גביית מלוה ג גביית מלוה ג Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/7/22 Segment 2 HE: אות א לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד וכו' וענין לא תחבול אלמנה: EN: And therefore it is impossible to judge alone, for to clarify the judgment is exceedingly difficult and weighty. And as Shlomoh said: “For who can judge this weighty people of Yours?” (I Kings 3:9) . And even Moshe Rabbeinu said: “I cannot carry you alone” (Deuteronomy 1:9) . For the mishpat [judgment] has fallen greatly through the sin of Adam HaRishon and through the sins of the previous generations who blemished the judgment greatly. Segment 3 HE: ע"פ המאמר המתחיל מי שרוצה לקרב בני אדם לעבודת הש"י וכו' בליקוטי הראשון (בסי' נ"ט) ע"ש כל המאמר: EN: For when one person denies his fellow’s money and wishes to encroach upon his fellow’s money unlawfully — this is the aspect of the blemish of judgment, the aspect of “he makes wealth and not through justice” (Jeremiah 17:11) . And through this is drawn down the blemish of the bris [covenant] , which comes through the blemish of judgment, as above in the aforementioned teaching. For the blemish of robbing one’s fellow’s money — which is the aspect of the blemish of judgment, where one takes his fellow’s money unlawfully — and the blemish of the bris are interdependent, as is explained in many places in his words, of blessed memory. And in particular in the teaching “G’zailah” (Siman 69) , as is explained there regarding the words of our Sages, of blessed memory: “Whoever descends into his fellow’s trade is as if he had relations with his wife” etc. (Sanhedrin 81a) ; see there. Segment 4 HE: וזה בחי' האיסור ליכנוס לתוך ביתו של לוה ליקח המשכון וגם אסור למשכנו כ"א ע"פ ב"ד. כי עיקר העניות היא מחמת פגם המשפט המבואר במאמר הנ"ל. כי מבואר שם שיש בית וחומה שהם בחי' יד ושם שהם בחי' משפט וכסא הנ"ל. בחי' רבועא ועגולא הנ"ל שעיקר קיומם ע"י בחי' המשפט הנ"ל. כי זה שרוצה לקרב בני אדם להש"י הוא בונה היכל הקדוש. שהוא בחי' כבוד בחי' כסא כבוד כמבואר שם. אבל הוא צריך לשמור א"ע שלא יתאחז בו הרע של אלו הנפשות שהוא עוסק לקרבם. כי אלו הנפשות הם בבחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וכו'. ירושלים הוא היכל הקודש שהיא שוכנת בין הגוים והקליפות. והעצה לזה הוא ע"י משפט שצריך זה האיש המקרב נפשות ובונה מהם היכל הקודש בחי' ירושלים עיר הקודש, הוא צריך ליזהר מאד לשפוט א"ע בכל עת ולפשפש במעשיו ולחשוב דרכיו ולדון ולשפוט א"ע בכל עת על כל הדברים שהוא עושה אם ראוי לעשות כך. וע"י המשפט שהוא שופט א"ע עי"ז נתעורר אש המשפט ושורף את הרע של אלו הנפשות שמקרבן מלהתאחז בו. וגם הוא שורף את הרע מן אלו הנפשות שמקרבן שלא יתאחז עוד הרע גם בהנפשות בעצמן שהם בחי'היכל הקודש הנ"ל. בחי' כסא כבוד כנ"ל. נמצא שעיקר בנין וקיום בחי' היכל הקודש הנ"ל בחי' כסא הנ"ל הוא ע"י המשפט. שעי"ז מגרש ושורף את הרע מבחי' ירושלים עיר הקודש, היכל הקודש הנ"ל, שלא יחריב הרע את ירושלים ח"ו. כי ע"י המשפט הוא שורף את הרע מהנפשות שעי"ז מתקיים היכל הקודש הנ"ל בחי' ירושלים בחי' כסא כנ"ל. וע,י כסא הנ"ל בחי' היכל הקודש בחי' ירושלים בחי' עגולא כנ"ל שזהו בחי' כבוד כנ"ל במאמר הנ"ל, עי"ז מתקיים החומה של עשירות שהוא שורש הנפשות כמבואר בסוף המאמר הנ"ל, שחומה של עשירות שהוא בחי' נפש נמשך ע"י הכבוד שנתגדל ע"י האיש הנ"ל שמקרב נפשות להש"י שבונה היכל הקודש כנ"ל. נמצא שעיקר העשירות הוא ע"י משפט הנ"ל, שעי"ז נבנה ומתקיים היכל הקודש הנ"ל שמשם עיקר העשירות כנ"ל. כי בלא משפט ח"ו מתאחז ח"ו הרע ונתחרב ח"ו היכל הקודש שהוא בחי' עשירות כנ"ל. וזהו בחי' (ירמי' יז) עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו, כי עיקר קיום העשירות הוא ע"י משפט דייקא שעל ידו מתקיים היכל הקודש שמשם העשירות כנ"ל. וזה שנסמך אחר פסוק עושה וכולו. כסא כבוד מרום מראשון וכו' כי עיקר העשירות דקדושה הוא מבחי' כסא כבוד וכו' כנ"ל שקיומו ע"י משפט כנ"ל: EN: And