{"id":"kabala-f41d246d481b-1-81","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":81,"title":"חלק ג פרק נה","hebrewTitle":"חלק ג פרק נה","segments":[{"index":1,"he":"חלק ג פרק נה \nשכ\"ן. יעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וישכון כבוד יי' לשכני בתוכם ורצון שוכני סנה, הוא \nהכבוד שנאמר עליו ומראה כבוד יי. וישכון כבוד יי, ואין כבודו דבר נפרד ממנו ולא \nחוצה לו חלילה שיהיה הכבוד המיוחס לו יתברך נברא חוין מעצמו כדעת הרב המורה ז\"ל \nבשתופו הראשון, וכבר התבאר תכלית הביאור בזה החלק. והתבאר עוד כי היה זה מקום טעות \nוהמעדת רגל אם יאמן שיהיה האור הנברא הוא השוכן במשכן ובמקדש: \nוגם השתוף השני שהביא הרב ז\"ל שהוא ההשגחה, התבאר גם כן שהוא דבר נמשך משרות הכבוד \nוהשכינה בישראל כי בהיותה בקרבם היא ההשגחה המעולה בהם ובענייניהם, והוא אשר נאמר \nבנבואה לשלמה ע\"ה אחר בנין הבית הקדשתי את הבית הזה אשר בניתה לשום שמי שם עד עולם \nוהיו עיני ולבי שם כל הימים. הנה גלה כי מהיות שמו שוכן בבית ימשך שיהיו עיניו ולבו \nשם כל הימים. כי בהיות שמו בישראל הנה הם מושגחים ממנו. ובהסתלקו מהם הנה תסתלק \n"},{"index":2,"he":"השגחתו, וזו היא הסתרת פנים האמורה בתורה. וזה סוד אמרו וחרה אפי בו ביום ההוא \nועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ותרגם אנקלוס וארחקינון ואסלק שכינתי מנהון \nויהון למיכל. הנה הם רחוקים ונעזבים בהסתיר פנים מהם, והנה אין פני האדם דבר זולתו \nנמצא אם כן שאין השכינה דבר זולתו, ובהסתלק השכינה מקרבם הנה זה הסתרת ההשגחה מהם \nכי זה תלוי בזה, ולזה והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות. ואמר עוד ואנכי הסתר אסתיר \nפני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגומר ותרגם אנקלוס ואנא סלקא אסלק שכינתי מנהון, \nכל זה עדות יי' נאמנה כי אין השכינה אור נברא חלילה, כי איך יאמר על האור הנברא \nשהוא דבר נפרד ממנו פני ואין פניו דבר חוצה לו: \nוגם בהיות פניו מאירים הנה השגחתו מתמדת בהם. וכבר גילה סוד זה באמרו לא יהיה לך \nאלהים אחרים על פני. וקבלו חכמי האמת בפירוש זה אבל פני יהיו לך לאלהים. ולא הניח \nאנקלוס הגר ע\"ה צד התחכמות בפירוש פני בתרגומו בר מיני, הנה ביאר ע\"ה בקבלתו \n"},{"index":3,"he":"האמיתית כי אין פניו דבר זולתו ולזה תרגם בכל מקום פני שכינתי: \nואחר הדברים והאמת האלה אביא פה דברי ה\"ר אברהם ביבאג\"י להרים מכשולו מדרך עמי. יען \nהיה חכם בעיניו לחלוק על הקבלה האמיתית בשקול דעתו, כתב במאמר השני שער ב' מספר דרך \nאמונה שלו בזה הלשון ונקרא שכינה מהשתוף ה\"א של הרב ז\"ל בשם השכינה פרק כ\"ה חלק א' \nשהרמב\"ן מפרש התורה חלק עליו מבלי הבדילו השתוף ההוא, כי