{"id":"kabala-d72849cadc87-1-2","bookId":"kabala-d72849cadc87","part":1,"torah":2,"title":"קטע 2","hebrewTitle":"קטע 2","segments":[{"index":1,"he":"השמאל, וגם כן היד כנגד הרגל מלמעלה למטה. ובספירות חסד וגבורה נקראים ימין ושמאל, \nומלמעלה למטה עד התפארת חמש כנגד חמש, ומשם עד המלכות כנגד הרגלים. זהו, \"מראה \nמתניו ולמטה\", והם חמש שאמרנו שיצאו מי\"ה יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א שהם חמש כנגד אלו, וכן \nבשם אהי\"ה. והמשל הוא על האותיות עצמם, כי בצירופם נברא הכל והם ידי הפועל, וכן \nתמצא בצירוף א\"ת ב\"ש ג\"ר ד\"ק לחשבון הקדמון, א\"ת חמש, ב\"ש חמש, ג\"ר חמש, ד\"ק חמש, \nהשנים כנגד אהי\"ה והשנים כנגד יהו\"ה, בכל אחד שני ההין ובכל יד יש י\"ד פרקים באלו \nחמש אצבעות, וזה שאמר למעלה שבע כפולות וכן באלפא ביתא הזאת, מכאן ואילך עולה \nלחשבון י\"ד ה\"ץ ו\"פ ז\"ע ח\"ס ט\"ן י\"ם. לזה השש החשבון הם י\"ד כנגד פרקים שביד האדם \nהגופני. וכולם יצאו משם ה' כי ממנו יצאו כ\"ח אותיות כנגד כ\"ח פירקי הידים, כן יש \nבפסוק בראשית כ\"ח אותיות, וגם כן בפסוקים אחרים אין כאן מקומם, לומר כי הם היו מעשי \n"},{"index":2,"he":"ידי אומן אומנותו של הקב\"ה היתה התורה, ואהי\"ה אצלו אמון אל תיקרי אמון אלא אומן. \nוכן תמצא באלו השמות כי הם פועלים על ארבע יסודות, והרוכב עליהם שמונה ועשרים \nאותיות, והם, מיטטרון מיכאל גבריאל נוריאל רפאל. מיכאל ימין, גבריאל שמאל זה כנגד \nזה, מיכאל על המים גבריאל על האש, אוריאל או נוריאל על האויר, רפאל על העפר. ובכלם \nבמילואם תמצא פ\"א אותיות למנין כס\"א על זה הדרך, מ\"ם יו\"ד טי\"ת טי\"ת רי\"ש וא\"ו \nנו\"ן, וכן כולם. ויש בהם חשבון אחר למנין שמות היסודות הגופניים ולקמן יתבאר. וגם \nכן יש שמות למעלה מהם שיש בהם כ\"ח אותיות שבהם נברא העולם, ואלו הן, אכתריאל י\"ה \nיהו\"ה צבאות יה אדידירון. ויש בהם חשבון אחר ואין כאן מקומו, ולקמן יתבאר יותר. \nוהרי הכל יוצא מן היו\"ד ובקריאת שמה. ועל כן אמר כי ברית יחיד מכוון באמצע, כי ברית \nהלשון פירושה כריתת וחקיקת האותיות בלשון על השפתים, ועל כן אלקים עולה לחשבון פ\"ה, \n"},{"index":3,"he":"וכן בלימה. ובא מן הכתר, כי הוא לחשבון הלב. ועל כן האיברים הפועלים הם זוגות זולתי \nאלו הפה והמילה, כיונו על מה שיצוה השכל כי הוא הרצון השוכן בלב, ואלו השנים יחידים \nלומר לך כי אף על פי שתמצא בעולם דברים הפכיים לא תאמר שאי איפשר שבאו מדבר פשוט, \nכי כבר תראה הפה שהוא אחד וכבר יצא מאחר, וכן המילה היא פתח להוציא הזרע והוא אחד. \nוכנגד המילה באדם היא הספירה הנקראת יסוד, כי משם הנשמות פורחות. ובינה הוא כנגד \nהפה באדם, כי ממנה תוצאות חיים. והם שניהם זה כנגד זה, והם נקראים שניהם שכינה \nהעליונה בינה והתחתונה מלכות. ויסוד ומלכות נקשרים יחד. ובינה הוא הלשון, ולשון \nבחשבון שפ\"ה כחשבון שכינ\"ה. ויסוד