{"id":"kabala-cbd3da1792e9-1-4","bookId":"kabala-cbd3da1792e9","part":1,"torah":4,"title":"קטע 4","hebrewTitle":"קטע 4","segments":[{"index":1,"he":"שביעית, כאמר דכתיב \"את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו\" (ויקרא יט' ל'), ומאי ניהו מדה \nשביעית, זו מדת טובו של הקב\"ה. ומאי טעמה אמר את שבתותי תשמורו ולא אמר את שבת\"י \nתשמורו, אלא משל למלך שהיתה לו כלה נאה וכל שבוע ושבוע מזמינה יום אחד להיות עמו. \nוהמלך יש לו בנים נאים ואוהבם, אמר להם הואיל וכן היא, שמחו איתה גם כן ביום שמחתי \nכי בשלכם אני משתדל ואתם גם כן הדרו אותי. ואחר זה אמר בדמות שואל, ומאי טעמה זכור \nאת יום השבת ושמור, זכור לזכר ושמור לכלה. ומאי טעמה ומקדשי תיראו, שמרו עצמכם \nמהרהור, שנאמר כי מקדשי קדוש הוא. ולמה, כי אני יי [מקדשכם] בכל צד. ומאי טעמה \nאמרינן על כל מה שברא [וכו'] חי העולמים, ולא אמרינן מה שבראת, אלא אנו מברכין \nלהקב\"ה שמשפיע חכמתו לחי העולמים זה והוא נותן הכל. ומאי טעמה אמרינן אשר קדשנו \nבמצותיו וצונו ולא אמרינן וקדשתנו וצויתנו, מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות \n"},{"index":2,"he":"כולן, וברחמיו עלינו נותנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה. ומאי טעמה, כי בשעה שאנו \nנזכה בעולם הזה לעולם הבא שהוא גדול ובידו אוצרות הנשמות, ובשעה שישראל טובים \nהנשמות זוכות לצאת ולבוא לעולם הזה, ואם אינם טובים לא יצאו, והינו דאמרינן אין בן \nדוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, מאי כל הנשמות שבגוף הוי אומר כל הנשמות שבגוף \nהאדם ויזכו החדשות לצאת ואז בן דוד זוכה להולד. היאך, כי נשמתו תצא חדשה בכלל \nהאחרים. משל למלך שהיה לו חילות, והשלים המשל בענין \"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם \nכ'ע'כ'מ'פ'י'י'ה' (כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם)\" (דברים ח' ג'). ואמר שם ומאי \nניהו מוצא פי יי, הוי אומר יחיה בתורה דהיינו מוצא פי יי: \nאמרו מכאן ולא עם הארץ חסיד, אם עליו (על הקב\"ה) אינו גומל חסד איך אפשר לו להקרא \nחסיד. ואע\"פ שמתחסד עם הבריות והוא עם הארץ לא חסיד יהיה. ובמה מתחסד עם קונו \nבתלמוד תורה, שכל הלומד תורה גומל חסד לקונו דכתיב \"רוכב שמים בעזרך\" (דברים לג' \n"},{"index":3,"he":"כו'), הוי אומר כשאתם לומדים תורה לשמה אזי אתם עוזרים לי ואני רוכב שמים ואז \n\"ובגאותו שחקים\" (שם) ומאי שחקים הוי אומר בחדרי חדרים כדמתרגמינן ומימריה בשמי \nשמיא, הילכך לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על כל מוצא פי יי שהיא תורה שיצאה מפי \nיי עליה יחיה האדם. ועוד אמר שם מאי דכתיב \"החכם יענה דעת רוח\" (איוב טו' ב'), ומאי \nניהו דעת רוח אלא דעת שקרוב לרוח, דכתיב \"ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה\" \n(ישעיה יא ב'), חכמה ואחריו בינה ובבינה עצה וגבורה ודעת ויראת יי. והאמרת לן שעצה \nזו גמילות חסדים גבורה זו מידת הדין דעת זו אמת וכן הדעת שבכחה יודע האדם האמת יראת \nיי היא אוצרה של תורה והיינו דאמרית אנא אלא שזו למעלה דאמר ר' עקיבא כל מה שברא \nהקב\"ה ברא לנגד שנאמר \"גם את זה לעומת זה עשה האלהים\" (קהלת ז' יד') ומאי ניהו \nאוצרה של תורה דכתיב \"יראת יהוה היא אוצרו\" (ישעיה לג' ו'). לפיכך צריך אדם להיות \n"},{"index":4,"he":"ירא שמים ואח\"כ ילמוד תורה, משל לאדם שבא לקנות דבש תמרים ולא הוליך כלי להביאם \nוכו': \nהנה כבר גלגלתי לך מה שכתוב בספר הבהיר מענין זה שאנו בו, והורתי לך שגלה לנו \nבדבריו אלו, סוד חי העולמים ומהותו וסוד משיח בן דוד נתגלגל בעיבור בסוד הנשמות. \nולא עוד אלא שגילה סוד החיים הנצחיים, ואמר שבסתם מוצא פי יי שהיא תורה שיצאה מפי \nיי, וגלגל עלינו עוד סוד דעת רוח עם שאר המדות עד יראת יי שהיא אוצרה של תורה. ואחר \nזה אינך צריך להערה אחרת בענין זה עם מה שקדם לך מידיעת אמתת זה כולו: \nואל תשגיח בפתאים החושבים שאלה הדרשות והמשלים אין תועלת בם. אבל ראוי שתדע שהם \nמגלים רוב סתרי תורה בביאור למשכילים השלמים שהם חכמי הקבלה הנבואית ואוהביה. אלא \nשצריך לחקור סתריהם ופתרונם, ודעתי זאת הביאני להזכיר מהם זה כולו והדומה לו בכל מה \nשזכרתי מהם בחבורי או מה שאזכור עוד. ואם לא אפרש הכוונה בהם במקומם די בהזכירי \n"},{"index":5,"he":"אותם על ענין ידוע, שמתוך הענין ההוא יובן מה שכתוב בם במקומם. כמו זה הנזכר מסוד \nחי העולמים ומסוד הרוח האחת והשנית שגם היא רוח אלא שהיא רוח מרוח הקדש. ולפיכך היה \nראוי פה להגיד לנו מה שהגיד כשאמר שתים רוח מרוח חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות \nשלש אמות שבע כפולות וי\"ב פשוטות ורוח אחת מהן. והנה זכר בספירה הזאת חקיקה וחציבה \nוכן בשלישית וכן ברביעית בלבד, אבל בראשונה ובחברותיה מחמש ועד עשר לא זכר בהם לא \nחקיקה ולא חציבה. ואמנם אמר כי הראשונה שהיא אחת היא רוח הקדש וקראה ספירה אחת, ועם \nהשנית היה סימנם א\"ב. ומן הג' ועד הי' היה סימנם ב\"ן שסימנם אדנ\"י בכלל, ומי שחושב \nזולת זה מקצץ בנטיעות והוא עתיד ליתן את הדין מפני שקצץ גלגל ונטיות. שהנה הנטיות \nבגלגל הן נטועות והוא שרשם. והסוד ה' א\"ב ה' ב\"ן והנה רמז ב\"ן דו\"ד ב\"א והביא בידו \nהנבוא\"ה. ובאמת הוא הב\"ן, ואם כן הא\"ב הנ\"ו ורמז לזה ש'למה ד'וד י'שי, תוכם שלו\"ם \n"},{"index":6,"he":"ראשם שד\"י סופם הד\"י והוא סוד היום הב\"א. וכל הוי\"ה מאב היא חוי\"ה בא\"ם של שלש אמות \nשהם שק\"ר ואמ\"ת בכ\"ח. והם שלשה שמות ובהם א\"ש רו\"ח מי\"ם בכ\"ח השמו\"ת כמחשבו\"ת גם הם \nי' ספירות שלימו\"ת שהם שעו\"ת לשמו\"ת, והנה שלש הויות לברכת כהנים והם שמות היצו\"ר: \nוכבר הודעתיך שהסבה הראשונה אינה נקראת ספירה כי אינו נופל תחת המספר בשום פנים, כי \nאם על דרך שמו לבד הנכלל עם כ\"ב אותיות יחד, והנבדל מהם והוא עמהם ומניע את כולם. \nואמנם מידיעת דרכיו ומדותיו ופעולותיו שנדעם מתוך שמו, נדע מציאותו המחוייבת. כמו \nשנכיר הפועל מתוך פעולותיו ואם לא נראהו, כי הן יורונו עליו. וכמו שנכיר בעל המדות \nמן המתנהגים מהם וכמו שנכיר בעל הדרכים כולן מן ההולכים בם. וזה כולו נדעהו מתוך \nכ\"ב אותיות שהן שמו הכללי יתע' ומתוך ד' אותיות מהן שהן שמו הפרטי ית'. והנה כולם \nיח\"ד הם אותיות ההעלמה והם יהו\"א וחלוקם יתגלה לפנים במקומו בע\"ה: \n"},{"index":7,"he":"וסוד 'חקק וחצב', 'שד\"י'. וענין חקיקה כענין כתיבה קיימת כמו כתיבת החותם המחקק \nצורתו בזולתו. וענין חציבה תקון הצורה כראוי. ומאמרו חקק תחלה ואחריו אמר וחצב \nידענו שאין חציבה בלי חקיקה, אבל אפשר להיות חקיקה בלי חציבה. וכן הורנו במה שעבר \nבענין קול ורוח ודבור בענין רוח הקדש. שהקול קודם לרוח והרוח לדבור, ועד שישתתפו \nשלשתם אינו רוח הקדש. ולמה לא אמר קול קדוש או דבור כמו שאמר רוח הקדש, מפני שהרוח \nהאמצעי מכריע בין הקול שהוא קול אלהים חיים מדבר מתוך האש, שהיא מדת הדין קשה ולא \nמתוך המים שהיא מדת רחמים חזקה. וכל מכרי\"ע ש\"ם וכל ש\"ם מצי\"ר ועל פי הש\"ם יודע כל \nדב\"ר. חבר ש\"ם ורו\"ח ותמצא רא\"ש מחוב\"ר עם זנ\"ב. ובדעתך אמתת היות שמו רוחו והיות \nרוחו שמו תכיר סוד חבור רא\"ש וזנ\"ב ותתחד\"ש לך בו אוז\"ן בש\"ר ותשמע קול מדבר מתוך \nאו\"ר בן א\"ש או אמו\"ר מתוך א\"ש בן או\"ר והוא א\"ב ראשו\"ן אשר אש\"ו נבר\"א: \n"},{"index":8,"he":"ודע שאני מגלגל לך דברים אלה בתוך דברי מפני שכבר נודע לי מבואר שמה שאמרו רוב חכמי \nספר יצירה בדורנו זה, ובמה שעבר מחכמי הגלות, לא בארו בו מה שצריך. מפני שקצתם לא \nהורונו דבריהם שהיו מקובלים ממנו, וקצתם הורונו