{"id":"kabala-f41d246d481b-1-4","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":4,"title":"חלק א פרק ח","hebrewTitle":"חלק א פרק ח","segments":[{"index":1,"he":"חלק א פרק ח \nאדון יחיד שרש כל השרשים ית' הפליא עצה הגדיל תושיה להאציל אצילותו בו להיות מקום \nשבו יברא המציאות, ולהיותו כלי בו יתקיים, כי בלתו לא היה כל זה איפשר כלל. וזה \nלשון החכם הרב המקובל רבי עזריאל ז\"ל שקבל מפי הרב החסיד רבי יצחק סגי נהור בן \nהראב\"ד ז\"ל שהיה שלישי לאליהו ז\"ל. הוסיף השואל לשאול באי זה הכרח תכריח שיש שם עשר \nספירות, כי רצוני לומר שאין שם רק אי\"ן סוף בלבד: \nתשובה אי\"ן סוף הוא שלימות מבלי חסרון, ואם תאמר שיש לו כח בלי גבול, ואין לו כח \nבגבול אתה מחסר שלמותו, ואם תאמר שהגבול הנמצא ממנו תחלה היה העולם הזה שהוא חסר \nמהשלמתו, חסרת הכח שהוא ממנו, ולפי שאין לחסר שלמותו יש לנו לומר בהכרח שהוא בגבול \nמבלי גבול, והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות שהם כח השלם וכח החסר, כשהם מקבלים \nמהשפע הבא משלמותו הם כח שלם, ובהמנע השפע מהם יש בהם כח חסר, ולכך יש להם כח לפעול \n"},{"index":2,"he":"בהשלמה ובחסרון, והשלמות והחסרון הם הדברים המבדילים בין דבר לדבר: \nואם תאמר כי הוא בלבד כיון בבריאת עולמו מבלי הספירות, יש להשיב על זה כי הכוונה \nמורה על חסרון המכוין. ואם תאמר שלא כוון בבריאתו, אם כן היתה הבריאה במקרה וכל דבר \nהבא במקרה אין לו סדר, ואנו רואים כי הנבראים יש להם סדר, על סדר הם מתקיימים, ועל \nסדר הם מתחדשים, ועל סדר מתבטלים, והסדר הזה שבו הם מתקיימים ומתבטלים הוא הנקרא \nספירה, שהם כח לכל מצוי הנגדר בגדר מספר, ולפי שהיה מציאות הנבראים באמצעות הספירות \nהם משתנים זה בזה ויש בהם רם ושפל ובינוני, ואע\"פ שכלם מעיקר אחד והכל מאי\"ן סוף \nשאין חוץ ממנו ע\"כ: \nעוד כפל וכתב ועל מה ששאלת באיזה דרך תכריח שיש שם ספירות, דע כי אי\"ן סוף אין לומר \nבו לא רצון ולא חפץ ולא כוונה ולא מחשבה לא דבור ולא מעשה, אע\"פ שאין חוץ ממנו, \nואין לומר בו שום דבר שיראה ממנו שהוא מוגבל, כי כל מוגבל משתנה ואין אצלו לא שינוי \n"},{"index":3,"he":"ולא חידוש ולא חילוף, ואנו רואים מתוך הכתוב שהוא אוחז דרך גבול, ויעל, וירד, ויבא, \nוילך, וידבר, ויאמר, וכל כיוצא בזה: \nואם תאמר כל זה נאמר להשגת השכל, כבר ידעת כי השכל יש לו גבול, א\"כ כל הנבראים \nהנמצאים בכתוב נאמרים על גבול, אע\"פ שהגבול מבלי גבול, והגבול הזה הם הספירות וכל \nסדרי בראשית וסדרי המצות שהם על סדר הספירות מעידות על זה, וכ\"ש סדרי הקרבנות שכתוב \nבהם את קרבני לחמי לאישי, זה יעיד שיש רחוק שהוא מתקרב מדבר לדבר עד שהוא מגיע לזה \nהעליון, וכל