this is what is written regarding the Generation of the Flood: “For all flesh had corrupted its way” etc. (Genesis 6:12) — which is the blemish of the bris . And immediately adjacent it is written: “The end of all flesh etc., for the earth is filled with chamas [robbery]” etc. (Genesis 6:13) . And Rashi explained: their decree was not sealed except on account of robbery. For this depends upon that — for through the proliferation of robbery, which is the blemish of judgment — and especially since the judges blemished the judgment greatly at that time, as our Sages, of blessed memory, said regarding the judges of Sedom — therefore that desire [i.e., the blemish of the bris ] became overpowering, in the aspect of “for all flesh had corrupted” etc. Segment 6 HE: אות ב כי זה שרוצה לעשות מו"מ ולהרויח ממון ועשירות הוא צריך ליזהר מאד לחשוב דרכיו ולפוט א"ע בכל עת ולפשפש במעשיו בכל עת. כי ע"י משפט הנ"ל דייקא יכול לעשות המו"מ בקדושה שיצליח בו כי זה שעושה מו,מ הוא בחי' מקרב נפשות להש"י כי יש בהמו"מ ניצוצות קדושות גבוהות מאד שצריכין לבררם ע,י המו"מ כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ. ואלו הניצוצות שמבררין אותן ע"י המו"מ ומחזירין אותן אל הקדושה. הם בחי' גרים ובעלי תשובה הנ"ל. כי מעלין ומכניסין הנפשות והנ יצוצות של המו"מ מן החוץ לפנים אל הקדושה. נמצא שהעוסק במו"מ באמונה בקדושה כראוי הוא מגייר גרים. גם ע"י המו"מ הוא מרוויח ממון ועשירות שהוא מגדלת הנפש. שעי"ז מרוויח ממון עי"ז הוא מקרב נפשות להש"י. וע"כ צריך זה העוסק במו"מ לשמור א"ע מאד שלא יתאחז בו הרע של אלו הנפשות והניצוצות שהוא מברר ומעלה ע"י עשיית המו"מ. כי זה ידוע שהקדושות והנפשות המלובשין בהמו"מ הם בבחי' גלות השכינה ושוכנין בין הגוים והס"א בבחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וכו' כמבואר בדברי רבינו ז"ל כ"פ ע"כ צריך זה העוסק במו"מ ליזהר בנפשו מאד שלא יתאחז בו הרע הנאחז באלו הניצוצות שהוא מבררם ע"י המו"מ ומזה בא מה שהיוצאין לשוק ועוסקים במו"מ נכשלין לפעמים ונתרחקין מעבודת הש"י כי זה מחמת הרע הנ,ל. שנתאחז בהנצוצות של המו"מ כנ"ל. אבל באמת מו"מ הוא דבר גדול מאד. רק שצריכין לשמור עצמו כנ"ל וע"כ הוא צריך למשפט הנ"ל. דהיינו שישפוט א"ע בכל עת ויתבודד ויפרש שיחתו לפני הש,י ויפשפש במעשיו. וידין וישפוט א"ע בעצמו על כל הדברים שהוא עושה אם כך ראוי לו לעשות ולבלות ימי חייו במעשים כאלה ועי"ז המשפט מעורר התלהבות הלב שהוא בחי' אש. וע"י האש הזה הוא שורף את הרע שלא יתאחז בו. וגם שלא יתאחז באלו הניצוצות והנפשות שהוא עוסק לבררם ע"י המו"מ וכנ"ל. ואזי זוכה להגדיל כבוד הש"ית עי"ז ובונה בחי' היכל הקודש ע"י המו"מ ואזי זוכה לעשירות גדול. כי העשירות נמשך ע"י הכבוד הנ"ל. ע"י בחי' היכל הקודש הנ"ל כנ"ל אבל כשאין משפט אז ח"ו נאחז הרע ואזי אין יכול לבררהניצוצות ולבנות היכל הקודש ואזי אין לו עשירות כי נתקלקל העשירות ע"י הכעס שמזמין לטו היצר. כי הכעס הוא היצר הרע שבבל כמ"ש (קהלת יא) והסר כנס מלבך והעבר רעה מבשרך. ע"כ צריכין משפט הנ"ל כדי לשרוף את הרע ואזי נתבטל הכעס ואזי זוכהלעשירות הנמשך ע"י היכל הקודש הנבנה ע"י הנשפות והניצוצות שמבררין ע"י המו"מ כנ"ל: EN: And therefore the essential sealing of their decree was specifically on account of robbery, which is the blemish of judgment — even though at first the Torah spoke only of the blemish of the bris , as it is written in the preceding passage: “And Hashem saw” (Genesis 6:5) , and likewise in this passage: “And G-d saw the earth, and behold it was corrupted” etc. (Genesis 6:12) — so it appears that their essential wickedness was this, that this was exceedingly evil in His eyes, Yisborach . Yet even so, their decree was not sealed except on account of robbery, which is the blemish of judgment. For when the blemish of the bris becomes overpowering through the blemish of judgment, then it is exceedingly, exceedingly difficult to rectify, as is explained there in the aforementioned teaching. And