{"id":"kabala-dec14477afb8-1-1","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":1,"title":"קטע 1","hebrewTitle":"קטע 1","segments":[{"index":1,"he":"זהר חדש\n \n \nפרשת בראשית מאמר יהי אור\nויאמר אלקים יהי אור. [בראשית א ג'] א\"ר יצחק מכאן משמע דעקרן קב\"ה להני נטיען \nושתיל לון דכתיב יהי: \nרבי יהודה אומר אור שכבר היה. תנן, [משמע] דכתיב ויהי אור והיה לא כתיב אלא ויהי: \nוכד אסתכל קב\"ה באינון דרין דרשיעיא דלא יתחזון לההוא נהורא גניז ליה הה\"ד וימנע \nמרשעים אורם ולמאן גניז ליה לצדיקיא, לצדיקיא דוקא כמא דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי \nלב שמחה. ויאמר אלקים יהי אור הה\"ד מי העיר ממזרח: \nוירא אלקים את האור כי טוב מאי ראה א\"ר חייא כדקא אמרן חמא בעובדיהון דרשיעיא וגניז \nליה. רבי אבא אמר וירא אלקים את האור כי טוב לגנוז אותו וירא אלקים את האור כי טוב \nדלא אשתכח ביה ריתחא כתיב הכא כי טוב וכתיב התם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל \nוסיפיה דקרא אוכח דכתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ובג\"כ לא אשתכח ביה ריתחא \nואע\"ג דשתיף לון קב\"ה כחדא: \nתא חזי נהירו עילאה למהוי נהיר האי אור. ומההוא נהירו חידו דכלא ביה והוא ימנא \n"},{"index":2,"he":"לאתעטרא גלופי גלופין בהדיה והא אתמר דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך דא אור \nקדמאה דגניז קב\"ה לצדיקיא לאינון דחלי חטאה כדקאמרן. ויהי ערב מסטרא דחשך ויהי בקר \nמסטרא דאור ומגו דאינון דמשתתפין כחדא כתיב יום אחד ר' יהודה אומר מ\"ט בכל יומא \nויומא כתיב ויהי ערב ויהי בקר למנדע דהא לית יומא בלא ליליא ולית ליליא בלא יומא \nולא אתיהיב לאפרשא א\"ר יוסי ההוא יום דנפק אור קדמאה אתפשט בכולהו יומי דכתיב יום \nבכולהו א\"ר אלעזר ממשמע דכתיב בכולהו בקר ולאו בקר אלא מסטרא דאור קדמאה [שנא' הבקר \nאור] ר\"ש אמר יומא קדמאה אזיל עם כולהו וכולהו [ביה] בגין לאחזאה דלאו בהו פירודא \nוכולא חד: \nויאמר אלקים יהי אור אתפשטותא דהאי אור לתתא ואלין אינון מלאכיא דאתבריאו ביומא \nקדמאה דאית לון קיומא לאתקיימא בסטרא ימינא: \nוירא אלקים את האור. את לאכללא אספקלריא דלא נהרא עם אספקלריא דנהרא דאתמר ביה כי \nטוב. א\"ר אלעזר את לאכללא ולאסגאה אינון מלאכין דאתיין מסטרא דאור דא וכולהו נהירין \n"},{"index":3,"he":"בקדמיתא בקיומא שלים: \n \nפרשת בראשית מאמר יהי רקיע\nיהי רקיע בתוך המים. א\"ר יהודה [בהאי] אתפרישו מיין עילאין ממיין תתאין רקיע \nפשיטותא דמיין. והא איתמר ויהי מבדיל בין מים למים בין מיין עילאין למיין תתאין: \nויעש אלקים את הרקיע. דעביד בה עבידתא בסגיאו עילאה יהי רקיע לא כתיב אלא ויעש \nדאסגי ליה ברבו סגיא: \nא\"ר יצחק בשני אתברי ביה גיהנם לחייבי עלמא בשני אתברי ביה מחלוקת בשני לא אשתלים \nביה עבידתא בגיני כך לא כתיב ביה כי טוב עד דאתא יום תליתאי דאשתלים ביה עבידתא \n[ובג\"כ] כתיב ביה כי טוב תרי זמני חד על אשלמות עבידתא דיום שני וחד לגרמיה דיום \nתליתאי. אתתקן יום שני ביות שלישי ואתפריש ביה מחלוקת וביה אשתלימו רחמי על חייבי \nגיהנם. ביומא תליתאה משתככו שביבי דגיהנם בגיני כך איתכליל יום שני ואשתלים ביה: \nרבי חייא הוה יתיב קמיה דר\"ש א\"ל האי אור ביום ראשון וחושך ביום שני ואתפרישו מיא \nומחלוקת הוה ביה אמאי לא אשתלים ביום ראשון דהא ימינא כליל לשמאלה א\"ל על דא הוה \n"},{"index":4,"he":"ההוא מחלוקת ותליתא בעי למיעל בינייהו לאכרעא ולאסגאה בהו שלם: \n \nפרשת בראשית מאמר תדשא הארץ דשא\nויאמר אלקים תדשא הארץ דשא [שם א יא] אתחברותא דמיין עילאין בתתאין למעבד פירין. \nמיין עילאין [פרין] ורביין ועבדין איבין ותתאין קראן לון לעילאין כנוקבא לגבי דכורא \nבגין דמיין עלאין דכורין ותתאין נוקבין ר\"ש אמר כל (האי) [דא] הוא לעילא והוא \n(לעילא) לתתא, א\"ר יוסי אי הכי אלקים דקאמר מאן אלקים. א\"ל אלקים סתם אלקים חיים \nלעילא ואי תימא לתתא [אלקים סתם] אלא לתתא איהו תולדות כמד\"א אלה תולדות השמים \nוהארץ בהבראם [שם ב ד] ואמרינן בה\"א בראם וההוא דלעילא אבהן דכולא הוא (איהי). [יהי \nעביד] עבידתא ועל דא ארעא עבידת תולדות דהא [היא] מתעברא כנוקבא מן דכורא: \nר' אלעזר אמר כל חילין הוו בארעא ולא אפיקת חילהא ואינון תולדות עד יום הששי דכתיב \n[שם א כד] תוצא הארץ וגו' ואי תימא הא כתיב [שם יא] ותוצא הארץ דשא אלא אפיקת תיקון \n"},{"index":5,"he":"חילהא לאתישבא כדקא יאות וכולא הוה גניז בה עד דאצטריך. דהא בקדמיתא כתיב [תוהו \nובוהו] צדיא וריקניא כתרגומו. ולבתר אתתקנת ואתישבת (ותקינת) [וקבילת] זרעא ודשאין \nועשבין ואילנין כדקא יאות ואפיקת לון לבתר הכי ומאורות נמי לא שמשו נהורא דילהון עד \nדאצטריך: \n \n"},{"index":6,"he":"פרשת בראשית מאמר יהי מאורות ברקיע השמים\nיהי מאורות ברקיע השמים [שם יד] מארת כתיב חסר לאכללא חיויא בישא דאטיל זוהמא ועביד \nפירודא דלא משמש שמשא בסיהרא. מארת לווטין ועל דא גרים דאתילטיא ארעא דכתיב ארורה \nהאדמר בעכורך ובג\"כ מארת כתיב: \nיהי מארת דא סיהרא. ברקיע השמים דא שמשא ותרוויהו בכללא חדא לאזדווגא לאנהרא עלמין \nלעילא ותתא משמע דכתיב על הארץ ולא כתיב בארץ דמשמע לעילא ותתא. חושבן דכולא בסיהרא \nהוא: \nר\"ש אמר גימטריאות וחושבן תקופות ועיבורין כלא הוא ברזא דסיהרא דהא לעילא לאו איהו. \nא\"ל ר' אלעזר ולא כמה חושבנין (ועיבורין) [ושעורין] קא עבדי חברייא. א\"ל לאו הכי \nאלא חושבנא קיימא בסיהרא ומתמן ייעול ב\"נ למנדע לעילא. א\"ל והא כתיב [בראשית א יד] \nוהיו לאותות ולמועדים א\"ל לאתת כתיב חסר. א\"ל והא כתיב והיו א\"ל הוויין דכלהו דיהון \nבה כאסקופה דא דאתמלייא מכולא אבל חושבנא דכלא בסיהרא הוא: \n"},{"index":7,"he":"תא חזי נקודה חדא שירותא מתמן למימני דהא מה דלגו מההוא נקודה לא אתיידע ולא \nאתייהיב למימני. ואית נקודה לעילא סתים ולא אתגלייא כלל