{"id":"kabala-f41d246d481b-1-10","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":10,"title":"חלק א פרק כ","hebrewTitle":"חלק א פרק כ","segments":[{"index":1,"he":"חלק א פרק כ \nכבר התבאר במה שקדם כי עשה הקב\"ה את האדם בדמות הכבוד העליון לתכלית שיתקן הכבוד \nוישלימהו במעשיו הטובים, והתקון ההוא הנדרש ממנו הוא ייחוד השם המיוחד בכחותיו עד \nאין סוף, וזהו עשיית הרצון והטוב בעיני יי' ואם דרך הדרך לא טוב ונטה אל צד הרע שבו \nלעשות הרע בעיני יי' לעבור על מצותיו, הרי הוא מקלקל ומפריד אלופו של עולם ומקצץ \nנטיעות הגן הקדוש, והקלקול הוא לפי המקלקלים אם יחיד ואם רבים: \nוהיות זה כן כבר נמצא לחכמי האמת מבואר ובפרט במדרשו של רשב\"י עליו השלום בהרבה \nמקומות ממנו, ומהם בפרשת אחרי מות דף ע\"ד. אמרו שם בזה הלשון, רבי יהודה אמר בשעתא \nדאסגיאו זכאי בעלמא דסלקין ריחין טבאן, כנסת ישראל מתברכא ממלכא קדישא ואנפהא \nנהירין, ובשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא, כביכול כנסת ישראל לא סלקא ריחא ואטעמת מסטרא \nאחרא מרירא כדין השליך משמים ארץ, ואנפהא השוכן. ר' יוסי אמר בשעתא דאסגיאו זכאין \n"},{"index":2,"he":"בעלמא כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ובשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא כתיב השיב \nאחור ימינו. רבי חזקיה אמר מהכא ונרגן מפריד אלוף, כלומר פריש מלכא ממטרוניתא הה\"ד \nערות אביך וערות אמך לא תגלה: \nעוד שם כל זמנא דישראל עבדין רעותא דקב\"ה, קב\"ה עביד מדוריה בכנסת ישראל, מאי טעמא \nבגין דישראל ברא בוכרא לקב\"ה דכתיב בני בכורי ישראל, אימא דא כנסת ישראל דכתיב ואל \nתטוש תורת אמך: \nעוד שם חמי מה כתיב בן חכם ישמח אב, בעוד דהאי בר אזיל באורח מישור והוא חכימא ישמח \nאב דא מלכא דלעילא, ישמח אב סתם, אשתכח האי בר באורח תקלה, מה כתיב ובן כסיל תוגת \nאמו ולא אביו ורזא דמלתא ובפשעכם שולחה אמכם, ולהיות זה כן וישראל שהם בנים ליי' \nאלהיהם גורמים קלקול העולמות או תקונן כפי מעשיהם, כי המפתח מסור בידם, ולפי שראה \nהקב\"ה אחריתם איך היו עתידים לקלקל ולגרום פרוד בין השני דודים נתרעם והוכיחם על זה \nבאמרו, הליי' תגמלו זאת, וה\"א זאת רבתי רמז לה\"א ראשונה שבשם, סוד התשובה: \n"},{"index":3,"he":"וסוד הענין לומר הליי' תגמלו זאת תגרמו במעשיכם הרעים להפריש זאת שהיא כנסת ישראל \nה\"א אחרונה שבשם מן ה\"א ראשונה, ותגמלו לשון הפרשה והבדלה הוא כמו ויגדל הילד \nויגמל. ובסוטה פרק ואלו נאמרין מאי גלמודה כמ\"ד גמולה דא מבעלה. פירוש בדלה. עם נבל \nולא חכם תרגם אונקלוס עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו, וכתב עליו הרמב\"ן ז\"ל עשאו מן \nנבל תבל שפירש בו מלאה תלאה, יאמר עם שנלאו בעשיית התורה ולא יתחכמו שהיא לטוב להם \nכל הימים עד כאן. ולדעתי עשאו מן כאלה נובלת עלה, ועלהו לא יבול. וכוונתו ע\"ה בזה \nמה שאמרו רז\"ל בבראשית רבה נובלת חכמה