{"id":"kabala-d72849cadc87-1-3","bookId":"kabala-d72849cadc87","part":1,"torah":3,"title":"קטע 3","hebrewTitle":"קטע 3","segments":[{"index":1,"he":"הוא תפארת ומלא מאלקים שהוא הפועל הוא הכס\"א בחשבון. ולשון השתחויה הוא הודאת הדבר, \nכי המה מודים כי הוא אדון היחיד המושל בכולם, וכן ומודינא למלכא, וכן הוא לשון \nמודים לשון השתחויה: \nואמר ותכליתם אין להם סוף כי אף על פי שתדמה אותם למראה הבזק והוא דבר שיראה לו סוף \nותכלית, אמר כי תכלית אלו אין להם סוף, כי עולם עד למעלה אל המקום הנקרא אין סוף, \nכי הוא הדבר שאמרנו שאין המחשבה תופסת בו. ודברו בהם ברצוא ושוב, כי ישובו מיד \nכשיגמרו מה שיצוה הרצון ויעשו המאמר כסופה הוא ספירת המלכות, בעבור שהוא סוף \nהספירות ופעולתה במהירות, ונגדה בעולם השפל הירח ועל כן פעולתה במהירות: \nעשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתם ותחלתם בסופן כשלהבת הקשורה בגחלת שהאדון יחיד \nואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר - ביאר לך בזאת הבבא כי אלו הכוחות שאמרנו שהם \nעשרה שהם כולם דבר אחד, ולפי התרבות האצילות והתרחק מן הסבה הראשונה כן יהיה מרכבה \n"},{"index":2,"he":"לעליון ממנו. ונתן לך משל כמו השלהבת הקשורה בגחלת, כבר אמרנו למעלה כי מן האצילות \nהראשון נברא כח הדיבור, ולפיכך אמר כי סוף אלו הספירות קשור בתחלתו, והטעם שהשלשה \nהראשונות הם כמו השלהבת והשבעה שתחתיהם הם כמו הגחלת, ואי איפשר שלהבת בלי גחלת \nוגחלת בלתי שלהבת, כי הלהב הוא אוכל העצים עד שישובו גחלים ואחרי כן ישוב אפר, \nובעולם התחתון הגופני אם תכה אבן בברזל או באבן אחרת ינשרו ממנה ניצוצות, ואם יפלו \nבנעורת או עם דבר דק עם גפרית שהוא קרוב אל יסוד האש יבערו עד עשות הדבר ההוא \nגחלים, אבל לא נדע מאין האש ההוא, כי בהכאת האויר עם אלו הדברים הקשים יורד הלהב \nמיסודו ויסתבך בדבר הגופני ממנו ויעשה הכל דבר אחד. וכן כביכול השלשה ספירות \nכשנתרבה האצילות אין לך לשאול אנה הכלי והעצים, ומה תהיה אחריתם אחר אשר תאכל האש \nהגחלת, אלא שתצייר במה שאתה רואה עתה, ואין לשאול על הסוף וההתחלה אלא כאשר הוא שם \n"},{"index":3,"he":"כשנראה בגחלת ושלהבת. ומשל השלהבת הוא י\"ה, והגחלת הוא ו\"ה משם ההויה, ומפני שני \nהשמות תעשה אחד הוא יאהדונה\"י הגחלת הוא יהו\"ה והשלהבת הוא אדנ\"י, וסימניך רשפי אש \nשלהבת י\"ה, והכל דבר אחד במה שהוא עתה ואין שם שני דברים. וזהו שרמז הכתוב, \"ולקח \nמלוא המחתה גחלי אש\", ולא גחלים סתם אלא שיהיו בנעורת בלי אפר כלל, והיה נותן עליהם \nהקטורת, כי הקטורת צריך לקשור בו הכל, ועל כן אמר בזאת הבבא שאדון יחיד ואין לו \nשני, כי שלהבת וגחלת הכל דבר אחד כמו שאתה רואה בו. ולפני אחד מה אתה סופר, כי אין \nמספר באחד אחר שאין לו שני לא יפול תחת המספר, וכן תמצא סופן בתחלתם באלו שני שמות \nיהו\"ה אדנ\"י, יו\"ד ראשונה ויו\"ד אחרונה, והיו\"ד