therefore specifically through the robbery — which is the blemish of judgment — their decree was sealed regarding the immorality, for this depends upon that, as above. For when immorality comes through the blemish of judgment, then it is exceedingly difficult to rectify; therefore specifically through this their decree was sealed, as above. Segment 7 HE: וזה בחי' ל"ט מלאכות (שבת מ"ט) ממשכן גמרינן. וזה בחי' מה שברכם משה לישראל בעת שנגמר המשכן ויהי נועם כו' ואמר ב"פ ומעשה ידינו כדי שתשרה ברכה במלאכת המשכן וכדי שתשרה ברכה במעשה ידיהם כשארז"ל. כי ל"ט מלאכות הוא בחי' מו"מ. כי כל העסקים והמו"מ כולם כלולים בל"ט מלאכות והם בחי' אחת עם מלאכת המשכן שהואבחי' היכל הקודש. כי ע"י המו"מ נבנה היכל הקודש שהוא משכן כבודו כנ"ל. נמצא של"ט מלאכות וכל המו"מ הם בחי' מלאכת המשכן ממש שהוא ההיכל הקודשוע"כ ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן. וע"כ ברכם בשעת גמר הקמת המשכן יה,ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם כי הם בחי' אחת כנ"ל: EN: And this is known in the writings of the Arizal, that the Exile of Egypt was to rectify the sin of the Generation of the Flood. And therefore, when Moshe saw an Egyptian man striking [a Jew] etc., and afterward two Jewish men quarreling etc. (Exodus 2:11–13) , he said: “Indeed the matter is known” (Exodus 2:14) — [i.e., now it is known] why Yisroel is in exile, as our Sages, of blessed memory, said (Shemos Rabbah 1:30) . That is, because he saw that they still blemish the judgment — for the quarrel and strife is the opposite of judgment, which is the aspect of peace, as it is written: “truth and the judgment of peace shall you judge” etc. (Zechariah 8:16) . Therefore he said: “Indeed the matter is known” — why Yisroel are placed in exile for so long, for this is on account of the blemish of judgment, which is exceedingly difficult to clarify. Segment 8 HE: וזה טוב תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון. כי התורה כולה נקראת משפט. כ"ש משפטי ה' אמת וכו' (תהלים יט) וכיוצא בזה בפסוקים הרבה. היינו שא"א לעסוק בדרך ארץ שהוא מו"מ כ"א ע"י התורה שהיא בחי' משפט. שעי"ז שורפין את הרע הנאחז בהנצוצות שמבררין ע"י המו"מ כנ"ל. וזה שיגיעת שניהם משכחת עון. ועון הוא הרע שנשכח ונתבטל ע"י יגיעת שניהם היינו ע,י התורהשהוא בחי' משפטץ. ששורף את הרע מלהתאחז בלבו. בבחי' כי באש ה' נשפט (ישעי' סו). וכן נשרף הרע ומתבטל ואינו יכול להאחז גם בהנצוצות של המו"מ בעצמו. שהם בבחי' כסא כבוד בחי' היכל הקדוש בבחי' וכבוד ה' כאש אוכלת כמבוארק במאמר הנ"ל. נמצא שמשפט וכסא הנ"ל שהם בחי'תורה ודרך ארץ. שניהם משכיחין ומבטלין את העון שהוא הרע. כי הם שורפין את הרע ומבטלין אותו ע"י אש של התלהבות הלב שמתעורר על ידי המשפט כנ"ל: EN: For it is explained there in the aforementioned teaching that the essential blemish of judgment, through which comes the blemish of the bris , is through raising the aspect of the drop of Eisav and Yishmael to the brain etc. And on account of this it is exceedingly difficult and weighty to elevate and clarify the judgment. And therefore it is forbidden to judge alone, and three judges are required. Segment 10 HE: אות ג נמצא שעיקר קיום הממון והעשירות הוא ע"י בחינת משפט הנ"ל. וע"כ עיקר המשפט הוא בדיני ממונות כי כל דיני ממונות נקראין משפט כ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שמדבר מדיני ממנותו וכן כל החשן משפט הוא רק על דיני ממונות. כי עיקר הממון והעשירות הוא ע"י בחינת משפט כנ"ל. ע' למטה בסוף התורה. כי עיקר חורבן ביהמ"ק הי' ע"י קילקול המשפט כשרז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שעוותו בה את הדין וכו'. וכ"ש כי הפכתם ללענה משפט וכיוצא בזה פסוקים רבים. כי חורבן ירושלים וביהמ"ק שהם בחי' היכל הקודש כנ"ל הוא ע"י משפט כנ"ל: EN: For these judges need to clarify and elevate the judgment from its fall — for it fell