של מעלה תורה, והרמז על תורה שבכתב הנחקקת \nמספירת תפאר\"ת הנקראת תורה שבכתב שנאצלה ויצאה מחכמה עליונה, ולזה תרגם במלת נבל \nדקבילו אוריתא, ואמר ולא חכם שהיה להם להתחכם מן התורה שקבלו בחכמה העליונה שממנה \nנחקקה התורה. הלא הוא אביך קנך החכמה העליונה נקראת אב, שמשם נאצל הכל ושם היה \n"},{"index":4,"he":"גנוז, והוא הקן ששם צפרים יקננו, ושם י\"ה שהעלו לחכמה עולה ק\"ן, וגם הוא מלשון קנין \nכי קודם שנאצלה החכמה מאויר שאינו נתפש, היה הכל באפיסה גנוז בחביון עוז סתר עליון, \nעד שנבקע אויר הקדמון בכח אין סוף ונאצלה החכמה שהיא יו\"ד שבאויר, ואז נעשית קנין \nכי קנתה הכל מרום מעלה, ובה היו הספירות והנשמות שהיו עתידות לחול בגופי הנבראים, \nוהכל בערבוביא כדמיון היין שהוא מעורב בשמריו, והכסף בסיגיו עד שקנה כל אחד מקומו \nהראוי לו, היין נברר ונבדל משמריו ויצאו לחוץ, וכן הכסף נצרף והוגה מן הסיגים, כן \nבחכמה היו כל הדברים, הן אותם שהם קדש קדשים, הן אותם שהם חול, ומשם נאצל כל אחד \nוקנה מקומו הראוי לו, הקדש במקומו והחול במקומו, הקדש הוא חלקם של ישראל, ולזה \nנקראו קדש, קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, המשובח שבתבואה שהיתה בחכמה העליונה שהיא \nראשית דרכי אל, והמוץ והתבן שהוא החול הוא חלק האומות. ולהורות על זה אמר קנך כי \n"},{"index":5,"he":"ישראל הם קנין החכמה, וגם הוא הקן כי כמו שהקן הוא היסוד הראשון בהוית העופות, כן \nהחכמה היא יסודן של ישראל, והיא אשר עשאן וכוננן, והוא אמרו הוא עשך ויכוננך: \nאחר כך בא להפריד זה הכלל הנפלא ואמר. זכר ימות עולם שהם הספירות הנאצלות מחכמה שהם \nקיום העולם והכל נהיה בהם. בינו שנות דור ודור שנות לשון שנוי ותמורה, והרמז על \nהדברים שנבראו בצד החול שמהם כל השנויים והתמורות עם שיסוד הכל היה בחכמה, ולפי \nשהוא דבר סתר אמר בינו. וגם הוא רמז על מדת בי\"נה שקבלה כל הדברים מחכמה: \nולפי שכל זה צריך חכמה גדולה מקובלת מאיש חכם מקובל בזה אמר, שאל אביך ויגדך וגו' \nבהנחל עליון גוים, בא לבאר כי דוגמא ורמז אל מה שאמרנו הוא הנחל עליון הגוים אל \nשרים שהם הסיג והשמרים שרמזנו למעלה, ומשם נשתלשלו האומות כלם, ולזה היו חלקם ונפלו \nבגורלם ונחלתם, וישראל היו חלק הקדושה והטהרה, והכל זה כנגד זה, בהפרידו בני אדם, \n"},{"index":6,"he":"כי ממקום הפרוד באו ולזה נפרדו, וישראל ממקום הייחוד היו, ולזה נתיחדו לעם סגולה, \nוכל אחד נמשך אחר שרשו למעלה, יצב גבלת עמים למספר בני ישראל, שבעים אומות למספר \nשבעים נפש שהיו יורדי מצרים ואלו ואלו דוגמא עליונה. כי חלק יי' עמו, אמר כי בני \nאדם נפרדו לפי שנשתלשלו ממקום הפרוד, אבל ישראל שהם חלק יי' שהוא הייחוד שנשתלשלו \nמשם הם נחלתו: \nוידוע כי האותיות כשאינן נקודות יש להם פנים הרבה ומקבלות כל צורה, ובלבד שתהיה \nהצורה מסכמת ומעידה על מוצא התורה שהיא החכמה האמיתית, ולזה צריך שיפורשו דבריה \nבאופן שיסכימו ויעידו עליה, ולזה בספר תורה