{"id":"kabala-e45d9e74d82e-1-46","bookId":"kabala-e45d9e74d82e","part":1,"torah":46,"title":"קטע 46","hebrewTitle":"קטע 46","segments":[{"index":1,"he":"כולהו תיקונא דגופא וכד אתת אקדימת שכינתא ובני נשא לא אתייאן כחדא בדקא יאות קב\"ה \nקארי מדוע באתי ואין איש מאי ואין איש דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא דכד גופא \nלא אשתלים אין איש ובג\"כ ואין איש דייקא ות\"ח בשעתא דגופא אשתלים לתתא קדושה עלאה \nאתיא ועאל בהאי גופא ואתעביד תאה כגוונא דלעילא ממש כדין כלא בעין דלא יפתחון פומא \nבמילי דעלמא בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה זכאה חולקהון: \nאיש כי יפליא וגו'. מאי כי יפליא דאפרש משאר בני עלמא אתקדשא כגוונא דלעילא \nולאשתכחא שלים. בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה מדכין ליה בר נש דבעי לאתקדשא מקדשין ליה \nופרסי עליה קדושה דלעילא קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. (חסר) ר' אבא פתח לדוד \nברכי נפשי את יי' וכל קרבי את שם קדשו. כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא \nדמאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו' שובו בנים \n"},{"index":2,"he":"שובבים ארפא משובותיכם ולית מאן דירכין אודניה אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן \nדישגח. תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי \nדרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם \nשאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא הא אשתזיב מן דינא הה\"ד אם יש עליו מלאך מליץ \nאחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'. מאן \n \n"},{"index":3,"he":"זוהר חלק ג דף קכו/ב\nהוא סניגורא אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב\"נ בשעתא דאצטריך ליה ואי לא ישתכח \nעליה סניגורא הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא \nדמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל \nמה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ\"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה\"ד כי הנה יוצר \nהרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'. והוא אודי עלייהו מאי טעמא בגין דההוא \nעובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה וקיימין לאסהדא עליה וכלהו נחתין \nואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. ת\"ח כל \nאינון מלין דעביד ב\"נ בהאי עלמא כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה ולא אתאבידו מיניה \nובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה ותלת כרוזי מכרזי. חד קמיה וחד \nמימיניה וחד משמאליה ואמרי דא פלנייא דמריד במאריה. מדיד לעילא מריד לתתא מריד \n"},{"index":4,"he":"באורייתא מריד בפיקודוי. חמו עובדוי חמו מלוי טב ליה דלא אברי. עד דמטי לגבי קברא \nכלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי \nאקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון \nדב\"נ אתטמר בבי קברי דומ\"ה קדים (ס\"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן \nעל דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא \nווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה \nסניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב\"נ \nעינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי \nעיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכיה וא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא \nבשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב עושה מלאכיו רוחות \n"},{"index":5,"he":"וגו'. היך יכיל לאתחזאה בארעא. אלא מלה דא הא אוקמוה דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש \nבגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא \nולאתחזאה. כ\"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא \nאוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא \nדכל גופא ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה \nלמהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא \nדתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב\"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא \nיכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא \nמסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב\"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין \nרוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל \n"},{"index":6,"he":"שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על \nההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא \nלמיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה \nדמאן דאתדבק בה ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר \nבר נש כד נפק מהאי עלמא. הד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. וחד דינא \nכד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. וחד דינא כד עייל לקברא \n \n"},{"index":7,"he":"זוהר חלק ג דף קכז/א\nוחד דינא דקברא. וחד דינא דתולעתא. וחד דינא דגיהנם. וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט \nבעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי \nבר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי \nוייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי \nעלמא אקדים ואמר ברכי נפשי את יי' עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא. וכל \nקרבי את שם קדשו אתון שייפי דמשתתפי ברוחא השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא \nקדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו. ת\"ח איש כי יפליא \nלנדור נדר נזיר דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה: \nמיין ושכר יזיר חומץ מיין וגו'. הכא אית לאסתכלא כיון דאסיר ליה חמרא ענבים למה דהא \nבכהני כתיב יין ושכר אל תשת וגו' יכול ענבים נמי. לא. בענבים שרי. הכא לנזיר מ\"ט \n"},{"index":8,"he":"אסר ליה