{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-36","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":36,"title":"קטע 36","hebrewTitle":"קטע 36","segments":[{"index":1,"he":"מאן צדקה אתר דכל אנפין נהירין אחידן ביה והוא אחיד בכלהו וביה אשתכחו. ולנו בושת \nהפנים אתר דכל אנפין נהירין אתרחקן מניה. צדקה אמת קשוט ונהורא דכלא ונהורא דאנפין \nחידו כלא. בשת כסיפא רחיקו דקשוט מאן דאכסיף. בגין דאמת דאיהו צדקה אתרחק מניה. \nרחיקו דאנפין נהירין. ת\"ח כהנא עלאה בעי לאתחזאה בשפירו דאנפין בנהירו דאנפין בחידו \nיתיר מכלא. ולא בעי לאתחזאה ביה עציבו ורוגזא אלא כלא כגוונא דלעילא. זכאה חולקיה \nדעליה כתיב אני חלקך ונחלתך. וכתיב יי' הוא נחלתו. וע\"ד בעי לאתחזאה שלים בכלא \nבגרמיה בלבושיה דלא יפגים גרמיה כלל כמה דאתמר. האי איהו בתר נישואין וכו' עד לארעא \nדישראל. זהו קצת מאמר מרעיא מהימנא מצאתי בהעתק ונדפס באורך בפ' כי תצא כי שם ביתו \nמאמר מתחיל וענשו אותו. והוא אשה בבתוליה יקח. ר\"ש פתח והנה הוא שם עלילות דברים \nוגו'. וכתיב וענשו אותו מאה כסף וגו' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וכי בתולת \n"},{"index":2,"he":"ישראל היא בתולת אביה או בתולת בעלה היא. מהו \n \nזוהר חלק ג דף צ/א\nבתולת ישראל הכא. הה\"ד שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. אוף הכא כהנא דקאים כגוונא \nדלעילא כתיב והוא אשה בבתוליה יקח הכי נמי בבתוליה דלא תפוק מבבא דחצרה מזמנא לבר \nוהוא אתמר. רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוו עמיה רבי יהודה ור' יוסי ור' חזקיה. פתח \nר\"ש ואמר טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. טרף נתן ליראיו אלין אינון זכאין אינון \nדחלי דקב\"ה דכל מאן דדחיל ליה אתקרי מאינשי דביתא דמלכא ועליה כתיב אשר איש ירא את \nה'. מהו טרף נתן ליראיו אלא כמה דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. מהכא אוליפנא \nדכל בר נש דלעי באורייתא בליליא וקם בפלגות ליליא בשעתא דכנסת ישראל אתערת לאתקנא \nביתא למלכא האי אשתתף בהדה והאי אקרי מבי מלכא ויהבין ליה כל יומא מאינון תיקוני \nביתא הה\"ד ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. מאן ביתה כל אינון דמשתתפי בהדה בליליא \n"},{"index":3,"he":"אקרון ביתה בני ביתה. ובג\"כ טרף נתן ליראיו מהו טרף טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא \nעלאה דכתיב ממרחק תביא לחמה. ומאן זכי להאי טרף סופיה דקרא אוכח דכתיב יזכור לעולם \nבריתו מאן דאסתכל (ס\"א דאשתדל) באורייתא לאשתתפא בהדה בליליא. ולא עוד אלא דצדיק חד \nעלאה אית ליה לקב\"ה והוא אשתתף בהדיה וירתין תרווייהו לכנישתא דישראל דכתיב צדיקים \nלעולם יירשו ארץ. תו פתח ואמר ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יי' מקדשו. ת\"ח כל מאן \nדאפיק זרע לבטלה לא זכי למחמי אפי שכינתא ואקרי רע דכתיב כי לא קל חפץ רשע אתה לא \nיגורך רע האי מאן דאפיק ליה בידיה או אנתו אחרא דלא כשרא ואי תימא דאפיק ליה באנתו \nדלא