הרב ז\"ל אמר היות שם \nהשכינה נאמר אם על האור הנברא שהוא אור אלהי מורה על היות השם יתברך נראה במקום \nההוא וכשיראה שם הוא כמו שכתוב ושכנתי בתוך בני ישראל. וישכון כבוד יי, ומראה כבוד \nיי, אבל הדברים שאינם גשמיים הנה מציאותם הוא בשכל הוא מציאותם חוץ לשכל. וגם \nמציאותם במקום מה הוא מציאותם בבלתי מקום, כי הם בלתי מתחלקים ובלתי מוקפים במקום, \nעל דרך אמרו יי' בשמים הכין כסאו. כי הוא יושב בשמים כמו שהוא ראוי להיות המניע \nמיוחס אל המתנועע שיניע, אבל מלכותו ושלמותו בכל העולם הן שפל הן עליון מושלת. ולכן \n"},{"index":4,"he":"כאשר ישכון כבוד יי' אינו רחוק אבל מחוייב שיהיה שמה השם יתברך, ולכן אני אומר כי \nנקרא בשם ההוא ר\"ל שכינה שהוא שוכן בכבודו על הפנים האמורים, וזה הרשום באור הנברא \nשרצה הרב עם היות שיראה ויהי כן אור בראו השם יתברך להורות על מציאותו יתברך שמה, \nוזה דרוש עמוק ראוי להבינו. והשתוף השני ההשגחה הנקראת במקומות מה שכינה בלשון, כי \nבהיות ההשגחה דבקה עם איש מה או אומה מה, הנה השם יתברך שוכן בשכל המושגח, ולמה \nשההשגחה כפי השכל כמו שביארתי למעלה באר היטב, הנה השם יתברך שוכן בשכל המושגח או \nהמושגחים ההם מבלי שנוי ורבוי כלל. ולזה כשאמר הרמב\"ן ונפלא על הרב ז\"ל בפסוק ילך \nנא יי' בקרבנו שתרגם אנקלוס תהך כען שכינתא דיי' וכו', ואמר כי למה יצטרך משה רבינו \nע\"ה אל האור הנברא. הנה יש להפלא יותר ממנו כי לא רצה הרב אלא ההשגחה, והוא שאמר \nאנקלוס ששאלת משה היתה על ההשגחה והוא השתוף הב'. וירא כי יושגחו מהאל אף על פי \n"},{"index":5,"he":"שחטאו ואז יהיה דרכם טוב ומוצלח. ומזה השתוף לקח אנקלוס הנה שכינתא עד כאן דבריו: \nויש לתמוה עליו מה ירצה באור הנברא ובהכרח יודה שהוא שכל נבדל, וכמו שהוא מבין \nשהאור הנזכר במעשה בראשית באמרו ויאמר אלהים יהי אור הוא אור השכל, ואם כן שכח \nונסתר מעיניו אמרו על מעשה העגל כמעניש אותם ושלחתי לפניך מלאך וגו' כי לא אעלה \nבקרבך, ואיה פיו האומר כי במקום אשר ישכון האור הנברא ויראה בו מחוייב שיהיה שמה \nהשם יתברך. ובוחן לבות וכליות יודע מה בלבו באמרו וזה דרוש עמוק ראוי להבינו, ואם \nבמקום הראות האור הנברא שמה השם יתברך, אם כן במה הענישם באמרו כי לא אעלה בקרבך \nאחר יעדו ושלחתי לפניך מלאך מי יתן ואדע. ואם במקום אשר יראה שמה האור הנברא השם \nיתברך שמה, אם כן מה זה שאל אדון הנביאים באמרו ילך נא יי' בקרבנו. ואם על ההשגחה \nשאל, הרי בהיות ביניהם האור הנברא הם מושגחים ואין שם חסרון כל: \nכללו של דבר אין זה ממנו כי אם קריאה אל תואנות לחלוק על האמת, באמרו כי חלק על הרב \n"},{"index":6,"he":"המורה רבינו הגדול הרמב\"ן, מבלי הבדילו השותף ההוא, ואיך יבדיל והא בהא תליא כמו \nשכתבתי. והרב המורה