כלאי הכרם ב
כלאי הכרם ב
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/5/70

Segment 3
HE:
הלכות כלאי כרם אות א ע"פ המאמר אנכי ה' אלקיך וכו' בליקוטי הראשון בסי' ד' ע"ש כל המאמר כולו מראשו לסופו והכלל שע"י ווידוי דברים לפני הת"ח עי"ז מחזירין את המלכות לשרשה ועי"ז עולה המלכות שהוא בחי' אלקים בחי' דין ושב לשרשו להש"י לבחי' הוי' בחי' חסד ואזי הוי' אלקים שהם חו"ג כולו אחד ואזי יודעין שכל מאורעותיו הכל לטובתו וזאת הבחי' היא מעין עוה"ב וכו' ועי"ז שמחזירין המלכות לשרשו דהיינו ע"י ווידוי דברים לפני ת"ח דהיינו שעושין תשובה על כל עוונותיו ומשברין כל התאות וכל המדו תרעות הנמשכין מד' יסודות וכו' כ"ש שם. ומתוודין ווידוי דברי םלפני ת"ח שעי"ז מחזירין המלכות לשורשו כנ"ל. עי"ז אתה נכלל באין סוף. וזה בח'י זרקא דאזדריקת לאת דאיתנטילת מתמן שתחזור את המלכות לא"ס שהוא אותיות הדיבורים כל אות ואות מלובש בה רצון הש"י שרצון הש"י הי' שזאת האות יהי' לה תמונה כזו ואות אחרת הי' שזאת האות יהי' לה תמונה כזו ואות אחרת יהי' לה תמונה אחרת. נמצא שרצונות היינו תמונת אותיות הם התגלות מלכותו ית"ש. וכל אלו הרצונות היינו התמונות נמשכין מרצון א"ס שאין בו תמונה וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות היינו ממלכות כי ישות הוא מחמת המלכו תשרצה הקב,ה שיתגלה מלכותו בעולם ועל ידי זה ברא את העולם מאין ליש וכל הרצונות היינו התמונו וכל הישות היינו בחי' מלכות מקבל חיותם מרצון א"ס. כ"ש בכל מקום שאתה מוצא גדולתו וכו' וזה בחי' התפשטות הגשמיות כי כשרוצה להכלל ברצון א"ס צריך לבטל את הישות שלו וזה בחי' הסתלקות משה בשבת במנחה שאז התגלות רעוא דרעווין שהוא בחי' רצון א"ס שכל הרצונות מקבלי ןחיותם ממנו וזה מחמת שביטל משה כל ישותו כ"ש ונחנו מה וכו'. וזה שאנו רואין שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפילה וכל זה בחמלת ה' עאליו שנפתח לו אור הא"ס וכו' ובשעה שנתבטל לגבי א"ס. אזי הוא בבחי' ולא ידע איש שאפי' הוא בעצמו אינו יודע מעצמו. אבל זאת הבחי' צריך להיו תרצוא ושוב כדי שיתקיים ישותו כי הקב"ה רוצה בעבודתינו כ"ש ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חומר ובשביל זה צריך שלא ישאר כן אלא עד שיבא הקב"ה בעצמו ויטול נשמתו. אבל בחיים חיותו צריך שיהי' ההתפשטות הגשמיות בבחי' רצוא ושוב נמצא כשהוא בבחי' ושוב אזי צריך להראות גם לדעתו. כי בתחילה בשעת דביקות הי' נתבטל הדעת כ"ש ולא ידע איש וכשהוא בבחינות ושוב ששב לדעתו לישותו אז שב לדעתו וכששב לדעתו אזי הוא יודע אחדות הא"ס וטובו ואזי אין חילוק בין ה' לאלקים בין מדת הדין למדת הרחמים. כי בא"סאין שייך ח"ו שינוי רצון כי השינויים אינם אלא בשינוי התמונות אבל ע"י הדביקות של אדם בא,סששם אין שינו ירצון כי שם רצון פשוט ואח"כ נשא בו רשימו מאחדות הזאת. ואח"כ נעשה בבחינות ושוב אזי הרשימו מראה לדעת שידע שכולו טוב וכול אחד. וזה בחי' אתה הרעת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו' ע"כ כ"ז היטוב:

EN:
And this is the aspect of "And the entire congregation saw that Aharon had died" (Numbers 20:29) . And our Sages of blessed memory expounded: "Do not read 'vayir'u' [and they saw] but 'vayira'u' [and they feared]" — for the ananai hakavod [clouds of glory] departed, and through this the entire congregation was seen and revealed — and then Amalek came, as it is written, "And the Canaanite, the king of Arad, heard" (Numbers 21:1) — which is Amalek, as Rashi explained. For initially the clouds of glory were covering and shielding them and blocking his evil eye, and Amalek had no dominion over them through his evil eye. Only afterwards, after the clouds of glory departed, then he wanted to dominate them, G-d forbid, through his evil eye.