זה לא יתכן בלתי ספירות וסדורן במוטבע במורגש במושכל, כי לשון עליה \nוירידה שהיא מדרך הטבע, והריח שכתוב בו וירח יי' את ריח הניחח שהוא מדרך ההרגש, \nוהשגת החכמה שכתוב מי כהחכם שהוא מדרך השכל כל אלה יש להם גבול, ומה שאין לו גבול \nאין להגבילו ולהמשילו בכל אלה, וסדר הספירות שהוא גבול מבלי גבול נקרא בבראשית רבה \nסדר זמנים, כמו שאמרו ויהי ערב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן והם נקראים סדרי \n"},{"index":4,"he":"בראשית ע\"כ: \nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה אלא משום דאית בידים עשר אצבעות רמז לעשר ספירות שבהם \nנחתמו שמים וארץ, ואותן העשרה כנגד עשרת הדברות, ובכלל אותן העשרה נכללין. כל תרי\"ג \nמצות ע\"כ: \nידוע כי הידים כלי הפעולה וזולתם לא תצוייר, וכן לא יצוייר ולא יתכן שום פועל כי אם \nבספירה, ולפיכך היה ונברא הכל באמצעותם לפי שהם לאדון יחיד כמו הידים לנשמה לפעול \nבהם ולהראות כחה, ואין המשל דומה לנמשל מכל צד לפי שהספירות אינם דבר זולת השרש \nוחוץ ממנו כי הם באחדות אמיתי, מה שאין כן הנשמה עם כליה כי זה רוחני וזה גשמי, אלא \nכדי לקרב הדבר אל השכל ימשילו כן, כי אי איפשר לגשם להשיג ולהבין בזולת זה, וכמו \nשאז\"ל דברה תורה כלשון בני אדם, ואם כן הם סדר הנבראים, וכן סדר התורה כלה כמו \nשיתבאר בס\"ד, נמצא שאין דבר יוצא מהם חוצה כי הם הכל וזולתם אי איפשר למציאות \nשימצא, ואחר שנמצא אי איפשר קיומו כי אם בהם כי הם הכלי שבו יושפע השפע והברכה \n"},{"index":5,"he":"לעולם: \nובאידרא דרשב\"י ע\"ה (ח\"ג קל\"ב.) תאנא אי עתיקא דעתיקין קדישא דקדישין לא אתקן בהדין \nתקונין לא אשתכחו עלאין ותתאין וכלא הואי כלא הואי. וזה לשון הרמב\"ן ז\"ל בפירוש ספר \nיצירה כי קיום כל דבר בעוד הרצון בו, ר\"ל כי קיום העולם התחתון והעליון בעוד \nהתפשטות אצילות עלת העלות בו, ויהיה כל בהתהפך הרצון להשיב הדברים להויתן כמושך \nרוחו אליו ע\"כ: \nהרי באר כי קיום העולמות הוא התפשטות האצילות שהוא הלב והרצון וזולתו אי איפשר \nהמציאות וקיומו, ולזה הוכרח וחוייב התפשטות האצילות מאדון יחיד ובו הראותו אחר שהיה \nכמוס ונסתר בו להמציא בו הנמצאים כלם למלוך עליהם ולגלות מציאותו: \nובפרקי ר' אליעזר פ\"ג אמרו בזה הלשון, מיד נתיעץ הקב\"ה בתורה ששמה תושיה לברא את \nהעולם, השיבה לו ואמרה, רבון העולמים אם אין צבא ואם אין מחנה למלך על מה הוא מולך, \nאי זו כבודו של מלך, שמע אדון העולם וערב לו, אמרה תורה בי נתיעץ הקב\"ה לברא את \n"},{"index":6,"he":"העולם שנאמר לי עצה ותושיה וגו' ע\"כ: \nוהכוונה כי בתורה הקדומה שהיא חכמת אלהים שהיא כוללת כל האצילות, כי בה היה כמוס, \nנברא הכל, ולזה התחילה התורה בה