מלמדים ות"ת ד'
מלמדים ות"ת ד'
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/5/22

Segment 1
HE:
חייב כל אדם ללמוד תורה וכו' חייב כל אדם ללמד לבנו ולבן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך ולא לבנו ובן בנו לבד אלא חייב כל אדם ללמד לתלמידים אלא שמצוה להקדים בנו לבן בנו. ובן בנו לבן חבירו וכו':

EN:
And the primary service of the tzadikim , through which they merit knowing and grasping His holy Names, blessed be He, is specifically because they have bechirah [free will/choice] — and this is the primary superiority over all the angels and serafim etc., as is known. And the primary free will exists because immediately after creation, the foothold of sheker [falsehood] came into being, as is explained in the Torah "Rabbi Akiva said" [LM I:51] ; see there. For the primary evil, impurity, and opposition — all is drawn only from the foothold of sheker that came into being after creation. And therefore the primary greatness of Israel and the tzadikim is that they clarify the emes from the sheker , the evil from the good. And this is the aspect of "the superiority of light from darkness" that is brought in the sefarim — that specifically through the existence of darkness, one knows and sees the superiority of the light. For if there were no darkness, sheker , and evil etc., one would not know the greatness of the light, the emes , and the good etc.

Segment 3
HE:
אות א ע"פ התורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (בסי' ל"ד) ע"ש כל התורה היטב. והכלל שצרייכן לקב אור הנקודה מהצדיק שהוא בחי' מלאפום וכו' שבתחלה צריכין לקב להכל מהצדיק שהיא נקודה כלליות וכו'. ואח"כ צריך כ"א ואחד להאאי בחבירו מהנקודה שיש בו וכו'. וגם צריכין להאיר מינה וביה מהנקודה שבו ללבו כי צריכין להאיר אור הנקודה ע"י הדיבור בבחינת פי ידבר חכמות להלב שהוא בחי' וא"ו בחי' והגות לבי תבונות וכו'. ועל ידי כל זה נתבטלין החרפות השורין על הלב. דהיינו כל התאוות שהם אהבות הנפולין כי שם אצל הנקודה שורה אור האהבה הקדושה וכו'. נמצא שצריך כ"א לדבר עם הצדיק כדי לקבל אור הנקודה מהצדיק שהיא נקודה הכלליות וגם צריכין לדבר עם חבירו כי גם בחבירו יש בחי' נקודה שהיא בחי' צדיק והוא צריך לקבל מחביור וכן חבירו ממנו וכו'. וגם צריכין לדבר בינו לבין קונו כדי לקבל אור נוקדתו מיניה וביה וכו' ע"ש כל זה היטב:

EN:
And this alone is the greatness of Israel and the tzadikim over all the angels and all the beings above. For even though the angels and all the beings above know the truth of His existence with complete clarity, and serve Him with great awe — much more than the lower human beings — nevertheless, their greatness is not so great, because they have no opposition of sheker , and therefore they have no free will. And therefore their knowledge of Him, blessed be He — even though it is true — is not considered knowledge compared to the knowledge of Israel, especially the knowledge of the true tzadikim , who know and understand His greatness, blessed be He, through their choosing — which is through the clarification of emes from sheker etc., as mentioned above. And through this specifically, they grasp and know His holy Names more than all the angels. For the primary greatness of His Names is magnified specifically through the clarification of emes in a place where there is a foothold of sheker — and for this purpose He created all of creation. And it is all for the sake of man who is in this world specifically, as mentioned above.