עצמו אמר פרק כ\"ג חלק א' הענין העלות השכינה אשר היתה בתוכנו \nמעלינו אשר נמשך אחריה העדר ההשגחה בנו, כמו שאמר מיעד רע והסתרתי פני מהם והיה \nלאכול וכו' הנה הורה בפירוש שאינם שני שותפים. ומה שאמר פרק כ\"ה כלומר להתמדת \nשכינתו או השגחתו באי זה מקום שהתמידה בו השכינה או לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה \nונאמר וישכון כבוד יי' וכו' וכפל ואמר הוא בענין התמדת שכינתו כלומר אורו הנברא \nבמקום או התמדת ההשגחה בדבר אחד וכו', אין כוונתו לומר שהם שני שותפים. אבל כוונתו \nכי בהיות השכינה במקום הוא מושגח, ואם כן היא השכינה והיא ההשגחה וזה תלוי בזה \nובהעדר זה יעדר זה. והאמת המקובל בזה כבר התבאר תכלית הבאור ואין צריך לשנות \nהדברים. וזה שעור מה שראינו לעבוד בו בזה הפרק: \n  \n"},{"index":7,"he":"חלק ג פרק נו \nרג\"י. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכבר התבאר השגתם מה היתה, וסוד אמרו ותחת רגליו \nכמעשה לבנת הספיר באר היטב מבלי פנות אל פירושים זרים חולקים על האמת. וגם אמרו \nהשמים כסאי והארץ הדום רגלי. וסוד ועמדו רגליו. ואין הכוונה בזה הפרק כי אם לבאר \nדברי ר' אליעזר הגדול ע\"ה, והוא שנמצא לו בפרק ג' מפרקיו בזה הלשון שמים מאי זה \nמקום נבראו, מאור לבושו של הקב\"ה שהוא לבוש לקח ממנו ופרש כשמלה, והיו מותחין \nוהולכין עד שאמר להם די, ועל כן נקרא שמו שדי שאמר לשמים די ועמדו. ומנין שמאור \nלבושו נבראו שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. הארץ מאי זה מקום נבראת, משלג \nשתחת כסא הכבוד לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשה עפר ארץ, שנאמר כי לשלג יאמר \nהוי ארץ עד כאן: \nודבריו אלה הוקשו מאד על הרב המורה ולא מצא בהם ידיו ורגליו כפי מה שאמר פרק כ\"ו \nחלק ב' זה לשונו, ואני תמה זה החכם מה האמין, כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר, \n"},{"index":8,"he":"ואי אפשר מבלתי חמר יתהוה ממנו מה שיתהוה. ולזה בקש לשמים ולארץ מאי זה מקום נבראו, \nואי זה דבר הגיע, מזה המענה יתחייב שיאמר לו ואור לבושו מהיכן נברא, ושלג שתחת כסא \nהכבוד מהיכן נברא, וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא, ואם ירצה באור לבושו דבר בלתי נברא, \nוכן כסא הכבוד בלתי נברא, יהיה זה רחוק מאד וגם היה מודה בקדמות העולם אלא שהוא על \nדעת אפלטון. עד אמרו סוף דבר הוא יבלבל על בעל דעת היודע אמונתו מאד מאד, ולא התבאר \nלי בו פירוש מספיק ואמנם זכרתיו לך שלא תטעה בזה עד כאן: \nהנה עינינו רואות דעת הרב היות ר' אליעזר ממכחישי הבריאה היותה יש מאין חס ושלום, \nאשר היא העמוד הנאמן אשר כל האמונה תלויה עליו, עם היותו מגדולי חכמי ישראל \nוחסידיהם, במה שנודע ממנו בפרק