בראשית והיא ראשית הכל, ותרגם אנקלוס ע\"ה בקדמין הם \nהנתיבות הקדומות, ותרגום ירושלמי בחוכמא, ועוד שם בעשרה מאמרות נברא העולם, בשלשה \nכללו שנאמר יי' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו, והכוונה \nבאמרם בעשרה מאמרות כנגד עשר ספירות שהם נכללים בשלשה ראשונות, שהם חכמה ובינה \nודעת, ובהמצא אלו נמצאים כלם כי חסד ונצח ענפי החכמה, גבורה והוד ומלכות ענפי \nהבינה, תפארת ויסוד ענפי הדעת, ובחכמה נכלל הכל כי ממנה נאצלו ובה הכל תלוי, ובה \nנברא הכל וכמו שכתוב מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית וגו', ומחכמה נאצל הכל בבינה, \nוהוא הפועל בעליונים ובתחתונים מכח חכמה, ולזה כוונו רז\"ל בב\"ר באמרם היה הקב\"ה \nמביט בתורה ובורא את העולם: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג מג.) א\"ר אבא מה רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית, כמה \n"},{"index":7,"he":"סגיאין אינון עובדוי דמלכא קדישא וכלהו סתימין בחכמה, הה\"ד כלם בחכמה עשית, כלם \nבחכמה כלילן ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיעין לגבי בינה, ומתמן אתעביד כלא ואתקן \nכלא כמד\"א ובתבונה יתכונן, ועל דא כלם בחכמה עשית בבינה: \nמכל זה יתבאר כי אצילות עשר ספירות היא כלי ומקום לכל מה שנעשה ונוצר ונברא \nבעליונים ובתחתונים, ובלתו אין דרך לזה כלל, ואם כן מוכרח היה התפשטות האצילות \nלשיברא המציאות ויקויים בו: \nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה אמרו אני יי' עושה כל נוטה שמים לבדי וגו', אני \nכשנטעתי אילן זה, להשתעשע בו אני וכל העולם, ורקעתי בו הכל וקראתי שמו כל, שהכל \nתלוי בו, והכל ממנו יוצא, והכל צריכין לו, ובו צופין, ולו מחכים, ומשם פורחים \nנשמות, לבדי הייתי כשעשיתי אותו ולא יגדל עליו מלאך לומר אני קדמתי לך, גם בעת \nשרקעתי ארצי שבו נטעתי והשרשתי אילן זה ושמחתים ביחד ושמחתי בהם מי אתי שגיליתי לו \n"},{"index":8,"he":"סודי זה. א\"ר רחמאי, מדברך נלמוד שצורך העולם הזה ברא הקב\"ה קודם לשמים, אמר לו הן. \nמשל לה\"ד למלך שבקש ליטע אילן בגן השגיח בכל הגן לדעת אם יש לו מעין מים המעמיד \nאותו ולא מצא, אמר אחפור מוצא מים ואוציא מעין כדי שיוכל להתקיים האילן, חפר והוציא \nמעין נובע מים חיים ואח\"כ נטע אילן ועמד ועשה פרי והצליח בשרשיו שהשקהו תמיד ששאב \nמן המעין ע\"כ: \nהאילן הזה הוא שאמרו עליו במדרש הזה, אילן אחד יש לו להקב\"ה ובו שנים עשר גבולי \nאלכסונים. והוא שאמרו עליו במדרש שוחר טוב תנא עץ חיים מהלך חמש מאות שנה, וכל מימי \nבראשית מתפלגין תחתיו ע\"כ. ואמר שנטעו להשתעשע בו כל העולם כי זולתו אין לו קיום, \nוהוא שאמר שהכל תלוי בו, והכל ממנו