through one of these litigants wishing to rob his fellow, which is the aspect of the blemish of judgment, as above — through which comes mikreh laylah [a nocturnal occurrence] , see there. And when they clarify the judgment and elevate it, and return the money to its rightful place — to the one to whom it truly belongs — through this they elevate and clarify the blemish of the nitzotzos [sparks] that fell through the blemish of the mikreh ; they elevate them to the brain. And this is the aspect of the rectification of the t’fillin , which is drawn down through elevating from the aspect of “engraved in his flesh” — which comes through the sword of arrogance — to the aspect of “engravings of a signet” etc. (Exodus 28:11) . Segment 11 HE: נמצא שעיקר העשירות שהוא בחינת חומה נמשך מבחינת משפט שהוא בחי' בית כנ"ל וזה בחי' הון ביתו. כי ההון שהוא בחי' חומה כ"ש במאמר הנ"ל. נמשך מבחינת בית שהוא בחי' משפט כנ"ל: EN: However, one must be careful not to elevate excessively, so as not to raise to the brain, chas v’sholom , the aspect of the drop of Eisav and Yishmael — for the essential blemish of judgment comes through this — through which the aforementioned desire returns and overpowers even more, as above. Therefore one person cannot judge alone, for the clarification of judgment requires, as it were, two opposites: to elevate from “engraved in his flesh” to the aspect of “engravings of a signet” — the aspect of t’fillin — and [simultaneously] to push away the aspect of the drop of Eisav and Yishmael so as not to blemish the judgment through them, as above. Segment 13 HE: אות ד ועיקר העניות שהוא ההיפך מעשירות הוא ע"י פגם המשפט ח"ו שעי"ז נפגם ההיכל הקודש. ונתקלקל החומה הנ"ל. ואזי אין לו שפע העשירות ומשם בא עניות ח"ו שעי"ז צריך א' ללוות מחבירו. וע"כ הזהירה תורה מאד לישראל שאחד יעזור לחבירו בצדקה וגמילות חסד. וגדולה ג"ח יותר מן הצדקה כשארז"ל (סוכה מט). כ יעיקר מעלת הצדקה וג"ח הוא ע"י המשפט כי עיקר העניות הוא מפגם המשפט הנ"ל כנ"ל כי משפט תלוי בדעת כ"ש במאמר הנ"ל. והעני דעתו מבולבל כשכור כ"ש בס' הא"ב (אות מ' ממון סי' ע,ה) כי ע"י העניות נתבלבל הדעת בבחי' (קהלת ט') חכמת המסכן בזויה ומחמת קילקול הדעת נתקלקל המשפט. וזה בחי' משארז"ל שהעניות מעביר על דעת קונו כי העני מגודל ענייתו ודוחקו ח"ו הוא מתרעם על מדותיו של הש"י ח"ו כמבואר בדברי רז"ל כמה מעשיות מעניים שהיו מתרעמין וכו'. והתערומות שמתרעם ח"ו על מדותיו זה בחי' פגם המשפט כי באמת כל אדם ראוי לשפוט א"ע ולהבין כי ה' הצדיק על כל הבא עליו ועדיין הש,י מטיב עמו מאד לפי מעשיו אף בגודל דוחקו ועניותו ח"ו אפילו אם יש לו ח"ו דקדוקי עניות חלילה אעפ"כ ראוי לו להבין שלפי מעשיו עדיין הש"י מיטיב עמו ומקיל משפטו עליו בחסד וברחמים גדולים כי צדיק ה' וישר משפטיו, אך מחמת חסרון ובלבול הדעת של העני ח"ו הוא מהרהר אחר מדותיו כאלו ח"ו אינו מתנהג עמו במשפט נממא שהוא פוגם במשפט ומחמת זה מתגבר העניות ביותר ח"ו. כי עיק העשירות הוא ע"י תיקון המשפט כנ"ל. וכל מה שמתגבר העניות יותר ח"ו. מתגבר פגם המשפט ביותר ח"ו. וכן יכול להיות חוזר חלילה ח"ו. וע"כ בתר עניא עניותא אזל. ע"כ הזהירנו הש"י מאד כ"פ לרחם מאד על העני ולעזר לו בכל כחו. בכל מה דאפשר ועי"ז שמרחם על העני ונותן לו צדקה עי"ז מרחיב דעתו ואזי מבין צדקת ה' כי ישר משפטיו כי כך דרך העני שאח"כ כשנותנין לו ויש לו הרחבה קצת אז הוא מודה ומשבח להש"י ומצדיק את הש,י מאד על כל הבא עליו. ודן ושופט א"ע שאינו ראוי וכדאי את כל החסדים שהש"י עושה ע מו בכל יום ובכל עת ובכל שעה. נמצא שעל ידי הצדקה שנותן לעני מאיר בו בחי' משפט. כי באמת זה הממון שנותן לעני שורשו הוא בחי' משפט שמשם כל הממון והעשירות ועל כן ע"י זה הממון שנותן לעני שמלובש בו בחי' משפט שהוא שורשו. עי"ז מאיר וממשיך להעני בחי' תיקון המשפט ואז גם העני זוכה לבחי' משפט שמשם נמשך השפע. וע"כ יכול לפעמים לעזור להעני ע"י מה שנותן לו שינצל מעתה מן העניות לגמרי. כי ע"י שיזכה לבחי' משפט ע"י הרחבת