ולא אתיידע ומתמן שירותא \nלמימני כל סתים ועמיקא. הי נמי אית נקודה לתתא דאתגלייא ומתמן הוא שירותא לכל \nחושבנא ולכל מנין ועל דא הכא הוא אתר לכל תקופות וגימטריאות עיבורין זמנין חגי \nושבתי וישראל דדבקו ביה בקב\"ה עבדין חושבנא לסיהרא ואינון דבקין בה וסלקין לה לעילא \nדכתיב [דברים ד ד] ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו': \n \n"},{"index":8,"he":"פרשת בראשית מאמר עשר ספירות בלימה\nמתניתין עשר ספירות בלימה. א', תנן ארבע תקיפין רווחי עלמא תרין סטרין (ממשין) [נ\"א \nחמשין] מטלנוי עביד בגוון אתקין חד בלי כלום ונפיק מצפון חד ספר ושוי עלוי תלת \nאתוון רשימן אתקין תחוותוי תלת אחרן [אחרנין] רשים חד על תרין ושוי עלוי את ת': \nב', אפיק (נ\"א נפיק) מצפון ספר תניין באתוון ארבע, רשימין תרין על חד, ושוי עלוי את \nה': \nג', אשטח על קוטא (נ\"א קונדא) בספר תליתאי סטרא חד באתוות חד רשימא בכתרא דמלכותא \nהלילה (נ\"א תלי לה) מעילאי לעילאי ומינה סטרא חד רשים אומנא ושוי בה ההוא את בההוא \nאת אומנותא אשתכלל ואשתכלל סטר צפין ואתברי מינה. תחותוהי אשתכללו תלת סטרוי מתלת \nזיויתיה ושוי עלוי את וא\"ו: \nד', אפיק לעילא קרדנותא דסיהרא לה ארבע רישין בספר רביעאה אטבע ליה בכסיפא דתהומא \nרבא הוא תהומא רבא דדינא אתייהיב אתר בי דינא מותבא. ההוא דכתיב (תהלים ל\"ו ז') \n"},{"index":9,"he":"משפטיך תהום רבה. אשרי עלוי תרין אתוון רשימן בעזקתא דמלכא ההוא עזקא בה נטלין בה \nשריין שוי חד על ד' ואותיב עלוי את אלף: \nה', אשטח על (היותא) [עילתא] (נ\"א זוייתא) דספר חמישאה פרוכתא דפרסא לאפרשא מתתאין \nלעילאין בה אתייהיב רשותא למאן דרשים מעילוי מינה נטלין בה תרין תקיפין אלף עלמין \nביה ירותא דאחסנא סמיך עלוי ביה (אד\"ג ביה) חמש אתוון רשימין בתרין תלת על תרין \nאתקין גבוי תרין אחרנין רשימו ברזא דחמש חמש גו חמש שוי עלוי את יו\"ד: \nו', אפיק בזיקין דנור על ספר שתיתאה תרין בטרין. סטר חד מרחיש גבורן סטר חד רוח \nחכמה דבהיקוו וההוא זיויא אשתטח לתלת אנפוי וזיויא דסטרוי קיים (נ\"א קאים) לתלת \n[לתתא] ארבע בארבע רשימין חד לקבל חד שליא חד רכיב תרי אתוון רשימין בחד ושוי עלוי \nאת ו': \nז', אשטח על זיויתיה דספר שביעאה תוקפא דבלי כלום הורמני דבריירי ועילעולא \nדקואנריתא קזמיטין בשביעאה בלימין על שביעתא אתנהגן ולא נטלן נטלן ולא אזלן אזלן \n"},{"index":10,"he":"ולא הוויין הוויין ולא אתברין אתבריין ולא אתמשיין עילאין ותתאין נחתין סלקין, תלת \nרכיבין ארבע רשימין חד אתחזרו חד הוא דחילא דחד שביל דשארי עלוי שוי עלוי את ד': \nח', אפיק על עילתא דספר תמינאה רשים בכככא חד והיינו ברשימא חד הוא על ארבע ארבע \nעלוי שליט חד בחד דא קאים דא יתיב דא נסיב דא שביק דא סליק דא נחת מחד תליין מחד \nאתבריין. קדישא הוא עילאה הוא. הוא הוי הוא חד רשים בגויה את ה': \nט', אשטח על זיותא עיאה ספר תשיעאה דא' ולא אתחזי טמירא במאתן וארבעין