שהיו מקובלים ממנו ומסתרי תורה, \nוקצתם פירשוהו על דרך פילוסופית. ואלה בקשו לעוור עיני פקחים אבל המקובלים האירו \nעיני העברים העורים. ואלה שמות מפרשי ספר יצירה אשר ראיתי פירושיהם ובחנתי דעותם בו \nכפי שנויים והם י\"ב פירושים. א. פירוש ספר יצירה של ר' סעדיה גאון זצ\"ל שחברו בערבי \nוהועתק לעברי ודבריו בו הם משותפים קצתם על דרך המדות לפי התורה וקצתם על דרך \nפילוסופית. ב. פירוש רבי אברהם בן עזרא ז\"ל ורובו פילוסופיאה וקצתו קבלה קצרה. ג. \nרוטש בן תמים וכולו פילוסופיאה. ד. ר' שבתי הרופא והוא משותף משני הענינים. ה. הרב \nר' יעקב משגוביא ז\"ל וכולו קבלות. ו. הרב ר' עזרא וקבלותיו נכונות ומעטות. ז. הרב \n"},{"index":9,"he":"ר' עזריאל וקבלותיו נסתרות ורבות. ח. הרב ר' יהודה החסיד האשכנזי זצ\"ל ונמשך קצת \nאחר דברי ר' שבתי הרופא. ט. הרב ר' אלעזר האשכנזי ז\"ל ורובו קבלות נעלמות. י. הרב \nר' משה בן נחמן זצ\"ל ורובו הוריות ועם היותו בקי בפילוסופיאה לא המשיכו על דרכה. \nיא. הרב ר' יצחק מבדרש זצ\"ל ופירושו מעולה מכל הפירושים בגלוי רל\"א שערים שסדר כל \nהאלפא ביתות לפי דרך בעל ספר יצירה והוציאם לאור באלפא ביתא שלמה כראוי ישרה ובחציה \nאחריה. והיא א'ג'ה'ז'ט'כ'מ'ס'פ'ק'ש' עד שהשלים בהתחלת האלף כ\"א אלפא ביתות, \nוהאמצעית בת שתי אותיות כמו שחייב הדילוג והצירוף הישר והוא א\"ל ובו החל בעל הספר. \nואם צירוף הבית בחצי אלפא ביתא ב'ד'ו'ח'י'ל'נ'ע'צ'ר'ת'. וכשיתחברו שני החצאים יעלה \nמהם אלפא ביתא שלם. וכשתקח מהם א\"ל ותשימהו לראש ואחר כך תחבר הראש והסוף של החצי \nהשני ותעשה תיבה יהיה ב\"ת, ועוד תעשה כן לראשון יהיה ג\"ש. וכך תקח תמיד תיבה מזה \n"},{"index":10,"he":"ותיבה מזה, וא\"כ יהיה הסוף כ\"מ הנה הראש עם הסוף ותמצא מלא\"ך, וסודו המופלא מאכ\"ל, \nוזה המהלך יתבאר ענינו במקומו. יב. הרב ר' ברוך מורי ורבי אשר פירושו גם הוא כולו \nמגומטר ומנוטרק ומצורף ומומר עם כל דרכיו. וגם שמעתי שהרב ר' אלעזר הדרשן אשכנזי \nפירש בו פליאות מקובלות אך לא הגיע לידי עד היום. ואשר אמרו לי, לא ידע להגיד לי מה \nכולל רק אמר שקורין אותו מקובל: \nוזה הספר שאני מחבר בו ספרתי לך ענינו, הוא שיכלול ענינים רבים, לא פירוש על ספר \nיצירה בלבד. ועל כן לא אאריך בו כרצוני. ואמנם אני מודיעך מעכשיו שידיעת השם באמת \nאי אפשר לדעתה לא מספר יצירה לבדו, ואפילו עם ידיעת כל פירושיו הנזכרים, ולא ממורה \nהנבוכים לבדו ואפילו עם ידיעת כל פירושיו, עד שתחוברנה שתי הידיעות של שני הספרים \nהאלה יחד והחכמות