מתעברא הכי נמי. לא אלא כמה דאמרן ועל דא יבעי ב\"נ מקב\"ה דיזמין ליה מאנא דכשרא \nדלא יפגים זרעיה. מאן דאפיק זרעא במאנא דלא כשרא פגים ליה לזרעיה ווי למאן דפגים \nזרעיה. ומה בשאר בני נשא כך בכהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בקדושה עלאה עאכ\"ו. \n"},{"index":4,"he":"בעמיו מהו בעמיו דהא כתיב לעילא אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח וכתיב ולא \nיחלל זרעו בעמיו. בהם מבעי ליה מהו בעמיו אלא מלה דא קלנא בעמיו פגימו בעמיו ועל דא \nכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה מעמיו ודאי כלא כגוונא דלעילא כי אני יי' מקדשו מהו \nמקדשו אלא אנא הוא ההוא דאיהו מקדש ליה בכל יומא ובג\"כ לא יפגים זרעיה ולא ישתכח \nביה פגימו. (ס\"א ובגין דא) דהא אני יי' מקדשו דאנא בעינא לקדשא ליה וישתכח קדישא \nבכלא. דקדישא ישתמש על ידא דקדישא. ת\"ח קב\"ה \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ג דף צ/ב\nישתמש ע\"י דכהנא וישתכח קדישא כד אתי לשמשא ובגין דקב\"ה ישתמש על ידא דכהנא דאיהו \nקדישא כהנא ישתמש ע\"י דרכיא דאתקדש בדכיותיה ומאי איהו ליואי בר נש (ס\"א כהנא) אחרא \nישתמש ע\"י דקדישא אחרא בגין דישתכחון כלא בקדושה לשמשא לקב\"ה זכאין אינון ישראל \nבעלמא דין ובעלמא דאתי דעלייהו כתיב ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. כמה פרישן \nישראל מכלא בקדושה לשמשא לקב\"ה הה\"ד והתקדשתם והייתם קדושים כי אני יי' וגו'. תו \nפתח ואמר ליי' הישועה על עמך ברכתך סלה ליי' הישועה הכי תנינן זכאין אינון ישראל \nדבכל אתר דאתגלו שכינתא אתגלייא בהדייהו. כד יפקון ישראל מגלותא פורקנא למאן. \nלישראל או לקב\"ה אלא הא אוקמוה בכמה קראי והכא ליי' הישועה ודאי אימתי על עמך ברכתך \nסלה. בשעתא דקב\"ה ישגח בברכאן עלייהו דישראל לאפקא לון מן גלותא ולאוטבא להו כדין \nליי' הישועה ודאי. ועל דא תנינן דקב\"ה ייתוב עמהון דישראל מן גלותא הה\"ד ושב יי' \n"},{"index":6,"he":"אלקיך את שבותך ורחמך: \nאיש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. ר' יצחק אמר בגין דאיהו פגים ומאן דאיהו פגים \nלא אתחזו לשמשא בקודשא והוא אוקמוה דב\"נ דאשתכח פגים לית ביה מהימנותא וההוא פגימו \nאסהיד עליה כ\"ש כהנא דבעייא לאשתכחא שלים מאריה דמהימנותא יתיר מכלא והא אוקמוה. ר' \nאלעזר הוה יתיב בקסטרא דבי חמוי והוא הוה אמר זילגא דבקסטירא בעינא שכיח. אדהכי \nאעבר חד ב\"נ פגים מעיניה חד אמר חמוי נשאל להאי. אמר פגים הוא ולאו מהימנא. אמר \nנשאל בהדיה אתו שאילו ליה א\"ל טופקא מאן הוא בעלמא. אמר עתירא אבל דישליף בהדיה אנא \nמכלהו. (ס\"א עתירא אבל דישליף ווי על דא בהדיה אנא מכלהו) א\"ר אלעזר במלוי אשתמע \nדלאו מהימנותא גביה ולאו בר מהימנא הוא. ת\"ח קב\"ה אמר כל איש אשר בו מום לא יקרב \nדהא קדוש' דלעילא לא שריא באתר פגים פתח ואמר לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה. \nלתורה ולתעודה מאן הוא תורה ומאן הוא תעודה אלא תורה דא תורה שבכתב. תעודה דא תורה \n"},{"index":7,"he":"שבע\"פ תורה שבע\"פ לא שריא באתר פגים. דהא מתורה שבכתב אתבני. כתיב צור תעודה חתום \nתורה בלמודי צור תעודה דא תורה שבע\"פ בגין דתמן אתצר צרורא דחיי ובתעודה אתקשר קשרא \nדחיי (נ\"א קשרא דמהימנותא) דלעילא למהוי כלא חד. ומתמן לתתא אתפרשן אורחים ושבילים \nומתמן מתפרשין אורחין בעלמין כלהו הה\"ד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים חתום חתמה תורה \nחתימה דאורייתא דאיהי תורה שבכתב. באן אתר. בלמודי אלין נביאי כד\"א ויקם את העמוד \nהימני ויקרא שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בועז ומתמן אתפרשן אורחין \nלנביאי מהימני וקיימי אלין בקיומא לגופא לשית טהירין הה\"ד שוקיו עמודי שש. וכלא לא \nקיימא אלא בשלימו ולא שרייא קדוש' דכלא אלא בשלימו כד מתחבראן דא בדא כלא הוא שלים \nכלא הוא חד לא אתפגי' אתר. וע\"ד אקרי כ\"י שלם כד\"א ומלכי צדק מלך שלם ויהי בשלם \nסכו. ובג\"כ לא שרייא כלא אלא באתר שלים ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב כגוונא דא \n"},{"index":8,"he":"קרבנא דביה מומא לא יתקריב מאי טעמא דכתיב כי לא לרצון יהיה לכם. ואי תימא הא קודשא \nבריך הוא לא שארי אלא באתר תבירא במאנא תבירא דכתיב ואת דכא ושפל רוח. האי אתר שלים \nיתיר הוא מכלא (דכתיב ואת דכא ושפל רוח) בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא \nגאותא עלאה ודא הוא שלים. אבל לא כתיב ואת \n \n"},{"index":9,"he":"זוהר חלק ג דף צא/א\nעור ושבור וחרום ושרוע. אלא ואת דכא ושפל רוח. מאן דמאיך גרמיה קב\"ה זקיף ליה. \nובגיני כך כהנא דקאים לתתא כגוונא דלעילא בעי למהוי שלים יתיר מכלא ולא יתחזי פגים \nועל דא אזהר להו לכהני דכתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום. תו פתח ואמר וכי \nתגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פכח וחולה אין רע וכי קב\"ה אמר אין רע אי הכי \nטוב הוא. אלא סיפיה דקרא אוכח דישראל באינון יומין הוו ממנן כהני מארי דמומין על \nגבי מדבחא ולשמשא על מקדשא ואמרי מאי אכפת ליה לקב\"ה דא או אחרא ואינון הוו דאמרי \nאין רע. וקב\"ה אתיב להון ההוא מלה דהוו אמרי. אמר. ישראל אתון אמרי כד מקרבי מארי \nדמומין על פולחני אין רע מאי אכפת ליה לקב\"ה. סופיה דקרא מה כתיב הקריבהו נא לפחתך \nהירצך או הישא פניך. בר נש מנייכו אי בעיתו לשלומי למלכא ולקרבא קמיה דורונא אתון \nמשדרין ליה בפגימא או לאו. הירצך או הישא פניך בההוא דורונא כ\"ש וכ\"ש דאתון מקרבין \n"},{"index":10,"he":"קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא הא דורונא דילכון לכלבא אתמסר דודאי בר נש דאיהו פגים \nפגים הוא מכלא פגים הוא מהימנותא ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב אמר רבי יוסי \nזמין קב\"ה לאשלמא להו לישראל ולאשתכחא שלימין בכלא דכלא דלא יהא בהון מארי דמומין \nכלל בגין דיהון תקונא דעלמא כאלין מאני ולבושא דבר נש דאינון תקונא דגופא הה\"ד \nויתיצבו כמו לבוש (ס\"א ד\"א) ת\"ח כד יתערון מעפרא כמה דעאלו הכי יקומון. חגרין או \nסומין עאלו חגרין