חלב ודם ד
חלב ודם ד
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/4/18

Segment 2
HE:
אות א (הלכות חלב ודם) ובו יתבאר הלכות פסח וענין איסור חמץ ומצוות אכילת מצה וענין ספירה:

EN:
Section 15

Segment 3
HE:
על פי התורה ויסב אלקים וכו' (סי ס"ב) עיין שם כל התורה. והכלל בקיצור לעניננו שעל ידי אכילתם של ישראל נעשה יחוד קודשה בריך הוא ושכינתיה אפין באפין וכו' רק האכילה צריך להיות מאכל אחר שנתברר כי מאכל שיש בו בערובת על ידי מאכל כזה אפשר לחטוא. והברור של המאכלים הוא על ידי אמונה כי יש קושיות שאפשר ליישבן וכו' ויש קושיות שאי אפשר ליישבן ולברצם רקלעתיד וכו' רק להעמיד על אמונה. ואפילו הקושיות שיש עליהם תשובה לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב וכו' והתיקון לזה הוא לימוד הפוסקים וכו'. אבל הקושיות שאין עליהם תירוץ אסור לאדם לעיין בנם רק לחזק עצמו באמונה. וכשיש לו אמונה בשלימות יוכל להיות על ידיאכילתו יחוד קודשה בריך הוא ושכינתיה וכו'. ולהשלים את האמונה וכו' צריך מתחלה להעלות ניצוצי אותיות הדיבור. וכשנתבררו אתיות הדיבור אז הופך את עצמו הדיבור ומלקט הניצוצות הקדושה מבין הקליפות וכו'. ולהעלות ניצוצי אותיות הדיבור צריך לתענית וכו'. כי על ידי התענית מדבקין אחורי הקדושה וכו' כי התענית הוא בחינת שחוזרים לאחוריים להתכלת התענית וכו'. דם כי עיקר כל הדברים הן ההתחלה כי כל התחלות קשות מחמת שיוצא מהיפך אל הפיפך וכו'. נמצא שעיקר כח העבודה של כל הימים אינו אלא ההתחלה שאנו צריכין לחזור לאאחורי, ליום ראשון שהתחיל להבין להבענות שהוא תחילת התשובה שהיה קשה עליו ההבחלה שיצא מהיפך אל היפך. ובכל יום חוזר לאחוריו לקגל כח מההתחלה כנ"ל. והכלל שעל ידי התענית מדבקין אחורי הקדושה ואז נמשכין מימי החסדים ללכלח מיצר הגרון מבחינת ניחר גרוני וכו'. כי אז נכנעין ג' שרי חפרעה שר המשקים והאופים והטבחים שהם קנה וושט ווריטדין שהם בחינת תאוות אכילה ושתיה וכו' שיניקתם מפרעה שהוא אותיות הערף היינו מאחוריים. ועיקר יניקתו מהדיבורים וכו'. ואזי כשנתבררין אותיות הדיבור על ידי התענית אז נתגלין הפנים של הקדושה וכו'. כדי להוציא בלעם מפינם בחינת עת אשר שלט הטדם באדם לרע לו וכו'. ואזי נתקרבין הרחוקים לה' יתברך ונשלם האמונה בשלימות ומתקשטת בקישוטין דלא הוי וכו'. ואזי אכילתו יקרה מאד כי נתייחד קדשה בריך הוא ושכינתיה על ידי אכילתו כנ"ל (עיין שם כל זה היטב היטב) :

EN:
And this is the aspect of the gifts to the Kohen [ matnos kehunah ] — that one must give from the animal to the Kohen (Yoreh Dai'ah, Siman 61) . For the gifts that are given to the Kohen from those who slaughter the sacrifice (see Devarim 18:3) — this is the aspect of tzedakah of Eretz Yisrael, which is the aspect of ta'anis , through which is the essential subduing of the material and the body, the aspect of beheimah , and the elevation of the soul, etc., the aspect of adam , as mentioned above. For the Kohen is in the aspect of the holiness of Eretz Yisrael, for the service of the Kohen is in the Bais HaMikdash with the korbanos — from which derives the essential holiness of Eretz Yisrael (as already brought many times) .

Segment 4
HE:
וכל זה הוא בחינת פסח ויצית מצרים. כי מצרים הוא בחינת מיצר הלרון בחינת ניחר גרוני כנ"ל. שזה היה עיקר גלות מצרים שהיה הדיבור בגלות כידוע. ועל שם זה נקרא פסח כי אז היה יציאת מצרים שיצא הדיבור מהגלות שזהו בחינת חלפסח פה זח כמובא. כי פרעת הוא מלך מצרים שהוא אותיות הערף שהיו לו ג' שרים הנ"ל שר המשקים וכו' שר המשקים וכו' שהם בחינת קנה וושט וורידין שהם בחינת תאוות אכילה ושתיה. שאלו הג' קנה וושט וכו' הם סמוכין לכלי הדיבור דהיינו להף מוצאות הפה. ועל כן כשהם מתגבריןהם ממשיכין הדיבור להעורף שהוא בחינת פרעה ואז הוא בחינת גלות מצרים דהיינו שהדיבור הוא בדלות מצרים בבחינת מיצר הגרון בחינת ניחר גרוני ואינו יכול לדבר שם דיבור לפני ה' יתברך כנ"ל וזהו בחינת גלות מצרים שבכל דור ודור. ולזה צריכין בענית שעל ידי זה מדבקיטן אכורי הקדושה וכו' כנ"ל. וזה בחינת איסור חמץ ומצוות אכילת מצה:

EN:
And therefore, the gifts that Yisrael give to the Kohen — to support him so that he can perform his service in the Bais HaMikdash, as explained in the Torah in many verses (and they are the twenty-four gifts of the kehunah ; Vayikra 6:9; Bamidbar 18:2–28) — this is the aspect of tzedakah of Eretz Yisrael, whose holiness is drawn from the Bais HaMikdash, which is the aspect of the holiness of the Kohen , as mentioned above. And therefore, one must give from the animal the gifts to the Kohen , which is the aspect of tzedakah of Eretz Yisrael. For tzedakah of Eretz Yisrael is the aspect of ta'anis , through which is the essential elevation of the soul, etc. — from beheimah to adam (as mentioned above in the above-mentioned Torah [discourse]) .

