{"id":"kabala-eeb2c863ac1b-1-10","bookId":"kabala-eeb2c863ac1b","part":1,"torah":10,"title":"קטע 10","hebrewTitle":"קטע 10","segments":[{"index":1,"he":"ראשים ורקיע על ראשם שהוא הגלגל' והוא ראשי שכאן וד' ראשי החיה הן המתפשטין בד' \nראשי נימין דשערות שהן דימא רבא: \nויאמר אלקים יהי אור ויהי אור - ע\"כ פי' תקונים דא\"א ז' תקונים דגלגלתא וי\"ג תקוני \nדיקנא בב' פסוקים הראשונים כנ\"ל. עכשיו מתחיל לפרש פרצופים דאו\"א שהן תיכף אחר הראש \nדא\"א שמלבישין את א\"א מתחת הראש עד הטיבור וזו\"נ מטיבורו ולמטה כמ\"ש בא\"ז דף רפ\"ח \nע\"א בהאי עתיקא לא אתגליא אלא רישא בלחודי לכן מפרש אותו כאן תיכף אחר הראש דא\"א. \nואח\"כ בפ\"ב מפרש בפרטות י\"ג תקוני דיקנא דא\"א ואח\"כ דזו\"נ שדיקנא דא\"א מכסה את או\"א \nאת כל גופם ובו נכללין כמ\"ש בא\"ז דף רפ\"ט ע\"ב ממזלא יקירא אתנהירו ג' רישין עלאין \nתרין רישין וחד דכליל לון ובמזלא תליין ואתכלילן. ולכן בכל הזוהר וספרי קבלה כולל \nכל האצילות בג' שמות אקי\"ק הוי\"ה אדנ\"י ג' פרצופים א\"א זו\"נ שאו\"א נכללין במזלא וכן \nבא\"ר לא הזכירם. ומתחיל ומפ\"ו פסוק זה על או\"א יהי אור אבא ויהי אור אמא שאבא טמיר \n"},{"index":2,"he":"יתיר וסתים מאמא דהיא קיימא לשאלא וכמ\"ש בתיקונים אומר ועושה אומר באבא ועושה באמא \nובה אצטיירו כידוע ולכן באבא כתיב יהי ובאמא כתיב ויהי וכל תוספת ו' בנוק' כמו וה' \nהוא וב\"ד. וז\"ש (מגילה י' ב') כ\"מ שנא' ויהי אינו אלא צער דדינין מתערין מינה. וכן \nבחו\"ג דנפקין מחו\"ב כידוע אמר בפ' בראשית דף י\"ו ע\"ב יהי אור דהוא אל גדול רזא \nדנפיק מאויר קדמאה ויהי רזא דחשך אור דאתכליל שמאלא בימינא וכדין מרזא דאל הוי \nאלקים כו' וכאן בס\"ד דרש על או\"א כמ\"ש למטה. והפסוקים הולכין כסדר פ' הראשון על ז' \nתיקונים דגלגלתא דא\"א. פ\"ב על י\"ג תיקוני דיקנא. ג' על או\"א: \nהיינו דכתיב כי הוא אמר ויהי הוא בלחודוי ויהי בלחודוי - ר\"ל ויאמר דכאן הוא ע\"ק \nוברא את או\"א יה\"י אבא ואח\"כ נכללו או\"א ב ויה\"י - והענין כי או\"א נכללים זה בזה \nכמ\"ש למטה (בד\"ה אחתא) ולכן ב יה\"י נכלל או\"א כמ\"ש בזוהר בראשית שם יהי על רזא \nדאו\"א דאיהו י\"ה ולבתר אתהדר לנקודא קדמאה כו' ע\"ש. ויהי אמא ואבא נכללת בה וניתוסף \n"},{"index":3,"he":"ו שהוא דעת כמ\"ש למטה שדעת נכלל בבינה אע\"פ שעדיין לא יצא נכלל בה בסתימו. וידוע \nשכתר שורש הדעת ודעת במקומו ולכן ו' במלת ויהי קודם לי\"ה\"י. וע\"ק נקרא הוא כמ\"ש \nלקמן סוף פ\"ב ובא\"ר