{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-10","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":10,"title":"קטע 10","hebrewTitle":"קטע 10","segments":[{"index":1,"he":"תרומת יהו\"ה, וכתיב (שם כז) ואבני שהם ואבני מלואים לאפד ולחשן. אלא אמר קודשא בריך \nהוא, אף על גב דבכלא תליא האי נדבה, סליקו אלין אבנים לנשיאים, מאי טעמא בגין דעל \nלבא דכהנא אשתכחו, אמר קודשא בריך הוא, ליתו נשיאים דלבייהו גס בהו, וייתון אלין \nאבנים דאינון משתכחי על לבא דכהנא, ויתכפר עלייהו מגסות לבייהו, וכתיב (שם כח) והיו \nעל לב אהרן בבאו לפני יהו\"ה, ועל דא והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים, \nלכפרא עלייהו. ובגין כך, אשר נשיא יחטא ודאי, ועשה אחת מכל מצות יהו\"ה אלהי\"ו אשר \nלא תעשינה, כמה דאוקמוה דעבר על מצות לא תעשה, או הודע אליו חטאתו, דבגין דלביה גס \nביה לא אשגח בחטאיה, ולבתר אתידע ליה ועבד מניה תשובה. רבי יהודה ורבי יוסי הוי \nיתבי חד ליליא ולעאן באורייתא, אמר רבי יהודה לרבי יוסי, חמינא דצחותא דאורייתא \nבליליא הוא יתיר מביממא, אמאי, אמר ליה בגין דצחותא דתורה שבכתב תורה שבעל פה היא, \n"},{"index":2,"he":"ותורה שבעל פה בליליא שלטא, ואתערת יתיר מביממא, ובזמנא דאיהי שלטא, כדין איהו \nצחותא דאורייתא: \nפתח רבי יוסי ואמר, (איוב לה י) ולא אמר איה אלו\"ה עושי נותן זמירות בלילה, תא חזי, \nבשעתא דאתער רוח צפון, ואתפליג ליליא, הא אוקמוה דשלהובא חד נפיק, ובטש תחות גדפוי \nדתרנגולא, ואקיש גדפוי, וקארי, וההוא שלהובא בזמנא דמטי גביה ואתער לקבליה, אסתכי \nביה ואזדעזע, וקארי, ואסתכי ואשגח בגין יקרא דמאריה למעבד רעותיה, וקארי לון לבני \nנשא. ועל דא אקרי שכוי, אשגחא, ואקרי גבר, בגין דאתער בשלהובא \n \n"},{"index":3,"he":"זוהר חלק ג דף כג/ב\nדגבורה, בסטרא דגבורה קא אתיא לאתערא בעלמא, כדין אינון בני מהימנותא קיימין, \nויהבין גבורה וחילא לכנסת ישראל, וכדין אקרי רנה דאורייתא, ועל דא ירית דוד מלכותא, \nהוא ובנוי לעלמין ולדרי דרין. וכד תרנגולא קארי, ובני נשא ניימי בערסייהו ולא \nמתערי, תרנגולא קארי לבתר, ואמר מה דאמר, והא אוקמוה, לבתר בטש בגדפוי, ואמר ווי \nלפלניא נזיף דמאריה, שבקא דמאריה, דלא אתער רוחיה, ולא אשגח ליקרא דמאריה. כד נהיר \nיממא, כרוזא קרי עליה ואמר, ולא אמר איה אלו\"ה עושי נותן זמירות בלילה, לסייעא ליה \nבאינון תושבחן, ולמהוי כלא בסיועא חדא, עושי, עושני מבעי ליה, מהו עושי, אלא בשעתא \nדבר נש קם בפלגות ליליא, ואשתדל ברנה דאורייתא, דרנה דאורייתא לא אתקרי אלא בליליא, \nוכד איהו אשתכח באורייתא, כד נהיר יממא, קודשא בריך הוא וכנסת ישראל מתקני ליה בחד \nחוטא דחסד, לאשתזבא מכלא, ולנהרא ליה בין עלאין ותתאין. רבי יהודה אמר, אנא שמענא \n"},{"index":4,"he":"דאמר רבי אבא האי קרא, איה אלו\"ה עושי, עושה לי מבעי ליה, מהו עושי, אלא כמה דאמרת, \nבשעתא דאיהו קם בפלגות ליליא ואשתדל