Segment 4
HE:
וזה בחי' איסור כלאים כי עיקר הבריאה היתה בשביל התכלי תזהזה שתחזור כל הבריאה ותהי' נכללת בא"ס שזה עיקר התכלית של כל הנבראים שבעולם שיחזרו לשרשם הראשון כי הש"י המציא כל הבריאה מאין ליש בשביל ישראל עם קדוש כדי שעל ידי עבודתם ודביקותם בו ית' יעלו כל הנבראים ויחזירו הלכ לשרשו הראשון שיחזור ויוכלל הכל בא"ס אבל כל זמן קיום העולם בהכרח שיהי' בחי' זו בבחינו תרצוא ושוב כי הש, יחפץ בקיום העולם. כדי שנעבדו אותו ית' בעולם השפל הזה דייקא אשר זה כל תענוגיו ושעשועיו ית' וכנ"ל. וזה בחי' וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח ואדם אין לעבוד את האדמה כי באמ תצמיחת וגידול כל הצמחים שבעולם הוא נפלאות תמים דעים. כי בזה אנו רואים בכל עת נפלאו הבורא ית' אשר הוא עושה נפלאו תבכל עת שמגרעין א' של זרע גדל ממנו כמה שבלים ועיקר הגידול הוא אחר שהגרעין נתבלה בארץ ונעשה כאין ואפס אז חוזר וצומח ממנו דבר הנצמח אילנות או תבואה וכיוצא. וע"כ א"א שיגדל ויצמח שום דבר, כ"א ע"י הזריעה בארץ דייקא כי הגידול והצמיחה הוא בחינת בריאה חדשה ועלכן אי אפשר כי אם על ידי שזורעין הגרעין בארץ והארץ הוא בחינות שפלות בחי' אין ושם נתבלה הגרעין עד שנעשה כאין ואפס ולא נשאר ממנו כ"א משהו בעלמא ואז נכלל הדבר הנזרע בא"ס. ע"י שנתבלה ונתפשט מגשמיותו ואזי חוזר ושב משם מאין ליש וחוזר ונתחדש ביתר שאת. עד שיוצא וגדל וצומח ממנו אילן גדול וכיוצא אבל א"א לשום דבר שיחזור ויעלה לשרשו הראשון להתבטל באור הא"ס ולהתחדש שם בבחי' רצוא ושוב כנ"ל כ"א ע"י האדם כי הכל נברא בשביל האדם ואד"ם בגימ' מ"ה ונתן הש"י כח וחכמה בהאדם שיש לו כח בבחירתו להפשיט עצמו מכל גשמיות החומר ולדבק עצמו בהש"י עד שיתבטל ויוכלל באור הא"ס ברצוא ושוב כל ימי חייו. ועל ידי זה כל העולם בכללו נכלל עמו בא"ס. כי הכל תלוי בו כנ"ל:

EN:
And therefore at first he only overpowered those of weak strength , whom the cloud expelled — and they were unable to guard themselves from his evil eye. And this is: "And Amalek came and fought with Israel in Refidim" (Exodus 17:8) . And our Sages of blessed memory expounded: " b'rifyon yadayim " [with weakness of hands] . This is the aspect of the weakness of the hands, through which the medameh is subdued — and then the evil eye is also subdued. For the ra ayin overpowers through the power of the medameh , which is also a blemish of the eyes. And through the aspect of the yad , the medameh is subdued and the ra ayin is subdued. And therefore Amalek came upon them through the weakness of hands, as mentioned above.

Segment 5
HE:
וע"כ כל שיח השדה וכל עשב השדה לא צמח ולא יצא לאויר העול םעד שבא אדם הראשון והתפלל על הגשמים כמו שפירש"י שם כי התפילה הוא בחי' דביקות וביטול לא"ס ועי"ז חזר והמשיך משם הברכה והשפע העליונה שהם מי הגשים ועי"ז צמחו כל הצמחים וכל העשבים וכן עכשיו א"א שיגדלו שום צמחים כ"א ע"י האדם ועיקר הוא התפילה כי אין הגשמים יורדין אלא ע"י תפילות ישראל כי אין הגשמים יורדין אלא ע"י תפילות ישראל כ"ש (איוב ל"ו) ויצ ו עליו' במפגיע כי התפילה היא בחי' דביקות וביטול לא"ס כי עיקר שלימות התפילה לפעול על ידה להמשיך גשמים הוא רק כשמתפללין במסירות נפש בבחי' התפשטות הגשמיות כמו החסידים הראשונים שהי' מתפללין בהתפטות הגשמיות וע"כ הי' תמיד נענין בתפילתם וירדו גשמים ע"י תפילתם מיד כמובא במס' תעניות הרבה מעשיות מזה. ועי"ז דייקא גדילים הצמחים כי עיקר גידולם ע"י בחינו תביטול לא"ס ברצוא ושוב. שזה בחינו תתפילה כנ"ל:

EN:
And this is: "And it was, when Moshe raised his hand, Israel prevailed" (Exodus 17:11) etc. "His hand" specifically. For Moshe was able to raise his hand — to clarify through this the good from the medameh and to subdue the evil — through which the ra ayin falls of its own accord. For the primary sustenance of the ra ayin , which is complete evil, is through the medameh in which good and evil are mixed — which is the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil, the aspect of Nogah , as is known. And when one merits through the aspect of the yad — the aspect of simchah — to subdue the evil in the medameh and to clarify and elevate and raise the good in it to kedushah , through this the completely evil klipos , which are the aspect of ra ayin — complete evil — they fall completely. And this is the aspect of the downfall of Amalek — who is the ra ayin — through the raising of the hand of Moshe, who was the master of all the prophets, who merited the aspaklaria hame'irah [luminous lens] . And all this is the aspect of subduing the medameh through the yad — through which one merits true nevuah , in the aspect of "as Hashem spoke by the hand of Moshe." "By the hand" specifically, as is explained all this in the aforementioned ma'amar.

Segment 7
HE:
אות ב ובזה מתורץ מה שהתורה כתבה יעודי המצות ושכרם בירידת גשמים. כ"ש אם בחוקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם וכו'. וכיוצא בזה הרבה כי ירידת גשמים שעי"ז נותנת הארץ יבולה זה מורה על שלימות עבודתם בתכלית. שזכו להגיע לתכלית השלימות על ידי קיום התורה והמצוות עד שזכו להתבטל באור הא"ס שעי"ז זוכים להמשיך גשמים ולגדל כל מצח הארץ שעיקר גידולם עי"ז כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the remembrance of yetzias Mitzrayim . For Par'oh and Egypt are the aspect of the power of the medameh , as is explained in the aforementioned ma'amar. And therefore, since they left Egypt and Par'oh and subdued the medameh , and they took the bones of Yosef with them — through which is the primary subduing of the medameh — and afterwards Amalek, who is the ra ayin , came upon them, and they merited subduing and breaking him as well — therefore afterwards they merited Kabbalas HaTorah , which is the aspect of zikaron , the aspect of l'adbaka machashavta b'alma d'asei . For this is the primary purpose of the giving of the Torah and the mitzvos : to merit the life of the World to Come, as mentioned above.

Segment 9
HE:
אות ג וע"כ כשחטא אדה"ר בעץ הדעת נתקללה האדמה בעברוור כי עיקר בריאת האדם הי' בשביל זה התכלית. שיזכה להתבטל ולהכלל באור הא"ס ואחדותו ית' כמו שיהי' לעתיד ואם לא הי' אוכל מעץ הדעת הי' זוכה האדם לתכלית הזה בשלימות בחיים חיותו להתדבק ולהכלל באור הא"ס בעודו בגופו כמו שיהי לעתיד אחר התחיה והיה יודע שכולו טוב כולו אחד כמו לעתיד שיהי' כולו טוב כנ"ל. וע"כ הזהירו ה"י ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וכו'. כי הזהירו שלא יאכל מעץ הדעת שעל ידו יודעין טוב ורע שיודעין הפרש בין טוב לרע דהיינו שיש חילוק בין המאורעות טובות ורעות וע"כ הזהירו שלא יאכל אכילה זו כי האדם נברא שיזכהלדעת שלם ששם אין חילוק בין חסד לדין כי כולו טוב כולו אחד שזה זוכין ע"י ביטול לא"ס כנ"ל. וע"כ מחת שאדם פגם בזה ע"כ נתקללה האדמה בעבורו כ"ש (בראשית ג') בזעת אפך תאכל לחם וכו' כי עכשיו צריכין האדם יגיעה גדולה קודם שממשים מזוונת ופרנסה. כי עכשיו א"א להתבטל לאור הא"ס ברצוא ושוב להמשיך משם פרנסה שזה בחי' גידול התבואה ולהחם מן הארץ שגדילה רק ע"י הביטול לא"ס כנ"ל ועכשיו א"א לזכות לזה כ"א ביגיעה גדולה ועצומה מחמת זוהמת הנחש שנתאחזה בהאדם וע"כ צריך האדם יגיעה גדולה לשבר כל התאות והמדות ואז יזכהלביטול הזה שע"י האדם הזה שזוכה לזה על ידו דייקא גדלים כל הצמחים ונמשך כל הפרנסה לעולם:

EN:
And this is the aspect of the remembrance of the standing at Har Sinai , in the aspect of "Remember the day that you stood before Hashem your G-d at Chorev — lest you forget the things that your eyes saw." "That your eyes saw" specifically, as mentioned above.