Segment 5
HE:
אות ב וזה בחינת מצות ת"ת שצריכין לעסוק בתורה בפה מלא דייקא כ"ש ודברת בם. וכתיב כי חייםהם למוצאיהם למוציאיהם בפה (כשרז,ל עירובין). כי עיקר עסק התורה צריך כדי שיבא לידי מעשה. כשר"ל כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכשר"ל מרגלא בפומא דרבא תכלית תורה תשובה ומע"ט שלא יהא אדם קורא ושונה וכו'. וע"כ צריכין לדבר בתורה בדיבורים דייקא כדי שתאיר אור הנקודה שמאירה ע"י הדיבור בפה דייקא בבחי' פי דיבר חכמות וכו' כנ"ל שתאיר להלב לבטל החרפות והשבירות השורין על הלב. שזה עיקר תכלית עסק התורה לבטל כל התאוות רעות שהם האהבות רעו. ועל כן אר"ל (קידושין ל:) אם פגע בך מנוול זה משכיהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח וכו'. וכן ארז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין היינו כנ"ל. כי עיקר כח היצה"ר הוא ע"י האהבות רעות שבאין משבירת כלים שעי"ז מתגבר על האדם בתאותיו. וע"כ ע"י עסק התורה שעי"ז מקשר ומאיר הנקודה להלב בבחינת פ ידבר חכמות והגות לבי תבוונ. ע"כ עי"ז נופלין האהבות רעות כ"ש שם ועי"ז נתבטל היצה"ר שיניקתו משם. וזה בחי' משרז"ל (ברכות ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכו' וא"ל יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אמרו בלבבכם דייקא. כי צריך להאיר האמירה והדיבור אל הלב שעי"ז נתבטל היצה"ר שהוא בחי' חרפת לבל שבירת לב כנ"ל. וזה בחי' קשרם על לבך תמיד הנאמר בהתורה, קשרם על לבך דייקא כי צריך לקשר התורה שהוא בחי' הנקודה להלב כדי לבטל חרפת לב וכו' כנ"ל. כי התורההיא בחינת הנקודה בחינת מלאפום כ"ש שם שהתורה היא בחי' מלאפום וכו' ע"ש. וזה בח'י יכ קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. בפיך ובלבבך זה בחי' שצריכין לקשר הנקודה אל הלב בבחי' פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות כנ"ל. וזהו לעשותו כי עי"ז זוכין לשמור ולעשות ולקיים את התורה שזה העיקר כי נתבטלין החרפות והשבירות השורין על הלב שהם הי התורה וכנ"ל:

EN:
And therefore Hashem, blessed be He, said to the angels who prosecuted the creation of man and were jealous of him — that they are not able to call names for all the creatures, but man knows [how to do so] . As it is written, "And He brought them to the man to see what he would call them" (Genesis 2:19) etc., and as brought in the Midrash. For all the names of all the creatures that he called — he called them according to his perception of the Name of Hashem. For they all receive life-force through their names from the Name of Hashem who gives life to them all. And therefore, in truth, he [Adam] then called a name also for Hashem, blessed be He, Himself, as they said in the Midrash there; see there.