הדעת כנ"ל. עי"ז יכול להנצל מן העניות. כי ע"י משפט זוכין לעשירות כנ"ל. וע"כ נסמך משפט אצל צדקה כמה פעמים כ"ש (תהלים צט) משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וכ,שושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכיוצא בזה בפסוקים רבים. כי עיקר הצדקה הוא ע"י המשפט כנ"ל. וזה בחי' מה שהזהירה תורה ולא ירע לבבך בתתך לו וכו' כי רע לבב זה בחי' פגם המשפט התלוי בלב כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וע"י המשפט שבלב עי"ז מכניעין הרע שבבלב כנ"ל. וע"כ הזהירה תורה לתת צדקה בכל לבו ולא ירע לבבו שזהו בחי' פגם המשפט. כי עיקר תיקון הצדקה הוא ע"י משפט שהוא ההיפך מרוע הלב כנ"ל. היינו שהעשיר ישפוט א"ע ויבין כי בוודאי הש"י עושה עמו חסד גדול שאינו ראוי לו כלל. ונותן לו שפע ממון ועשירות מה שכמה אנשים צדיקים וטובים ממנו אלפים פעמים חייהם תלוים מנגד. ואין להם שום פרנסה ובביתם אין לחם ושמלה. וסובלים דוחק גדול ר"ל. בוודאי אין הדין נותן שאהיה כפוי טובה נגד הש"י ובוודאי ראוי לי לעשות רצון הש"י אש הוא נתן לי כל העושר הזה ובידו לחסר או להוסיף לי כרצונו. ע"כ בוודאי חובה לתת להש"י חלקו אשר הזהירנו ליתן חלקו לעניים כי באמת הכל שלו. ובאמת אם ישים האדם לבו ודעתו היטב באמת לאמתו ויזכור היטב את כל הדברים האלה ויותר מזה בוודאי יתן צדקה הרבה בשתי ידים בסבר פנים יפות ובשמחה רבה ולא ירע לבבו כלל בתתו להאביון: כי יבין שאינו נותן כלל להעני אדרבא הכל של הש"י. רק הש"י חמל ולא הכביד עליו לתת ארבעה חלקים להעני וחלק מחומש לו. כי בוודאי כך היה המדה. כי האדם העובד עבודת פרך אצל חבירו ומכ ניס ריוח גדול לחבירו: אעפ"כ אינו נותן לו שכר עבודתו אפילו חלק מחומש רק איזה שכר קצוב בכל שבוע כדי חיונו בצמצום מכ"ש האדם אצל הש"י שהכל מהש"י כי הוא הנותן לךל כח לעשות חיל ואנחנו שלו וכל אשר לנו שלו. וגם הוא מבטיחנו ליתן לנו ברכה בכפליים בזכות הצדקה. וגם בעוה"ב לא יקופח שכרינו ואנחנו צריכים לחסדו ולטובתו ולי שועתו בכל עת ורגע בוודאי ראוי לנו להחזיר הפקדון לבעליו ולחלק כל מה שמרויח לצדקה. רק ליקח לעצמו פרנסתו בצמצום כ"ש טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט (תהלים קיב) שפרש"י שם שצדקה נותן בהרחבה גדולה וצרכי ביתו מתנהג במשפט ובצמצום. מכ"ש שהש"י מקיל עוד יותר שיתנו על כל פנים מעשר או חומש בוודאי ראוי ליתן חלק הש"י לעניים בשמחה רבה אם יחשוב דרכיו וישפוט עצמו באמת ואז יזכה להכניע רוע הלב ע"י המשפט כנ"ל ויקיים ולא ירע לבבך בתתך לו ואז הצדקה בשלימות כי אז מאיר בצדקה בחי' משפט שעי"ז יוכל להציל את העני ממן העניות לגמרי ע"י בחי' המשפט שהאיר בו וכנ"ל וזה שהזהירה התורה מאד על משפט העני ביותר כ"ש לא תטה משפט אביונך בריבו. וכיוצא בזה הרבה כי העני צריך לתיקון המשפט ביותר שעי"ז מתבטל העניות כנ"ל וזה שכתוב במשיח ושפט בצדק דלים. וכתיב (בתהלים EN: Therefore, of necessity, two [judges] must sit who have opposing views — one inclines to the right and one to the left — through which these two aspects are accomplished: the aspect of “the left pushes away” and “the right draws near” (Sotah 47a) , as above. And then the third one adjudicates, and the judgment emerges properly. See the aforementioned teaching well and understand. Segment 15 HE: אות עב ישפוט עניי עם וכו' משפטיך למלך תן וצדקתך וכו' ידין עמך בצדק וענייך במשפט כי ע"י משפט מצילין את העני מן העניות כי עיקר העשירות ע"י בחי' משפט שעי"ז בונין היכל הקודש שזה עיקר הגאולה שתהיה ע"י משיח שיבנה ירושלים וביהמ"ק שהם בחי' היכל הקודש. שכל זה נעשה ע"י המשפט וכנ"ל: EN: And this is what our Sages, of blessed memory, said: that the judge should see it as if Gehinnom is open beneath him and a sword [is placed] between his thighs (Sanhedrin 7a; Yevamos 109b) . And they derived this from the verse: “Behold the bed of Shlomoh etc., all of them grasping the sword, trained in war etc., because of dread in the nights” etc. (Song of Songs 3:7–8) . Segment 17 HE: אות ה וע"כ גדולה גמילו חסד יותר מן הצדקה כי כשנותן לו צדקה אינו נותן לו רק מעט כדי מתנת ידו. אבל הלוואת חן הוא מלוה