{"id":"kabala-dec14477afb8-1-3","bookId":"kabala-dec14477afb8","part":1,"torah":3,"title":"קטע 3","hebrewTitle":"קטע 3","segments":[{"index":1,"he":"הנהו מיא. הה\"ד, ויחנו שם על המים. מאי ויחנו שם. אלא סמא דחיי שריא באינון מיין, \nבג\"כ ויחנו שם על המים. \n \nפרשת יתרו מאמר למה נזכר נ' פעמים יציאת מצרים\nאנכי ה' אלקיך, בהאי פסוקא שאל רבי ייסא זעירא דמן חברייא מרשב\"י, וא\"ל, אית לי \nלמשאל שאילתא חדא מינך, ומכשכשא לי בלבאי, ואנא דחיל למלשאל מינך. ואמינא, אי נשאל, \nדחילנא דילמא איתענש. אי לא נשאל, משבשא לי בלבאי. א\"ל ר\"ש, אימא: \nא\"ל האי דקב\"ה מדכר להון לישראל בכל אתר ואתר, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ \nמצרים. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. מאי רבותא אוליף הכא. תנאה שלים \nהוא, הדא הוא דאמר לאברהם, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש \nגדול. א\"כ, למה לאדכרא להון מילתא דא בכל אתר ואתר: \nא\"ל ת\"ח ברי, קב\"ה לא אתני עם אברהם, אלא דיפיק ית ישראל מן גלותא דמצרים, ולא \nמתחות שעבודא דדחלא אחרא. דודאי ישראל כד הוו במצרים, אסתאבו, ואתטנפו גרמיהון בכל \n"},{"index":2,"he":"זיני מסאבו, עד דהוו שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב\"ה, אפיק יתהון מתחות \nפולחן כל שאר חילין: \nועוד, דאעיל יתהון במ\"ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון. מה דלא אתני עם אברהם, אלא \nלאפקותהון ממצרים, והוא עביד טיבותיה וחסדיה עמהון: \nובג\"כ תשכח באורייתא, חמשין זמנין יציאת מצרים, לאחזאה לכל בני עלמא, חסדא דעבד \nקב\"ה עם ישראל, דאפיק יתהון מאינון חילין דמסאבו, ואעיל לון לגו חילין דדכיו, \nדהיינו חמשין תרעין דסוכלתנו: \nודא איהו דאנן מנן להו, מיומא טבא דפסחא. ואנן מנן יומי ושבועי, והא איתערו חברייא, \nמצוה לממני יומי, ומצוה למימני שבועי. כי בכל יומא אפיק לן מחילא דמסאבו, ואעיל לן \nבחילא דדכיו. \n \n"},{"index":3,"he":"פרשת יתרו מאמר ואתה תחזה\nואתה תחזה מכל העם, בשית סטרין: \nבשערא דעל רישא, באיהי מתתקנא על אודנין. במצחא, בשרטוטין דמצחא. בעינין, ובקריצין \nדעל עיינין. באנפין, ודיוקנא דאנפין. בחוטמא, דאיהי מתתקנא באורח מישר על פומא. \nבגופא, בקומה דיליה, ובשיעורא דיליה לכל סטר, לד' סטרין ולעילא ותתא. האי איהו \nתיקנא דאדם: \nולזמנין איתקרי אריה, ולזמנין איהו דיוקנא דשור, ולזמנין דיוקנא דנשר: \nוכען צריך לפרשא, כיון דאיהו ייחוד דקב\"ה תספירן, אמאי אתקריאו בדיוקנא דאדם, \nובדיוקנא דאריה, ובדיוקנא דשור, ובדיוקנא דנשר: \nאלא רדאי בזמנא דבעי למיעבד עבידתיה, ולאנהגא לישראל דאתקריאו במזלא דאדם, אתלבש \nבדיוקנא דההיא חיה דאתקריאת אדם, ואתקרי הוא אדם. ובזמנא דבעי לאנהגא לישראל לאינון \nדאתקריאו במזלא דאריה, אתלבש בדיוקנא דההיא חיה דאתקריאת אריה. והכי בגוונא דא בחיה \nדאתקריאת שור. וכן בגוונא