{"id":"kabala-cc328f811a9f-1-8","bookId":"kabala-cc328f811a9f","part":1,"torah":8,"title":"קטע 8","hebrewTitle":"קטע 8","segments":[{"index":1,"he":"נתנו לכהן גדול והכ\"ג למלך כי המלך הוא גדול מכ\"ג ומ\"מ אמרו ממזר ת\"ח קודם לכ\"ג ע\"ה \nשנאמר יקרה היא מפנינים דפשיטא דיקרה היא מאבנים טובות ומה בא להשמיענו בזה אלא \nודאי הוא להודיענו שהוא גדול על מעלת התורה שבו אף שהוא ממזר מכ\"ג הנכנס לפנים \nומדלא אמר בפנים בי' אחת רק מפנינים בב' יודין לכן אמר לפני ולפנים וזה הוא הכ\"ג כי \nאין אחר נכנס לשם כי אם הוא בלבד וגם הדיוק דקרינן מפנינים משמע מלשונו שהוא כהן \nהגדול הלובש חושן ואפוד שהם אבנים יקרות והיינו מפנינים. גם זה מהרח\"ו ז\"ל: הנה \nלשון הרמב\"ם ז\"ל הוא שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של התינוקות ונקט האי לישנא \nדהבל פיהם ולא אמר בלימוד התינוקות לפי שאין בתינוקות להבין מה שלומדים ואין אצלם \nשום כוונה כ\"א בהבל פיהם לבד מן השפה ולחוץ ולכן אינו מתקיים בהבל פיהם אלא העוה\"ז \nהחומרי לבד דהיינו הארץ אבל מי שגדול ולומד תורה כהוגן ובכוונה נאמר עליו ואשים \n"},{"index":2,"he":"דברי בפיך כלומר כשאשים דברי בפיך אשר בוודאי אם הוא ית' ישים אותו בפה האדם שיגדל \nבהם בכוחם ובכוונה טובה ואז לא בלבד זה שיתקיים העולם השפל הזה שהוא הארץ כי גם \nהשמים מתקיימים כמש\"ה לנטוע שמים וליסוד ארץ השמים הוא הכוונה וההבנה בהם וארץ משום \nההבל פה לפי שהגדול אף שיש לו יתרון בכוונה מ\"מ בעינן ההב\"ל כיון שלפעמים ג\"כ מדבר \nבדברי הבאי ורכילות ולשון הרע ונמצא שסותר מכאן ובונה מכאן משא\"כ בתינוקות שאין בהם \nדבור רע לסתור אלא לבנות ולז\"א בלשון שלילה אין העוה\"ז דהיינו הארץ הזאת מתקיימת \nאלא בהבל פיהם של התינוקות לבד. ג\"ז מהרח\"ו ז\"ל: עד שלא שקעה חמה וזרחה וגו'. דע כי \nהיסוד נקרא שמש ואחריו תמר במספר שוה והנ' יסוד אבא המתגלה בזעיר הוא ניצוץ נשמת \nמרע\"ה המכוון עד נצח מלכות ששם נשמת יהושע ואעפ\"כ הזקנים שבאותו הדור וגו' כי היא \nעולימתא דלית לה עיינין. מהרב ז\"ל: איתא במדרש אסתר שיש חותם דם ויש חותם טיט וכאשר \n"},{"index":3,"he":"החותם הוא מרובע שם אהיה אשר כל הנשמות של החותם שהם קס\"א קנ\"א קמ\"ג מתמלאות ברבוע \nד\"ם גורם לגזר דין אשר אין להשיב אך אם נחתם במילוי דמילוי האותיות שהם כ\"ח שהוא \nכמנין טי\"ט וגם המלויים דינים עכ\"ז יש מיתוק בויגדל נא כ\"ח ההויות לבטל החותם טיט. \nג\"ז מהרב ז\"ל: שאל רשב\"י את ר' ישמעאל