{"id":"kabala-dec14477afb8-1-16","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":16,"title":"קטע 16","hebrewTitle":"קטע 16","segments":[{"index":1,"he":"בעא לשיצאה לכו מעלמא, אבל אנא לא אעביד הכי, אלא כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך \nשמה ואותך לא אעשה כלה: \nדאלו ייתון כל עמין דעלמא, לא יכלין לשיצאה לון מעלמא. אתא לבן בקדמיתא, ובעא \nלאעקרא ליה ליעקב בלחודוי מעלמא, אתא קב\"ה, ואגין עליב. דכתיב, השמר לך פן תדבר עם \nיעקב מטוב עד רע. אתא פרעה, ובעא לשיצאה לון מעלמא, אתא קב\"ה ואגין עליהון, דכתיב, \nוכאשר יענו אותו וגו'. אתא המן ובער לשיצאה לון מעלמא, אתא קב\"ה ואתיב כולא על \nרישיה. וכן בכל דרא ודרא, קב\"ה אגין עלייהו דישראל תדיר: \nוישראל אמרי, חסדי ה' כי לא תמנו. כי לא תמו מבעי ליה. אלא חסדי ה'. בכל דרא ודרא \nהוו בסעדן. כי לא תמנו, דלא אשתיציננא. מ\"ט. משום דלא אתנמעו רחמוי מינן. דכתיב, כי \nלא כלו רחמיו: \nת\"ח, מה כתיב בקדמיתא, וישלח מלאכים אל בלעם. ולבתר וילכו זקני מואב וזקני מדין, \nהל\"ל וילכו המלאכים, מ\"ט קא שני מלה ממאי דקאמר בקדמיתא: \n"},{"index":2,"he":"אלא ההוא רשע דבלק, חכים הוה בכל דרגין דלעילא, אינון דרשרין קשרין, למעבד בהו \nחרשין וקוסמין. וכל אינון דרגין עילאין מינייהו, דבהו כפיין לדרגין תתאין: \nאמר ליה, בכל זמנא דאנן חרשין וקסמין ונחשין, אית לן דרגין ומלאכים ידיען, \nואשתמודען לגבי חרשין וקוסמין. אבל מכאן ולהלאה, אית לך לעיינא באתר אחרא עילאה: \nכתב ליה שמהן אחרנין, באינון דרגין קדישין. והכי אורחייהו דקוסמין וחרשין, דידיעי \nאינון דרגין דההוא קסם שרייא בהו, ועבדין חרשייהו, ואומי להון בדרגין אחרנין עילאין \nמינייהו, ועבדי מה דעבדי: \nשלח ליה הכי. עמא דא, לאו קשרא דילהון כשאר עמין דעלמא. אבל קשרא דילהון באתר אחרא \nעילאה, מתקשרא. לעילא מכל דרגין: \nכתב ושלח ליה, פיפוסא ופטרונא דתריסר נצוצין, דסחרן גלגלי רתיכא דכרוסייא קדישא, \nוא\"ל, אי תסתכל בהני, בהני תסתכל, בגין דהני תריסר מתקשרן בי\"ב שבטים. האי בהני \nתעביד חרשין, בדיוקנא דילהון לתתא, דאינון י\"ב שבטים, וי\"ב דגלין פרישן, ניכול לון, \n"},{"index":3,"he":"וניגח בהון קרבא, ונעקר לון מעלמא: \nוהיינו וישלח מלאכים, מלאכים ודאי. וקסמים בידם, פיפוסים דמלאכין קדישין, הוו אתיין \nבידייהו. ואיהו לא ידע, דכל דרגין עילאין, בידא דקב\"ה אינון. מה חשיב בלק, חשיב, \nדעמא דישראל אתמסרו למלאכין, כשאר עמין דעלמא. וע\"ד כתיב שמהן דאלין מלאכים תריסר, \nושלח ליה, והיינו וישלח מלאכים: \nא\"ל ת\"ח, כל דרגין דאינון מקשרן קשרין, לתברא עמא דא, מסטרא דצפון אינון. ומסטרא \nדצפון זמינין למנפל. שולטנו דחרשין דילן, מסטרא דצפון אינון. השתא ניכול לאגחא בהון \nקרבא, דהא י\"ב אלין דאינון מתקשראן בהו, מסטרא דצפון שריין למימני: \nוהואיל ומשמאלא שריין תוקפא דילהון, אתחלש