כמו \"ונשא השעיר \nעליו את כל עונתם אל ארץ גזרה\" (ויקרא טז' כב'). כי אין העון גוף שיוקח מזה ויתנוהו \n"},{"index":13,"he":"לזה ויוליכהו, אלא כיון שנסלח מזה ונתן זה הגוף כפר תחת זה יראה מיד שזה לקחו מיד \nזה, ומה שהיה מקבל זה מהענש קבלו זה, וזו היא כפרה מלשון כפר. ונקה לא ינקה פירש בם \nהמורה פירוש מדת רחמים כמו, ושרש לא ישרש כלומר לא יאבד השרש כמו ונקה לא אנקך. אבל \nאונקלוס לא פירש אלא כמו שאמרתי לך והוא הראוי, גם הפקידה נזכרת בפעלתה לארבעה \nדורות כמו שאמר הרב. כי מה שאפשר לחיות לראות מן התולדות לשום אב הוא שיראה בניו \nובני בניו ובני בני בניו הרי הם עמו ד' דורות. ואמנם זה בזמן שמעשה אבותיהם בידיהם \nכמו שתרגם אונקלוס, מספר חובו אבהן על בניו מרדין על דר תליתאי ואל דר רביעאי. אבל \nאם לו ימרדו הבנים באבות איש בחטאו יומתו כי אין מיתה בלא חטא. והסוד כשיחטאו \nהיסודות ימות האדם כשאינו מושגח ממה שלמעלה ממנו ואינו נשמר משומרו, אבל אם הוא \nמושגח והדין נותן שישמר ינצל כי יש עליו מלאך מליץ והוא אחד מן הכחות המבריאים \n"},{"index":14,"he":"שיגבר על המחליאים וירפא זה החולה ויחיה בכח עליון, וזה יקרה פעמים שלש ובסוף יסוף: \n\nוידוע שהנקודה היא המדה הקטנה של כל מדור והיא השיעור הקטן שאין קטן ממנו בכל \nהעניינים. והקו המקיף בכל אין גדול ממנו בכל השיעורים הנמדדים. ומה שבין הנקודה \nוהקו הוא משוער עם הקו או עם נקודה וגם בשניהם יחד. כי יערב העניינים אליהם ויאמר \nעליהם בהצטרף אל אלה גדולים בערך וקטנים בערך, ויהיה כל המציאות הגופני הזה כלומר \nהשמימיי והארציי זה בתוך זה וזה בתוך זה. ותהיה הנקודה בדמות אחד במספר על דרך משל, \nויהיה הקו בו בדמות אלף על דרך משל. כי אחד הוא מה שבו ישוער כל המספר, ועשרה או \nמאה או אלף הוא המספר המקיף, כי רבבה מלשון רבוי. ואם כן הרב והמעט הוא י' וא' לפי \nזו הדרך. ועל כן נתהפכו הצורות להיות י' כצורת נקודה קטנה, וא' כצורת גוף שלם, ויש \nלי' ראש וזנב כלומר ראש וסוף ג\"כ, וכן ראשו למעלה וסופו למטה. ומזה ידענו כי הקו של \n"},{"index":15,"he":"הגלגל המקיף בכל הוא ראש לכל הגופים, והנקודה שהיא בארץ היא סוף לכל הגופים, ומה \nשביניהם מקיפים זה את זה, ולפי המקיפים והמוקפים היו המדות. ותבין זה מן האדם מגופו \nומכחותיו, כי יש גוף מעולה וגוף פחות, המעולה הראש, והפחות ברגלים ומה שבאמצע מעולה \nופחות בערך זה אל זה. והכחות יודיעו המדות וגם הם משוערות ונמדדות, כי החושים שהם \nכחות חיצוניות גם בהם מעולים ופחותים ונערכים בערך זה אל זה. ומי שלא ישער זה לא \nישער מדותיו, כל שכן שלא ישער מדות אלהיו ולא יכיר ולא ידע משפט אלהיו. ועל כן צריך \nלשער המדות בערך סדרי הגוף, והאברים