Segment 7
HE:
אות ג וע"כ צריכין ללמוד עם בנו ועם בן בנו כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך וכו' ולא עמהם לבד וכו' אלא שחייבין להקדים אותם וכו'. כי התורה שהיא בחי' אור הנקודה צריכין לקבל בג' בחינות. דהיינו [א] לדבר עם הצדיק לקבל ממנו נקודה הכלליות. [ב] לדבר עם חבירו בבחינת ומקבלין דין מן דין. [ג] לדבר בינו לבין קונו לקבל הנקודה מיניה וביה כנ"ל. וזה ידוע שבקדושה כל בחי' ובחי' צריכה להיות כלול מכל הבחינות. וע"כ הנקודה של כ"א מישראל בעצמו צריכה להאיר בג' בחינות הנ"ל. וזה בחי' והודעתם לבניך ולבני בניך כנגד ג' נוקודת הנ"ל. כי כשלומד בעצמו ומדבר דברי התורה בפיו ומקשרם ללבו אזי מאיר הנקודה מפיו ללבו מיניה וביה וכשזוכה להוליד בן מחויב ללמוד עמו. ואז טובים השנים מן האחד שאם יפולו האחד יקים את חבירו. כי אז מאירה הנקודה הב' שמאיר כ"א מישראל לחבירו בבחינת ומקבלין דין מן דין כי גם הבנים נקראים אחים וחברים כ"ש ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ופרש"י לאחיו לבניו שהיו אחים נגשים אליו וכו'. וכשזוכה לבן בנו מחויב ללמוד עמו. ואז החוט המשולש לא במהרה ינתק כי אז צריך ללמוד עם בנו ועם בן בנו ואז נתגדלה נקודתו ונעשית בבחי' אור נקודת הרב. מאחר שזוכה ללמדו עם שנים עם בנו עם בן בנו. כי אז בנו בעצמו לומד עם בנו שהוא בן בנו. ולימודם שלומדים יחד הוא בחי' אור הנקודה של החברים כנ"ל והוא נעשה זקן ולומד עם שניהם. ע"כ נקודתו בבחינת נקודת הרב שנקרא זקן זה קנה חכמה. כי הוא מאיר בשניהם בבנו ובן בנו בבחי' נקודת הרב שהוא בחי' זקן. ובנו ובן בנו מאירין זה בזה בבחי' נקודת החברים. וכל אחד לומד בעצמו ומאיר הנקודה מיניה וביה. ואזי מאירין כל הג' נקודות ונתבטלין כל החרפות והשבירות כנ"ל. כי הג' נוקודת הנ"ל הם בחי' ג' אבות אברהם יצחק ויעקב. בתחלה היתה נקודת אברהם רק מיניה וביה כי הוא היה הראשון שהכיר את בוראו בשלימות והתחיל להאיר אור הנקודה בעולם לבטל החרפות והשבירות שהתגברו מחטא אדה"ר. כי אברהם זכה להכהונה בחי' אהבה הקדושה בחי' אתה כהן לעולם. וזה זכה ע"י שהשתדל כל ימיו בהתבודדות לדבר בינו לבין קונו ולדבר עם בני אדם שע"י זה זכה להאיר אור הנקודה. ועי"ז זכה להאהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה בחינת אברהם אוהבי כנ"ל. אבל בתחלה היתה נקודת אברהם בבחי' הנקודה המאירה מיניה וביה. כי היה יחיד בעולם בבחי' אחד היה אברהם ואח"כ כשזכה להולידאת יצחק אז היה בחי' טובים השנים וכנ"ל. וכשהוליד יצחק את יעקב אז החוט המשולש לא במהרה ינתק כי אז נשלם הקדושה כי אז נמשכה אור הנקודה בכל הג' בחינות הנ"ל. ועל כן יעקב אבינו קיבל הנקודה בג' בחי' הנ"ל. כי קיבלה מאבי אביו בבחי' נקודת הזקן שהוא הרב שבדור וקיבלה מאביו בבחינת נקודת החברים כנ"ל וקיבלה מיניה וביה. וע"כ באמת לא נשלמה הקדושה עד יעקב שהיתה מטתו שלימ.ה אבל אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו. כי אז עדיין לא נתבטלה החפרה והשבירה שהם בחי' ערלה דחפיא על ברית. שעי"ז יצא מהם ישמעאל ועשו שהם מבחי' החרפה והשבירה מבחי' מלכין קדמאין דמיתו שהם בחי' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל כידוע. וכ"ז מחמת שעדיין לא האירה הנקודה בלשימות בכל הג' בחי' כנ"ל. שעי"ז לא נתבטלה לגמרי החפרה והשבירה שהם בחי' ישמעאל ועשו. אבל יעקב שהיה חוט המשולש. ואז נשלמה אור הנקודה בכל הג' בחינו תכנ"ל. ואז נתבטל החרפה והשבירה לגמרי. וזכה לשמירת הבית בתכלית כמו שכתוב ראשית אוני. ע"כ היתה מטתו שלימה בלי שום פסול כי אז נתבטלה החרפה והשבירה לגמרי על ידי שנשלמה אור הנקודה בכל הג' בחינות כנ"ל:

EN:
And therefore, when Hashem, blessed be He, sent Moshe to Israel in Egypt to bring them close to His service, blessed be He, as it is written there, "When you take the people out from Egypt, you shall serve G-d upon this mountain" (Exodus 3:12) — then immediately Moshe asked Hashem, blessed be He: "And they will say to me, 'What is His Name?' — what shall I say to them?" (Exodus 3:13) . For one depends on the other: it is impossible to serve Him, blessed be He, with services and mitzvos until one knows of His Name, blessed be He; and it is impossible to know of His Name, blessed be He, except through serving Him, blessed be He.

Segment 8
HE:
וזשארז"ל כל מי שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אין התור' פוסקת מזרעו שנא' ואני וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו'. כי אז מאירה הנקודה בכלהג' בחי' שעי"ז עיקר קיום התורה כנ"ל:

EN:
And therefore, in truth, there is great toil for the tzadikim . But they sacrifice themselves in truth and break all the desires of this world for His sake, blessed be He, before they merit grasping any service or mitzvah . And through this, Hashem, blessed be He, has mercy on them and reveals to them His holy Names according to their service. And through this they grasp the service of the mitzvos and make them known to us — like Avraham Avinu, peace be upon him, who toiled all his days until he grasped the mitzvah of milah [circumcision] . And afterward came Moshe Rabbeinu, peace be upon him, who toiled so much until he gave us the entire Torah and mitzvos . For even though Avraham also knew of them, he did not yet merit making them known to us, for the Torah was not given through him. And therefore, in truth, Moshe grasped His Names, blessed be He, more than all the Patriarchs, as it is written, "And I appeared to Avraham… as Kail Shakai , but My Name Hashem I did not make known to them" (Exodus 6:3) .