הוא הברית, והיא נקראת קשת כי הוא זורק בחוזק \nובהכרח למטה, ואמרו ז\"ל זרע שאינו יורה כחץ אינו מוליד. וכן אמרו בשפתים לשון \nזריקה, \"הטיח דברים כלפי מעלה\". והלב הוא כמו אמצעי ביניהם, ולב הוא זורק הדברים \n"},{"index":4,"he":"למעלה, והזרועות הם כמו יתר הקשת. ואלו השנים החוטא בהם נקרא מפריד אלוף או מקצץ \nבנטיעות, כי מפריד יסוד ממלכות או בינה שהיא אם הבנים. ובינה נקראת י\"ה, ויסוד ו\"ה, \nוהמקצץ בבינה נקרא עריה, והסוד, \"עריה תעור קשתך\". והמקצץ ביסוד נקרא ערוה. וספירת \nיסוד היא הקושרת לשכינה העליונה עם התחתונה, וכן הלשון קושר האהבה בדיבור בין איש \nלאשתו ובין שני אוהבים, ועל כן האוהבים מנשקין זה את זה בפיהם, כלומר רוח אחד \nלכולנו, כי קושרים נפש בנפש ומורה על הרצון. וכשהכהן היה נושא את כפיו היה נותן \nידיו למעלה מפיו, והיה מכוין לשם אהי\"ה כי הוא הרצון, ויש בו עשרה אותיות במילואו, \nוכן יש ביהו\"ה. והיה הפה מכריע בין שתי ידיו. וכשהכהן מקדש ידיו ורגליו היה נותן \nידו על רגלו, נותן ידו על רגלו, כדי לכוין הספירות מלמעלה למטה חמש כנגד חמש וזה \nו\"ה, כי היה המילה מכריע ביניהם. והנה ה\"א ה\"א בשם אהי\"ה, כי הוא הכתר אצילות \n"},{"index":5,"he":"הראשון, ובו היה הכל כמו שביארנו. ומילה עולה למנין פ\"ה, והוא אלקים בחשבון. ואמר \nבספר יצירה בברית לשון כי תורה היתה האומן ונכרתו עליה י\"ג בריתות למנין י\"ג מדות \nשל רחמים היוצאים מן הכתר, וכן כתב בפרשת מילה י\"ג ברית. וזה בחשבון וא\"ו של [שם \nיקוק] , כי היא באמצע שני ההי\"ן של שם יקוק כי היא מרכבה לשם אהי\"ה, ומרכבה לכלם \nוא\"ו ה\"א. ונמצא י\"ק נשמה, ואהי\"ה נשמה לנשמה. וכשהיה הכהן מקדיש ידיו ורגליו מן \nהכיור היה מכוין כנגד ו\"ה לקושרו עם י\"ה, וכשהיה נושא את כפיו היה קושר י\"ק עם \nאהי\"ה, נמצא שהיה קושר הכל ביחד: \nעשר ספירות בלימה ועשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם \nוחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו - בעבור כי בבבא הקודמת לזו אמר \nכי הם עשר ספירות למספר עשר אצבעות ידי אדם, ואמר שהם חמש כנגד חמש, על כן אמר בזאת \nהבבא, לא תטעה בהם לומר כי היו שני פועלים כשני זוגי ידים ימין ושמאל או מעלה ומטה \n"},{"index":6,"he":"כי יצאו משני ההי\"ן, כי הפועל אחד והוא המצוה והוא הפועל, והספירות ועשר אותיות הכל \nדבר אחד, כי אין זה בלא זה. ולא תחשוב כי היה האצילות תשעה ותחשוב כי הם תשעה, \nושמטטרון קורא למדת המלכות אף על פי שיש מטטרון למטה נקרא בשם רבו אחר שהוא סומך \nלעולם הנפרדים וממנו מקורם שלא יהיה נחשב עם הספירות, והאל המצוה שהוא רצון יהיה \nדבר אחר, לזה אמר שהכל אחד. ואם יעלה על דעתך לומר אחר שאתה מביא במנין המצוה שהוא \nהרצון הרי הם שתי ידות, ויהיו י\"א. לזה אמר הכל דבר אחד. ועוד מפני שאמר שהם עשר \nספירות למספר אצבעות האדם, ואמרנו כי הם לחשבון אותיות ההויה