Segment 6
HE:
אות ב כיאכילת ישראל צריך להיות בקדושה גדולה שיהיה אכילתם בחינת מאכל שנתברר שזוכין על ידי אכילה כזאת לייחד קדשה בריך הוא ושכינתיה אפין באפין כנ"ל. ולזכות לזה צריכין ב' תקונין המבוארים בהתורה הנ"ל. דהיינו ללמוד פוסקים כדי לפתוח את הדעת שלא יוסתמו שבילי השכל כדי שיזכה להבין לתרץ הקושיות שאפשר ליישבן. וגם צריכין לתענית כדי להוציא הדיבור מהגלות כדילהעלות ניצוצי הקדושה. ואז אחר כך חוזר הדיבור את פניו ומעלה שארי ניצוצות הקדושה וכו' ואז נשלם האמונה בשלימות וניצולין מהקושיות שאי אפשר ליישבן שצריכין רק לחזק את עצמו באמונה (כמבואר שם בהתורה הנ"ל היטב).ואז זוכין לאכילה דקדושה הנ"ל שעל ידה מתייחדדן קודשה בריך הוא ושכינתיה בבחינת אפין באפין כנ"ל. ושני הבחינות האלו הם בחינת תיקון הדעת והאמונה כי תיקון הקושיות שאפשר ליישבן על ידי לימודפוסקים זה בחינת ביקון הדעת. שזוכין לדעת שלם להבין מה שאפשר להבין לתרץ הקשיות שאפשר ליישבן. ותיקון הקשיות שאיאפשר ליישבן עעל עדי הבענית זה בחינת ביקון האמונה כי מאלו הקשיות אי אפשר להנצלכי אם על ידי אמונה כנ"ל. ובאמת הכל אחד והכל כלול באמונה (כמבואר בהתורה הנ"ל). שעיקר הביקון הוא האמונה כמו שכתוב שם באות ב' שמתחיל והברור של המאכלים הוא על ידי אמונה כי באמת מה שהגביל ה'יתברך לשכל וכו'עיין שם. ולכאורה קשה שם קצת כי פתח בחדא וסיים בתרתי כי מתחיל לדבר רק מאמונה שהבירור של המאכלים הוא על ידי אמונה ואחר כך הולך ומבאר שני בחינת ביקון הדעת והאמונה. כי זה מבואר שהקשיות שאפשר ליישבן שזוכין לזה על ידי לימוד פוסקים זה בחינת תיקון הדעת. אך באמת הכל אחד כי ביקון הדעת והאמונה הכל אחד ושניהם תלוים זה בזה. והעיקר הוא האמונה שהיא יסוד הכל כמו שכתוב כל מצותיך אמונה. אך זה ידיע שכיות האמונה הוא מהדעת, כי האמונה הוא בחינת מלכות שחיותה מאור הפנים שהוא הדעת בבחינתבאור פני מלך חיים. כי באמת אף על פי שאמונה הוא דייקא להאמין באמונה לבד בלי שם דעת ושכל. כי במה שהשכל מבין אין זה אמונה כמבואר בהתורה הנ"ל. אף על פי כן שורש האמונה וחיותה הוא דעת כי בודאי הבהמה שאין לה שם דעת אין שייך לומר עליה שיש לה אמונה ועיקר האמונה היא רק אצל האדם שיש לו דעת. רק שה' יתברך חונן עלינו וממשיך על נפשינו ודעתינו הערה משכל עליון כזה שעל ידי זה נמשך בנו כח האמונה. כי האמונה נמשכת בשרשה משכל עליון וגבוה מאד מאד שמשם נמשך בנו הכח להבחזק באמונה שלימה. ואף על פי שהאדם יכול לזכות לאמונה שלימה אף על פי שאין לו דעת גדול כמו שרואין ההמון עם והנשים שיש להם אמונה שלימה שזה עיקר האמונה להאמין בפשיטות כמותם (כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר אף על פי כן מי שזוכה לשלימות הדעת דקדושה אז אמונתו חזקה יותר ויותר. וכל מה שהאדם זוכה להגדיל דעתו בקדושה בתורה ועבודה, זוכה להמשיך הארה נפלאה אל האמונה יותר ויותר. ועל ידי זה מתכזק באמונה יתירה בכל פעם כי כל מה שיודע יותר הוא מבין שאינו יודע עדיין כל שצריך להתחזק רק באמונה שלימה. וגם מחמת שרואה עתה שכמה קושיות שהיה קשה לו בדעתו על ה' יתברך והצדיקים ועתה נתיישבו אליו על ידי שנפתח דעתו. על ידי זה הוא מבין ללמוד סתום מן המפורש שגם הקושיות שעדיידן סתומחם אצלו בודאי יש להם בירוץ קר שעדיין לא נפתח דעתו כל כך ליישב גם אלו הקשיות. או שהם מהקושיות שאי אפשר ליישבן בזה העולם בשום אופן. ועל כן הוא מתכזק על ידי זה באמונה יבירה בכל פעם. נמצא שעל ידי הדעת נתחזק האמונה ומכל שכן להיפך שכל מה שהאדם מתחזק את עצמו באמונה יתירה נתוסף לו הארה גדולה בדעתו. כי עיקר הוא האמונה בבחינת תכלית הידיעהאשר לא נדע. ומאחר שתכלית הדעת דלא נדע בודאי צריכין רק להעמיד על אמונה וזה תכלית הדעת שזוכין להשיגשאין יודעין עדיין כלל. רק על ידי כל הדעת שהשיג מבין בהתבוננות נפלא כמה צריכין להבחזק באמונה ולסמוך רק על אמונה שהיא יסוד הכל. ועל ידי זה מבואר היטב מה שהקשינו לעיל מה שרבינו ז"ל פתח בחדא וסיים בתרתי כי הכל אחד כנ"ל:

EN:
And therefore, one gives to the Kohen the foreleg, the jaw, and the stomach [ zeroah, lechayayim, v'kayvah ]. And it is found in the words of our Sages of blessed memory that the foreleg corresponds to "and he took a spear," etc. (Bamidbar 25:7) . It follows that all these gifts to the Kohen are in the merit of Pinchas, who was zealous regarding the deed of Zimri. For Pinchas was zealous with the zealotry of Hashem Tzevakos against Bilam the wicked — for the deed of Zimri with the daughters of Moav was by the counsel of Bilam, as it is written: "behold, they were the ones who, by the counsel of Bilam," etc. (Bamidbar 31:16) . And Bilam is the aspect of Amalek (see Sefer HaGilgulim, Chapter 49) , for they are intertwined in their letters (as brought in the holy books) . For Bilam and Amalek are essentially the zuhama of the nachash , which is the lust of the body and the material, the lust of the yetzer hara — whose essential strengthening is in the lust of licentiousness [ ni'uf ], as it is written in the holy Zohar and brought in the books of Rabbeinu of blessed memory: "the essence of the evil inclination is to uncover nakedness, and that is the essence of the impurity" (see Likutay Moharan, end of Siman 2) .

Segment 8
HE:
אות ג ואז כשזוכין להשלים האמונה על ידי שני ביקונים הנ"ל שהם לימוד פוסקים ותענית שהם בחינת תיקון הדעת והאמונה כנ"ל ששניהם כלולים בתיקון האמונה כנ"ל. אש דייקא זוכין לאכילה דקדושה שזוכין על ידה לייחד קודשה בריך הוא ושכינתיה אפין באפין כנ"ל. כי קרדשה בריך הוא ושכינתיה הם שורש הדעת והאמונה ששניהם אחד באמךת כידוע. ועל כן נקראת האכילה על שם האמונה ועל שם הדעת כמו שכתוב ורעה אמונה וכתיב אכלו רעים ברין רעין וכו' שהם חו"ב בחינת דעת, וכמו שכתוב במקום אחר שהאכילה היא בחינת דעת כי דעת דקדושה ואמונה הכל אחד וכנ"ל:

EN:
And the essential battle between the soul and the body is in this lust. For the bris kodesh [holy covenant] is the channel through which all souls emerge, for the essential procreation is through it. And one who merits to sanctify himself in his marital union properly — then he produces holy offspring, in a manner that the soul overpowers the body. And vice versa, G-d forbid. And therefore, there is the essential battle, as is known.

Segment 10
HE:
אות ד ובגלות מצרים היו שניהם בגלות הדעת והאמונה כמובא שבמצרים היה הדעת בגלות. וכן היה הדיבור בגלות בבחינת כבד פה שזה בחינת גלות האמונה כי עיקר האמונה על ידי הדיבור (כמו שכתוב במקום אחר וכמובן בהתורה הנ"ל). ועל כן לא היה אפשר לישראל לצאת מהגלות כי אם על ידי בחינת שני התיקונים הנ"ל שהם לימוד פוסקים ותענית כנ"ל. אבל במצרים היה עדיין קודם מ"ת ולא זכו עדיין לתיקונים הנ"ל. ואם היו ממתינים עד שיתקנו התיקונים הנ"ל היו נשארים שקועים בגלות. כי הקליפות נתאחזו בהם כל כך שלא היה אפשר להמשיך לשם התיקונים הנ"ל על כן עזה ה' יתברך עמנו חסד גדול ונס נפלא ופסח ודלג על הקץ והאיר עלינו הארה נפלאה שלא כסדר כמבואר בכוונות מעוצם ההארה של ליל פסח שמאירין כל המוחין ובאין מוחין דגדלות קודם למוחין דקטנטת וכו' עיין שם. היינו שתמיד צריכין מקודם לתקן התיקונים הנ"ל ואחר כך חוזר הדיבור פניו ללקט שארי הניצוצות שעל ידי זה עיקר הכנעת הסטרא אחרא וכו' כנ"ל. אבל עכשיו ביציאת מצרים הפליא ה'יתברך בעצמו נתגלה במצרים בבחינת ועברתי בארץ מצרים אני ה'. אני ולא מלאך אני ולא שרף אני וכו'. שזהו בחינת התגלות פני הקדושה שנתגלה אז בהארה נפלאה שעל ידי זה היה מפלת מצרים עד שרבים מהם השליכו אמונתם ונתגיירו כמו שכתובוגם ערב רב עלה אתם וכו'. ועל ידי זה היה הגאולה. כי הגאולה היתה בליל ראשון של פסח שאז באותה הלילה נלקחה שרהלבית פרעה שהוא רמז על הוד יולפי הדיבור שהופך פניו אליהם וכו' שעל ידי זה הוא הכנעתם (וכמבואר כל זה בהתורה הנ"ל עיין שם). ומחמת זה אסור אז החמץ בבל יראה ובל ימצא וצריכין לאכול רק מצה כי חמץ הוא בחינת קשיות בחינת כי יתחמץ לבבי וכו' שנאמר שם לענין הקשיות שהיה קכשה לו בליבו על ה' יתברך. ועל כן בכל השנה האכילה בבחינת אכילת חמץ ומצה:

EN:
And therefore, Pinchas — who was zealous regarding the deed of Zimri and subdued the lust of licentiousness, which is the aspect of the zuhama of Bilam-Amalek, and was zealous with the zealotry of the bris , and subdued the material and the body, the aspect of beheimah , and strengthened and elevated the soul, the aspect of adam — for its essential elevation is through the sanctity of the bris , as mentioned above — therefore, Pinchas merited that his brothers and sons, the kohanim , would receive the foreleg, the jaw, and the stomach from those who slaughter the sacrifice — corresponding to "and he took a spear," etc., and corresponding to "and Pinchas stood and prayed," etc. (Tehillim 106:30; see Chullin 134b) . For all the zealotry of Pinchas, to subdue the zuhama of Bilam-Amalek, is the aspect of subduing the material, the aspect of beheimah , etc.