אחד אינם שנים כי הכל עשרה לא יותר, \nאלא שנעוץ סופו בתחלתו. וכן בבריאה הראשונה קראו לבן הראשון הב\"ל, ואל תעיין בענין \nקין כי יש לו סוד, ולקמן יתבאר כי הוא לא היה מתולדת האדם אלא הבל ושת, ובשניהם אמר \n"},{"index":4,"he":"שלהבת. והב\"ל הוא לה\"ב, ושי\"ן ראשונה ותי\"ו אחרונה. והנה שת הוא יסוד מלשון, \"כי \nהשתות יהרסון\", ויסוד הוא סוף הבנין, והלהב הוא השלשה ספירות הראשונות כאשר אמרתי \nשלהבת י\"ה. והמשל באדם הגופני החום הטבעי המסובך בלב כי הוא דבר אחד, וכן בשם אהי\"ה \nיהו\"ה אל\"ף ראשונה ואלף אחרונה כשתקרא האותיות במילואם אל\"ף ה\"א יו\"ד ה\"א יו\"ד ה\"א \nוא\"ו ה\"א, הסוף הוא אל\"ף וההתחלה הוא אל\"ף. ומה שאמר אדון יחיד, כוונתו על הסבה \nהראשונה והספירות והשמות כולם דבר אחד, כמו שלא תוכל למצוא שלהבת בלתי גחלת, ואפילו \nהאור והאש היוציא מהאבנים או מן הברזל לא יוכל להיות עד שיתגשם ויעשה בדבר אחר כמו \nבנעורת או בתבן. ובזה טעה קין ואלישע אחר ורבים, ובע\"ה לקמן יתבאר איך נתאצלו אור \nוחשך מדבר אחד. ויש מפרשים אדון יחיד, כי לא הניח ממשלתו לשום נברא אף על פי שיש \nממונה על רב ביתו לא יוכל לעשות קטנה או גדולה בלתי רצונו, והכל יודע בסקריתא חדא. \n"},{"index":5,"he":"וכן המקבל הרצון הממונה ברגע אחד יקבל כל הרצון, ולא ישנה דבר. והוא הגחלת הנעשה \nמהלהב היא התלהבות האויר, כן האויר הקדמון נאחז בשכינה ודי בזה למבין. ולפי שאמר \nבבבא הקודמת לזו כי תכליתן אין להם סוף, ואי איפשר כי לא יהיה סוף לכל ענין, אמר כי \nסופו הוא תחלתו ישוב זה לזה וזה קשור עם זה ואין שם שני דומה לו. וכמו שאין אדם \nיכול למצוא מאין בה הלהב לעצים, כן אין אדם יכול לדעת סבת כל הסבות הוא האדון הנעלם \nמכל עין אין שם מראה וגוון כלל, כי הוא עמוק עמוק והספירות נאצלו ממנו, והאדון יחיד \nוהעשר ספירות הכל דבר אחד. אם יחסר דבר אחד מהם אין שם דבר, והוא יתברך נשמה להם \nכמו שהנשמה ברוח האדם הגופני. ומשל על זה מה שאמרנו למעלה יו\"ד ראשונה יו\"ד אחרונה \nאני ראשון ואני אחרון, אבל יש אותיות גדולות ואותיות קטנות, הקטנים הם הפועלים והם \nבספירת יסו\"ד, והגדולות למעלה בחכמה ובבינ\"ה, כי הם שורש כל דבר ודבר. ותחלת אצילות \n"},{"index":6,"he":"קוצו של מטה מן היו\"ד אשר אמרנו הנקודה הראשונה שתוכל לצייר, והם שני יודין נרמזים \nבצורת האלף כזה א, יו\"ד למעלה וי\"ד למטה וא\"ו באמצע. והאלף היא הכתר, והנה אדון \nיחיד הוא כת\"ר קוצו של יוד למעלה מקור האצילות הראשון שאינו פוסק ואין לו שני, כי \nהיו\"ד האחרונה הוא הפועל וצריך לקבל האצילות, מה שאין כן בראשונה. וכמו שתמצא כי \nהיו\"ד קטנה ואין עמה אות אחרת בצורתה, ובכל שאר האותיות יש שותף כמו שתמצא צורת \nהבית יש בו ג' ווין, וכן בכל האותיות, ואפילו וא\"ו יש בצורת יו\"ד למעלה ואחר נתפשט, \nכן אדון יחיד אין לו שני שיהיה כמוהו שלא יצטרך לאחר, כי