שאינו נקוד נוכל לקרא עמו בחיריק תחת \nהעי\"ן, והכוונה כי האומות נפרדו ממקום הייחוד והקדושה, וישראל שהם חלק יי' נשארו \nעמו לא נפרדו ממנו, ולזה יעקב חבל נחלתו כי נבחר לעם סגולה מכל העמים. וממה שכתבנו \nיתבאר אמרו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי: \nויתבאר עוד שישראל אי אפשר בהם החלוף באומה אחרת כלל, ולא הכליון, והוא אמרו כי אני \n"},{"index":7,"he":"יי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, כל זה הוכיחם ונתרעם עליהם לראותו שהיו \nעתידים לחטא לפניו ולקלקל ולקצץ ולהפריד בייחוד שנצטוו עליו ונבחרו לזה, והנה הם \nכפויי טובה כאביהם הראשון שכפה בטובה גם הם כפו בטובה, ובחסד הגדול שעשה עמהם כי \nלקח אותם לחלקו, ובחר בהם וספק צרכיהם, כי חלק יי' עמו וגו' ימצאהו בארץ מדבר וגו' \nושאר החסדים רבו מספור: \nומזה יתבאר שאי איפשר לישראל לצאת מרשותו של הקב\"ה ולהתערב בשאר האומות לפי ששמו של \nהקב\"ה משותף בהם, ואין עמו אל נכר, גם הם לא יתערבו באומות הבאים מכח אל נכר, ומזה \nהטעם גם כן אי איפשר בהם הכליון: \nואמרו בתעניות ירושלמי פרק ב' בזה הלשון, ריש לקיש בשם ר' ינאי אמר שתף הקב\"ה שמו \nבישראל, משל למלך שהיה לו מפתח של פלטורין קטנה, אמר המלך אם אני מניחה כמות שהיא \nהיא אבודה, אלא הריני קובע בה שלשלת שאם אבדה תהא שלשלת מוכחת עליה, כך אמר הקב\"ה \nאם אני מניח את ישראל כמות שהן הם נבלעים באומות העולם, אלא הריני משתף את שמי \n"},{"index":8,"he":"הגדול בהם והם חיים. מה טעם וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את \nשמנו, ומה תעשה לשמך הגדול שהוא משותף בנו עד כאן. ישראל הם המפתח שהם אשר נמסר \nבידם לפתוח הפלטורין של מלך או לסגור כרצונם, והכל כפי מעשיהם, אם נוטים לצד הטוב \nומקיימים התורה והמצות פותחים המעין, וממשיכים האור והשפע אל כל העולמות, ומברכתם \nיבורכו גם הם הגורמים, ואם נוטים לצד הרע סוגרים המעין, ומסתירים הפנים המאירים מהם \nונמסרים ביד הצד ההוא אשר המשיכו עליהם, ונמכרים ביד האומות שבאו מכח הצד ההוא, \nוהכל כפי מה שהם מעוררים, והוא משל המפתח: \nולפי שבא החפץ והרצון לבחור אומה אחת תהיה חבל ונחלה לשמו הגדול, וראה שאם תהיה \nהאומה ההיא כשאר האומות שאין לו יתברך שום שתוף בהם, כי חוץ ממחיצתו הם שהם מצד \nהטומאה, הנה גם האומה ההיא אשר יבחר לחלקו תטמע ביניהם ותאבד כמוהם, כי אין ביניהם \nהפרש לשתוכר ותצויין שהיא נחלת יי בייחוד מכל אומה, לכן קבע במפתח ההוא שלשלת והוא \n"},{"index":9,"he":"שלשלת הייחוד סוד האצילות שנשתלשלו משם, והם חלקו מיוחדים לו, והוא השם הגדול \nהמיוחד שהוא משותף בהם ובו הם חיים, ולא יאבדו ולא יטמעו בין האומות, כי בו הם \nמצויינין ונכרים כי הם חלק יי' ונחלתו, אשר ברר והבדיל לו, כל רואיהם יכירום כי הם \nזרע ברך יי: \nולזה אמר והכריתו את שמנו ומה תעשה לשמך הגדול כביכול שאין השם שלם אלא בהם, ולזה \nאי איפשר בהם החלוף ולא הכליון, כי