לו איזה סך מסוים. וע,י שמלוה לו לשעה. עי"ז נעש עכשיו המעות אצל הלוה כשלו. ואזי מחמת זה המעות של ההלוואה שיש לו שנחשב כשלו. כי מלוה להוצאה נתנה. עי"ז מקבל זההלוה בי' משפט שמלובש בזה הממון שהוא שורש כנ"ל. וע"י זה המשפט שזוכה עי"ז יכול לזכות להרחיב ידו להנצל מן העניות לגמרי ע"י שהשפיע לו המלוה איזה עשירות שנחשב כשלו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה לא תהיה לו כנושה שלא להיות על הלוה, כמלוה. רק כאלו נתן לו במתנה כדי שיהיה נחשב זה הממון כשלו. כדי שיזכה עי"ז לבחי' משפט כנ"ל כדי שעי"ז יוכל להרחיב ידו. כי יכול לזכות לעשירות עי"ז כנ"ל. וזה בחי' טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט דייקא. שעיקר טובת וחסד ההלואה לעני הוא בחי' המשפט שמאיר בו עי"ז שעי"ז יכול להצילו מן העניות לגמרי כנ"ל. כי זה עיקר מצוות ההלואה לעני לראות לעזור להעני באופן שינצל מן העניות לגמרי כ"ש וכי ימוך אחיך עמך והחזקת בו כוו'. וכמו שפרש"י שם אל תניחהו ליפול וכו' כי עד שלא נפל, אחד יכול להקימו וכו'. וכל זה נעשה ע"י בחי' משפט עכנ"ל וזה בחי' איסור ריבית. כי עיקר האיסור הוא שנוטל שכר מעותיו שהלוה לו. כי באמת צריך להלוות לו בתורת מתנה ע"מ להחזיר כ"ש לא תהיה לו כנושה. רק כאלו נתן לו זה הממון במתנה גמורה רק שאח"כ יחזור הלוה וישלם לו כשיגיע זמן הפרעון. אבל כל זמן ההלואה המעות של הלוה ואסור לו להיות כנושה מכ"ש ליקח ממנו שכר מעותיו ח"ו דהיינו רבית. כי כשאינו כנושה על הלוה, אזי מעות כשלו. ויכול לזכות עי"ז לבחי' משפט שעי"ז ינצל מן העניות לגמרי. שזהו עיקר המצוה של צדקה וג"ח כדי לבטל העניות מישראל לגמרי. ע"י צדקה ומשפט וכנ"ל. EN: “Gehinnom is open beneath him” — this is the aspect of the judgment that has fallen to the lowest depths, which is the aspect of Gehinnom , in the aspect of “Your judgments are a great deep” (Tehillim 36:7) . This is drawn down through raising to the brain the drop of Eisav and Yishmael, as above — and the judge needs to rectify this, to elevate the judgment from there. Segment 19 HE: אות ו וזה בחי' לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כי בית זה בחינת משפט כמובן במאמר הנ"ל ע"פ ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם ע"ש. וע"כ צריכין לרחם על הלוה אפילו כשאין לו לשלם וצריך ליתן משכון, צריכים לרחם לבלי לעקור המשכון מביתו. כי החפץ של המשכון שהוא הממון של הלוה ששרשו בחי' משפט שהוא בחי' בית. שע"י מעט המשפט שיש לו עדיין הוא מקוה שהשי"ת יעזור לו וירחיב ידו ויציל מן העניות. וע"כ עתה שהוא מוכרח ליתן החפצים שלו למשכון להמלוה אסור לו ליכנוס לביתו למשכנו כדי שלא לעקור הממון שלו משורש חיותו שהוא בחי' בית בחינת משפט. שלא יהי הכעוקר האילן משרשו שא"א לו להתגדל עוד רק צריכין לרחם על הלוה ולהשאיר שורש חיות המשכון בביתו רק בחוץ תעמוד וכו' כדי שישרא שורש חיותו בפנים בבית. שהוא בחינת משפט. אולי יעזור הש"י שיחזור ויצמח לו עשירות על ידי שורש המשפט שהוא בחי' בית וכנ"ל. EN: “And a sword is placed between his thighs” — this is the aspect of what the judge must clarify: the sword of arrogance, and to elevate from the aspect of “engraved in his flesh” to the aspect of the “signet” of holiness. For all this the judge must rectify, since the blemish of the bris and the blemish of robbery — which is the blemish of judgment — are interdependent, as above. Segment 21 HE: אות ז וזה בחי' לא תחבול בגד אלמנה. כי מבואר במאמר גזילה (סי' ס"ט) שהוא שייך למאמר הנ"ל שעיקר הממון הוא בבחי' האשה שהוא בחי' נפש בחי' שם וכו' ע"ש והיא בחינת האילן שחיותה ע"י הממון והעשירות שמשפיע לה בעלה. שהוא ממשיך השקת האילן כי הוא ממשיך לה כל השפע של העשירות שהוא חיותה. וכל זמן שבעלה חי הוא ממשיך לה שפע עשירות בכל עת מחדש שהוא חיותה, כי שורש חיות האשה תלוי בבעלה. והעיקר ע"י בחי' המשפט הנ"ל. כי הבעל הוא בחי' משפט. כי עיקר בחי' המשפט תלוי בו לבד. כי אשה פסולה לדון, והיא בבחי' שם בחי' נפש בחי' עשירות בחי' חומה בחי' כסא בחי' היכל הקודש כידוע ומובן כל זה במאמרי הנ"ל והאיש הוא בחי' משפט. כי הוא שורר בביתו