Segment 10
HE:
אות ד וע"כ צריכין להקדים בבנו לבן בנו. ובן בנו לבן חבירו. כי צריכין להאיר הנקודה בבניו יותר מחמת שבניו נמשכו ממנו וכל נקודתם הקדושה שיש בהם נמשך ממנו. כי עיקר הנקודה שיש בכל אחד מישראל הוא מחמת שהוא מזרע ישראל. כי כ"א מישראל יש בו נקודה קדושה מצד הולדתו מחמת שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב. כי אברהם זכהלזה להמשיך אור הנקודה הק' לו ולזרעו אחריו לדורות עולם. כי ממנו התחיל שלשלת היוחסין של קדושת ישראל שלא תופסק לעולם. כי מאברהם מנשכה הנקודה מצד ההולדה ליצחק בונ שר הוא נקרא זרעו כ"ש ביצחק יקרא לך זרע וכן מיצחק ליעקב. ויעקב היה מטתו שלימה וממנו נמשכה הנקודה בשלימותלי"ב שבטי י"ק וכן מדור לדור לעולם שכ"א ואחד מזרע ישראל יש בו נקודה הקדושה מחמת ההולדה מחמת שהוא מזרע ישראל מזרע אברהם יצחק ויעקב כי עיקר הנקודההיא בבחי' ברית בחי' צדיק יסוד עולם כ"ש שם בהתורה הנ"ל. ומשם כל ההולדות כיהוא צנור של כל הנשמות כידוע וכל ישראל ע"י שהם נימולים הם כולם בבחינת קדושת הברית (כ"ש רבינו ז"ל במ"א בסימן כ"ג) בבחי' צדיקים כ,ש ועמך כולם צדיקים. וזה זכו מאברהם שהיה ראש לנימולים והוא הראשון שהעביר החרפה שהיא הערלה דחפיא על ברית. שעל ידי זה האיר אור הנקודה שהיא בחי' צדיק יסוד עולם וזכה להוליד את יצחק אחרי שכבר היה נימול. ועל ידי זה זכה להוריש קדושת ישראל לדורות שכל זרעו שהם זרע ישראל ימשיכו הנקודדה הקדושה מאב לבן מדור לדור לעולם כנ"ל. נמצא שהנקודה של כ"א מישראל הוא נמשכת מאביו מצד ההולדה כנ"ל. אבל מחת זוהמת הנחש שהוא התגברות התאות שנמשכין משבירת כלים מהחרפות הנ"ל עי"ז נתעלם ונסתר אור הנקודה שיש בכ"א מישראל מצד ההולדה. כי החרפות לב שבירת לב הם מתגברים בההולדה דייקא. כי זה כלל שבמקום שהקדושה גבוה יותר שם הם מתגברים ביותר כי את זה לעומת זה עשה אלקים וכו'. וע"כ ברוב ההולדות נאחז בהם בחי' שבירת לב חרפת לב שמהם הקלי החופה על הפרי שמהם כל התאות שעל ידם נתעלם אור הנקודה. וזה כל העבודה של כל אדם להתגבר להאיר עצם הנקודה שיש בו שתאיר ללבו ע"י הדיבור שמדבר בינו לבין קונו ועם חבירו ורבו וכו' כנ"ל. כדי לבטל בחי' החרפה השורה על לבו שנמשכת משבירת כלים מחמת שלא נתקדש אביו בשעת ההולדה. וע"כ החיוב מוטל על אבי וביותר לדבר עם בנו בתורה וי"ש כדי להאיר בו הנקודה מפה ללב כנ"ל. כי על אביו דייקא מויטל החיוב ביותר מחמת שעצם הנקודה הקדושה נמשכה ממנו מחמת שהוא מזרע ישראל כנ"ל.וגם החרפה השורה על לבו הוא ג"כ על ידו ע"י שלא קידש עצמו כראוי. וע"כ הוא מחויב ללמודעם בנו תורה שעי"ז מתקן כ"ז כי על ידי שהואלומד עם בנו הוא מאיר בו הנקודה שיש בו מקדושת ישראל ומבטל החפרה השורה על לב כי הכל נמשך מאביו והוא צריך לתקן כל זה על ידי הדיבור שמדבר עם בנו בתורה וי"ש. שעי"ז מאירה הנקודה מפה ללב שעי"ז נתתקן הכל וכנ"ל:

EN:
The principle is that the primary knowledge of His Name, blessed be He, is merited only by the tzadikim , and they make it known to Israel — to all who desire to attach themselves to them. And they merit this only because there is a foothold of sheker , and it is possible to err — and from there is the primary power of bechirah , through which is the primary recognition and knowledge of His Name, blessed be He.

Segment 12
HE:
אות ה וזה בחי' ק"ש. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. זה בחי' אור הנקודה הקודשה שיש בכל אחד מישראל. כיעיקר קדושת הנקודה היא האמונה הקדושה שהיא יסוד הכל. כי האמונההיא עיקר הקדושה כלל כל התורה כ"ש כל מצותיך אמונה והיא עיקר הנקודה של בחי' צדיק כ"ש וצדיק באמונתו יחיה. ואנו צריכן לומר ק"ש בפה מלא דייקא כי יעקר אור הנקודה נתגלה ע"י דיבור פה דייקא כנ"ל. וזהו ואהבת את ה' אלקיך וכו'. ואהבת זה בחי' אור האהבה הקדושה ששורה אצל הנקודה כנ"ל וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היםו על לבבך על לבבך דייקא. כי צריך לקשר ולהאאי הנקודה מפה ללב כנ"ל. והפרשה מבארת לנו כל הג' נקודות הנ"ל. כי והיו הדברים האלה וכו' זה בחי' נקודה הכלליות. כי משה הוא בחי' נקודה הכלליות כ"ש שם ע"פ אלה הדברים אשר תדברוכו'. וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. היינו שתאיר ותקשר הדיבורים של בחי' משה שהוא נקודה הכללטוות על לבךך להאיר העקודה הכלליות לתוך הלב. ושננתם לבניך זה בחי' נקודה הב' בחי' נקודת החברים שמקבלין דין מן דין. כ"ש לעיל שהנקודה שמאיר לבניו הוא בחי' נקודת החברים כנ"ל. ודברת בם וכו' זה בחי' נקודה הג' שצריכין להאיר מינה וביה וזהו ודברת בם שצריכן לדבר גם בעצמו כדי להאיר הנקודה מיניה וביה כנ"ל. נמצא שמבואר בפ' ק"ש כל הג' נקודות הנ"ל. כי ק"ש היא בחינת אור הנקודה שהיא עצם הקדושה שהיא האמונה כי עיקר הקדושה היא האמונה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the prohibition of mentioning the Name of Heaven in vain, and the severity of the prohibition of shevuas shav even when one swears truthfully. For it is forbidden to mention the Name of Heaven upon an obvious matter that is known to all — even though the truth is so — because it is not His will, blessed be He, to carry His Name for the purpose of revealing the emes in a simple manner — to reveal and mention His Name, blessed be He, upon a matter that is obvious and known to all. For the primary revelation and knowledge of His Name, blessed be He, is specifically when one clarifies the emes from the sheker — that is, when one swears upon the truth in a place where the matter is not obvious and one could err that it is the opposite. There specifically is where one should mention His Name, blessed be He, upon the truth.