דא בחיה דאתקריאת נשר. ובגוונא דא שכינתיה: \n"},{"index":4,"he":"ובג\"כ אתקרי קב\"ה באלין שמהן, וכל חילין דילהון. לית אתר, ולית בריה בעלמא, דלא \nשליט שמיה עליה, ואתקריאו בשמיה. כגוונא דא דיוקנא דאדם, י' שרייא ברישא. ה' ה' \nבעשר אצבען, ו' בגופא. וכגוונא דא בנשר, י' על רישיה ה' ה' על גדפוי. ו' על גופיה. \nוהכי בכל חיה וחיה. וכן בכל מלאך ומלאך: \nולית נימא ברישא דלא שרייא בהם שם ידו\"ד. ולית עישבא, דלא שרייא ביה שם ידו\"ד. \nושושנה, בתפוח דיליה שרייא י'. ובשרביט דילה ו'. בחמש עלין דלבר, וחמש דלגו, שרייא \nה\"ה. לאחזאה, דלית אפילו עשבא דלא אתברי בשמא דידו\"ד. דלא יימרון דאלוק אחרא ברא \nלון: \nלית בריה בעילאין ותתאין, דלאו אינון רשימין בשמיה, וכן בשכינתא בכל חד. ובג\"כ \nאתקריאת שכינתא שושנה. ואתקריאת נשרא. פרה אדומה אילת. יונה. צפור. לית בריה דלא \nאתקריאת בשמיה, כד אתלבשא ביה, למיעבד פעולתיה: \nובג\"כ אתקריאת מעשה מרכבה. כד רכבת בההיא חיה דאיהי נשר, או שור, או אריה, או אשם. \n"},{"index":5,"he":"ושבחא דכלהו בריין דברא, איהו אדם, דאיהו דיוקנא דכל עלמא, ומכל בריין דאית בעלמא \nובג\"כ איהו חביב עליה מכל בריין: \nוכמה בני נשא אינון בדיוקנא דאדם מלגיו. ומלבר לא אית בהון אלא או עופא, או אריה, \nאו שור, או חייא מאלין מזלות דאתקריאו בבני נשא. ואחרנין בהפוכא, אינון בדיוקנא \nדאדם מלבר, ולאו הכי מלגו. ועל דא הוו אמרין מ\"מ, כל מי שאין בוכו כברו אל יכנס \nלבית המדרש. דאתחזי באנפוי דיוקנא דאדם, ומלגיו חיוא בישא: \nובג\"ד אמר קב\"ה למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, מסטרא דאברהם. יראי אלקים, מסטרא \nדיצחק. אנשי אמת, מסטרא דיעקב. שונאי בצע, מסטרא דדוד. דאיהו רגלא רביעאה,ועלייהו \nשרייא ידו\"ד: \nושמת עליהם שרי אלפים, מסטרא דא' מן אדנ'. שרי מאות, מסטרא דאת ד', דאינון ארבע מאה \nשנין דמצרים דקרא. נ', שרי חמשים. י', שרי עשרות: \nואנא בעינא לפרשא, גופא בתמניא תיקנין אלין, בגין דאית לון יסודא מהאי קרא. אע\"ג \n"},{"index":6,"he":"דר\"ש לא פריש אלא בשתא אנפין. ורזא דתמנייא אנפין אלין, ברזא דיאקדונק\"י: \nואלין אינון ח' תיקונין לגבייהו. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. בראייה, בעיינין, \nובקריצין דילהון, ובגוונין דילהון, בעמיקו דילהון, באריכו דילהון, ובקמיטו דילהון. \nהכא רזא דחיה דאיהו אריה, חסד פעיל ביה. ואריה דא מיכאל. בהיפוך אתוון אריה, תשכח \nליה ראיה. יראי אלקים בשמיעה דאודנין, ובשערא דתלייא מרישא עלייהו ושמיעה איהי חיה \nדאתקריאת שור. שערא איהי דינא. וכמה נימין תליין מינה, דאינון צבא השמים, קיימין על \nבי דינא רברבא, דאיהי גבורה לשמאלא, דפעולתה בחיה דאיהי שור, ודא גבריאל: \nובצלותא, צריך לבערא לון מן בתר אודנין, דלא יהון מכסין תערין דשמיעה, לאעלא בהון \nצלותא. ואם לאו, אתקיים ביה קרא, אז יקראנני ולא אענה. ובזמנא דשמיעה איהי