וגו'. דע כי הנה יותר חביבים לאדם עם בתו \nמאחותו ויותר עם אחותו מאמו אבל הסוד הוא כאשר הנשמה היא מבחי' מלכות אז נקראת בת \nשנשפעת מזעיר וכשהנשמה היא מזעיר אז שניהם שוים שנשפעים מאמא ואז נקרא אחות המלך \nזעיר וכשהנשמה מבינה אז משפעת בזעיר ונקרא אמו כי היא מאמא אשר היא משפעת בזעיר. \nמע\"ח: לא נתנה תורה לישראל אלא לצרף בה ישראל. הנה בזה יתיישב פסוק וירא ישראל את \nהיד הגדולה ואח\"כ אמר וייראו העם את ה' בתחלה קראם ישראל ואח\"כ העם אלא שישאל כבר \nנצרפו במצרים על ידי התורה. ולכן נתן הקב\"ה בלב פרעה להניח שבט לוי לעסוק בתורה כדי \n"},{"index":4,"he":"לצרף את ישראל כי הם היו העיקר ושורש דכל האומה ובקריאתם בתורה היו מתקנים את כולם \nוהתורה הוא מחכמה כי נובלת החכמה של מעלה הוא תורה והיא בחי' יסוד המתפשט מאבא \nונכנס בזעיר ומשה הי' מהחכמה כנודע ולכן נתנה התורה ע\"י שהיא מחכמה ומתפשט בזעיר \nועל משה נאמר השליך משמים וגו' ולכן אומרים בשבת אתה הראת שהוא גילוי התורה מחכמה \nבעת הוצאת הס\"ת ונמצא כי עיקר החיבור הוא מחכמ' כי כל אלו הנשמות שנתעברו במצרים הם \nניצוצות שיצאו לחוץ וחזרו ונצרפו ע\"י התורה ואותם שכבר נתקנו במצרים כראוי לא הוצרך \nהפסוק להעיד עליהם ויאמן העם וגו' ואלו ישראל עליהם נאמר וירא ישראל את היד הגדולה \nוגו' ולזה לא נאמר בהם עכשיו שהאמינו אבל השאר שהם לא נתקנו כראוי נקרא עם אלו הם \nשהאמינו עתה ועליהם נאמר וייראו העם וגו'. ג\"ז מהרב זלה\"ה: כל מקום שנמצא השכינ' \nנמצא מיכא\"ל הנה דע כי שם גילוי של מלכות בעולם הוא שכינ' והנה שכינ\"ה גי' שפ\"ה וכן \n"},{"index":5,"he":"מיכאל אותיותיו מ\"ם יו\"ד כ\"ף אל\"ף למ\"ד גימ' שפ\"ה וזהו במקום שכינ\"ה שם מיכאל. ג\"ז \nמהרב זל\"ה: מ\"ש רז\"ל שרשעי ישראל אברהם אבינו ע\"ה מושך בערלתם ומכניסם בגיהנם. הסוד \nהוא כי הפוגם בברית הוא נכנס בגיהנם והמוהל א\"א לו לכנוס בגיהנם לכן השי\"ת מגלגלו \nבתינוק שמת קודם המיל' והרי הוא ערל ויש לו עי\"ז תקנה שאפשר לו לכנוס בגיהנם וזהו \nפירוש שמדביק לו ערלות הקטנים וזס\"ה ויש נספה בלא משפט פירוש בעבור שלא הי' קודם \nלכן משפט הגיהנם לכן הוא נספה עתה שהוא מגולגל. מהרח\"ו זל\"ה: ויאמר אלהים יהי רקיע \nויעש הרקיע. זהו אחד מן המקראות אשר הרעיש בן זומא העולם עליהם כתיב בדבר ה' שמים \nנעשו וגו'. דע כי הזעיר נקרא שמים והם סוד הדיבור והארץ היא מלכות והוא סוד העשיה \nולז\"א בדבר ה' שמים נעשו כי יש נעשו והוא למעל' במחשב' כמו שחושב כך וכך סדרים אבנה \nוכך וכך עליות וגו' והוא סוד החכמ' ודיבור הוא סוד הת\"ת ומעש' הוא סוד המלכות \n"},{"index":6,"he":"ולהיות שכל א' מאלו יש סוד אבי\"ע שהוא כנגד ארבעתן דבור מעש' ומחשב' רעותא ולז\"א כי \nהשמים עשייה שלהם היתה בדבר ה' שמים נעשו כי מעצמם נעשו אע\"ג שיש בו מחשב' ולזה שאל \nאיך אמר ויעש אלהים את הרקיע אומרו ויעש נרא' עשיי' ממש ובעשיי' נאחזים הקליפות ויש \nהרעשה לזה ולזה הרעיש העולם דהיינו הזעיר שהוא העולם. והתירוץ לזה יובן במה שנקדים \nהקדמ' זו כי המלכות לית לה גופא דידה אלא סוד פנימיות שבה בסוד נשמה שהיא לאה \nהיוצא' בסוד הדעת דזעיר ועשתה לו שם רושם וירד' אל הלב ויש הבדל כי כאשר הית' למעלה \nבסוד הדעת לא היו מתראים כחות הדין שבה אלא שהיא הית' לצד השמאל והוא לצד הימין \nבחיבור וכאשר ירדה למטה הלכ' לצד שמאל בפנים עצמ' וזה הל\"ב הוא בסוד האתרוג דומה \nללב מהם ל\"ב נתיבות החכמ' היורדים בלב והיא בסוד ה\"ג וזש\"ה ה' בחכמ' יסד ארץ בסוד \nפלגי מים לב מלך ביד ה' כלומר שהפלגי מים שהם ל\"ב נתיבות רחמים מחכמ' והלב שהוא דין \n"},{"index":7,"he":"בסוד הנוקב\"א לב מלך והוא ביד שמאל ולכל אשר יחפץ יטנו משא\"כ אם הי' רחמים לבד ומשם \nנקבה זאת ה' המלכות ויצא' בצלעות וזש\"ה ויבן ה' את הצלע לזה נקרא נקבה נקב ה' ונודע \nכי יש באמצע הזעיר כמו רקיע א\"ש בסוד הטרפ\"ש ומבשרי אחזה אלהי וזהו רקיע אשר בתוך \nהמים ומכאן ולמטה יצאה הנוקבא להלבישו ועוברין האורות דרך לה אל הטרפש ולזה אמר \nויעש לשון עשיי' אלהים את הרקיע וגו' ומאותו רקיע ולמט' הוא קומת הנוקבא ובזה יובן \nסוד עץ הדעת טוב ורע שהוא בזעיר הוא מן הטרפש ולמטה עץ הדעת טוב ורע טוב זה הזעי\"ר \nורע הוא הנוקב\"א אשר מאחורו דאסברת פנים לר\"ע והוא במטטרו\"ן כאשר הוא מתלבש בו' ימי \nהחול והלב שהוא עץ החיים הוא בתוך הגן מלמעל' הרקיע וז\"ס ענין טבילת ע\"ש לאנשי \nהמעש' בסוד הזעיר אשר פושט לבושין דחול בסוד מטטרו\"ן אשר נתלבש בו להנהיג את העולם \nועולה וטובל במי הבינה ביסוד דידה שם אהי\"ה דההי\"ן שגי' מקוה. מהרב זל\"ה: ואהיה \n"},{"index":8,"he":"אצלו אמון פדגוג וגו'. הנה נודע כי מוחין דזעיר אינם קבועים בו אלא ע\"י מעשים של \nישראל גורמים לו והנ' המוחין של הזעיר נקרא חמו\"ן החכמ' אמו\"ן פדגו\"ג הבינ\"ה אמון \nמכוסה הדעת אמון מוצנע וכולם היו ממונים אצל הקב\"ה המאציל שלא קבעם בו תדיר שלא \nיפגמו בם החיצונים. וי\"א אף אמון רבתא הם הט' ספירות של שורש נקודות המלכות שבאים \nואח\"כ בתוספות גם הם נשארו