Segment 11
HE:
וזהושהזכיר במה נשתנה. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה עף על פי שלא היה צריך להזכיר כי אם מה שאוכלין בכל הלילות חמץ כמו שאומר שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות ולמה הזכיר גם מצה. אך בזה מרומז תיקון אכילת ישראל בכל השנה כי אכילתינו תמיד בכל השנה בבחינת אכילת כמץ ומצה. שהאכילה כלולה משני מתיקונים הנ"ל שהם תיקון הדעת והאמונה. דהיינו ליישב הקשיות שאפשר לישבן שזהו בחינת חמץ בחינת חימוץ המוח שמחמיצין המוח והדעת לישב ולתרץ מה שאפשר לתרץ. ומצמ הוא בחינת תיקון האמונה שנמשכת משכל עליון גבוה יותר ויותר כנ"ל. כדי שלא להסתכל על הקשיות שאי אפשר ליישבן כנ"ל. ועל כן בפסח שעדיין לא זכינו לתיקונים הנ"ל כנ"ל רק שנמשך עלינו הארה נפלאה מלמעלה שהוא בחינת הארת פני הקדושה שעל ידי זה נתתקנת האמונה כנ"ל. על כן אי אפשר לנו לאכול כי אם מצה שהוא מאכל עליון וגבוה מאד בחינת מן כשאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל"ח) עוגה שהוציאו ישראלממצרים טועמו בהם טעם מן שהוא מאכל שהמלאכים ניזונין ממנו (כמו שאמרו רבותינו ז"ל יומא ע"ה) היינו שהוא בחינת מאכל שנמשך על ידי הארה העליונה הנפלאה היורדת עלינו אז שעל ידיזה זוכין להכיר את ה' יתברך ולרדופ אחריו בזריזות נפלא בהשתוקקות נמרץ באמונה נפלאה. אבל עדיין אסור להטות את המוח ליישבשום קשיא אפילו הקשיות שאפשר ליישבן מחמת שלא קבלנו את התורה ולא זכינו עדיין לתקן תיקונים הנ"ל. הל כן אסור לנו להחמיץ את מוחינו בשום קשיא אפילו המ שאפשר ליישב. רק לסמוך על אמונה לבד שאנו מקבלין עת ה מלמעלה בהארה נפלאה משכל עליון וגבוה מאד שהוא בחינת האות פני הקדושה שמאיר אז ותיקון האכילה נמשך עתה רק משם. וזהו בחינת אכילת מצה שהוא בחינת מן כנ"ל שנמר בו כי לא ידעו מה הוא שהוא בחינת אכילה קדושה גבוה מאד שהוא למעלה מן הדעת בחינת אמונה נפלאה וכנ"ל. אבל חמץ אסור עתה במשהו בבל יראה ובל ימצא כי אסור עתה ליכנוס בשום קשיא אפילו מה שאפשר ליישב וכנ"ל. אבל בכל השנה מותר החמץ כי כשזוכין לתיקונים הנ"ל אז הותר החמץ. כי אז זוכין להמשיך תיקון הדעת ליישב הקשיות שאזשר ליישבן שזהו בחינת תיקון אכילת חמץ בכל השנה. ועל כן במיד האכילה דקדושה בבחינת אכילת חמץ ומצה כי הוא כלולה משני התיקונים נה"ל שהם תיקון הדעת והאמונה. אבל עתה בפסח אסור להחמיץ המוח סשדום קשיא אפילו מה שאפשר ליישב. ועל כן אסור לאכול החמץ במשהו. רק לאכול מצה שנמשך מן בפסח מהארה העליונה הנ"ל וכנ"ל:

EN:
And therefore, those who slaughter the sacrifice — who need to subdue the aspect of animality, the aspect of the material, etc. — and to elevate the soul from chai to medaber : therefore they must give the gifts to the Kohen — the foreleg, the jaw, and the stomach — corresponding to the deed of Pinchas, in order to draw down the holiness of Pinchas, who merited to subdue the zuhama of the material — which is the zuhama of Bilam, etc. — and to elevate the soul, etc., as mentioned above. For this is the essential rectification of the animal, as mentioned above — which those who slaughter the sacrifice, who are the slaughterers, must accomplish, as mentioned above. And therefore they must give the gifts — foreleg and jaw, etc. — corresponding to the deed of Pinchas specifically, as mentioned above.

Segment 13
HE:
אות ה ועל כן אחר שביעי של לפסח שהוא קי"ס היה על ידי מטה משה ומטה משה דא מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת כשר ופסול וכו שזהו בחינת לימוד ךפרסקים שזהו בחינת קי"ס וכנ"ל. ועל כן היה קי"סביום ששי לספירת העומר כנגד ששה סדרי משנה שהלם בחינת כשר ופסול וכו'. שהם עיקר התיקון הנמשך על ידי למוד פוסקים שהוא בחינת קי"ס שעל ידי זה הותר החמץ אחר כך כנ"ל:

EN:
Section 16

Segment 15
HE:
אות ו גם צריכין בפסח להכניע ג' זרי פרעה הנ"ל שהם שר המשקים והאופים והטבחיםשהם וכו' כנ"ל. וזה זוכין על ידי מצות פסח ואכילת מצה ושתיית הכוסות מכניע שר המשקים:

EN:
Also, the foreleg, the jaw, and the stomach — which are the aspect of tzedakah of Eretz Yisrael — are in the aspect of ta'anis , through which the soul ascends from chai to medaber , as mentioned above. For this soul that is in the living creature is a reincarnated soul of an actual person, who had the vessels of speech, and through his sins it descended from the level of medaber to the level of chai . And therefore, one must give the foreleg and the jaw to the Kohen — for they are the aspect of the vessels of speech in man. For in the jaw of a person, all five articulation points of the mouth are fixed. And this is what our Sages of blessed memory were precise about and said: that one must give the jaw with the tongue that is between them — with the tongue specifically. For the essential intention is to rectify the tongue and the speech — to elevate the soul that fell to animality, to the absence of speech — to elevate it to the level of adam , which is the aspect of medaber , as mentioned above.