באורייתא, כד נהיר יממא אתער אברהם, בההוא חוטא \nדיליה, דכתיב ביה (בראשית יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל וגו', וקודשא בריך הוא וכנסת \nישראל מתקני ליה, ועבדי ליה בכל יומא בריה חדשה, הדא הוא דכתיב אלו\"ה עושי. והא \nאוקמוה, א\"ל ו\"ה, א\"ל דא אברהם, דכתיב (ביה) האל הגדול, ו' דא קודשא בריך הוא, ה' \nדא כנסת ישראל, ודא הוא אלו\"ה, ואינון עבדין ליה לבר נש ומתקנין ליה בכל יומא, \nובגין כך כתיב עושי, כמה דאת אמר (תהלים קמט ב) ישמח ישראל בעושיו, אמר רבי יוסי \nודאי כך הוא, וכלא חד מלה: \nרבי יהודה פתח ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, הודע אליו מסטרא דמאן, או ידע \n(נ\"א נודע) חטאתו מבעי ליה, מהו הודע אליו, אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל, \nלאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דהוא חב, ובמה מודע ליה, בדינהא, כמה דאת אמר (איוב כ \n"},{"index":5,"he":"כז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, הודע אליו, כמאן דפקיד לאחרא. דתנינן, בשעתא \nדבר נש חב קמי קודשא בריך הוא, ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה, ואשדי \nליה בתר כתפיה, נשמתיה ממש סלקת, ואסהידת קמי קודשא בריך הוא, כדין פקיד מלכא לכנסת \nישראל ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, אושיט דינא עליה, ואודע ליה חוביה, כמה \nדאת אמר (יחזקאל טז ב) הודע את ירושלם את תועבותיה. בתר דמטי עליה דינא, כדין אתער \nרוחא למהדר בתיובתא קמי מאריה, ואתכנע למקרב קרבנא, דהא מאן דלביה גס ביה, חטי, \nואנשי חטאיה, ולא אשגח עליה, וקודשא בריך הוא זמין לקבליה, ופקיד לאודעא ליה לההוא \nחובא, בגין דלא יתנשי מיניה, אמר רבי יוסי הכי הוא ודאי, (ס\"א מנא לן דהכי) והכי \nאשכחנא בדוד, דכיון דעבד ההוא עובדא דבת שבע, לא אשגח ביה, אמר ליה קודשא בריך הוא, \nאנת אנשית ליה, אנא אדכרנא לך, מיד מה כתיב, (ש\"ב יב ז) אתה האיש, כה אמר יהו\"ה, \n"},{"index":6,"he":"אתה האיש, דלא דכרת ליה, אתה האיש, דאנשית ליה, ובמה אודע ליה, בדינא, אוף הכא, \nקודשא בריך הוא קאמר הודע אליו חטאתו אשר חטא, ושפיר מלה, והכי הוא, דלא כתיב או \nנודע אליו, כמה דכתיב (שמות כא לו) או נודע כי שור נגח הוא, ומאן דקאים בליליא \nלמלעי באורייתא, אורייתא קא מודעא ליה חוביה, ולא באורח דינא, אלא כאימא דאודעא \nלברה במלה רכיך, והוא לא אנשי ליה, ותב בתיובתא קמי מאריה. ואי תימא דוד דהוה קם \nבפלגא ליליא, אמאי אתערו עליה בדינא, אלא שאני דוד דאיהו עבר במה דאתקשר, ובעא \nדינא, ובמה דעבר אתדן, הוא חטא לקבליה דמלכותא קדישא, ולגבי ירושלם קדישא, ובגין דא \nאתתרך מירושלם, ומלכותא אעדיו מניה, עד \n \n"},{"index":7,"he":"זוהר חלק ג דף כד/א\nדאתתקן כדקא יאות (ואתעניש). אמר רבי יהודה, מהו דקודשא בריך הוא אעניש ליה לדוד על \nידא דבריה, דכתיב (ש\"ב יב יא) הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר רבי יוסי, הא אוקימנא, \nבגין דאי יקום עליה בר נש אחרא לא ירחם עליה, אמר ליה, והא אבשלום בעא לקטלא לאבוי, \nבכמה עיטין בישין (דבר) עליה יתיר מבר נש אחרא, אמר ליה, לא שמענא. אמר ליה, אנא \nשמענא, דוד חטא בבת שבע סתם, אמר קודשא בריך הוא, ליתי ברא דבת אל נכר, וינקום \nנקמתא, ומאן איהו, דא אבשלום, דברה דיפת תואר הוה מקרבא, מכאן אוליפנא, מאן דנטיל \nאתתא דא בקרבא, וחמיד בה, לסוף נפיק מינה בן סורר ומורה, מאי טעמא, בגין דעד כען לא \nפסקה מינה זוהמא, והא אוקמוה. רבי יוסי פתח ואמר, (ישעיה סב ח) נשבע יהו\"ה בימינו \nובזרוע עזו, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, כל זמנא דבר נש חטי קמיה דקודשא בריך הוא, \nאית דרגא דאשתמודעא לעילא לקבל האי חטאה, לדיינא ליה לבר נש, ואסתכל (ס\"א ואסתכם) \n"},{"index":8,"he":"עליה, אי תב בתיובתא שלימתא קמי מאריה, אתעבר חוביה, ודינא לא שלטא עלוי, ולא מאטי \nעלוי, אי לא תב, אתרשים ההוא חטאה לגבי ההוא דרגא, אוסיף למחטי, הא דרגא אחרא אזדמן \nלקבליה, ואסתכם בדרגא קדמאה, כדין בעיא תשובה יתיר, (ואי לא תב) ואי אוסיף למיחטי, \nאוסיף דרגא על דרגא, עד דאשלים לחמשה דרגין. כיון דאתתקן ימינא לקבליה, ואסתכם \nעליה, הא שמאלא זמינא לאסכמא בימינא ולאתכללא ביה, כיון דשמאלא אסתכם בימינא, כדין \nלא תליא בתשובה, והא אוקמוה, וכדין כלא אסתכמו עליה בדינא, ודינא שריא עליה. וכד \nדינא אשתלים ושריא עליה דבר נש, כדין אסתיים, ואתתקנו אצבען חמש בגו חמש, ימינא \nבשמאלא, לאחזאה דהא כלא אסתכמו עליה בההוא דינא, וידוי מתישרן לאחזאה מלה, בלא \nכוונה דבר נש, ולא יתכוון ביה, ועל דא כתיב, (שמות טו ו) ימינך יהו\"ה נאדרי בכח \nימינך יהו\"ה תרעץ אויב, לאתכללא שמאלא בימינא, ואשלים דינא, וכדין הוא קיימא דכלא, \n"},{"index":9,"he":"ועל דא, כד בעא קודשא בריך הוא לקיימא כלא, כתיב (ישעיה סב ח) נשבע יהו\"ה בימינו \nובזרוע עזו וגו'. רבי יהודה פתח, כתיב (ויקרא כג מ) פרי עץ הדר כפות תמרים, פרי עץ \nהדר מאן הוא, דא אתרוג, וכי אתרוג מעץ הדר הוא, והא כמה קוצין אית סחרניה מכאן \nומכאן, ואת אמרת פרי עץ הדר, אלא רזא דמלה, דכתיב (בראשית ב כב) ויבן יהו\"ה אלהי\"ם \nאת הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם, וכתיב (שם כג) עצם מעצמי ובשר מבשרי, \nודא הוא פרי עץ הדר, מנלן דאדם עץ אקרי, דכתיב (דברים כ יט) כי האדם עץ השדה. כפות \nתמרים, דסליק לשבעין שנין, וביה אשתכללו שבעין שנין עלאין, ודא אכפת ואתקשר לעילא \nותתא, ועל דא אקרי כפות, כמה דאת אמר (דניאל ג כא) כפיתו, דסליק להכא ולהכא, הדא \nהוא דכתיב (דהי\"א כט יא) כי כל בשמים ובארץ דייקא. רבי יוסי אומר, פרי עץ הדר, דא \nמזבח דעביד פירין, וסליק איבין לכל סטרין, מאי טעמא, בגין דכל שבעין שנין יהבין לה \n"},{"index":10,"he":"חולקא, ואתברכא מכלהו, מאי קא מיירי, בגין דמאן דחטי לגבי מזבח, בכלא חטי, דהא כפית \nלקבל