{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-33","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":33,"title":"קטע 33","hebrewTitle":"קטע 33","segments":[{"index":1,"he":"זכאה עדביה בין עלאין ותתאין. עליה כתיב אשריך ארץ שמלכך בן חורין מהו בן חורין \nדזקיף רישא לגלאה ולפרשא מלין ולא דחיל. כהאי דאיהו בן חורין ויימא מאי דבעיא ולא \nדחיל. מהו מלכך דא הוא רשב\"י מאריה דאורייתא מאריה דחכמתא. דכד הוה רבי אבא וחברייא \nחמאן לרבי שמעון הוו רהטי אבתריה ואמרי אחרי יי' ילכו כאריה ישאג. אמר רבי שמעון \nכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו אמאי שקיל דא בדא. אלא כלא בחד דרגא סליקו \nדא אזדווג בדא. וחדוותא דדא בדא לא אשתכח אלא כד אתגלי עתיקא קדישא וכדין חדוותא \nדכלא. ותנינן כתיב מזמור שיר ליום השבת. ליום השבת ממש. שבחא דקא משבח קב\"ה. כדין \nחדוותא אשתכח ונשמתא אתוספת. דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן. אוף הכי בחדתותי סיהרא \nדהא נהיר לה שמשא בחדוותא דנהירו דעתיקא לעילא. בגיני כך האי קרבנא הוא לעילא בגין \nדיתבסם כלא וישתכח חדוותא בעלמא. וע\"ד הביאו עלי כפרה דייקא מלה. תאנא כתיב עולת \n"},{"index":2,"he":"שבת בשבתו על עולת התמיד דבעי לכוונא לבא לעילא לעילא יתיר משאר יומין. וע\"ד על \nעולת התמיד דייקא. תניא כתיב בחנה ותתפלל על יי'. על דייקא בגין דבנין במזלא קדישא \nתליין כמה דאוקימנא ולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא. דלא רמיזא בחכמתא \nעלאה ותליין מניה תלי תלין רזין דחכמתא עלאה הה\"ד קווצותיו תלתלים והא אתמר. רבי \nיוסי אשכחיה לרבי אבא דהוה יתיב וקארי האי קרא דכתיב השלך על יי' יהבך על דייקא דהא \nמזוני במזלא תליין. ר' יהודה הוה קארי על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא. על זאת \nודאי. לעת מצא הא אוקימנא. אבל לעת מצא כמה דכתיב דרשו יי' בהמצאו וקראוהו בהיותו \nקרוב. ד\"א לעת מצא בשעתא דנהרין נגדין ואתמשכאן ומסתפקי אבהן ומתברכאן כלא. רק לשטף \nמים רבים. מאן שטף מים רבים. דא עמיקא דמבועין ונהרין דמאן יזכה ליה ומאן יזכה \nלקרבא ולסלקא תמן הה\"ד ביה רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו דהא לא זכאין ולא יכלין. \n"},{"index":3,"he":"רבי יצחק אמר כתיב אחת שאלתי מאת יי' אותה אבקש וגו'. זכאין אינון צדיקייא דכמה \nגניזין עלאין טמירין להו בההוא עלמא דקב\"ה משתעשע בהו באינון עלמין כמה דאוקימנא \nבנעם יי' והא אתמר. רבי חזקיה אמר מהכא עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. \nיעשה. תעשה מבעי ליה. אלא יעשה ודאי היינו יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה והיינו השלך \nעל יי' יחהבך וכתיב ותתפלל על יי' וכלא חד. זכאה חולקהין דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא \n\n"},{"index":4,"he":" \nזוהר חלק ג דף פ/א\nדאתי עלייהו כתיב וישמח כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. \nוכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. וכתיב ויבטחו בך יודעי שמך כי לא \nעזבת דורשיך יי'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן: \nוידבר יי' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש \nאני יי' אלקיכם. רבי אלעזר פתח אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו'. בכמה זמנין \nאורייתא אסהידת בהו בבני נשא כמה זמנין ארימת קלין לכל סטרין לאתערא להו וכלהו \nדמיכין בשינתא בחוביהון (ס\"א בחוריהון) לא מסתכלין ולא משגיחין. בהיך אנפין יקומון \nליומא דדינא עלאה כד יתבע לון מלכא עלאה עלבונא דאורייתא דצווחת לקבליהון ולא אהדרו \nאפין לקבלה דכלהו פגימין בכלא דלא ידעו מהימנותא דמלכא עלאה. ווי לון ווי לנפשהון. \nדהא אורייתא ביה אסהידת ואמרת מי פתי יסור הנה חסר לב (ס\"א ואמרה) אמרה לו. מהו חסר \n"},{"index":5,"he":"לב. דלית ליה מהימנותא דמאן דלא אשתדל באורייתא לאו ביה מהימנותא ופגים הוא מכלא. \n(ס\"א ואמרה) אמרה לו. אומרה לו מבעי ליה כד\"א אומרה לאל סלעי. מהו אמרה אלא לאכללא \nולאתוספא אורייתא דלעילא דהיא קרייה ליה חסר לב פגים מהימנותא דהכי תנינן כל מאן \nדלא אשתדל באורייתא אסיר למקרב לגביה לאשתתפא בהדיה ולמעבד ביה סחורתא. וכ\"ש למהך \nעמיה באורחא דהא לית ביה מהימנותא (וע\"ד) תנינן כל בר נש דאזיל בארחא ולית עמיה מלי \nדאורייתא אתחייב בנפשיה. כ\"ש מאן דאזדווג בארחא עם מאן דלית ביה מהימנותא. דלא חשיב \nליקרא דמאריה ודידיה דלא חס על נפשיה. ר' יהודה אומר מאן דלא חס על נפשיה היך ישלוף \nנפשא דכשרא לבריה. אמר ר' אלעזר תווהנא על דרא והא אתמר מלה וכו' וע\"ד כתיב אל תהיו \nכסוס כפרד אין הבין. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין ארחוי דקב\"ה \nומקדשי גרמייהו בקדושה דמלכא ואשתכחו קדישין בכלא. ובגין כך משלפי רוחא דקדושה \n"},{"index":6,"he":"מלעילא ובנייהו כלהו זכאי קשוט ואקרון בני מלכא בנין קדישין. ווי להון לרשיעייא \nדכלהו חציפין ועובדייהו חציפין. בגיני כך ירתין בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא. \nכמה דכתיב ונטמתם בם אתא לאסתאבא מסאבין ליה. אל תהיו כסוס כפרד. דאינון מארי זנותא \n(ס\"א דמסאבותא) על כלא. אין הבין. דלא ישתדלו בני נשא בארחא דאאי הכי כתיב הכא אין \nהבין וכתיב התם והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין. כלומר יהון \nמזדמנין אינון דאקרון עזי נפש. מאי טעמא משום דלא ידעו הבין. והמה רועים. מאי \n \n"},{"index":7,"he":"זוהר חלק ג דף פ/ב\nרועים אלין אינון מדברי ומנהגי לבר נש בגיהנם. לא ידעו שבעה. כד\"א לעלוקה שתי בנות \nהב הב בגין כך דאינון הב הב לא ידעו שבעה. כלם לדרכם פנו איש לבצעו מקצהו. דהא \nתיירי דגיהנם אינון. וכל דא מאן גרים להו בגין דלא אתקדשו בההוא זווגא כמה דאצטריך. \nוע\"ד כתיב קדושים תהיו כי קדוש אני יי'. אמר קב\"ה מכל שאר עמין לא רעיתי לאדבקא בי \nאלא ישראל דכתיב ואתם הדבקים ביי' אתון ולא שאר עמין (וע\"ד כתיב הכא