פנויה \nמאלין דינין, אתקיים ביה אז תקרא וה' יענה: \nאנשי אמת, בדיוקנא דחוטמא, דאיהו רוחא דקודשא, ודא תפארת איהו חוטמא, חותם אמת. \n"},{"index":7,"he":"יעקב שלימא. תרין אנפין אית ליה לקבל לא\"ה ורח\"ל. ואלין אינון אנפוי דרחמי, כלילן \nחיור וסומק, מסטרא דחסד וגבורה: \nמצחא מתתקנא עלייהו, דאיהו בינה, בכמה שרטוטין, דאינון אורחין דימא דאורייתא. \nעלייהו איתמר כל אורחות ה' חסד ואמת. מאי ניהו דעביד אורחין אלין, דאינון שרטוטין \nדמצחא. דא מוחא, דאיהו חכמה. ואלין שרטוטין, אינון תלתין ותרין שבילין דימא \nדאורייתא: \nוחיה דרכיב עליה תפארת, דא נשר. הה\"ד, דרך הנשר בשמים ודא אוריאל. ומוחא ומצחא, \nותרין אנפין אלין, דכלהו על חוטמא. אלין אינון ארבע בתי דתפילין, דאינון על רישא \nדתפארת: \nוחוטמא דאיהו יעקב, איתמר ביה ויפח באפיו נשמת חיים. ודא בינה, בן י\"ה. משה רבינו \nאיהו ליה כנשמתא דחיי: \nל\"ב שרטוטין דמצחא אלין, אחזיין רזא דל\"ב אנפין, וגדפין דד' חיון דאינון ד' אנפין, \nוד' גדפין לכל חיה מאלין: \nדיקנא דאנפין, אינון נימין דלית לון סוף. ואחזיין על סבא דסבין דאיהו עילת העילות, \n"},{"index":8,"he":"דלית סוף לעלמין דתליין מניה: \nשונאי בצע, דא פומא, ואיהי מלכות. תרין שפוון דילה, מתתקנן עלה, ואינון נצח והוד. \nיסוד, דא איהו לשון למודים: \nוכלהו אזלין בקו המדה, דאיהו קו היושר, בין עיינין, בין אנפין, בין אודנין, וחוטמא, \nומצחא, ושפוון. ואלין דלאו אינון בקו המדה, דנפקין מקו היושר, ודאי לאו אינון \nדיוקנין דלעילא, ולא שרייא שם ידו\"ד עלייהו: \nובג\"ד אמר למשה, ואתה תחזה וגו'. פומא ודאי סיומא דאדם, ודא מלכות. וחיה דרכיב בה, \nהוא רפאל. איהו אפר, איהו עפר דבי מקדשא, דאתנטיל מניה אדם. ובהפוכא אפר, איהו פאר, \nודא איהו פארך חבוש עליך: \nהרי לך ד' תיקונין, דאינון ראיה, שמיעה, ריח, דבור. והאי דבור, מתמן נטלין ליה \nנביאים, דאינון תרין שפוון. ודא איהו ודברתי על הנביאים: \nועל אלין ארבע תיקונין, שרייא ידו\"ד. וסליק לעשרה, דאיהו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א, דאינון \nעשר ספירין, דנהרין במוחא ובמצחא ובעיינין ואודנין ואנפין וחוטמא ופומא. מצחא ומוחא \n"},{"index":9,"he":"תרין. עיינין תרין. אודנין תרין. ואנפוי תרין. וחוטמא ופומא תרין. הא עשר: \nד' תיקונין דלתתא, אדנ\"', ואינון עשיה בידין, נענוע בגופא, שימוש בברית מילה, הליכה \nברגלים, והכא שיעור קומה. וצריך לאחזרא על כלהו: \nואתה תחזה מכל העם, אנת אית לך לאסתכלא, ולא אחרא. דאנת איהו נהורא דאורייתא, \nלקיימא בך זכרו תורת משה עבדי. ואתה תחזה, ודאי בראיה דילך בעיינין, בגין דעיני כל \nאליך ישברו, ואנת יהיב לון את אכלם בעתו, דאיהי מיכלא דאורייתא, בגין דשמא דילי \nנהיר בעינך, ובכל תיקונין דילך. \n \n"},{"index":10,"he":"פרשת יתרו מאמר ד' גווני עינא\nפתח ואמר, רבון ועולמים, ברשו דילך אנא איעול לגלאה רזין טמירין דילך. גל עיני \nואביטה נפלאות מתורתך, לשבחא דכלה דילך, באלין ביקונין, ולכל אינון דתליין מינה. \nואינון רשימין מינה, דאיהי תרעא דילך לאעלא בך, למחזי אפך, דאיהו תפארת. שופרא \nדילך, עלה איתמר כלך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים. כיונים ודאי, דאינון מרקמין \nבגופייהו בגדפייהו, וברקימו דילהון אשתמודעין בשאמר עופין: \nועוד כיונים, דלית בכל עופין מהימנא לגבי בעלה כיונה. עיינין גבהנין, מסתכלין באורח \nמישור לגבי בעלה. גדפוי דיונים, אלין כנפי עינא, די בהון פרחת יונה לגבי בעלה. \nיונים אתקריאו: \nמסטרא דחסר חוורין, וסומקין מסטרא דגבורה. וירוקין מסטרא דתפארת. ואוכמין מסטרא \nדמלכות. דאיתמר בה שחורה אני ונאוה: \nחוורו דילהון, כמשכיות כסף. ואיהו כחוורו דשושנה. סומקי דילהון, כתפוחי זהב, ואיהו \nכסומקי דשושנה. ירוקא דילהון, כליל תרי גוונין. אוכמי דילהון, שפירו דאורייתא, \n"},{"index":11,"he":"דאיהי אוכמא שפירתא, כמה דאיתמר שחורה אני ונאוה: \nבגוון חיור, איהו יפה כלבנה. בגוון סומק, ברה כחמה. אימה כנגדלות, בתרין גוונין \nאחרנין. רבון עלמא, באלין ד' גוונין, אהא מסתכל לשמך ידו\"ד, דתפרוק לה: \nראה ה' כי הגדיל אויב דאיהו סמאל, דעיינין דיליה עקימין, וגוונוי חשיכין, ולא \nמסתכלין באורח מישר, למעבד טב בגלותא עם צדיקיא, אלא עם רשיעיא, דאינון עקימין \nבאורחייהו בכלא. בנוי דנחש הקדמוני, דקטיל לאדם ולכל בריין דאתיין מניה: \nגוון חוור דעיינין דיליה, איהו נחש. גוון סומק שרף. גוון תליתאי, ירוק, כליל \nמתרווייהו, עקרב. גוון רביעאה אודם, צמאון אשר אין מים: \nכלהו גוונין דעינא דרשיעייא, קטלין. עלייהו איתמר אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו \nלמטעמותיו. ובג\"ד, אסור לעמא קדישא לאסתכל ברשיעייא. ואורייתא דילהון, צריך לאתכסאה \nמינייהו. הה\"ד, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום: \nכמה דיונה צריכת נטירו מנץ. כגוונא דא צריכין נטירו, עיניך יונים דצדיקים, מעיינין \n"},{"index":12,"he":"דרשיעיא, דאינון ערב רב, בנוי דליליתרשיעתא, דאינון קשין למעבד טיבו עם עניי \nבניישראל. ואינון עקימין בכל אורחייהו, בנוי דנחש הקדמוני, דאלין אינון זוהמא דהטיל \nחויא בחוה: \nהרי ארבע גוונין בישין לקטלא. וארבע גוונין אחרנין טבין לאחייא. תקין כרובי עינא, \nאינון נצח והוד. אלין אינון כנפי יונה. עין דא צדיק, איהו יונה ממש, דכר ונוקבא, \nאינון צדיק וצדק. מסטרא דצדיק אתקריאת יונה, מסטרא דתפארת אתקריא עין: \nנשר, הה\"ד דרך הנשר בשמים. דלא דחיל מעופא דעלמא, בגין דנשרא איהי מטרוניתא עילאה, \nושולטנותה ביומין טבין ושבתות. אבל יונה שולטנותה בשית יומי בארשית, ואיהי בגלותא \nלית לה מנוח לכף רגלה. בגין דבנוי דלילית, זוהמא דחויא, עלייהו איתמר והמים גברו \nמאד מאד על הארץ, דאינון ישראל דאיתמר בהון והיה זרעך כעפר האר\"ץ. אינון מתגברין \nעלייהו בגלותא, בנשין שפירין, בבנין