Segment 14
HE:
אות ו וזהו בשבתם בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. זה בחי' מה שדקדק רבינו ז"ל וכתב שם בהתורה הזאת שעיקר התיקון ע"י שמקשר את לבו להנקודה השייך ללבו בעת הזאת ע"ש. ובענין זה יש הרבה לדבר ולבאר. ומי שרוצה לילך עם דיבור זה ולהסתכל על זה באמת. הוא יכול לקרב א"ע להש"י ולהחזיק את עצמו בהש"י תמיד לעולם ועד בכל מקום שהוא יהיה איך שיהיה כי בודאי בכל עת וזמן ובכל מקום שהוא באיזה מדריגה ובאיזה ענין שהוא תמיד יש איזהבחי' נקודה טובה שיכול לדבק א"ע להנקודה ההיא השייך ללבו בעת הזאת דייקא. ואם יסתכל ויחפש היטב בודאי תאיר בו הנקודה השייך ללבו בעת הזאת דייקא ועי"ז יתתקן הכל כנ"ל. כי זה רואין בחוש שבודאי אין דומה העבודה שהאדם עובד את הש"י בשבת ויו"ט להעבודה של ששת ימי החול. וכן אינו דומה העובדה שבביתו להעבודה שבדרך. כי בודאי בדרך אינו יכול לעסוק כ"כ בתורה כמו בביתו. אבל אף עפ"כ בודאי אין האדם פטור לגמרי בדרך מעבודת ה' רק בדרך הוא צריך לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בעת ההוא כפי העסק שעוסק בו ובביתו צריך לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו אז. וכן ביום צריכין לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו אז המאירה ביום. ובלילה להנקוד' המאיר אז בלילה. וזה ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי תמיד צריכין לדבר בתורה וי"ש ולקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בעת ההיא כפי העת. אם הוא בביתו או בדרך א ואם הוא ביום או בלילה כי לכל עת וזמן לכל חפץ תחת השמים. וזה בחי' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. לעת מצוא דייקא שיזכה תייד למצוא הנקודה כפי העת והזמן כנ"ל. כי בודאי א"א לאדם לידע כ"ז בפרטיות רק הוא צריך להאמין תמיד בכל מקום שהוא בכל עת וזמן ובאיזה מדריגה שהוא בעליה או בירידה. אפי' אם הירידה היא ח"ו כמו שהיא ר"ל. הוא צריך לידע ולהאמין תמיד שבודאי יש עתה בחי' נקודה טובה השייך ללבו בעת ההיא דייקא שהוא צריך לקשר עצמו להנקודה הזתא דייקא שעי"ז יתתקן מכל מקום שהוא. וע"ז צריכין תפלה ותחנונים הרבה בחי' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצוא דייקא כנ"ל. כי זה עיקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו ההזהירנו רב"ל הרבה כי צריכין תיד להתחזק להרבות בשיחה בינו לבין קונו. כי דרך האדם הרוצה לעסוק בזהשתמיד נדמה לו שעתה עינו יכול לדבר ואינו יודע מה לדבר ולבו אטום מאד וכו' כידוע לכל מי שנכנס בזה וכל זה מחמת שבכל עת מתגברין החרפות לב שבירת לב. ורוצין להעלים ולהסתיר ממנו אור נוקדתו הקודשה השייך ללבו בעת ההיא. ע"כ נדמה לו שבעת ההוא אינו יכול לדבר. אבל באמת הואשקר גמור והוא רק מעשה בע"ד כי אם יאמר כן ידמה לו כן תמיד שעתה אין לו לב לדבר ולא ידבר לעולם ח"ו. אבל באמת הוא צריך להתחזק ולידע ולהאמין שבודאי אין עת בעולם שלא יוכל אז לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בואתו העת. ע,כ הוא צריך להתגבר מאד לדבר כפי מה שיוכל ולבקש ולח בדיבוריו את נקודתו הקודשה. ואם יתחזק ויתאמץ לפתוח פיו בע"כ לדבר תייד בודאי יעזריהו הש"י ויח פיו ולבו עד שיזכה תמיד לקשר א"ע להנקודה השייך ללבו בעת ההוא שעי"ז יתתקן הכל כנ"ל. ויש עוד בזה הרבה לדבר אך א"א לבאר דברים כאלה היטב. והחפץת באנת יבין מעט דברינו אלה ויחזק א"ע בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו ועם חבירו ורבו תמיד יהיה איך שיהיה:

EN:
But the obvious truth that is known to all — one should not mention His Name, blessed be He, upon it. For it is for this reason that Hashem, blessed be He, did not desire to make His Names known to the angels — because they know the truth simply, in a place where there is no foothold of sheker . For the truth of His existence, blessed be He, is known to all the beings above. Rather, He chose Israel and the tzadikim — that they should know His Names, blessed be He — because they merit this through the strength of their overcoming their yetzer , to clarify the emes in a place where there is a foothold of sheker . And this is the primary bechirah , as mentioned above.