ההוא דכפית לעילא, ועל דא אתקשר דא בדא, פרי עץ הדר כפת תמרים, ולא כתיב וכפת \nתמרים. כתיב (ויקרא ז לה) זאת משחת אהרן ומשחת בניו, מאי קא מיירי, אלא זאת דא \nמזבח, דאתמשח על ידא דאהרן, דכתיב (שמות מ י) ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו, \nומשחת (ס\"א זו משחת) בניו, דהא מכלהו אתמשח ואתרבי ואתברכא ואתדכא. תא חזי, בחג \nסובבים את המזבח זמנא חדא בכל יומא, ושבעה זמנין לבתר, מאי קא מיירי, אלא למלכא \nדזמין אושפיזין ואתעסק בהו, והוה ליה למלכא בת יחידאה, אמרה ליה מארי מלכא, בגין \nאושפיזין לא אשגחת עלי, אמר ליה חייך ברתי, פרקטא חדא אסליק לך בכל יומא, דשוי \nככלהו. \n \n"},{"index":11,"he":"זוהר חלק ג דף כד/ב\nזהר: \nכך, בכל יומא ויומא דחג, מקריבין ישראל לקבל אומין דעלמא, אמר מזבח למלכא קדישא, \nלכלהו משתכחי מאנין וחולקין, ולי מה אנת יהיב, אמר ליה, בכל יומא ויומא יסובבון ליך \nשבעה יומין (נ\"א זימנין) עלאין, לברכא לך, ויהבין לך שבעה חולקין (בכל יומא), רבי \nיוסי אמר, שבעין חולקין בכל יומא, לקבל שבעים פרים דמתקרבין בחג. רבי יהודה אמר, \nשבעה בכל יומא, בגין דהא אתברכא (מאתר) מכלהו, ולסוף שבעה יומין מתברכא מאתר דמשח \nרבותא אשתכח, (ולבתר) שבעה זמנין, לקבל כל אינון שבעה יומין, בגין לקיימא לה ברכאן \nמן מבועא דנחלא דנגיד תדיר ולא פסיק, אשתכח דאתברכא (תדיר) בכל יומא ויומא, עד שבעה \nיומין דאתברכא ממבועא דנחלא, וכן זמנא אחרא שבעה זמנין כחדא, ואתקיימו ברכאן לבתר \nמאתר עלאה דמבועא נפיק, ולא פסק כדקאמרן. בכל יומא מכריזין עלה ואמרין, (ש\"א ב ה) \nעד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה, עד עקרה ילדה שבעה, דא כנסת ישראל, דאתברכא \n"},{"index":12,"he":"משבעה בכל יומא, וסליק לחושבן עלאה, ורבת בנים אמללה, אלין אומין עעכו\"ם דסלקין \nביומא קדמאה לחושבן רב, ולבתר מתמעטין ואזלין בכל יומא ויומא, ועל דא מזבח מכפר על \nחוביהון דישראל, מזבח מדכי להון, ואריק להון ברכאן מעילא לתתא. וענף עץ עבות, דא \nמלכא קדישא דאחיד לתרין סטרין, ובגין כך הדס תלת ענפי, דיתעבד ענף עץ עבות דאחיד \nלכל סטרא. וערבי נחל, אלין תרין קיימין, דמהכא נפיק לכפת תמרים, כפת תמרים אחיד \nלעילא ואחיד לתתא, והא אתמר, אתרוג נפקא מגו כובין דאילנא, והכי הוא, כפת תמרים הכי \nנמי אחיד בהו, ודאי כל מה דנפיק מעלמא, מהכא נפקא ומהכא אתיין (ס\"א אתזן). רבי יוסי \nפתח, (תהלים מג ד) ואבואה אל מזבח אלהי\"ם, מאן מזבח אלהי\"ם, דא הוא מזבח דלעילא, \nמזבח אלהי\"ם ודאי, והיינו באר דיצחק, ולזמנין מזבח יהו\"ה, כמה דאת אמר (מ\"א ח נד) \nקם מלפני מזבח יהו\"ה, ועל דא ירתין עלמין מהכא דינא ורחמי, בגין דהיא ינקא בהאי \n"},{"index":13,"he":"סטרא ובהאי סטרא, והא אוקמוה מלה. נפש כי תמעול מעל וגו', רבי יצחק אמר, הא אוקמוה, \nנפש ודאי, כתיב (ש\"א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יהו\"ה