{"id":"kabala-d735a9dac18a-1-2","bookId":"kabala-d735a9dac18a","part":1,"torah":2,"title":"קטע 2","hebrewTitle":"קטע 2","segments":[{"index":1,"he":"מרצונו ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל; אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, \nוגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה. ומעוצם \nיחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק - \nכולם תלויים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם כלל. הנה כשרוצה - משעבד רצונו, כביכול, \nלמעשי בני האדם, כענין ששנינו (אבות פ\"ג, יט), \"והכל לפי רוב המעשה\"; וכשהוא רוצה - \nאינו חושש לכל המעשים, ומטיב בטובו למי שרוצה, וכמו שאמר למשה רבנו ע\"ה (ברכות ז \nע\"א), \"וחנותי את אשר אחון - אע\"פ שאינו הגון\". וכבר נאמר (איוב לה, ו), \"אם חטאת \nמה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו\"; ואז נאמר (ירמיהו נ, כ), \"יבוקש את עון ישראל \nואיננו וגו' כי אסלח לאשר אשאיר\"; וכן נאמר (ישעיה מח, יא), \"למעני למעני אעשה לי \nואיך יחל\"; (שם מג, כה), \"אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור\". וכן \n"},{"index":2,"he":"נאמר (זכריה ג, ט), \"ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד\". זאת נחמתנו בעניינו, כי לא \nעל מעשינו יפקוד, ולא לזכותנו ימתין, או מחסרון מעשים יחליפינו ח\"ו, אלא מפני \nהשבועה אשר נשבע לאבותינו והברית אשר כרת. הנה אפילו אם לא יהיה זכות בישראל - \nכשיגיע עת מועד, יום נסתם בלבו, הנה על כל פנים יושיענו ודאי, כי אדון כל הוא, \nויכול לעשות כן כשהוא רוצה: \nוממה שצריך להאמין, הוא קרוב למה שהזכרנו עתה, והיינו שבהיות שהוא ית\"ש אינו מוכרח \nבמעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים \nוהסדרים עצמם שהוא ית' חקק, כי הרי הוא עשאם, והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו; \nוהיינו (סנהדרין סז ע\"א), \"אין עוד מלבדו - ואפילו כשפים\", שזכרנו למעלה. שאף על פי \nשלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב\"ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה \n(סנהדרין שם), הנה כשהוא רוצה - מושל בכוחו ומבטלם, והיו כלא היו, ולא כשחשבו \n"},{"index":3,"he":"הפתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח\"ו. הרי ראו כי שקר נסכם, לא לעזר ולא \nלהועיל בם, הוא אדון כל, ואין זולתו: \nואמנם זה הוא מה שיש לנו להאמין באמונה. אך בירור האמת הזאת הוא המתגלה מכל המעשים, \nמכל הבריות ומכל ההבטחות וכמו שביארנו לעיל. ונמצא, שגילוי יחודו זה הוא מה שרצה בו \nהרצון העליון, ועל פי כונה זאת חקק חוקות נבראיו; וכל המסיבות אשר גלגל וסבב, הם מה \nשצריך כדי לבא לתכלית הזה. והנה נוכל לומר שכל העולם ומלואו, וכל אשר נוכל להתבונן \nבו, הכל תלוי ועומד על ענין שלימות יחודו ית' שרצה