{"id":"kabala-dec14477afb8-1-19","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":19,"title":"קטע 19","hebrewTitle":"קטע 19","segments":[{"index":1,"he":"תעונה בעצם היום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עד כאן. \n \nפרשת כי תבא מאמר הבטחות ונחמות שבקללות דמשנה תורה\nרבי שמעון בן יוחאי, אזל ליה וערק למדברא דלוד, ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר \nבריה. אתרחיש לון ניסא, ונפק להו חד חרובא, וחד מעיינא דמייא. אכלי מההוא חרובא, \nושתאן מאינון מיין. הוה אליהו ז\"ל, אתי לון בכל יומא תרי זמני, ואוליף לון. ולא ידע \nאינש בהו: \nיומא חד הוו חכימייא בבי מדרשא שואלין, ואמרין, קללות שבתורת כהנים, אינון כנגד בית \nראשון. קללות שבמשנה תורה כנגד בית שני וגלות אחרון. בקללות שבתורת כהנים, אית בהו \nהבטחות, וחביבו דקב\"ה לישראל. דכתיב, וזכרתי את בריתי יעקב וגו'. וכתיב ואף גם זאת \nבהיותם בארץ אויביהם. קללות שבמשנה תורה, לית בהו הבטחות, ולית בהו נחמה כלל, כמא \nדכתיב בקללות קדמאין. ולא הוו ידעי: \nקם רבי יהודה בר אלעאי ואמר, חבל כל גריעותא דבר יוחאי, ולית מאן דידע מניה. ואלו \n"},{"index":2,"he":"ידעי, לית רשו לגלאה ליה: \nר' יוסי ב\"ר יהודה, קם יומא חד בצפרא, חמי כל אינון עופין דאינון הוו טאסן, ושפנינא \nחדא אזלא בתרייהו. דם על רגלוי ואמר, שפנינא, שפנינא מהימנא, מיומא טופנא דיוקנא \nדעמא קדישא, לך יאות ולך נאה, זיל ועביד לי שליחותא חדא לבר יוחאי, באתר דאיהו תמן: \n\n"},{"index":3,"he":"אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה. כתב פתקא חדא, ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת \nבפומה, ואזלת לגביה דר\"ש, ושויאת ליה בכנפא. אסתכל בההוא פתקא, ובכה, הוא ורבי \nאלעזר בריה. ואמר, בכינא על פרישותנא מן חבריא, ובכינא על מלין אלין, דלא אתגליין \nלהו, מה יעבדון דרי בתראי, אי ישגיחון בהאי: \nאדהכי, אתא אליהו ז\"ל, חמי דבכי, אמר בשליחותא אחרא הוינא זמין, השתא, ושדרני קב\"ה \nלשככא דמעיך. אי רבי, אי רבי, לא הוה אצטריך השתא לגלאה לצדיקייא מלין אלין: \nאבל כך אמר קב\"ה, בקללות קדמאין אית ל\"ב קראי, וכלהו לקביל דבילי דאורייתא. בקללות \nבתראי אית בהו נ\"ג קראי, לקביל פרשיין ואורחין דאורייתא: \nבגלות קדמאה דבית ראשון, עברו ישראל אינון שבילין סתימין דסתרא, אתגלי חובייהו, \nואתגלי קיצא דילהון, ונחמתא ואבטחותא דילהון. בגלות בתראה דבית שני, עברו ישראל ג\"ן \nפרשיות אורחין דאתגליין, אסתים חובייהו, ואסתים קיצייהו, ולא כתיב בהו הבטחות \n"},{"index":4,"he":"ונחמות: \nאדהכי, עבר חד רוחא, ואפריש לון, וסליק אליהו גו גלגלא דנורא, ואשתאר רבי שמעון, \nובכי, ואדמוך אפיתחא דמערתא, אדהכי, אתא אליהו ז\"ל, אמר, קום רבי שמעון אתער משנתך, \nזכאה חולקך, דקב\"ה בעי ביקרך. כל הבטחות ונחמות דישראל, בהני קללות כתיבי: \nפוק