Segment 16
HE:
אות ז ןוזה בחי' כלל כל התורהשהוא להאיר אור הנקודה הקדושה כנ"ל ועל כן רוב מצות התורה הם תלויים בעת וזמן. כי צריכין לקבל אור הנקודה כפי העת והזמן כגון בימי החול מקבלין הנקודה ע"י תפילין ובשבת ויו"ט על ידי קדושת עיצומו של יום. ובפסח ע"י אכילת מצה וד' כוסות וכו'. וכן בשארי זמנים קדושים וכן אפילו המצות הנוהגות בכל זמן בודאי אין יום דומה לחבירו ואין אדם דומה לחבירו כי ביום זה מזמין לו הש"י מצות ביקור חוליטם. ובזה היום מצות הלבשת ערומים וביום אחר הכנסת כלה וכיוצא בזה וכן אין אדם דומה לחבירו. כמו שראינו בכל הצדיקים והיראים שלפנינו שזה עסק יותר בתורה. וזה עסק יותר בתפילה וזה נזהר ביותר במצוה זאת וזה באחרת. וכשר"ל אביך במאי זהיר טפי. וכמובא בכתבי האריז"ל מזהוהכל כפי הנקודה השייך ללבו של זה בעת ההוא וכנ"ל. וכן אין הלימוד של כל יום דומה לחביור כי ביום זה לומדין כאן ולמחר במקום אחר או בספר זה להלן יותר או בספר אחר לגמרי. וזה בחינת השיר של יום שבכל יום ויום יש בו ישר מיוחד כפי הנקודה הקדושה השייך לכלליות לבות בני ישראל באותו היום. כי יש בענין זה בחי' הרבה בכלליות ישראל ובפרטיות וכנ"ל. וזה בחי' הסדרים של התורה שקורין בכל שבוע ושבוע סדר אחר בתורה. וגם הסדר נחלק לז' פרשיות כנגד ז' ימי השבוע הכל כדי לקבל בכל שבוע ובכל יום אור הנקודה השייך ללבו בעת ההיא דייקא כנ"ל. וזה בחי' יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. כי הכל כפי העת והזמן כן נשמכין דיבורים מלמעלה. וצריך כ"א להשתדל ולהתחזק לדבר הדיבורםי פי העת כדי לקשר עצמו להנקודה השייך ללבו בעת ההיא כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the general principle of the Ten Commandments : "I am Hashem your G-d" — to make known the truth of His existence, blessed be He. And afterward: "You shall have no other gods before Me" — to forbid foreign worship, which also stems from saying that Hashem, blessed be He, is far from the world and it is impossible to serve Him directly, but only when He is clothed in some thing. And from this stems the error of all those who pursue the vanity of this world, as is understood in the sefarim . And the holy Torah has distinguished us from this.

Segment 18
HE:
אות ח וזה בחינת גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולו אחד בהם. ולו אחד בהם. זה שבת שהיא עיקר הנקודה הקדושה. בחי' ברית עולךם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וכו'. וזאת הנקודה מאירה בכל הימים ובכל בני אדם בחי' גלמי ראו עיניך וכו' שהם כלל כל בני אדם שבכל הדורות. כשרז"ל על פסוק זה מלמד שהראה לו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו וכו'. וכל בני אדם בכל היים אשר הם חיים צריכין לקבל אור הנקודה כפי היום היא בחי' ימים יוצרו ולו אחד בהם. כי באמת עצם הנקודה היא אחד רק שהאור שמקבל ממנה כל אחד היא כפי האדם וכפי היום. אבל תכלית כל הנקודות הוא אחד. כדי להכיר את היחיד והמיוחד. בחי' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שהיא עיקר הנקודה כנ"ל:

EN:
And this is why the next commandment is juxtaposed: "You shall not take the Name of Hashem your G-d in vain" — which alludes to being saved also from the error of the deniers who deny all the services in the world, even the holy services of the Torah and mitzvos of Israel, for they say that no service is applicable to Him, blessed be He, at all. And this is the aspect of the prohibition "Lo sisa es Sheim Hashem Elokecha lashav" — for "He did not create it as void" etc. For these aforementioned deniers are in the aspect of those who mention the Name of Heaven in vain. For even those who acknowledge the truth — who acknowledge His existence, blessed be He, in truth — nevertheless, since they deny the service of the mitzvos of Israel in this world of action specifically, it is as if His Name, blessed be He, which is the entirety of the creation of the world, is — G-d forbid — in vain and for nothing, as mentioned above. For in truth the primary purpose of creation is only for the sake of bechirah , whose essence is to clarify the emes in a place where there is a foothold of sheker specifically, as mentioned above.