הספירות אפילו שהם נוראות \nוכן כולם דבר אחד הם נאצלים. ומה שהם עושים נקרא בלשון בריאה, והם כולם יחד נקראים \nהבורא יתברך, אבל צריכים לקבל האצילות מלמעלה ממקום שלא ידעו עיט ולא שזפתו עין \nאי\"ה, אבל סבת כל הסבות הוא אינו צריך לקבל משום מקום כי שם כל הטוב והאור שאין כל \n"},{"index":7,"he":"בריה יכולה לעמוד בו. וכן בעולם התחתון הגופני הזה, המים יבראו האילנות והעשבים \nבארץ ובכח השמש, אבל הם לבדם לא יוכלו לבראות דבר. וכן הספירות למעלה כל מה שהוציא \nבבריאה ובחידוש העולם כולם יחד, כי צריכים אלו לאלו, אבל בורא הכל יחיד הוא לבדו \nואינו צריך לאחר. והאל הנקרא בספירות הוא כינוי לו, והוא אצילות קוצו הראשון של \nיו\"ד שאמר שהוא באות אלף. ועל היו\"ד סוד זה נאמר, \"אשגבהו כי ידע שמי\" ר\"ל שם יו\"ד, \nועל זה אמרו בחגיגה, \"מי שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם\", ואסור לאדם \nלדבר בזה יותר וזה שאמר בבבא שאחרי זאת: \nעשר ספירות בלימה בלום פיך מלדבר ולבבך מלהרהר, ואם רץ לבך שוב למקום שנאמר והחיות \nרצוא ושוב, על הדבר הזה נכרת ברית - אמר כי תבלום פיך מלדבר אם ידעת, ולא תשאל מה \nלמעלה מה למטה כמה שאמרנו למעלה. ולפני אחד מה אתה סופר, אינו אחד בחשבון אלא אחד \nבלי חשבון, כי לא תדע, ואם ידעת בלום פיך, וגם בלבך אסור להרהר אחר מדות אלו איך הם \n"},{"index":8,"he":"פועלים דבר והופכו, בצד אחד אור וחשך טוב ורע, כי הכל יוציא מסיבת הסיבות בצד אחד \nבלי השתנות רצון. אבל לא תדע ובלום פיך ואם רץ לבך להרהר יותר שוב למקום, לומר לך \nשתשיב הדבר ההוא למקום הספירות שהיא הספירה הנקראת תפארת, שהוא באמצע הכל שממנו \nיוציא הכל, ואל המקום ההוא שב. ויהיה זה כמו היסודות הארבעה בזה עולם שיתהפכו קצתם \nאל קצתם, או מי הימים שכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, כן בספירות אם רץ \nלבך שוב למקום, כי באלו היסודות הגופניים לא ידעת איך תדע בדבר הנאצל בעוד שאתה \nגופני. ולכן נאמר רצוא ושוב, רצו\"א נוריא\"ל בחשבון, ושו\"ב הוא מטטרו\"ן בחשבון. וכבר \nידעת שנוריא\"ל שר התורה, ומטטרו\"ן שר הפנים, הוא גלגל העליון אשר למעלה מראשי החיות \nוכל צבאות מעלה, וגלגל האותיות מסור בידו. ועוד יש לפרש רצוא ושוב, כי כשירצה הרצון \nמאציל וכשירצה ישוב לקדמותו ולא יוסיף ולא יגרע. והנה רמז בבבא הזאת כי העולם נברא \n"},{"index":9,"he":"מחס\"ד, ויהיה שתא אלפי שנין וחד חרוב כמו שאמרו ז\"ל שתא אלפי הוי עלמא וחד חרוב, \nובשמיני יהיה מה שיהיה, שנאמר, \"ונשגב אדני לבדו ביום ההוא\", ואחרי כן ישוב לגבורה \nויהיה מה שיהיה, ואחרי כן ישוב לתפארת וכן בכל הספירות. ולזה רמז בשמטות שבע שנים \nשבע פעמים, והדבר הזה עמוק מאד ואסור לדבר בו. וזהו רצוא ושוב, כי ישוב להיות. ועל \nהדבר הזה נכרת ברית כי הברית הוא היסוד, ובעבור כי העולם הזה השמיטה שאנו בה הוא \nמספירת הגבור\"ה כמו שאתה