לגלות בפועל לעיני הנבראים האלה. \nויולד מזה שכאשר נבין גילוי יחודו זה במה תלוי, נבין גם כן חוקות הנבראים האלה, איך \nהם מסודרים, ועל מה הם עומדים: \nותראי עוד לפנים בס\"ד איך כשרצה הרצון העליון לבנות עולמו ולנהגו על ענין זה - מזה \nנמשך,ונולד כל ההילוך הזה שזכרנו, דהיינו חסרון האדם, ושלמות עבודתו, וקיבול שכרו, \n"},{"index":4,"he":"מה שלא נמשך משום סדר אחר: \n(לז) אמרה הנשמה - לזה אני מצפה בתאוה רבה, לשמוע איך מן גילוי היחוד ימשכו כל אלה: \n\n(לח) אמר השכל - הנה מה שאנו צריכים להבין הרבה, הוא ענין החסרונות האלה הנמצאים \nבבריאה, ענין הרעות הנמצאות בה, שהם ענינים שלא כחק שלמותו ית', וכמו שביארנו, אשר \nעל כן נכשלו בם הפושעים, איש לפי דרכו הרעה, וכמו שביארנו לך למעלה; כי ודאי לפי \nשלמותו ית' לא היה לו לעשות אלא טובות לבד. אמנם עתה אבינך הכל על בוריו בס\"ד. הנה \nכשאנו אומרים שהקב\"ה הוא יחיד, הלא אנו מבינים שאין זולתו, שאין הפך לו, שאין מונע \nלו, ולאפוקי מכל אותם הסברות שזכרנו. נמצא, שלא די לקיים בו ית' הטוב, אלא שצריך \nלשלול ממנו ההפך. אך כל שאר המעלות שנוכל לחשוב בו - אין שייך בהם ההפך כלל. פירוש, \nדרך משל, בגדר החכמה אין שייך הסכלות, כי הלא חכמה יגדור אותה מה שהדעת מלא מציורי \nהדברים על יושרם. בדרך החסידות אין שייך הרע, כי גדרו הוא - לעשות טוב עם הכל. אך \n"},{"index":5,"he":"בגדר היחוד שייך ההפך, כי גדרו הוא - יחוד שאין אחר עמו. הרי, שגדר שאר המעלות הוא \nקיום הטוב מצד עצמו, וגדר היחוד הוא שלילת הרע: \nעתה הנך רואה, שאם היה רוצה הקב\"ה לגלות כל שאר מעלות שלמותו, כיון שהם כולם רק \nמעלות של טוב - אין בגדרם אלא קיום הטוב, ולא היה שייך בגילוים עשיית הרע. אך \nברצותו לגלות היחוד, שבגדרו יש שלילת הרע, הנה שייך לעשות הרע, ולשלול אותו מן \nהמציאות המוכרח והשליטה, כדי שיהיו כל חלקי הגדר מתגלים היטב. ואל תטעי לומר שגם \nלתת ביאור לחכמה צריך להראות הסכלות, וכן לבאר החסידות צריך להראות האכזריות, כי \nאין הפך ניכר אלא מהפכו; כי צריך להבין שכל מעלות הטוב אין לנו להבינם אלא מעלות \nהטוב לפי מה שהוא טוב, ושלילת ההיפך של המעלות ההם אינם בכלל גדר המעלות ההם \nהטובות, אלא כולם כאחד נכנסים תחת גדר היחוד, שהוא שלילת כל מה שהוא זולתו, וכולם \nמיני הסוג הזה יחשבו. ומי שרוצה להבין צריך שלא יערב מיני סוג אחד עם מיני סוג אחר: \n"},{"index":6,"he":"\n(לט) אמרה הנשמה - זה ודאי, שההבנה תלויה רק בהבחנה, וכל הסוגים ומיניהם צריך \nלהבדילם זה מזה, כדי להבין ענינם וענין התולדות הנולדות מהם. ואף על פי שהמחשבה \nהעליונה אין דרכה כדרכי בני אדם, עד שיהיו שייכים בה החילוקים האלה, אבל אנחנו בני \nאדם צריכים לדבר בדרך בני האדם: \n(מ) אמר השכל - יותר ממה שאמרת, אומר לך בענין זה. כי אמת הוא ודאי שהקב\"ה היה יכול \nלברוא עולמו בדרך כל - יכלתו בלא שנוכל להבין במעשיו לא נמשך ולא