ותמנין עלמין \nדאזלין בגויה. שקולא בצלמא דמארי' רשימא בחמש רכיבא על חמשש. מלכא דאינון עלמין \nפלחין ליה נחתא ביממא דנהיר סלקא בליליא דאתחשך רשים עלה תלת אתוון שוי עלה את י': \nי', אפיק מרזין תמניסר אלפין ספר עשרה באתין עשרה בשמא דאתגללף [נ\"א דאיתפלג בי \nבלימה] בי שליטא בעשרה כד מטא לאזדעזעא בתמניסר עלמין ארבע אתאן אזלין עלה עשרה \nבעשרה רכיב עלה עזקאן דעזקאן אתאחדן מניה הוא ואתתיה [נ\"א ואתוותיה] חד הוא: \n"},{"index":11,"he":"אתפלגו עשר ספירן אלין מעשר אתוותין עילאין דשמיה קדישא ולקביל דנא בעשרה אתברי \nעלמא ואפיק חיליהון בעשר אמירן. שמיה סתים פריש לא הוה. עשר על חמש, חמש על עשר. \nשיתא על חמש חמש על שיתא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין אמן ואמן; \n \nפרשת נח\nור' חזקיה אמר, זכאה חולקיהון דישראל, דקב\"ה אתרעי בהו, ויהב לון אורייתא קדישא, \nואזהר לון, ויהב לון עיטא, לאסתמרא מעילא ותתא, בגין דלא ישלוט בהו בר קב\"ה \nבלחודוי. ואינון ידעי לדחייא מנייהו כל מקטרגין, וכל קסטרין, בגין דיהון חולקא \nדעדביה ואחסנתיה, כד\"א כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. \n \n"},{"index":12,"he":"פרשת נח מאמר הוא ישופך ראש\nת\"ח, ביומא דר\"ה, קב\"ה יתיב בדינא על עלמא, וכל בני עלמא עאלין לחושבנא, ולא אית \nמאן דלא עאל בחושבנא. וספרין דחיין ומתין פתיחן בההוא יומא: \nוהקב\"ה בגין דאתרעי בהו, יהב לון עיטא לאשתזבא מכל מקטרגין דלעילא, דאינון אתמנן \nבכל זמנא דדינא שריא על עלמא. בהאי יומא אזדמנן ישראל לאתערא רחמי עלייהו, ובמה. \nבשופר: \nדהא קלא דנפיק, סליק לעילא, ואתער שופר דלעילא. כדין אתערו רחמי מאתרייהו. וקב\"ה קם \nמכורסייא דדינא ויתיב בכורסיא דרחמי, וחייס עלייהו דישראל, ולא אתייהיב רשו למקטרגא \nעליהון: \nוישראל תייבי בתיובתא קמי קב\"ה, ותקעי שופר, ואתערו רחמי. דהא ההוא קלא דנפק, \nאתערותא דרחמי איהו. וכדין, דלטורא לא יכיל לקיימא קמי כורסייא דרחמי. דהא לא אתי \nמההוא סטרא, ולא אשתכח קטיגורא: \nביומא דכפורי, דאיהו חתימא דדינא, וקיימי ישראל בקדושתא דמאריהון. בההוא יומא, בגין \nדלא יקרב דלטורא למקדשא, יהבין ליה שעיר, דאתי מסטרא דרוחא מסאבא, והוא מסאבא, \n"},{"index":13,"he":"ורוחא מסאבא אתהני מיניה, והוא אתעסק ביה, ולא קריב למקדשא לסאבא. וכדין אנפין \nנהירין, וישראל אשתזיבו מניה: \nבזמנא אחרא כד סגיאו חובי בני נשא, האי דלטורא, בשעתא דדינא איתער על חובי עלמא, \nכדין איהו אתי ואשתכח מקטרגא קמי קב\"ה, ואסתאב מקדשא, וכל אנפין עציבין, ודינא \nאשתכח. ועל דא קץ כל בשר בא לפני. לפני רדאי, למתבע על חובי בני עלמא, דאינון גרמו. \n\n"},{"index":14,"he":" \nפרשת נח מאמר תיבא איהו גופא\nת\"ח, כל ב\"נ דיעבד וינטר פיקודי אורייתא, נשמתא אסתמרא בגופיה, דאיהו תיבה, ולא \nאתענש, ולא ישלוט עליה מלאך המות. וכל ב\"נ דלא נטיר ולא קיים פקודי אורייתא, ואעבר \nעליה, מלאך המות כדין ישלוט עליה: \nת\"ח, תיהנ, איהו גופא. נח ואשתו, י\"ה. שם ואשתו, ו\"ה. ואתעביד השם מלא, ידו\"ד \nאחד.