ואתבר, בגין דכל תוקפא דילהון לההוא סטרא \nאיהו. מהו. דכתיב, עומד על שנים עשר בקר שלשה פונין צפונה. מצפון שארי לממני. אמר, \nהא תוקפא דילן מצפון איהו, ואינון מ' חסר חד דרגין, תקיפין מפרזלא ונחשא. ותחותייהו \n"},{"index":4,"he":"לית לון חושבנא. וע\"ד ניכול לאגחא בהון קרבא, ולאיתגרי בהו: \nוקב\"ה לא עביד הכי, דלא שביק לון למלאכין, ולא לחילי שמייא, אלא לקב\"ה בלחודוי. וכל \nאילנין רברבין ושולטנין, פלג על כל שאר עמין, וכד אתו ישראל, נטיל לון איהו \nבלחודוי, ואחסין לון בתוקפא דנופא דאילנא, ולא שביק לון בידא דמלאכין, ולא בידא \nדממנא ורברבין דעלמא. דכתיב, בהנחל עליון גוים וגו'. ואלין י\"ב תחומין, מתתחמן בד' \nסטרי עלמא, לבתר דבדר עמפין וטרפין, נטל לישראל ואחסין לון בתוקפא דנופא דאילנא. \nדכתיב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו: \nא\"ר אלעזר, כמה יאות ושפיר האי דאמרת, זכאה אורחא דילן, דכמה מלין עילאין קדישין \nרווחנא לון וחמינא. וההוא יודאי הוה תמן לקמייהו. אמר לון, רבנן, כל מלין אלין, כמה \nטבאן, ומלין עילאין קדישין נינהו. מהו דכתיב בתריה, ימצאהו בארץ מדבר וכו': \nאמר ליה, אי ידעת ביה מלה, אימא. דהא מלה דא אוקמוה באברהם, דאשכח ליה קב\"ה בארעא \n"},{"index":5,"he":"דפלחי ע\"ז, ולא ידעי במהימנותא דקב\"ה, אלא כלהו הוו טעאן בתר ע\"ז, וקם אברהם, ופרח \nבינייהו ענפא חדא שלים, קדם מארי דעלמא, ואשכח ליה תמן: \nמה עבד קב\"ה. נטל ליה לההוא ענפא, ונטע ליה, ואשקי ליה, ואשתדל עליה, ואעקר ליה \nמתמן, ואשתיל ליה בארעא אחרא. דכתיב, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. ועבד מניה \nעמא קדישא, ודא היא מציאה, דאשכח קב\"ה בארעא, דלא מהימנא ביה בקב\"ה, ולא ידעי מאן \nאיהו: \nאמר ההוא יודאי, ודאי שפיר הוא, ויאות כלא. אבל אית לשאלה, אי אברהם הוה דיוקנא \nדאצטריך. ותו דהא קרא לא אוכח על אברהם כלל, ולא אדכר לאברהם, ולא ליצחק, אלא ליעקב \nבלחודוי. דכתיב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, וכתיב בתריה ימצאהו: \nא\"ר אלעזר, עכ\"ז לא קשיא הכא, דהא אברהם אשכחן דנפק מגו פלחי ע\"ד. והכא אע\"ג דיעקב \nאידכר, הוא קאי על אברהם, ולית פירוכא כלל במלה. אבל אי ידעת מלה או חידושא, אימא. \n \n"},{"index":6,"he":"פרשת בלק מאמר תהו ובהו חשך ורוח\nפתח ההוא יודאי ואמר, והארץ היתה תהו ובהו, מאן ארץ. ההיא דאשתמודעא עילא ותתא. \nהיתה תוהו, מאי תהו. דא קו ירוק, דאקיף כל עלמא. ואיקרי קו תוהו, דכתיב, ונטה עליה \nקו תוהו ואבני בהו. כמה דתנינן, אבנין מפולמות דמשתקעין גו תהומי, ומנהון נפקין \nמיין: \nהשתא אית למנדע, תהו דאיהו קו ירוק, מאי הוא קו ירוק. אלא אשכחן בספרא דאסייא \nקירטינא, ויודן דקסרי שמיה, וקראן שמיה קירטינא אסייא, בגין דאיהו רב על כל אסיין, \nויקירא בחכמתא. והכי בלשון פרסי, לב\"נ יקירא, קראן ליה קירטינא. רב ויקירא בחכמתא. \nוהכי