{"id":"kabala-cc328f811a9f-1-5","bookId":"kabala-cc328f811a9f","part":1,"torah":5,"title":"קטע 5","hebrewTitle":"קטע 5","segments":[{"index":1,"he":"וידוע שאם לא היתה תמיד הנשמה חופפות על העצמות היו נרקבים ולא קם בתחיית המתים \nכענין ובשכבך תשמור עליך ונחך ה' תמיד כי בכל ערב שבת עולה הנשמה למעלה והיא נוטלת \nאור ושפע ומביאה אל העצמות וזהו ועצמותיך יחליץ ועל מי מב' נשמות אלו הי' מוטל \nלהשגיח על הנבילה לז\"א על הניזק וז\"ש מדקאמר תשלומי נזק משמע דאין לו למזיק דהיינו \nנשמות הצדיק שבא בעיבור אלא להשלים את נפשו של הניזק שם בג\"ע אבל הגוף בעלים \nהראשונים שהוא הניזוק מטפלין בנבילה שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה לנפש אבל הגוף על \nהראשון מוטל להשגיח בו והוצרכו ג' פסוקים לפי שלפעמים יגרום לאדם זה שיכשל בעון חלב \nנשמת הצדיק עצמו וזהו היזק שבידים אבל הוא מלתא דלא שכיחא שהוא בא לתקן ויקלקל. \nולפעמים לא יגרום הנשמה של הצדיק עצמה אלא א' מכוחותיהם כי יש כמה כוחות וכמה \nשלוחים ואיברים לנשמה וא' מאלו גרם ההיזק וזהו ממונא שהיזיק ועל כולם אמר שהבעלים \n"},{"index":2,"he":"מטפלים בנבילה כמו אם יהי' בידים או ממילא או ממונא לעולם אין לנשמת הצדיק להיטפל \nבגוף וזהו המת יהי' לניזק אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק כיון שהוא בעצמו \nובסיבתו מת לז\"א לא כך הוא כלומר כאשר בא האדם הזה אל העוה\"ז לא הי' כך בגוף הזה כי \nאח\"כ נתעבר בו נשמת הצדיק הזה. גם זה מהרב זלה\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת בבא מציעא הבית והעליה של שנים שנפלו וגו' תנא אין לו לבעל \nעלי' בקרקע כלום ר' נתן אומר התחתון נוטל ב' חלקים והעליון שליש א' אחרים אומרים \nהתחתון נוטל ג' חלקים והעליון רביע. אמר רבא נקוט האי כללא בידך דר' נתן דיינא הוא \nונחית לעומקי דדינא סבר כמה אפסדה עלייה בבית שליש הלכך אית ליה תלתא. הנה הענין \nהזה הוא מדבר בסוד המלכים דמיתו ובשבירתן והנה הת\"ק סובר שא\"צ לגבוה רק בזמן הזה \nשהשכינה בתחתונים ואז יש לו מזה תועלת בהעלאת מ\"ן אבל בהסתלקות האורות אין לעליון \nמזה כלום תועלת ור' נתן דיין הוא גי' אכדט\"ם שהוא יודע למתק הדינין וכל דיין הפותח \n"},{"index":3,"he":"בדין פותח בזכות תחלה כמה מפסיד עלייה בבית תלתא כי השליש העליון דמוחין דזעיר הוא \nהאור המסתלק למעלה והיא עומקא דדינא ודאי שזהו עיקר האור נאבד ממנו הלכך אית ליה \nתלתא. אחרים הם בסוד אחוריים וחשבו המלכות בסוד ריבעא וכן הוא האמת בסוד הנקודות \nולא בהיות בסוד של הפרצוף וע\"כ הלכתא כרבי נתן וכרבא. מהרב זלה\"ה: האונאה ר' מאיר \nאומר א' מכ\"ד בסלע ור' יהודה אומר א' מי\"ב ור\"ש אומר א' מו'. וכבר ידעת כי לעולם \nאין אחיזה לחיצונים רק מזו\"נ שהם ו\"ה שבשם וכאשר תמלא הו' יהי' בו ב' ווין כזה ו\"ו \nוהם ישראל ויעקב וגם ה' הוא כזה ה\"ה והם לאה ורחל כי שתיהם נכללות כאחת כי רחל מסרה \nסימנה ללאה והכוונה שכאשר יעקב