רואה, כי כל העונשים שבזה העולם הם באים מאש, וזה שאמרו \nז\"ל שהמבול היה במים רותחים, וגם כן עונש סדום ועמורה שהיה באש, ועל זה נכרת ברית \nעם אברהם אבינו לכרות הערלה המעורר והמרבה תאוות המשגל, והחמימות הוא מספירת גבורה, \nוהוא מקום האש ומבחוץ מקום חמימות התאוה. ואף על פי כי בשלשים ושתים הנתיבות נתעלה \nבמחשבה להיות יותר, [א\"ה, כפי הנראה חסר כאן]. ואלו יהיה לא יתקיים העולם על קברו \n"},{"index":10,"he":"שם את העם המתאוים ולא נתקיים כ\"ב ומשם התחיל, ועל זה כרתו הברית שהוא הערלה והוא \nבמקום יסו\"ד. והכרתת הערלה הוא מדת הדין, כדי שיתקיים העולם ברחמים, ויצאו הנפשות \nהראויות לבא בתורה, וכן ברית התורה, ולקמן יתבאר בסוף הספר יותר בברית הגופני במקום \nשאמר כרת הקב\"ה ברית לאברהם אבינו ע\"ה, וגם כן בבבא שאחרי זאת: \nעשר ספירות בלימה אחת רוח אלקים ברוך הוא ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור \nזהו רוח שתים רוח מרוח וכו' - עתה מוסיף לפרש כל האמור למעלה, ואמר כי לא תוכל \nלהבין איך הספירות נקראים עשרה בעשרה שמות והם דבר אחד, ואיך באו ממקום מקור הפשוט \nבלי הרכבה כלל דברים הפכיים. כי תאמר בלבבך אי איפשר שהדבר הפשוט שיוליד אלא דבר \nפשוט כמוהו, אל תאמר בלבבך כן, כי כשרץ לבך שוב ואמור כי בענין זה נקראים עשרה והם \nדבר פשוט. ואמר כי השמות הם עשרה כי ממנו יצאו כל ההויות, והסבה הראשונה שאמר למעלה \n"},{"index":11,"he":"שרמז בקוצו של יוד הוא עליהם. ואמר אחת רוח אלקים חיים קול ורוח ודבור, אמר כי \nהאצילות הראשון הוא רוח אלקים חיים כי שם החיים לעולם לא ישתנו, ולא זכר מאין באו \nכי אין לך לדבר בו כי רוח אלקים חיים בא מן הרצון הראשון. והנה לצאת לפועל בכל דבר \nצריך ארבע דברים, מחשבה, ורצון, וקול, ודיבור. מחשבה, שיחשוב הדבר איך יעשנו, ולמה \nזה ולא זה, ואיך יתקיים. והרצון, לברר מן המחשבה היותר ראוי וטוב לעמוד בו. ואחרי \nכן אשר יוציאנו לפועל בדיבור, ולזה צריך רוח שיניח הרצון והקול, ויעשה ממנו דבר \nשיהיה בו טעם. וכאן בזאת הבבא לא הזכיר המחשבה הסתומה, ולא מציאות ל\"ב נתיבות שהם \nהרצון, כי הוא מה שאמר למעלה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר, אבל אחרי התפשטות הרצון \nיניח הרוח, והרוח הוא רצון כמה שאמרנו, \"אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו\" ומתרגמינן \nרעוא. ואותו הרוח שהוא מניע הקול בדפיקתו בלשון ובשפתים בהבדל כל אות ואות, \n"},{"index":12,"he":"ובחיבורם יעשה דיבור. ואלו השלשה קול ורוח ודבור הם דבר אחד בעולם האחדות, אי איפשר \nלכל בלי רוח ובלא דבור, כי למטה בעולם התחתון הזה ישקול כל דיבור כמו הקול נשמע \nכהקשת ברזל בברזל יחד או דבר קשה בדבר קשה, או קול בעלי חיים שאין דיבור ניכר בו. \nוגם בעולם האחדות וגם בעולם הנפרדים אי איפשר להיות קול בלי דיבור, כי אין שם הקשת \nשפתים, כי אין למעלה דבר