הזהב, ובסוטה ירושלמי סוף פרק עגלה ערופה אמרו משמת \nר' אליעזר נגנז ספר תורה. ועוד שם ושוב נכנסו זקנים לעליה ביבנה ויצאת בת קול ואמרה \n"},{"index":9,"he":"להן יש ביניכם שנים ראויים לרוח הקדש ושמואל הקטן אחד מהם, ונתנו עיניהם בר' אליעזר \nבן הורקנוס והיו שמחים שהסכימה דעתן לדעת המקום עד כאן: \nלא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו, האם האיש אשר יכחיש הבריאה היותה יש מאין יאמר \nעליו שהוא ראוי לרוח הקדש, וישנו הטבעים את תפקידם המופקדת בידם מאת בוראם, ויקיימו \nמה שגזר עליהם ר' אליעזר, כמוזכר בפרק הזהב בתנורו של עכנאי, ולא עוד אלא שיצאת בת \nקול מן השמים ואמרה להם מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. ובוידבר רבה \nבשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב\"ה יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם \nאומרה, ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, אמר לפניו רבון העולמים יהי רצון \nשיהא מחלצי אמר לו חייך שהוא מחלציך הה\"ד ושם האחד אליעזר שם אותו המיוחד עד כאן. \nאליכם אישים אקרא, שפטו נא אם מי שעתיד להכחיש הבריאה היותה יש מאין, יאמר אדון \n"},{"index":10,"he":"העולם הלכה משמו ויבקש אדון הנביאים שיהא מחלציו: \nוגם החכם ר' אברהם ביבאג\"י בספרו מאמר ג' שער א' כתב בזה הלשון, וזה בהכחישם הבריאה \nהיותה יש מאין, כמו שהכחישוה רבים, והרב ז\"ל חשב שגם ר' אליעזר הגדול הכחישה במה \nששאל מאי זה מקום נבראו עד כאן: \nוהפלא על הרב ז\"ל שהרי בצוואת מאמרו אמר, ואם יראה בו שום הפסד כפי מחשבתו יפרשהו \nוידין לכף זכות ואפילו בפירוש רחוק, כמו שחוייב עלינו בחק המוננו, כל שכן בחק \nידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם עד כאן. איך לא מלא בידיו \nמה שדבר בפיו, ומה שרצה לעצמו איך לא רצהו לזולתו, כל שכן אל שלם השלמים כרבי \nאליעזר עליו השלום, וכמו שנצטוינו ואהבת לרעך כמוך ואמרו ז\"ל מה דעלך סני לחברך לא \nתעבד, וכי ננעלו שערי הפירוש בפני הרב לפרש דברי רבי אליעזר אפילו בפירוש רחוק, כמו \nשצוה הוא עצמו בספרו לרואה בו אי זה הפסד כפי מחשבתו, וכמו שכן עשו הבאים אחריו \n"},{"index":11,"he":"שפירשו דברי רבי אליעזר בזה כל אחד פירוש מתישב במאמר שמים מאי זה מקום נבראו וכו', \nעד שהשיבו אמונתו בחדוש העולם יש מאין על כנה, והצילוהו מצעקתו אשר צעק עליו מרה: \nויש לתמוה עוד עליו איך לא השיב דברי רבי אליעזר זה על זה, כמו שצוה הרב עצמו שיעשו \nכן המעיינים בספרו, ואלו עשה הרב כן ודקדק בדברי רבי אליעזר לא כתב עליו מה שכתב. \nשהרי בפרק ההוא עצמו אמר בזה הלשון, עד שלא נברא העולם היה הקב\"ה ושמו בלבד, ועלה \nבמחשבה לברא את העולם וכו', האם נשאר שום ספק על האומר