{"id":"kabala-dec14477afb8-1-20","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":20,"title":"קטע 20","hebrewTitle":"קטע 20","segments":[{"index":1,"he":"היכלא, דאית בה תתר\"ו דרגין, דסלקן בשבחי דתושבחתא, ובגו כולהו אית חד דרגא פנימאה \nמכולהו, דתמן אתבריר רחימו דהאי תושבחתא, ברירו דנקודא תתאה. וכד אתבריר מוגו \nכולהו, סלקא לעילא ברזא דשיר, ואיקרי שיר השירים, וסלקא מכל אינון שבחין, ואתבריר \nמכולהו: \nכתיב והבית בהבנותו אבן שלמה וגו', והבית בהבנותו, כד הוו דכר ונוקבא כחדא מתחברא, \nכדין אבל שלימה, אשתלימת כמה דאצטריך. ולא אשתלימת, עד דהות מסע, דנסר לה קב\"ה \nואתקין לה, וקשיט לה, ואייתי לה לגבי דאדם, וכדין נבנה, ואשתלימת מכולא: \nוכד אתחברו דא עם דא, כל רוחין אוחרנין, וכל זינין בישין, אתעברו מתמן, ולא אתקריבו \nלמקדשא. הה\"ד ומקבות ונהגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. דהא כולהו עאלו גו \nנוקבא דתהומא רבא. כיון דאתבני בי מקדשא לתתא, ואתתקן היכלא על בורייה, כדין אתגלי \nשיר השירים, דאצטריך לאתחברא מקדשא במקדשא: \nכד הוה משה במדברא, בגין חוביהון דישראל, זווגא דמשה הות מתחברא ביה, באחורא הוו \n"},{"index":2,"he":"דכר ונוקבא מתחבראן כחדא. כדין, והבית בהבנותו זעיר זעיר: \nכד עברו ישראל ית ירדנא, ומשה אתכניש, נסר לה קב\"ה, ואתקין לה במשכן שילה, עד \nדאשתלימת בבי עלמין, ואתחברת במלך שלמה, והוו עלמין אפין באפין. כדין, אבן שלימה \nמסע נהנה. מסע: \nדלא הות באתר חד קביע, אלא אתעקר ואשתיל, וכדין נבנה כדקא יאות: \nוכל זיינין בישין, וכל רוחין בישין, כדין אתעברו מעלמא, ולא שליטו כלל, הה\"ד, \nומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו: \nבההיא שעתא, כד אתעברו כולא מעלמא, ואשתארת אתתא בבעלה אפין באפין, כדין אתגלי שיר \nהשירים. ודא איהו שיר השירים אשר לשלמה, בלא ערבוביא כלל. אשר לשלמה, אפין באפין. \nאשר לשלמה, דאתעקר ואשתיל באתר דשלמה כולא דיליה: \nחדי ר' שמעון. אמר ליה אליהו, רבי אימא מילך, ואנא אבתרך, דהא מיני ומינך תסתיים \nמלתא. ורשו אתיהיב לן מעם עתיקא דכולא, דיתגלו רזין אלין מתתא ומעילא. אנת לקביל \n"},{"index":3,"he":"תתאי. ואנא לקביל עילאי: \nובחייך רבי, רבו יתיר אית לך, דכלמילך יכתבון לעילא קמי עתיק יומין, ומיליי לא \nיכתבון לעילא, אלא בהאי עלמא יכתבין מיליי, על ידך. מילך יהון כתיבין לעילא, ומיליי \nכתיבין לתתא. זכאין אתון צדיקייא בהאי עלמא, וזכאין אתון בעלמא דאתי: \nפתח רבי שמעון ואמר, שיר השירים אשר לשלמה. כתיב, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע \nוגו'. בכמה זמנין הקב\"ה אוכל לון לישראל, לאהדרא לון בתיובתא לגביה, למהך באורח \nמישר, בגין לאסלקא בגוייהו. דהא כד ישראל זכאין, ואזלין בארח מישר, כביכול, סילוקא \nאיהו לקב\"ה עמהון, בכל עמין דעלמא. כד ישראל זכאין, ואזלין באורח