קדושים) בג\"כ \n(קדושים תהיו דייקא): \nקדושים תהיו כי קדוש אני יי'. רבי יצחק פתח הוי ארץ צלצל כנפים וגו' וכי בגין דהיא \nארץ צלצל כנפים קנטורא ביה אשתכח דכתיב הוי ארץ אלא אמר ר' יצחק בשעתא דקב\"ה ברא \nעלמא ובעא לגלאה עמיקתא מגו מסתרתא ונהורא מגו חשוכא הוו כלילן דא בדא, ובגין כך \nמגו חשוכא נפק נהורא ומגו מסתרתא נפק ואתגליא עמיקא. ודא נפקא מן דא, דמגו טב נפיק \nביש ומגו רחמי נפיק דינא. וכלא אתכליל דא בדא יצר טוב ויצר רע ימינא ושמאלא. ישראל \n"},{"index":8,"he":"ושאר עמין.חוור ואוכם וכלא חד בחד תלייא. תאנא אמר ר' יצחק אמר ר' יהודה כל עלמא \nכלהו לא אתחזי אלא בחד עטירא דקוטפא (ס\"א דקיזטופא) בקיטרוי כד אתדן עלמא בדינא \nכליל ברחמי אתדן. ואי לאו לא יכיל עלמא לקיימא אפילו רגעא חדא. והא אוקימנא מלי כמה \nדכתיב כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. ותאנא בההוא זמנא דדינא תלייא בעלמא \nוצדק אתעטרא בדינא כמה מארי דגדפין מתערי לקבלי מארי דדינא קשיא לשלטאה בעלמא פרסין \nגדפין מהאי סטרא ומהאי סטרא לאשתטחא (ס\"א לאשגחא) בעלמא. כדין מתערין גדפין למפרס \nלון ולאשתאבא (נ\"א ולאשתתפא) בדינא קשיא ושאטין בעלמא לאבאשא. כדין כתיב הוי ארץ \nצלצל כנפים. אמר ר' יהודה חמינא בני עלמא בחציפותא בר אינון זכאי קשוט. ובגין כך \nכביכול כלא הכי אשתכח אתא לאתדכאה מסייעין ליה אתי לאסתאבא כמה דאוקימנא ונטמתם בם: \n\n"},{"index":9,"he":"רבי יוסי הוה אזיל בארחא פגע ביה ר' חייא אמר ליה האי דאוקמוה חברייא דכתיב בעלי \nולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם. בזבח ומנחה אינו \nמתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אמאי בגין דדברי תורה סלקין על כל קרבנין דעלמא כמה \nדאוקמוה דכתיב זאת התורה לעולם ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים שקיל אורייתא לקביל כל \nקרבנין דעלמא. א\"ל הכי הוא ודאי דכל מאן דאשתדל באורייתא אע\"ג דאתגזר עליה עונשא \nמלעילא ניחא ליה מכל קרבנין ועלוון וההוא עונשא אתקרע (ובגין דילעי בה לשמה קב\"ה \nאתפייס בהדיה). ות\"ח לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא בגיני כך מלין \nדאורייתא לא מקבלין טומאה בגין דאיהי קיימא לדכאה לאלין מסאבי. ואסוותא באורייתא \nאשתכח. דכתיב רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. ודכוותא אשתכח באורייתא דכתיב יראת \nיי' טהורה עומדת לעד. מאי עומדת לעד דקיימא תדירא בההוא דכיותא ולא אתעדי מניה \n"},{"index":10,"he":"לעלמין. א\"ל יראת יי' כתיב ולא תורה. א\"ל הכי הוא ודאי דהא אורייתא מסטרא דגבורה קא \nאתייא. א\"ל ומהתם נפקא מהכא נפקא דכתיב ראשית חכמה יראת יי'. וכתיב יראת יי' טהורה. \nואורייתא קדושה אתקרי דכתיב כי קדוש אני יי' ודא אורייתא שמא קדישא עלאה וע\"ד \n \nזוהר חלק ג דף פא/א\nמאן דאשתדל בה אתדכי ולבתר אתקדש דכתיב קדושים תהיו קדושים היו לא כתיב אלא תהיו. \nתהיו ודאי. א\"ל הכי הוא ומקרא כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכתיב אלה \nהדברים וגו'. תאנא קדושה דאורייתא קדושה דסליקת על כל קדושין. וקדושה דחכמתא עלאה \nסתימאה סלקא על כלא. אמר ליה לאו אורייתא בלא חכמתא ולא חכמתא בלא אורייתא וכלא בחד \nדרגא הוא וכלא חד אלא אורייתא בחכמה עלאה אשתכחת ובה קיימא ובה אתנטעו שרשהא מכל \nסטרין. עד דהוו אזלי אשכחו חד בר נש בלקינטא דקוסטא (ס\"א בלקיטנא דקיסחא) רכיב על \nסוסיא אשתמיט ידוי לחד ענפא דאילנא. א\"ר יוסי האי הוא דכתיב והתקדשתם והייתם \n"},{"index":11,"he":"קדושים, אדם מקדש עצמו מלמטה מקדישין אותו מלמעלה. הה\"ד קדושים תהיו כי קדוש אני \nיי': \nתאני רבי אבא פרשתא דא כללא דאורייתא היא. וחותמא דקושטא דגושפנקא היא. בפרשתא דא \nאתחדשו רזין עלאין דאורייתא. בעשר אמירן וגזרין וענשין ופקודין עלאין דכד מטאן \nחברייא לפרשתא דא הוו חדאן. אמר ר' אבא מ\"ט פרשתא דעריות ופרשתא דקדושים תהיו \nסמוכין דא לדא. אלא הכי תאנא כל מאן דאסתמר מאלין עריין בקדושה אתעביד ודאי. וכ\"ש \nאי אתקדש בקדושה דמאריה. והא אתערו חברייא. אימתי עונתן דכלא לאתקדש בר נש. ת\"ח מאן \nדבעי לאתקדשא ברעותא דמאריה לא לישמש אלא מפלגות ליליא ואילך או בפלגות ליליא דהא \nבההיא שעתא קב\"ה אשתכח בגנתא דעדן וקדושה עלאה אתער. וכדין שעתא היא לאתקדשא. האי \nלשאר בני נשא. תלמידי חכמים דידעין ארחוי דאורייתא בפלגות ליליא שעתא דלהון למיקם \nלמלעי באורייתא לאזדווגא בכ\"י לשבחא לשמא קדישא למלכא קדישא. בליליא דשבתא דרעותא \n"},{"index":12,"he":"דכלא אשתכח זווגא דלהון בההיא שעתא. לאפקא רעותא דקב\"ה וכ\"י כמה דאתמר דכתיב בנים \nאתם ליי' אלקיכם ואלין אקרון קדישין דכתיב קדושים תהיו כי קדוש אני יי'. וכתיב והיה \nכעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגו': \nקדושים תהיו. רבי אבא פתח ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. ת\"ח בכל עמין דעלמא לא \nאתרעי בהו קב\"ה בר בישראל בלחודייהו. ועבד לון עמא יחידאה בעלמא וקרא לון גוי אחד \nכשמיה. ואעטר לון בכמה עטרין וכמה פקודין לאתעטרא בהו. ועל דא תפילין דרישא ותפילין \nדדרועא לאתעטרא בהו בר נש כגוונא דלעילא ולאשתכחא חד שלים בכלא. ובההיא שעתא דאתעטר \nבהו בר נש ואתקדש בהו. אתעביד שלים ואקרי אחד דאחד לא אקרי אלא כד איהו שלים ומאן \nדפגים לא אקרי אחד ועל דא קב\"ה אקרי אחד בשלימו דכלא בשלימו דאבהן בשלימו דכנסת \nישראל. בג\"כ ישראל לתתא אקרון אחד. דכד בר נש אנח תפילין ואתחפי בכסוי דמצוה כדין \nאתעטר בעטרין קדישין כגוונא דלעילא ואקרי אחד. ובגיני כך ליתי אחד וישתדל באחד. \n"},{"index":13,"he":"קב\"ה דאיהו אחד ישתדל באחד. דהא לית מלכא משתדל אלא במאי דאתחזי ליה. ובגיני כך \nכתיב והוא באחד ומי ישיבנו. לא שארי קב\"ה ולא אשתכח אלא באחד. באחד אחד מבעי ליה. \nאלא במאן דאתתקן בקדושה עלאה למהוי חד. כדין הוא שריא באחד ולא באתר אחרא. ואימתי \nאקרי ב\"נ אחד. בשעתא דאשתכח דכר ונוקבא ואתקדש בקדושה (ס\"א בעטרין) עלאה ואתכוון \nלאתקדשא. ות\"ח בזמנא \n \n"},{"index":14,"he":"זוהר חלק ג דף פא/ב\nדאשתכח בר נש בזווגא חד דכר ונוקבא ואתכוון לאתקדשא כדקא יאות. כדין הוא שלים ואקרי \nאחד בלא פגימו. בגיני כך בעי בר נש למהדי לאתתיה בההיא שעתא לזמנא לה ברעותא חדא \nעמיה. ויתכונון תרוייהו כחד לההיא מלה. וכד משתכחי תרוייהו כחד כדין כלא חד בנפשא \nובגופא. בנפשא לאדבקא דא בדא ברעותא חדא. ובגופא כמה דאוליפנא דבר נש דלא נסיב הוא \nכמאן דאתפליג וכד מתחברן דכר ונוקבא כדין אתעבידו חד גופא אשתכח דאינהו חד נפשא וחד \nגופא ואקרי בר נש אחד כדין קב\"ה שארי באחד ואפקיד רוחא דקדושה בההוא אחד. ואלין \nאקרון בנין דקב\"ה כמה דאתמר. ובגיני כך קדושים תהיו כי קדוש אני יי' זכאין אינון \nישראל דלא אוקים מלה דא באתר אחרא אלא ביה ממש דכתיב כי קדוש אני יי' לאתדבקא ביה \nולא באחרא ועלדא קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלקיכם: \nאיש אמו ואביו תיראו וגו' הא תנינן דפרשתא דא כללא דאורייתא מקיש דחילו דאבא ואימא \n"},{"index":15,"he":"לשבתותי. אלא אמר ר' יוסי כלא חד מאן דדחיל מהאי נטיר להאי. איש אמו אקדים אמו \nלאביו בדחילו. מ\"ט כמה דאוקמוה אבל אימא דלית רשו בידהא כל כך כאביו (ס\"א אבל ת\"ח \nאמו דא כ\"י ובגין דבה שריא יראה ואיהי יראת ה' אתקרי) אקדים דחילו חילה. רבי יצחק \nאמר מה כתיב לעילא קדושים תהיו אתי בר נש לאתקדשא באתתיה כחד. ממאן הוא שבחא יתיר \nבההיא קדושה. הוי אימא מנוקבא. בג\"כ איש אמו ואביו תיראו. ר' יהודה אמר איש אמו \nואביו תיראו כהאי גוונא ביום עשות יי' אלקים ארץ ושמים ובאתר אחרא אקדים שמים לארץ \nאלא לאחזאה דתרוייהו כחדא אתעבידו אוף הכא אקדים אמא לאבא ובאתר אחרא אקדים אבא \nלאמא לאחזאה דתרוייהו כחדא אשתדלו ביה. ואת שבתותי תשמרו שקיל דא לדא וכלא כחדא \nאתקלו במתקלא חד. דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם. וכתיב זכור את יום השבת \nלקדשו. אלא חד לאבא וחד לאימא כתיב הכא איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. \n"},{"index":16,"he":"וכתיב התם ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. מה מקדשי \n \nזוהר חלק ג דף פב/א\nכמשמעו, תו מקדשי אלין אינון דמקדשי גרמייהו בההוא שעתא. כגוונא דא וממקדשי תחלו. \nאל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי. מה להלן ממקודשי אף כאן ממקודשי דאינון אבא ואימא: \nאיש אמו ואביו תיראו. ר\"ש אמר כתיב ואתם הדבקים ביי' וגו'. זכאין אינון ישראל \nדמתדבקן ביה בקב\"ה (אינון ולא אומין עכו\"ם) ובגין דאינון מתדבקן ביה בקב\"ה כלא \nאתדבקו כחדא דא בדא. ת\"ח בשעתא דב\"נ מקדש לתתא כגון חברייא דמקדשי גרמייהו משבת \nלשבת בשעתא דזווגא עלאה אשתכח דהא בההיא שעתא רעיא אשתכח וברכתא אזדמנת. כדין \nמתדבקן כלהו כחד. נפשא דשבת וגופא דאזדמן בשבת. ועל דא כתיב איש אמו ואביו תיראו \nדאינון זווגא חד בגופא בההיא שעתא דאתקדשא. ואת שבתותי תשמורו דא שבת עילאה ושבת \nתתאה דאינון מזמני לנפשא בההוא גופא מההוא זווגא עלאה וע\"ד ואת