הי' שוכב עם לאה שם היו כל כוחות רחל וכן כשהי' עם \nרחל היו שמה כל כוחות לאה וידוע כי יש סלע וצלע וסלע הוא סוד רחל היונקת מן הו' כל \nא' כלול מי' והם ס' והיא כלול מי' דהיינו ל\"ע והנה יעקב לקח תחלה לאה הגדולה ואח\"כ \n"},{"index":4,"he":"רחל הקטנה אבל כוונתו תחלה הי' על רחל וכן אירע לישראל כאשר יצאו ממצרים היתה רחל \nקטנה ולאה גדולה ולכן אמר משה שמעו נא המורים וגו'. כי רחל שהיא סלע בס' לא הי' \nראוי להוציא מים וזש\"ה סלע הזה דייקא אבל בצלע בצ' הי' יכול להוציא כנודע והנה רחל \nהיא לבנה והזעיר הוא השמש שהם ו\"ה ועל ידיהם כל ענייני עוה\"ז כי האורות מתלבשת \nבזעיר והזעיר ברחל וע\"י הנהגות העולם דהיינו אדנ\"י א\"י ד\"ן ר\"ל י\"א בחי' וה' דנים \nעולם והנה הלבנה היא מקבלת מן השמש ולית לה מגרמא כלום ולכן לפעמים היא מלאה \nולפעמים היא חסירה. ומחודש לחודש הם כ\"ט יום וזש\"ה ותורד כד\"ה על ידה שגי' כ\"ט תסיר \nהה' כי היא נקראת ה' נשאר ך\"ד ולכן אמר ר\"מ שאונאת הסלע היא א' מכ\"ד כי השם אדני בו \nצירופים כ\"ד ולכ\"א כל זמן שלא חסר מצירופי' צירוף שלם אין בה אונאה אבל כשחסר א' \nכולו יש אונאה רי\"א א' מי\"ב כנגד הב' ווי\"ן אשר כתבנו שגי' י\"ב כי כל עוד שנשאר חלק \n"},{"index":5,"he":"אחד מי\"ב די. ורש\"א א' מו' כי היא יונקת מן הו' כנזכר וכל זמן שלא חסרה ממנה חלק א' \nשלם מן הו' אין אונאה. ובטלית לא פליגי כי אחר שהוא לבוש לו ודאי שאין אונאה אלא \nשתות והיינו דאמר אביי עשוק לגבך כי בבגד פחות משתות מחיל לכ\"ע ובגמ' הקשו ורמינהו \nוגו' ותירצו תנא ברא חשיב מלמעלה למטה ותנא דידן חשיב מלמטה למעלה וגם פירש\"י כי \nתנא דידן אמר עד ולא עד בכלל ותנא ברא עד ועד בכלל והענין כי לפעמים השכינה מסתלקת \nלמעלה בעונות הדור ולפעמים יורדת בגלות והנה תנא דידן דיבר במשנה קודם בנין הבית \nואמר מלמטה למעלה כי בעונות נסתלה השכינה למעלה ולכן אין בה אונאה כי אין החסרון \nנוגע אליה כ\"א לבני העולם וגם עד ולא עד בכלל כ\"א תסתלק מכל וכל יהי' בה אונאה כי \nתהי' נקודה וגו' ותנא ברא הוא דבר אחר החורבן כי אז ירדה בגלות עם ישראל והיא \nמלמעלה למטה ועד ועד בכלל ואמרו עד כמה תפחת ויהי' רשאי לקיימה דהיינו הנותן סלע \n"},{"index":6,"he":"חסרה לחבירו דהיינו שיורדת עד מטטרו\"ן בסוד הנקבה כידוע ויהי' רשאי לקיימה שם \nביצירה אבל אסור להוציא ולכ\"א הרי זה לא ימכרנה לתג\"ר שהוא סמא\"ל הנקרא עבד כנעני \nות\"י באיש כנעני בת גבר תגרא ולכן אמר לא ימכרנה לתגר שמא יראו אחרים כ\"א הוא לוקח \nהשפע ונותן להע' שרים ויאמר להם כי השפע הוא משלו וכי ראוי הוא לעבדו כמ\"ש רז\"ל לכן \nלא ימכרנה לו אפילו בשויו. מהרח\"ו זלה\"ה: ועשית הטוב והישר זהו בן המצר. הנה רז\"ל \nלמדו דין הזה מן הפסוק הזה. והענין כי כבר ידעת כי ענין מצר העליון אשר בזקן הנקרא \nא\"ל שד\"י בסוד מן המצ\"ר קראתי י\"ה כמ\"ש אצלינו בדורש ויעבור שהוא גי' משה והנה מצר \nזה שארז\"ל הנה הוא סוד מצר הזה כי המיצר ביו\"ד