וחזי, מלכא דרחים לבריה, ואע\"ג דלטייה ואלקייה, רחימו דמעוי עליה. כד אחזי \nרוגזא תקיף, כדין רחמנותא עליה, כך קב\"ה, אע\"ג דלייט, מלוי ברחימו. אתכזיין \nבאתגלייא לווטין, ואינון טבוון סגיאן, בגין דאלין קללות ברחימו הוו. מה דלא הוה כן \nבאינון קדמאין, דכלהו הוו בדינא תקיף: \nבאלין אית דינא ורחימו, כאבאא דרחים על בריה, ורצועה דמלקיותא נקיט בידיה, עביד \nנהימו סגיא, וקלין רברבין. ומלקיותא כלילין ברחמי: \nוקשיא מכל אינון קללות, דא הוא דכתיב, גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה \nיעלם ה' עליך עד השמדך. הכא אינון הבטחות דאבא על בריה, בריחמו סגי. יעלה לא כתיב, \n"},{"index":5,"he":"אלא יעלם, יכבש לון, ויכסי לון בנוקבא דדוכתייהו, דלא יפקון לבר, ויהון כבושין \nומכוסין בנוקבייהו: \nעד השמדך, מה דלא יהי לעלם ולעלמי עלמייא, דהא אומי קב\"ה, דלא ישיצי ית ישראל לעלם \nולעלמי עלמין, ודוכרניהון יהי קיים תדירא. דכתיב, כן יעמוד זרעכם ושמכם. וכתיב, כה \nאמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה כו': \nוהואיל ובאומאה איהו דלא ישתיצון ישראל, זמינא דיהון כל מכתשין ומרעין טמירין \nומכוסין, דלא יפקון לבר לאבאשא לון, עד זימנא דישתיצון מן עלמא, מה דלא יהא לעלם \nולעלמי עלמין: \nסופא דכולהון וסיומא דילהון, והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף \nעוד לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. הכא הבטחות ונחמות, \nדזמיןו קב\"ה למעבד לישראל בסוף יומיא. והשיבך ה' מצרים באניות, אבטחותא לאתבא \nולמיעבד נסין ואתין דעבד קב\"ה במצרים, ביומין קדמאין. כד\"א כימי צאתך מארץ מצרים \nאראנו נפלאות: \n"},{"index":6,"he":"באניות, הכא איהו, כמה דאמרת, דאת דריש בעניות, שתכלה פרוטה מן הכיס. אבל, זמינין \nכל בני עלמא למיתי עלייהו דישראל על ספינן דימא, ויחשבון לשיצאה לון מן עלמא, וכלהו \nטביעין גו ימא, כמא דעבד ביומין קדמאין: \nותמן איהו חדוה סגיאה. כתיב הכא באניות, וכתיב התם באניות רנתם. מה להלן רנה אף כאן \nרנה: \nבדרך אשר אמרתי לך. מן יומא דאתברי עלמא, לא גלי גבורתיה קב\"ה לאתחזאה בעלמא, ושעתא \nדרעותא, אלא בההוא דרך. כי כאשר ראיתם את מצרים, באותו דרך, ובההוא גוונא יעביד לך: \n\n"},{"index":7,"he":"דהא לבתר מכל שאר סטרין יתכנשון עלייהו דישראל, ויחשבון ישראל, דבזמנא דא יתאבדון, \nואינון זבינין לבעלי דבביהון, הה\"ד והתמכרתם שם. ונמכרתם לא כתיב, אלא והתמכרתם, \nבלבבכון תחשבון דאתון זבינין, ולאו הכי, דהא ואין קונה כתיב, ולית מאן דיכיל לשלטאה \nעלייהו: \nוכל דא, לסוף יומיא. ותלייא כולא בתיובתא. וכולא סתים. כמא דכתיב, למען תשכילו את \nכל אשר תעשון. מאן דאית ליה לבא, יסתכל וידע לאתבא למאריה: \nאמר ליה ר' שמעון, באן אתר אתגלייא פירקנא דישראל בהני קללות. אמר, אשגח ודייק, \nדוכתא בישא מכלהו, תמן הוי: \nאשגח ודייק ואשכח, דכתיב, והיו