{"id":"kabala-cc328f811a9f-1-4","bookId":"kabala-cc328f811a9f","part":1,"torah":4,"title":"קטע 4","hebrewTitle":"קטע 4","segments":[{"index":1,"he":"חייב אדם להסתכל ולהשתדל שיהי' לו בן ובת כמו ב\"ה וסימנך יהו\"ד הצדיק. וב\"ש סובר ב' \nזכרים מצד ו\"ו שהם ת\"ת ויסוד שהם ב' זכרים. ובה\"א כי זה צריך הצדיק להשפיע לצדק אשר \nהוא הנוקבא וע\"כ צריך בן ובת כי צדק לפניו יהלך לעוה\"ב. מהרב: קשים גרים לישראל \nכספחת וגו'. שנאמר ונספחו אל בית יעקב. דע כי הענין הוא כי כשהגוי בא להתגייר הנה \nנכנס בו נפש אחת מתולדות הרוחין של הצדיקים שבג\"ע הארץ כמ\"ש בפ' שלח לך ואחר \nשנתגייר זוכה עוד לנפש אחרת קדושה כמו שאר ישראל וזהו הטעם שנקרא גר צדק כי ממש יש \nלו נפש א' הנק' צדק והנה באותו נפש ראשונה שהיתה בו בהיותו גוי אשר היא החזירתו \nלמוטב להתגיר בהכרח שתהי' בה קצת אחיזה של טומאה וקליפה. ולכן בהכרח שתחטא הנפש \nהשנית דקדושה שהיא כשאר נפש ישראל ובסיבת נפש הראשונה חוטאת גם השניה שנקראת ישראל \nוזהו קשים גרים לישראל כי נפש הראשונה שהיתה בו קודם שנתגייר הוא קשה לנפש ישראל \n"},{"index":2,"he":"השנית להחטיא ובזה תבין ענין ר' עקיבא בן יוסף שהי עם הארץ מ' שנה וזהו מפני נפש \nהראשונה שם כנזכר. ג\"ז מהרב ז\"ל: אין מקבלין גרים לימות המשיח. סוד הדבר הוא כי הנה \nגרים נעשו מבירורי הטוב שבנוגה והנה כאשר יבא המשיח כבר נשלמו בירורי הטוב מהרע \nולכן אין מקבלין גרים מהם שחזקות כולם רע ולא טוב. ג\"ז מהרב ז\"ל: מנשה בדינא דייניה \nלישעיה וקטליה וגו' דע כי השגות ישעיה היתה בעולם הבריאה והנה מלכות דבריאה יורדת \nביצירה בהיכל ק\"ק דיצירה ולכן אמר ואראה את ה' ומנשה טעה בקושייתם כי שאני משה שהי' \nבאצילות וכדי שלא להפריד בין את לה' לא רצה להשיב למנשה ומת על קידוש השם ית' והבן. \nמהרח\"ו ז\"ל: היינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא. דע כי ר\"ע הוא דוגמת יעקב \nאע\"ה ולכן עקיבא אותיות יעקב א' וכשם שיעקב רועה צאן חמיו כן ר\"ע ג\"כ והנה כשם \nשליעקב הי' ב' נשים כן ר\"ע נשא בת כלבא שבוע ואשת טורנוסרופוס הרשע לב' נשים והנה \n"},{"index":3,"he":"בת כלבא שבוע היתה כנגד רחל ואשת טורנוסרופוס היתה כנגד לאה ולכן אמר על ברתי' דר\"ע \nרחילא בתר רחילא אזלא כו' אמא בסוד רחל וכן בתה ג\"כ בסוד רחל והנה ר\"ע הוא ניצוץ \nמרע\"ה ומה שאירע לו היותו רועה צאן של כלבא שבוע דוגמת מרע\"ה צאן יתרו ויעקב צאן \nלבן וכן קחתו את בתו דוגמת רחל וצפורה וקחתו אשת