גנוזים ולכן אמר רבתא כי שם הוא רוב התפשטות גופו וגדלת \nקומתה. מהרב זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת סנהדרין ראויה הית' בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה דע כי בלשון \nחז\"ל נקראת התאנ\"ה בנות שבע כמ\"ש בריש מסכת שביעית ולכן ארז\"ל על ב\"ש שאכלה פגה \nבסוד כי תאנה הוא מבקש. ג\"ז מהרב זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - מסכת ראש השנה מעולם לא ראתה החמה פגימה של הלבנה. כבר נודע כי \nבעת שהיא בקטנות היא באחור ואז אין הזעיר יכול להביט בה ובעת שהמלכות היא פב\"פ ע\"י \nהמ\"ט והזעיר הוא מביט בה והיא מלאה כי האירה מאור זעיר הנקרא חמה ונמצא שאינו רוא' \n"},{"index":9,"he":"את פגימתה וזה הוא מעולם וגו'. גם זה מהרב זלה\"ה: ענין הד' תקופת השנה שארז\"ל הם \nכנגד ד' אותיות יהו\"ה וכנגד י\"ב הויות הם יב\"ח ג' מהם מתחילין בי' וג' מהם מתחילין \nבה' וג' מתחילין בו' וג' מתחילין בה' אחרונ'. והנה תקופ' ניסן הוא כנגד היו\"ד וכנגד \nהחסד ותקופ' תמו\"ז כנגד הה' וכנגד הגבו' כי אז תוקף חום אש הגבו' ותקופת תשרי כנגד \nהו' וכנגד הת\"ת ותקופת טבת כנגד ה' אחרונ' וכנגד המלכות שאז קרירין וגלידין המיא \nוהם ד' אותיות אשר הם בלבושי הגלות תוהו ובהו חושך ותהום והם ד' עריות אביך ואמך \nאחיך ובתך ואלו הד' קליפות מעוררים קטרוג ודין בד' תקופת וז\"ש בזוהר ויקהל בד' \nתקופין קלא אתער וגו'. מהרח\"ו זל\"ה: מ\"ש רז\"ל ]במסכת סוטה[ בפסוק ויקלל אותם אלישע \nכי ראה שנתעברו אמותם בליל י\"כ כי בי\"כ הוא שליטת הבינה והם חטאו בי\"כ על כן קללם \nבשם מ\"ב המאיר בי\"כ וע\"כ מתו מ\"ב נערים ויצאו ב' דובים מיער והם ב' קליפו' לילי\"ת \n"},{"index":10,"he":"ומחל\"ת מתוקף דינין דמנצפ\"ך שגי' יער וזהו מן היער. גם זה מהרב זלה\"ה: הנה מקום אתי \nדרשו רז\"ל. הוא מקומו של עולם וגו' וזה תבין בסוד הצמצום כמ\"ש אצלינו שעשה הקב\"ה \nמקום בתוך אורו אל העולמות וא\"כ הוא מקומו של עולם. ג\"ז מהרב ז\"ל: והיה אור הלבנה \nכאור החמה וגו דע כי עולם העשייה תמן מקננא הנוקבא בסוד שכינה מקננא באופן והוא \nנקרא אור הלבנה יהיה כאור החמה דהיינו זעיר המקנן ביצירה ואור החמה דהיינו זעיר \nיהיה כאור שבעת הימים שהם ס\"ז דמלכות המקננת תוך הבריא' כי אז יתגלו כל העולמות \nותתגלה עשייה ביצירה וגו' כמו בשבת. ג\"ז מהרב זלה\"ה: ודלת ראשך וגו' הנה ד' של \nתפילין היא על עצם לוז והתפילין הם חיים ומושכים בלוז חיים ע\"י הב' רצועות ולכן משם \nהוא