שתיהן אל אחת מיוחדת אשר היא התכלית האחרונה. ועל כן בראותך שדברי \nנוטים לדברי המורה, בקשת לבך [למתוח] חצים תורה, וברכות יעטה מורה. ובראותך שנוטים \n"},{"index":11,"he":"לדברי ספר יצירה, תתיר קשר מהר ותוריד ללבך אור עין מאירה, על דרך צינור חוט השדרה \nותשקיט חום הכבד עם המרה, על פי צירוף אותיות התורה, הכתובים בשורה, בדמות השירה \nהישרה. ובעשותך כן הנה תנצל מכל צרה ותמצא דרך הקבלה ארוכה וקצרה ותשיג בזה \nשהאותיות כולן חקוקות בלבך חצובות מרוח הקדש ברוחך, שלכך אמר ורוח אחת מהן, והיא \nרוח הקדש שנחקקה בך מרוח הקדש בעצמה. עד שתבין מדעתך שבקרבך רוח הקדש והיא מדברת בך \nולא חוץ ממך, ומהכרתך עצמך תכיר כל המציאות החקוק עמך. שלש מים מרוח חקק חצב בהן \nוכו', הנה הורנו בשומו הרוח האמצעי שהאש למעלה והמים למטה והשמים למעלה מעלה והארץ \nלמטה מטה. והנה הם שמות למדות האלהיות, ר\"ל השמים רוח והם שמות למדות האנושיות \nהנמשכות אחר האלוהיות באמצעות הגלגליות והיסודיות שבם הכל נדון: \nובעניין אמ\"ש נגלה סוד המדות ואמנם אמרו פה חקק וחצב בהן תהו ובהו ורפש וטיט, בא \nלהורות לנו בזה צורת היצירה איך היא והודיענו שהשרש לכל המציאות הוא רוח הקדש, \n"},{"index":12,"he":"וסודו איש ואישה. כמו שרמזנו למעלה וכמו שירמוז גם עוד לפנים באמרו ומתחלקין זכר \nונקבה בדמות כף זכות וכף חובה. וכבר נגלה שם סוד מאמרו על ענין המלכות והקשר \nוהצירוף והחותם. זכר באמ\"ש ונקבה באש\"ם, כי הזכר פתוח ועל כן הוא מקובל בקלות \nוהנקבה סתומה ועל כן היא קשה לקבל החכמה. והזכר הנה הוא כח הדברי והנקבה היא החיה. \nוכזה זכר בכפולות רך וקשה תבנית גבור וחלש וכן בפשוטות אמר עשאן כמין מריבה וערכן \nכמין מלחמה ואמר בענין לב בנפש כמלך המלחמה בסוף הספר: \nגם כל חפץ זה לעומת זה עשה האלהים כמו שאמר במעשה ובמערכה של המלחמה. ואם כן אמרנו \nאיש ואשה יגיד על חיבור שתי מדות אישיות שסודם צורה צורה היו. ובא בפרקי דר' אליעזר \nעל זה סוד גדול ונאמר שם איש ואשה י\"ה ביניהם זכו שכינה ביניהם לא זכו נסתלקה שכינה \nמביניהם נשארו אש אוכלת אש, והורה בו כי שם י\"ה הוא שם השכינה. והעד שהוא חצי השם, \nוחצי השם ככל השם, כי הוא י\"ה ומלא י\"ה הוא, וכך נגלה סודו. והנה י' פעמים יו\"ד \n"},{"index":13,"he":"עולה עצ\"ם, הנה עוד ה' פעמים יו\"ד עולה ס\"ם הרי ס\"ם מע\"ץ וסודו יצ\"ר והוא ש', והנו \nכצ\"ל מצ\"ל גם עצ\"ו דק\"ל ע\"ץ דול\"ק. ועוד הכה י' פעמים ה\"א ותמצא ל'ל' והם ס' הרי \nשי\"ן. ועוד הכה ה' פעמים ה\"א ותמצא