ענבים. אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא לאתפרשא מן דינא בכלא. והא ידיעא \nההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה ענבים הוו ודא הוא רזא דמלה דהא יין ושכר וענבים \nבסטרא חד אתאחדו. יין לעילא ואוקמוה. שכר לשמאלא דהא שכר יין נפקא. ענבים דכניש \nכלהו לגבייהו ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בג\"כ כלא בחד סטרא אתאחד. ואי תימא \nדהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה (ס\"א כלום) לאו הכי אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר \nשמאלא כלום. ת\"ח דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא. כתיב גדל פרע שער \nראשו בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה ויפרש מיין ושכר וענבים בגין דכלהו סטר שמאלא \nולא תליין שערא. יין אימא עלאה. שכר סטרא דאחידו ביה ליואי ונפקי מיין עלאה ולא תלי \nשערא. ובג\"כ כד סליקו ליואי לההוא אתר בעיי לאעברא כל שערא דלהון כד\"א והעבירו תער \nעל כל בשרם. ענבים אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה ועל דא אתפרש מכל מטר שמאלא דלא \n"},{"index":9,"he":"לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא \nשערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה. בכ\"כ הוא תלי שערא דרישא \nודיקנא ורזא דמלה נזיר אלקים אקרי ולא נזיר יי' פריש מדינא כלא. ת\"ח על דא כתיב \nוכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'. על נפשו לא כתיב אלא על הנפש סתם ומאי איהו דא \nענבים דאקרי נפש וע\"ד כתיב חטא בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא וגרע מניה אתר דינא. \nחטא. מאי חטא אלא גרע דינא של הנפש. אי הכי אמאי וכפר עליו בגין דהשתא קא אתיא \nלאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה בגין דאיהו שדי \nלון לבר בקדמיתא כיון דהשתא אתי לגבייהו בעי לאתחברא תקונא דכפרה ויקבלון ליה ודא \nהוא רזא דמלה (ודאי בכלא). ואי תימא שמשון נזיר אלקים הוה אמאי אתענש. אלא שפיר הוא \nמלה דבעל בת אל נכר והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש אערב \n"},{"index":10,"he":"ההיא קדושה בבת אל נכר ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה ובג\"כ אתענש. ואית מאן דאמר \nדלית ליה חולקא בההוא עלמא. מ\"ט בגין דאמר תמות נפשי עם פלשתים ומסר חולקיה בחולקא \nדפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. כך \n \nזוהר חלק ג דף קכז/ב\nהוו מכרזי על נזירא לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. והא אוקמוה חברייא. \nליואי מה כתיב בהו וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם. \nכיון דעברי שערא ועבדי כולי האי כדין אקרי ליואי טהור ולא קדוש. אבל האי נזיר בגין \nדאתפרש מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור בגין כך כתיב כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר \nליי' קדוש יהיה וגו'. גדל פרע שער ראשו משום הא דכתיב ושער ראשה כעמד נקא דבהאי דמי \nלגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב קוצותיו \nתלתלים. תאני ר' שמעון אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה (ס\"א \n"},{"index":11,"he":"בהני שערי ובהני מלין) כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה. עד כאן \nרזי דאורייתא מכאן ולהלאה כתרי (נ\"א סתרי) תורה סחרה ואתננה קדש ליי': \nאמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה \nהשומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר\"ש ב\"י בזה הספר הקדוש כגון \nמצחא דגולגלתא. שערי דרישא. חללי דמוחא. חוטמא דעתיקא. אודנין. ידין. ורגלין. \nוזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם יי' ית' ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא \nקדישא זוטא כי באלוה שני מקומות רבו התארים הללו. הלא המה מורים מדות וספירות \nועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכנו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים \nסתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס כי אין דמיון בינו ית' ובינינו \nבשום צד מהצדדים וכ\"ש מצד העצם והתבנית. יי' יצילנו משגיאות אכי\"ר: \nהאדרא רבא קדישא תניא אמר ר\"ש לחברייא עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב עת \n"},{"index":12,"he":"לעשות ליי' הפרו תורתך. יומין זעירין ומארי דחובא דחיק כרוזא קארי כל יומא. ומחצדי \nחקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי (נ\"א בשורי) כרמא. לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר \nאלזין כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון \nאזדרזו בתקוניכון. בעיטא בחכמתא. בסוכלתנו. בדעתא. בחיזו. בידין. ברגלין. (נ\"א \nבחילא דידין ורגלין) אמלכו עליכון למאן (ס\"א למלכא) דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין \nדקשוט מלין דקדישי עליונין צייתי להו. וחדאן למשמע להו ולמנדע להו. יתיב ר\"ש ובכה \nואמר ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא. חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר' אבא וא\"ל אי \nניחא קמיה דמר לגלאה הא כתיב סוד יי' ליראיו והא חברייא אלין דחלין דקב\"ה אינון \nוכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון נפקו. תאנא אתמנו חברייא קמיה דר\"ש \nואשתכחו רבי אלעזר בריה. ור' אבא. ור' יהודה. ורבי יוסי בר יעקב. ור' יצחק. ור' \n"},{"index":13,"he":"חזקיה בר רב. ור' חייא. ור' יוסי. ור' ייסא. ידין יהבו לר\"ש ואצבען זקפו לעילא \nועאלו כחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר\"ש וצלי צלותיה. יתיב בגווייהו ואמר כל חד ישוי \nידוי בתוקפוי. שוו ידייהו ונסיב לון. פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה \nידי חרש \n \nזוהר חלק ג דף קכח/א\nושם בסתר וענו (ס\"א כל העם) כלם ואמרו אמן. פתח ר\"ש ואמר עת לעשות ליי' אמאי עת \nלעשות ליי' משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא \nיתעביד בתקונוי (ס\"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב אשריך ישראל מי כמוך. וכתיב \nמי