טורנוסרופוס כמו קחת מרע\"ה מלכת \nכוש. ונדר בין כלבא שבוע הוא כמו ויואל משה וקראן לו ויאכל לחם והמקריי' של ר\"ע \nדומים לשל מרע\"ה ואומרו פסוק זה בא לידי ולא אקיימנו שארז\"ל שפסוק ותמנע יש בו \nסודות כמו בפ' שמע כי הוא חטא בגלגול יעקב שלא רצה לקחתה כנזכר בדרז\"ל. ובזה תבין \nהיחודים של שמע ובשכמל\"ו שהם יחוד ב' נוקבין ויחוד שמע בסוד לאה כנגד פסוק ותמנע \nובשכמל\"ו הוא כנגד רחל והבן זה. ג\"ז מהרח\"ו זלה\"ה: דע כי כוונת ההליכה בא\"י הם ג' \nבחי' א' ברחל וא' בלאה והנה תכוון ברחל כי הרגלים ההולכים הם הנ\"ה של הזעיר \n"},{"index":4,"he":"הממשיכין את המוחין אל רחל כנודע. כי אין לה רק ב' מוחין ומוחין אלו הם ב' שמות של \nיוד הי יוד הי הרי ע' כמנין הליכה. והנה בלאה תכוון למה שארז\"ל המהלך בא\"י ד' אמות \nוגו' כי לאה היא באחורי ישראל ואין כנגדה יעקב אך רחל היא כנגדה יעקב ולכן נקרא לאה \nא\"י יותר מן רחל. והנה תכווין כי כאשר נכנסין המוחין בזעיר הן המוחין דאו\"א וכבר \nידעת איך יוצאין ד' בחי' לאה א' ביסוד דאבא וא' בעטרה דאבא וא' ביסוד דבינה וא' \nבאחורי הזעיר והב' מהם הם הארת האבא ושנים הם הארת דאמא וסדרן הם או\"א והנה כבר \nידעת כי כל המוחין הם ד' חו\"ב וחו\"ג והנה האמת הוא כי בלאה שהיא ראשונה הסמוכה אל \nהיסוד דאבא כל סוד הארת' הוא באבא ובשנים נסתלק הארת החכמה ונשארו הג' ובג' נשארו \nהשניים לבד ובחיצונים לא יש רק הארת הגבורות לבד והנה אלו הד' הם ד' אמות ואל תקרי \nאמות אלא אומות והנה כל ד' אלו הם מוחין דאבא כי במוחין דאמא אין לנו עתה עסק בהם \n"},{"index":5,"he":"וכבר ידעת שכל כללות אבא הוא שם ע\"ב ומילוי שלו הוא מ\"ו ואלו הם הד' אמות שהם ד' \nאומות ואע\"פ שהם סוד חו\"ב חו\"ג להיות כולם בחי' אבא נקראים כולם מלוי ע\"ב שהוא מ\"ו \nכמנין אמ\"ה ולפי שכל המוחין הם בזעיר אך כשיוצאין אל הנקבה אינו יוצא המילוי לכן \nאינו יוצא רק כשיעור אמה לבד שהוא המילוי כי מלוי גימ' אלהים שהוא דין וע\"כ הנקבה \nהיא דינין והנה ההליכה בלאה אינו כמו ברחל כי שם הם הנ\"ה דזעיר וכאן אינו אלא נ\"ה \nדבינה תרין פרקין עלאין כנודע ותכווין בהליכה זו לנ\"ה דבינה וגם עוד חילוק אחר כי \nכאן הם ד' אמות שהם סוד כל הד' מוחין דאבא אך למטה הם הב' מוחין לבד דאמא ולפי שכל \nהארת היוצאים מאבא אינם יוצאים אלא ע\"י אמא לכן נקרא מהלך וזהו המהלך ד' אמות בא\"י \nכי מהל\"ך גימ' צ\"ה והוא מילוי דאחוריים דס\"ג שהיא בינה שהוא גימ' קס\"ו כי כשתסיר \nע\"ב שהם האחוריים מן