הם צורך גבוה והגבוה צרכם, כי לולי ששמו משותף \nבהם היו אובדים, אשרי העם שככה לו אשרי העם שיי' אלהיו: \n  \n"},{"index":10,"he":"חלק א פרק כא \nהתורה כולה מבי\"ת בראשית עד למ\"ד לעיני כל ישראל, כמו שהיא בידינו היום בנויה על \nשמות הקב\"ה ומדותיו סוד האצילות שהוא האלהות, ולזה היא אלהית ונקראת תורת יי' לפי \nשהיא שם יי' ממש: \nולהורות על המקום שנאצלה משם התחילה בבי\"ת וסיימה בלמ\"ד, שהוא ל\"ב כנגד החכמה \nהעליונה הכוללת ל\"ב נתיבות, שבם היה כל הווה וזו היא התורה הקדומה שקדמה לעולם: \nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה א\"ר בון, מאי דכתיב מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, מאי \nמעולם, דבר הצריך להעלים מכולי עלמא, דכתיב גם את העולם נתן בלבם, אל תקרי העולם \nאלא העלם, אמרה תורה אני קדמתי להיות ראש לעולם שנאמר מעולם נסכתי מראש, ואל תאמר \nשמא הארץ קדמה לה שנאמר מקדמי ארץ כדאמרינן בראשית ברא אלהים, ומאי ברא צרכי הכל \nואח\"כ אלהים ומה כתיב בתריה את השמים ואת הארץ עד כאן: \nוהכוונה על חכמת אלהים שהיא תורה קדומה שקדמה לעולם אלפים שנה, וכמו שאמרו עוד שם \n"},{"index":11,"he":"ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו', אמרה תורה אלפים שנה הייתי שעשועים \nבחיקו שנאמר יום יום, ויומו של הקב\"ה אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום \nאתמול וגו' עד כאן: \nוהכוונה באלפים שנה בסוד חכמה ובינה קודם עולם הבנין, וממנה נאצלה מדת תפארת סוד \nתורה שבכתב, כי ממוח האב יצא הבן מקום נבואת אדון כל הנביאים, ומשם קבל התורה שהם \nתרי\"ג מצות שנאצלו מספירת חכמה שקבלתם מרום מעלה בסוד תר\"ך מיני מאורות: \nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה אמרו, ומאי טעמא בנשיאות כפים ולברכינהון בברכה, אלא \nמשום דאית בידים עשר אצבעות, רמז לעשר ספירות שבהם נחתמו שמים וארץ, ואותם העשרה \nכנגד עשר הדברות, ובכלל אותם העשרה נכללין כל תרי\"ג מצות, ומנה אותן האותיות על עשר \nהדברות ותשכח דאינון תרי\"ג אותיות עד כאן. פירוש תרי\"ג אותיות עד אשר לרעך וכלל הכל \nתר\"ך אותיות כנגד תר\"ך מיני מאורות באויר הקדמון, שמשם נאצלו: \n"},{"index":12,"he":"ולפי שהתורה היא שם יי' בסוד תפארת ישראל השם המיוחד נקראת עץ חיים שנאחזת בחיים \nהעליונים חיי המלך אם הבנים, ולזה שנינו גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם \nהזה: \nוידוע לחכמי האמת שתורה שבכתב כלולה בימין ושמאל, כי כן שם יי' סוד תפארת ישראל \nבאמצע כלול מימין ושמאל, והוא הטעם שכוללת מצות עשה ומצות לא תעשה, והתורה כלולה \nמכל שבע ספירות, ולפיכך אמרו במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה הא למדת שבשבע קולות נתנה \nתורה עד כאן, ולזה שבעים פנים לתורה: \nומה שאמרו פרק קמא דברכות זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, הכוונה אל מקום מחצבתה \nהנהר היוצא