Segment 11
HE:
אות ד וזה בחי' איסור כלאים כי כל דבר נשתנה בתמונתו ודמותו וכל אלו התמונות הם כפי האותיות שהם בחינות מלכות שמלובש באותו הדבר שהם בחי' הרצונות הנמשכין מרצון א"ס שאין בו שום תמונה שרצונו ית' הי' שזה האות יהי' לו תמונה זו ועל ידו יהי' נברא זה הדבר בתמונה הזאת וסדר הזה וכן בכל פרטי הבריאה וכמבואר לעיל במאמר הנ"ל. וכל אלו הרצונות והתמונות של כל הדברים שבעולם נמשכין מרצון א"ס שאין בו שום תמונה וכו' כע"ל. וא"א שיוכלל הדברים בא"ס כ"א וכו' כנ"ל. וא"א שיוכללו הדברים בא"ס כ"א ע"י התפשטות הגשמיות וביטול הישות. ואז נכללין הרצונות המלובשין בהתמונות ברצון א"ס הפשוט שאין בו שום תמונה שממנו נמשכין כל הרצונות וכל התמונות. וע"כ א"א שיחזרו ויוכללו בהא"ס כ"א כשנזהרין לבלי לשנות רצון הש"י. שיעמוד כל דברו דבר בצלמו ותמונתו שקבע לו הבורא ית"ש וזה בחי' איסור כלאי זרעים וכלאי הכרם כי הזריעה והצמיחה הוא בחי' ביטול בואר הא"ס ברצוא וושב כנ"ל. וזה א"א כ"א כשאין משנין התמונות מרצונו ית' המלובש בכל הרצונות שבכל התמונות שאז כל הרצונות שבכל התמונות יכולין לחזור ולשוב לשרשן להתבטל ברצון הפשוט שנמשכו משם מתונתם וצלמם אבל כשמערבבים הזרעים ח"ו וזורעין כלאים ח"ו נתערבבים התמונות ועי"ז כאילו עוקרין הרצונות המלובשין בהם מרצון הא"ס מאחר שנשתנו התמונות שלא במינם ואז אין יכולין לחזור ולהכלל ברצון הפשוט וזהו קילקול הבריאה כי עיקר הבריאה כדי שתחזור ותוכלל בא,ס כנ"ל וזה א"א כ"א כשמשמרין שלא לערבב את התמונות רק כל דבר יעמוד בתמונתו וצלמו. שאז הרצון הפרטי המלובש בכל תמונה ותמונה מקושר ברצון הא"ס שאין בו תמונה ואז יכולין להפשיט הדבר מגשמיות שיהי' חוזר ונכלל בא"ס כנ"ל. אבל כשמערבבים התמונות עי"ז עוקרין אותם מרצון הפשוט ואינם יכולים לחזור ולהכלל בא"ס ולהמשיך משם רצון העליון שזהו עיקר הפגם שלכל העבירות וע"כ א"א להכלל בא"ס כ"א ע"י ווידוי דברים כנ"ל. כי עיקרהפגם של עבירה ח"ו הוא שפוגמין במלכות באותיות הדיבורים שהם הרצונות והתמונות ומשנין אותן ועוקרין אותן משרשן וממשיכיןאותם להס"א ח"ו. וע"כ עיקר התיקון ע"י ווידוי דברים שעי"ז חוזרין ומעלין הדיבורים בחי' מלכות בחי' רצונות לשרשן ע"י שחזרו ותיקנו הצירופים של האותיות שהם הרצנוות כסדר כמבואר במאמר הנ"ל. וזהו בחינות האיסור של כלאים שמערבבין ומשנין התמונות והרצונות. שעל ידי זה עוקרים אותן משרשן. ואינם יכולין להכלל ברצון אין סוף שאין בו שים תמונה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the remembrance of Shabbos , in the aspect of "Remember the day of Shabbos to sanctify it." For Shabbos is the aspect of alma d'asei , which is the primary zikaron , as mentioned above.