אלהי\"ך, \nוכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. זכאין אינון צדיקייא דאית לון חולקא \nעלאה בקודשא בריך הוא, בחולקא קדישא, בקדושי מלכא, בגין דאינון מקדשי גרמייהו \nבקדושי דמאריהון, וכל מאן דאתקדש, קודשא בריך הוא מקדש ליה, דכתיב (ויקרא כ ז) \nוהתקדשתם והייתם קדושים, בר נש מקדש גרמיה מלרע, מקדשין ליה מלעילא, וכד אתקדש בר \nנש בקדושה דמאריה, מלבישין (נ\"א ירתין) ליה נשמתא קדישא, אחסנא דקודשא בריך הוא \nוכנסת ישראל, וכדין ירית כלא, ואלין אקרון בנין לקודשא בריך הוא, כמה דכתיב (דברים \nיד א) בנים אתם ליהו\"ה אלהיכ\"ם, והא אוקמוה. תא חזי, כתיב (בראשית א כד) תוצא הארץ \nנפש חיה, ואוקמוה נפש חיה סתם, ומההוא חולקא ירית דוד מלכא, ואתקשר בקשורא עלאה, \n"},{"index":14,"he":"ואחסין מלכותא כמה דאתמר, ובגין כך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. והא אוקמוה, \nדנפש אתקשר: \nרעיא מהימנא: \nפקודא דא, המועל בהקדש צריך להביא קרן וחומש, הדא הוא דכתיב ואת חמישתו יוסף עליו, \nקרן ו', חומש דיליה ה' ודא (יהושע ו ה) קרן היובל, קרן דהוה במצחיה דההוא פר דהקריב \nאדם הראשון, האי איהו עקרא דכל קרבניא, הקרן קיימת לו לעולם הבא, ופירות דיליה \nבעלמא דין, ודא ה' ה', ע\"כ: \n \n"},{"index":15,"he":"זוהר חלק ג דף כה/א\nברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בקודשא בריך הוא, זכאה חולקיה מאן דירית ירותא דא עלאה. \nווי לאינון רשיעיא, דנפשאן דלהון לא זכאן בעלמא דין כל שכן בעלמא דאתי, עלייהו כתיב \n(ש\"א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, דאזלן ושטאן בעלמא, ולא אשכחן אתר \nלנייחא לאתקשרא ביה, ואסתאבן (נ\"א ואשתאבן) בגו סטרא דמסאבותא, וכרוזא קארי ואמר, \nנפש כי תמעול מעל ביהו\"ה, מקדש יהו\"ה טמא, דהא בקדושה לא עייל, ולא אתכליל, ואינון \nמזיקי עלמא, בגין דמתדבקן בהו ומסתאבן. רבי יצחק אמר, הא אוקמוה, נפש, כד מתעטרא \nכנסת ישראל במלכא קדישא, אתעטר ואקרי צרורא דחיי, בגין דבה אתקשר כלא. רבי אלעזר \nאמר, שכינתא כד נטלא באבהתא נטלא, הדא הוא דכתיב (שמות יד יט) ויסע מלאך האלהי\"ם \nההולך וגו'. רבי אבא אמר, כלא אתעביד חד עטרא, בגין דיתעטר כחדא, ושמא קדישא אתחזי \nבגווייהו (ס\"א בגווני), בההיא שעתא אקרי (שיר ב ג) כתפוח בעצי היער כן דודי בין \n"},{"index":16,"he":"הבנים. והוו חמאן ישראל זיו יקרא עלאה נטיל קמייהו, ודא הוא דתנינן, (דברים ד לז) \nויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, אלין אבהתא, ובגין כך האי שמא מתבר טורין ומתבר \nטנרין, ואית ביה לטב ולביש, זכאה חולקהון דישראל. תא חזי, עז לקרבנא אמאי, והא אמר \nרבי שמעון, עז שמא דיליה גרים, לאוליף מן שמיה, דהא סטרא בישא זינא בישא הוא, אלא \nהכי אמר רבי שמעון, דא בעי לקרבא, דהא אי אעבר עליה רוחא דמסאבא, או אתעסק ביה, האי \nעז קרבניה, בההוא גוונא דאיהו חטי ביה. ואמר רבי שמעון, הא תנינן, אית מאן דזכה \nבנשמה, ואית