קס\"ו ישאר צ\"ד כמנין מהלך והכולל: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת בבא בתרא חכם עדיף מנביא כי הוא מן החכמה ויוכל להשיג בכל \n"},{"index":6,"he":"אבל הנביא אינו מתנבא אלא מנצח והוד שאינו משיג כי אם לנבואה. וא\"ת הלא הנביא הוא \nג\"כ חכם כמו שארז\"ל אין הנבואה שורה אלא וכו'. וי\"ל שצד החכמה שלו הוא קטנה מצד \nהנבואה אבל צד חכם מצד חכמתו הוא גובר ועולה. מהרב זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת סנהדרין גיורא עד עשרה דרי לא תבזה ארמאי באפיה וגו' הטעם \nכי כמו שבקדושה יש י' מדריגות כמו כן יש בטומאה ואינו כלה הזוהמא עד תשלום דור \nהעשירי וזהו הטעם הריגת ישמעאל בן נתניה כי הוא הי' מזרע המלוכה מצד חצרון כי לקח \nשפחה לאשה באה הזוהמא אחר י' דורות ומצד אותו הזוהמא הרג ישמעאל לגדליה. מהרח\"ו \nזלה\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת קידושין תנו רבנן עבד עברי וגו' פי' כי האדם יש לו נפש \nמעשיה ואף אם יהיה מאיזה בחי' מעולה שבה אינה נקרא אלא נפש ונקרא שפחה כי שפחה גימ' \nג' מילוי אהי\"ה שבמלכות המקננת בעשיה ויורדים מילוי אהי\"ה שעולים שצ\"ג כמנין שפחה \nורוח מיצירה מאיזה בחי' שתהיה ממנה ויצירה נקרא עבד ור\"ל ע\"ב ד' והוא כי שם הוי\"ה \n"},{"index":7,"he":"בזעיר והזעיר מקנן ביצירה ולזה יורד לכאן ע\"ב שהוא האחוריים שלה וד' אותיות ונשמה \nמבריאה והיא נקרא אמה פי' א\"ם אותייות מילוי דמילוי שבאהיה אשר באמא עילאה המקננת \nבכורסייא וה\"א היא הה\"א של אמ\"ה עצמה ועוד יוכל להשיג נפש ממלכות דאצילות ורוח \nמתפארת נשמה מבינה חיה מחכמה שעליה נאמר והחכמה תחיה את בעליה וזו היא נשמת מרע\"ה \nיחידה מן האריך וזו היא נשמת המשיח אשר עליו נאמר ירום ונשא וגבה מאוד שדרשו רז\"ל \nירום מאברהם ונשא מיצחק וגבה מיעקב מאוד ממשה ולזה אמר כאן הנשמה שירדה מכם אינו \nעובדת לא את הבן ולא את הבת לפי שאינה משועבדת אל הזו\"ן כ\"א אל האבא ולכן אינה \nעובדת רק להאדון והרוח שהוא בחי' הזעיר שאנס וירד כעבד עובד את הבן שהוא לזעיר \nואינו עובד את הבת לפי שאינו משועבד למלכות. עבד כנעני שהיא הנשמה שיצאת לחוץ \nונפגמה ועלתה ונכנס בעשיה עובדת את הכל שהוא מצד המלכות משועבד לכל ולכן אינו חייב \n"},{"index":8,"he":"במצות כ\"א במצות שהנשים חייבות כי לא נכנס כי אם בנקבה למטה. והטעם למה מסר לו רבו \nשפחה כנענית כי היסוד יש לו ג' בחי' הא' באצילות וז\"ש אלה תולדות יעקב יוסף. ב' \nוהוא נער כאשר הוא מתלבש ביצירה ומזדווג