התחייה וזס\"ה ויקרא את שם המקום בית אל ואולם לו\"ז שם העיר לראשונה. אם יפול עץ \nבדרום וגו' טעם שסוד הגלגול הוא ג\"כ בסוד שלש עם גבר והנה עץ הוא בחי' ו' של הויה \n"},{"index":11,"he":"הגורם לגלגל שיהי' גלגול ומתגלגל בו\"ק בצירופי שם יה\"ו שבכל פעם יתגלגל במקום א' \nדו\"ק או בדרום שהוא יה\"ו או בצפון שהוא הו\"י ואח\"כ כדי לכלול כל הו\"ק אמר מקום \nשיפול שם העץ שם יה\"ו כי סוף כל קצה הוא א' מצירופי יה\"ו והבן. מהרב זל\"ה: אמרתי גם \nזה הבל. הנה תיקון דאריך הי\"ב הוא פומא אתפני מכל סטרין ולית תמן דמעכב עליו ובשביל \nשלא יש שערין על פומא יוצא הבל קדוש וזש\"ה אמרתי שגם זה פי' תיקון י\"ב העול' ז\"ה \nהב\"ל וז\"ס הבל היוצא מפומא דאריך ג\"ז מהרב זל\"ה: \nספר ליקוטי הש\"ס - פירוש ואלה המלכים מהאר\"י זלה\"ה פירוש פסוק ואלה המלכים מהאר\"י \nזלה\"ה: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' דע כי אלו המלכים הם סוד הכלים שנשברו \nאשר כ\"א מהם הוא בכח מלך אחד והוזכר תחלה בפ' בלע בן בעור דהיינו כלי החסד לפיכך \nוימלוך הוא כי קיבל כל האורות כולם בבת אחת דהיינו בסוד המלוכ' שמלכו בו\"ק העולם \nוזהו ו' של וימלוך ר\"ל שלקח ו' אורות מן הז' כלים מלבד החלק אשר מגיע לו לחלקו אח\"כ \n"},{"index":12,"he":"כשנשבר ומת ואותו האור נפל ממנו וזהו וימת כי שבירתם והסתלקות אורותם זהו מיתתם וכן \nכולם ופי' הפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום היא הבינה דמינה מתערין דינין \nדהיינו בכח ארץ אדום כלומר שמלכו מכח האורות שבאו להם מבינה בבת אחת והראשון הוא \nבל\"ע בן בעו\"ר דהיינו ספירת החסד כנזכר ופי' בל\"ע עולה ק\"ב דהיינו חסד בג' מעלותיו \nכי חסד גי' ע\"ב והג' מעלותיו שוה נקוד סגול שהוא בחסד כמ\"ש בתיקונים וכל נקודה \nכלולה מיו\"ד והרי ל' ואותיות ב\"ע עולה ע\"ב הרי לך מנין בל\"ע עכ\"ל ופירוש בן בעור \nנולד מבינ' שהיא בעור בסוד לפידי\"ם תרגומו בעור\"י שהם כח הה' גבורות שבמצב הזה קודם \nהתיקון העולה כמספר לפידי\"ם שתרגומו בעורים כלומר הויה בניקוד חט\"ף פת\"ח חוץ מה' \nאחרונ' שהוא בניקוד שבא והנה יהו\"ה עולה כ\"ו והניקוד שבא דהיינו ח' נקודות דשבא הם \nח' יודין העולים פ' וג' פתחין העולים ח\"י מפני שכל נקודה הוא י' וכל רקיע שהוא פת\"ח \n"},{"index":13,"he":"הוא סוד ו' הרי ס\"ה עולה לפי\"ד והרי ה\"פ לפיד שהם כח הה\"ג עולים תר\"ך כלומר שירד \nהשפע אל בינה זו ואעפ\"י שהם גבורות ירדו בסוד כתר מנין תר\"ך ולכן הי' אורם רב והי' \nהדינים