ל', חבר הכל ויעלה שמי\"ם וסודם זכ\"ר ונקב\"ה והם \nאנדרוגינו\"ס בגימ'. והנה השכינ\"ה נמצאת משם י\"ה וממנו נבראו השמים. והנה י' תוך אש \nאי\"ש וה' בסוף אש הרי אשה, ושתי האותיות נעלמות בשתיהם. ואמנם ו' הוא קש\"ר מורה על \nחבורם ועל כן היא שש\"ה שסודם יורה על 'הקש\"ר' 'א\"ש רו\"ח מי\"ם', או על 'הת\"ר'. על כן \nענין 'רוח הקדש' 'היצו\"ר והצור\"ה' שהם באמת 'אי\"ש ואש\"ה'. וכך קחם, ה' יצור וה' \nצורה א\"ד יצור וא\"ד צורה, וגם סודם ה\"י צור ו\"ה צורה, ועוד ה\"ה צור וי\"ה צור, צור \nההויה, צור צר הלב ולב צר הצור. ואע\"פ שיקשה על רבים להבין זה דעתו כי הנה ידוע כי \nהציור גם היוצר גם היצור שוים בצירופם. ואמנם שם האש והארץ י\"ה ועל כן אמתת ההויות \n"},{"index":14,"he":"א\"ש אר\"ץ כי א\"ש אל אר\"ץ גם כן אר\"ץ אל א\"ש, וזו היא המלחמה. ועל כן רוח הקדש ברא \nענף והוא רוח מרוח הקדש. וענף הרוח מים, על כן ברא מים מרוח. וענף המים אש, על כן \nברא אש ממים. ובפרק ג' בענין שלש אמות אמ\"ש זכר זו הבריאה מבוארת. ואם כן החקוקים \nוהחצובים במים הם תהו ובהו ורפש וטיט. והחקוקים והחצובים באש הם כסא הכבוד ואופנים \nושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת. והחתומין בששה שמות מצורפין הם שש קצות אשר פנה השם \nאליהם מפני החתימה שלכל אחד מהם, והם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל אלה הם \nהנחתמים. ואשר פנה אליהם בשמו מצורף כולו והמקומות ששערם כנגד בית המקדש קראם רום \nותחת מזרח ומערב דרום וצפון. והוסיף בענין המים דבר ואמר עשאן כמין ערוגה והציבן \nכמין חומה וסבבן כמין מעזיבה, וזה מפני שהמים אינן מקיפין את הארץ כמו שמקיף האש את \nהרוח, אבל יש להקפם סוד גדול, כי הרקיע אשר על הארץ מן המים נתהוה, ומקום סוף \n"},{"index":15,"he":"עליונו שם ההויה של המים שהם מים בכח, שקראוהו מקום אבני שיש טהור. ושם המים \nמתילדים בהפרדם מן האד שהעלה אותם שם להשקות את כל פני האדמה. ולא אמר ואד יעלה מן \nהמים. וזהו סוד השם שהוא הו\"ד וא\"ד שממ\"ה ודאג\"ה, ה\"ו ד' ו\"ה פנים ואחור בה\"ו בה\"ו \nתה\"ו ובה\"ו, ל' כבד, זהו ת\"ל, נפ\"ש, רו\"ח ברו\"ח, שק\"ל. ועל כן תמצא אבנ\"י שי\"ש \nטהו\"ר בגימ' יצ\"ר טו\"ב ויצ\"ר ר\"ע, וזה בעשותך מן יי\"ן ע' ומן ה\"א ו' ומכל ש' יצ\"ר \nוסודם קש\"ר טו\"ב ור\"ע. וסוד כל קשר שש מאות והם א\"ש בעצמם ונסתרם שק\"ר ואמ\"ת: \nוהנה נכללו אם כן בשם אבני שיש טהור לפי הדרך שגליתי לך סודה ונחברו יחד שקר ואמת \nעם טוב ורע, והם מות וחיים