{"id":"kabala-d735a9dac18a-1-10","bookId":"kabala-d735a9dac18a","part":1,"torah":10,"title":"קטע 10","hebrewTitle":"קטע 10","segments":[{"index":1,"he":"ויפסד, כי סילק האדון ב\"ה פניו ממנו, וכתיב (תהלים קד, סט), \"תסתיר פניך יבהלון \nתוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון\". ואמנם כאשר לא לגמרי יסתיר האדון ב\"ה את פני \nטובו לעולם, כי איזה שביב מאורו יגיה חשכת הסתר הפנים לקיומו של עולם, לכן לא יבטל \nגם הגוף הזה ביטול גמור ולא תעזבהו הנשמה לגמרי, אלא קיימו מה שקיבלו רבותינו \nהקדושים - המצא עם העצמות שבקבר איזה חלק חיות הנקרא בלשונם, הבלא דגרמי, המקיים \nהמתים לצורך התחיה, שלא יהיו הקמים בתחיה בריאות חדשות, אלא אותם שכבר מתו עצמם, \nוקרא כתיב (ישעיהו נח, יא), \"והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ\": \n(קלא) אמרה הנשמה - כל אלה דברים המתישבים על הלב הם ודאי, כי לא יהיה האדון ב\"ה \nמואס יגיע כפיו, אבל את הטוב יקיים, ויסיר מעליו הרע בגלגולי מסיבותיו: \n(קלב) אמר השכל - עתה נתחיל בסדר תיקונו של העולם, ונאמר, כי הנה כבר שמעת שבשעה \nשחידש הבורא ית\"ש את ההשפעה לצורך הטבע הזה מתחילה, שעדיין היה עתיד לחדש הביטול \n"},{"index":2,"he":"להשפעה ההיא, הנה הכוונה באמת בחידוש ההשפעה לא היתה לשתתקיים, אלא לשתתבטל, וכבר \nפירשנו דבר זה למעלה. אמנם ברצותו לחדש מציאות השפעה מתוקנת לשתתקיים, ותוליד \nהתולדות המצטרכות בעולם, הנה הכוונה היתה באמת להרחיק ממנה הרע שכבר נתחדש לענינה, \nוהרי כאן הכוונה הפך ממש מן הכוונה הראשונה, כמו שביארנו. וזה הראש וראשון למציאות \nתיקון הבריאה - להיות הכוונה נהפכת אל עשיית הטוב וקיומו, והצלתו מן הרע: \nוהנה המציא האדון ב\"ה כל מידות השפעתו ומדרגותיה, מדרגה ומדרגה בתיקונה, שהכוונה בה \nתהיה רק להוליד הטוב, וריחק ממנה הרע, שהוא הביטול, שכבר נתחדש מציאותו ליפול בענין \nהמדרגה ההיא. ובדרך זה הכין כל מדרגות השפעתו בהדרגתם. ובכל אחת מהנה הוצרך לעשות \nכל זה, פירוש, בראשונה - להפוך הכוונה בה רק אל תיקון הטוב להולדת הנמצאות כמו \nשביארנו, שנית - להרחיק ממנו הביטול שכבר חודש לה שלא ישוב ויבטלה. אמנם הרע גם כן \n"},{"index":3,"he":"לא רצה האדון לבטלו, אלא להרחיקו, אך שיהיה קיים ועומד כל זמן הצריך לבריות. וגם \nקיום הרע עצמו לא יהיה אלא מכחו ית', כי הוא לבדו עושה את הטוב ואת הרע ודאי, אך \nאין זה אלא הענין היותר שפל המתיחס להשפעתו והשגחתו ית': \nונמצא שודאי סידר האדון ב\"ה כל הדרגת השפעותיו למה שצריך לקיום העולם, מדרגה אחר \nמדרגה, ואחר כל אלה יחס לו גם כן עשיית הרע וכל חלקיו ועניניו. והנה יש ברע הזה מה \nשמקביל לכל חלקי ההשפעה הטובה, כי לכל חלק השפעה טובה - ככה חודש הביטול, ומכל חלק \nהשפעה טובה רוחק הביטול המיוחד לה, אך לא נתבטל. אמנם כל הביטולים המיוחדים לכל \nחלקי השפעה טובה אינם אלא מיני סוג אחד, שהוא הרע הכללי, וכל הסוג כולו לא ייוחס \nלהשפעתו ית' אלא בערך היותר שפל שבכל הענינים הנכללים בזה. ועל כן מאז נתקנה דרך \nמשל המדרגה העליונה שבהשפעה, הנה ביטולה כבר נודע, ורוחק ממנה; ולא נתבטל, אך \nמציאותו תלוי להתקיים ולהתנהג רק במדרגה התחתונה המיוחסת להשפעה. ובמדרגה השנית \n"},{"index":4,"he":"שנתקנת, גם ביטולה נודע כבר, ומציאותו תלוי עד התחתונה כמו שביארנו, אך מצד הדרגת \nההשפעות, הרי כבר נתקרב ענינו להתהוות, יותר ממה שהיה