קודם, לא סיבה ולא \nמסובב; ואם היה בורא כך - היה סותם פיהם של כל הבריות, שלא יפצו פה כלל על כל \nמעשיו, כי לא היה אפשר לנו להבין דרכו כלל ועיקר, כי דרך כל - יכלתו אינו נתפס \nמשכלנו, ואינו מובן מן האדם אשר דעתו מוגבלת בחוקותיה הפרטיים. אבל מפני שרצה הרצון \nהעליון שיוכלו בני אדם להבין קצת מדרכיו ופעולותיו, ואדרבה, רצה שיהיו משתדלים על \nזה ורודפים אחרי זה מאד, על כן בחר להיות פועל אדרבה בדרך בני האדם, פירוש, בסדר \n"},{"index":7,"he":"מושג ומובן. והכלל הוא - שרצה לפעול פעולותיו לפי ערך הנבראים, לא לפי ערכו, על כן \nנתן לנו מקום להתבונן בם, ולהבין לפחות מעט מזעיר, אם לא כביר. והראיה לדבר - מעשה \nבראשית ככתוב בתורתו, שהרי שם מעיד על עצמו שברא את עולמו בחילוק זמנים, והבדל \nמאמרות, ובסדר מה שרצה בו, ולא הכל בבת אחת, ולא במאמר אחד שהיה יכול להבראות. \nומעתה יש לנו להבחין בכל פעולותיו וטעמיהם, וכל שכן בתולדותיהם, כל הסוגים והמינים \nוהפרטים, ככל הסדר הנשמר בדרכי בני האדם: \nונשוב לעניננו. הנה כשאנו אומרים - יחוד, כבר שמעת שרצוננו לומר - שלילת כל זולתו, \nונמצא זה דבר כללי לכל מעלות שלמותו אשר אין להם תכלית כלל, כי כל מה שהוא בו מעלה \nושלמות - צריך להבין תמיד שאין זולתו במעלה ההיא, שאין הפך לו, שאין מונע לו; שכל \nזה מכלל היחוד הוא, כמו שביארנו. ושני דברים נמצינו למדים מן ההקדמה הזאת, א' - מה \nשביארנו כבר, שאין שייך בשום מעלה אחרת שיהיה בורא מה שהוא הפך שלמותו כלל, אלא \n"},{"index":8,"he":"במעלת יחודו, פירוש, כישרצה לגלות מעלת יחודו ית' ולברר אותו ביאור מבואר היטב כנ\"ל \nבכל חלקי גדרו. והב' - שלגבי מעלת היחוד השלם הזה - כל שאר המעלות הם כמו דברים \nפרטיים, וזה דבר כללי, שהרי הוא משקיף על כל המעלות כולם, כמו שהראינו לדעת, שבכל \nמה שיש בשלמותו שאין לו סוף ושיעור, בכולם הנה הוא יחיד בתכלית היחוד, אין זולתו, \nאין הפך לו, ואין מונע אליו, כמו שביארנו. ונשרש האמת הזה באמתת המצאו בהכרח, שהוא \nהמרכז מכל מה שנוכל לדבר משלמותו, ולכל מה שלא נוכל לדבר גם כן; והיינו מה שידענו \nשהוא לבדו מחוייב המציאות, ומוכרח הוא שהוא יהיה, ושלא יהיה אלא הוא, וזה פשוט לכל \nבני האמונה הקדושה. ועוד לפנים תמצאי התועלת היוצא מן ההצעה הזאת: \nמעתה הנה כבר ראית מה שאמרתי לך למעלה כבר, מה נשתנה כח מעלת היחוד הזה מכל שאר \nהמעלות אשר לשלמות - שזה הוא הנותן מקום להילוך הזה של חסרון ושלמות, עבודה וקיבול \n"},{"index":9,"he":"שכר. כי אמנם אם לא היה רוצה הרצון העליון אלא לגלות מעלות משלמותו, לא היה לו \nלפעול אלא דברים שלמים לפי השלמות ההוא שהיה רוצה לגלות, ולא היה ראוי שיהיה בהם \nשום חסרון כלל, כאשר כבר הקדמנו, שלברר כל מעלה אחרת חוץ ממעלת היחוד - אין שייך \nלהראות חסרונות. ואם לא היה חסרון - לא היה מקום עבודה לאדם, ולא מקום שיקבל שכר. \nאך כשבחר שהמתגלה משלמותו יהיה יחודו ית', אז נמשך