{"id":"kabala-f41d246d481b-1-95","bookId":"kabala-f41d246d481b","part":1,"torah":95,"title":"חלק ד פרק יד","hebrewTitle":"חלק ד פרק יד","segments":[{"index":1,"he":"חלק ד פרק יד \nותפקחנה עיני שניהם, סומים היו שלא היו רואים תענוגי זה העולם ורעותיו ותאוותיו, כי \nעדיין אין להם מבא בהם, וכשחטאו מה כתיב ותפקחנה עיני שניהם וראו מה שלא ראו עד \nעתה, שהרי כתוב וכי תאוה הוא כל ענוגי העולם ותאוותיו תלויין בו, וממנו פקחות עינים \nלראותם ולהמשך אחריהם, וזה אמרו לעינים כי עינים לעור בהנאות העולם הוא האילן ההוא. \nוידעו כי ערומים הם ידעו הרע שהגיע אליהם כי נסתלק האור החופף עליהם וענן הכבוד \nהמכסה אותם. ובפרק י\"ד מפרקי רבי אליעזר מה היה לבושו של אדם הראשון עור של צפורן \nוענן כבוד מכוסה עליו, כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו וראה עצמו ערום \nונסתלק ענן הכבוד מעליו עד כאן. וזה מדה כנגד מדה כי הם הפשיטוה ערומה ונפשטו וסלקו \nהאור המאיר עיניה ונסתלק האור והכבוד מעליהם. ויתפרו עלה תאנה, במה שקלקלו נתקנו \nתאנה היתה ובעלי התאנה נתכסו. והנה הכניסו הכנפים בפנים והפסיקו בין איש לאשתו \n"},{"index":2,"he":"והבתולה חגורת שק על בעל נעוריה כי איננו כי מה שהיה חופף מבחוץ נכנס בפנים והפריד \nאלופו של עולם. ויעשו להם חגרת. כסו ערותם כי הרגישו במה שחטאו. ובמדרשו של רשב\"י \nע\"ה (ח\"א ל\"ו ע\"ב) אמר רבי חייא דהא אתפקחו למנדע בישין דעלמא מה דלא ידעו עד השתא \nכיון דידעו ואתפקחו למנדע ביש כדין ידעו דהא ערומים הם דאבדו זהרא עילאה דהוה חפי \nעליהו ואסתלק מניהו ואשתארו ערומים מניה. ויתפרו עלה תאנה אתדבקו לאתחפיא באינון \nצולמין דההוא אילנא דאכלי דאיקרון טרפי אילנא. ויעשו להם חגרת רבי יוסי אמר כיון \nדידעי מהאי עלמא ואתדבקו ביה חמן דהאי עלמא מדבר על אינון טרפין דאילנא ועבדו לון \nתוקפא לאתתקפא בהאי עלמא וכדין ידעו כל זיני חרשין דעלמא ובעו למחגר זיינין בהו \nבאינון טרפי אילנא בגין לאגנא עליהו עד כאן: \nוהאדם ידע את חוה אשתו והדר ותלד את קין קינא דמסאבותא קינא דזיינין בישין משרש \nנחש, וכל מעשיו היו מורים על הצד ההוא שנמשך ממנו, ויהי מקץ ימים קץ כל בשר ממנו \n"},{"index":3,"he":"והוא מכלה מנפש ועד בשר ולזה רצח את אחיו הטוב ממנו. ובמעשה בראשית החשך קדם לאור, \nובטבע הקליפה קודמת לפרי ולזה קדם קין בבני אדם הראשון, ובפרק כ\"א מפרקי רבי אליעזר \nבא אליה רוכב נחש ועברה את קין ואחר כך עברה את הבל שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו \nמהו ידע שהיתה מעוברת וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים והביטה \nואמרה קניתי איש את יי' עד כאן. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל ע\"ה ואדם ידע ית חוה \nאתתיה דהות מתעברא מן סמאל מלאכא ועדיאת וילידת ית קין והוה דמי לעילאי ולא לתתאי \nואמרת קניתי גברא ית מלאכא דיי': \nובמדרש רות הנעלם (דף פ\"ג ע\"א) כד נפקו תולדין לעלמא מאדם וחוה מההוא זוהמא נפקו \nוהכי שמענא מרבותי ואינון שמעו עד פומא דאליהו ז\"ל דאמר הכי מאי דכתיב והאדם ידע את \nחוה אשתו ותהר ותלד את קין וגו' והאדם דא אדם קדמאה דכד אתא נחש על חוה אטיל בה \nזוהמא וקין מההוא עסטורא דההוא זוהמא נפק, מה דרכו של נחש להרוג ולהמית הכי נמי קין \n"},{"index":4,"he":"מיד נעשה הורג כד\"א כי משרש נחש יצא צפע, משרש נחש דא נחש הקדמוני, יצא צפע זה קין \nשיצא משרשו ועיקרו של נחש, ופריו שרף מעופף שנעשה הורג כשרף שאין לחש למכתו מעופף \nכפול כבר נענש הנחש כפול במינו. ואי תימא דהא מההוא זוהמא נפק ואת אמרת והאדם ידע \nאת חוה אשתו ותהר ותלד את קין ודאי מאדם הוה ולא מההוא זוהמא. אלא ההוא נחש הטיל \nזוהמא בחוה וההוא זוהמא דאשתאיב בה הוה מכשכשא במעהא ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה \nולנפקא ההוא רוחא לעלמא. כיון שבא אדם הראשון אתער ההוא זוהמא בההוא זרע דהוה במעהא \nואתכלל ביה ועבד גופא לההוא רוחא בישא ונפק לעלמא בדיוקנא סומקא שניא מכל שאר בני \nאדם דהוו אבתריה. ועוד דההוא זרעא דאטיל אדם למעבד גופא מההוא סטרא בישא הוה ואתתקף \nההוא רוחא בישא ואיגלים ביה לעלמא, כיון דחמת חוה אמרה קניתי איש את יי' עם יי' וכד \nאיתי קרבנא מההוא סטרא בישא אייתי דכתיב ויהי מקץ ימים ולא כתיב מקץ ימין עד כאן: \n"},{"index":5,"he":"הנה בארו כי קין בא מהזוהמא שהטיל רוכב נחש בחוה שבא עליה ממש. וכן דרשו ז\"ל הנחש \nהשיאני עשה בה מעשה אישות. ולפי שהרוח ההוא הטמא בלתי גוף לא היה יכול לצאת לאויר \nהעולם, אמרו שזרע אדם המציא לו גוף להתלבש בו. ועוד גלו סוד נסתר באמרם שזרע אדם \nמההוא סטרא בישא הוה, וסתר הסתרים ליראי יי' ולחושבי שמו כי החטא גרם שנסתלק ממנו \nצד הקדושה שהיה בו ונשתאבה בו רוח הטומאה וממנו נתחזקה הרוח ההוא הבא מרוכב נחש \nונכפלה בו הקושי והטומאה. והנה היה הגוף והרוח מהזוהמא הקשה ההיא והוא אמרם ואתתקף \nההוא רוחא בישא, ולזה בא מסומן בסימן הרוח ההוא וקטרג על אחיו והרגו וכל תולדותיו \nהיו מהצד ההוא הטמא והקשה ולזה נמחו כלם במבול לא נשאר מזרע קין כי אם נעמה אשת נח \nלסוד נעלם. ובבראשית רבה זה ספר תולדת אדם אלו תולדות ואין הראשונים תולדות ומה הן \nאלוהות, הנה בארו כי תולדת קין היו מכח אל אחר לא תולדות אדם. ואמרו עוד שם בעון \n"},{"index":6,"he":"קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר להם עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך \nנתקלקלו הדורות ונבראו קנטורין. ובמדרשו של רשב\"י ע\"ה (ח\"ג קמ\"ג ע\"א) תאנא בצניעותא \nדספרא בעא עתיקא קדישא למיחזי אי אתבסמו דינין ואתדבקו תרין אלין דא בדא ונפק מסטרא \nדנוקבא