יוצא, והכל צריכין לו וכו', וא\"ר רחמאי מדברך \nנלמוד שצורך העולם הזה וכו', הרי בארו בפירוש שאצילות זה האילן היה צורך העולם, כי \nזולתו לא יברא ולא יתקיים. משל למלך שבקש ליטע אילן וכו': \n"},{"index":9,"he":"מוצא המים הוא העדן שהוא המקור שמשם נאצל האילן, והמעין הוא הנהר היוצא מעדן המשקה \nאת הגן לשיפרח ויצליח האילן הזה בשרשיו, וירמוז ג\"כ המשל לבריאת העולם וראה הקב\"ה \nשאי איפשר שיתקיים בזולת שיוציא קודם מוצא מים להשקות האילן שהוא העולם, ואז חפר \nוהוציא מוצא המים, כלומר האציל מאורו האצילות שיהיה כלי ברכה שבו יתקיים העולם, כי \nאי איפשר זולתו: \nובמדרשו של רשב\"י פרשת בראשית (טו.) אמרו בזה הלשון זוהר סתימא בטש אוירא דיליה, \nמטי ולא מטי בהאי נקודה. וכדין אתפשט האי ראשית ועביד ליה היכלא ליקריה לתושבחתיה, \nתמן זרע זרעא לאולדא לתועלתא דעלמין, ורזא דא זרע קדש מצבתה ע\"כ. וזה מה שרציתי \nלבאר בפרק זה: \n  \n"},{"index":10,"he":"חלק א פרק ט \nקבלו בעלי העבודה כי אדון יחיד שרש כל השרשים הנקרא אי\"ן סוף איננו רמוז לא בתורה \nולא בנביאים ולא בכתובים ולא בדברי רז\"ל, אך קבלו בו קצת רמז, וכבר פירשתי בפירוש \nעשר ולא י\"א לרמוז שלא יגדר בגדר מספר, ולא יבא בחשבון כלל: \nואמרו חכמי האמת כי עליו אמרו דרך כלל אל יהי לך עסק בנסתרות, ולהיותו נעלם בתכלית \nההעלם לא רמז בו משה ע\"ה הורנו בזה שלא תגע בו יד המחשבה לגודל תעלומיו, ומהעלמותו \nנתבונן מעלת אצילות ראשון שהוא שמו והוא בו כשלהבת בגחלת הוא רום מעלה עד שלרוב \nהעלמו ומעלתו קבל רשב\"י ע\"ה שאינו במנין המדות ואינו נתפס בהרהור הלב כלל כמו \nשכתבנו במה שקדם, וגם באצילות ראשון ושני קבלו בעלי העבודה שאין כח באדם להתבונן \nבהם לפי שהם חוץ מבנינו ועולמו, ואין רשות לאדם להתבונן כי אם בעולמו ובנינו שהוא \nמהבנין ולמטה שהם שבעה ימי בראשית, ומשם ולמעלה השער סגור. וקבלו חכמי האמת כי לזה \n"},{"index":11,"he":"כוונו באמרם בחגיגה פרק אין דורשין ת\"ר יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם, ת\"ל למן \nהיום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית, ת\"ל לימים \nראשונים, יכול ישאל אדם מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור, ת\"ל ולמקצה השמים \nועד קצה השמים, מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה, מה למטה, \nמה לפנים, ומה לאחור. הרי בארו ע\"ה כי אין רשות לאדם לשאול ולהתבונן כי אם מהבנין \nולמטה שהוא מקצה השמים ועד קצהו שהוא עולמו, אבל משם ולמעלה לא תגע בו יד: \nובמדרשו של רשב\"י ע\"ה פרשת וארא (ח\"ב כב.) אמרו בטחו ביי' עדי עד דהא מתמן ולעילא \nאתר טמיר הוא וגניז דלא ייכול לאתדבקא, אתר הוא דמיניה