הוא גימ' משה והארת המצר הזה הוא \nנוהג בשדה ובבית שהוא המלכות עליונה אך לא במטלטלין וכבר ידעת כי משה נקרא טוב \nכמש\"ה ותרא אותו כי טוב הוא ולכן סמכוהו על פסוק הישר והטוב וע\"י חסד שמוכר אל בן \n"},{"index":7,"he":"המצר ולא לאחר הוא גורם שיאיר מצר זה אשר שם שורש משה הנקרא טוב אל המלכות שהוא שדה \nאו בית. וכבר ידעת מ\"ש בברכת אבות כי מצר זה נקרא אל הכולל בו עוד ב' אל אחרים \nכנזכר אצלינו בדרוש ג' עצמין והנה ג\"פ א\"ל במילואם וגימ' תקנ\"ה ולכן ארז\"ל תקנ\"ה \nהיא ולא דינה כי הוא כמנין תקנ\"ה בהסרת ג' כוללים וגם ארז\"ל שנוהג במכר ולא במתנה \nכי כבר ידעת כי ג' א\"ל אלו יוצאים מן הדעת הכולל כל ב' הצדדים כמש\"ה בכוונת האל \nהגדול יע\"ש והנה בדעת הנזכר יש בו ה\"ח וה\"ג כנודע והם י' הויות גימ' ס\"ר שהם מכר \nאבל לא בלבוש החו\"ג שהם אהי\"ה עולים תנ\"ה ויוצאים מן היסוד דבינה הנקרא מ' וזה מתנה \nבו כי אין נוהג בו דין המצר כי ענין המצר הוא מן הפנימיות ולא מן המלבושים וע\"כ \nאינו נוהג דין המצר במתנה. מע\"ח: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת בכורות הנה בשאלת סבא דבי אתונא. ורציצא דמיתי' בביעת' מהי \nנפקא רוחי'. והוא זה כי שאלתם הי' על מלכות אבי' בן ירבעם כי הי' מלכותו כמו אפרוח \n"},{"index":8,"he":"שלא נפתחו עיניו ומהי נפקא רוחי' כלומר מאיזה דין נאבד והלא בתחלת מלכותו נאבד ולא \nעשה שום עון והשיב ריב\"ח בהא דעייל כי אביו ירבעם אשר הכניס בו נשמתו שפרחה ממנו \nקודם החטא ובעונות הוא מרד במלכות בית דוד כנודע ולכן נתחייב מיתה וז\"ס משיח בן \nאפרים שימות כי הוא מנשמה זו כמ\"ש במקומו עד שהתפלל עליו דוד בעצמו בסוד חיים שאל \nממך נתת לו: גם בשאלה הנ\"ל מהי נפקא רוחי'. דע כי שאלתם היתה על מיתת תינוקות קטנים \nבעון אביהם מהי נפקא ר\"ל מאיזה דין ומשפט יצאה והשיב ריב\"ח בהא דעייל כי אביו בעת \nהשלכת הטפה און יחשוב על משכבו ויודע הקב\"ה שיהיו אחוזים מעשה אבותיהם בידיהם וגו'. \nולכן מתים כמ\"ש הכתוב פוקד עון אבות על בנים וגו' והא כתיב לא ימותו וג' וארז\"ל כאן \nכשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וגו' ולכן מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב. ג\"ז מהרח\"ו \nז\"ל: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת סנהדרין תפס הקב\"ה בבגדו של ירבעם וא\"ל חזור בך וקשה מאוד \n"},{"index":9,"he":"איך אפשר שיעשה זה הקב\"ה עם מי שחטא והחטיא את הרבים אמנם דע כי מלבד הנר\"ן שיש אל \nהאדם יש עוד לבוש אחר אל נפשו שהוא האמצעי בין הנפש והגוף וזה הענין אחר שחטא אדה\"ר \nשהי' בג\"ע ושם היו נפשות אדם וחוה מלובשים באלו הבגדים והי' דרך הנחש לסבב את הג\"ן \nאחורי כותלי הג\"ן פעמים בשבוע לפתות אותם אשר בג\"ע ואותן המכירים בו אינם משיחים \nאליו והמפותה אחריו מוציא לבוש נפשו לחוץ אליו ומתפתים אחריו וכן עשה ג\"כ אדם וחוה \nונתפתו אחריו וידעו כי ערומים הם מאותו הלבוש כי קודם החטא היו