דברים כאלה על אמונתו בחדוש: \n\n"},{"index":12,"he":"והרב המקובל ר' שם טוב בן שם טוב כתב עליו בזה הלשון, ועוד מי הגיד לו שאור הלבוש \nלא נברא לפי דבריו, וכשנפרש שהלבוש הוא גלגל השכל וממנו נאצל כח לגלל ונבראו \nהגלגלים באי זה צד שיהיה מהמקום, להשגה זו מאפיסה לגמרי היו, ויגיד לי היכן מצא \nמקום כפירה מי שיסבור זה, וגם שלג שתחת כסא הכבוד נוכל לפרש לפי דעותיהן, כי הגלגל \nהוא כסא לכבוד, ובכח סבובו בחפץ השם באי זה צד שיהיה נולדו היסודות, עד שהיה המרכז \nמים, ולעשות עפר צריך שיקפא ויהא הקצף ונעשה כמין שלג, והוא תחת הגלגל כי לעולם \nהשמים ממעל והארץ מתחת, ואם היא המרכז לפי חכמתו בפלוסופיא יוכל לפרש כן ולא להתחכם \nעל אבות העולם גם כי הענין הוא מסתרי התורה עד כאן: \nועל דרך האמת לא נתכוון רבי אליעזר באמרו שמים מאי זה מקום נבראו וכו', הארץ מאי זה \nמקום נבראת, אל השמים והארץ המורגשים, כי אם אל סבותיהם, והענין הוא מסתרי מעשה \nבראשית, וסוד אצילות ההויות ואור הלבוש רמז אל יו\"ד ה\"א שבשם הגדול, כי האור סוד \n"},{"index":13,"he":"ה\"א ראשונה והלבוש סוד יו\"ד, כי היא טלית לבנה, וזה סוד בראשית ברא אלהים בכח ראשית \nשהוא אור ראשון ברא אלהים סוד ה\"א ראשונה את השמים סוד אש ומים. ובמדרשו של רבי \nנחוניא בן הקנה עליו השלום מאי שמים מלמד שגבל הקב\"ה אש ומים וטפחן זה בזה ועשה מהם \nראש לדברו דכתיב ראש דברך אמת, והיינו דכתיב שמים אש מים עד כאן. וזה סוד עוטה אור \nכשלמה נוטה שמים כיריעה כי מהחכמה יצא הכל בבינה, הוא אלהים חיים המאציל בכח חכמה \nבסוד בראשית בכח ראשית שהיא חכמה ברא אלהים שהוא בינה את השמים, ובמדרש רות הנעלם \n(ז\"ח ע\"ו ט\"א) אמרו בזה הלשון ואמר רבי שמלאי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא אעיל \nנהורא בנהורא ואלביש דא בדא וברא שמים, דכתיב עוטה אור כשלמה, והאי אור איקרי אור \nלבושו אור קדמאה דאתלבש ביה קודשא בריך הוא וההוא אור אתפשט בהוד והדר ואיברי עלמא \nעד כאן: \nהארץ מאיזה מקום נבראת. סוד ארץ חפץ, משלג שתחת כסא הכבוד, השלג סוד הקרח הנורא \n"},{"index":14,"he":"והוא תחת ה\"א ראשונה שהוא כסא לכבוד שלמעלה לו, כי יש כסא למעלה מכסא ויש כבוד \nלמעלה מכבוד, וזה סוד מאיש לקחה זאת. ואמר משלג כי תהיה מתוקה ברחמים, לפי שהיא מדת \nהדין, ואמר לקח וזרק חוזר אל המאציל העליון בסוד ואת הארץ וזרק על המים שהיא מים \nתחתונים מים מלוחים ונקפאו המים ונעשה עפר, סוד היסוד הרביעי רגל רביעי, וזה סוד כי \nלשלג יאמר הוי ארץ הרי שמים וארץ כאחד בייחוד אחד. ואלו שמש הרב המורה ז\"ל החכמה \nהאמיתית ולא ישפיק בילדי נכרים, לא התחכם על רבי אליעזר הגדול ע\"ה המקובל מהנביאים. \nובמה שכתבתי נשלמה הכוונה בזה הפרק: \n  \n"}]}