עם הנקבה שלו אשר ביצירה עצמו. והג' כאשר \nיורד למטה ומזדווג עם העשיה ושם אוחזין הקליפות ולפי שהעבד זה נפגם וירד ביצירה כמו \nשהיצירה מזדווג עם העשיה למטה ושם יש חיצונים כך רבו מוסר לו שפחה כנענית וכמו \nשמטערו\"ן יש לו נקבה עמו ביצירה ויורד לפעמים ומזדווג בעשיה כך העבד הזה אם יש לו \nאשה כשרה רבו מוסר לו שפחה ואם אין לו אשה אינו רשאי. ועוד כי כאשר יש לו אשה הוא \nאחוז בקדושה ואף אם ירד למטה לא ישאר שם אבל אם אין לו אשה אפשר שישאר שם ויאבד. \nעוד טעם ב' למה מוסר לו רבו שפחה כנענית כי מטטרו\"ן הוא עץ הדעת טוב ורע. והרע דבוק \nבו מאחוריו ויונק ממנו וע\"כ העבד זה שירד לזאת המדריגה יכול לבא על שפחה כנענית. \n"},{"index":9,"he":"ג\"ז ממוהרח\"ו ז\"ל: שם בן י\"ב אין מוסרין וגו'. דע כי שם בן י\"ב הוא שם כזה יאא\"ה \nהדו\"י נהה\"י אשר הם י\"ב אותיות והנקודות הם שהצניעום מפני הפריצים כדי שלא ישתמשו \nבו וכאשר הוא צדיק שם אהיה מסייעו במחשבתו ושם יהו\"ה בדיבורו ושם אדנ\"י במעשיהו. \nמהרב ז\"ל: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת נדרים היתר נדרים פורחין באויר. דע כי הת\"ר ר\"ל ה\"ג דמלכות \nדאמא שהם ה' ת\"ר גימ' ש' ש' ב' שינין דנ\"ה דאמא והם חו\"ב של הזעיר הנקראים חיי המלך \nבסוד הנדר שהוא כנודר בחיי המלך בעצמו. ואין להם על מה שיסמכו אחר שנכללו שוקי \nהאריך בזרועותיו בסוד הקיפול ואז חיי המלך הם מתמלאים באחוריים שהם הדינים ח\"ת יו\"ד \nיו\"ד גימ' חמ\"ת המלך ואז ואיש חכם דהיינו ישראל סבא איש המשתלשל מאבא הנקרא חכם \nיכפרנה מתיר הנדר ע\"י פתח יסוד דאמא אשר החכמה ממשיכו למטה להתיר הנדר. מהרב ז\"ל: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת סוטה אין אדם מקנא לאשתו אא\"כ נכנס בו רוח טהרה. פי' כי הנה \n"},{"index":10,"he":"כבר ידעת כי הה' חסדים והה' גבורות הם י' הויות והנה הה\"ג הם במל' והה\"ח הם מחסד עד \nהוד וכולם נמשכים דרך היסוד וגם לו יש הוי\"ה אחרת בפני עצמה ונמצא שיש ו' הויות \nשגימ' קנאה וזהו אלא א\"כ נכנס בו רוח טהרה כי הוא מסטרא דיוסף העליון כמ\"ש בספר \nהזוהר פרשה ויקהל כדין חד צדיק אלביש קנאה מינייהו וגו'. מהרב ז\"ל: מסכת ב\"ק: כל מי \nשאינו כורע במודים שדרתו נעשה נחש וגו' ופירשו רז\"ל שאינו קם בתחילת המתים הנה הסוד \nהוא כי כפיפת הראש במודים הוא סוד המשכת הטיפה דרך ח\"י חוליין שבשדרה כמ\"ש שם \nוהמוחין הם הנקראים חיים הממשיכים לטובת המלכות אילנא דמותא כדי להחיותה ומי שאינו \nמשתחוה