מלובשים באותו \nהלבוש. ובלבוש הזה של ירבעם תפס הקב\"ה שיחזור בו ולא חלילה בלבוש גופו כי אם בבגד \nזה היותר מעולה מן הגוף כנודע וזס\"ה ובגד בוגדים בגדו. הרח\"ו זלה\"ה: א\"ל הקב\"ה חזור \nבך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג\"ע ואמר מי בראש וגו'. דע כי דוד המע\"ה הי' מצד \nהנוקבא ולכן הי' אדמוני מצד ה' גבורות דנוקבא וע\"כ הי' שופך דם ועכ\"ז אמר הכתוב עם \n"},{"index":10,"he":"יפה עינים וטוב ראי שהי' אוחז גם ביסוד הנקרא יפה תואר וזש\"ה אשר מנעני מבוא בדמים \nכי הוא יהי' בא מן הב' דמים אשר בנוקבא שהוא דם טהור ודם טמא. והנה מלכות ישראל בא \nמאלו הב' מן המלכות או מן היסוד אשר נשמת דהמע\"ה או מן הדכורא אשר שם הוא נשמת שאול \nכי שאול מדכורא ודוד מנוקבא ולכן דהמע\"ה הי' מפחד מן המלכות כי הי' נראה בעיניו \nשראוי הוא יותר שתהי' המלוכה מדכורא וע\"כ בויברך דוד אמר לך ה' הגדולה שהם ו\"ק הזכר \nואח\"כ אמר לך ה' הממלכה שהיא המלכות ואמר והמתנשא לכל לראש מהו לראש אכן הכונה הוא \nאל הב' ראשים לכל שהוא היסוד ולראש אחר שהוא המלכות ולעתיד לבא יהיו ג\"כ תרין \nמשיחין כנודע משיח בן יוסף מדכורא ומשיח בן דוד מנוקבא והנה מצד הטענה הזו שחשב \nירבעם כי הדכורא עיקר ואזיל ברישא ולכן אמר אי הכי לא קא בעינא והקב\"ה אמר דוד בראש \nכי אשת חיל עטרת בעלה בסוד ה' בחכמה יסד ארץ ואח\"כ כונן שמים בתבונה. מהרב זלה\"ה: \n"},{"index":11,"he":"ספר ליקוטי הש\"ס - מסכת שבת דע כי מה שארז\"ל כי ביום שנשא שלמה את בת פרעה נעץ \nגבריאל קנה בים וגו'. דע כי גבריאל הוא מקבל ב' מיני מנצפ\"ך הא' דאמא והא' דנוקבא \nוהם עולים כמנין קס\"ת וזהו שאמר הכתוב קסת הסופר אשר במתניו הוא וענין קנה בים הוא \nים בינה ים מלכות דינין קשים ברישא והיא לאה ונייחין בסופה היא רחל: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת פסחים מ\"ש רז\"ל לעתיד אומרים לדוד שיברך ואמר לי נאה לברך \nוגו' דע כי הכוס מחזיק רכ\"א לוגין כמנין רוי\"ה כמש\"ה כוסי רוי\"ה כי אז תהי' אור \nהלבנה כאור החמה והנה מן ש\"ע נהורין אין להם רק ק\"ן נהורין כמ\"ש במקום אחר ולעתיד \nיכנוס בכוס של ברכה שהוא הנוקבא העומדת כנגד החזה ע\"י רכ\"א האורות להשלים מנין של \nש\"ע וע\"כ דוד שהוא מנוקבא מברך על כוס זה לקבל אלו ההארות בה. ג\"ז מהרב זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת סנהדרין מעשה בא' שהטיח את אשתו תחת התאנה וגו'. דע שיצה\"ר \n"},{"index":12,"he":"הזה נתהווה מן הקליפות של שברי הכלים כאשר נשברו לשנים נחלקו אל ב' חלקים לדין \nולרחמים והדינים היו דינים של הקדושה ולא היו עדיין נקראים יצה\"ר כי קדושים היו אך \nכאשר בא אדה\"ר והטיח את אשתו תחת התאנה ואכל פגה כי הי' לו להמתין עד ליל שבת שהוא \nעונת ת\"ח כי חטא אדה\"ר הי' ממש כמו חטא דוד המע\"ה שאכל פגה כי אשתו הית' ולכן כיון \nשהשעה הית' צריכה לכך ששימש מטתו ביום הלקוהו ונגזר עליו מיתה ואז הנחש נתאווה להם \nוקליפת הדינים