{"id":"kabala-f41d246d481b-1-69","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":69,"title":"חלק ג פרק לב","hebrewTitle":"חלק ג פרק לב","segments":[{"index":1,"he":"חלק ג פרק לב \nיקרא, ושכינתא ומימרא כלם כנויין ושמות, יחסם אנקלוס כלם למדת הדין, וכלם משרש אחד \nיסתעפו ולא יתרבה בהם, וכלם זה כלול מזה, כי כן הכלה כלולה, ויבאו זה במקום זה \nוישמשו זה במקום זה, כמו שהתבאר למעלה בפרק כ\"ט, וזה להורות על שרשם, אלא שכל אחד \nמאלו הכנויין מורה על עניינו בייחוד. וזה כי כשאדון כל המעשים יתברך מראה גדולתו \nוממשלתו ויכלתו בעולמו, ורצה לפרסם ולגלות אלהותו בפועל הפלאות לעשות בברואיו \nכרצונו, והנה הוא יתברך מתפאר ומתגדל ומתכבד לעין כל, הנה הכנוי המורה על כל זה הוא \nהנקרא כבוד בייחוד, כענין ונגלה כבוד יי' וראו כל בשר יחדו וגו', וכענין לקבץ את כל \nהגוים והלשונות ובאו וראו את כבודי וכתיב והגידו את כבודי בגוים, ומזה וכבוד יי' \nמלא את בית יי', וימלא כבודו את כל הארץ וגו'. כי הוא פרסום כבודו בעולמו, שהוא \nרשאי ושליט על כל לעשות בו כרצונו. ונאמר בפלא המן ובקר וראיתם את כבוד יי', יאמר \n"},{"index":2,"he":"כי בפלא אשר יעשה להם בקר, יתפרסם להם ויראו כבוד מלכותו וממשלתו, אשר מי אל בשמים \nובארץ אשר יעשה כגבורותיו ונוראותיו, כי בגדולות ובנפלאות אשר יפליא לעשות יראה את \nכבודו לכל באי עולם: \nוגם יראה כבודו להשגיח על הצדיקים ולשמרם כענין שהתבאר בפרק כ\"ט, ומזה והנה יי נצב \nעליו להשגיח עליו ולשמרו, כדעת רז\"ל במדרש, ולבסוף נאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך \nולזה תרגם אנקלוס ע\"ה והא יקרא דיי' מעתד עלווהי, הנה שעם שזה הכנוי נתייחד \nלעניינו, עוד יורה על ההשגחה והשמירה אשר כנוי מימרא יורה גם על זה, ולזה תרגם \nאנקלוס והנה אנכי עמך והא מימרי בסעדך, כי אלו הכנויים כלולים זה בזה ומושכים זה \nמזה להורות על שרשם, וכמו שכתבתי למעלה אשר הענין אשר נתייחד בו כנוי מימרא, הוא \nהאמירות והצווין אשר מפי הגבורה אמרת יי', אשר הם האמצעי אל שיושגח המקיימם ושומרם \nבקדושה ובטהרה ההשגחה המעולה התמידית, וכענין והיה אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך. \n"},{"index":3,"he":"למימרא דיי' אלהך. ועתה אם שמוע תשמעו בקלי למימרי השמר מפניו ושמע בקלו וקבל \nלממריה והוא המלאך הגואל, ולזה נאמר בו כי שמי בקרבו ותרגם אנקלוס ארי בשמי ממריה. \nכלומר בשמי הגדול הוא דבורו. והוא הכבוד והוא המימרא והסימן אדנ\"י יתן אמר: \nוהענין אשר בו נתייחד כנוי שכינתא הוא להיות השם שוכן בתוך בני ישראל וכענין ושכנתי \nבתוכם. לשכני בתוכם. ואז\"ל עקר שכינה בתחתונים היתה, כי בהיותה בתחתונים העולמות \nשקולים, כי בזה ייחוד וחבור העולמות כלם, והוא הרעיה הנזכרת בשיר המקודש, ועליה \nנאמר ותרועת מלך בו ותרגם אנקלוס ע\"ה ושכינת מלכיהון ביניהון ועליה אז\"ל בכל מקום \nשגלו שכינה עמהם, כי לא תוכל האם לעזוב את בניה בין אויביהם, אבל גולה עמהם להשגיח \nעליה ולשמרם ולהגן עליהם וכבר התבאר למעלה בפרק כ\"ט שגם זה הכנוי יורה גם על ההשגחה \nוהשמירה: \nוחלילה שיהיה השוכן בתוך בני ישראל דבר נברא, שהרי כתוב ולא יטמאו את מחניהם אשר \n"},{"index":4,"he":"אני שכן בתוכם ותרגם אנקלוס