בראשונה, ובשלישית יותר \nמהשנית, וכן כולם, עד המדרגה האחרונה: \nעל כן נאמר, שמיד שירצה האדון ב\"ה לתקן ההשפעה בשלמות, לקח לסדר סדרי הטוב וסדרי \nהרע; וסדרי הטוב הולכים ונתקנים במדרגותיהם, אך הרע הנה הוא תלוי ועומד מתחילת \nהסתדר ההשפעה, עד הגיעה אל מדרגה האחרונה, שבה תלויים כל סידורי עניניו בפרטיהם; כי \nהכוונה היא להשפיל מציאות הרע, שלא יהיה ענינו אלא הפחות שבכל הענינים שבבריאה. \nוהשפלה זאת מכלל התיקונים הגדולים אשר לעולם, היא, שתהיה מרובה מידה טובה ממידת \nהפורענות הרבה. ועל כן מתחילת הסתדר הסדרים הבדיל האדון ב\"ה סדרי. הטוב לצד אחד \nלהסתדר וליתקן, וסדרי הרע להתגלגל בהשפלתם ממדרגה למדרגה. כי לפי מה שהיה סדר מסדרי \nהטוב נתקן, כך סדר הרע נשפל לעומת זה, עד שבהשתלם סדרי הטוב ליתקן, נמצא הרע נשפל \n"},{"index":5,"he":"לגמרי, והעולם מתוקן כראוי. וזה פתח גדול להבין ענין \"אמלאה החרבה\" (יחזקאל כו, ב), \nהמוזכר אצל רבותינו (מגילה ו ע\"א), כי זה כלל ענין עבודת האדם, כי עשה האלקים את \nהטוב ואת הרע, והשפלת הרע אינה תלויה אלא בהגברת הטוב, וההפך להפך ח\"ו. והקב\"ה \nהודיענו המעשים המצטרכים להגביר הטוב בסדריו, שממילא נמשך השפלת הרע וכל סדריו, \nונמצא העולם מתתקן בתיקון שלם: \n(קלג) אמרה הנשמה - כל אלה דברים מחוורים לי. וזה סדר נאה להבין מידותיו של האדון \nב\"ה המיוסדים בעומק חכמתו, שלא יהיו דברי העולם ומקריו דברים נופלים על צד ההזדמן. \nאבל הכל מתוקן בחכמה עמוקה לתכלית שלם: \n(קלד) אמר השכל - נשלים סדר עריכת משפטי הנהגתו ית', ונאמר, כי הנה אחר שכבר קבע \nהרצון העליון גבולו של הרע, וחקק עניניו מה שיהיו ולא יוסיפו, שב וקבע הנהגה ישרה \nכמו שהעולם צריך אחר היות מציאות הלע זה בבריאתו. ואמנם כלל מה שרצה הרצון העליון \n"},{"index":6,"he":"במציאות הרע הזה, הוא שיתקיים זמן מה כאשר הגביל לו, ושאחר כך יתבטל; ומתחילתו של \nעולם כבר הוא מנהל אותו לקראת סופו הטוב - שיהיה הרע מתבטל ממנו. והרי זו הנהגה אחת \nשכבר הזכרנוה למעלה בענין גילוי יחודו ית'. ואמנם לכל הזמן שהוא ית' רוצה בקיומו \nצריכה הנהגה אחרת, כי הרי אין המצאו לבטלה, אלא לצורך עבודת האדם. ועל כן צריך כאן \nהנהגה הראויה למעשה העבודה הזאת בכל תנאיה: \nוהנה תדעי ודאי שאין המעשים הטובים תועלת לו ית' כלל, ולא המעשים הרעים חסרון, וכבר \nנאמר (איוב לה, ו ז), \"אם חטאת מה תפעל בו וגו' אם צדקת מה תתן לו\" וגו'. אלא שהוא \nית' המציא מין הנהגה אחת במשפטים ודרכים מיוחדים, שידע היותם הגונים לתכלית הזה, \nשמצדם יהיה מציאות זכות וחובה לאדם, שעל פי הדרכים האלה יוכל להקרא תועלת מה \nשיקיימו בני האדם את המצוות, וחסרון - שיעברו עליהם; לא תועלת וחסרון לעצמו ית', \nאלא למה שהוא רוצה לפעול בנו. והוא ענין, \"כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח \n"},{"index":7,"he":"בגבורה של מעלה\" וכו', שפירשו רז\"ל (ילק\"ש האזינו סוף סי' תתקמה). ואף גם זאת, לא \nלפי שאינו יכול לפעול אלא על פי מעשי התחתונים, חלילה, אלא לפי שאינו רוצה לפעול. \nועל כן יקראו המעשים הטובים, כבודו ית', והמעשים הרעים ההפך ח\"ו. ונמצא שזה הוא מה \nשחידש בתחילה האדון ב\"ה בהנהגה הזאת שלצורך העבודה, היינו מציאות התועלת שיוכלו \nלהביא המעשים הטובים, והחסרון שיוכלו להביא המעשים הרעים, כי כל זה הוא מחודש, \nותלוי רק ברצונו ית', וכמו שביארנו. וזה נקרא הנהגת הטוב והרע, כי כלל