Segment 13
HE:
אות ה וע"כ החמירה התורה ביותר באיסור כלאי הכרם שחמור ביותר מכל הכלאי זרעים והאילן כי יין יש בו שני בחינות זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש זכה משמחו לא זכה משממו (יומא ה') כי יש יין המשמח ויש יין המשכר כי כשזוכה שתות היין בקדושה כראוי אזי היין מרים דעתו ומשמח לבבו. בחי' ויין ישמח לבב אנוש (תהלים ק"ד) ואז נתעהל דעתו וזוכה לדעת כי ה' הוא האלקים שזהו עיקר שלימות הדעת כנ"ל. לדעת שה' ואלקים כולו חד כנ"ל שזהו עיקר השמחה בחי' ויין ישמח לבב כי כשזוכין לדעת הזה ויודעין שהכל לטובה בודאי הוא בשמחה תמיד ווזה בחי' השמחה של לעתיד שאז תגדל השמחה כ"ש (תהלים קכ"ו) אז ימלא שחוק פינו וכו' היינו שמחים כי אז נזכה לדעת הזה שכולו טוב וע"כ יהי' אז עולם השמחה וזה בחי' השמחה של יין בחי' יין המשמח בחי' וייש ישמח כי נתרומם דעתו על ידי היין דקדושה עד שזוכה לדעת הנ"ל שהוא למעלה מדעת ה אנושי ואז יודע שהלכ לטובתו כי כולו טוב שעי"ז נתרבה השמחה מאד וזה בחי' יין המשומר שנזכה לעתיד בעוה"ב שאז יהי' כולו טוב וכו' כנ"ל. אבל יש יין המשכר ח"ו ומי שאינו זוכה אזי יוצא מדעתו לגמרי ע"י שתיית היין כי בחי' זו של ביטול הנ"ל. לאו כל אדם זוכה ולא כל הרוצה ליטול את השם נוטל וא"א לזכות לבחי' ביטול הנ"ל כ"א כשמקדשין עצמו תחילה ומשברין כל המדות והתאות הנמשכין מד' יסודות ושבין בתשובה שלימה ומתוודין ווידוי דברים לפני ת"ח אז דייקא יכולין להכלל בא"ס וגם אז א"א להתבטל לגמרי כי הש"י רוצה בעבודתינו ע"כ צריך שיהי' הביטול בבחי' רצוא ושוב כנ"ל. אבל מי שהוא משוקע עדיין בתאות גשמיות בודאי א"א לו לזכות לבחי' ביטול ואפי' אם יתנוצץ לו לפעמים וירצה לעלות ולהכלל בא"ס יותר מהראוי לו לפי מדריגתו יוכל לפגותם בזה ח"ו שזה בחי' פן יהרסו לעלות אל ה' ואפילו בצדקיים גדולים מצינו בד' שנכנסו לפרדס שלא יצאו בשלום כ"א ר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום ע"כ צריכין לבקש הרבה מהש"י שיזכה לביטול הזה לפי מדרגתו בקדושה וטהרה שלא יזוק לו ריבוי האור ח"ו כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר ח"ו מכ"ש ע"י שתיית היין אע"פ שנתרומם הדעת ע"י היין אבל כשאינו זוכה אזי נתבלבל דעתו לגמרי ובא לשכרות כי ביטול הנ"ל אל הא"ס זה בחי' שנפשט הדעת ויוצא מהכלים של המוחין ונכלל בא"ס כי בודאי כלי המוחין אין יכולין לקבל אור הא"ס ואח"כ כששב מהביטול אז נשאר בו רק הרשמיה ואז הרשימה מאירה לדעת כי ה' הוא האלקים וכולו טוב כנ"ל ע"כ צריכין שיהיו כלי המוחין קדושים וטהורים כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו של הביטול. וזה בחי' יין שעל ידו נתרומם הדעת למעלה מהכלים של המוחין וע"כ צרכין שהיי' כלי המוחין שלו חזקים שיוכלו לקבל הגדלת הדעת הבא ע"י היין ואז יכול לידע עי"ז יידעה שלימה בבחי' חמרא וריחני פקחין בבחי' וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים (ש"ה ז) דהיינו שהולך ומתדבק לדודו באהבה ואחוה וריעות באהבת המישור בבחי' ביטול להא"ס אשר הוא דודי ורעי כ"ש (שם ה) זה דודי וזה רעי. אבל כשלא זכה ואין כלי המוחין שלו חזקים אזי אין יכולין לקבל הגדלת הדעת הבא ע"י היין ואזי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר ונתבלבל דעתו ומוחו לגמרי שזהו בחי' יין המשכר בחי' לא זכה משממו כי נשתומם לגמרי מריבוי הדעת. וזה בחי' חטא אדה"ר שאכל מעה"ד טו"ר שהי' יין כשרז"ל סחטה ענבים ונתנה לו וגם נח פגם בזה כמובא כ"ש ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר וכו' ועיקר הפגם שלהם הי' שהסתכלו למעלה ממדריגתם שזהו בחי' יין המשכר וכמובא בספרים:

EN:
And this is the aspect of what the wicked forget their name after their death . For a person's name is the primary zikaron , in the aspect of "For Your Name and for Your remembrance is the desire of the soul" (Isaiah 26:8) . For the primary remembrance of a person after his death is his name alone — for nothing remains of him except his name alone, which is his vitality, in the aspect of "a living soul ( nefesh chayah ) — that is his name" (Genesis 2:19, as per Midrash) . For the name is the nefesh and the vitality of the person, as mentioned above. And it is the primary endurance and remembrance of the person after his death, in the aspect of "and his name shall not be erased from Israel" (Deuteronomy 25:6) . For the name is the aspect of zikaron , in the aspect of "This is My Name and this is My remembrance" (Exodus 3:15) etc.

Segment 14
HE:
וזה בחי' חטא נדב ואביהוא כשרז"ל שתויי יין נכנסו למקדש וז"ש בקרבתם לפני ה' וימותו כיהכל אחד כי בקרבתם לפני ה' היינו שהציצו ותקרבו יותר מדאי למעלה ממדריגתם שזה היה עיקר הפגם שלהם וזהו בעצמו בחי' שתויי יין כנ"ל:

EN:
And Amalek , who blemished the zikaron through his evil eye — who was jealous of Israel for guarding the zikaron and attaching their thought to alma d'asei , and placing all their toil and effort and service and yearning and longing and desire only for alma d'asei — and he was jealous of them for this and wanted to fight them to weaken, G-d forbid, this aspect of zikaron . And therefore we were commanded to remember the deed of Amalek, as mentioned above. Therefore it is said regarding Amalek: "You have erased their name forever and ever" (Tehillim 9:6) . For since he blemished the zikaron of kedushah , his name and memory will be erased forever and ever.