נתלבשו בנחש זה והנחש לא רצה לילך אצל אדה\"ר כי לא יכול לו והלך לו \nאצל חוה שהיא מסטרא דדינא כי נעשית מתרדמה שנפלה על אדם מלקיחת צלעו כנודע שהוא \nדוגמת שבירת הכלים ממש וכאשר בא הנחש אל חוה אשר היא נעשית עיסת הזוהמא של היצה\"ר \nוכאשר חזר אדה\"ר והזדווג אל אשתו אז עוקצת כקוץ מכאוב ונכנס בו היצה\"ר ואירע לו מה \nשאירע. מהרח\"ו ז\"ל: אמר רב יהודא אמר רב באותה שעה קינח י\"ג מפות וגו'. דע כי י\"ג \n"},{"index":13,"he":"הויות הם גימטריא מרחץ והם סוד הי\"ג מקורות לזו\"ן שהם יעקב ויוסף גי' מרחץ דהיינו \nהזעיר ויסוד דיליה והנה הזעיר נקרא אחד ויוסף נקרא אהבה שהוא שם קודש והנה ב\"פ י\"ג \nהם גי' ך\"ו והנה הזעיר יש בו שם ס\"ג דבינה וביוסף יש שם ס\"ג דתבונה דהיינו שם ס\"ג \nבלא א' ושניהם גימ' מפ\"ה והנה י\"ג פעמים מפ\"ה הוא אלף תרכ\"ה כמנין כ\"ה פעמים היכל \nובת שבע עצמה יש לה שם אדנ\"י הרי כ\"ו והיינו י\"ג כנגד אחד שבזעיר וי\"ג כנגד אהבה \nאשר בסוד והנה כ\"ה פעמים היכל גימ' תפארת ישראל עם הב' כוללת והכולל. והנה ת\"ת הוא \nכולל ו\"ק וישראל הוא סוד הת\"ת שבת\"ת אשר שם יסוד דאמא ובזה יובן סוד קינוח ההיא \nוהוא כי בשעת הזיווג מבקשים להדבק שם וכשם שנבראו מן המותרת והשיריים כך הם רוצים \nושואלים להנות מן השיריים וצריכים ב\"ש לב' עדים לקנח עצמה היטב כדי שלא יהנו \nהחיצונים מהקינוח ודוד הוא מבחי' עטרת יסוד הזעיר המיותרת בתוך המל'. והבן מהרב \n"},{"index":14,"he":"זל\"ה: הסייף והספר יורדים כרוכים מן השמים דע כי זה הוא סוד טוב ורע האמור במטטרו\"ן \nנער חגור חרבך על ירך ותרי\"ג מפתחין תליין בההוא חרב וחותמו בשמו של הקב\"ה שהיא ספר \nתורה שם יהו\"ה סתם. כיצד רישא דחרבא הוא י' פיפיות הוא ב' ההין גופא דחרבא הוא ו' \nוארז\"ל חרבו של הקב\"ה הם י\"ו פיות כנגד פני החיות וכנגדם עולים לס\"ת ז' בשבת וג' \nבמנחה דשבת וג' ביום השני וג' ביום החמישי ס\"ה י\"ו. ג\"ז מהרב זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת שבת אמר רבי עתידה אשה שתלד בכל יום שנ' הרה ויולדת יחדיו \nוגו' דע כי בימות המשיח יאבדו הקליפות ולא יהיו הנשמות צריכים אל הבירור כמו בזמן \nהזה באורך המשך ימי העיבור ולכן א\"צ זמן רק הרה ויולדת יחדיו בו ביום כמו שהי' \nבתחלת הבריאה באדה\"ר שעלו למטה שנים וירדו וכו'. ג\"ז מהרב זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת סנהדרין דע כי משארז\"ל ביקש הקב\"ה לעשות חזקיה משיח זה הוא \nמשיח בן יוסף ולא משיח בן דוד. מהרח\"ו זל\"ה: אמר הילל אין משיח לישראל. הנה הרמב\"ן \n"},{"index":15,"he":"ז\"ל כתב הרוצה לדעת מה יהי' באחרית הימים ובכל יום ויום הנקרא אלף שנים יבין כל \nהדברים מז' ימי בראשית מה שנברא בהם ובאלף הז' ויכולו השמים בסוד ונמקו כל צבא \nהשמים וזה הוא טעות הילל כי חשב שאחרית הימים הוא אלף הו' ויום הז' אינו בכלל הימים \nאבל הוא טעות מפורסם כי עיקר הזיווג והמנוחה בו תהי'. ג\"ז מהרח\"ו ז\"ל: אר\"י בר