הטוב הוא כל \nהסדרים המתוקנים, וכל התועלת שיוצא מן המעשים הטובים; והרע הפך זה - כל החסרון \nהיוצא מן העבירות: \nאחר כך קבע עניני שכר ועונש, ומדרגות האדם בהתאם למעשיו, ודרכי התיקון ע\"י תשובה \nויסורים: \nואחרי זה צריך לסדר עניני השכר ועונש, דהיינו, מה הטוב שינתן לעושי המצוה, והעונש \nלעוברים עליה וזה השכר ועונש צריך שיהיה משני מינים, דהיינו, משכר ועונש של זה \n"},{"index":8,"he":"העולם, ומהגמול האמיתי של העולם הבא. וצריך לחדש סידורי מצב בני האדם, מצב הטובים \nומצב הרעים, בקרבתם וריחוקם אליו ית' בהדרגה מדוקדקת לפי ענין מעשיהם; ותיקון \nהמקולקלים, שהוא כלל התשובה, או קבלת היסורין בעולם הזה או בעולם הבא. נמצאת כל זאת \nהנהגה המצטרכת לכל זמן המצא הרע. וכבר את רואה כמה חכמה עמוקה יצטרך להעמיד כל \nהדברים האלה על בורים: \nוכל זה מלבד ההנהגה העמוקה המסבבת כלל המציאות כולו אל התיקון השלם, המגלגלת הדברים \nלשיבטל הרע ביטול גמור מן הבריאה, ומה שמצטרך לו מן ההנהגה. וזאת היא הנהגה מיוסדת \nעל התעלם השלמות העליון, ועל שובו להגלות. ושיעור הנהגה הזאת הם שיעורי הסיבוב של \nהגלגל הזה, פירוש, הילוך כל הענין הסובב והולך מהתעלם השלמות העליון ועד הגלותו, \nוכמו שביארנו במקומו בס\"ד. הנה אלה שתי הנהגות שצריכים אנו לבאר באר היטב, אם לא \nפרטיהם, כי אין להם תכלית, אך כלליהם לפחות, עד מקום שידינו מגעת: \n"},{"index":9,"he":"(קלה) אמרה הנשמה - אלה הם שני שרשים גדולים מאד מאד, וחכמה רבה וידיעות עמוקות \nמוכרח הוא ודאי שיהיה נכלל בהם: \n(קלו) אמר השכל - עתה נבאר בתחלה הנהגת השכר ועונש, שהיא המתגלית יותר לעינינו: \n(קלז) אמרה הנשמה - דבר, כי שומעת אנכי: \n(קלח) אמר השכל - אומר לך בתחלה בכלל - שתים שהם שלש יסודות ראשיים אשר להנהגה \nהזאת, אחר נבוא לפרטיהם אחד אחד, למען תהיה המסילה סלולה לפניך. הנה בהיות הקב\"ה \nפועל בנו הפעולות שהוא פועל בסדרים המיוחדים והדרכים שרצה, צריך שנבחין שני מיני \nחוקים שחקק בענין זה. המין האחד - כל שתלוי בפעולותיו ית', והוא כלל כל דרכי ומשפטי \nהשפיעו; והשני - - כל מה שתלוי בהתפעלות שלנו בקבלתנו, והוא כלל כל דרכי ומשפטי \nקבלנו ממנו ית': \nואמנם החק הראשון, שהוא חק השפיעו, יתחלק גם הוא לשנים; וזה, כי הנה קרא כתיב \n(דברים ח. ה), \"כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך\", והיינו כי אין המוסר שהקב\"ה \n"},{"index":10,"he":"מייסר את ישראל מוסר נקם ומכת אויב, אלא מאהבה שהוא אוהב אותם כאב את בנו, שכן כתיב \n(משלי יג, כד), \"חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר\", הרי שהמוסר נולד מן האהבה \nממש, ונמצאת תוכחת מגולה נולדת מאהבה מסותרת. ושתי תולדות טובות יוצאות מן השורש \nהזה, א - שהמוסר עצמו, אפילו בזמן שהוא נעשה, לא יעשה באכזריות חימה, אלא במיתוק \nגדול, מפני האהבה המסותרת שאינה מנחת לכעס למשול ולהתאכזר; והשנית - שכיון שאפילו \nבשעה שהקב\"ה מביא במשפט יצוריו, הנה כוונתו המסותרת אינה אלא לרחם ולהטיב, לפעמים \nאם יראה שאין כח בנשפטים לסבול המשפט - יפנה אליהם ברחמים, ויניח ידו מן המשפט \nלגמרי, והוא ענין (ע\"ז ג ע\"ב), \"עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים\". והרי לנו עתה \nלהבין כל השלוש אלה בביאור פרטיהם, והתנאים המשלימים ענינם: \nואמנם צריך אני בתחילה להציע לפניך הקדמה אחת מצטרכת לכלל מה שנבאר אחרי זה, והיא \n"}]}