וא\"ז וז\"ש היינו דכתיב כי הוא אמר ויהי הוא ע\"ק אמר ונבראו או\"א \nבמלת ויהי. ולא נתייחד ע\"ק עמהם עד שיצא הדעת ואז אתכלילו במזלא ששם שורש הדעת ושם \nתלייא זיווגם בסוד סריס אין לו זקן אבל עכשיו לא אתכלילו עדיין בע\"ק וז\"ש הוא \nבלחודוי ויהי בלחודוי ר\"ל ע\"ק בלחודוי ואו\"א לבדן ואין נכללין בו: \nלבתר אתחזרו חד י'ה'ו'י' י'ה'ו'י' י' בתראה שכינתא לתתאה - ר\"ל אח\"כ שיצא הדעת \nאתכללו בדעת ונכללו כולם בע\"ק כנ\"ל שהוא שורש הדעת. ואע\"פ שאינו מדבר עדיין מיציאת \nהדעת ולקמן מפרש יציאת הדעת וכללותם בו אמר זה כאן של\"ת שלעולם הן לבדן וז\"ש לבתר \nאתחזרו חד ואמר יה\"וי ר\"ל שמלת ויהי נתהפך ל יה'ו'י' ומפרש י'ה'ו' י' ר\"ל י'ה'ו' \nכידוע חב\"ד ודעת הוא ת\"ת כמ\"ש למטה והדעת אחוז בבינה ובשכינה וזה מרמז יו\"ד בתראה \n"},{"index":4,"he":"וז\"ש י' י' בתראה שכינתא לתתאה - ואמר לתתאה ר\"ל למטה במקומה לא אתכללותה כאן אלא \nשהדעת נכלל בכולם: \nכמה דה' שכינתא אשתכח ובחד מתקלא אתקלו - ר\"ל אע\"ג דה' מרמז על שכינה וכאן אמר י' \nלכן אמר כמו שה' מרמז בה כן י' והכל דרך א' וז\"ש ובחד מתקלא אתקלו ר\"ל הכל דרך א'. \nוזהו הלשון בזוהר בהרבה מקומות כמו בדף הזה בע\"א תאנא וויס לעילא וויס לתתא וכלהו \nבמתקלא חד סלקין וכן בדף שלפניו ע\"ב א\"ל ר\"ש כלא בחד מתקלא סלקא. והענין כי ה' \nאחרונה היא שכינה בכללא וי' זעירא הוא יסוד של שכינה וידוע שיסוד כולל כל הפרצוף \nלכן אמר ובח\"ד מתקל\"א אתקל\"ו. והענין כי כאן מרמז על הדעת שכולל או\"א ומבריח מן \nהקצה אל הקצה דכליל ו\"ק ונתייחד עם יסוד של המלכות לכן נרמזת בי' זעירא שהוא יסוד \nכנ\"ל וכמ\"ש לקמן בס\"ד בפ\"ג י' זעירא כו': \nוהחיות רצוא ושוב כדכתיב וירא כו' כי טוב - עכשיו מפרש פסוק וירא כו' שהוא בדעת \nשהוא מייחד או\"א והוא צדיק בין או\"א כמו שיסוד בין זו\"נ ועליו נאמר וירא אלקים את \n"},{"index":5,"he":"האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק כמ\"ש אמרו צדיק כי טוב וז\"ש אמרו צדיק כו'. ושלשה \nאור שבכאן הוא חב\"ד ואמר והחיות כו' כמ\"ש בזוהר רצוא בנוריאל ושוב במט\"ט. והענין כי \nמט\"ט הוא יסוד דיצירה כידוע וארבע חיות הן בנוקבא והוא יסוד דדכורא רק שכליל בנוק' \nכמו כל יסוד דדכורא. וכל יסוד יש בו שני בחינות א' דדכורא וא' דנוק' שהוא כלול בה \nוכן כאן במט\"ט מצד הדכורא נקרא מט\"ט גי' שד\"י יסוד ואינו כלול בחיות שהן בנוק' \nכידוע בהרבה מקומות רבו מלספרם ומצד הנוק' נקרא נוריאל כלול בחיות בסוד א'ר'ג'מ'ן \nה' חיות בסוד ה' פרצופים ועליו נאמר רצוא ושוב. והענין כי היסוד כשהוא עאל בימא \nיסוד דנוק' אינו נח אלא עייל ונפק נפק ועייל כתיש כתישין בסוד שמן כתית כשהו' נפיק \nאז הוא דכור' וכשהוא עייל הוא נוק' נכלל בה. וז\"ש רצוא בנוריאל שהוא נוק' ושוב \nלאחור' הוא דכורא במט\"ט וכן הוא בכל יסוד. וכן הוא כאן בדעת שהוא יסוד דאו\"א כידוע \n"},{"index":6,"he":"בסוד וידע את אשתו. וז\"ס עה\"ד טו\"ר כי עץ החיים הוא מוחין דאו\"א בהן וחי לעולם שהן \nנקראין חיי המלך אבל ע\"ה הוא רק לזיווג והוא מתפשט בזו\"נ ששם אחיזת ס\"א לכן נק' \nטו\"ר. והן חסדים וגבורות שבגבורות הרע נאחז בהן: וענין רצוא ושוב שבדעת כאן כי שורש \nאו\"א והתחלתם בפה לכן זיווגם העליון הוא בסוד נשיקין. ושני מיני זיווגים יש בפה א' \nבחיך וגרון והוא זיווג נעלם מאד ומשם יוצא רוח דנביע בחשאי תמיד דלא פסק כמ\"ש בתז\"ח \nדף ע\"ט ע\"א וע\"ב וכד אתפשט' מטא' לחד מאלין ואשתני ואתעבי' רוח דלא שכיך לעלמין \nונביעו תדיר בגין דההוא קשרא דאיהו תחומא דבוצינא בטש ביה ובגיניה נביע בחשאי ודא \nרזא ח' הכי אתקרי דא עביד בניינא בגרון דבר נש ודא הוא תחומא קדמאה כד בעי לאתפשטא \nההוא נקודה סליק האי קשרא ונטיל ליה מהאי אתר ושני ליה בתלת גוונין באשא ברוחא במיא \nבגין דהאי קשרא כד אתקשר מאין סוף בבוצינא הכי אתקשר כו' ור\"ל שהרוח כלול בג' \n"},{"index":7,"he":"א'מ'ש' שהן חב\"ד כמ\"ש בס\"י חכמה מים. בינה אש דעת במקום כתר רוח וכולן נכללו בדעת \nשהוא רוח. והוא הרוח דלא שכיך לעלמין והוא בסוד רצוא ושוב ולכן נק' והחיות שהוא חיי \nהאדם. ואמר דלא שכיך לעלמין שזיווגם תדיר דלא פסיק לעלמין כידוע כמ\"ש בזוהר כחדא \nשריין דלא פסיק דא מן דא לעלמין. והוא בחשאי שזיווג זה הוא נעלם מאד בסוד חכמה \nשאינו מושג כלל והחכמה מאין תמצא (איוב כ\"ח) ולא קיימא לשאלא וזיווג זה הוא בסוד \nהבן בחכמה כמ\"ש למטה (בד\"ה אחתא). ואמר בגין דהאי קשרא כד כו' ר\"ל א\"ס הוא רדל\"א \nכמ\"ש לעיל ומניה נפיק אוירא על מוחא כמ\"ש לעיל וכמ\"ש בא\"ז דף רפ\"ט (ב') פשיט \nפשיטותא דקוטרא עלאה ההוא רישא דכל רישין דלא אתיידע ולא אשתמודע ולא ידעין עלאין \nותתאין כו' וכן שם ע\"א וההוא רישא סתימא דברישא דעתיקא דלא אתיידע פשיט חד טורנא \nכו'. והרוח הזה התקשרותו מא\"ס מאוירא הנ\"ל בג' אוירים שהם אמ\"ש וז\"ש כד אתקשר מא\"ס \n"},{"index":8,"he":"בבוצינא הכי אתקשר והוא כמ\"ש שם ע\"ג שארי ובטש אוירא דלהון דההוא אוירא נפקא מא\"ס \nובטש גו מוחא ומוחא אפיק אוירא ובטש גו גרונא