במילואם, והם באו מכח \nהיו\"ד אשר בשם, ואלו שלשה נקודות קוץ שלמעלה וגופה וקוצה שלמטה ויהיו תשעה, ועל כן \nנשלם החשבון בתשע, אמר כי הוא והם דבר אחד, והספירות והאל דבר אחד, עליו אין להוסיף \nוממנו אין לגרוע. ועוד להביא במנין ספירת מלכות, כי צריך לקשור אותה עם יו\"ד ועם \n"},{"index":7,"he":"כולם, וכולם דבר אחד ולא תקצץ בנטיעות, על כן אמר עשר ולא תשע וכמו שאמרנו, שמן \nהיו\"ד יצא יהו\"ה שחשבונו כ\"ו שהוא מ\"ה במילואו פועלות האותיות לזה החשבון, כי אבג\"ד \nבחשבון הוא יו\"ד וסמוך שם ה\"א עמו הוא י\"ה, כי בזה הדרך הם האותיות ה' עד הטי\"ת הוא \nחשבון מ\"ה, וכמו שאמרנו למעלה שהם עשר כנגד עשרה אותיות של יהו\"ה, או של שם אהי\"ה. \nולפי שיצאו האותיות עד הטי\"ת אמר בכאן שלא תטעה לומר שהם תשע ולא יותר. ולפי שאמר \nלמעלה גם כן חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע ובלשון, שמא תאמר שהם י\"א כי \nהברית נוסף על העשרה, על כן אמר כי אינם יותר מעשר, כי אומרו בלשון אינו אלא על \nהדיבור בלבד כי הוא משוה כל האותיות. ולחזק הדבר שהם עשר ולא תשע תמצא שאין בכל \nהדברות עד אשר לרעך טי\"ת, וכן בפרשת מילה, וכן בפרשת בשבעים נפש, וכן בפרשת חצר \nהמשכן. ואמר עשר ולא אחד עשר שלא תביא במנין אין סוף: \nואמר, הבן בחכמה וחכם בבינה - כי החכמה נקראת יו\"ד והיא נעלמה מעיני כל חי, ולא \n"},{"index":8,"he":"תוכל לדעת דבר ממנה זולתי בספירת בינה. וזה שאמר, וחכם בבינ\"ה, שעל ידי הבינה תבין \nהחכמה ונתיבותיה, ועל ידה תוכל לדעת קצת דרכיה, ומשניהם תשכיל רוממות הכתר אשר \nעליהם הוא נקרא קוצו של יו\"ד, ונקרא אי\"ן. ובעבור כי מן היו\"ד יצאו ל\"ב נתיבות וכל \nהשמות כי כלם אחד, ובהסתלק אחד מהם יסתלקו כולם, לכך אמר כי יהיה לך מספר שלם בכולם \nשלא תטעה. וכבר ידעת כי מן היו\"ד יצאו וא\"ו דל\"ת, וכשתשים וא\"ו תחת הדל\"ת יהיה ה\"א, \nוה\"א הוציא וא\"ו שהוא שש בחשבון, והוא ששת קצוות ליו\"ד, על כן שמו יה\"ו עולה החשבון \nלאי\"ן שהוא אהי\"ה, כי כן הוא בחשבון. ונכפלה בו הה\"א כמו שידעת, מפני הדיבור של \nיוסף להמשיך עוד הכח. והנה אי\"ן כולל שלשה ספירות, והנה כ\"ו שהוא יקו\"ק הוא לחשבון \nאחד, והוא שאמר חמש כנגד חמש. ואמר והעמד דבר על בוריו כי הדבר אשר ידובר כקריאת \nהשם הוא לשם בריאה, כי הוא מורה על יש מאין. והשב היוצר, כי הוא אדם דיצירה, על \n"},{"index":9,"he":"המכון כדי שיהיה הכל אחד. ואמר ישיבה ביוצר כמו היוצר הזה, כי עושה מלאכה על \nהאבנים, כי הבורא והיוצר הכל אחד ולא תטעה בו, ולקמן מפרש בו יותר. ואמר העמד דבר, \nשיעמיד הוא בעצמו ולא יסמוך על אחר, כמו על משענתו שתרגומו, \"על בורייה\", כי \nהעומדים הם חיות הקדש ויש בהם כח לעמוד תמיד, וכנגדם נברא האדם הגופני כי הולך \nבקומה זקופה, מה שאין כן בבעלי חיים. וצריך האדם לדעת איך הבורא והיוצר והפועל הכל \nדבר אחד: \nעשר ספירות בלימה