בלשון פרסי, לב\"נ תוהו, מאי תוהו. איהו קו ירוק, דאסחר כל עלמא. ומאן איהו. \nקליפה דאגוזא. ודא איהו קליפה דלבר דאיהו ירוק: \nלגו מניה, בוהו. אינון אבנין מפלמות דמנהון נפקי מייא. מן תהו אתמשיך עור ובשר. מן \nבהו אתמשכו גרמי: \nלגו מניה וכחשך. דא חשיכו דאתמשך מניה עמא דעשו. ואיתימא מן תהו. הכי הוא ודאי, דהא \n"},{"index":7,"he":"חשם מניה תלייא תהו. אלא אינון אבנין מפולמות, עאלו באמצעותא, דמניה אתמשכן גרמין, \nכמא דאיתמר. וחשך משיכו דקיק, דמניה אתמשך עשו: \nורוח אלקים, דא מוחא דאגוזא, דמתמן איתמשך יעקב שלימא, כגוונא דאגוזא דא, דכתיב, \nוהנה רוח סערה באה מן הצפון, לקבליה דתהו. לגו מניה ענן גדול, לקבליה דבהו. לגו \nמניה ואש מתלקחת, לקבליה דחשך. לגו מניה ונגה לו סביב, לקבליה דורוח אלקים: \nומתוכה כעין החשמל, לגו מכלא. דלקבליה, מרחפת על פני המים. דא רוח דאימא עילאה, דקא \nמרחפא על כלא. ויעקב שלימא, איהו ודאי מוחא דאגוזא. והקב\"ה ימצאהו בארץ מדבר ודאי. \nלבתר עבד הקב\"ה לכל אינון קליפין דלהון, דיהון כלהון משתעבדין ליה. \n \n"},{"index":8,"he":"פרשת בלק מאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב\nאראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מעיקב וקם שבט מישראל וגו'. אראנו, למלה \nדפורקנא דא, דאיהו רביעאה. ולא עתה, אלא לסוף יומייא: \nשית יומין הוו בעלמא, ביומא רביעאה חמינא, דנהורין דהוו ביה, מסתלקי ומתדעכי. שמשא \nוסיהרא וכוכבייא ומזלי אתגניזו ביה. הני אתהוו בעובדא דבראשית, וביה אסתלקו ביומא \nדאלף רביעאה: \nבכה ר\"ש ואמר, ווי דגלותא אתמשך, ומאן יכיל למסבל ליה. אמר ליה, אי רבי אי רבי, אלו \nהוית ידע כמה ערטולא ובלבולא, עבד קב\"ה בכלהו רקיעין, בשעתא דגזר ומסר לון לישראל \nבידא דההיא שפחה, ולאשתעבדא תחות ידא דאדום: \nבשעתא דהוו כתבי פתקין ברקיעא, עד דלא אחתימו, בגושפנקא דחותמא דמלכא, קרא קב\"ה לכל \nחילי שמייא, וקרא לגבריאל דקסת הסופר בחרצוי, ואמר ליה, איעכב פתקין עד דלא אחתימו, \nואבכה על בני, ואעביד להון מספדא ואבלא. באומאה עלייכו, כל חילא דשמיא, דתשבקון לי, \n"},{"index":9,"he":"ולא תתקפון לנחמא לי. כד\"א, על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שוד \nבת עמי: \nבעט בעיטין ברקיעא דערבות, ועבד ביה בקועין וחלונין פתיחין. פתח ואמר, בני. בני \nרחימו דמעיי, רביתי לכון, ונטלית לכון, כאבא דנטיל לבריה, אוליפנא לכו דחלתי, \nאשלטית לכו על כל אומין דעלמא. חבתון קמאי בכמה חובין, עברנא עלייכו, בגין דבנין \nיקירין רחימין הוויתן קמאי: \nבני בני, אקרא לארבע סטרין דעלמא, ואומינא להו עלייכו. מזרח מזרח, באומאה עלך, אי \nבני יתבדרון בינך, דתסתכל בתוארא ודיוקנא דילהון, היך אשתני ואשתחר בענויין דעבדון \nלון בגווך, ותבכה ובספד עליהון ותנטר לון: \nבני בני, כד הויתון בביתאי, בתוקפא דאמכון, בעידונין בעינוגין, לא אשגחתון