דמתמן נפיק אוירא אחרא לבר אשתכחו תלת \nאוירין ואתכלילו בחד. ותלתא אוירין הן בסוד א'מ'ש חב\"ד כי אוירא דנפיק מא\"ס הוא \nבסוד כתר ודעת הוא אויר ממש וההוא דנפיק ממוחא הוא מים כידוע שהמוח הוא בסוד מים \nודנפיק מגרונא הוא אשא כידוע שכל הדינין נפקין מגרון. והן בסוד כח\"ב כ' אוירא הוא \nכתר ומוחא חכמה וגרונא בינה וכ\"ז הוא ידוע והן ג\"כ בסוד חב\"ד כנ\"ל וכמ\"ש שם לקבל ג' \nאוירין ג' קשרין ה' אלקינו ה' שהן חב\"ד כמ\"ש בזוהר שלח לך דף קס\"ב ע\"א א\"ל תו אמר \nתרין וחד אשתתף בהו ואינון תלתא וכד הוו תלתא אינון חד א\"ל אלין תרין שמהן דשמע \nישראל דאינון ה' ה' אלקינו אשתתף ואיהו חותמא דגושפנקא אמת וכד מתחבראן כחדא אינון \nחד בייחודא חדא כו': וענין ג' אוירין ובטישו דלהון כי אוירא דגלגלתא ומ\"ס הן בסוד \n"},{"index":9,"he":"חו\"ב דאריך והן זיווג עליון בע\"ק וז\"ש בא\"ז שם פשט חד טורנא דהוה מתקן לאנהרא בטש \nבהאי מוחא כו' ואמר שם בטש מאן דבטש בהאי מוחא כו' וזהו עליון מאד דנפקא מא\"ס ולכן \nאמר מאן דבטש כו' וז\"ש כאן ובטש אוירא דלהון דההוא אוירא נפקא מא\"ס ובטש גו מוחא \nכו' והן שרשים לחו\"ב בפומא וזיווג שלהן. ואח\"כ מזדווגים חו\"ב שבפה והן אוירא דנפיק \nממוחא ובטש בגרונא כו'. ויש זיווג אחר בפה והוא בסוד הדבור חיך ושנים ולשון חיך \nבסוד החכמה כנ\"ל ושינים בסוד הבינה ולשון בסוד הדעת כמ\"ש למטה בס\"ד לישן ממלל \nרברבין כו' כמ\"ש שם ע\"א בוצינא דקרדינותא אתפשט בכל אינון קשרין וסי' חול ח' לעילא \nו' באמצע ל' בכלהו כו' ואלין חיך ולישן ומגדלא דשינין על אלין שריין כלא ואלין \nאינון דאתכסיין בקלא פנימאה ובקלא דאשתמע ובמילולא ואלין אינון תחומין לאלין ר\"ל \nשחיך שורש קלא פנימאה כנ\"ל והוא חכמה ברזא ד ח' כמ\"ש בזוהר משפטים דף קכ\"ג ע\"א ח' \n"},{"index":10,"he":"נהירו דחכמתא דלא אשתכח ולא אתדבק דכתיב לא ידע אנוש ערכה ולכן הוא קלא פנימאה ו' \nהוא קלא דאשתמע דעת כידוע שדע' הוא ת\"ת כמש\"ל הוא קול והוא ו' והוא הלשון כנ\"ל והוא \nהנגלה. שיניים הוא מלולא והוא בינה מגדל השן כמ\"ש שם ע\"ב בטש ביה ובגיניה נביע \nבחשאי ודא רזא ח' חיך כו' כנ\"ל וכד אפיק קלא דאשתמע מגו דפשיטו דמחשבה האי קשרא \nדחיק ליה ושדר ליה לקשרא ב' ברזא דוי\"ו דאיהו לישן ובטש ההוא קלא ביה ואשתמ' מהאי \nסט' ושריא על הא סט' דלישן ובג\"כ אקרי האי קלא ו' לישן האי קשרא דאיהו לישן שדר ליה \nלגו קשרא תקיפא מגדלא כללא דעשרין ותרין שורין וכדין ההוא קלא אשתכח לגו מלה כו' \nע\"ש. והוא מגדל השן הנאמר