ושופט את כל בני ביתו והתלויים בו ועי"ז יש לו כח להמשיך עשירות שתלוי במשפט שהוא חיות האשה כנ"ל. אבל כשנעשית אלמנה ח"ו אזי אין לה מי שימשיך לה בחי' הארת המשפט שמשם העשירות ואין לה חיות כ"א מהעשירות שהשאיר לה בעלה בכתובתה. וע"כ אסור למשכן האלמנה. כי כשלוקח ממנה משכון לוקח כל חיותה כי אי ןלה עוד מי שימשיך לה בחי' הארת המשפט שעי"ז יש תקוה לדחות העניות ולשלם להמלוה וכנ"ל. כי עיקר המשכון שלוקח הוא שממתין להלוה עד אשר ירחיב ה' ידו. וע"כ אסור ליקח המשכון מביתו או לחבול בגד אלמנה כידי לשא לפגום המשפט כנ"ל EN: And all this our Sages, of blessed memory, derived from the verse: “Behold the bed of Shlomoh” etc. — the aspect of mittah sh’laimah [a complete bed, i.e. the complete rectification of the covenant] — the aspect of Yaakov, who is the aspect of the “threefold cord” (Ecclesiastes 4:12) , the aspect of the generality of the three judges, who are the aspect of the t’las avahan [three Patriarchs] included in Yaakov who is the adjudicator — in the aspect of “justice and righteousness in Yaakov” etc. (Tehillim 99:4) . For he was completely clean of the blemish of the drop of Eisav and Yishmael. And therefore the essential rectification of judgment, which is the completeness of the rectification of the bris , is through him. Segment 23 HE: אות ח כי כנסת ישראל בגלות קרוים אלמנה (איכה א') כ"ש היתה כאלמנה כי בית קדשינו נלקח ממנו בעוונותינו בבחי' משכון כשרז"ל שבשביל זה נקרא ביהמ"ק משכן שנתמשכן בעוונותיהן של ישראל. כי העשירות דקדושה של ישראל וביהמ"ק שהיא היכל הקודש הם בחי' אחת כנ"ל. וע"כ בזכות שמקיימין לא תחבול בגד אלמנה ירחם הש"י על עניי עמו ויצב גבול אלמנה ויחזיר לנו המשכון שלקח מאתנו ויחזיר ויבנה לנו בית קדשינו ותפארתינו ע"י תקיון המשפט כנ"ל. כ"ש ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ב"ב אמן: EN: And this verse — “Behold the bed of Shlomoh etc., because of dread in the nights” — is juxtaposed to the verse: “His palanquin etc., its chariot of purple, its interior paved with love” etc. (Song of Songs 3:9–10) — which is the aspect of the bond of the Merkavah [Chariot], which is the essential rectification of the bris , the rectification of judgment. Therefore they are juxtaposed to one another; see the aforementioned teaching and you will understand. Segment 25 HE: אות ט ע,פ הנ"ל. נמצא שעיקר קיום ובנין בהמ"ק שהוא היכל הקודש הוא ע"י בחי' משפט כנ"ל. שהוא בחי' רבועא. שעי"ז מתקיים העיגולא שזהו בחי' שמירת שבת שאז הוא ביטול הרע שזה ובחי' משפט שמבטל הרע כמבואר במאמר הנ"ל. וזה שנסמך כ"פ שבת אצל מלאכת המשכן. כ"ש את שבתותי תשורו ומקדשי תיראון. כי עיקר בנין בית המקדש. שהוא בחי'היכל הקודש הוא ע"י קדושת שמירת שבת כנ"ל: EN: And the essential prolonging of the exile is through the blemish of judgment, through which the blemish of the bris is drawn down even more — and this is exceedingly difficult to rectify, as is explained in the aforementioned teaching. And as it is written: “Those who turn justice to wormwood” (Amos 5:7) . And it is written: “Her heads judge for bribes” etc. (Michah 3:11) . And likewise in many verses. Segment 27 HE: אות י וזה בחי' סמיכת הפרשה (בישעיה נ"ו) שמרו משפט ועשו צדקה וכו' אשרי אנוש וכו' שומר שבת מחללו וכו'. כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם וכו'. ואיתא בוה"ק לסריסים אשר ישמרו את שבתותי אילן אינון דמסרסין גרמייהו ולא מזדווגין כ"א משבת לשבת וכו'. כי זוג דקדושה הוא בבחי' יד ושם הנ"ל שהוא משפט וכסא הנ"ל. שהם בחי' איש ואשה כנ"ל. כי עיקר תיקון הברית הוא ע"י בחי' משפט שעי"ז שורפין את הרע שלא יתאחז בלב. כי ע"י כל זווג מבררין בירורין ומולידין נפשות ואלו הנפשות מחמת שמתבררין מן הקליפות כידוע. וע"כ נאחזין בהם הסט"א. וע"כ צריכין התגברות גדול לכבוש את יצרו הרע שעיקרו מתגבר על תאוה זאת מחמת שעי"ז עיקר בירור הנפשות מן הקליפות שהוא בחי' גרים כידוע. וע,כ א"א