עלי. בני \nבני, מה אעביד לכון, גזירא גזרנא באומאה, אלא אנא ואתון נגלי: \nמשה רעייא מהימנא, איך לא תשגח על בני, ענא קדישא דמסרית בידך. מזרח מזרח, אתערי \nלגבי משה, ותבכון ותספדון על בני, אבלא ומספדא אשמעו כחדא, עד דאנא אשמע ואתרוי \n"},{"index":10,"he":"עמכון: \nבני בני, רחימין דנפשאי, היך תהכון בשלשלאין תקיפין, ידכון מהדקן לאחורא. בנין \nדאתרביאו בעידונין, בנין דהוו יקירין מפז וספירין. בני בני, חסידין קדישין, היך \nתפלון בידי נוכראין, דלא רחמין כלל. בשרא קדישא דגופיכון, איתרמי ואתחלל בשווקים \nוברחובות, בני בני. ווי עליכון ועלי. כדין בזע פורפירא דיליה. והיינו דכתיב, בצע \nאמרתו: \nדרום דרום, באומאה עלך, כד יתבדרון בני בגווך, דתסתכל בהו היך משחרא דיוקניהון, \nוימינהון תבירין ביני עממיא. דרום דרום, באומאה עלך, אתער לגבי אברהם רחימאי, ואימא \nליה איך נפלו בנוי, ואתבדרו בין שנאיהון, ותבכון ותספדון עליהון. דרום דרום, באומאה \nעלך, דתנטר בני רחמיו דנפשאי, כד יתבדרון בגווך: \nצפון צפון, אתער בקול בכיה ומספד ואבלא ויגונא לגבי בני. ואימא ליה לעקידא דמדבחי, \nהיך אזלין בנוי, והיך נפלון בחרבא. ולא תימרון דא, ולא תהודעון דא ליעקב אבוהון. \nדלא יהפך עלמא בריגעא: \n"},{"index":11,"he":"מערב מערב, אתער לגבי נאקת חללין, וקרבין תקיפין דבני. איתער לגבי רחימתי יונתי \nתמתי, היך נשלין בנהא. והיך מתבדרין בכמה סטרין: \nאחתי ברתי רעייתי רעייא דילי, רחימתא דנפשאי, מה נעביד מן בננא מה יעבדון אינון. \nאבל רחימתי אחתי, אימא לך, אי ברעו סלקא עלך, אנת מרובעת, וגדפין דילך פרישן לד' \nסטרין, באומאה עלך ברתי יחידתי, דתהך בהדייהו, ולא תשבוק לון, ותחפי עלייהו בארבע \nסטרין דעלמא. ואי לא, יתאבדון מעלמא: \nמה אימא לך ר', בההיא שעתא דכנסת ישראל שמעת דא, ארימת קלא, ואזדעזעו תמינסר אלף \nעלמין, וקב\"ה בהדה. וכדין קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה. וקב\"ה \nכדין, ויקרא אדנ' ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד: \nמאן חמא ערטולא בכלהו רקיעין. מאן חמא בלבולא ומספידא דתמן. עד דכל חיילי שמייא \nחשיבו, דכל עלמין יתהפכון: \nאמר לה קב\"ה לכנסת ישראל, ברתי יחידתי דילי, תהך לחפייא עלייהו, ולדיירא עם בננן. \n"},{"index":12,"he":"אמרה ליה, מארי דעלמא, לא איהך. בתר דרבית לון, ותקינית לון, וגדילית לון. אהי חמית \nלשנאיהון דאכלי לון, ותנשי לנא תמן. כדין אומי קב\"ה לה, לאקמא לה, ולנפקר לון \nלישראל, ולאפקא לון מגלותא. כד\"א, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו', ויש תקוה לאחריתך \nכו', ושבו בנים לגבולם: \nועל דא נפקת מקמיה. כיון דנפקת מקמיה, פתח קב\"ה על כל חילי שמייא ואמר איכה יועם \nזהב, וכל ההו אקינה דאלפא ביתא, קב\"ה בלחודוי אמר לה לבתר קשר רחימין בההוא תניינא \nוחתמו פתקין: \nוהשתא אהדרנא לפרשתא, דודאי גלותא אתמשך. אראנו ולא