וסומין יקומון בההוא לבושא דלא יימרון דאחרא הוא דאתער. ולבתר \nקב\"ה ייסי לון וישתכחון שלימין קמיה וכדין יהא עלמא שלים בכלא כדין ביום ההוא יהיה \nיי' אחד ושמו אחד: \nשור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו וגו'. רבי יוסי פתח צדקתך כהררי \nקל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע יי'. האי קרא אית לאסתכלא ביה. אבל תא חזי צדק \nכתרא קדישא עלאה. כהררי קל כאינון טורין עלאין קדישין דאקרון טורי דאפרסמונא דכיא. \n"},{"index":11,"he":"ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעילא כל דינהא בשיקולא חדא לכלא דלית בההוא דינא \nרחמי. משפטיך תהום רבה משפט דאיהו רחמי נחית לתתא לההוא דרגא לתקנא עלמין וחייס על \nכלא ועביד דינא ברחמי לבסמא עלמא ובגין דאיהו רחמי אדם ובהמה תושיע יי' לכלא \nבשיקולא חדא אדם ובהמה הא אוקמוה מאן דהוא אדם ושוי לגרמיה כבהמה אדם ובהמה דין אדם \nודין בהמה חד הוא. אדם. ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר. בהמה והיה שבעת ימים תחת \nאמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליי' בגין דיעבר עלייהו שבת חד ודא אוקמוה: \nרבי חייא פתח יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו. ת\"ח זכאין \nאינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי דקב\"ה אתרעי בהו ואינון מתדבקין ביה ואקרון \nקדישין עם קדוש. וכן עד דסליק לון לדרגא עלאה דאקרי קדש דכתיב קדש ישראל ליי' ראשית \nתבואתה כמה דאוקימנא דהא ישראל מתמניא יומין מתדבקין ביה בשמיה ורשימין בשמיה \n"},{"index":12,"he":"ואינון דיליה כד\"א ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ ועממין לא מתדבקין ביה ולא אזלין \nבנימוסיה ורשימא קדישא אעדיאו מנייהו עד \n \nזוהר חלק ג דף צא/ב\nדאינון מתדבקן בסטרא אחרא דלאו קדישא. ות\" בשעתא דבעא קב\"ה למיהב אורייתא לישראל \nזמין בה לבני עשו אמר לון בעאן אתון לקבלא אורייתא. בההיא שעתא אתרגיזת ארעא קדישא \nובעיא לאעלא לנוקבא דתהומא רבה. אמרה קמיה מארי דעלמא פסטירא דחדווה (ס\"א דעלמא) \nתרי אלפי שנין עד לא אתברי עלמא קלטינא קמי (נ\"א קליטנא) גו נ\"א אזדמן קמי) ערלין \nדלא רשימין בקיומך. אמר לה קב\"ה כורסייא כורסייא ייבדון אלף אומין כוותייהו וקיימא \nדאורייתא לא יזדמן קמייהו. הה\"ד יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה ודאי \nבגין דאורייתא לא אתיהיבת (בגין דאיהי קיימא קדישא) אלא למאן דאית ביה קיימא קדישא \nומאן דאליף אורייתא למאן דלא אתגזר משקר בתרי קיימי משקר בקיימא דאורייתא ומשקר \nבקיימא דצדיק וכנסת ישראל. דאורייתא להאי אתר אתיהיבת ולא לאחרא. רבי אבא אמר משקר \n"},{"index":13,"he":"בתלת דוכתי עלאי משקר בתורה משקר בנביאים משקר בכתובים. משקר בתורה דכתיב וזאת \nהתורה וגו'. משקר בנביאים דכתיב וכל בניך למודי יי' אינון למודי יי' ולא אחרא וכתיב \nחתום תורה בלמודי אינון ולא אחרא. משקר בכתובים דכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם \nבישראל. וכתיב אך צדיקים יודו