Segment 16
HE:
אות ו וע"כ צריכין לשמור היין מאוד ממגע נכרים שלא יהי' נפגם ח"ו ולא יהי' נעשה ח"ו בבחי' יין המשכר. וע"כ החמירה התורה ביותר באיסור כלאי הכרם כי היין צריכין לשומרו יותר מכלאים כדי שתוכלל הנטיעה בשרשה כדי להמשיך היין משורשו שבקדושה שהוא בחי' יין המשמח שזה בחי' ביטול אל הא"ס שמשם צומחים כל הזרעים וכל הנטיעות כשהם למיניהם וכנ"ל. אבל כשמערבין כלאים בכרם ח"ו נפגם היין ונעשה יין המשכר כי אינו יכול לקבל אור הא"ס מאחר שנתערבב ונשתנה התמונות והרצונות ע"י התערובות של הכלאים בכרם וכנ"ל כי היין צריך שמירה יותר מכל הזרעים מכלאים מחמת שהיין הוא בחי' הגדלת הדעת שזה עיקר בחי' הביטול. וע"כ צריך שמירה יתירה כנ"ל:

EN:
And therefore the Holy One, blessed be He, swore that "His Name is not complete" etc. until the memory of Amalek is erased. For as long as the memory of Amalek is not completely erased, as it were, the Name is not complete — for the Name is the aspect of zikaron , which is not completed except through the erasing of Amalek, who is the blemish of the zikaron , as mentioned above.

Segment 18
HE:
אות ז וע"כ עיקר שתיית היין הוא רק בשבת ויו"ט בכוס של קידוש כי בשבת ויו"ט אז מאיר ביטותר אור הא"ס. כי זה עיקר קדושת שבת ויו"ט. שאז נפתח אור הא"ס וע"כ ע"י היין ממשיכין הקדושה של שבת ויו"ט ע"י כוס של קידוש כי ע"י כוס יין של קידוש זוכין להתבטל ולהכלל באור הא"ס ולהשמיך הקדושה משם וכנ"ל. וזה בחינות כוס יין של הבדלה כי כשיוצא השבת או היו"ט אז צריכין להמשיך הרשימו של הביטול שתאיר להדעת כי שבת ויו"ט הוא בחי' ביטול אל הא"ס שנפתח אז כנ"ל. ואחר שבת ויו"ט זהו בחי' ששבין מהביטול ואז ע"י הכוס יין של הבדלה ממשיכין הרשימו לש הביטול שתאיר להדעת גם בששת ימי החול שנזכה לדעת גם אז כי ה' הוא האלקים שכולו טוב וכנ"ל. וע"כ עושין הקידוש וההבדלה על היין דייקא כנ"ל:

EN:
And therefore the wicked person, who went during his life after the desires of this world and did not guard the zikaron in this world — l'adbaka machashavta b'alma d'asei — therefore his punishment is measure for measure: he forgets his name after his death, which is the primary blemish of the zikaron , which is the aspect of the name, as mentioned above. But one who merited zikaron and remembered well in this world his end, and attached his thought constantly to alma d'asei — through this his memory and name remain for all generations, and he certainly remembers his name. For he merited zikaron even in his lifetime — for the name is the aspect of zikaron , in the aspect of "This is My Name and this is My remembrance, for all generations" , as mentioned above.

Segment 20
HE:
אות ח וזה בחי' הנוטע כלאים בכרם הרי זה מקדש מ"ה גפנים מ"ה דייקא בחי מ"ה הנ"ל. שזהו בחי' ביטול אל הא"ס שעי"ז ממשיכין ממ"ה למאה כמבואר שם במאמר הנ"ל על מארז"ל ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבא משחא ע"ש אבל כשנוטע כלאים בכרם שאז פוגם בבחינות מ"ה בבחינות ביטול הנ"ל. על כן מקדש מ"ה גפנים מ"ה דייקא. כי פגם בבחינות מ"ה בבחינות ביטול לא"ס כנ"ל:

EN:
Every person is obligated to learn Torah etc. Every person is obligated to teach his son and his grandson, as it says, "And you shall make them known to your sons and your sons' sons." And not his son and grandson alone — rather, every person is obligated to teach students. However, it is a mitzvah to give precedence to his son over his grandson, and his grandson over the son of his fellow etc.