עתה, למאן קאמר אראנו. לההוא \nדאיתמר עלוי כי איננו. כד ייתי לפקדא לאיילתא. ולא עתה, ולא לזמן קרוב. אשורנו ול \nאקרוב, אסתכלנא ביה, אבל לאו כען, אלא לזמן רחוק. \n \n"},{"index":13,"he":"פרשת בלק מאמר דרך כוכב מיעקב\nדרך כוכב מיעקב, רבי רבי, כמה רזין סתימין כלילן הכא: \nפתח ואמר, ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן. כד ברא קב\"ה לאדם קדמאה, דו פרצופין \nבראו, והוו מתחברן כחדא בלא פירודא. מאי טעמא. בגין דכתיב, זכר ונקבה בראם, בלא \nפירודא, ולא כתיב בראו, אלא בראם: \nכיון דאתבריאו, הוו כחדא דא עם דא, בשיקולא. מה עבד ליה קב\"ה. נסר ליה נסירו, ונטל \nלנוקבא מניה, ואתקין לה בכמה תיקונין, וקשטה בכמה קישוטין, ואלביש לה בכמה לבושין: \nבאן אתר. בגנתא דעדן אתקין לה. כמה קישוטין קשט לה. שבעין. ואינון שבעים פנים \nדאורייתא. כמה תיקונין תקין לה. תליסר תיקונין. אינון תליסר מכילין, דאורייתא. \nנדרשת בהו. כמה לבושין אלביש לה. שית לבושין. ואינון שית סדרי משנה, בשית אנפין: \nכל הני תיקונין, וכל הני קישוטין, וכל הני לבושין, עבד לה קב\"ה תמן בגננתא דעדן, \nולבתר ויביאה אל האדם. ואדם היכן הוה. באתר דנקודה דציון, דבי מקדשא תמן. ומתמן \n"},{"index":14,"he":"נטיל לון, ואעיל לון בגנתא דעדן, ובריך לון ברכת חתנים: \nורזא דא, דרך כוכב מיעקב. דרך וקשיט ותקין ההוא כוכב, דאתנטיל מיעקב. דבגין כך, \nבגינה יתגלי, מאן דיתגלי. בגין דעל דא הוה אתי לגבה, ואתמשך מעילא לתתא. וקם שבט \nמישראל, דא אילנא דחיי. וקם: \nכמד\"א, והקימותי את בריתי: \nוכד יהא דא, ומחץ פאתי מואב וגו'. כל אינון סטרין דאתאחדן באילנא תתאה, יתעברון \nויתעדון מניה. כדין, ויאמר האדם זאת הפעם. דא זמנא דעדונין וענוגין, לאשתעשעא כחדא \nולא כשאר זמנין דסטרא בישא אתאחדת ביננא. אבל השתא לית ערבוביא דסטרא אחרא עמנא, \nאלא עצם מעצמי, ולא שיתופא אחרא דביש: \nעצם מעצמי, נהירו דאספקלרייא דנהרא ממש. ובשר מבשרי, מלבושא מההוא מלבושא דאתלבש \nביה נהורא עילאה דילי. לזאת יקרא אשה, בשלטנותא עילאה על כל עלמא, דלא תעדי לעלם. \nכדין תדיק ותסיף כל מלכוותא והיא תקום לעלמייא: \nאראנו ולא עתה, ראייה דא דאנא חמינא, זמינא למחמי ליה, ולאתקרבא כחדא. ולא עתה, \n"},{"index":15,"he":"בגלותא דבבל, בההוא ביתא דבנו עולי גולה. אשורנו, אנא זמינא לאסתכלא ביה אנפין \nבאנפין. ולא קרוב, אלא בההוא ביתא בתרייתא. דבין בהאי ובין בהאי, לא הוה נייחא, ולא \nקורבא ואחדותא כדקא יאות: \nאי רבי אי רבי, כמה קשיא מלה, כמה אריך זימנא, כמה עאקו על עאקו, זמינין לשנאיהון \nדישראל בגלותא, וכמה ישלטון חיוותא, וכמה ישאגון למיטרף ארפין דישראל, בכל זמנא \nוזמנא עד סוף יומיא: \nכעת לסוף יומיא, כפום שעתא דיומא, בעידן די זרח שמשא, מן יומא שתיתאה, בשעתא \nדיזדמנון לפום מנין שנין, דיובל ושמטה כחדא, דאיהו רע\"ד מן יומא שתיתאה. כעת זמינא \nקלא חדא לאתערא מרום