דינא תקיפא ולא יכיל עלמא למסבל דכתיב והאדם ידע את חוה וגו' קניתי איש את \nיי' ולא הוה הכי משום דלא אתבסמת וחויא תקיפא קשיא אפיל בה זוהמא דדינא קשיא וכד \nנפיק דא קין מסטרא דנוקבא נפק תקיף קשיא תקיף בדינוי קשיא בדינוי כיון דנפק אתחלשת \nואתבסמת. בתר דא נפיק אחרא בסימא יתיר וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא \nאתערעו קמיה. ברא קדמאה ברא דזוהמא הוה תרין אתו עלה ואתעברת ואולידת תרין דא נפק \nלזניה ודא נפק לזניה ורוחא דילהון אתפשטו דא לסטרא דדא ודא לסטרא דדא דא דמי לסטרוי \nודא דמי לסטרוי. מסטרא דקין כל מדורין דזינין בישין ורוחין ושדין וחרשין אתיין. \n"},{"index":7,"he":"ומסטרא דהבל סטרא דרחמי יתיר ולא בשלימו חמר טב בחמר ביש לא אתתקן בהדיה. עד דאתא \nשת ואתיחסו מניה כל אינן דרין דזכאי עלמא וביה אישתיל עלמא. ומקין כל אינון חציפין \nורשיעין וחייבי עלמא עד כאן. ותסף ללדת את אחיו את הבל וגו'. בראשית רבה תוספת \nללידה לא תוספת לעבור, והוא שאמרו עוד שם אמר רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים \nוירדו שבעה קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו עד כאן. והסוד בזה כי היו שבעה כנגד \nשבעה ימי בראשית, והותרו אלו באלו לפי שכלן מכח אחד מכח עליון נוצרו לא היו סבה אחר \nסבה. וקין והבל שני ההפכים יצאו מאדם הראשון ונהיו בבטן אחד יורו על הייחוד, להעיד \nעל כי מסבה אחת פשוטה יצאו ההפכים והטוב והרע להם שרש אחד ואם המערכות נשתנו הוא לא \nנשתנה ולא ישתנה. ובפרקי רבי אליעזר ובפרק אחד דיני ממונות אמרו עלו למטה שנים \nוירדו ארבעה. ואמרו חכמי האמת ז\"ל כי הכל כוונה אחת אלא שזה כלל וזה פרט והכל אחד: \n"},{"index":8,"he":"ויהי הבל רעה צאן, זה פנה אל שרשו כי הצדיק רעה צאנו רעה ישראל האזינה נהג כצאן \nיוסף, ומזה ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא. וקין היה עבד אדמה פנה גם הוא \nאל שרשו ולא שת לבו רק לזאת משמע דכתיב עבד אדמה עשה מן הענף שרש ומן התפל עקר. \nויהי מקץ ימים להורות מקום מוצאו ומאי זה מקום הביא מקץ ימים קץ כל בשר ולא מקץ \nימין ולזה ויבא קין מפרי האדמה, ובבראשית רבה מן הפסולת רמזו על הסוד הזה. ואמנם \nהבל נתכוון אל הייחוד והביא מבכרות צאנו ונתקבל קרבנו כי היה לרצון כי הקריב את \nהכחות אל שרשן. ויש לתמוה אחר שנתקבל קרבנו איך נתן רשות לקץ הימים לבלעו וי\"ל כי \nגם הוא בחטאו מת כי בשעת קבלת הקרבן הציץ במזבח המקבל יותר מדאי ונענש. וזה סוד \nויסתר משה פניו כי ירא מהביט ירא ממה שאירע לו כבר. ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. \nהנה יש להתבלעות זה עיקר ושרש כי כן הקטרוג למעלה כי שרש קין מתהפך בתחבולותיו לבלע \n"},{"index":9,"he":"ולהשחית הנטיעות היפות וגם קין עקר את הכל במחשבתו המזוייפת וגם במעשה בלע את אחיו \nהטוב ממנו: \nועוד יש סוד נעלם בזה הקטרוג וההתבלעות של שנים אלה, ירמוז למחלוקת יום שני שבו \nנחלק השמאל וקטרג על הימין ומן המחלוקת ההוא נברא גיהנם שהוא שרשו של קין שהוא קץ \nימים וקץ כל בשר וקרב קץ אחיו. וכמו שבמעשה בראשית בא יום השלישי ונכנס ביניהם \nוהבדיל המחלוקת ועשה שלום במרומיו ובו היה הקיום ונכלל בו הכל והשמרים יצאו לחוץ \nונדחו ממקומם, כן הבן השלישי שהוא שת נכנס בין שנים אלה והבדיל ביניהם ונכלל הבל בו \nואז היה בו הקיום והושתת העולם ממנו, וקין וכל תולדותיו נדחו ונמחו במבול מים \nהזדונים מדה כנגד מדה והכל דוגמא. ולזה נתיחסו ובאו מקין כל דורות הרשעים ועזי \nפנים, ומשת כל דורות הצדיקים שהם קיום העולם שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, \nכי שת הושת במקומו של הבל והוא זרע אחר משל קין שזה טוב וזה רע, ולא היה הפרש בין \n"},{"index":10,"he":"הבל ושת בשום ענין אלא שהושת גוף שת מזרע אחר בלבד שהיה תחת הזרע הראשון שנזרע ממנו \nאבל נפש תחת נפש לא זכר בו הכתוב, שאם לא כן לא היה יכול לכתוב תחת הבל ממש כמשמעו \nאם היתה שם נפש אחרת וזה יורה על יסוד סוד העבור ולפי זה אלו לא נהרג הבל לא נולד \nשת וזהו תחת הבל תחתיו ממש שא\"א להיות זרע זה אלא תחת הבל והכוונה היתה לברר וללבן \nולזקק זה הזרע לפי שהראשון היה אחר החטא מזוהמת הנחש עם שלא היה קשה כשל קין, ולזה \nנדחה הזרע ההוא ובא אחר יותר זך ונקי ממנו שנזרע אחר ששב בתשובה והושת שת ממנו, וזה \nאמרו זרע אחר מלשון אחרית ותקוה זרע כשר והגון שממנו באו ונתיחסו דורות הצדיקים \nשמהם אחרית ותקוה, וזרע זה נקרא אחר מפני שהוא אחר מזרע קין שממנו דורות הרשעים כי \nזרע הטוב אחר הוא מזרע הרע וזרע הרע אחר הוא מזרע הטוב שהם הפכים זה לזה וזה תמורתו \nשל זה. ד\"א פעמים שהוא לטוב כשהוא נזכר אצל הרע ופעמים שהוא לרע כשהוא נזכר אצל \n"},{"index":11,"he":"הטוב כגון אלהים אחרים. ולזה רמזו בבראשית רבה באמרם זרע אחר ר' תנחומא בשם ר' \nשמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה מלך המשיח עד כאן. ואמרו חכמי \nהאמת ז\"ל כי כוונתו לפרש כאן כי לשון אחר, משמשת בשתי לשונות אחד טוב ואחד רע מפני \nשנזכר אצל הבל שהיה טוב ואצל קין שהיה רע. ופירשוהו כאן ואמרו זרע אחר שהוא מלך \nהמשיח הראוי לצאת מדוד שבא מרות המואביה שהיתה מעם אחר העובדים ומשתחוים לאל אחר \nוכשהרע נהפך לטוב אין שבח גדול מזה. והמלך המשיח הוא אשר ישלים הכוונה בבריאה \nויחזיר עטרת האמת והייחוד ליושנה, והצד ההוא אשר עד הזמן ההוא היה אחר ישיבהו תחת \nכנפי השכינה ולא יקרא עוד אחר כי יהפוך הרע שבעץ הדעת אל הטוב ויהיה כלו טוב, והיה \nהרצון בו להשלים כל זה השלמות לפי שהוא מהזרע ההוא הבא מהמקום ההוא הנקרא אחר, ועל \nידו יהפך אל האחדות ואל הטוב. ואז יהיה האחדות שלם ויתקיים