מישור, סליק לון \nקב\"ה על כל בני עלמא, וכולהו אודן ומשבחן ליה, ולאו אינון בלחודייהו, אלא אפילו \nעילאין לעילא, כולהו אודן ליה בגינייהו דישראל. ולא דא בלחודוי, אלא איהו אסתלק \nביקריה, בגינייהו דישראל ממש, ולא דא הבלחודוי, אלא אפילו ישראל ממש, מסתלקי ביקריה \n"},{"index":4,"he":"דקודשא בריך הוא לעילא ותתא: \nתא חזי, בשעתא דישראל זכאין, כורסא יקרא דלעילא אסתליק לעילא לעילא, בכמה חדוון, \nבכמה רחימו, ומתחברן עלמין בחדווא, וכולהו אתברכן מעמיקא דנחלין, ועלמין כולהו \nאשתקיין, ואתברכאן ואתקדשאן בכמה ברכאן, בכמה קדושין, וקב\"ה חדי עמהון, בחדוא \nבשלימו: \nובשעתא דישראל לאו אינון זכאין, כולא איהו בהפוכא. ועם כל דא רחימו דקב\"ה לא אתמנע \nמנייהו, וכורסייא דיליה יתבא עלייהו, כאמא על בנין, ולא אתמנעת מלמתבע עלייהו רחמי: \n\n"},{"index":5,"he":"ובהאי קלא סלקא לעילא, בגין דרעותא דיליה מאן דאוליף סניגוריא על בנוי. מנא לן. \nממשה, דאסתלק בסליקו על דאוליף זכו עלייהו דישראל. הה\"ד, ומשה לא ידע כי קרן עור \nפניו. אימתי ליקרא דא. כד חאבו ישראל ואוליף עלייהו זכו: \nכגוונא דא כתיב, הלוך ילך ובכה, על חוביהון דישראל. מאי נושא משך הזרע. דא רזא \nדכורסייא דיקרא, דאיהו נטיל משיכו דזרע קודשא עילאה, למיעבד פירין ואיבין בהאי \nעלמא: \nוכד אסתליקת בקלא דישראל, אע\"ג דלאו אינון זכאין, עם כל דא, קב\"ה אעלי לה, ואשקי \nלה, משקיו דנחלא עמיקא, ואשתלים מכל סטרין. כדין, בא יבא ברנה, מגו דההוא דלימו \nוברכאן וקדושין דאשתלימת. בקדמיתא, הלוך ילך ובכה, על חובייהון דישראל. כד תבו, בא \nיבא ברנה: \nבשעתא דבנה שלמה בי מקדשא, ואשתלים עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה, ישראל כולהון הוו \nזכאין, ואסתלקו בכמה דרגין עילאין, וכדין אסתלק כורסייא דיקרא בחדוה, בכמה חדוון, \n"},{"index":6,"he":"בכמה עילויין: \nוכדין שיר השירים אשר לשלמה, סליקו בחדווא, ונחיתו בחדווא. עלמין כולהו בחדוא. \nוחיבורא בחדוה. שיר, לקב\"ה. השירים, לעילאין ותתאין. אשר לשלמה חבורא דעלמין כולהו \nבחדוא, למלכא דשלמא כלא דיליה. על פומא דאליהו אתגזר: \nשיר השירים, כתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'. בשעתא דברא קב\"ה עלמא, ברא \nבקדמיתא, שיתין עילאין, דאינון מקורי, לנחתא בהון גשמיא דברכן, וקדושין עילאין \nדלעילא. ואינון נטלו בקדמיתא ממקורא דחיי, מאתר עילאה דנפקו מתמן: \nדהא בקדמיתא עד דלא איתברי עלמא, סליק ואתגלי חד רעותא, דאיקרי מחשבה סתימא, ושוי \nכולא בההיא מחשבה סתימא, וכל מאי דהוה ןיהוי. ומההוא מחשבה סליק רעותא למברי עלמא, \nונפק נביעו דקיק, כליל סתימו דמחשבה, ודא לא אשתמע לבר, ולא אתגליא. ואית ביה \nאסתכלותא דחכמתא, לחכימי לבא אתמסר בגין דלא אתגליא לבר: \nמהאי נפקי חמש מקורין, וחד סתימא, וחד דכניש כולא ואינון מקורין הוו, כד אתברי \n"},{"index":7,"he":"עלמא. כד\"א בראשית