מזה שיהיה חסרון בנבראיו, שהרי \nצריך להראות החסרון כדי להראות שלילתו: \nאך אין זה עדיין סוף בירור היחוד; אלא שסוף דבר מכח שלמותו יעדר באמת החסרון, וישאר \nהכל מתוקן בכח ממשלת טובו השולט לבדו, אז נקרא שנגלה בפועל. ואמנם תראי מה יוצא מזה \n- כי הנה זה ודאי יגרום שאף על פי שהנבראים נבראו בחסרונם, אך לא יהיה החסרון מום \nקבוע בהם, אלא אדרבה מום עובר, מום שצריך לעבור על כל פנים, אלא שהרבה דרכים ימצאו \nלהעביר אותו: \nותביני שרש כל זה, כי הנה החסרון ההוא לא נולד אלא מהסתר פניו של האדון ב\"ה, שלא \n"},{"index":10,"he":"רצה להאיר פניו על נבראיו מתחלה מיד, שיהיו שלמים בתחלה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם \nוהשאירם חסרים, כי הנה אור פני מלך - חיים ודאי, והסתרו הוא מקור כל רע, ועוד נדבר \nמזה לקמן בס\"ד. אבל כיון שהכוונה התכליתית בהסתר הזה אינה להיות נסתר, אלא אדרבה \nליגלות אחר כך, ולהעביר כל הרעה שנולדה רק מן ההסתר ההוא, הנה על כן שם לו חק ומשפט \nלגלות פני טובו הנסתרים; וזה או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים \nוהתורות אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בחיים הנצחיים, כי \nשכר מצוה - מצוה, הוא הארת פניו ית\"ש, שהסתיר אותם מן האדם בתחלת יצירתו; כי הנה על \nכן לעמל נברא, בהיות היצר שולט בו, ורבה רעתו עליו בכל מיני חסרונות, והריחוק אשר \nלו מאור החיים; ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז, עד שבהשלימו חק מצוותיו, נשלם \nעצמו עמהם לאור באור החיים האלה: \nאמנם אם לא יטיב, הנה אף על פי כן ירצה היחוד העליון להתגלות, כי לא לנצח יסתיר \n"},{"index":11,"he":"פניו מעולמו, אך בחימה שפוכה ימלוך על החוטאים האלה בנפשותם, ונשאו את עונם עד יתמו \nחטאים מן הארץ, או כי יכנע לבבם הערל וישובו ויחיו: \nולא עוד, אלא בהיות הכוונה בהסתר פנים שזכרנו, רק כי יחזור ויגלה אותם וישוב \nירחמנו, הנה אפילו הבחירה הזאת שהוא מניח לנו עתה, ותמיד הדבר תלוי ועומד אם להטיב \nואם להרע ח\"ו לפי רוב המעשה, אין סופה להתקיים כך, אלא הזמן ששיערה המחשבה העליונה \nהיותו צריך ומספיק לכל הנשמות אשר עשה, שבו יתוקנו - מי בצדקתם, מי בתשובתם ומי \nבקבלת היסורין; וזה הוא המועד אשר שם שיתא אלפי שנה, כדברי רז\"ל (ר\"ה לא.; סנהדרין \nצז ע\"א). ואחר יחדש עולמו להיות בני האדם כמלאכים ולא כחמורים, אבל יהיו נפשטים מן \nהחומר הגס הזה, ומן התולדות הרעות שלו, הן הם יצר הרע וכל הנמשך ממנו. ואפילו לימות \nהמשיח קרא כתיב (יחזקאל לו, כו - כז), \"והסירותי לב האבן מבשרכם וגו' ועשיתי את אשר \nבחוקי תלכו\". וחז\"ל אמרו (שבת קנא,; מ\"ר קהלת יב, ב), \"שנים אשר תאמר אין לי בהם \n"},{"index":12,"he":"חפץ\" (קהלת יב, יב) - אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה\" וזה פשוט, כי \nכאשר יטהר האדם מיצר הרע, הנה אין עבודתו אלא בכח מוכרח, ואין