חייך תלויים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין \nבחייך. ואע\"ג דידעי חבריא זמן, אינון חיים, תלוין קמן וספיקן. ועיקרא איהו ויציבן \nמלין: \nכתב פתקא לעידן רמשא, ושויה בפום שפנינא, ואזלת לגביה דרבי יוסי, דהוה בדוכתיה, \nועינוי מחכאן. כיון דחמא לה, אמר, שפנינא. כמא את מהימנא מכל עופא דשמיא, קרא עליה, \n"},{"index":8,"he":"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה: \nנטל פתקא, ועאל לגבי חברייא, ואחמי לון. וסחי לון עובדא, תווהו. בכה רבי יהודה \nואמר, ווי, אע\"ג דלא ידעינן ליה, מקום שיפול העץ שם יהוא. אתר דבר יוחאי תמן, \nחברייא בהדיה, ומתערין מניה ואולפין מניה: \nזכאה נפשיה דבר יוחאי, דקב\"ה עביד עמיה נסין, ואיהו גזיר, וקב\"ה מקיים. ועתיד למהוי \nרישא לצדיקייא, דיתבי בגנתא דעדן. ויקבל אפי שכינתא, ויחמי לקב\"ה, וישתעשע עם \nצדיקייא, ויימא להו, באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. \n \n"},{"index":9,"he":"פרשת כי תבא מאמר כי ינצו אנשים\nכי ינצו אנשים, אלין מיכאל וסמאל. ונגפו אשה הרה, דא כנסת ישראל ויצאו ילדיה בגלות. \nענוש יענש, דא סמאל. כאשר ישית עליו בעל האשה, דא קב\"ה. \n \nפרשת כי תבא מאמר יוסף משלו נתנו לו\nיוסף, מדיליה יהבו ליה. פומא דלא נשק לעבירה, ועל פיך ישק כל עמי. ורזא דמלה, מניה \nאתזן כל עלמא, ומניה פרחין נשמתין לכולא: \nהצואר שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו. ורזא דמלה, ו' דרגין דאינון \nלעילא מניה, וכולהו נגדין ליה נגידו טבא מעתיקא קדישא: \nודא הוא רזא דזה\"ב דאיהו ארביסר דכל חדא וחדא, מאינון ז' דרגין, כלילא מרחמא ודינא. \nודא הוא רזא, דאמרו מארי מתניתין, סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. בגין \nדככל חדא וחדא, כלילא מרחמי ודינא. ואם היא לתתא מי' פסולה, בגין דלאו איהי כלילא \nמרחמי ודינא: \nהגוף שלא הרכין לעבירה, וילבש אותו בגדי שש. היינו רזא דו\"ו דשמא קדישא. הרגלים דלא \n"},{"index":10,"he":"הלכו לדבר עבירה, וירכב אותו במרכבת המשנה. בגין דאית רתיכא עילאה, ורתיכא תתאה, \nויוסף זכי לתרווייהו. בגין דנטר ברית קיימא קדישא: \nשבת, ש' בת. בזמן שיתחברו ג' אבות עם המלכות, שהיא ב\"ת, תקרא שבת: \nויטע אשל בבאר שבע, הקיצוץ שקצץ אדם הראשון, תקנו אברהם, והוא בבאר שבע, שהיא \nהמלכות. ד\"א אש\"ל, גווני מדות, שהם חג\"ת \"אדום \"שחור \"לבן המשיך לה מהם, בסוד ג' \nעדרי צאן רובצים עליה: \nיעקב שמש בבית שם ועבר, י\"ד שנה. לתקון יובל ושמטה, שהם לאה ורחל. \n \n"},{"index":11,"he":"פרשת כי תבא מאמר מ\"ב מסעות\nת\"ח, בשעתא דאפיק קב\"ה לישראל מארעא דמצרים, אפיק לון ברזא דשמא דמ\"ב אתוון, כגוונא \nדברא ביה שמיא וארעא: \nובגין דא, כד נפקו ישראל מארעא דמצרים, נטלו תריסר מטנלין, עד דמטו לטורא דסיני. \nהה\"ד, ביום הזה באו מדבר סיני. ובעא קב\"ה, דתלתין מטלנין