ברא אלהים. בראשית: \nבר\"א שי\"ת. דא שית, מקורא דכניש כל מקורין, למיזן עלמין: \nאת השמים, אלין אינון ו' מקורין עילאין דלעילא, למיהב להאי שית. מיומא דאתברי עלמא, \nעד דאתבני בי מקדשא, הוו סתימין, ולא אתפתחו כלל: \nואיתימא אברהם הוה בעלמא. הא כתיב, ויהי רעב בארץ. יצחק, ויהי רעב בארץ מלבד הרעב \nוגו'. ויעקב, הא כתיב, ויהי רעב בכל הארצות. משה הא בכמה דוכתין כתיב, מי יאכילנו \nלהמית את כל הקהל הזה ברעב. ויצמא שם העם למים. ולא היה מים לעדה: \nיהושע, אע\"ג דעאלו לארעא, כתיב וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. בימי השופטים \nכתיב, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. בדוד כתיב, ויהי רעב בימי דוד: \nמאי טעמא כל דא. בגין דאינון שיתין לא אתפתחו, ועלמא אתזן מתמציתא דחיק, בלא פתיחא \nכלל, אלא כזיע דזיע מגו אילנא, ונחית לתתא, או מגו אבנא: \nבשעתא דאתא שלמה מלכא, ואתבני בי מקדשא, והוו עלמין כולהו בשיקולא חדא עילא ותתא. \n"},{"index":8,"he":"כדין, ההוא שית דמקבל וכניש לכל אינון שיתין עילאין, אתפתח: \nאימתי אתפתח. בשעתא דאינון שיתין עילאין אתפתחו. כיון דאתפתח האי שית נפקו ברכאן \nלעלמא. אימתי אתפתח. כד אעדיאו מניה, חד עקימא דיתיב לרגליה. וכיון דההוא אתעבר, \nשית אתעביד שיר, ואתפתח אוצר הטוב. בחילא דמאן. את השמים. אינון שאר שיתין, והיינו \nהשירים, דכולהו אתפתחו, ואתקינו למיהב מזונא לכל עלמין: \nכדין כתיב וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וכתיב, אוכלים ושותים \nושמחים. דהא שית ושיתין אתפתחו. וכל עידונין עילאין הוו נחתין לעלמין כולהו. וכלהו \nהוו חדאן לסלקא לגבי עלמא עילאה, למלקט ברכאן ועדונין לעלמין. כדין, חביבו אתער \nמנייהו לגבי מלכא עילאה, למהוי כולא חד בלא פירודא. כדין שבחא דסלקא על כל שבחין, \nלמלכא דשלמא כלא דיליה, למהוי כולא בחדוה עילא ותתא: \nכתיב שיר, וכתיב לך דומיה תהלה וגו'. דוד מלכא הוה ידע ברוח קודשא, דאזדמן שיר דא, \n"},{"index":9,"he":"לאתגליא בעלמא. ואמר, שיר דאזדמן לאתגלי, לך דומיה, איהו בחשאי, דלית רשו לאתגלייא \nתושבחתא דא, אלא תושבחתא ותהלה דא אלהים בציון, כד אתבני בי מקדשא, דאיהו לקביל \nמקדשא עילאה, כדין לך ישולם נדר: \nפתח רבי שמעון ואמר, אז ישיר ישראל את השירה הזאת. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה \nהזאת. התם תושבחתא דנוקבא. הכא תושבחתא דסליק לעלמא דדכורא איהו: \nהכא איהו רזא, דגופא ורוחא מתחבראן כחדא, גופא בגופא, ורוחא ברוחא. שיר השירים, \nאתדבקותא דגופא בגופא. ישקני מנשיקות פיהו, אתדבקותא דרוחא ברוחא. וכלא איהו ברזא \nדרחימו עילאה, למהוי כולא חד, בייחודא חדא: \nורזא דייחודא הכא. שיר דא איהו ישראל, דממנא בסהדותא דייחודא. השירים, ה' אלהינו \nה'. וכולא חד, בייחודא חד. ואוקימנא ייחודא דא, והכא ייחודא דעלמין כלהו. אשר \nלשלמה, רזא דאחד: \nודא איהו דאצטריך שלמה מלכא לייחדא, ברזא דרוח קודשא. לאתחברא כולא בייחודא חדא, \n"},{"index":10,"he":"ברעותא, לאתדבקא דא בדאא, למהוי כולא חד. דהא שלמה איהו מלכא דשלמא כולא דיליה: \nמאי כולא דיליה הכא, וכי סגיאין שלמין נינהו. אלא חד שלמא איהו, ותרין נינהו. חד \nשלמא איהו, דאיהו שלמה דביתא, דבגיניה אשתמודע דכורא דכר. וחד שלמא אחרא, דאיהו \nשלמא דתרין סטרין, דעאל באמצעיתא באינון תרין סטרין, ועביד שלמא בינייהו, איהו שלום \nאחרא: \nאבל שלום דדכורא אשתמודע דכר בגיניהו איהו צדיק. ואקרי מלכא עילאה בגיניה, מלך \nשהשלום שלו. ובג\"כ, כל תושבחתא דשיר השירים, למלכא דשלמא כולא דיליה, וייחודא דקא \nמתייחד כולא, באתר דא איהו. בגין דאיהו נטיל כל תיאובתא דכל שייפין, וכל עינוגין, \nוכל כיסופין עילאין, וכניש כולא לגויה: \nועל דא איקרי איהו אחד, שלמה מלכא ברזא דרוח קודשא. כד שרא עליה ההוא רוח קודשא, \nבעא לחברא כולה ברעותא שלים כדקא יאות, ולייחדא כולא בחביבו ברעותא, ולמהוי חד עילא \nותתא. ועל דא אמר קרא, יהיה ה' אח\"ד ושמ\"ו אח\"ד: \n"},{"index":11,"he":"ישקני מנשיקות פיהו וגו'. כתיב, וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת \nפניו. האי קרא בקיטורא דרבי אלעזר אתמר. וארא החיות,רזא דישראל סבא, קפטירא בגליפוי \nבימינא ובשמאלא: \nתלת רשימין קטורין דא עם דא, דרום מזרח וצפון, יה\"ו,אפין סתימין לא שליט עינא \nלמחמי, והכא אמר וארא: \nאלא, הוה מסתכל מגו נהורא דלא נהרא, כמאן דחמי בעששיתא, גו עיינין סתימין, כד מנצצן \nגו ההוא עששיתא. להיט להיטו לפום שעתא, ולא קאים בקיומא: \nמתגלגלין נצצין לפום האי שעתא, ועאל נציצו דא בדא. חד סליק ונחית, ואתתקף בסטר \nדרום, ברזא דאת יו\"ד. אתתקף ועאל בסטרא דצפון, ומתגלגל בקוטרוי, ואעל וסליק ברזא \nדאת ט', ואתגניז. הה\"ד, וירא אלהים את האור כי טוב. דנציץ ולהיט בגליפין באת ט', \nוגניז ליה: \nרזא דאת דא סתימא בסתימו, נפיק מיניה כל נציצות וזהרא, דנהיר ונציץ. זכאה איהו מאן \nדחמי לה בחלמיה, דא אכסדרה דמינה נצצין נציצין פשיט וכניש: \n"},{"index":12,"he":"וחד סליק ונחית, ואתתקף בסטר מזרח, ברזא דאת ט' ואת יו\"ד. אתפשיט מתרין סטרין, \nומתגלגלא בארבע, תרין לעילא, כירותא דאבא ואימא. ואית תרין מתרין סיטרין, מסטר דרום \nוצפון, מתיישבא בכולהו. ואיהו רתיכא עילאה, בארבע סטרין. אופן אחד בארץ אצל החיות, \nדא איהו רתיכא תתאה, כלילא בארבע סטרין: \nרתיכא עילאה, דאיהו רזא דארבע סטרין, פשיט נהירו מתלת סטרין, חד דיליה דאתחברו ביה \nירותא דאבא ואימא, דהוו תרין, ומתחברן לחד. ותרין מתרין סטרין: \nפשיט נהירו דמזרח, האי רתיכא תתאה גלי פן חד, לגבי דההוא נהירו, ומקבלא ליה, \nואתנהיר מיניה. וכד אתנהיר ההוא פן מההוא נהירו, כדין ההוא פן איקרי אדני. ואיהו \nשליט ורבון בשלטנו דנהירו רב. וההוא פן כיון דמקבל ההוא נהירו, אתעביד ליה היכלא, \nוגניז ליה בגויה, ובגיניה