מדתן עשרה שאין להם סוף, עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק \nרע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום, ואדון הכל \nמושל בכולם ממכון שבתו ועד עדי עד - אמר כי אלו עשר ספירות שאמר שהם עשר ולא תשע \nעשר ולא אחד עשר אין המספר בהם כמו בנפרדים, כשתספור אחד יתחייב להיות שנים שהם \nגופים נפרדים כל אחד לעצמו, ואלו עשר ספירות אינם כן, כי הם דבר אחד כולם אין בהם \n"},{"index":10,"he":"פירוד כלל, אלא על פי המדות אשר מהם יוציא פעולתם הם. ואלו עשר מדות אין להם גבול \nלא למעלה ולא למטה, כי יחדשו בכל יום, ובכל עת דברים יולדו מהם. ולשון מדה הוא כמו \nשרגילים לומר חז\"ל, \"כך מדתו של פלוני\". ואמר למעלה כי המדה אשר בה נמדד העולם הוא \nוא\"ו, שהוא ק\"ו המדה שבתוך המ\"ם הוא מקום, הוא העולה לחשבון אלהי\"ם שהוא הפועל \nהעולם, [א\"ה, כי אלהים עולה פ\"ו דפוע\"ל, וע\"ל הוא המקבל הפעולה]. ואמר כי אלה אינם \nגופים אלא מדות, שיש בהם כח לפעול בעולם ואף על פי שאין להם סוף, כי אין להם גבול \nלומר עד פה תבא ולא תוסיף, או מגבול זה עד גבול זה, כי אין השטח ניכר בהם לראות כמה \nאורכה וכמה רוחבה, אלא המדה שלהם לפעול כי יועילו לרוב מאד גבוה מעל גבוה. וכולם \nעשרה עשרה לא יגרעו מזה החשבון ולא יוסיפו עליו, שזה דק מזה. וזהו שאמר שאין להם \nסוף, כי דעת האדם לא יוכל להשיג כמה מעלות יש מהם. אבל כולם עשרה עשרה, ופרש לך על \n"},{"index":11,"he":"מה שנקראו עשרה והוא על עמקי הדבר ההוא, כי לא על השטח אשר ישיג חוש הראות כי אלו \nלא תשורם עין, אבל ישיג קצת פעולותם כי כולם יוצאים מן העומק, והם עשרה דברים. \nוהמחשבה שהיא חכמה נקראת עומק, ועליה אמר דוד ע\"ה, \"ממעמקים קראתיך ה'\". ואם תצייר \nבשכלך דבר אחד שהוא עגול כמו הכדור, תמצא בעגול כל צדדי השטח יגיע לנקודה אמצעית \nשבו אף על פי שלא תראה הסוף העליון והתחתון מאמצעיתו תוכל לתת דעתך על כל הגבולים \nשל כל צד: \nואמר, עומק ראשית - כי אף על פי שאמר שאין להם סוף לא יעלה על דעתך שאין ראשית \nותחלה להם, כי החכמה נקראת ראשית והיא האצילות הראשון מן האין, ועליו נאמר, \"ראשית \nחכמה יראת ה'\". ובינה נקראת אחרית, ועליה נאמר, \"אבינה לאחריתם\", וגם, \"אשכנה \nבאחרית ים\". נאמר כי העומק מאלו הוא הראשית, כי העולם נברא ברצון לזמן ידוע עד \nאחריתו ולא עוד, ובשוב הרצון לא יהיה עוד עולם. אבל הרצון לא יהיה לו סוף ואין לנו \n"},{"index":12,"he":"רשות לחפש מה למעלה ומה למטה, או למה בזמן הזה ולא בזמן אחר, וראוי לאדם לחוס על \nכבוד קונו כי אין לו שיעור: \nואמר, עומק טוב ועומק רע - כי מהתחלת הרצון והאצילות הראשון אף על פי שהוא פשוט \nיצאו ממנו כל צרכי העולם דבר והפוכו, ולא תאמר כי אי איפשר זה, והוא נאמר על האור \nהראשון, ושם נאמר, \"ויבדל אלקים בין האור ובין החשך\", והאור יתייחס לטוב והחשך לרע. \nוזה שאמר