Segment 17
HE:
אות ז וזה בחינת מה שנוהגין הבכורות להבענות בערב פסח. כי עיקר יציאת מצרים שהוא להוציא הדיבור ממיצר הגרון ולהכניע פרעה וג' שריו וכו' כנ"ל. ועל כן הבכורות דייקא מתענין.כי עיקר מעלת התענית הוא מחמת שחוזרין בכל פעם אל ההתחלה שהתחיל להבין ולהתענות לומחמת זה דייקא מדבקין על ידי התענית אחורי הקדושה שהוא בחינת שחוזרין בכל פעם לאחועים. שזהו בחינת כל ההתחלות של הקדושה שעיקרא הוא ההתחלה וכו' ובכל פעם חוזרין לקבל כח מההתחלה וכו'(כמבואר שם כל זה בהתורה הנ"ל עיין שם היטב). ועל כן הבכורות דייקא מתענין בערב פסח כי הבכור הוא ראשית בחינת התחלה. ועל כן נתקדשו הבכורות כי עיקר הוא ההתחלה וכשמקדשין ההתחלה על ידי זה מתקדשין בנקל שאר הבנין וההולדות הבאין אחריו וכמו שכתוב בכתבי הארי ז"ל שכל הבנים שבאין אחריו כולם מקבלים מחלק הנפש של הבכור וכו' עיין שם. נמצא שהבכור נוא בבחינת התחלה שזהו בחינת קדושת התענית ועל כן עיקר יציאת מצרים היה על ידי קדושת בכורים (כמבואר שם בפרשת בא). כי אז הרג ה' בכורי מצרים והכניע הבכור דסטרא אחרא והציל בכורי ישראל בכור דקדושה. ואז נתקדשו הבכורים כמו שכתוב שם קדש לי כל בכור וכו'. כי עיקר יציאת מצרים הוא בבחינת קדושת ההבחלה שהוא בחינת תענית שעל ידי זה יוצא הדיבור מגלות מצרים ופרעה ושריו כנ"ל שזה עיקר יציאת מצרים כנ"ל. ועל כן באמת פסח שהוא יציאת מצרים הוא עיקר ההתחלה. כי הוא תחלת התקרבותישראל לאביהם שבשמים שהתחילו להכיר אותו ולהתחיל להבקרב אליו בשעת יצאת מצרים בפסח. ואז נתקדשו בכורות שהם גם כן בחינת התחלה כנ"ל. ועל כן נוהגין הבכורות דייקא להתענות כי קדושת התענית הוא בחינת קדושב ההתחלה כנ"ל שעל ידי זה עקר בחינת יציאת מצרים להוציא הדיבור ממיצר הגרון וכו' כנ"ל:

EN:
And the foreleg — this is the aspect of the root of speech. For the root of speech is drawn from the five fingers of the left arm. And even though regarding an animal one must give the right foreleg specifically, but it is known that the totality of the lower level in relation to the upper level is in the aspect of the left of the upper level. All the more so regarding an animal in relation to man — for the entire level of beheimah , even its right side, is still far from the left side of adam . And if only we could elevate from the right foreleg of the animal to the left arm of man, which is the root of speech, as mentioned above.

Segment 18
HE:
רעל כן עשו שבזה את הבכורה מכר את הבכורה על ידי תאוות אכילה דייקא כמו שכתוב הלעיטני נא וכו'. כי קדושת הבכורה הוא בחינת קדושת ההתחלה שזוכין לזה על ידי שבירת תאוות אכילה דייקא שהוא בחינת תענית שהוא בחינת קדושת ההתחלה. ועל כן להיפך עשו שבזה את הבכורה מכר את הבכוהנ וביזה אותה על ידי באוות אכילה דייקא כמו שכתוב שם ויאכל וישת וכו' ויבז עשו את הבכורה. כי דייקא על ידי באוות אכילה ושביה ביזה את הבכורה שהוא בחינת התחלה שקדושבה על ידי בענית על ידי שבירת תאוות אכילה ושביה כנ"ל. ויעקב אבינו זכה אז לבכורה כי כל אחד זכה בחלקו. כי תיכף שראה יעקב תוקף תאוותו לאכילה ושביה שאמר לו הלעיטאני נא וכו' אמר לו יעקב תיכף מכרה כיום את בכורתך לי היינו על פי הנ"ל. כי מחר שאתה משוקע כל כך בתאוות אכילה אין הבכורה שייכת לך כי קדושת הבכורה הוא על ידי בחינת תענית בחינת שבירת תאוות אכילה כנ"ל. ועשו נתראצה תיכף לזה ומכר וביזה את הבכורה בשביל תאוות אכילה ויעקב נתן לו לחם ונזיד עדשים ויאכל וכו' ויבז וכו'. כי יעקב נתן לו כל תאוות אכילה. כי הוא שיבר מעצמו תאוות אכילה ונתן תאוות אכילה לעשו והוא קבל לעצמו בעד זה הבכורה שזוכין אליה על ידי שבירת תאוות אכילה שהוא בחינת תענית כנ"ל:

EN:
And the stomach [ kayvah ] — this is the essential vessel that cooks and receives the food that is eaten. And therefore, by giving the stomach of the animal to the Kohen — which is the aspect of tzedakah of Eretz Yisrael — through this one draws the holiness of the ta'anis . Which is this very aspect: that one subdues the food of the animal — which is the craving for eating — and elevates the eating to holiness through tzedakah of Eretz Yisrael, which is the aspect of the elevation of the soul, as mentioned above.

Segment 20
HE:
אות ח וזה בחינת זלפירה שסופרין הימים והשבועות וחוזרין בכל פעם להתחלה. כי בכל פעם חוזרין לתחילת הקרבת העומר שאז היה עיקר התחלת התקרבות ישראל על ידי אתערותא דלתתא. כי בליל ראשון של פסח היה תחילת ההתקרבות על ידי הארה העליונה הנ"ל שהוא בחינת אתערותא דלעילא. אתל אחר כך אחר יום ראשון מסתלקת ההארה הזאת. ואז מתחילין לספור ספירת העומרא להתחיל לקדש ולטהר עצמינו כסדר מים על יום בבחינת אתערותא דלתתא (כמובא בספרים). וכל ימי הספירה חוזרין בכל פעם לקבל כח מהתחלת הספירה שהוא הקרבת העומר כמו שאנו אומרים היום שני ימנים לעומר היום שלשה ימנים לעומר וכו' וכן כולם. נמצא שחוזרין בכל לפעם לההתחלה שהוא הקרבת העומר שזהו בחינת קדושת התענית שחוזרין בכל פעם להתחלה. שעל ידי זה אנו זוכין עת ה לצאת מטומאת מצרים ולתקן את הדיבור ולזכות לאמונה שלימה על ידי בחינת אתערתא דלתתא. כי עיקר התיקון להוציא הדיבור מגלות מצרים וכו' זוכין על ידי שחוזרין אל ההתחלה שזה ו בחינת תענית וזהו בחינת ספירה כנ"ל:

EN:
For the essential [purpose of the] ta'anis is to subdue and break the craving for eating, through which the person lives — for the vitality of all souls is through eating, as we say in the final blessing: "for all that You created, to sustain with them the soul of every living being," etc. And therefore, there is the essential place of clarification — from beheimah to adam . And therefore, when one wants to subdue the body and elevate the soul from beheimah to adam , one needs ta'anis — to break the craving for eating, which is the vitality of the soul — to break one's material cravings, so that through this one merits to elevate the soul, which is the vitality, from beheimah to adam .

Segment 22
HE:
אות ט וזהו בחינת איסור חלב ודם כדי להכניע ולבטל שני מיני קשיות הנ"ל שהם הקשיות שאפשר ליישבן. אך לפעמים נסתמו שבילי השכל ואי אפשר ליישתן ולזה צריכין לימוד פוסקים. והקשיות שאי אפשר ליישבן שצריכין להעמיד רק על אמונה שנשלמת על ידי התענית שעל ידי סנ יוצה הדיבור מגלות מצרים ועו' שעל ידי זה נשלם האמונה כנ"ל. כי אמסור חלב הוא בשביל תיקון הדעת שלא יהיו נסתמין שבילי השכל ליישב הקשיות שאפשר ליישבן. כי חלב הוא שממנונית הגוף שעל ידו עיקר תיקון השכל. כי השכל בוער כמו נר דולק על ידי שמנונית הגוף (כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר). ועל כן אסור לאכול חלב בהמה כדי שלא יתגבר החלב של בהמה ויסתום את הדעת לגמרי. כי כשהחלבים דסטרא אחרא מתגברים נסתם השכל לגמרי ויכולין לשכוח את ה' יתברך חס ושלום זה דרכם כסל למו ואמרו רבותינו ז"ל חלב יש להם על כסלינם וכו'. וזה בחינת חלבמו סגרו בחינת כי כסה פניו בחלבו. פנים הוא השכל בחינת חכמת אדם תאיר פניו. ועל ידי התגברות החלבים נסגר ונתכסה השכל. עד שאין יכולין ליישב אפילו הקושיות שאפשר ליישבן. ועל ידי זה שוכחין את ה' יתברך ונתרחקין ממנו חס ושלום. כי עיקר ההתרחקות והשכחה את ה' יתברך הוא על ידי הכפירות וחסרון אמונה שנמשכין מהקשיות והסתרת ידיעת אלקותו שיש בלב כל אחד (כמובן בהתורה הנ"ל). ועל כן הזהירה התורה אותנו מלאכול חלב כדי שלא יהיה נסתם ונסגר השכל חס ושלום כדי שנזכה להבין לתרץ הקדיות שאפשר לתרצם. ואיסור דם הוא בשביל תיקון הדיבור שהוא תיקון האמונה כנ"ל. כי תיקון הדיבור הוא להוציא את הדיבור מגלות מצרים ופרעה ושריו וכו' כנ"ל. וזה ידוע שבמצרים בגלות היה התגברות הדמים שזה היה עיקר גלות מצרים (כמבואר בכתבים). וזהו בחינת ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'. כי הדיבור הוא מהנפש. כמו שכתוב ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא (כמובא בדברי רבינו ז"ל כ"פ). וכשמתגברים הדמים דסטרא אחרא חס ושלום אזי אין יכולין לדבר כלל. ואזי הוא בחינת נמלמתי דומיה לשון דמים. ועל כן אסור לאכול דם כדי להכניע הדמים רעים שמהם עיקר גלות מצרים עיקרגלות הדיבור. ועל ידי זה שנזהרין מחלב ודם על ידי זה זוכין לתקן את הדעת ולהוציא הדיבוגר מגלות מצרים שהוא תיקון האמונה כנ"ל. ועיקר הוא תקון האמונה כנ". לועיקר התיקון על ידי התענית. לוזהו גם כן בחינת איסור חלב ודם. כי על ידי התענית נתמעט החלב והדם כמו שאומרים אחר התענית י"ר שהיא מיעוט חלבי ודמי מרוצה לפניך כאלו הקרבתי קרבן וכו'. ועל כן על ידי שאין אוכלין חתב לודלם זהו בחינת קדושת תענית. כי אבר מחזיק אבר(כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר ואם היו אוכלים חלב ודם היה נתראבה החלב והדם שבאדם ועכשיו כשאין אוכלין אותו נתמעט החלב והדם. שזהו בחינת תענית שעל ישי זה עיקר תיקון האמונה כנ"ל:

EN:
And therefore, the essential [purpose of the] ta'anis is the tzedakah , the aspect of "agra d'sa'anisa tzidkasa" (as mentioned above in the above-mentioned Torah [discourse]) . For in truth, a human meal [ ma'achal adam ] is very precious — that is, when one eats as a man and not as an animal — meaning, when one eats with the holiness of a Jewish person who is called adam — then certainly his eating is very precious, for specifically through his eating his soul is elevated, in the aspect of: "the righteous eats to satisfy his soul" (Mishlei 13:25) . And then he merits through his eating specifically to elevate the soul, the aspect of adam , and to subdue the body, the aspect of beheimah , etc.