גופני. וזה שאמר יחזקאל, \"ויהי קול מעל לרקיע\", ולזה תקנו \nבתפלה, \"ומשמיעים ביראה יחד קול בדברי אלקים חיים\", כלומר כי יחד הקול והדיבור אי \nאיפשר זה בלא זה. ולא זכר הברית הראשון, כי הוא בריאת אותו הקול שיצא מן האור \nהראשון, ועל כן עשר מאמרות שבמעשה בראשית הראשון לא נאמר בו ויאמר עד שנבראו כלי \nהדיבור, והוא רוח אלקים חיים המדבר. ולמעלה במעשה המשכן נאמר, \"וישמע את הקול מדבר \nאליו\", ושב ואמר וידבר היה הקול מתדברת היא מעצמה, ואחרי כן אותו הקול מדבר אל משה. \n"},{"index":13,"he":"ואמר לך משל זהו רוח הקדש, כי המדבר ברוח הקודש לא ישמע הקול אלא הרוח ההוא תבוא \nבקרבו וידבר מאליו, לפי שהוא ממקום העליון ממה שהנביאים יונקים בנצ\"ח והוד, כי הם \nבעולם שכבר נברא בפועל מעט, אף על פי שהוא גם כן פשוט ישמעו קול מלאך או חיות הקדש. \nוהיודע מקום זה איך הוא יבא אליו רוח הקדש, גם כן השם היוציא ממנו יועיל למי שנתאלם \nכמו שכתבתי כבר. והנה שלשה אלו שהם קול ורוח ודבור הם דבר אחד ולמעלה ואין שם הקשת \nשפתים ולא דבר אחר: \nבמעשה המשכן נאמר, \"וישמע את הקול מדבר אליו\", ושב ואמר וידבר היה הקול מתדברת היא \nמעצמה, ואחרי כן אותו הקול מדבר אל משה. ואמר לך משל זהו רוח הקדש, כי המדבר ברוח \nהקודש לא ישמע הקול אלא הרוח ההוא תבוא בקרבו וידבר מאליו, לפי שהוא ממקום העליון \nממה שהנביאים יונקים בנצ\"ח והוד, כי הם בעולם שכבר נברא בפועל מעט, אף על פי שהוא \nגם כן פשוט ישמעו קול מלאך או חיות הקדש. והיודע מקום זה איך הוא יבא אליו רוח \n"},{"index":14,"he":"הקדש, גם כן השם היוציא ממנו יועיל למי שנתאלם כמו שכתבתי כבר. והנה שלשה אלו שהם \nקול ורוח ודבור הם דבר אחד ולמעלה ואין שם הקשת שפתים ולא דבר אחר: \nשתים רוח מרוח חקק וחצב עשרים ושתים [אותיות] יסוד שלשה אמות וז' כפולות וי\"ב \nפשוטות ורוח אחת מהם - אמר כי האצילות השני מאלו העשר שאמר למעלה היא רוח נאצל מאתו \nהרוח שהוא הרצון נעשה אויר אחד שאינו כ\"ב, הוא הדופק בקול להוציאו, כן בספירת החכמה \nנרשמו ל\"ב נתיבות שאמר למעלה, והם עשר ספירות ועשרים ושתים אותיות. ורשימת האותיות \nבקריאת השם לבד קורא חקיקה. ומחלק אלו האותיות לשלשה חלקים, שלשה אמות, ושבע \nכפולות, וי\"ב פשוטות כמו שיתבאר לקמן. והנה האותיות גם כן הם דבר אחד, וזה שאמר \nורוח אחד להם, כי אי איפשר לרשום אותיות ולומר אותם בלתי הרוח, והוא החכמה. והנה \nאמרנו למעלה כי קריאת השם הוציא כל הדברים, וכן אמרנו שהיו\"ד הוציא הקול בקריאת \nהשם, ועתה פירש לך איך. ואמר כי קול ורוח ודיבור הוא בדפיקת האותיות ובמוצאם להזכיר \n"},{"index":15,"he":"הדבר ולהבדילו, והנה תמצא כי היו\"ד במילואה עולה למנין אמירה דב\"ר, והוא\"ו עולה \nלחשבון קול, והה\"א חמשה מוצאות הגרון כמו שיתבאר לקמן בעזרת השי\"ת. והה\"א אחרונה \nחמשה תנועות, והנקודות הם כמו נשמה לאותיות ומניעות אותם כמו הנשמה