בש\"ה והוא מגדל הפורח באויר שהן שלש אוירין בג' תחומין \nוזהו מגדל הפורח באויר השלישי שהוא יוצא מגרון ולכן נאמר צוארך כמגדל השן. ובינה \nהוא ש' כידוע ולכן שלש מאות הלכות במגדל הזה (חגיגה ט\"ו ב') והוא הל' של מגדל הזה \n"},{"index":11,"he":"כידוע שכל ההלכות אלו הוא על גגו של ל' הפורח באויר ועל בינה נאמר היתר נדרים \nפורחין באויר שנדרים בבינה כמ\"ש בר\"מ פרשת יתרו דף צ\"א ע\"ב נדר איהו לעילא כו' ע\"ש \nוכידוע בסוד כל נדרי שמתירין ביה\"כ. וזהו זיווג יותר חיצון בסוד הדיבור. וזיווג \nהעליון הוא בסוד חכמה בסוד הבן בחכמה ולכן הוא נעלם וכאן הוא בסוד הבינה בסוד וחכם \nבבינה ולכן הזיווג הראשון לא פסק תדיר שהן ריעין דלא מתפרשין אבל זיווג הזה אינו \nאלא בשעת הדיבור וכידוע שזיווג הבינה אינו תדיר. ומסוד זה הזיווג יוצאין מלאכים \nכמ\"ש (חגיגה י\"ד א') כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב\"ה יוצא ממנו מלאך כו' ומזיווג \nהראשון יוצאין ממנו נשמות שהן בבריאה שורש המלאכים שהן ביצירה. וזיווג האחרון הוא \nע\"י הלשון וכל הדיבור תולה ע\"י הלשון. ועל שני הזווגים אמר כאן והחיות רצוא ושוב כי \nבזיווג עליון הדעת שהוא הרוח לא שכיך תמיד עייל ונפיק והוא לחיות העולמות דלא פסיק \n"},{"index":12,"he":"תדיר כידוע וכן כל חיות תלוי ברוח דעייל ונפיק בפה וכן זיווג החיצון בשעת הדיבור \nהלשון ג\"כ לא שכיך עייל ונפיק כי תמיד ראש הלשון מחובר בשיניים ובשעת הדיבור הולך \nמשיניים וחוזר לשם: \nהאי במתקלא סלקא קדמאי בלחודוי וכלא לחד אתחזר ו' - ידוע שמתקלא הוא זו\"נ ומכריע \nביניהם שזו\"נ הן שני כתובים המכחישים ביניהם שזה חסדים וזה גבורות עד שיבא הכתוב \nהג' שכולל חו\"ג ויכריע ביניהם ואז מתבסמן כחדא כמ\"ש לעיל. וז\"ש האי במתקלא סלקא ר\"ל \nהדעת קדמאי חו\"ב בלחודוי שאין זיווג בלתי דעת. וכאן התחיל התיקון של המתקלא כמ\"ש \nלעיל דעד דלא הוה מתקלא לא הוו משגיחין אפין באפין חו\"ב וכמ\"ש בא\"ז דף ר\"צ ע\"א חו\"ב \nבחד מתקלא דכר ונוק' ובגינייהו כלא אתקיים בדכר ונוק' דאלמלא האי לא מתקיימין כו'. \nוז\"ש וירא אלקים את האור כי טוב כמ\"ש לא טוב היות האדם לבדו כו' והשתא משגיחין אפין \nבאפין וזהו וירא והכל בדעת ואין טוב אלא צדיק כנ\"ל. ואמר וכלא לחד אתחזר השתא נכללו \n"},{"index":13,"he":"כל הג' לאחד כמ\"ש בזוהר שלח לך (קס\"ב א') תרין אינון וחד אשתתף ואינון תלתא וכד הוו \nתלתא אינון חד כנ\"ל. וכולן נכללין בדעת כמ\"ש למטה כלא כלילין בלישן כו' והוא ו' \nכמ\"ש לעיל וז\"ש