השבח מגיע אליו כלל: \nאמנם, הנה זה הוא מחוקו של היחוד העליון לבדו ב\"ה - להראות עוצם ממשלתו השלמה; שכל \nהזמן שהוא רוצה, מניח העולם להיות סוער והולך בילדי הזמן, עת אשר שלט הרע בעולם; \nולא עוד, אלא שאינו מעכב על ידי הרע הזה מעשות כל אשר בכחו לעשות, ואפילו מגיעות \nבריותיו עד הדיוטא התחתונה. אפס כי לא מפני זה יאבד עולמו, כי הממשלה לו לבדו, והוא \nעשה, והוא סובל, והוא מחץ, והוא ירפא, ואין עוד מלבדו. והנה זה יתד חזק לאמונת בני \nישראל, אשר לא ירך לבם לא מאורך הגלות ולא ממרירותו הקשה, כי אדרבה, הרשה הקב\"ה \nוהניח לרע לעשות כל מה שבכחו לעשות, כמו שביארנו. ובסוף הכל - כל יותר שהקשה הרע את \nעול סבלו על הבריות, כן יותר יגלה כח יחודו ית' וממשלתו העצומה אשר הוא כל יכול, \n"},{"index":13,"he":"ומתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכחו הגדול ודאי: \nכי הן אמת, שהיו יכולים בני אדם להיות זוכים במעשיהם, ומכירים הם האמת, ועוזבים \nאורחות השקר של העוה\"ז ברצותם להתקרב אל בוראם; וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר שכל \nמה שהוא הפך מן הדרך אשר צוה ה' אינו אלא מכלל סוג הרע שרצה הרצון העליון, וברא \nבהסתר פני טובו. ועל כן ימאסו בתרמית עיניהם זה, ויבחרו באור הגנוז והצפון - אור \nפני מלך חיים. ואם היו עושים כן, הנה היה יחודו ית' מתגלה אליהם מצד עצמם, ונמצאו \nמקרבים להם הישועה; ולא היה צריך הקב\"ה להראותו הוא להם בדרך קשי הגלות וארכו, כי \nכיון שנתברר להם האמת מדעתם - די בזה, וכשנתברר - נתברר. כי כיון שכבר ראו הרע \nוהכירוהו, ועזבוהו ואחזו באמתת יחודו - הרי נעשה מה שצריך, כי כל הכונה היא רק \nשיתאמת להם ענין זה, כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנתגלה להם, אם כן כשנתגלה - \nנתגלה: \nהלא תראי - אדם הראשון עצמו כך קרה לו, והביני היטב הענין הזה. כי אם לא היה בורא \n"},{"index":14,"he":"הקב\"ה העולם אלא על צד הטוב בלא צד הרע כלל, אז לא היתה המחשבה מציירת הרע כלל, \nשתוכל להבין היחוד בשלמות גדרו, וכמו שביארנו לעיל. אך כיון שכבר ברא הרע, אז ודאי \nכבר המחשבה יכולה לצייר אותו, ולהכיר מכחו היחוד באמת. ואמנם, אדה\"ר כבר היה רואה \nהרע, והיינו כי הלא הוא היה עץ הדעת טוב ורע שהקב\"ה אסרו עליו, ואף על פי כן היה \nעינו מטעה אותו לחשוב אותו תאוה לעינים, וטוב למאכל, ונחמד להשכיל, כדברי הכתוב \n(בראשית ג, ו), \"ותרא האשה\" וגו'. ונמצא, שהיה רואה מיד שיש מקום לטעות ח\"ו, ולומר \nאו שתי רשויות הם ח\"ו, או כל שאר סברות הרעות שהיה משים לפניהם הנחש: \nואמנם אדה\"ר באמת חכם גדול היה, והיה לו לחקור בחכמתו על זה כראוי; וגם כבר היה \nיודע אמתתו של דבר מצד חכמתו, שכל מה שרואה מנגד מה שהודיע לו יתב' מן אמתת התיקון \n- אינו אלא שקר מדומה, מכלל הרע שברא הוא ית\"ש להודיע אמתת יחודו, ולנסות בו את \n"},{"index":15,"he":"האדם עצמו לתת לו