לגוף, אל אשר \nיהיה שמה הרוח ועל כן אמר ורוח אחד מהם: \nשלש מים מרוח חקק וחצב בהם תוהו ובוהו רפש וטיט חקקן כמין ערוגה, הציבן כמין חומה \nסככן כמין מעזיבה - כיצד מהאויר הראשון שאינו נתפס הוציא אויר אחר הוא הנקרא רוח \nשאינו כל כך דק. ומאותו מים הוציא רוח שתראה באדם הגופני או ביסודות. כי בהיות רוח \nחזקה יוציא מים או האדם יוציא בפיו רוח יש בו קצת לחלוחית, ואותו לחלוחית נתרבה עד \nשנעשה מים, והם נקראים מים עליונים, וכנגדם בעולם התחתון, וזהו מים, ועל כל הדברים \nיש בהם כנגד מה שלמעלה. והנה עתה סדר המרכבה העליונה והתפשטות המחשבה. וקרא מים \nלבינ\"ה, כמו שהמים פשוטים כן הבינ\"ה, וכמו שהמים מצמיחין לכל דבר כן הבינ\"ה, והם \n"},{"index":16,"he":"הנקראים מים עליונים, וחסד מים תחתונים. ויש הפרש בין מים העליונים לתחתונים, כי \nהעליונים זכרים והתחתונים נקבות, וכן בעולם הגופני הזה המים העליונים הם מי המטר, \nומה שתחת הארץ יקראו מים תחתונים, אבל אין הצמחים היוצאים מן הארץ אשר ישקו מן המים \nהתחתונים טובים ומתוקים כמי השותים ממי מטר השמים, וכן לא יעמדו הפירות כל כך זמן \nכמו השותים ממי המטר. ועם כל זה יש דביקות ביניהם, ר\"ל בין ספירת בינה לספירת חס\"ד, \nומספירת חסד הוא התחלת העולם והוא הסדר שהזכיר בפרשת בראשית, ורוח אלקים מרחפת על \nפני המים. ומאותם המים נתגשמו יותר בנשיבת הרוח בהם, ונעשה תוהו. ולשון תוהו הוא \nדבר שאינו מעמיד ואין לו יישוב, מלשון תוהא. ובבהיר אומר כי הוא דבר המתהא בני אדם, \nוהוא דבר שאינו יכול לעמוד בפני עצמו אלא על ידי כלי, כמו מים עבים שאינם זכים שאין \nהראות עובר ביניהם. ומאותם המים העבים הנקראים תוהו הרוח נשבה עד שהוציא יותר קצת \n"},{"index":17,"he":"הליחות, ונעשה הוא כדבר שיכול לעמוד קשור זה בזה, כמו שתראה בנהרות ובימים כי \nכשיחזקו גליהם בכח הרוח הגדול יגרשו המים ההם אל שפת הנהר או הים, כמו חלאת הסיר או \nכקצף על פני המים הנקראים אשפומ\"ה. ואחרי כן נעשה יותר עב עד שנעשה כמין טי\"ט, והוא \nיותר עבה מן האחר, וזה היה חומר ראשון לכל הדברים שנבראו. מחומר ההוא חקק בו ועשאו \nכמין ערוגה ר\"ל טבל\"א, ואחרי כן הציב ממנה דפנות, כי בהתרבות הפעולות יותר יתעבה \nויתגשם. וזה שאמר הציבן כמין חומה, כי עשה שיוכל חומר ההוא להיות על עומדו, ואחרי \nכן סכך עליו וזהו השמים, וזה שאמר הכתוב, \"וימתחם כאהל לשבת\", וזהו חלל העולם. \nוכדוגמתו למטה כן דוגמתו למעלה ברוחניים, כי מספירת החסד התחילו ההויות. וזה שאמר, \n\"והוכן בחסד כסא\", כי בחסד קבל ההכנה לעמוד על עומדן כל הדברים ובפרקים האחרונים \nולקמן יתבאר יותר בעזרת השי\"ת: \nארבע אש ממים חקק וחצב בו כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת ומשלשתם \n"},{"index":18,"he":"יסד בית מעונו, שנאמר, \"עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט\" - אמר כי הכח הרביעי אשר \n"}]}