וגורם חיות זה להשכינה גם הוא חיה לא יחיה בתחיה. וטעם השני כי ברכת מודים \nהוא בהוד ושם נתבאר כי יעקב יורד בנצח ורחל עולה בהוד כמ\"ש שם בספר דרך ע\"ח. והנה \nהמשתחוה וזוקף גורם העלותה מבחי' המות לחיים לעומת ח\"י חוליות של הזכר ומי שאינו \n"},{"index":11,"he":"משתחוה וזוקף נשאר במקום המיתה וע\"כ אינו קם בתחיה כי חיה לא יחיה. גם זה מהרב \nזלה\"ה: כ\"ד אבות נזיקין וגו'. דע כי את זה לעומת זה עשה האלהים וגו' והנה כנגד כ\"ד \nקישוטי כלה שהם סוד כ\"ד צירופי שם אדנ\"י כנגדם הם בקליפה כ\"ד אבות. מהרב ז\"ל: דע כי \nג' דברים של ד' מנו רז\"ל. ד' אבות נזיקין. ד' ידיעות הטומאה ד' מראות נגעים והם י\"ב \nכנגד י\"ב של הקדושה. ג\"ז מהרב ז\"ל: בעי מיניה דרב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו \nצריך להעלות לו שכר או לא. הכוונה הוא כי יש ב' מיני זיווגים בחצר שהוא מדת המלכות \nאם זיווג בזמן שבהמ\"ק קיים זה הוא הזיווג הגמור הנעשה ע\"י ת\"ת ויסוד שהם תרין ווין \nחבירים זע\"ז. או זיווג בזמן הגלות שנעשה ע\"י היסוד לבדו והוא מזרע היסוד הנכנס \nבמלכות שהוא החצר כדאמרן ומצמיח העץ פרי אשר זרעו בו והזרע עצמו חוזר ונופל לארץ \nעליונה וחוזר וצומח מעצמו וזה נמשך מצד היסוד כמד\"א אור זרוע לצדיק דייקא ומיבעי \n"},{"index":12,"he":"ליה אם צריך להעלות לו שכר או לא פי' אם צריך התעוררת מתחתונים ומעשה הצדיקים \nומנשמותיהם דוגמת המיין נוקבין דמסלקין לקבל מיין דוכרין בזיווג הגמור הנעשה מדעת \nחבירו דהיינו ת\"ת ויסוד או דלמא א\"צ התעוררת מתחתונים לזיווג זה אלא מעצמו נעשה \nואפסקא הלכתא דא\"צ להעלות לו שכר ומיהו הני מילי בחצר דלא קיימא לאגרא דהיינו בזמן \nשאין בהמ\"ק קיים שאין נשמת הצדיקים מועילים לזיווג הגמור אבל בזמן שבהמ\"ק קיים שאז \nקיימא לאגרא ע\"י שכר מצות הצדיקים וע\"י נשמותיהם ואין ספק כי אז לא יבצר זיווג זה \nכי אע\"פ שבעל הגינה נכנס הוא בעצמו לגינתו לזרוע בגינתו בידו מ\"מ לפעמים יפול הזרע \nמאליו בגינה העליונה ותצמיח את זרעותיה צריך התעורר' התחתונים אף לזיווג זה והטעם \nכי כאשר הגיגה העליונה תמצא בעל הגינה וזורע לא השית לב לזרעים הנופלים להצמיח כ\"א \nע\"י התעוררת התחתונים משא\"כ בזמן שאין ב\"ה קיים כי אחר שאין בעל הגינה זורעה כראוי \n"},{"index":13,"he":"היא משתוקקת להצמיח זרעים ומעוצם תשוקתה מצמיחת הזרעים הנופלים מאליהם וא\"צ \nלהתעוררת התחתונים כי בזמן שאין בעל הגינה זורע גינתו נמצא שזה יסוד נהנה שצומחים \nזרעים וזה לא