זכות. ואם היה עומד באמונתו, ולא היה מתפתה אחר יצה\"ר, אלא אדרבה, \nהיתה מתחזקת בלבו האמונה הזאת, אז היה נקרא שהשיג היחוד העליון, שהרי כבר ראה \nוציירה מחשבתו מה הוא הרע, וגם השיג בחכמתו שכל מה שהוא רע - אינו אלא נברא ממנו \nית' לכבוד עצמו. והנה, היה די שיתחזק באמונה זו שלא לעבור את פי ה', וזה עד ליל שבת \nקודש, כאשר חכמים יגידו, שאז היה הקב\"ה עושה ביום אחד מה שהוא עושה עתה בשיתא אלפי \nשנין; והיינו שהיה סוף סוף מראה לו בפועל שמה שהאמין מיחודו ית' הוא אמת, וזה, כי \nהיה מבטל ברגע אחד כל הרע מן העולם: \nאבל אדם הראשון נתפתה בתחלה אחר התאוה והתשוקה שלו, ואז חזר וחשב סברות רעות כדי \nלהקל לעצמו. והרי זה כעין מה שאמרו רז\"ל (סנהדרין סג ע\"ב), \"לא עבדו ישראל עבודה \nזרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא\"; ואמרו רז\"ל (סנהדרין לח ע\"א), \"אדם הראשון מין \nהיה\". והנה, אז הוצרך להראות לו במופת מה שלא רצה להשיג מצד הידיעה, והיינו להראות \n"},{"index":16,"he":"לו מהו הרע באמת; ואיך, אף על פי שמניחים לו מקום כל כך גדול, סוף סוף צריך לבא הכל \nלממשלת הטוב היחידית; והוא דרך קושי העוה\"ז שנגזר עליו, כדי שסוף סוף יבא לידי \nהאמונה שלא רצה לעמוד בה מתחלה, אלא שיתברר לו במופת בפרט מה שהיה יכול להשיג \nמתחלה, ולהתברר לו הכל בבת אחת: \nוכן הוא לבניו אחריו גם כן, כי לולי היו רוצים להשיג זה, ולקבוע ידיעה זאת בנפשותם \nמצד החכמה - היה די, כי אין צריך אלא שידעוהו, והרי ידעוהו, וכשנתברר - נתברר. אך \nכיון שלא זכו בני אדם במעשיהם, ואדרבה, הלכו אחרי התרמית המתראה לעיניהם בכל אותם \nהסברות הרעות שזכרנו למעלה, הרי הקב\"ה צריך הוא לגלות להם מה שלא ידעו הם להשיג. \nואין זה אלא שיעשה בדרך שהוא עושה בגלות הזה, שהסתיר פניו הסתר אחר הסתר, עד \nשנתגברה הרעה בעולם תכלית התגבורת הגדול; וכמו שאמר ז\"ל (סוטה מט. וע\"ש), \"אין לך \nיום שאין ברכתו מרובה מחבירו\". והנה בסוף הכל - פתאום יבא אל היכלו האדון היחיד \n"},{"index":17,"he":"ב\"ה, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו: \nומה שעתה בעבור רוב הסתר הפנים נפסדו הדיעות ונתקלקלו כל המעשים, ומזה נמשך גם כן \nבבריות עצמם הקלקול והפסדות, כענין שאמרו (סוטה מח ע\"א), \"ניטל טעם הפירות\" וכו', \nוכל שאר הדברים הרעים שספרו לנו רז\"ל, ואשר רואים אנחנו בעינינו - הארץ והנה תהו \nובהו, וכמאמרם ז\"ל (סוטה מט ע\"ב), \"חוצפא יסגא ויוקר יאמיר\" וכו', שכל זה הוא \nתגבורת הרע הגדול, הנה כאשר יגלה כבוד ה' - ישובו כל הדיעות לדרך הישרה, וכל המעשים \nיהיו מתוקנים כראש, ויהיו בני האדם מתדבקים בקונם, כמו שאמר הכתוב (יואל ג, א), \n\"אשפוך את רוחי על כל בשר\" וגו'; וכן (ירמיהו לא, לג), \"ולא ילמדו עוד איש את רעהו \nוגו' לאמר דעו את ה', כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם\"; ותהיה התשוקה הכללית לכל \n"}]}