אבא \nמלמד שמסר להם שם בטומאה וי\"ג שם טומאה כי מלת להם שמות הטומאה עם ג' הכוללים גי' \nמתנת וזהו מתנות שנתן להם. מרב זלה\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת בבא בתרא זימנא חדא קא אזלינא וקא חזינא הני גחלי רתמים \nדקדחי י\"ב חדש וגו' דע כי תמר גי' ב\"פ ש\"ך דינים של הזו\"נ וז\"ס כש\"ך חמת המלך ואלו \nהגחלי רותם שראה רבה בב\"ח כי רת\"ם גי' ב\"פ ש\"ך וזס\"ה וישב תחת רתם אחד וישאל נפשו \nלמות והבן זה כי הפגם של הבעלי לשון הרע הוא בשכינה כנודע מארבע כחות המעכבת וגו' \nכמבואר אצלנו באורך במ\"א וע\"כ עונשם הם גחלי רתמים שהם דיני השכינה והבן. ג\"ז מהרב \n"},{"index":16,"he":"זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת אבות כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. הנה כבר ידעת סוד \nגילגולי האדם ואיך שהוא מתגלגל מדומם לצומח וגו' עד שסוף סוף הוא נתקן. וז\"ש התנא \nכל ישראל וגו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם \nהצדיקים ומשום טעם זה שהקב\"ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו תקנם בא בעל המשנה \nלתרץ שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם וגו' כלומר אחר מיתוק עוונם ולמה כן בשביל שהם \nנצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותיו וכל הנופח מעצמו הוא נופח. מהר זל\"ה: \nשמעון הצדיק הי' משירי אנשי כנסת הגדולה. כי כל השאר היו זוגות ויהושע בן פרחיה הי' \nנשיא בסוד החסדים ולכן אמר מצות עשה. עשה לך רב וקנה לך חבר הכל מ\"ע כי הם בחסדים. \nונתאי הארבלי הי' אב\"ד בסוד הגבורות ולכן אמר כל לא תעשה הרחק משכן רע ואל תתחבר \nלרשע ואל תתיאש מן הפורעניות כולם מצות לא תעשה שהם גבורות. אבל שמעון הצדיק הוא \n"},{"index":17,"he":"בסוד היסוד שהוא יחידי ולכן נקרא צדיק והי' משיירי אנשי כנסת הגדול' אשר הם קיבוץ \nהחסדים המתקבצים ביסוד והם יוצאים מיסוד דאמא הנקרא כנסת הגדול' ע\"ש החסדים דאבא \nשמתכנסים שם החסדים לפי שאין ליסוד חסד לעצמו אלא מן העליונים המאירים בו ואמר על \nג' דברים העולם עומד כלומר אף שצדיק יסוד עולם צריך המשכ' מלמעל' כדי שתקיים על ידו \nואמר על ג' דברים העולם שהוא רחל הנקרא עולם עומד על התורה דהיינו עמודא דאמצעיתא \nזה הוא על התורה דהיינו מה שמתגלה מיסוד דאבא שיוצא מתוך יסוד דאמא בת\"ת שלו כנודע \nונקרא תורה כי נובלת חכמה תורה ע\"ש שכבר יצא זה היסוד מיסוד דאמא שהי' מכוסה שם \nוהראה עצמו לחוץ וזהו תורה לשון הוראה וגם שמאיר ומראה את הנוקבא כי אם לא הי' אור \nהיסוד של אבא אשר מאיר בחסדים ומוציאין לחוץ לא היו יוצאים לחוץ. וזש\"ה ה' בחכמ' \nיסד ארץ כי עיקר יסודה אינו כ\"א מאבא והיא עצמה נקרא תורה כמ\"ש הן יראת ה' שהיא רחל \n"},{"index":18,"he":"היא חכמה עצמה כי יראת עולה כמנין תורה הרי שהיא החכמ' עצמה ויסוד דאבא נקרא תורה \nלשון תור ה' כי תו\"ר מלוי אדני והיא הה'. ועל העבודה היא הגבור' אף שארז\"ל לעבדה \n"}]}