Segment 24
HE:
אות י ועל כן עיקר הקרבן הוא חלב ודם. והחלב עולה על המזבח ונשרף כולו לריח ניחוח לה'. כי החלב הוא שמנונית שהוא עיקר השכל. אך אנחנו אין כח בידינו לברר השכל והקדושה שיש בחלב בהמה ועל כן אסור לנו באכילה באיסור חמור. כי כל אוכל חלב יהינ נסתם שכלו לגמרי ויתגברו הכפירות והקשיות חס ושלום כנ"ל. אבל על המזבח דייקא החתב הוא עולה לריח ניחוח. כי בית המקדש הוא בחינת דעת ושכל (כמו שאמר רבינו ז"ל כ"פ) ושם מאיר שכל עליון ודעת גבוה מאד ועל כן שם עולה החלב על האישים לריח ניחוח כי על ידו דייקא זוכה שאיר השכל באור גדול לגלות אלקרותו יתברך. כי שריפת החלב על המזבח הוא בחינת אור השכל שהוא כמו אש דולק על ידי השמנונית שבגוף כנ"לרק שאנו אין לנו כח לבררו. אבל על המזבח נתגלה ומאיר על ידו דייקה אור השכל דקדושה ליישב ולבטל כל הקשיות שאפשר ליישבן שעל ידי זה נתחזקה האמונה כנ"ל. ועל כן החלב הוא מכפר כי עיקר פגםכל העוונות הם הכפירות וקשיות וחסרון אמונה שגורמין על ידי העוונות (כאשר כתבנו כבר כמה פעמים). ועל כן על ידי הקרבן על ידי שמקריבין החלב על האש שעל המזבח שעל ידי זה נפתח הדעכת ונתחזקה האמונה כנ"ל על כן הוא מכפר:

EN:
But one who has not yet merited this, and his eating is not in the aspect of a human meal — then the body and material remain in their full force, G-d forbid — and then he needs ta'anis . And the essential [purpose of the] ta'anis is the tzedakah — that is, he must fast, to break the craving for eating, the craving of the body. And through the tzedakah that he gives to a worthy poor person — especially tzedakah of Eretz Yisrael, sustaining the souls of the poor of Eretz Yisrael — through this, the soul is elevated. For he gives the portion of his eating — what he would have needed to eat on the day of the fast — he gives it to the poor person to sustain the soul of the poor person, as is brought in the holy books, that this is how one should conduct oneself on the day of a fast.

Segment 25
HE:
וכן הדם מכפר. כי בבית המקדש נמשך תיקון האמונה על ידי הדם דייקא. כי הדם הוא בחינת תכלית הצמצום והדין שמשם נמשכין הקשיות שאי אפשר ליישבן ועל כן הדם אסור לאכילת הדיוט. אבל בבית המקדש במזבח על ידי זריקת דלם הקרבן נתברר ועולה גם הקדושה הנסתרת ונעלמת בדם ועל ידי זה נמתק הצמצום והדין ונתגלה האמונה על ידי זה דייקא שזה עיקר התיקון והכפרהעל העוונות שהם בחינת כפירות כנ"ל. ועל כן החלב נאכל ונשרף כולו על המזבח. אבל הדם אינו נאכל ונשרף על המזבח רק שענוגע במזבח לבד בשעת זסריקה וכן שירי הדם שופכין על היסוד ונגעין במזבח ויוצאין לחוץ ונשפכין לנהל קדרון ונמכרין לזבל וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי החלב הוא בחינת הדעת שמשם אחיזת הקשיות שאפשר ליישבן. רק שמחמת אחיזת הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בחלב בהמה אין בנו כח לבררו על ידי אכילתינו ואדרבא היה נסתם ונסדר השכל והדעת לגמרי אם היו אוכלין אותו. אבל על המזבח הוא נשרף בקדושה גדולה. ואז על ידו דייקא מאיר הדעת כנ"ל. ועל כן נאכל ונשרף החלב על המזבח עי כשזוכין להעלותו אל הקדושה על ידי הקרבתו על המזבח אזי נתגלה על ידו דייקא דעת גדול כי הוא בבחינת דעת שמשם הקשיות שאפשר ליישבן כנ"ל. אבל הדם אינו נאכל ונשרף על המזבח רק זורקין אותו על המזבח כי הדם הוא בחינת תכלית הצמצום והדין שמשם נמשכין הקשיות שאי אפשר ליישבן. ומבואר בדברי רבינו ז"ל בהתורה בא על פרעה (בסי' ס"ד) שהקשיות האלו שאי אפשר ליישבן נמשכין מבחינת חלל הפנוי שמשם צמצם ופינה אלקותו כביכול וכו' עיין שם. ועל כן אי אפשר ליישב אלו הקשיות בשום אופן עד לעתיד לבוא. ועל כן על המזבח בבית המקדש נעשה תיקון גדול על ידי הדם כי הדם מכפר כי בבית המקדש מאיר השכל שיתגלה לע"ל שנקרא קודש ועל כן שם נתגלה ומאיר הקדושה הנעלמת אפלו בתכלית הצמצום בבחינת דם. ואזי מאירה האמונה באור גדול על ידי שנמתק הצמצום והדין של כלל הפנוי על ידי שיודעין שגם שם נעלם אלקותו יתברך על ידי שמקריבין הדם על מהזבח בבית המקדש ששם מיאיר השכל שיתגלה לעתידד כנ"ל. ועל כן אין הדם נאכל ונשרף על המזבח כי אף על פי שבאמת יש קדושת אלקותו גם בהחלל הפנוי בהעלם גדול אבל הוא בתכלית הצמצום והמיעוט בהעלם לובהסתרה גדולה. ועל כן אין הדם נאכל כולו על המזבח רק נזרק על המזבח ונוגע בו בנגיעה בעלמא ואחר כך נשפך לחוץ כי הקדושה נעלמת בו בתכלית המיעוט וההעם לוהוא רק בבחינת נוגע בהקדושה בנגיעה בעלמא שמשם חיותו וקיומו בדרכי נפלאותיו הנוראים. ועל כן תיכך שנעוגע הדם בסקדושת המזבח על לדי הזריקה ושפיכת שירים תיכף יוצא לחוץ ונשפך לנחל קדרון ונמכר לזתל. כי הקדושה עולה ממנה על ידי הזריקה שהיא בחינת נגיעה בעלמא במזבח הקדוש. כי הקדוה שבבחינת החלל הפנוי שהוא תחלית הצמצום בחינת דם הוא בתכלית המיעוט בנעלם גדול בבחינת נגיעה בעלמא כנ"ל. אבל החלב נתהפך כולו אל הקדושה כנ"ל ועל כן הוא נאכל כולו עכל המזבח. אבל שניהם מכפרין הדם והחלב ראדרבא הכפרה תלויה בדם יותר מבחלב (כמבואר בדרז"ל). כי עיקר התיקון והכפרה הוא על ידי תיקון האמונה שנתתקן ביותר על ידי זריקת הדם על המזבח שנתגלה על ידי זה שגם בהחלל הפנוי בתכלית הצמצום בבחינת דם נסתר ונעלם אלקותו רק שהוא בצמצום גדול בבחינת נגיעה בעלמא. אבל על כל פנים גם שם נעלם אלקותו ועל ידי זה נתחזסקה העמונה שעל ידי זה עיקר הכפרה כנ"ל. כי עיקר התחזקות האעמונה צריכין להתחזק כנגד הכירות הבאים על ידי הקשיות שאי אפשר ליישבן (כמובן בדברי רבינו ז"ל) שזה נתתקן על ידי זריקת הדם על המזבח. ועל כן עיקר הכפרה על ידי דם הקרבן וכנ"ל:

EN:
It follows that the essential [purpose of the] ta'anis is to subdue the craving for eating and to take the portion of his eating to give to a worthy poor person. Through this, one subdues the material and elevates the soul from chai to medaber , from beheimah to adam , as mentioned above. And this is the aspect of giving the stomach to the Kohen , which is the essential vessel of eating. And through giving the stomach — the eating vessel of the animal — to the Kohen , which is the aspect of tzedakah of Eretz Yisrael, through this one draws the holiness of the ta'anis . Which is this very aspect: that one subdues the eating of the animal — which is the craving for eating — and elevates the eating to holiness through tzedakah of Eretz Yisrael, which is the aspect of the elevation of the soul, as mentioned above.

Segment 27
HE:
אות יא וזה בחינת מליחה שצריכין למלוח את הבשר כדי להוציא ממנו כל הדמים. כי מלח זה בחינת תענית ויסורין שהם ממרקין עונותיו של אדם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בברכות ה') נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מח מלח ממתקת הבשר אף יסורין ממרקין עונותיו של אדם. ויסורין זה בחינת תענית שהוא עינו ויסרין וכמו שהביאו שם בסמוך לענין ארץ ישראל שבא על ידי יסוריןוהביאו הפסוק כי כאשר ייסר איש את בנו וכו'. ושם מדבר הפסוק בענין תענית כמו שכתוב שם בענין ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכו' וידעת היום כי כאשר ייסר איש וכו' ויענך וירעיבך זה בחינת עינוי התענית שמרעיב את עצמו. וכן אמרו רבותינו ז"ל במדרש ויענך וירעיבך שהתענו מקודם שאכלו את המן למרק האכילה שבמעים. כי המן הוא בחינת אכילה דקדושה נה"ל שזוכין על ידה לייחד קדשה ביך הוא אפין באפין שזה אין זוכין כי אים על ידי תענית. ועל כן התענו מקודם שאכלו את המן ועל כן אמרו רבותינו ז"ל לא ניתנה תוה אלא לאוכלי המן. כי עיקר התורה הוא בחינת אמונה כמו שכתוב כל מצותיך אמונה שזה אין זוכין כי אים על ידי שמשבר תאוות אכילה על ידי תענית עד שזוכה לאכילה דקדושה שהיא בחינת מן וכנ"ל. כי הא בהא תליא. על ידי שלמות האמונה זוכה שיהיה אכילתו מאכל שנתברר וכו'(כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל) דהיינו אכילה דקדושה. וכן כל מה שמשבר תאוות אכילה ביותר על ידי תענית ומקדש אכילתו כן זוכה יותר לשלימות האמונה (כמו שכתוב שם עיין שם). ונחזור אל הענין נמצא שתענית הוא בחינת יסורין שהם בחינת ברית מלח. ועל כן צריכין למלוח את הבשר כדי לפלוט כל הדמים שזהו בחינת תענית ויסרין שמרקין ופולטין מהאדם כל הדמים רעים שמהם באים כל התאוות רעות וכל החטאים וס ושלום שעל ידים נפסם האמונה. כי על ידי התענית מכניעין הקליפות והתאוות היונקים מהדיבור וכו' שהם בחינת גלות מצרים וכו' שהם בחינת התגברות הדמים רעים שזה היה עקר גלות מצרים. נמצא שהתענית מכניע ופולט מהאדם הדמים רעים שהם הקליפות והתאות שהם בחינת פלם אמונה וזהו בחינת מלח כנ"ל ועל כן צריכין למלוח את הבשר כי הכנעת הדמים הוא על ידי מלח שהוא בחינת יסורי התענית כנ"ל:

EN:
[Note: This pertains to what was said above.]

Segment 28
HE:
ועל כן צריכין למלוח בחלי מנוקב דייקא, זה רמז על תיקון התענית שעיקר תיקונו לשוב לה' יתברך על ידי זה ולפשפש במעשיו ביום התענית לפתוח ולנקוב לבו האבן. כמו שכתוב בישעיהו והיא הפטרת יום כיפור הכזה צום אבחרהו וכו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רזע לפתוח ולשבר את לבו ולהוציא ממנו כל הקשרי רשע. לוכן כתב רבינו ז"ל בהחרוזים שלו הנדפסים בנקדמה נקוב לב האבן והאיר לי משם וכו'. נמצא שהזכיר תיקון הלב בלשון נקיבת הלב. ועל זה מרמז כלי מנוקב שצריכין למלוח את הבשר לפלוט הדמים בחלי מנוקב דייקא. אבל בכלי שאינו מנוקב אין מעין המליחה אדרבא נאבר הבשר.ףף זה רמז שהתענית לויסורין שהם בחינת מלח כנ"ל אין מועילין עי אים כשזוכה לפתוח ולנקוב לבו האבן שכוונתו בשביל ה' יתברך כדי לשוב מרשעותו שאז זוכה על ידי התענית לגרגש ולפלוט כל הדמים רעים שהם כל התאוות ולזכות לאמונה שלימה שהיא כפרה ותיקון על הכל כנ"ל. אמן ואמן:

EN:
Section 17