מאן דזכה באתערותא דרוח, ואית מאן דלא זכי אלא בנפש, האי מאן דלא זכי \nאלא בנפש, ולא סליק יתיר, הא אתדבק בההוא סטרא מסאבא, וכד איהו נאים, אינון סטרין \nבישין אתיין ומתדבקן ביה, ומודעין ליה בחלמא מלין דעלמא, מנהון כדיבין ומנהון קשוט, \nולזמנין דחייכן ביה, ואחזיאו ליה מלי שקר, וצערין ליה בחלמיה, ועל דא אומין עעכו\"ם \n"},{"index":17,"he":"מנהון דחמאן בחלמייהו מלי קשוט, בגין ההוא סטרא דמתדבקן ביה, וכלהו מלין לזמן קריב. \nתא חזי, באלין זינין בישין, אית תלת דרגין אלין על אלין, דרגא עלאה דלהון, הני \nדתליאן באוירא, דרגא תתאה דילהון, אינון דחייכן בבני נשא, וצערן להו בחלמייהו, בגין \nדכלהו חציפין ככלבי, ואית דרגא עלאה עלייהו דאינון מעלאי ותתאי, ואלין מודעי ליה \nלבר נש מלין מנהון כדיבין ומנהון קשוט, ואינון מלי דקשוט כלהו לזמן קריב. וההוא \nדרגא מאינון דתליין באוירא, דאינון עלאין יתיר, ההוא דלא זכי יתיר אלא בנפש, וההוא \nנפש בעי לאתתקנא לקבלא רוחא, עד לא רווח ליה, נפק מה דנפקא מההוא נפש, ואתפשט \nבעלמא, ובעא לסלקא, ולא בעי, עד דאערע בהו באינון דאוירא, ואינון מודעין ליה מלין, \nמנהון קריבין, ומנהון רחיקין יתיר, ובההוא דרגא אזיל ואתקשר בחלמיה, עד דקני רוח. \nכיון דקנה רוחא, ההוא רוחא נפיק, מתבר טורין וטנרין, סליק ואתפשט ואעיל בין מלאכי \n"},{"index":18,"he":"דעלאי קדישי, ותמן ידע מה דידע, ואוליף מלין, ואתהדר לאתריה, כדין הוא קשורא דבר נש \nבקדושה, עד דזכי בנשמה וקני לה. כיון דקנה נשמה, היא סלקא לעילא לעילא, ונטורי \nפתחין לא מעכבי לה, ואזלא ומתפשטא ועיילא בין אינון צדיקייא דצרירן בצרורא דחיי, \nותמן חמי ענוגא דמלכא, ומתהניא מן זיוא עלאה. וכד אתער איילתא וקדישא ברוח צפון, \nנחתא, וקם ההוא זכאה דקני לה, ואתגבר כאריה תקיפא באורייתא עד דאתי צפרא, ואזיל \nבההיא איילתא קדישא לאתחזאה קמי מלכא, לקבלא חד חוטא דחסד, ומאי \n \n"},{"index":19,"he":"זוהר חלק ג דף כה/ב\nאיהו, דא חוטא דאברהם, דהוא קני ליה, דכתיב (בראשית יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל, \nהוא לא אתהני מאחרא כלום, ואמר אם מחוט, זכה להאי חוטא, ודא אקרי חוטא דאברהם. וכד \nאתי ההוא זכאה בהאי אילתא, כדין אתעטר עמה קמי מלכא, ודוד קאמר (תהלים כב א) למנצח \nעל אילת השחר, דא כנסת ישראל, אילת השחר, שירתא דכנסת ישראל דקאמרי בגלותא אלי אלי \nלמה עזבתני וגו'. אמר רבי שמעון, זכאין אינון מארי דנשמתא, מארי דאורייתא, בני \nפולחנא דמלכא קדישא, ווי לאינון חייביא דלא זכאן לאתדבקא במאריהון, ולא זכאן \nבאורייתא, דכל מאן דלא זכי באורייתא, לא זכי לא ברוח ולא בנשמה, ואתדבקותא דילהון \nבההוא סטרא דזינין בישין, והאי לית ליה חולקא במלכא קדישא, לית ליה חולקא דקדושה, \nווי ליה כד יפוק מהאי עלמא, דהא אשתמודע הוא לגבי אינון זינין בישין, מארי חציפותא \nתקיפי ככלבא, שלוחי דנורא דגיהנם, דלא מרחמי עלייהו. תא חזי, מה בין ישראל לעמין \n"}]}