כאן ו' ר\"ל שכולן נכללין בו שהוא ו' של השם ש י\"ה נכללין ב ו' שלכן \nז\"א נקרא י\"ה\"ו כידוע. והוא ירית אחסנתא דאו\"א כמ\"ש בא\"ז דף רצ\"א ע\"א דהאי בן נטיל \nסימנין דאבוי ואמיה ואקרי דעת דהוא סהדותא דתרווייהו כו' ואמר שם בדף רצ\"ב ע\"ב \nבחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין כו' ואלין מתחברין בתרין מוחין ומוחא תליתאה כליל \nלון ואחיד בהאי סטרא ובהאי סטרא ומתפשטין בכל גופא ואתעביד מיניה תרין גוונין כליל \nבחדא ונהיר אנפוי ואסהיד באו\"א גווני דאנפוי והוא אקרי דעת כו' ע\"ש ור\"ל שגוון דאבא \nחוור וגוון דאמא סומק והוא באנפוי נהיר חוור וסומק לכן סהיד על או\"א כמ\"ש דודי צח \nואדום כו' וכמ\"ש (נדה ל\"א א') אביו מזריע לובן שבו כו' אמא מזריע אודם כו' והוא \n"},{"index":14,"he":"כליל שניהן: \nאחתא ומודעתא כלילן דא בדא בי\"ה כתרין רחימין דמתחבקין - ידוע שחו\"ב כלילן זה בזה \nבסוד הבן בחכמה וחכם בבינה והוא יו\"ד שבשם הוא חכמה ה' בינה ומילוי ה יו\"ד הוא ו\"ד \nשהוא ה' ש ה' הוא ד' ע\"ג ו' ומילוי ה\"י הוא י' שהוא חכמה. וכן ה\"א במילוי א' הוא \nג\"כ חכמה ש א' הוא י\"ו\"ד בצורתו כידוע וכן אלף הוא חכמה כמ\"ש (איוב ל\"א) ואאלפך \nחכמה וכמ\"ש (שבת ק\"ד א') אלף בינה ר\"ל חכמה הוא הלימוד ואח\"כ הבן דבר מתוך דבר שהוא \nבינה כמ\"ש (משלי ד') ראשית חכמה קנה חכמה ואח\"כ ובכל קניניך כו' וז\"ש אלף ואח\"כ \nבינה והוא ראשית אלף. וכן עוקץ של ה' מאחריו הוא י' דחכמה וכידוע וב י' בקוצו \nהתחתון כלול בינה וכמ\"ש בזוהר ויקרא דף י' ע\"ב יו\"ד דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין \nבגין דהאי יוד קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא וחד באמצעיתא בגין דג' קשרין אשתלשלו בה \nחד קוצא לעילא דהוא עלאה מכל עלאין לאחזאה כתרא עלאה דהוא רישא דכל רישין והוא קאים \n"},{"index":15,"he":"על כלא והוא כתר קוצו של יו\"ד וזהו מקומו של כתר ולא מצד כלילותו בחכמה. חד קוצא \nבאמצעיתא דהוא רישא אחרא בגין דג' רישין הוו וכל חד וחד רישא בלחודוי וע\"ד קוצא \nדאמצעיתא דא הוא רישא אחרא כו' והיא חכמה היו\"ד עצמו. רישא אחרא תתאה הוא רישא \nלאשקאה לגנתא והוא מבועא דמיין דכל נטיען אשתקיין מיניה ודא הוא יו\"ד בתלת קשרין \nוע\"ד שלשלת אקרי כהאי שלשלת דאתקשר דא בדא וכלא חד כו' ובספרא דשלמה כו' חד דחילו \nדכלא וחד סתים שבילין וחד נהרא עמיקא כו' הרי בינה בחכמה. ושם בדף י\"א ע\"ב וע\"ד מאן \nדבעי למכתב שמא קדישא י' בקדמייתא קוצא חד לעילא וקוצא