Segment 22
HE:
אות ט וזהבחי' תפילה שהוא בחי' ביטול אל הא"ס כנ"ל במאמר הנ"ל. וע"כ יש ד' בח' בתפילה שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע כידוע דהיינו קרבנות ופסוקי דזמרה וברכת ק"ש ותפילת י"ח וכו' כידוע כי בתחילה צריכין לתקן הד' יסודות שהם בשרשן בחי' ד' אותיות השם זשזהו בחי' ד' עולמות אבי"ע הנ"ל. כי א"א לזכות לבחי' ביטול הנ"ל כ"א כשמתקנין כל המדות הנמשכין מד' יסודות שהם בחי' ד' עולמות הנ"ל כידוע. וע"כ צריכין בתפלה לסדר ד' בחי' הנ"ל. דהיינו קרבנות ופסוקי דזמרה וכו' כדי לברר ולתקן ד' יסודות בחי' ד' עולמות הנ"ל ואז זוכין לבחי' ביטל אל הא"ס שהוא בגמר תפילת י"ח שהוא כנגד עולם האצילו ששם עיקר הביטול אל הא"ס ועיקר הביטול הוא אחר שמסיים הש"ץ תפילת י"ח שאז נופלים על פניהם ומוסרין נפשם לה' שזהו בחי' ביטול אל הא"ס וע"כ אומרים ווידוי קודם נפילת אפיים שהוא בחי' הביטול כי א"א לזכות לבחי' ביטול הא"ס כ"א ע"י ווידוי דברים כנ"ל במאמר הנ"ל. וזהו בחי' הקדישים שאומרים בין עולם לעולם. דהיינו בין קרבנות לפסוקי דזמרה. וכן בי ןישתבח ליוצר כי אנו צריכין לתקן כל הד' עולמות שהם בחי' ד' יסודות שיהי' כולם קדושים וטהורים. כדי שכולם יתעלו ויוכלללו למעלה למעלה ויתבטלו כולם באור הא"ס ואז נדעכי ה' הוא האלקים כנ"ל שזהו בחי' עלמא דאתי. וזהו בחי' הקדיש שהוא הגדלת שמו הגדול ית' בחי' יתגדל ויתקדש שמי' רבא. כי עיקר הגדלת שמו ית' הוא בחי' ה' אלקים שהוא שם מלא בחי' שם הגדול. כ"ש (תהלים קד) ה' אלקי גדלת מאד היינו ששם ה' אלקים הוא גדול מאד כי זה השם כשמתיחד ונכלל יחד בחי' ה' הוא האלקים. זהו עיקר גדולתו ורוממותו ית' בחי' הגדלת שמו ית' כמו שיהי' לעתיד שייה ה' אחד ושמו אחד כמבואר שם במאמר הנ"ל. וע"כ עיקר כוונת הקדיש הוא ליחד ולחבר ג' שמות אלקים עם ג' שמות הוי' היינו בחי' הנ"ל בחי' ה' הוא האלקים וע"כ ע"י הקדיש נכלל עולם בעולם שלמעלה ממנו וכו'. כי עיקר הכלליות הוא בבחי' זו בבחי' ה' הוא האלקים בבחי' כולו טוב לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו כי כל מה שעולין ונכללין מדרגא לדרגא ומעולם לעולם כל זה הוא בחי' ביטול ואז לפי העלי' והכלליות כן זוכין לדעת דהיינו להגדיל דעתו בכל פעם ולהבין שהכל לטובתו בחי' ה' האו האלקים. שזהו בחי' הקדיש שבין עולם לעולם שעל ידו עולין מעולם לעולם כי הקדיש שהוא הגדלת שמו ית' בחי' ה' הוא האלקים זהו בחי' ביטול שהוא בחי' עלי' מעולם לעולם כנ"ל. ועי"ז נטהרין ונתקדשין כל העולמות עד שזוכין אח"כ לביטול גמור אל הא"ס למעלה למעלה ואז זוכין לדעת גדול בשלימות ויודעין בידיעה שלימה שהכל לטובתו שזהו בחי' ה' הוא האלקים שזהו בחי' מה שמסיימין התפילה בשלום כי שלום הוא התחברות שני הפכים דהיינו חסדים וגבוורת דהיינו לדעת שהכל לטובתו שזהו בחי' הביטול שזוכין בגמר התפילה כנ"ל. וע"כ אין קדיש בין גאולה לתפילה דהיינ ובין בריאה לאצילות כי שם באצילות עיקר הביטול ושם נכללין בא"ס בעצמו כביכול שהוא למעלה מן הדעת למעלה מכל הקדושות כמובן במאמר הנ"ל שבשעת הביטול בעצמו אין שייל לומר שהכל לטובה כי שם אינו יודע מעצמו כלל בחי' ולא ידע איש אפילו הוא עצמו לא ידע. וע"כ אין שייך שם קדיש שהוא הגדלת הדעת לצאת ממוחין דקטנות למוחין דגדלות לדעת כי ה' האלקים והכל לטובה כי כל זה צריכין בעולמות שלמטה שצריכין להמשיך עליהם ההארה מבחי' א"ס. כדי לדעת זאת שהכל לטובה אבל שם באצילות כשזוכין להביטול בעצמו שם אין שייך המשכת הקדושה והדעת כי נתבטלין לגמרי בחי' אפילו הוא עצמו לא ידע כנ"ל:

EN:
Based on the Torah "V'atem tih'yu li mamleches kohanim" (Torah 34); see there the entire Torah well. And the general principle: one must receive the light of the nekudah [holy point] from the tzadik , who is the aspect of m'la'fum [a vowel-point, see LM I:34] etc. For at first one must receive everything from the tzadik , whose nekudah is the all-inclusive nekudah etc. And afterwards, each and every person must illuminate in his fellow from the nekudah that is in him etc. And one must also illuminate from within himself ( minei u'vei ) — from the nekudah that is in him — to his heart. For one must illuminate the light of the nekudah through speech ( dibur ), in the aspect of "My mouth shall speak wisdom" (Tehillim 49:4) — to the heart, which is the aspect of vav , in the aspect of "and the meditation of my heart shall be understanding."