אוחרנין, דלהוו אסלין \nיתרון בתלתא יומין. הה\"ד, ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. עשרה מטלנין בכל יומא: \nובגין דחבו, גרמו דלהוו נטלין יתהון בתליסר קדמאין. ובגין דא לא עלו לארעא, עד \nדנטלו תלתין מטלנין אוחרנין, ואשתלים רזא דשמא דמ\"ב אתוון, כגוונא דעובדא דבראשית: \nומפרי העץ אשר בתוך הגן, דא הוא אתר דרוחיהון דבני נשא גניזין. ודא הוא אתר דאיקרי \nאוצר הנשמות. והוא גביה דקב\"ה, ואמר לון, לא תשתדלון למנדע, האיך רוחיהון מתפרשין \nמזווגא דיקרא דילי: \nועל דא תנינן אשר כי תזריע וילדה זכר כתיב, ולא כליל דכר ונוקבא כפום אורחוי דעלמא, \n"},{"index":12,"he":"דלא מתחבראן כמה דנפקו מלעילא זוגות זוגות: \nבגין, דאדם קדמאה וזוגא דיליה, חבו קמיה קב\"ה. ועל דא, מתפרשין כד נפקין מלעילא. עד \nדיהא רעוא קמי קב: \nה. אי זכה בר נש, יהבין ליה זוגיה, ואי לא, מפרשין לה מניה, ויהבין לה אוחרא, \nומולידין בנין דלא כדקא יאות: \nוע\"ד כתיב, לא ידון רוחי באדם לעולם. מאי רוחי, רוחו מבעי ליה. אלא אינון תרין \nרוחי, דנפקי זוגות, לא ידינון כחדא. ועל דא כתיב, וילדה זכר ולא כליל דכר ונוקבא, \nכפום אורחוי דעלמא. דאינון גרמו. \n \n"},{"index":13,"he":"שיר השירים מאמר ה' צבקות הויה אהיה\nפתח ואמר שיר השירים אשר לשלמה, זכאה דרא די חכמתא דלעילא שריא בגויה. בשעתא דקודשא \nבריך הוא הוי בעי לגלאה בארעא, מה דלא אתגלי למלאכי עילאי. ומאי איהו. רזין דחכמתא \nדשמא גליפא עילאה. דשמהן קדישין לא אתמסרו לון, ואתמסרו לחכימין בארעא. בההיא שעתא, \nמשבחן ואמרין, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים: \nמה אדיר שמך הכל הארץ, אילין רזין גליפין דשמהן קדישין, דאתגליין בארעא, ותושבחתא \nדהאי, על השמים. דכל אינון אוכלוסין אודן ומשבחן עובדא דא, דאתגלי בארעא מה דלא \nאתגלי לון: \nהא הכא רזין דרתיכא קדישא עילאה, דארבע שמהן גליפן, והא איהו רזא דרזין רתיכא עילאה \nדשמהן: \nאדנ\"י. צבאו\"ת. יהו\"ה. אהי\"ה. רזא דארבע שמהן גליפן, דארבע זהורין. וכל זהרא וזהרא \nאתכליל חד בחבריה, ותיאובתא דהאי לעאלא בהאי, ולאתכללא האי בהאי: \nואלין ארבע זהורין,, אתפרשן בשמהן ישיען: \n"},{"index":14,"he":"חד אקרי זוה\"ר חשוך ולא חשוך. באסתכלותא שיליה, מיד ארים חשוך. מסתכלאן הביה יתיר, \nנציץ ולהיט בנהירו, ושפירו עילאה. ונהוריה קמיט בגויה, עד דבטש ביה נהורא אחרא, \nדכרי בהאי נהורא, ואנקיב לה, כין אתמליא מההוא זהרא, ונציץ לכל סטר: \nזהרא דא, אתגליף בשבעין ותרין נציצין, דאינון שבעין ותרין שמהן גליפן, דשבעין \nסנהדרין ותרין סהדין. כדין האי זוהרא כלילא בשתי שמיהן, ומתעטרא בשממא דא אדנ\"י: \nכדין איהו שר דכל עלמין, וכל חילין וכל משריין דעלאין ותתאין, כלהו אמרי תושבחתא \nדהאי קרא דקא משבחן ליה, ואמרין תושבחתא, ומשבחים לעילא. ודא זוהרא כד אשתלים, איהו \nשי\"ר. אדון, שר, רבון. י שלימו דאשתלימו מכולא, שי\"ר