יפת ואשתו, י\"ה. חם ואשתו, ואינון כדוגמא: \nויאמר אלקים לנח. אלקים, דא שכינתא, קץ כל בשר וגו'. צהר תעשה לתיבה, דא איהו שזא \nדגופא. אתה ובניך וגו', גוברין לחוד, ונשין לחוד. ויעש נח, דא ברית קדישא. ככל אשר \nצוה אותו אלקים, דא שכינתא. ויאמר ה' לנח, הכא מדת רחמים: \nומן הבהמה אשר לא והורה היא שנים איש ואשתו, דהא היא מסטרא דמסאבא, וע\"ד אמר, \nוהאבדתי. אסתכל דלית ביה, אלא תרין, ולא אית בהון שבעה שבעה, כמה דכתיב בעוף השמים, \nארבע סרי דכר ונוקבא, לחיות זרע על פני כל הארץ. שנים שנים באו וגו' אסתכל וחמי, על \n"},{"index":15,"he":"מה דאמר בקדמיתא ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, ולבתר שנים שנים: \nא\"ר יהודה, ת\"ח לית לך בכל ליליא וליליא, דלא תיפוק נשמתא מגופא דב\"נ, דאיקרי יונה. \nדכתיב, וישלח את היונה. הקלו המים, אלין מים זדונים, כד\"א המים הזדונים. דאינון \nמסטרא דמסאבו. מעל הארץ, דאינון לעיל מן ארעא, אלין מלאכי חבלה: \nמה כתיב. ולא מצאה היונה מנוח, דאתמנעי מעלמא עילאה, ומן צדיקים דלעילא, ומכל \nברכאן. הה\"ד, ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ: \nאפיק לה תניינות, ויוסף שלח את היונה מאתו, ומגו דוחקא וצערא, ותבא אליו היונה לעת \nערב, דלא הות נהרא לון שעתא דרווחא, כמה דהות בקדמיתא, ואתחשך לה יומא, ואתערב לה \nשמשא: \nומה אמרת לנח ולבנוי. מצאוני השומרים הסובבים בעיר. אלין נטרי תרעי ירושלים. ועכ\"ד, \nוהנה עלה זית טרף בפיה, ועל דא וידע נח כי קלו המים, ואתתקפו מלאכי דקדושה על מלאכי \nחבלה. וייחל עוד שבעת ימים אחרים כו', ולא יספה כו', חרבו המים מעל הארץ: \n"},{"index":16,"he":"בתר דאסתתר ואעבר ההוא זימנא דשליט מלאך המות, האתעברו חייבין מעלמא, מה כתיב. \nויזכור אלקים את נח: \nספינתא אמתילת לתיבותא דנח, ואית בה גוברין יהודאין וישמעאלים ובני עשו, כדוגמא דא \nאית בגופא, כליל מכולהון, דגופא דא, לאו איהו מן נשמתא קדישא, ודא הוא דאמר לנח, \nדאיהו נשמתא לנשמתא, כד\"א עשה לך תיבת עצי גופר: \nודא הוא דאמר לאברם, לך לך מארצך, למה תרי זימני. אלא, פוק מן דירתך ומן גופך. ומן \nבית אביך, דאית שלם דלעילא. אל הארץ אשר אראך, דא גופא, דאיהי תיבת נח: \nובדוגמא דא הוה נח, הה\"ד וישלח את היונה. ואפיקו לה ליונה מן תיבותא, ויהבו לה \nבמיא. בדוגמא דא נפקא לה יונה מן תיבותא דנח, כד\"א ולא יספה שוב אליו עוד: \nר\"י אמר, נח כד הוה בתיבותא, הוה דחיל דלא ידכר ליה קב\"ה לעלמין, וכיון דאתעברו \nחובי עלמא, כדין מה כתיב ויזכור אלוקים את נח. \n \n"},{"index":17,"he":"פרשת לך לך\nת\"ח, קב\"ה מגן לצדיקיא, דלא ישלטון בהון בני אנשא, וקב\"ה אגין על אברהם, דלא ישלטון \nביה ובאנתתיה: \nת\"ח, שכינתא לא אתעדי מעם שרה. בההוא ליליא, אתא פרעה למיקרב בהדה. אתא מלאכא, \nואלקי