שפירין, בעותרא, בלבושין שפירין: \n"},{"index":13,"he":"וישראל עניים בכלא, אוכמא בכלא. בנוי דההוא דאיתמר בה. אל תראוני שאני שחרחורת, \nבגלותא. ואינון בנוי דההוא דאתמר ביה, אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. אינון \nמתלבשין באינון לבושין, בגין אלין רשיעיא דמתגברין עלייהו בגלותא, דלא מסתכלין לון \nאלא בעינא בישא. וערום ראה רעה ונסתר, כגון נח, והכי צריכים ישראל לאתכסאה מנייהו \nבגלותא, בלבושיהון, בנשיהון, בבניהון, בעותרא דלהון. ולאו למגנא אמרו מ\"מ, דלית \nברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין: \nונחש ועקרב, אלין מומין דעינא. עיינין עקימין דבר נש, דלא מסתכלין באורח מישור, \nחויא, דאיהו נחש עקלתון תמן. בהאי לא תפיס כלל, מאינון דקו המדה בהו. עלייהו אתמר, \nולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם וגו'. אע\"ג דישראל אינון בגלותא, ופרנסי \nדרא אינון כגוונא דלבא, ועיני ישראל דהוו סנהדרי גדולה, כיון דאינון זונים ומשוטפין \nבזמה, לא תתורו אבתרייהו, דהא לית בהו מהימנותא: \n"},{"index":14,"he":"עיינין עקימין, רמאי איהו, ומפתי בני נשא בלישניה, כגון דפתי נחש לחוה. עץ הדעת טוב \nורע איהו. אתחזי בפומיה ובמלוי טב, ולביה רמאי ביש, איסתמר מניה. עליה אתמר, ומעץ \nהדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. \n \nפרשת יתרו מאמר עיינין חוורין\nחוורו דעיינין, מכסייא כל גוונין אחרנין. עיינין דיליה אינון רברבין, גבהנין, ואיהו \nגבה לב, עליה איתמר תועבת ה' כל גבה לב. כל טבין דעביד, למעבד ליה שם. ואיהי מאלין \nדאתמר בהון, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. אלין אינון דבונין \nבתי כנסיות ובתי מדרשות מממוניהון. וכלא למעבד להון שם, ולא לשמא דה'. האי איהו \nגייפא, דיוקנא דחמור נואף איהו. אסתמר ברתך ואתתך מניה, אם יהא אושפיזך: \nועוד, האי ב\"נ משתדל כל יומי בכשוף, ואצלח בהון עם מלכין ושליטין. איהו מעונן \nומכשף. ואיהו רשימו דיליה רשימו דחויא, במדה חוורא. ורושם חוור אית ליה בכתפוי, \nדמתמן אתנטיל נחש, ולית שערא על ההוא רושם. ומזליה דהאי ב\"נ בכל מלה, חוורא. שערא \n"},{"index":15,"he":"דיליה חוור, והוא אריך קומה. ושערוי אריכין: \nועיינין חיורין, מסתכלין באורח מישר. האי איהו מאריה דחסד, דאתיליד האי ב\"נ ביומא \nקדמאה, בשעתא קדמאה, דמזליה טלה. וחיה דיליה אריה ביומא קדמאה, כל י\"ב מזלות, וז' \nכוכבייא, אינון משועבדים לכוכבא דיליה, ולמזלא דיליה. והכי כל יומא ויומא כגוונא \nדא: \nהאי ב\"נ איהו חיור, מחוורו דנהורא דאתברי ביומא קדמאה. הה\"ד, ויאמר אלקים יהי אור \nויהי אור. אתיליד בריש שעתא דיומא, יהא חכימא יתיר באורייתא. ויהא רישא דמארי \nמתיבתא. ואם אתיליד באמצעיתא דשעתא, יהא בנוני באורייתא. ואם בסופא דשעתא, יהא עני \nבאורייתא. זנב לאריות, דאינון תלמידי חכמים: \nוהאי איהו במזל ראוב\"ן, דאיהו או\"ר ב\"ן, מסטרא דחסד, יפה