לזכות לשמירת הברית כ,א ע"י בחי' משפט דהיינו שישפוט א"ע הרבה ויתבודד בכל עת ויפרש שיחתו לפני הש"י ויצעק הרבה להש"י שכל זה הוא בחי' משפט הנ"ל. שעי"ז מתעורר התלהבות הלב שהוא בחי' אש. ושורף את הרע של הנפשות שצריך לבררם. ועיקר הרע היא הרע הכולל שהוא תאות המשגל שא"א להכניעו כ"א על ידי אש המשפט הנ"ל. כי התואה הזאת היא בחי' אש ונכנעת ע"י אש המשפט הנ"ל. כי מהאש יצאו והאש תאכלם (יחזקאל טו). וזהו (דברים ז) והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו'. היינו ע"י שתזכה למשפט הנ"ל עי"ז ושמר ה' אלהיך לך את הברית שתזכה עי"ז לשמירת הברית כי השי"ת בעצמו ישמור אותך ע"י שתעסוק במשפט הנ"ל. (מעין זה ראיתי אצל החבירים בשם רבינו ז"ל על פסוק זה). נמצא שעיקר תיקון הברית הוא ע"י בחי' משפט הנ"ל. שעי"ז נתבטל הרע. וע"כ עיקר הזווג בקדושה הוא רק בשבת שאז מתבטל הרע לגמרי כמבואר במאמר הנ"ל ששמירת שבת הוא בחי' משפט הנ"ל. ומתעה מבואר היטב סמיכת כל הפרשה הנ,ל. שמרו משפט ועשו צדקה. משפט וצדקה הנ"ל אשרי אנוש וכו' שומר שבת וכו' כי המשפט הנ"ל שזהו בחי' שמירת שבת כנ"ל. וזהו כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. היינו כ"ש בזוהר דמסרסון גרמייהו משבת לשבת. שאז הוא ביטול הרע בבחי' תיקון הנעשה ע"י המשפט כנ"ל אשר מחמת זה צריכין לסרסד עצמו בימי החול. שאז יכול ח"ו להתאחז הרע שעיקר אחיזתו בתאוה זאת כנ"ל. ע"כ צריכן ליזהר מלהזדווג בימי החול כ"א בשבת. שאז הוא ביטל הרע בבחי' משפט הנ"ל. וע"כ סיים על כל זה, ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם. כי כ"ז זוכין ע"י שמירת שבת כנ"ל שהוא בחי' תיקון המשפט כמבואר היטב במאמר הנ"ל יע"ש: EN: And this is what our Sages, of blessed memory, said (Eichah Rabbah, P’sichta 4) : Moshe said “ Aichah [how] shall I bear alone” etc. (Deuteronomy 1:12) ; Yeshayah said “ Aichah has she become a harlot” etc. (Isaiah 1:21) ; and Yirmiyah said “ Aichah she sits” etc. (Lamentations 1:1) . Segment 29 HE: אות יא (שייך למאמר הנ"ל). שם מבואר שע"י משפט שורפםין את הרע של הנפשות שמקרבין שנבנה מהם היכל הקודש. שהוא מלבוש להרוח שבבל. ועיקר הלבשתו לרגלי הרוח ע"ש במאמר הנ"ל. וזהו (תהלים לז) פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. היינו משפט כנ"ל. שמדבר בינו לבין עצמו ודן ושופט א"ע. עי"ז תורת אליהו בלבו לא תמעד אשוריו. אשוריו דוקא. היינו רגלי הרוח שבלב שאינם נמעדין ונפגמין יח"ו ע"י שמקרב נפשות להש"י כי אש המשפט שורף הרע שלהם. ואינו יכול להתאחז בלבו. ואז תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו כנ"ל: EN: For Moshe said “ Aichah shall I bear alone your trouble” etc. regarding the rectification of judgment — for even upon him this matter was exceedingly difficult and weighty, to clarify the judgment. Regarding this he said: “ Aichah shall I bear alone your trouble and your burden and your strife? Provide for yourselves men” etc. (Deuteronomy 1:12–13) . All of this speaks regarding the rectification of judgment. For Moshe saw how exceedingly difficult and weighty the rectification of judgment is; therefore he said that even he cannot clarify it by himself, and regarding this he said: “ Aichah shall I bear alone” etc., as above — for it is exceedingly difficult to judge alone, as above. Segment 30 HE: (שייך לעיל): וע"כ אסור ליקח המשכון בעצמו כ"א ע"פ ב"ד. כדי שיהי' ע"פ משפט. כי צריכןי להאיר הארת המשפט כדי לדחות העונות כנ"ל: EN: And afterward, in the generation of Yeshayah, the judgment was corrupted greatly, and regarding this he cried out: “ Aichah has she become a harlot, the faithful city, she who was filled with justice” etc. (Isaiah 1:21) . For the essential corruption — that she became a harlot, the aspect of the blemish of the bris — is through the corruption of justice. Through the fact that at first “she was filled with justice” etc., and now “murderers” (Isaiah 1:21) — that is, the corruption of judgment. For this depends upon that, as above.