Segment 24
HE:
אות י ואחר נפילת אפים אחר הביטול אז חוזרין בבחי' רצוא ושוב ואז ימאיר הרשימו אל הביטול לדעת כי ה' הוא האלקים ואז יודעין בשלימות שהכל לטובה ואז נמשכין כל ההשפעות כי עיקר המשכת השפע הוא ע"י הדעת הזה שהוא בחי' כולו טוב בחי' דעת קנית מה חסרת וע"כ אומרים אח"כ סדר קדושה ותפילה לדוד וכו' שכל זההוא בחי' המשכת השפע מהדעת הנ"ל. וע"כ שיכור אסור להתפלל כי קודם התפילה עדיין אין העולמות מתוקנים ואז היין הוא בחי' יין המשכר כנ"ל. וע"כ כששותה יין א"א לו להתבטל באור הא"ס בקדושה ובטהרה כראוי וע"כ אסור לו להתפלל כי מי שאינו קדוש וטהור ורוצה להרוס ולעלות אל ה' למעלה ממדריגתו פגם מאד בזה כנ"ל וע"כ כשהוא שכור אסור לו להתפלל שהוא בחי' ביטול אל הא"ס כי יתבלבל דעתו לגמרי ולא יוכל להתבטל ברצוא ושוב בהדרגה בקדושה ובטהרה וכנ"ל:

EN:
And through all this, the charafos [shames/disgraces] that rest upon the heart are nullified — that is, all the desires, which are fallen loves ( ahavas hanefulin ). For there, near the nekudah , rests the light of the holy love etc. It turns out that every person must speak with the tzadik in order to receive the light of the nekudah from the tzadik , which is the all-inclusive nekudah . And one must also speak with his fellow — for in his fellow too there is the aspect of a nekudah which is the aspect of tzadik , and he must receive from his fellow, and likewise his fellow from him etc. And one must also speak between himself and his Creator ( beino l'vein kono ) — in order to receive the light of his nekudah from within himself ( minei u'vei ) etc. See there all this well.

Segment 26
HE:
אות יא וזה בחי' כוס של ברכה של בהמ"ז אחר האכילה כי האכילה הוא מגידולי הארץ דהיינו לחם מן הארץ שעליו דווקא חייבין בבהמ"ז ועיקר גידולי הצמחים מן הארץ הוא בבחי' ביטול אל הא"ס כנ"ל. וע"כ ע"י האכילה זוכין להתבטל ברצון העליון דהיינו בחי' ביטול אל הא"ס שזהו הארת הרצון שזוכין בשעת האכילה כמבואר במאמר כי מרחמם ינהגם וכו' (בלק"ת סי' ז') שזהו בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו בחי' והשביע בצחצחות נפשך שזוכין בשעת האכילה דקדשוה לאורות הצחצחות כמבואר במאמר תקעו כו' (בלק"ת סי' ה') שהם למעלה מהספירות שהוא בחי' ביטול אל הא"ס וע"כ אז אחר האכילה אז היין הוא בבחי' יין המשמח בבחי' ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד. וע"כ יין שבתוך הסעודה אינו משכר כשרז"ל היינו כנ"ל וזה בחי' כוס של יין של ברהמ"ז כי ברכת המזון נאמר על השובע ואז יש כח להמשיך היין דקדושה בחי' יין המשמח שהוא בחי' הארת הרצון הנ"ל בחי' ביטל אל הא"ס בקדושה גדולה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the mitzvah of Talmud Torah : one must engage in the Torah with a full mouth ( b'feh malei ) specifically, as it is written, "And you shall speak of them" (Deuteronomy 6:7) . And it is written, "For they are life to those who find them ( l'motz'aihem )" — "to those who bring them forth ( l'motzi'aihem ) with the mouth" (as our Sages of blessed memory said, Eruvin 54a). For the primary engagement in Torah must be so that it leads to action ( ma'aseh ), as our Sages of blessed memory said: "It is not the study that is the primary thing, but the action." And as our Sages of blessed memory said: "It was a common saying in the mouth of Rava: the purpose of Torah is teshuvah and good deeds — that a person should not read and study" etc.

Segment 27
HE:
(הלכו תכלאי הכרם הלכה ד' בהלכות ערלה הלכה ד') (והלכה ה' בהלכות ערלה

EN:
And therefore one must speak Torah through speech ( diburim ) specifically — so that the light of the nekudah should illuminate, which illuminates through speech with the mouth specifically, in the aspect of "my mouth shall speak wisdom" etc. as mentioned above — that it should illuminate to the heart, to nullify the charafos and the sheviros [breakings] that rest upon the heart. And this is the primary purpose of engaging in Torah: to nullify all the evil desires, which are the evil loves.