שבתותי תשמורו תרי. \nוכלא אתדבק דא בדא זכאה חולקהון דישראל. ד\"א ואת שבתותי תשמורו לאזהרה לאינון \n"},{"index":17,"he":"דמחכאן לזווגיהו משבת לשבת והא אוקימנא כמה דכתיב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. מאן \nסריסים אלין אינון חברייא דמסרסן גרמייהו כל שאר יומין בגין למלעי באורייתא ואינון \nמחכאן משבת לשבת. הה\"ד אשר ישמרו את שבתותי כד\"א ואביו שמר את הדבר ובגיני כך ואת \nשבתותי תשמורו. איש אמו ואביו תיראו דא גופא. ואת שבתותי תשמורו דא נפשא וכלא אתדבק \nדא בדא זכאה חולקהון דישראל: \n \n"},{"index":18,"he":"זוהר חלק ג דף פג/ב\nאל תפנו אל האלילים ואלקי מסכה לא תעשו לכם. ר' חייא פתח אל תפן אל קשי העם הזה \nוגו'. אל תפן. וכי מאן הוא דיימא למלכא אל תפן. והא כתיב כי עיניו על דרכי איש. \nוכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי' והא בכלא אשגח קב\"ה וכל עובדין \nמסתכל ועייל בדינא על כלהו אם טב ואם ביש כד\"א האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב \nואם רע. ומשה אמר אל תפן. אלא כמה בעי בר נש לאסתמרא מחובוי בגין דלא יחטי קמי מלכא \nקדישא. ת\"ח בר נש דעביד מצוה ההיא מצוה סלקא וקיימא קמי קב\"ה ואמרה אנא מפלנייא \nדעבד לי וקב\"ה מני לה קמיה לאשגחא בה כל יומא לאוטבא ליה בגינה. עבר על פתגמי \nאורייתא ההיא עבירה סלקא קמיה ואמרה אנא מפלנייא דעבד לי וקודשא בריך הוא מני לה \nוקיימא תמן לאשגחא בה לשצאה ליה. הה\"ד וירא יי' וינאץ מכעס בניו ובנותיו מהו וירא \nההוא דקיימא קמיה. תב בתשובה מה כתיב גם יי' העביר חטאתך לא תמות דאעבר ההוא חובא \n"},{"index":19,"he":"מקמיה בגין דלא יסתכל ביה. לאוטבא ליה. ועל דא אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל \nחטאתו. אמר רבי יוסי וכן מהכא משמע דכתיב נכתם עונך לפני. רבי יוסי זעירא עאל קמיה \nדרבי שמעון יומא חד אשגחיה דהוה יתיב וקארי כתיב ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא \nנתנה לי מן העץ ואוכל משמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו ובגופא חדא דכתיב אשר נתת עמדי \nולא כתיב אשר נתת לי. אמר ליה אי הכי והכתיב אני האשה הנצבת עמכה בזה. ולא כתיב \nהנצבת לפניך אמר ליה אי כתיב הנתנת עמך הוה אמינא הכי כדכתיב אשר נתת עמדי אבל \nהנצבת כתיב. אמר ליה והא כתיב ויאמר יי' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר \nכנגדו. אעשה לו השתא. אמר ליה הכי הוא ודאי דאדם לבדו הוה דלא הוה סמך בנוקביה בגין \nדהות בסטרוי כמה דאוקימנא. ומה דאמר אעשה לו עזר. הכי הוא דלא כתיב אברא לו עזר \nבגין דכתיב זכר ונקבה בראם אבל אעשה כתיב. ומהו אעשה אתקן משמע. דקב\"ה נטיל לה \n"},{"index":20,"he":"מסטרוי ותקין לה בתקונא ואייתי לה קמיה. וכדין אשתמש אדם באנתתיה והוה ליה סמך. \nותנינן שפירו דאדם קדתיר' דקיטרא עלאה מזיהרא דנהרא. שפירו דחוה דלא הוו יכלין כל \nבריין לאסתכלא בה. ואפילו אדם לא הוה אסתכל בה עד ההיא זמנא דחאבו ואעדיאת (ס\"א \n"}]}