המעלות, רבון ממנא על כל יחלין \nומשריין דרגין דלתתא: \nזהרא תניינא, הוא זוהר דכל עיינין עילאין סתימין, כניש לגביה. והוא זוהר נציץ \nלעיינין, דלא יכילו לאסתכלא ביה, והאי איקריי חי. ובגין דאיהו חי, נטיל כל זהירין \n"},{"index":15,"he":"עלאין סתימין, וזריק זהירין נציצין לתתא, ועביד ודא זוהר חי, איקרי חי העולמים. ודא \nאיהו כללא דעילאי ותתאי, ועל דאפיק זהרין נציצין, ועביד איבין לזניה, איקרי האי \nזוהר צבאו\"ת. ודא איהו דתיאובתיה תדיר, לשבחא תדירא, בהאי זוהר קדמאה דאקרי שיר. \nוכד כלילן כחדא בחבורא חדא בלא פירודא, גו תיאובתא שלימא, כדין איקרי כלא שיר \nהשירים: \nואפילו איהו בלחודוהי, דאיהו כללא דכלא, איקרי כללא דסגיאין, כללא דכל זהרין עילאין \nותתאין. כל קרינן ליה, כללא דכולא. חיי\"ם איהו. עליה כתיב, ועץ החיים בתוך הגן. כל \nחיים ביה תליין. מיניה פרחין חיין וזהורין לכל סטר: \nהאי שיר דקאמרן, איקרי בא\"ר, ואינון חיים עילאין עאלין בגויה. וההוא זהרא דאקרי \nחיים, נבעין ביה. וע\"ד כתיב, באר מים חיים. וכתיב באר חפרוה שרים. על שמא דאינון \nרברבין עילאין, זהרין טמירין, דאתכנשו בהאי זהרא. ואינון לא חפרוה, אלא על ידא דדא: \n\n"},{"index":16,"he":"זהר\"א תליתאה, האי איהו זהרא כללא דתלת זהרין, רזא דתלת אתווןן. בהאי זהרא אבהן \nאתדבקו: \nהאי איהו רצוא ושוב, לית מאן דיכיל לאתישבא בנציצו דיליה. על האי כתיב, והחיות רצוא \nושוב. דא ירית אחסנתא ירותא דזהרין טמירין, דלא אתגליין. ורזא דשמא קדישא דתלת \nאתוון תליין בהו, יה\"ו. מכאן, את ה' רביעאה לקיט ונקיט. והכי אתסדר בסידורא שלים: \nדא זיהר\"א איהו רצוא ושוב, ברזא דאת ו', ואיהו קאים באמצעיתא, בין עילא ותתא. את ה' \nמסטרא דא לעילא. ואת ה' מסטרא דא לתתא. והחיות דאינון ו' באמצעיתא. ועל דא רצוא \nושוב, רצוא לגבי ה' עילאה, לאסתלקא לגבה בתאובתא שלים. ושוב לגבי ה' תתאה, למיהב \nלה, כמה דלקיט מלעילא: \nזהרא דא איהו כגלגלא דדעינא, באורח סתים, דזהרא דיליה רצוא ושוב, תיאובתיה לאסתלקא \nלעילא, ומיד אהדר. ורזא דא אשר, קאים הכא והכא: \nזהר\"א רביעאה אהי\"ה. האי איהו זהרה סתים, דלא אתחזי כלל. דהא מהאי זהרא סתימא נפקו \n"},{"index":17,"he":"שאר זהירין, ואתפשטן ואתכלילן חד בחבריה. האי זהרא לא אתגלי כלל, אבל קאים בסוכלתנו \nדלבא. דלא ידע ואסתכל ביה, אע\"ג דלא אתחזי כלל: \nודא, בגין דכל אינון זהרין, נפקא מניה תיאובתא דזהרא תתאה, לשבחא שבחא, לאסתכלא בגו \nאינון זהירין, לאתכללא בגוייהו, לאסתלקא למחמי בההוא נועם עילאה. ועל דא אמר דוד \nמלכא, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר \nבהיכלו. ורזא דא לשלמה, למלכא דשלמא כלא דיליה: \nכתיב ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות \nלנרות אשר על ראשה. זכריה אתגלי ליה רזא דמנרתי דכיין. חד מתסדרא. וחד דנהרא: \nראיתי והנה מנורת, דא מנורתא מתסדרא בשבחי דגוונין