חסר שהוא הת\"ת. אבל בחצר דקיימא לאגרא שהוא בזמן שב\"ה קיים בא לזרוע \nבעל הגינה בגינתו ובמקום שזורע זרעים המשובחים מוצא זרעים אחרים באותו מקום שנפלו \nשם מאליהם וא\"א לב' זרעים לעלות ביחד אם לא ע\"י התעוררת רב מן התחתונים דאל\"כ נמצא \nשזה נהנה שהוא היסוד וזה חסר שהוא הת\"ת שאינו מצמיח זרעים לפי שיש אחרים שקדמו להם \nבמקומם והדברים עתיקים ודי בזה. גם זה מהרב זלה\"ה: השוכר בית מבני העיר מעלה השכר \nלבעלים. הכוונה הוא כי עיר היא מדת המלכות ובני העיר הם נשמות הצדיקים שבה ובית הוא \nהנקודה פנימיות אשר במלכות בת יו\"ד בסוד בת עין. והנ' השוכר הוא החתן שהוא הת\"ת \nהשוכר את הנקודה האמצעית ע\"י נשמות הצדיקים שבה שהם המחברים את הת\"ת והמלכות מצד \n"},{"index":14,"he":"מעשיהם הטובים והת\"ת מעלה שכר לבעלים שהם חכמה בינה אשר משם נשמת הצדיקים יוצאים \nע\"י זיווג העליון כי הנשמות הם מבינה כנודע וכמו שנשמת הצדיקים הם המיין נוקבין \nדידה לעלות לקבל מה\"ד כן הת\"ת הוא בסוד המ\"ן לזיווג העליון כי ת\"ת ומלכות הם בני \nחו\"ב כמו שנשמת הצדיקים הם בני ת\"ת ומלכות א\"נ השוכר היא אמא עילאה ה' שוכר והיא ה' \nראשונה שבשם ובית היא מלשון בת יו\"ד ומעלה המלכות אלי' בסוד עלמא דאתי ובסוד עטרת \nבעלה ובני העיר הם הז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך והיא עולה למעלה והם נשארים \nבמקומם למטה ונמצאו הבעלים שהם הת\"ת והיסוד בטלים מן הזיווג דבעלמא דאתי אין בו \nזיווג בסוד יוה\"כ שאין בו אכילה ושתיה אלא שאמא עלאה מעלה שכר לבעלים שהם הת\"ת \nוהיסוד ומשפעת להם מאורה כדי להשפיע בתחתונים בסוד שאר וכסות ע\"י המלכות ולא בסוד \nעונה. והשוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון כי ראובן הם נשמת הצדיקים אשר במלכות שהיא \n"},{"index":15,"he":"מתפארת בהם למלך העליון ואומרת ראו בנים שגדלתי והחתן השוכר שהוא הת\"ת שוכר הבית \nשהוא המלכות בסוד בת יו\"ד כנזכר מצד נשמת הצדיקים שמתפארת בהם כנזכר ואומר רא\"ו ב\"ן \nוזש\"ה בראובן כי שכר שכרתיך בדודאי בני בסוד נשמת הצדיקים דיהבא ריחא לעילא כמד\"א \nהדודאים נתנו ריח דאינון תרין הדודאים דתחותא דיהבא ריחא ע\"י נשמת הצדקים מן המלכות \nבסוד מ\"ן דילה מיד מאותו התעוררת נמשך התלהבות ותשוקה לת\"ת בסוד זרוע השמאל וזס\"ה \nשמאלו תחת לראשי וקיבל הת\"ת לכלה בשמאלו שהוא שמעון ש\"ס עו\"ן כמ\"ש בזוהר פ' משפטים. \nואפשר עוד עד\"ז כי סוד התעוררת הזיווג הוא סוד של החיבוק. והחיבוק הוא מתחיל מימין \nדאושיט מלכא ימינא לקבלא למטרוניתא וא\"כ כאשר יהי' התעוררת הת\"ת לקבל הכלה מושיט לה \nימינא בסוד מגן אברהם אשר בתחלה בג' ראשונות ואח\"כ שוי שמאלא תחות הרישא בסוד אתה \nגבור שהוא ברכה שניי' וז\"ש בכאן כי הת\"ת שהוא השוכר בית שהוא המלכות מחמת ראובן \n"},{"index":16,"he":"שהוא חסד מלשון או\"ר ב\"ן כאשר יושיט ימינא אליה עיקר הושטת הימין הוא לשמעון שהוא \nהשמאל להשית אותה תחת ראש הכלה כי לא יוכל השמאל להשים ראשו תחת הכלה כ\"א ע\"י הושטת \nהימין תחלה ונמצא הושטת ימין שהוא החיבוק מעלה שכר ושפע לשמעון שהוא השמאל כדי \nשיוכל להשים השמאל תחת ראש הכלה. ג\"ז מהרב זלה\"ה: כל שחבתי בשמירתו וגו'. כי \nהצדיקים שכבר מתו באים לשמור את החיים שבעוה\"ז אותן שהם משורש נשמתם כי כל הנשמחות \nשבאדה\"ר הי' פרצוף אחד וכל הנשמות שבאו לעולם הם נכללים בו לבד וכמ\"ש הקב\"ה לאיוב \nאיפה היית וגו' ואח\"כ נתחלקו הנשמות וכל הנמצאים שבעוה\"ז הצדיקים שהם קרובים אליהם \nבאים בשורש נשמתם אם זה החי הוא אבר מאיברי הנשמה של הצדיק אותו צדיק טורח עליו \nלשומרו שלא יחטא כדי שיתוקן ויהיה תועלת לצדיק שיתוקן אבר מנשמתו כמשרז\"ל הבא לטהר \nמסייעין לו וארז\"ל כי נשמות הצדיקים הם מסייעין אותן וכן נשמת הצדיקים הקרובים \n"},{"index":17,"he":"אליהם כאמור ובצדיק כאלה מדבר ואומר כל שנתחייבתי לשמור שלא יחטא הכשרתי את נזקו \nעלי להכשיר שלא יוזק ולא יחטא. ומאלו הצדיקים הבאים לפעמים הם מתעברים בתוך האדם \nעצמו בדרך עיבור כי יש גלגול ויש עיבור והעיבור הוא בא מב' פנים או שהוא בא לתקן \nהאדם לבד לפעמים כשמתעבר נשמת הצדיק באדם לתקן עצמו כגון שיש עליו לתקן עון אכילת \nחלב או כיוצא בזה אחר שהוא בא לתקן את עצמו צריך להיות הבחירה בידו ואז אפשר שיקלקל \nולא יתקן ולהיות עבירה גוררת עבירה אפשר שזה האדם לא הי' נכשל בעון זה של אכילת חלב \nוהצדיק שנתעבר בו גרם לו להכשל ונכשל ואכלו ונתחייב כרת ומת זה האדם הרי שזה הצדיק \nהרגו וע\"ז אמר הכשרתי מקצת נזקו ולפעמים לא גרמתי לו כי אם מקצת הנזק כי גם הוא עבר \nעמו כי ב' הנשמות והגוף נהנהו מן האיסור ואכלו חלב ואני חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל \nנזקו כאלו אני עשיתי הכל לפי שהוא הי' אפשר שלא הי' אוכל חלב ואני עשיתי הכל לפיכך \n"},{"index":18,"he":"אני חייב לשלם לו במיטב הארץ דהיינו חלקו שיש לו בג\"ע כענין מה שארז\"ל נוטל חלקו \nוחלק חבירו בג\"ע והרי שיש לגוף הזה ב' נשמות הא' שלו והב' נשמת הצדיק שנתעברה בו \n"}]}