כלבנה. ואיהי חמה מסטרא \nדגבורה. ואיהי כוכב מסטרא דת\"ת, הה\"ד דרך כוכב מיעקב. ואיהי נוגה מסטרא דנצח. ואיהי \nמאדים, מסטרא דהוד, דאתאדם בגבורה. ואיהי שבת, מסטרא דיסוד. שבתאי דמסטרא טבא איתמר \n"},{"index":16,"he":"ביה שבת: \nאבל מסטרא אחרא שבתא\"י, ובזמנא דהאי שליט על עלמא אסתלק שבת, ואמרין אושפיזין \nדאינון נשמות יתירות, אי שבת: \nובג\"ד, עיינין חיוורין, נטלין בסיהרא, מסטרא דחסד. אלין אינון מארי דחסדים טובים, \nמזרעא דאברהם. אלין עיינין מסתכלין באורח מישר כלפי ימינא: \nהאי ב\"נ, וותרן איהו בממוניה, דממונא דנשמתא איהי אורייתא, ושאר עותרא ממונא דגופא. \nהאי ב\"נ חוור איהו ככספא, אריך קומה איהו. רשימו חוור אית בימינא דיליה. רחים איהו \nמבני נשא, רחים איהו מקב\"ה. הה\"ד, אברהם אוהבי. שערא דיליה שעיע חוור: \nות\"ח, דלית עיינין דלאו אינון כלילין מארבע גוונין. ואמאי אתקריאו עיינין חוורין. \nאלא כל גוון דשליט על אחרנין, אתקריאו עיינין על שמיה. ובג\"ד כד שליט גוון חוור \nבעיינין, אתקריאו עיינין חוורין. ומאן דבעי לאצלחא באורייתא, ואשתדל בה, עליה איתמר \nהרוצה להחכים ידרים. \n \n"},{"index":17,"he":"פרשת יתרו מאמר עיינין סומקין\nעיינין סומקין מסטרא אחרא, נטלין סומקו משרף, דאוקיד לון בשלהובוי דחמה בישא, \nומתאדמין במאדים דס\"א. דתרין דרגין אלין, אינון מאומה דעשו, איהו אדום מסטרא \nדמאדים, ואתמר בבנוי דמונין לחמה. ובג\"ד כד לוקה חמה, סימן רע לאוה\"ע. לקותא דחמה \nדאומין דעלמא: \nאורייתא דאיהי אוכמא, דאתמר בה שחורה אני ונאוה. לקותא דשמשא דסטר קדישא, שבתאי \nלילית פתייא אוכמא. ובנהא, אינון לקותא דישראל: \nמאדים, לקותא דסיהרא טבא דיעקב. ומאדים איהו עשו. ומאדים דסטרא טבא, לקותא לסיהרא \nבישא, דמונין לה אומה דישמעאל: \nלקותא דעיינין בסומקו דילהון, ובאדימו דילהון בבשרא, דגבינין דלהון. האי איהו חמה \nדאוקיד לון, דאיהו שרף, ורשדין דמעין ואדימו כולהון לקותא דמאדים אלין. אינון \nעיינין קמיטין ביבשותא, דשרף דאוקיד לון ואתקמיטו, ועיינין סומקין דסטרא אחרא הוא: \nמארי דעיינין סומקין, אסטמר מיניה, אושיד דמין איהו. ואי הוא חזר בתיובתא, אושידו \n"},{"index":18,"he":"דדמא דיליה, יהא בפקודין דאורייתא. או יהא טבחא, או מוהלא: \nוהאי ב\"נ, איהו קמיט באנפוי, בחוטמיה, בקדליה, בגופיה בדרעוי, ברגלוי. בהפוכא \nדעיינין חוורין, דאיהו אריך באנפוי בחוטמיה בקדליה בגופיה בדרעוי ברגלוי. דא רחמי. \nודא דינא: \nעיינין סומקין דסטרא דכייא, אלין עיינין דדוד דאיתמר ביה, והוא אדמוני עם יפה עינים \nוטוב רואי. שערי ירוקין בגוון חמה טובא, אנפוי סומקי מסטרא דמאדים טב: \nבשערוהי הוו ז' מיני גווני דהבא, דאיהו זהב סגור, זהב אופיר, זהב פרוים, זהב שחוט, \nזהב טהור, זהב מופז, זהב תרשיש. ז' אינון מיני דהבא, דשבע ספירין אתכלילן בהו. \nושערא דיליה קמיט. וכל איברין דיליה קמיטין. מסטרא דשברים. ובג\"ד, דוד הוא הקטן, \n"}]}