בתוכם כמראה האבנים הקשות כמו הקרח הקשות ולכן לא יכלו לסבול הכלים ונשברו \nכנזכר והרי לפניך שמלת בעו\"ר הוא בינ\"ה ושם עירו דנהבה כלומר הכלי של חסד אפי' שהיא \nהי' בסוד דין כלומר שהי' מתאוה לדינים כדי להתערב עמהם יחד ולזה פי' דנהב\"א כמו דין \nהבא. ואח\"כ אמר הכתוב יובב בן זרח מבצרה יובב היינו גבור' שהוא לשון יבבה כלומר \nתרועה בן זרח הוא חס\"ד כי זרח גי' ארי\"ה חסר חד מפני שלא נתקן כי נשבר מבצרה היא \nבינה מלשון בצר פקדון מבצרה הי' עילאה דהיינו בינה וימת יובב כי נשבר הכלי שלו רק \nהוא בכל מקום אשר הוזכר בו וימת הוא ר\"ל שנשברו הכלים וימלוך חשם הוא הת\"ת כי היפך \nחשם הוא משח דהיינו משוח מלך שהוא הזעיר וגם חשם עולה במספר כמו האחור של ע\"ב העול' \n"},{"index":14,"he":"דפ\"ק ע\"ד זה יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי ואחור של מ\"ה העול' ק\"ל עם הד' \nכוללים פשו\"ט כפו\"ל משול\"ש מרוב\"ע להשלים המנין שבא במק' שם אדנו\"ת שהוא בן זוגו \nמבלי שום אות שימושי' לפניו וכן השם וד' אותיותיו ושניהם יחד גימ' חשם ולא נאמר \nבמלך זה בן פלוני כמו אצל האחרים. מפני שזה הוא העיקר והשורש לכלם והוא עתיד להקרא \nזעיר הכולל כל הו\"ק מארץ התמני דהיינו הבינה כשהיא מטה לגבי חסד דהיינו תימן וימלוך \nתחתיו הדד בן בדד שהוא הנצח הנקרא הדד העול' י\"ג כי הוא ענף החסד אשר ממנו עתידי' \nלהתפשט י\"ג תיקוני דדינקא בן בדד הוא ישראל דכתיב בי' הן עם לבדד ישכון שהוא הת\"ת \nבסוד ישראל שהוא יונק בדד הבינה שהוא סוד אלדד ומידד כמ\"ש באורך אצלינו במ\"א. המכה \nאת מדין בשדי מואב כלומר שהוא קיבל את כל האורות אלו הם הדינין דהיינו מדין כי \nאותיות מדין הם דינים בשדה מואב דהיינו המלכות שלו כלומר שאמר בלבו שאותן אחרי' לא \n"},{"index":15,"he":"נשברו אלא מפני שקיבלו האורות בשליש העליון ולזה נשברו מפני כי שליש העליון של הכלי \nהוא זך והאור שבא אליהם הוא הרבה מאוד ולכן נשברו מאחר ששליש העליון של הכלי הוא זך \nאבל אני אקח את האור הזה בשליש התחתון שלו דהיינו שדה מואב ולא שדה תפוחים אלא שזהו \nדין. ועם עירו עוי\"ת כלומר להיות ששם עירו דהיינו בינה הוא ג\"כ שורש הדינים דהיינו \nעוית כביכול עוות מועט ואפי' הכי כתיב וימת גבי' כי נשבר גם הוא. וימלוך תחתיו שמלה \nדהיינו הו\"ד אל תקרא שמלה אלא שמאלה דהיינו רגל השמאל זה וגם בזה לא נזכר בן מפני \nשהוא מטבע הבינה ואינו מבחי' נולד כ\"א מבחי' ירך אמו כי בינ\"ה עד הוד אתפשטת כנזכר \nבספר יציר' והנכון