דשכינתי שריא ביניהון. וכתיב ולא תטמא את הארץ אשר אתם \nיושבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יי' שכן בתוך בני ישראל. ותרגם אנקלוס ארי אנא \nיי' שכינתי שריא וכו'. וכבר קדם שלא ייחס הוא יתברך עצמו בדבר נברא, ולא יאמר עליו \nאני יי' שכן ויהיה השוכן דבר נברא חלילה: \nובדברי רז\"ל בספרי רבי אומר משל למלך שאמרו לעבדו אם בקשתני הרי אני אצל בני שנאמר \nהשוכן אתם בתוך טמאתם. ובברכות פרק א' שלשה דברים בקש משה מלפני הקב\"ה ונתן לו, בקש \nשתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר הלא בלכתך עמנו, והמופלא בחכמת אנקלוס ע\"ה \nשתרגם במהכך שכנתך עמנא, להורות שאין שכינתו יתברך דבר חוץ ממנו. ואם השכינה דבר \nנברא חס ושלום, אם כן בקשת אדון הנביאים מה היא, ומה הכוונה באמרו הלוא בלכתך עמנו, \nוכבר אז\"ל שלא נתרצה במלאך. ואמרו עוד שם בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן \nלו שנאמר ונפלינו אני ועמך, ואם השכינה דבר נברא איך נתן לו זה, והרי בא בקבלה \n"},{"index":5,"he":"שהאומות יש להם שרים, וכענין שר מלכות פרס, שר מלכות יון, ואין הכוונה בשאלתו ע\"ה \nשלא תחול הנבואה עליהם בלבד, אבל בקש על סבת חול הנבואה שהיא שריות השכינה ובהעדר \nהסבה יסתלק המסובב, ואין בקשתו שלא ישרה ביניהם ועליהם מלאך מן הנפרדים, אבל שאלתו \nע\"ה שלא יהיה חלקם במה שנתייחדו ישראל שהם מיוחדים לו יתברך לבדו, וכענין כי חלק \nיי' עמו וכתיב יי' בדד ינחנו וגו': \nומה נפלאו דברי רש\"י ז\"ל ופירושו בפרשה ההיא, ויאמר פני ילכו כתרגומו לא אשלח עוד \nמלאך אני בעצמי אלך כמו ופניך הולכים בקרב. ויאמר אליו בזה אני חפץ כי על ידי מלאך \nאל תעלנו מזה. ובמה יודע איפה מציאת החן הלא בלכתך עמנו. ועוד דברים אחרים אני שואל \nממך שלא תשרה שכינתך על אומות העולם. ונפלינו אני ועמך ונהיה מובדלים בדבר זה מכל \nהעם, כמו והפלה יי' בין מקנה ישראל וגו'. גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שלא אשרה \nשכינתי על אומות העולם, ואין דבריו של בלעם על ידי שריית השכינה אלא נופל וגלוי \n"},{"index":6,"he":"עינים כגון ואלי דבר יגונב שומעין על ידי שליח עד כאן דבריו. הנה שהרב ז\"ל באמרו לא \nאשלח עוד מלאך אני בעצמי אלך וכו', לא הניח מקום ולא נתן רשות לשום אדם לפרש, כי על \nדבריו אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ובאמרו ואין דבריו של בלעם על ידי שריית השכינה \nוכו', שומעין על ידי שליח, הודיענו חלק האומות, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא \nחלקנו וצורנו, יתעלה הדרו שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם: \nולהורות על שהכבוד והשכינה עצם הבורא יתברך, קבעה הנבואה ברכה בו ואמרה ברוך כבוד \nיי ממקומו. ואשר עמדו בסוד יי קבלו, כי באמרו ממקומו ולא במקומו כוון להורות שברכתו \nנבדלת משאר המבורכים והמתברכים, כי אי איפשר שיהיה האדם במקום אחד ויתברך במקום \nאחר, ואם יברכוהו בזולת מקומו אין זה מתברך כי אם מבורך או ברוך, והוא אמרו ממקומו \nרמז על התפשטות הדבר מענין לענין מתחלת הויתן עד השלמתו, להורות שאינו דבר אחד \n"},{"index":7,"he":"וברכתו דבר אחר, אלא הוא וברכתו דבר אחד וזהו ממקומו כאלו אמר מן החכמה שהיא מקומו: \n\nובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה, ומאי דכתיב ממקומו מכלל דליכא דידע את מקומו, משל \nלמה הדבר דומה לבת מלך שבאת מרחוק לא ידעו מאין באת עד שראו שהיא אשת חיל נאה \nוהגונה בכל מעשיה אמרו ודאי זאת מצד האור נלקחה כי במעשיה יאור העולם, שאלו אותה \nמאין את אמרה ממקומי אמרו אם כן גדולים אנשי מקומך ברוכה תהיה ומבורכת ממקומך עד \nכאן. וכוונתם ע\"ה באמרם מצד האור נלקחה, על חכמת אלהים כי חכמה מחכמה והוא מקום \nרחוק שבאת ונאצלה משם כי מרחוק יי' נראה ומשם מתברכת וזה סוד ברוך כבוד יי ממקומו. \nועליו אמר יונתן בן עוזיאל ע\"ה בריך יקרא דיי' מאתר בית שכינתיה והוא תוספת באור, \nכי יקרא ושכינתא הכוונה על ה\"א אחרונה שבשם הגדול והוא הכבוד והשכינה, ואתר בית \nשכינתיה היא בית בראשית. וגם בית שכינתיה כי שם מקום האצילות והכל שוכן שם ומתיחד \n"},{"index":8,"he":"שם, כי הסוף נעוץ בראש והראש בסוף, וחכמה בראש וחכמה בסוף, להורות על כי הכל ייחוד \nאחד ומיוחד, ואם כן הכוונה האמיתית והסוד הנעלם באמרו ממקומו כאלו אמר מעצמו כי אין \nמקומו דבר זולתו, וצדיק מעצמו מתברך כי הוא מקור הברכה, ואין הכוונה ליונתן ע\"ה \nבאמרו אתר ובית, דבר זולת הכבוד ואין כל זה דבר זולת הבורא: \nובבראשית רבה פרשה מ\"ו תני הנפטר מחבירו בין גדול בין קטון צריך ליטול ממנו רשות, \nממי אתה למד מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב\"ה באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר \nלהם אפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה אחר כך אני מדבר עמכם, כיון שדבר עם הקב\"ה \nכל צרכו אמר לפניו רבש\"ע צריך אני לדבר א\"ל הפטר לשלום עד כאן. ואלו היתה השכינה \nכבוד נברא חס ושלום לא כנוה בשם הקב\"ה ורבש\"ע, כי אלו התארים לא יאותו לזולת העצם: \nובמדבר רבה פרשה י\"ב תוכו רצוף אהבה זו השכינה כמה דתימא ואהבת את יי' אלהיך. ואין \n"},{"index":9,"he":"רשות לשום אדם להתחכם ולפרש דברי הנבואה וסתריה כפי השכל ושקול הדעת, כי לא יעלה \nבידו מהתחכמותו כי אם אשם. והרב המורה פירש ברוך כבוד יי' ממקומו, רצה לומר כפי \nמעלתו ועצם חלקו במציאות, ויצטרך לומר כי כבוד בכאן ירצה עצמו ואמתתו יתברך, וכמו \nשאמר בפרק ס\"ד כי כבוד פעמים רוצים בו האור הנברא. ופעמים רוצים בו עצמו יתברך \nואמתתו, כמו שאמר הראני נא את כבודך ובא המענה כי לא יראני האדם וחי, מורה כי הכבוד \nהנאמר הנה עצמו עד כאן. והיה לו לרב ז\"ל להזכיר גם זה וכבר כתבנו כי אין דברי יונתן \nבן עוזיאל ע\"ה מסכימים לפירושו, ואם הכבוד הנאמר כאן ירצה עצמו יתברך ואמתתו כמו \nשהוא מוכרח לומר כן, איך הזכיר בו אתר ובית. והאמת המקובל הוא מה שכתבנו בסוד הכתוב \nובכוונת המתרגם ע\"ה, והחכם המקובל האמיתי יבין מה בין השאלות הרב המורה בזה ובכיוצא \nבו, ובין מה שכתבנו, ויתבאר לו כי אין דבר יוצא מהייחוד האמיתי ולחוץ, אשר הוא האמת \n"},{"index":10,"he":"הנרצה והמכוון בכל מה שבא בדברי הנבואה מאלה הדברים, וכמו שעדיין אבאר בסייעתא \nדשמיא, ובכלל הנה התבאר כוונת אנקלוס ע\"ה באלה הכנויין ושכלם כלולים זה בזה, וכלם \nחוזרים לדבר אחד, ושאין הכבוד והשכינה דבר נברא חס ושלום, אבל עצמו יתברך ואמתתו. \nואל זה היתה הכוונה מתחלה בזה הפרק: \n  \n"}]}