אתעביד אדון רבון ושליט: \nפשיט זהירו דדרום, האי רתיכא תתאה גלי פן חד לגבי דההוא נהירו, ומקבלה ליה ואתנהיר \n"},{"index":13,"he":"מניה. וכד אתנהיר ההוא פן מההוא נהירו, כדין ההיא פן אקרי אל. ואיהו שליט לאוטבא \nלעלמא ברחמי. ולמיהב מזונא לכל חד וחד כדקא יאות: \nפשיט נהירו דצפון, האי רתיכא תתאה גלי פן חד לגבי דההוא נהירו, ומקבלא ליה, ואנהיר \nמניה. וכד ההוא פן אתנהיר מניה, כדין ההוא פן איקרי אלהים. ואיהו שליט, רבון, למידן \nעלמא בדינא, ולמיהב דינא לכל מאן דאצטריך, ולאתנהגא כולא בדינא: \nעד הכא, אנפין עילאין ואנפין תתאין, ברזא דתלת בתלת מתחבראן, ואתכלילו אלין באלין. \nפן חד דאשתאר מרתיכא תתאה, כולא שאלין עליה אופן, אן איהו פן חד דאשתאר: \nהדר ואמר באן אתר הוא, בארץ. בגין דלא ישתארון תתאין בלא אשגחותא אפילו רגעא חדא. \nההוא פן, כד אתכלילו כולהו תלתא אחרנין, האי פן נטיל מכולהו, ואתכלילו בכלהו, ואיהו \nבלחודוי בככלהו, בגין לאשגחא בטיבו על כל בני עלמא: \nוהאי פן משבח תדיר, ואתערת אתערו לגבי אינון דלעילא דעלה. ואינון דלעילא דעלה, \n"},{"index":14,"he":"מתערי לגבי אינון עילאין דלעילא. ואינון עילאין דלעילא, מתערין לגבי עילא, ואתקשרי \nדא בדא עד אין סוף: \nוהאי כד אתער באתערו דאינון פנים, באינון נשיקין עילאין, למהוי דביקי ברזא עילאה, \nולאשלמא ולמיזן כל עלמין, למהוי כל עלמין כולהו בחדוא. כד\"א, ישקני מנשיקות פיהו כי \nטובים דודיך מיין: \nישקני מנשיקות פיהו. על פומא דאליהו אתגזר. כתיב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד \nאת קין וגו'. והאדם, דא אדם קדמאה, סתירא, בגליפוי דקיקין עילאין. ידע, מה דלא \nאשתמודע בה מקדמת דנא. ידע למהוי אנפין באנפין. כד אסתכלן אנפין באנפין לשימושא, \nכדין כתיב ידע. ידע לאשקאה לה, למיזרע בה זרעא, למעבד תולדין. האי לטב, באתערו \nדאשגחותא לתתא: \nמדאתא נחש על חוה, אטיל בה זוהמה, וקין מההוא זוהמא נפיק. ואי תימא איך נפיק מתמן, \nוהא כתיב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, דמשמע דמאדם הוה, ולא מסטרא \nאחרא, ואת אמרת דאטיל נחש בה זוהמא ונפיק מיניה קין: \n"},{"index":15,"he":"אלא, ודאי ההוא נחש אטיל בה זוהמא, ומההוא זוהמא אישאיב בה ההוא רוח בישא, וההוא \nהוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולמיפק לעלמא. וכיון דאתא אדם, \nבאתערו דההוא זוהמא, ואתחבר באתתיה, עבד ליה גופא לההוא רוחא בישא דהוה במעהא, \nואתכליל בגויה, ונפק לעלמא בדיוקנא מעילא ותתא: \nוחוה אשגחת בהאי, ואמרת קניתי איש את ה', עם ה'. ובגין כך, כל עובדוי דקין, הוו \nמההוא סטרא אחרא בישא. וכד אייתי קורבניה, מההוא סטרא בישא אייתי ליה. הה\"ד, ויהי \nמקץ ימים, ולא כתיב ויהי מקץ ימין: \nותוסף ללדת את אחיו את הבל. דודאי ההוא רוחא בישא אתתקף ואתגבר בעובדא דקין, ואתבר \nחילא ותוקפא בהבל, ולא הוה לגביה כלום. עד הכא