שהוא ירך אמו אעפ\"י שהי' מצד שמאל שהוא דין וכדומ' לו שיוכל \nלסבול האור ולא יכול ונשבר גם הוא וימלוך תחתיו שאו\"ל וזה השאול הוא היסוד אלא שכבר \nאמרתי לך כי היסוד זה לקח את האור לב' חלקים חלק א' אצלו בפיקדון לארץ וזהו שאול \n"},{"index":16,"he":"לשון השאל' כמו המשאיל לחבירו והיינו הוא דלא כתיב בי' בן שאינו בחי' בעצמו כ\"א \nמושאלת והיינו הוא דכתי' מרחובות הנהר דהיינו בינה ששמה רחובות הנהר כלומר מקוה \nאמצעי שלה דהינו היסוד כי היסוד של האשה רחב והיינו דכתיב נהר כי נהר הוא יסוד בכל \nמקום וכאלו אמר מהיסוד הרחב שהוא של הבינה שהוא המשאיל ליסוד זהו מלך תחתיו החלק \nהעליון שלקח לעצמו היינו בעל חנן והיינו יסוד שהוא המקום אשר ניכר הבעל מן האשה \nוהמקום שעל שמו נקרא האיש בעל חנן כי חנן ע\"ש שהוא נוטה לצד החסד מעט. בן עכבור בן \nהיינו בינה שנקרא עכבור שעולה אלהים במילוי דאלפין העול' ארץ דהיינו בינה כי בינה \nאתקרי ארץ החיים ועם הה' אותיות אלהי\"ם וכללותם. וכלל של המספר עולה רצ\"ח כמנין \nעכבור יש אותיות ע\"ב גם כ\"ו במספר יהו\"ה שורשו ור' הוא שם אלהים כזה א' א\"ל אל\"ה \nאלה\"י אלהי\"ם. וימלוך תחתיו הדר דהיינו מלכות כמ\"ש הכתוב פרי עץ הדר דהיינו אתרוג \n"},{"index":17,"he":"רומז למלכות בכל מקום וגם כאן לא נזכר בן כי מלכות נגררת אחר האם ואין חוששין לזרע \nהאב והיינו דכתיב ושם עירו פעו דהינו יסוד הבינ' בסוד הזכרות שבו שעולה יוסף והיינו \nהיסוד כי פעו גימ' יוסף ושם אשתו מהיטבאל כי מלכות זה מתגלית מעט בסוד נקבה הה\"ד \nושם אשתו מהיטבאל כלומר מה\"י דהיינו ה' אחרונה של יהו\"ה דהיינו טבא\"ל שהוא שם הוי\"ה \nדיודין כשיורד למטה אבל במקום הזה הוא רומז לשם בן מ\"ב שהוא השורש הפשוט עם מילואו \nומילוי דמילוי שיש בו מ\"ב אותיות כזה יהו\"ה יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י יו\"ד וי\"ו דל\"ת ה\"י \nיו\"ד וי\"ו יו\"ד וי\"ו ה\"י יו\"ד שהם שורש בן מ\"ב המתפשט אחר התיקון. בת מטרד היינו \nהבינה שיורדין ממנה מ\"ט שערים אשר הם מתגלים למטה כי השער הנ' לא נגלה לו מפני \nשנשאר סתום במעי אמו וזה הוא דכתיב מ\"ט ר\"ד ר\"ל שירדו ממנו המ\"ט שערים והיינו סוד \nהרחמים מפני שמלת ר\"ד עולה כמנין צדיק שהוא היסוד דהיינו קו האמצעי אשר היא רחמים. \n"},{"index":18,"he":"בת מי זהב היא האמא מצד הדין שהוא זהב כנודע רק כי הדין שבה הוא בסוד חסדים דהיינו \nזהב כמ\"ש הרשב\"י ע\"ה דדינין מתערין מינה ולא נזכר בה מיתה מפני שלא נשבר הכלי שלה \n"}]}