מה שכתוב והיה יי' למלך \n"},{"index":12,"he":"על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ועד כאן הגיע מה שראינו לבאר בסוד \nסתרי מעשה בראשית ובזה נשלמה הכוונה בזה הפרק: \n  \nחלק ד פרק טו \nיסוד סוד הייחוד ועקרו אשר התבאר בזה הספר. תכונתו הוא התיחדות שבעה היכלות אשר כבר \nכתבנו עניינם עם שבעה רקיעים שהם סבתם, וכשנכללים אלו באלו התחתונים בעליונים הנה \nבהתיחדם הכל נקרא ונכלל בשם שלם יהוה אלהים וזה כי השבעה רקיעים הם סוד השם המיוחד \nכמו שכתבנו והשבעה היכלות הם סוד השם הנכבד אלהים סוד ב\"ד של מטה ובהתיחדם נקרא הכל \nשם שלם והכל נכלל בשני שמות אלו יהו\"ה אלהים אשר בהתיחדם הוא שלמות הכל ונקרא שם \nשלם, וכל עוד שאין מתיחדים ונכללים האיברים אלו באלו אין השם שלם ואין שם ייחוד \nושלמות, אבל כשהכל מתחבר ומתיחד זהו שלמות מעלה ומטה, וכשהאיברים מתיחדים הנה הנשמה \nהעליונה נכללת ושורה על הכל ובזה הכל מתקשר יחד והיה המשכן אחד: \nוסוד הענין כך הוא. קשר וייחוד שני אלו השמות הוא הרוח האמצעי והוא קשר האמונה, \n"},{"index":13,"he":"והוא הרוח העומד לקבל הרוח התחתון המשתוקק ונכסף להכלל בו, והרוח האמצעי הנה הוא \nעומד לקבל הרוח העליון שכל הרוחות והמאורות תלויין בו. וכששני הרוחות אלה התחתונים \nמתיחדים בנשיקה בסוד ישקני מנשיקות פיהו לפי שהנשיקה הוא סוד דבקות והתקשרות רוח \nברוח תחתון בעליון, ובאלה הנשיקות מתעורר ומתעלה הרוח התחתון להתדבק ולהתיחד ברוח \nהאמצעי, ובזה נכלל רוח זה בזה ורוח אחד לכל, וכשמתיחדים בזאת התכונה הנה הרוח \nהעליון הנעלם והסתום מתגלה ובא ושורה על הרוח האמצעי כנשמה השורה על הרוח ומקיימת \nאותה. וסוד זה כי בהתיחד רוח ברוח הנשיקות מתחילות להתחבר ובזה מתעוררים שאר כל \nהאיברים בתאוה ההיא ונכללים אלו באלו כל אחד בשרשו בנשיקה וההתעוררות להשלים זה הוא \nמהרוח התחתון, כי האיברים התחתונים מתעוררים ומשתוקקים תמיד אל העליונים להכלל בהם \nבסוד ואל אישך תשוקתך, מי שהוא בחשך מתאוה תמיד להיות באור השלהבת, השחור שבנר \n"},{"index":14,"he":"מתעורר ומשתוקק תמיד אל השלהבת העליון הלבן כדי להתיחד ולהתדבק בו, וזה סוד אלהים \nאל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל: \nודוגמא זו צריך ההתעוררות לעלות מלמטה לתת און וחיל בו בסוד באלהים נעשה חיל, וזה \nיושלם בעסק התורה וקיום המצות וההשתדלות תמיד בעבודות ובתפלות באין הפסק, בסוד \nהמזכירים את יי' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו. וזה סבת ייחוד הרוחות זה בזה, ובשרות \nזה הרוח בזה הרוח אז נכלל זה בזה בייחוד ודבקות אחד ומתרכב זה בזה להיות שניהם אחד \nכמי שמרכיב שני אילנות זה בזה והם אחד מין במינו, וזה סוד המרכבה ומה שבא בלשונם \nמעשה מרכבה כי ההרכבה והייחוד וכללות המאורות אלו באלו הוא מעשה בפועל וזה