הוה בסטרא דזוהמא כולא: \nכיון דאתא לבתר ואתייליד שם, אתבסם עלמא, בצדיקי וחסידי דהוו לבתר בעלמא. ש\"ת: \nדא איהו סיומא דאלפי ביתא. ואע\"ג דאתבסם, לא אעדיאו עקימו בישא מעלמא, אלא אתכפיא \n"},{"index":16,"he":"מקמי סטרא דמהימנותא, סיומא דאתוון: \nדהא עד הכא אתברי עלמא באתוון דאורייתא, ולא אשתלימו אתוון, עד דאתייליד שת. כיון \nדאתייליד שת, אשתלימו כל עובדין דלעילא ותתא, ברזא דאתוון. כדין אתבסם עלמא, \nדאשתלים תיקונוי. מכאן ולהלאה, שארי עלמא לאתנהגא כפום מישר אורחוי: \nשירותא דקא שארי, מאינון אתוון דאשתבקו בקדמיתא. אדם, שארי באל\"ף, וסיים במ\"ם. \nולבתר דסיים אלפא ביתא בשת, אתהדרו אתוון אנו\"ש, אל\"ף כמלקדמין, נ' דאיהו בתר מ' \nדאשתביק מאדם. ש', שירותא דאתוון דש\"ת. נטיל אתוון מהאי ומהאי. ו' דיוקנא דאדם, \nלאתחזאה, דהא משת אתיחסו דרין בעלמא באורח מישר, כדקא יאות: \nוברזא דאתוון אתבני כולא. ואזלו תלתין ותרין אלפא ביתות, עד דקיימו ישראל על טורא \nדסיני. כיון דקיימו ישראל על טורא דסיני, אתכנישו אתוון, ואסתימו בהפוכא דאלפא \nביתות, ונפקאת אורייתא, כלילא בתלתין ותרין שבילין דרזא דחכמתא עילאה, ואתרשימת \n"},{"index":17,"he":"אלפא ביתא, בתריסר תחומין, תריסר שבטין. בר תרין דאסתלקו מנהון, ואינון ח\"ט, דלא \nאתחזו בהו כלל: \nעד דאעלו לארעא בשירותא, והוה חרם בינייהו בחובא דעכן, וכדין אתהדרו אינון תרין \nאתוון, דהוו מסתלקי מנייהו, ואינון מכרזי ואמרי חטא ישראל. ואלין אתוון לא אסתלקו \nמנייהו, אע\"ג דהוו בארעא קדישא, בכל דרא ודרא: \nעד דאתא דלמה, ובנה בי מקדשא, ואתיישבו עלמין, עילא ותתא בדיוקנא חדא. כדין אתיישרו \nאתוון כולהו, ואינון תרין אתוון דהוו רשימין בינייהו לביש אתהפיכו לטב, אתהדרו טח, \nדכתיב וישב יהודה וישראל לבט\"ח: \nכולהו אתוון הוו שלמין בינייהו בלא קטרוגא כלל, ואתוון דאלפא ביתא כולהו, הוו שלימי \nעילא ותתא. אתוון עילאין הוו שלימין לעילא. אתוון דקיקין הוו שלימין לתתא: \nבשעתא דכרובים הוו פרסי גדפייהו מתתא לעילא, אתוון פרחין מתתא לעילא, ואתוון מעילא \nלתתא, ועאלין אלין באלין, ואתכלילו אלין באלין, בנשיקין דרחימו: \n"},{"index":18,"he":"כיון דאתוון מתחברן, כל דרגין תתאין, וגדרגין עילאין, ועלמין כולהו מתחבראן כחדא, \nונשקי אלין באלין, בנשיקו דרחימו, עד דהוו כולהו חד, וקב\"ה חד, בלא פירודא כלל: \nכל נשיקין דרחימו, לאו אינון אלא למהוי כללא חדא, לאתכללא דא בדא בלא פירודא. ובג\"כ \nנשיקין אלין בכולא, אינון, למהוי כולא חד בכללא חדא, אתוון באתוון, עלמין בעלמין, \nדרגין בדרגין, אתתא בבעלה, למהוי כולא חד: \nפיהו, אמאי פיהו, פיו מיבעי ליה. אלא לאכללא תרוייהו כחדא. פיהו, לאתחזאה דהא איהי \nזמינית לגביה, כאתתא דתקינת פומה, לקבלה נשיקו מבעלה. בגין כך אתחזי זמינו דפומה: \nפיהו, הכא אית לאסתכלא אי תימא דנשיקין אינון לעילא לעילא באין סוף, בגין דאמר \n"}]}