כמוך באלים יי'. קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר אנן \nכללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. \nקלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר\"ש ואמר יי' שמעתי שמעך יראתי (אמר) התם יאות הוה \nלמהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב ואהבת את יי' אלקיך וכתיב (שם) מאהבת \n"},{"index":14,"he":"יי' אתכם וכתיב אהבתי אתכם וגו'. ר\"ש פתח ואמר הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה \nדבר. הולך רכיל האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך) איש רכיל מבעי ליה למימר \nמאן הולך. אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה \nכחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מ\"ט. משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה \nרוחא דקיומא ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר. ונאמן רוח קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד \nבמקום נאמן) ברוחא (נ\"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב אל תן את פיך לחטיא את בשרך. ולית \nעלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא. במלין רזין דרזייא עתיק יומין \nדלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין. עאכ\"ו. אר\"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס\"א דיציתן). \nלארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין כד פתח ר\"ש ברזי דרזין \nאזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב: \nואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'. זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון \n"},{"index":15,"he":"רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא \nסהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא \nדנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי הדא הוא דכתיב וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד \nנכון היום. מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב כל \nארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו' דכלא. צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה \nדא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש \nבדעתייהו בהאי: \nתאנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא \nוסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין \nותקונוי לא אתקיימו הה\"ד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל. \nמלכא קדמאה. לבני ישראל קדמאה וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון. ולא \n"},{"index":16,"he":"אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ\"א הוה מסתכל) בההוא פרסא \nואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד \nאמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי. תאנא בצניעותא דספרא עתיקא \nדעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן \n \n"},{"index":17,"he":"זוהר חלק ג דף קכח/ב\nואזדמן (כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש. אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא \nעתיק דעתיקין) (אבל בתקונוי ידיע) כחד סבא דסבין עתיק מעתיקין טמיר מטמירין. \nובתיקונוי ידיע ולא ידיע מארי דחוור כסו (ס\"א בסומק) וחיזו בוסיטא (ס\"א בוצינא) \nדאנפי (נ\"א באנפוי). יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. ארבע מאה אלפי עלמין \nאתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ד' מאה \nעלמין הה\"ד ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר: \nבגולגלתא יתבין (בכל יומא) תליסר (ס\"א תריסר) אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין \nוסמכין עלוי ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב שראשי \nנמלא טל ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר יתערון מתייא לעלמא דאתי (דכתיב \nשראשי נמלא טל. מלאתי טל לא כתיב אלא נמלא) דכתיב כי טל אורות טלך אורות נהורא \nדחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא \n"},{"index":18,"he":"דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין הה\"ד ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר \nדק מחוספס. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין דבדולחא דאתחזייא כל גוונין \nבגוה. הה\"ד ועינו כעין הבדולח. האי גולגלתא. חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר גליפין \nבסחרנוי לארבע עיבר בסיטרא חד ולארבע עיבר בסטרא דא בסטרא דאנפוי ולארבע עיבר בסטרא \nדא לסטרא דחורא וחד לעילא דגולגלתא (כלומר לסטרא דלעילא) ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי \nלתלת מאה ושבעין רבוא עלמין. וההוא אתקרי ארך אפים (כלומר אורכא דאנפין) והאי עתיקא \nדעתיקין אתקרי אריכא דאנפין. וההוא דלבר אתקרי זעיר אנפין. לקבליה דעתיקא סבא קדש \nקדשים דקדשיא וזעיר אנפין כד אסתכל להאי. כלא (ס\"א טלא) דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין \nואריכין בההוא זמנא אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור \nלגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה ומהאי לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא. וכל \n"},{"index":19,"he":"גולגלתא יהבין אגר חיורתא (ס\"א אוראותא) לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. \nולקביל דא בקע לגולגלת לתתא כד עאלין בחושבנא: \nבחללא דגולגלתא קדומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק והאי לא שכיח ולא אתפתח. \nוהאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא (ס\"א ובגין \nדאתכסייא) האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא (ס\"א בג\"ד אקרי חכמתא סתימאה) והאימוחא \nדאיהו האי חכמתא סתימאה. שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה והיינו דאמרי סבא \nדעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך. והאי קרומא אתפסק מזעיר אפין ובגיני כך מוחיה אתפשט \n"}]}