סוד מעשה \nמרכבה: \nובספר היכלות אמר המאור הקדוש רשב\"י ע\"ה (ח\"ב ר\"ס ע\"א) בזה הלשון ומאן דארכיב זינא \nבזיניה וידע לקשרא היכלא בהיכליה דרגא בדרגיה דא אית ליה חולקא בעלמא דאתי כמא \nדאוקימנא ועל דא האי איהו שלימו דכלא וכד אשתלים דא בדא ואיהו כלא חד עובדא דנפק \n"},{"index":15,"he":"מהאי שלימו ההוא איקרי מעשה מרכבה ורזא דא וייצר יי' אלהים את האדם שם מלא ואדם \nאיהו עובדא דהאי מרכבה דרכיב דא בדא עובדא דשלימו דכלא וכד אשתלים דא בדא כדין הוא \nיי' אלהים שם מלא כמא דאוקימנא עד כאן. הנה יבאר ע\"ה כי ייחוד וכללות שני שמות אלה \nזה בזה והרכבתם זה בזה הוא סוד המרכבה, והמעשה היוצא מהייחוד והשלמות וההרכבה ההיא \nהוא בנין העולמות ובריאת אדם כי זה סבתו הייחוד, והכל הוא סוד מעשה מרכבה והמבין \nהמאמר ההוא אשר כתבנו בסוד נעשה אדם יתבאר לו כל הענין הזה על נכון: \nועם שהאמת כן הוא כמו שכתבנו בייחוד אלו השני שמות ושהרכבתם זה בזה זו היא הקבלה \nהנאמנה במרכבה, ואמנם אופן הרכבה זו והדרך להגיע אל ייחוד זה עד שתעלה ותגיע ממנו \nזאת ההרכבה, זה נעלם ממנו תכלית ההעלם אחר שנסתלקה רוח הקדש מישראל ונפטרו חכמי \nהמשנה והתלמוד ע\"ה לבית מנוחתם, לא נשאר בידינו כי אם הקבלה בייחוד המאורות הנכללים \n"},{"index":16,"he":"בשם הגדול, שצריך ליחד הכל עד אין סוף בכוונת הלב ובמחשבה פנויה ונקיה מכל הרהור, \nוזה סוד סמכוני באשישות וזה על כנסת ישראל נאמר בזה הגלות, לפי שסוכת דוד הנופלת \nצריכה סמיכה וסעד בסוד סומך יי' לכל הנפלים, ולפי שנאמר עליה נפלה ולא תוסיף קום \nצריכה סמיכה, ולזה אומר סמכוני באשישות ולמי אומרת כן לבניה בזה הגלות שהיא גולה \nעמהם. ובמה צריך לסמכה, באשישות, סוד האבות שהם מתמלאים תחלה מהיין העליון המשומר \nבענביו. והיודע ליחד השם הגדול אף אל פי שאין ברכה מצויה בגלות החל הזה כי העונות \nמבדילים, הנה הוא סועד וסומך לכנסת ישראל בזה הגלות. רפדוני בתפוחים. אשישות \nותפוחים הכל אחד וכוונה אחת, וסוד זה כי האשישות נקראו כן על סוד הכניסם וקבלם היין \nהטוב ההוא, והתפוחים נקראו כן על הוציאם והשפיעם היין הכנוס בהם ושהם מכינים \nומכוונים המחשבה והרצון בריחם המשובח. ועל זה הוצרכו אשישות ותפוחים, אשישות, לרוות \n"},{"index":17,"he":"מהיין, תפוחים, לכוין הדעת ולישבו שלא יזיק היין. וכל זה למה כי חולת אהבה אני. ומי \nשמיחד את השם הגדול בכבודו ועל הדרך שהתבאר בזה הספר צריך ליחד הדין והרחמים יחד \nולכלול אותם זה בזה לדעת שהכל אחד, להמתיקם ולתקנם זה בזה להיותם כלל אחד וייחוד \nאחד והיודע זה ומכוין בו הוא הסומך והעוזר לכנסת ישראל בזה הגלות. ועל שבח הייחוד \nוהמייחדים אמר המאור הקדוש ע\"ה בספר התיקונין (ת\"ז ע' קכ\"ג ע\"ב) ומארי ייחודא \nרשימין במחשבתא סתימא עד כאן. ובמה שכתבנו בזה נשלמה הכוונה בזה הפרק: \n  \n"}]}