הקשים יורו על המדות הקשות, והרכים יורו על כל \nהמדות הרפות, וכאשר בגוף כן בעולם. על כן מצאנו סוד שמ\"י שוקים מתנים ירכים, וסוד \nזכר\"י זרועות כתפים רגלים ידים: \nוידוע שבמדה שאדם מודד בה מודדין בו או לו. והנה אברהם מדד במדת החסד ובמדת החסד \nמדדו בו, שנאמר \"ועשה חסד עם אדוני אברהם\". יעקב מדד במדת האמת שנאמר בשניהם \"תתן \n"},{"index":16,"he":"אמת ליעקב חסד לאברהם\". יצחק מדד במדת הדין ומדדו בו במדת הפחד שהיא מדת הדין שנאמר \n\"וישבע יעקב בפחד אביו יצחק\". ונאמר עוד \"ופחד יצחק היה לי\" והיא מדת הגבורה. והן \nשלש מדות גופניות החסד הפחד והאמת, ונולדו משלש רוחניות מהחשוב ומההתחכמות \nומההתבוננות. כי עם המחשבה ימצא אדם עצמו שנעשה לו חסד במציאותו. כמו שנאמר על \nהמצאת העולם \"כי אמרתי עולם חסד יבנה\" \"ובחסד עולם\" \"וחסד יי מעולם ועד עולם על \nיראיו\" \"חסדי יי כי לא תמנו\" \"הודו ליי כי טוב כל\"ח\" \"ולך יי חסד\". ואין להם קץ \nכמעט לפי מה שיורו על מדת החסד. והיא באה עם קצת המדות משותפות ומצטרפות, וגם כל \nהמדות או רובן ככה. ובמצוא האדם חסדו של השם עמו בעבור שהמציאו, ויראה כי החסד אב \nרחם שרחם השם על התחתונה ושם כח בזרע שיקבלהו הרחם, והוא כדמות החמר ששם בו כח לקבל \nצורות משתנות, מיד יצחק בלבו וישמח עם זה האב אשר אהב להמציאו רם על כל שנמצא \n"},{"index":17,"he":"בעולמו. ויירא ופחד ממדת הגבורה והיכלת העצומה שסדרה זה הסדר, כמו שנרמז על זה \n\"עבדו את יהוה ביראה וגילו ברעדה\". ואחר זה יוסיף עיון וימצא סופו והוא עקב ימיו \nולא ישתוק מן האמת אבל יעקב את המעשה שהוא אחיו וידע שיכול לקחת מידו הבכורה \nוהברכה. כמו שנרמז על זה \"טוב ללכת אל בית אבל מ לכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל \nהאדם והחי יתן אל לבו\" (קהלת ז' ב'). והמדות הן מופלאות ונאמר עליהם עניינים רבים \nמספיקים בספרים אין להם חקר: \nואמנם שתדע שהתחלת כל מדה מנקודה כמו שהתחלת הנער הלומד מאות, וכל ההשגות א\"כ יתרבו \nמהנקודה ומתחלק. ובחבר חלק אל חלק ויהיו שנים וחלק לשנים ויהיו שלשה וחלק לחלקים \nרבים עד שישובו כל החלקים כלל אחר. כמו י' שהוא כלל שהתחייב מהרכבת מה שקדם לו \nומורה על קבוץ העשר ועל אסיפת כחות המלכות ושמה קהלת יעקב, שנקרא י' שראל י' עקב \nכלומר י' סוף, אז ראוי לומר א\"כ שראוי היה שיהיה אות י' שהוא הכל עם היותו סוף ראש \n"},{"index":18,"he":"לשם השם, ובהיות אחריו ה' יורה שמה שנמצא ראשון לכל הדברים הגולמיים שעליהם יורו \nהשמות והם יורו על הנעלמות, הוא דבר שלם וחצי שלם בערך י' אל כלל המספר, ובערך ה' \nאל י' שהוא חציו. וראוי ג\"כ להיות אות א' ראשונה כמו שהיא בשם אהי\"ה שגם הוא יה\"ו. \n"}]}