נפקו ואצטיירו עלמין, הה\"ד \nכי ביה יי' צור עולמים, והוא אתר גניז וסתים, ועל דא בטחו ביי' עדי עד, עד הכא אית \nרשו לכל בר נש מכאן ולהלא לית רשו לכל בר נש לאסתכלא ביה דהא סתים וגניז מכלא, ומאן \n"},{"index":12,"he":"איהו י\"ה יי' דמתמן אצטיירו עלמין כלהו ולית מאן דקאים על ההוא אתר. א\"ר יהודה קרא \nאוכח עליה דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים עד הכא \nאית רשו לאסתכלא, מכאן ולהלה לית מאן דיכול למיקם עליה ע\"כ. הרי בארו ע\"ה כי \nבאצילות ראשון ושני אין רשות לאדם להסתכל ולהתבונן, והטעם מפני שכל הקרוב יותר אל \nהשרש הוא יותר נעלם, ויותר נמנע ההשגה וההתבוננות, וכ\"ש בשרש עצמו ית' שהוא מתעלה \nומתעלם מכל שאי איפשר להתבונן בו כלל, עם שהוא הכל וכולל הכל ומיוחד בכל, אבל מתוך \nהתאחדו והקשרו במדותיו שהם נאצלים ממנו מעלתו וגדולתו מתפרסמת ונכרת, שהוא ית' מראה \nבהם כחו וגדולתו בפעולותיו שהוא פועל על ידם להתאחדו בהם, ומצד פעולותיו נגלה לעין \nכל, מה שלא היה איפשר להשיג ממנו דבר ולא להכירו ולדעת אותו אם לא באמצעות מדותיו \nהנאצלים מאורו, והוא ית' מתיחד בהם כלהב האש המתיחד בגווניו, ומתעלה ומתרומם מהם עד \n"},{"index":13,"he":"שאי\"ן סוף לרוממותו: \nוהנה הוא מראה פעולותיו ומעלתו בהם עם היותו נעלם מכל, כי מתוך הנגלה יתבונן האדם \nבנסתר, כי הנשמה שבאדם נעלמת ואינה נכרת, אבל בהראותה פעולותיה באיברי הגוף \nוהאיברים פועלים בכחה ובסבתה אנו מכירים מעלתה ובאים עד תכונתה, כך הוא המשל \nוהדוגמא כי שרש הכל ית' נעלם ונסתר, הנה הוא מראה כחו וגדולתו ומעלתו ומציאותו \nבאמצעות מדותיו שהוא להם כמשל הנשמה לגוף, ומהם אנו מכירים מציאותו וגדולתו מה שלא \nהיה איפשר בזולת אצילותו, כמו שלא היה איפשר להכיר מעלת הנשמה ולהתבונן בה בזולת \nאיברי הגוף שהיא פועלת על ידם, ולזה רמז איוב באמרו ומבשרי אחזה אלוה, כלומר \nשמבחינת גופו היה בוחן האלהות, והוא מה שכתבתי כי מעלת הנשמה תוכר ותושג מצד הגוף \nשהיא מראה כחה ופעולותיה על ידו, ובזה אנו יודעים מציאותה, כן הוא המשל בענין \nהאלהות כי באמצעות האצילות אנו יודעים מציאות אדון יחיד המאציל, ואם כן מוכרח \n"},{"index":14,"he":"ומחויב היה אצילות המעלות המתיחדות באמצע יחודו ית' כדי להכיר מציאותו ומעלתו \nולהעיד באחדותו, כי ברוב העלמתו והסתרו מכל לא היה איפשר להכירו ולהתבונן בו אם לא \nעל ידו: \nוכתב הרמב\"ן ז\"ל בפירוש ספר יצירה זה לשונו ולכך נעשו המדות כך להתבונן בהם באי\"ן \nסוף ע\"כ. התבאר אם כן מה שרצינו באורו והוא כי זריחת אור האצילות והתפשטותו בשרש \nהנעלם היה להתבונן בו ולהכיר ולדעת מציאותו ולהעיד באחדותו, והוא מה שרצינו לעמוד \nבו בזה הפרק: \n  \n"}]}