הנביא, \"יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע\", ולקמן יתבאר בפירוש \nעולם האמצעי. והאור נקרא טוב, דכתיב, \"וירא אלקים את האור כי טוב\". ואמר בכאן כי \nהטוב והרע הם דבר אחד, ולא תטעה לומר שהם שתי רשויות חלילה כי כולם יצאו מן הרצון, \nאף על פי שהוא דבר פשוט מה שהוא יוכל השכל לסבול, כי אם ליושבים לפני ה' יהיה סחרה. \nובבהיר ירחיב הדרוש הזה ביותר שאומר שם, \"מלמד שממקום שיוציא הטוב יוציא הרע, וזה \nשאמר, \"אני ה' עושה כל\", ועל זה המקום נאמר, \"ראו עתה כי אני אני הוא (א'נ'י) ואין \n"},{"index":13,"he":"אלקים עמדי\" וכו': \nואמר, עומק רום ועומק תחת - על המקום שנקרא אי\"ן שהוא הכתר, כי הוא על כולם רם \nונשא, ואי\"ן במלואו עם שלשה אותיות הוא רם. ובעולם הנפרדים גבריאל הוא רו\"ם בחשבון. \nואמר כי הרום שהוא הכת\"ר, והתחת שהיא הספירה האחרונה כולם יצאו מן הנקודה הראשונה \nכמו שידעת. והרום הוא המעמיד התחתון, וזה שאמר, \"אריח על גבי לבנ\"ה\", כי אם תבנה \nבית בחומר צריך אתה לתת אבן אחת על גבי שנים, והעליון מעמיד התחתון ומקימו, וכן \nכשתשים עמודי הבית קודם שתשים התקרה יפלו ולא יוכלו לעמוד בלי משענת, וכשתכביד המשא \nעליהם אז יעמדו. נמצא כי העליון מעמיד התחתון, וכן הנקודות והטעמים בסגול וסגולתא \nהנקודה העליונה מעמדת שני הנקודות התחתונות, וכן כת\"ר למעלה חכמה ובינה למטה והכתר \nמעמיד הכל. ואלו השלשה מעמידים כל הבנין שהם שבעת הספירות: \nואמר, עומק מזרח ועומק מערב - כי ממזרח נתפשט האור הראשון, והוא מקום זריחת השמש \n"},{"index":14,"he":"בעולם התחתון, כן בעולם העליון הוא מקום אצילות האור הראשון, וכנגדו באדם המוח \nשממנו בא הזרע. ומערב הוא מקום אשר שם מתערבים כל הכוחות, ובספר הבהיר מבאר זה \nביותר, ומביא שם ראיה, \"ממזרח אביך זרעך וממערב אקבצך\". ואמר עומק צפון, כי שם \nהעושר הוא מדת הדין, ועליו נאמר, \"מצפון זהב יאתה\" כי שם חלקת מחוקק צפון. ועליו \nאמרו ז\"ל הרוצה להעשיר יצפין, והוא בנקודת שבא שני נקודות זו על גבי זו. וזה שאמר, \n\"ויתן לו מזהב שבא\", הוא מדת הדין הטובה. ודרום הוא לצד ימין אל מקום אשר בא השמן \nהעליון, והוא מה שאמרו ז\"ל, \"מנורה בדרום ושולחן בצפון\", נר בדרום ומדרום עיקר \nהתורה והאור. והרוצה להחכים ידרים, ידבק בימין כי היא רוממה ועושה חיל. והמתדבק \nבעושר מדת הדין פוגעת בו לפעמים, והמתדבק בימין תורתו משמרתו. ואלו ואלה שניהם \nאצילות שיצאו מטוב ורע אלא שהם ממוצעים: \nואמר כי כל אלו אדון יחיד מושל בכולם, והם דבר אחד והוא ממכון שבתו שאמר למעלה יושב \n"},{"index":15,"he":"על מכונו. ואמר כי ממכון שבתו משם מושל בכל אלה המדות בלי תנועה אלא ברצון פשוט, אל \nמקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, והוא ית' לא ישתנה כי יהיה לעד, וע\"ד הוא החכמה \nעם המלה, וכן אלקים שהוא הפועל כי חזר לכפול פעולתו, ולעשות כמו אמנא לבגד סביב \nלפיו ולא יקרע. השלשה אותיות מאלקים שהם למ\"ד ה\"א יו\"ד חזרו לאחור, כמה שאמרנו בשם \nאהי\"ה או בשם של הויה שנכפלה בהם אות ה\"א, כן אלו חזרו להיות כד\"ט, והנה אלקים \nאכדט\"ם והוא עולה למנין ע\"ד כי הוא הפועל כמו שאמרנו למעלה. וגם כן אמר בבבא \nהראשונה של ספר שוכן עד, וירצה לומר לפי שאמר למעלה אלקים חיים רם ונשא שוכן עד, \nואלקים הוא הפועל והוא רוצה לפעול פעולות עד בלתי בעל תכלית חזרו האותיות לאחור שהם \nהאותיות שאמרנו שהם למ\"ד ה\"א יו\"ד ונעשו כד\"ט כמנין ע\"ד, וזה שאמר אלקים שוכן בעד. \nוכן שם ההויה יתברך יהיה רוצה לפעול פעולות בלתי בעל תכלית, וחזרו האותיות לאחור \n"},{"index":16,"he":"ונעשו שם קדוש טדה\"ט כמו שאמרנו כבר. ואם תרצה לעמוד על זה באורך אלו שתי שמות עיין \nבזוהר בפרשת פקודי שמביא שבעה היכלות: \nעשר ספירות בלימה צפייתן כמראה הבזק ותכליתם אין להם סוף ודברו בהם ברצוא ושוב \nולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים - אחר שאמר לך בבבא הקודמת כי עומק \nמדתן של אלו הספירות הוא המדה, ואין העין שולטת בהם, אמר כי אם תשאל על השטח הוא \nמראהו כמראה הבזק. והנה אמרתי לך כי אין מספר לאלו הספירות שהם עשר עשר והעליונים \nיותר דקים, אבל יש אחרים תחתיהם נושאים לאלו הכחות עצמם, והם השגת הנביאים, וגם כן \nיש בהם מעלות. ועל זה אמר יחזקאל וארא וארא ארבע פעמים, אמר כשתסתכל בהם מראיהם \nכמראה הבזק הוא שאמר יחזקאל במעלה העשירית, והוא האור הנראה על הלפידים ביום הגשם, \nכי העין בנקל יותר רואה מן שמיעת האוזן. וכשיראה הברק בארץ מראהו לא יעמוד כי אם \nזמן מועט, וכמעט שאין לו גוון ניכר, וכן אמרו כי גוון אלו הספירות כמראה הבזק, שהוא \n"},{"index":17,"he":"האור הנראה כשיבקעו האידים העולים מן הארץ בזמן הקיץ. ולפי שאמר למעלה מדת עומקן, \nאמר כי מראה השטח שלהם הוא כמראה בזק. וצפייתן מלשון צופה וכן מלשון ויצפהו עור \nתחש, וכן אמרו בבהיר המסתכל בצפיית המרכבה, ופירשו שם מלשון (ישעיה כ\"א ח') \"ויקרא \nאריה על מצפה י\"י\", ותרגומו על צפיית די\"י, והוא הדבר הסובב נקרא צפוי והמראה ההוא \nאין לו גוון. עוד פירשו בזק כמו ויפקדם בבזק שפירשו כלי חרש, והוא כמו חרש היוצר כי \n[כאשר] יצרוף בכור הכסף או הזהב באש יעלו עליו מיני גווני אש, כן מראה הספירות אין \nלהם גוון ידוע וניכר, כי כל הגוונים כלולים בהם, ומהם יוצא הכל. והם נקראים עולם \nהעליון, ומהם נמשך כח הצורות והגוונים לעולם האמצעי, ועל כן אמר ודברו בהם ברצוא \nושוב, כי כמו שאתה רואה מראה הלפיד חוזר מיד או מראה כלי חרש הצורף גוונות משתנים, \nכן הדיבור בהם שיוציא הרצון ושב מיד למקומו, ואין אתה יודע מי הוא המדבר כך אלא \n"},{"index":18,"he":"כשהרצון מתפשט, אבל לא בהכרח, ואחר שנגמר רצון האל יתברך שבים למקומם. אבל למאמרו \nכשיצוה להם, ירדופו לעשותו כסופה, כי המה פועלים במהירות, ומשתחוים לפני כסאו כי \n"}]}