Segment 19
HE:
וזהו אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וזהו בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. כי בכל עת ובכל יום צריכין לברך ולהלל את הש"י ולפרש שיחתו לפניו. כי בכל עת ובכל יום באיזה מדריגה שהוא יש בחי' נקודה השייכה ללבו בעת ההיא דייקא וצריך לקשר עצמו להנקודה ההיא כנ"ל. וזה בחי' ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. בעת ההיא דייקא. שמשה זכה לזה שתפילתו ותחינתו היתה תמיד בבחי' בעת ההיא כנ"ל. כי משה הוא נקודה הכלליות שכולל כל הנקודות של כל בני אדם ושל כל העתי והזמנים. וע"כ זכה שתמיד כיון תפילתו בעת ההיא לקשר עצמו להנקודה השייכה ללבו בעת ההיא כנ"ל:

EN:
And this is why the next commandment juxtaposed is immediately: "Remember the Shabbos day to sanctify it; six days you shall work" etc., "and the seventh day is Shabbos for Hashem" etc. For all the above is included in the mitzvah of Shabbos, which is the entirety of the whole Torah and is "the Name of the Holy One, blessed be He" [ sh'ma d'Kudsha Brich Hu ] , as is found in the holy Zohar.

Segment 20
HE:
וזהו אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וזהו בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. כיבכל עת ובכליום צריכין לברך ולהלל את הש"י ולפרש שיחתו לפניו. כי בכל עת ובכל יום באיזה מדריגה שהוא יש בחי' נקודה קדושה השייכה ללבו בעת ההיא דייקא וצריך לקשר עצמו להנקודה ההיא כנ"ל. וזה בחי' ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. בעת ההיא דייקא. שמשה זכה לזה שתפילתו ותחינתו היתה תמיד בבחי' בעת ההיא כנ"ל. כי משה הוא נקודה הכלליות שכולל כל הנקודות של כל בני אדם ושל כל העתים והזמנים. וע"כ זכה שתמיד כיון תפילתו בעת ההיא לקקשר עצמו להנקודה השייכה ללבו בעת ההיא כנ"ל:

EN:
For the Torah mentioned several times regarding the mitzvah of Shabbos: "six days you shall work" etc. And at first glance, this is superfluous, for it is not a commandment to work six days. Rather, the Torah showed us through this that it is impossible to merit the holiness of Shabbos — which is the aspect of alma d'asai [the World to Come] , which is the primary tachlis [ultimate purpose] , to recognize Him, blessed be He — except through "six days you shall work" etc. For the primary holiness of Shabbos, the aspect of alma d'asai , is merited specifically because man is in this world, which is comprised in the six days of action where the foothold of sheker exists, and one must work in them his service, as it is written, "which G-d created to do" (Genesis 2:3) — that everything needs tikkun , as they said in the Midrash: "The wheat needs to be ground, the lupines" etc. For man was created to rectify and clarify all things. And the primary rectification and clarification, even in the physical realm, is drawn from the aforementioned clarification — the clarification of good from evil, whose essence is the clarification of emes from sheker , as mentioned above. And from there all the crafts and labors of the world are drawn.

Segment 22
HE:
אות ט שייך לעיל ויוסף שהוא בחינת הצדיק בחינת הנקודה הנ"ל ע"כ נאמר בו כי בן זקונים הוא לו. כי הנקודה בשלימות מאירה ע"י בחי' זקן דקדושה דהיינו כשמאירה בבחי' שלשה אבות מאב לבן ולבן הבן כנ"ל. וע"כ יוסף שהוא בחי' אור הנקודה בשלימות נקרא בן זקונים כנ"ל:

EN:
And therefore one must do everything according to the Torah. And one who engages in Torah itself is a free man, exempt from all of them, for he clarifies everything through the Torah itself — from which comes the power of all who engage in craft and commerce to clarify and rectify and not to ruin, G-d forbid. And through this specifically one merits Shabbos, which is the tachlis . For specifically one who toiled on erev Shabbos will eat on Shabbos. For Shabbos is emes , as our Sages of blessed memory said — the aspect of "the Name of the Holy One, blessed be He" — which is impossible to merit except through the six days of action specifically, because in them is the foothold of sheker . And according to what each person merits in clarifying the emes from the sheker in this world — which is the aspect of the six days of action — so he merits the tachlis , which is the aspect of Shabbos, as mentioned above. And therefore Shabbos is juxtaposed to the commandment "Lo sisa — lashav," as mentioned above.