גליפאן, בשמא אדנ\"י. בשמא דא \nמנהרא לתתאי, וזן ומפרנס לון כדקא יאות: \nזהב, רזא דבי דינא בשמא אלהי\"ם, למידן עלכל עלמא, דהא בדינא קאי, ועל שמא דא אתברי. \nוכלא ברזא דשמאלא: \n"},{"index":18,"he":"כולה כד אשתלים בסטרא דימינא, דאתקיף בה ברזא דשמא ידו\"ד, דהא כדין איהי כלה בחופה, \nדעלמין כולהו ברחימו בחבורא חדא. דהא כדין וגולה על ראשה. כתיב גלה, דא איהו מקורא \nדצדיק, דעתעביד נהר פלגיו דחדאן עיר אלהים, ועביד פירין ואיבין, בשמא דאתקרי \nצבאו\"ת. מתחממא בתריסר תחומין, לארבע סטרי עלמא: \nושבעה נרותיה עליה, דא רזא דשמא עילאה גליפא, ברזא דשבעין שמהן, דאתקרי בהו קב\"ה. \nואינון שבעה קיימין, דעלמא קאיםם עלייהו: \nשבעה ושבעה, אלין תתאי, דקיימין לקבלייהו דעלאי, וכלהו אחיד לנרות אשר על ראשה. \nשבעה ושבעה מוצקות, אלין שבעת ימים ושבעת ימים, אלין עילאי ואלין תתאי. דמתחבראן \nכחדא: \nתו. שבעה ושבעה כולהו לעילא, בגין דכליל כל חד בחבריה. ואי תימא, שיתא, איהו שפיר \nדכליל חד בחבריה, חד דאשתער במאן אתכליל: \nאלא כד סלקין כולהו לתריסר, ההוא דקאים עלייהו, דאשלים תליסר, אתכליל בחד דקיימא \nעליה, דאיהו דרגא דכלהו כלילהן ביה, ודא איהו נקודה עילאה דכלהו נפקו מיניה: \n"},{"index":19,"he":"תו. תרין דרגין אינון, וכל חד איקרי שבעה. חד איהו עלמא דאתי, דאיהו שבעה, ואקרי \nשבעה, דכתיב ויבנהו שבע שנים. וחד איהו צדיק, דאקרי שבעה, ואיהו שבע, דכתיב כי שבע \nיפול צדיק וקם: \nואלין תרין כתרין, מוצקות לנרות. חד מסטרא דא, וחד מסטרא דא. ואע\"ג דאינון במניינא \nדאינון נרות, ועל כל דא, שבחא מאלין, תרין, דאינון שבעה ושבעה, דמוצקות לגבייהו. \nדאינון נרות דקא נהרין על רישא דההוא מנורה, וההוא מנורא קא מנהרא מחילא דילהון, \nלסלקא לגביה עילא. וכד סלקא, סלקא מדרגא לדרגא, ומכתרא לכתרא, עד דאתאחדא כלא \nלעילא, ורזא דא, שיר השירים אשר לשלמה: \nשיר השירים, על פומא דאליהו אתגזר, ברשו עילאה. שיר השירים, שבחא דשבחין, למלכא \nדשלמא דיליה. בגין דאיהו אתר דבעי חדוה, דלא אית תמן רוגזא ודינא. דהא עלמא דאתי, \nכולא איהו חדוה, ואיהו חדי לכולא. ובגין כך משדר חדו וחדוה לכל דרגין: \nכמה דאצטריך אתערו דחדוה לאתערא מהאי עלמא לעילא. הכי אצטריך לאתערא חדוה וחידו, \n"},{"index":20,"he":"מעלמא דסיהרא, לגבי עלמא עילאה. ובגין כך עלמין קיימין בדוגמא חדא, ואתערו לא סלקא \nאלא מתתא לעילא: \nשיר תתר\"ו סימן, באתוון גליפאן דשמא קדישא, זעו ורת\"ת דכל עלמין, וכל נוקבין דתהומא \nרבא, עד דהאי פשיטו דרוחא, עאל לגבי תרעא קדמאה דלסטר מזרח. ההוא מארי דעיינין, \nבת\"ק מפתחאן דהיכלין, והא איהו בגליפו דשמא קדישא, דתריסר אתוון, דטאסין ביה תשע \nסרי משריין מלהטן דנורא: \nוההוא מארי דעיינין לקיט גומרין שייפי דנורא, ועאלין גו ההוא היכלא דאתקרי זבול, \nהיכל דתמן כל שבחין אתסדרן לסלקא לעילא. וע\"ד כתיב בנה בניתי בית זבול לך. ואיהו \n"}]}