רומי רקיעין, קלא עציב במרירו, מה דלא הוה הכי מן יומא דאתברון \nעלמין: \nוההוא קלא יהוי דקיק, בחשאי, במרירו, ונציבו, נחית וסליק, סליק ונחית, וכן אמר, \nאיילת רחימין הות לי מן יומין קדמאין, ואתנשיאת מינאי. רחומין קיימין הוי לי בהדה, \nאדכרנא דחותמא דדיוקנה הוה חתים על לבי, והוה חתים על דרועאי, והו תקיף בגווי רחימו \n"},{"index":16,"he":"דילה, ורשפי שלהובה מוקדין בגווי: \nבההוא שעתא געי תלת גועין, דא בתר דא, ויזדעזעון רקיעין, ויזדעזעון עלמין כלהו, עד \nדיזתמעו קלין תלת, לגו נונא תנינא, ויערוק ארבע מאה אלף פרסי קו נונא חד דימא. ותמן \nיושיט מצודין ויפריש רשתין, וימשיך ליה מן ימא, ויעיל ליה גו מתיבתא דרקיע, ויחמון \nמניה כל אינון קושין וכל אינון פלוגתין דאקשי תמן. ויהא תפיס תמן מאה וחמשין יומין: \n\n"},{"index":17,"he":"וההוא זמנא, יכנוש קב\"ה כל חיילי שמייא, וכל בני מתיבתא דיליה, והוא לעילא מכלהו, \nואייתון קמיה ההוא תניינא, ויקשור תלת קשרין בקודליה, ויטלו אינון תלת רחימין, \nויהדרון ליה לאתר דהוה תפיס תמן. ואינון רחימין ייעלון בהיכלא חדא דאיקרי אהבה, \nויהון גניזין תמן: \nואומי לון קב\"ה, לכל אינון חיילין, ולתרי מתיבתי, ולמהך כלהו, ולמשמע קלא דרחימותא, \nדאיהו תאיב למשמע קלה בהדייהו. בההוא שעתא יתער על עמא קדישא עאקין, אלין על אלין, \nבדחיקו סגי, ואינון צווחין צווחה בתר צווחה, דמעין בתר דמעין, ויתערון לה. איהי \nאשמעת קלא על בנהא: \nוקב\"ה קארי ואמר, דא היא איילתי, חבירתי, יונתי, שלימתי היושבת בגנים, דלא הות יתבא \nאלא בסתר המדרגה פנימאה, כמד\"א כל כבודה בת מלך פנימה, והשתא בגנים, בחציפו, כאימא \nדאזלא בתר ברה, בשווקים ובפותיי קרתא, מדחילו דלא יבאישון ליה: \nאיילתי חבירתי חמי, הא חברייא כלהו דתרי מתיבתי הכא. חברים דאינון מתיבתי, מקשיבים \n"},{"index":18,"he":"לקולך השמיעני, דתיאובתי למשמע לקלך: \nכמה זמנין איהו דלא שמענא לקלך, ולא ידענא לך. כדין כל עלמא בערבובייא, עמין בעמין, \nאומין באומין. ומאן דלא אתחזי למלכא, ייתון ליה למישלט. וייתון עמיה עמין נוכארין, \nולישנין אוחרנין, דלא ישתמודעין דינא, ולא נימוסי מלכותא. וכמה קרבין יחשבון למעבד: \n\n"},{"index":19,"he":"ובגו שפה רפייא, וממלל רכיך, יעביד כרעותיה, וישלוט. ויחשיב כמה מחשבין לאבאשא. ועל \nעמא יחידאה יעביד נימוסין בישין כדין יהא עאקו על עאקו, על ההוא עמא יחידאה. ביה \nזימנא יתתקף קב\"ה, ויפייס לאיילתיה בכמה פיוסין, ויתקיף בה, ויקים לה מעפרא, איהו \nולא אחרא. ותרי מתיבתי ישתארון בהדה: \nתלת מלכין ישתארון, ויתערון בתלת סטרין דעלמא, על עמא דא. וההוא מלכא דהוה שליט \nבפום רכיך, ישלוט ברגז בגיא, ונס ובוקפא על עמא קדישא: \nובירחא תליתאי, בד' לירחא, בתשע שעתי ופלגא, יהכון כל בני מתיבתי בהדה דאיילתא, לגו \nקבריה דרעיא, מהימנא דביתא, ותיהב תלת קלין עליה. בשעתא דשמשא יתכניש מעלמא, וקבריה \n"}]}