מעדן ה\"א ראשונה, ולזה כוללת נ' שערי בינה, ויודעיה דורשים אותה במ\"ט \nפנים טהור ובמ\"ט פנים טמא, כי שער החמשים לא יושג אפילו לרבן של נביאים, ולזה נתנה \nבחמשה חומשים, להורות על מקום אצילותה בכלל ובפרט, החמשה חומשים כוללים כל האצילות \nעשר ספירות ב\"מ השם המיוחד, בדרך זה. כי ספר בראשית כנגד חכמת אלהים ולפיכך התחיל \n"},{"index":13,"he":"בה: \nספר ואלה שמות שבו גאולת מצרים, ומתן תורה, ועשיית המשכן, כנגד בינ\"ה, הרי שני \nספרים כנגד י\"וד ה\"א שבשם המיוחד: \nספר ויקרא שבו הקרבנות ושאר תורת כהנים, וסדר המועדים, ושמטות ויובלין, וערכין, \nותוכחות מוסר לעוברי דרכים, כנגד תפארת וענפיו שמאל וימין: \nספר במידבר שהוא חומש הפקודים, באי הארץ עם הדברים הנלוים כנגד צדיק יסוד עולם, כי \nצדיקים ירשו ארץ וענפיו שמאל וימין. הרי וי\"ו שבשם כוללת שני ספרים והם יו\"ד ה\"א \nוי\"ו: \nספר אלה הדברים הנקרא משנה תורה כנגד ה\"א אחרונה ליודעי סודה ועניינה, הרי השם מלא \nותורת יי' תמימה עדות יי' נאמנה, עדות יי' ודאי לבחיריו [למשה] היה למנה יי' אחד, \nולזה תורה אחת יהיה לכם ולגר המיוחדים באמונה ליושבים לפני יי' יהיה סחרה ואתננה. \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה אמרו (ח\"ג קי\"א.) בזה הלשון אם בחקתי דא אתר דגזרין דאוריתא \nתליין בההוא אתר, כד\"א את חוקותי תשמורו חקה היא דאיקרי הכי, וגזרין דאוריתא בה \n"},{"index":14,"he":"אתכלילן. ואת משפטי תשמרו דא הוא אתר אחרא עלאה, דההיא חוקה אחידת ביה ומתחברן דא \nבדא, דעלאי ותתאי וכל פקודי אוריתא, וכל גזרי אוריתא, וכל קדושי אוריתא בהני אחידן, \nבגין דהאי תורה שבכתב והאי תורה שבע\"פ, ועל דא אם בחקתי תלכו כל אינון גזרין ודינין \nועונשין ופקודין דאינון בההוא אתר דאקרי חוקה. ואת משפטי תשמרו בההוא אתר דאקרי \nתורה שבכתב כד\"א משפט לאלהי יעקב, ודא אחיד בדא ודא בדא וכלא חד מההוא כללא דשמא \nקדישא, ומאן דעבר על פתגמי אוריתא כאלו פגים שמא קדישא בגין דחוק ומשפט שמא דקב\"ה \nהוי. ועל דא אם בחוקותי תלכו דא תורה שבע\"פ, ואת משפטי תשמרו דא תורה שבכתב, ודא \nהוא כללא דשמא קדישא עד כאן: \nוהתורה אם כן כלל האדם הגדול העליון, ולזה כוללת רמ\"ח מצות עשה ושס\"ה מצות לא תעשה \nכמנין איבריו וגידיו של אדם תחתון ועליון, והרמז לזה ז\"ה שמ\"י לעל\"ם וז\"ה זכרי, שמי \nעם י\"ה הרי שס\"ה, זכרי עם ו\"ה הרי רמ\"ח: \n"},{"index":15,"he":"הרי השם המיוחד כלל התורה כולה. והתורה נארגת בשם יי' והיא הוא ממש: \nולפי שהתורה צורת אדם היתה ראויה לאדם ובה האדם אדם ולבסוף ידבק באדם: \nוראיתי מדרש בזה הלשון ארבע אותיות קדושות נקראו אדם, ועליהם אמר הקב\"ה נעשה אדם מן \nהיו\"ד אתער יראה לאדוני האדונים שיהיה אדם מתירא ממנו, ומן הה\"א אתער תשובה לאיש, \nומן הוי\"ו אתער תורה לאדם, ומן הה\"א מעשים טובים, וזה השם הנסתר בגין דקב\"ה נסתר \nבעולמו, כך זה השם נסתר באדם עד כאן: \nאם כן והיתה זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל שם יי' כוללת האצילות העולם, ומזה \nהיא אלהית אי איפשר בה החלוף והשנוי, לא תומר ולא תנוסח בשום זמן כלל כי אינה בזמן \nכי היא למעלה מן הזמן, והיא אשר חדשה את הזמן, ולא יפול בה שנוי ותמורה לא בכללה \nולא בפרט מפרטיה, אלא אם היה זה לכבוד השם ובהוראת שעה על פי נביא השם כאליהו, וזה \nבכל המצות חוץ מעבודה זרה שאפילו בהוראת שעה אין שומעין לו. ולפי שהתורה שהיא \n"},{"index":16,"he":"בידינו היום והיא אשר קבלנו בהר סיני מפי הגבורה היא באופן שלא תקבל שנוי ולא סיג \nוחלאה ולא שום זיוף מזיופי דעות חיצוניות, אמר עליה דוד המלך עליו השלום ברוח הקדש \nיראת יי' טהורה עומדת לעד, אמר כי לפי שהתורה שהיא שם יי' נאצלה ממקום היראה והיא \nיראה פנימית סוד חכמת אלהים היא טהורה. ואמרו חכמי האמת טהורה זכה ובהירה מכל שבושי \nהמחשבות והדעות החיצונים היוצאים מצד הבינה ומתמציתה עד כאן: \nוהמבין זה ידע באמת כי התורה שנאצלה מחכמה עליונה לא תקבל שנוי ולא זיוף ושוא שקדו \nטחי טפל הבאים מכח התמצית, אבל היא טהורה עומדת לעד קיימת בטוהר ובזכות ההוא לעד: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג פ ע\"ב) אמרו מאי עומדת לעד דקימא תדירא בההוא דכיותא ולא \nאתעדי לעלמין ע\"כ אמר ישעיהו הנביא ע\"ה בשמו יתברך אני יי' הוא שמי וכבודי, לאחר לא \nאתן ותהלתי לפסילים, אמר כי הוא ושמו באופן שלא יקבל שנוי ותמורה, כי האלהות לא \n"},{"index":17,"he":"ישתנה, ואם כן התורה שהיא שמו לא תשתנה ולא תנוסח לעם אחר, והוא אמרו וכבודי ורמז \nבזה אל התורה הכלולה מל\"ב נתיבות חכמ\"ה, ול\"ב בגימטריא כבו\"ד, והם עשר מאמרות, עשר \nדברות, עשר ספירות, וכ\"ב אותיות שהתורה נבנת בהם, והיא כבוד יי' כבוד אלהים, ואמר \nשזה הכבוד לא יתננו לאחר, והם האומות הבאות מכח אל אחר והם אחרים ונכרים לישראל שהם \n"},{"index":18,"he":"חלק יי' ולזה קבלוה מה שלא רצו הם לקבלה כשהחזירה עליהם: \nואמר ותהלתי כלומר ולא תהלתי שהוא הכבוד שהזכיר והיא התורה והיא חכמה: \nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה מאי תהלתי דכתיב תהלה לדוד ארוממך ומאי תהלה משום \nדארוממך, ומאי רוממות משום דאברכה שמך לעולם ועד ומאי ברכה, אלא משל למה הדבר דומה \nלמלך שנטע אילנות בגנו אף על פי שירדו גשמים ושואב תמיד וגם הקרקע הוא לח צריך הוא \nלהשקותם מן המעין, שנאמר ראשית חכמה יראת יי' שכל טוב לכל עושיהם, ואם תאמר שהיא \nחסרה כלום הרי הוא אומר תהלתו עומדת לעד עד כאן. לפסילים הבאים מצד הפסולת והם \nפסולים אליה כי לא רצו לקבלה כשהחזירה עליהם, כמו שאמרו בפרק קמא דעבודה זרה מאי \nבעי בשעיר, ומאי בעי בתימן, אמר ר' יוחנן מלמד שהחזיר הקב\"ה לתורה על כל אומה ולשון \nולא קבלוה, עד שבאו ישראל וקבלוה עד כאן: \nהתבאר אם כן שהתורה לא תשתנה ולא תנוסח כלל, לפי שהיא שם יי' והשם לא ישתנה ולא \nינוסח ולא יומר כלל, והוא מה שרציתי בזה הפרק: \n  \n"}]}