חד באמצעיתא וקוצא חד לתתא \nוהא אתמר לבתר י\"ה דלא מתפרשין דא מן דא לעלמין כגוונא דא ה' כו' ע\"ש וזהו חכמה \nבבינה. וז\"ש אחתא ומודעתא כלילן דא בדא בי\"ה כו' אחתא הוא חכמה ומודעתא בינה כמ\"ש \n(משלי ז') אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא והן כלילן ביו\"ד ה\"א כנ\"ל וז\"ש דא \n"},{"index":16,"he":"בדא שא' כלול בחבירו כנ\"ל. ואמר כתרין רחימין שהן נקראין ריעין בסוד רעיתי כמ\"ש \nבא\"ז (ר\"צ ע\"ב) וכמ\"ש בפרשת ויקרא דף ד' ע\"א בפסוק אכלו רעים כו' אכלו רעים לעילא \nכו' מאן אינון לעילא כו' דא אתר עילאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשן לעלמין \nאלין אקרון ריעים הה\"ד ונהר יוצא מעדן עדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלאין ואשתכחו \nלעלמין ברעותא באחדותא בחדוותא כו' ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשן דא \nמן דא אקרו רעים כו' אלין ברעותא באחדותא תדיר. ואמר דמתחבקן שזיווגם הוא בסוד \nחיבוק כידוע ששלש מיני זיווגים הן נישוק חיבוק וזיווג. נישוק הוא בשרשם בפה וחיבוק \nבחו\"ב בהלבש' ידים דא\"א ושם חיבוק וזיווג הוא בזו\"נ ביסוד. וענין כללותם הוא בסוד \nחיבוק כי בסוד זיווג יסוד זכר נכלל בנקבה וכללות א' הוא אבל בחיבוק ידי הזכר נכלל \nבנקבה וידי הנקבה בזכר וזהו כלילות חכמה בבינה ובינה בחכמה כנ\"ל ב י\"ק - וידוע שכ\"א \n"},{"index":17,"he":"נחלק לשנים בסוד הבן בחכמה כו' כנ\"ל והזיווג בשני הפרצופים שלהם לכן נכללין זה בזה \nב\"פ בשני הידים שני הידים של זה בזה ושל זה בזה. וכן הוא בשרשם בסוד נשיקין כמ\"ש \nבפ' תרומה ד' רוחין דאכללו בנשיקין כמנין אהבה וז\"ש כתרין רחימין בסוד אהבה. והענין \nשם ג\"כ ששני מיני זיווגים שם כמש\"ל (ד' כ\"ב ע\"ב) וז\"ש בפרשת תרומה בדף קמ\"ו ע\"ב \nנשיקה דרחימו אתפשט לד' רוחין וד' רוחין אינון כחדא כו' ד' רוחין אינון בנשיקה כל \nחד וחד כליל בחבריה וכד האי רוחא כליל באחרא וההוא אחרא כליל בהאי אתעבידו תרין \nרוחין כחדא וכד מתחברין בדביקו חד כו' והוא הכל בסוד י\"ק בשרשן כנ\"ל. והנשיקין הוא \nבא\"א ששם שרשן והחיבוק הוא בחו\"ב עצמן כנ\"ל כמ\"ש שם מאן ישקני ההוא דסתים גו סתימו \nעלאה ואי תימא סתימא דכל סתימין ביה תליא נשיקין ונשיק לתתא ת\"ח סתימא דכל סתימין \nלית מאן דידע ליה ואיהו גלי מניה נהירו חד דקיק סתים דלא אתגלי בר בחד שביל דקיק \n"},{"index":18,"he":"דאתפשט מניה כו' ואתערו דסליקו דנשיקין ביה תליין כו' ר\"ל הנשיקין באמת בא\"א בפה רק \n"}]}