לשמך מאן צדיקים דא צדיק וכ\"י דמאן דלא אתגזר ולא עאל \nבקיומא דלהון לא יודון לשמיה קדישא דהיא אורייתא. א\"ר חייא כיון דאתגלי קב\"ה על \nטורא דסיני למיהב אורייתא לישראל שכיכת ארעא ותבת בנייחא הה\"ד ארץ יראה ושקטה. ת\"ח \nבר נש דאתיליד לא אתמנא עליה חילא דלעילא עד דאתגזר כיון דאתגזר אתער עליה (רוחא) \nאתערותא דרוחא דלעילא. זכי לאתעסקא באורייתא אתער עליה ואתערותא יתיר. זכי ועביד \nפקודי אורייתא. אתער עליה אתערותא יתיר. זכי ואתנסיב זכי ואוליד בנין ואוליף לון \nארחוי דמלכא קדישא הא כדין הוא אדם שלים. שלים בכלא. אבל בהמה דאתילידת בההיא שעתא \n"},{"index":14,"he":"דאתילידת ההוא חילא דאית לה בסופא אית לה בההיא שעתא דאתילידת ואתמנא עליה. ובגין \nכך כתיב שור או כבש או עז כי יולד. עגל או טלה או שעיר או גדי לא אתמר אלא שור או \nכשב או עז ההוא דאית ליה לסופא אית ליה בשעתא דאתיליד. והיה שבעת ימים תחת אמו בגין \nלאתישבא ביה ההוא חילא ואתקיים ביה. ובמה יתקיים ביה כד ישרי עליה שבת חד ואי לא לא \nיתקיים (ועוד דאתייבש מזוהמא דאמיה) ולבתר דיתקיים ביה ההוא חילא כתיב ירצה לקרבן \nאשה ליי' בקיומא דשבת חד דאעבר עליה. ובר נש. בקיומא דשבת חד אתקיים ביה אתערותא \nדהאי עלמא וחילא דיליה. בתר דאתגזר אתער עליה אתערותא דרוחא עלאה וכ\"י אעבר עליה \nוחמאת ליה ברשימא קדישא ואתערת עליה ושרייא עליה רוחא דההוא עלמא קדישא כד\"א ואעבור \nעליך ואראך מתבוסת בדמיך וגו'. בדמיך בתרי. ואי תימא התם כד נפקי ישראל ממצרים \nדשכיח בינייהו דם פסח ודם מילה כדין כתיב בדמיך חיי הכא מאי בדמיך. אלא תרין חד \n"},{"index":15,"he":"דמילה וחד דפריעה. חד דגזירו דכנסת ישראל וחד דפריעה בצדיק יסוד עולם ואלין תרין \nדמין דבר נש קאים בגינייהו בקיומא דעלמא דאתי הה\"ד בדמיך חיי. רבי שמעון אמר סוד \nיי' ליראיו ובריתו להודיעם. סוד יי' ליראיו דא כנסת ישראל. ובריתו להודיעם דא צדיק \nיסוד עולם \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ג דף צב/א\nבקשורא חדא. יו\"ד תלת אתוון שלימותא דכלא. ראשיתא דכלא י' עלאה דכלא. וא\"ו אמצעיתא \nשלימותא דכל סטרין מעבר לכל רוחין ביה תלייא מהימנותא. דל\"ת גנתא צרורא דחיי. את דא \nזעירא שלימא דכלא. את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק. נפיק כמלכא עם חילוי. תב (נ\"א \nיתיב) לבתר י' בלחודוי ביה אסתים מלה ביה נפיק סגיר ופתח. (נ\"א נגיד ונפיק ופתח) \nה\"א (נ\"א דא) שלימותא דכלא לעילא ותתא והא אתמר הא. ה' הא ידיעא. א הוא יו\"ד שלימו \nדתלת אתוון דאינון ברישא דסתימין (ס\"א ביו\"ד והא אוקמוה) ביה ו' ע\"ג א' (ס\"א דא' \nהא) והא אוקמוה וכלא חד מלה הוא שלימו דשמא קדישא הוא שלימו דעילא בגין כך לזמנין \nה\"א נטיל א' בזמנא דהיא מתעטרא בעטרוי. ת\"ח כל את ואת דשמא קדישא אתחזי ביה שלימו \nדכלא שמא. יו\"ד הא אתמר שלימו דכלא. ה' שלימו דכלא ואע\"ג דלאו איהו באלף ה\"א \nבלחודוי הא אתמר בדיוקנא (ס\"א דא הא הוא כו') ה\"י (ס\"א איהו) הוא שלימותא דכלא. ו' \n"},{"index":17,"he":"בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא דכלא וא\"ו ה\"א הוא שלימו יתיר לאעטרא לכלא \nהא דכלא חד והא אתערו ביה חברייא. ת\"ח והיה שבעת ימים וגו'. יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א (נ\"א \nוא\"ו ה\"א יו\"ד ה\"א) אתגליפו אתוון (והיה) ו' ה' הא שבעת יומין אתכלילו בחד י' ה' \nשבעת יומין י' חד כללא דכלא ה\"א תלת היא ותרין בנין וברא חד תרין אבהן ביה כלילן הא \nשיתא. ברתא נוקבא חד הא שבעה אשתמע דה' עלאה כללא דשיתא י\"ה הא שבעה היינו דכתיב \nשבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. והיה שבעת ימים תחת אמו. תחת אמו אתעטרו שבעת \nימים דכתיב לך יי' הגדולה והגבורה וגו' וע\"ד שבעת ימים לתתא ליקרא דאמא עלאה. תחת \nאמו לתתא. דכתיב עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה עקרא דכל ביתא ילדה שבעה אלין \nשבעת יומין דחג הסכות. ורבת בנים אמללה אלין קרבנין דחג דנחתין בכל יומא מן מנינא. \nות\"ח אלין סלקין לעילא לעילא ואלין נחתין לתתא לתתא כד\"א אם תגביה כנשר ואם בין \n"},{"index":18,"he":"ככבים שים קנך משם אורידך נאם יי' וישראל סלקין מתתא לעילא דכתיב והיה זרעך כעפר \nהארץ וכתיב והרביתי את זרעך ככוכבי השמים. ולבתר סלקין על כלא ומתדבקן באתר עלאה על \nכלא הה\"ד ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו': \nושור או שה אותו ואת בנו. אמר ר' יוסי כתרגומו לה ולברה דעקרא דאמא למנדע ברה ואזיל \nבתרה ולא אזיל בתר אבוה ואנן לא ידעינן מאן הוא. לא תשחטו ביום אחד. א\"ר יהודה מ\"ט \nאי תימא משום עגמת נפש דבעירא ניכוס להאי בביתא חד ולהאי בביתא אחרא או להאי השתא \nולהאי לבתר. א\"ל אית מאן דשרי ולאו הכי אלא ביום אחד ממש. ת\"ח תנינן יפה תענית \nלחלום כאש לנעורת ועקרא דתעניתא בההוא יומא ממש ולא ביומא אחרא. מאי טעמא. בגין \nדלית לך יום לתתא דלא שלטא ביה יומא אחרא עלאה וכד איהו שארי בתעניתא דחלמא אוליפנא \nדההוא יומא לא אתעדי עד דאתבטל ההוא גזרה ואי דחי ליה ליומא אחרא הא שולטנא דיומא \nאחרא הוא ולא עאל יומא ביומא אחרא דחבריה. כהאי גוונא לית לך יום דלא אתמנא עליה \n"},{"index":19,"he":"יומא עלאה לעילא. ובעי בר נש לאסתמרא דלא יעביד פגימו בההוא יומא ולא יתפגים קמי \nשאר יומין אחרנין. ותנינן בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. אי בר נש עביד עובדא \nלתתא כדקא \n \nזוהר חלק ג דף צב/ב\nיאות הכי אתער חילא כדקא יאות לעילא. עביד בר נש חסד בעלמא אתער חסד לעילא ושארי \nבההוא יומא ואתעטר ביה בגיניה ואי אתדבר בר נש לרחמי לתתא אתער רחמי על ההוא יומא \nואתעטר ברחמי בגיניה. וכדין ההוא יומא קאים עליה למהוי אפוטרופא בגיניה בשעתא \nדאצטריך ליה. כגוונא דדא בהפוכא דא (ועל כלא) אי עביד בר נש עובדא דאכזרי הכי אתער \nבההוא יומא ופגים ליה ולבתר קאים עליה לאכזרי לשיצאה ליה מעלמא. בההיא מדה דבר נש \nמודד בה מודדין ליה תנן דישראל אכזריות אתמנע מנייהו מכל שאר עמין ולא יתחזון מניה \nעובדא בעלמא דהא כמה מארי דעיינין קיימין עליה דבר נש בההוא עובדא. זכאה מאן דאחזי \n"}]}