וטוב ורע, ואם כן סודם עץ חיים ועץ הדעת. והסוד הגדול \nבממשלתם סמא\"ל וכת שלו שהם המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים שנאמר עליהם \n\"הנפילים היו בארץ\", 'טוב ורע'. וסוד 'היו בארץ שנחתמו בשם שרם הנקרא 'מטטרון'. וכל \n"},{"index":16,"he":"קש\"ר שהוא שק\"ר ואמת סודו כלול מן שנ\"י מלאכי\"ם בזמן ושמם מטטרון וסנדלפון וסודם \nד\"ם ר\"ע ושם נכפל, ועל כן הי\"ו פו\"ר באר\"ץ. והנה אם כן 'י\"ה ע\"ץ החיי\"ם וע\"ץ הדע\"ת' \nכוללים 'אבנ\"י שי\"ש טהו\"ר'. ועיין עוד באמתתו ותבינהו לפי מציאות אמתתם יע\"ץ החיי\"ם \nוע\"צה הדע\"ת, וסוד סופיהם תצמ\"ץ והנה אהי\"ה חתום ואמנם יהו\"ה ראשיהם. מנה מספרם \n'עשרה חמשה' ושים יצ\"ר טו\"ב מנוי ושמור מספרו לבד ומספרם לבד. והנה מספרם תתקכ\"ח \nוזכרהו ומספרו ש\"י ושמרהו, כי זה יתבאר לפנים בסוד ירח בי' חלקי עדן בא' שהוא מגלה \nדרכי המולדות. ואמנם הנוסף מזה על זה הוא מנין תורה. ועוד מנה ששה חמשה להשלים השם \nותמצאם עולים תתקנ\"ח וזכרם. ושים יצ\"ר ר\"ע מנוי שעולה תק\"ע ושמרם. וראה התוספת אשר \nביניהם והוא שלח\"ן, וצירופם ידועים. חבר 'תור\"ה בלשו\"ן' שהוא שלח\"ן נשל\"ח והיה \nלנח\"ש ותמצא מספרם 'מטטרו\"ן ש\"ר הפני\"ם' שהוא 'שר צבאות' 'בתנועת הגלגל' וסודו טצ\"ץ \n"},{"index":17,"he":"לבדו. או אי\"ק עם חפ\"ף, גם בכ\"ר עם זע\"ן, או גל\"ש עם וס\"ם, גם דמ\"ת עם הנ\"ך. וזה \nא\"ד גם א\"ח וסודם א' אחד אלף פחות א' וכללם ה' אלפים פחות ה' אחדים. וזהו סוד שכב\"ת \nזר\"ע שהוא בכ\"ר זע\"ן מפור\"ש ומיוח\"ד פרט\"י סתו\"ם וחתו\"ם בשם שד\"י ש\"ם מפור\"ש כי \nהכ\"ח סתו\"ם וחתו\"ם והוא קשו\"ר מחמש\"ה והוא חמ\"ר ק\"ו השמ\"ש: \nודע כי כאשר תמצא ק\"ו השמ\"ש לירח כן תמצא קו הירח לשמש. כי זה פועל בזה וזה בזה, \nוהשמש זכר ונקבה והירח זכר ונקבה. והנה כשתחבר המספרים של שלח\"ן ושל תור\"ה תמצא \nתוספת זה על זה אבר\"ך וסודו היר\"ח. והוא מספר זמן הגלות שהוא אלף שנה ורכ\"ב והיא \nשנת ה' אלפים חמישים ליצירה. כי היום בשנת הט\"ה יש לנו אלף ורי\"ז שנה. ובשנה הזאת \nנתחברו יחד רזיא\"ל והנפ\"ש, ובשנת אלף ורכ\"ב שנה יתחברו ברכא\"ל והנפ\"ש ויהיו החמ\"ר \nוהנפ\"ש דבר אחד בפועל. ודע כי החומר הוא הנוסף ביצר רע על יצר טוב והוא חדוש הירח \nר\"ל יצר הרע ודעהו כי הוא סוד גדול והוא מגלה חדרי החמ\"ש. ואם תחבר יצר טוב עם יצר \n"},{"index":18,"he":"רע במספרם יעלה תתפ\"ז וסודם קש\"ת לבנ\"ה, כי חמר ראשו\"ן לב\"ן. ומהם תבין סוד לבנ\"ת \n"}]}