ליה. כל אימת דהוה שרה אמרה אלקי, הוה מלקי: \nואברהם הוא אתקיף במאריה, דהא שרה לא יהון יכלי לשלטאה עלה. הה\"ד, וצדיקים ככפיר \nיבטח. והכא נסיונא היא, דלא הרהר אברהם אבתריה דקב\"ה: \nאמר רבי, ת\"ח דבג\"כ, לא פקיד ליה קב\"ה לנחתא למצרים. אלא הוא מגרמיה נחת, בגין דלא \nיהא פתחון פה לבני עלמא, דאמר ליה כך, ולבתר אצטער על אנתתיה. \n \n"},{"index":18,"he":"פרשת וירא מאמר ואברהם היה יהיה\nואברהם היה יהיה, יהיה: \nבגי' שלשים. יומא חד נפק ר' שמעון, וחזא עלמא דחשיך, ואפיל, ואסתתם נהוריה. א\"ל רבי \nאלעזר, תא ונחזי מה בעא קב\"ה. אזלו, ואשכחו חד מלאכא, דדמי לטורא רברבא, ואפיק \nתלתין שלהובין דנורא מפומיה: \nא\"ל רבי שמעון, מה את בעי למיעבד, א\"ל בעינא למחרביה לעלמא, בגין דלא שכיחי תלתין \nזכאין בדרא. דהכי גזר קב\"ה על אברהם, ואברה היה יהי, יהיה בגי' תלתין הוו. א\"ל רבי \nשמעון, במטו מינך זיל קמי קב\"ה ואימא ליה, בר יוחאי שכיח בעלמא: \nאזל ההוא מלאכא קמי קב\"ה, א\"ל, מארי עלמא גלי קמך מה דאמר לי בר יוחאי. א\"ל קב\"ה, \nזיל אחרביה לעלמא, ולא תשגח ביה בבר יוחאי: \nכד אתא, חזייה רבי שמעון למלאכא, א\"ל אי לא תיזל, גזרנא עלך דלא תיעול לשמייא, \nותהוי באתר דעזא ועזאל. וכד תיעול קמי קב\"ה אימא ליה, ואי לית תלתין זכאין בעלמא, \nליהוון עשרים. דהכי כתיב לא אעשה בעבור העשרים. ואי לית עשרים, להוו עשרה, ואח\"כ \n"},{"index":19,"he":"כתיב, לא אשחית בעבור העשרה. אי לית עשרה להוון תרין, דאינון אנא וברי. דהכי כתיב, \nעל פי שנים עדים יקום דבר, ואין דבר אלא עולם, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וכו'. ואי \nלית תרין, הא אית חד, ואנא הוא. וצדיק יסוד עולם. ביה שעתא נפק קלא. מן שמיא ואמר, \nזכאה חולקך רבי שמעון, דקב\"ה גזר למעלה, ואת מבטל לתתא, ברדאי עלך כתיב רצון יראיו \nיעשה. \n \n"},{"index":20,"he":"פרשת תולדות מאמר מן האדום האדום הזה\nויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. אמאי כתיב תרי זמני האדום. אלא, \nבגין דכל מה דאית ליה אדום, הוא אדום, כד\"א ויצא הראשון אדמוני. ותבשילא דיליה \nאדום, דכתיב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. וארעא דיליה אדומה, דכתיב ארצה שעיר \nשדה אדום. וגוברין דיליה אדומין, דכתיב הוא עשו אבי אדום. ומאן דזמין לאתפרעא מניה \nאדום, דכתיב דודי צח ואדום. ולבושיה אדום, דכתיב מדוע אדום ללבושך, וכתיב מי זה בא \nמאדום. \n \n"},{"index":21,"he":"פרשת ויצא מאמר מקל לבנה לח לוז וערמון\nפתח ההוא יודאי ואמר, ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון. ויקח לו לגרמיה, \nולתיקניה. מקל לבנה, דא רזא דוא\"ו דשמא קדישא, דאקרי תפארת. דאיהו אחיד בה. ואיהו \nכגוונא דמקל. לבנה, בן להאי עילאה סתימאה. לח, מסטרא דמיא דאקרון חסד. ולוז, מסטרא \nדאש דאיקרי בגורה. וערמון, מסטרא דגרמיה וחולקיה. כללא דכל גוונין. דהא יעקב חכמיא \n"}]}
