נזיקין ד נזיקין ד Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/64 Segment 2 HE: אות א ובו יתבאר ענין פסח ואיסור חמץ במשהו: EN: It turns out that the mitzvah of returning a lost object is the aspect of breaking the desire for money through tzedakah and chesed , and through this, hashgachah shelaimah is drawn down, as above. Segment 3 HE: ע"פ התורה מישרא דסכינא (בסי' למד) ע"ש כל התורה והכלל כי השגו תאלקות א"א להשיג כ"א ע"י כמה צמצומים וכו'. כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד הוא צריך להלביש אותו בשכל תחתון וקטן. כדי שיוכל התלמיד להבינו. דהיינו שהוא מציע לו הקדמות וכו'. וצריך כ"א לבקש מאד מלמד ורבי הגון כזה וכו'. וכל מה שהוא קטן ביותר וכו' הוא צריך רב יגדול ביותר כמ ושמצינו בעת שהיו ישראל במצרים וכו' הי וצריכים רבי גדול מאד דהיינו משרע"ה וכו'. ע"כ אין להאדם לומר די לי אם אהיה מקורב אצל איש נכבד אף שאינו גדול במעלה וכו'. כי אדרבא כל מה שהוא חולה ביותר צריך רופא גדול ביותר וכו' וכו' ע"ש. וזה בחי' שערות וכו'. וזה בחי' שערא בעגולא בחי' סבובים וכו'. ולבא להשכל התחתון הזה הוא ע"י שונא בצע וכו'. וצריך להחיות את השכל הזה שהוא בחי' חכמה תתאה ע"י אור הפנים המאיר בג' רגלים וכו'. ולפעמים שנופל ח"ו זה השכל שהוא בחי' מלכות והם רוצים להתחכם בחכמו תחיצוניות שלםה שהם כסילות באמת ע"י שנפל אליהם זה השכל הנ"ל. ועיקר והראש שלהם הוא עמלק וכו'. וצריכין לחתוך ולהבדי בחי' המלכות דהיינו השכל הנ" למבחי' עמלק שהוא כלליות הד"מ בבחי' וישסף וכו' חתכו לד' וכו'. וזה נעשה ע"י החסד שנמשך ע"י התוכחה שמקבלין אע"פ שהוא דרך בזיון וכו'. כי כל הבלבולים באים ונמשכין בשעת התפילה וכו'. והתפילה היא כפי התורה שזהו בחי' אייתו ליה תרי ביעי אייתי איהו תרי גביני. כי יש ב' בח"י תורות, יש תורה שנמשך מעזות דקדושה ויש שממשיך תורה מהס"א מבחי' עזות דקליפה וכמ וכן הם התפילות וכו'. ע"כ צריכין לקבל תוכחתם של הצדיקים אמתיים אע"פ וכו'. ועי"ז נמשך חסד שעי"ז חותכין את המלכות וכו' ע"ש כל זה היטב היטב: EN: And this is why the mitzvah of returning a lost object is written in the language of seeing , as it is written: “You shall not see your brother’s ox or his sheep wandering and hide yourself from them; you shall surely return them” (Deuteronomy 22:1) , etc. “And so shall you do for his donkey… you shall not be able to hide yourself” (Deuteronomy 22:3) . “You shall not be able to hide yourself” — precisely! — for it is forbidden to avert one’s eye from the lost object, so as not to blemish, G–d forbid, the supernal “Eyes” — the aspect of His complete hashgachah . For when one sets his eye upon the lost object and attends to it, to lift it up and return it to its owner — correspondingly, he draws down from Above the hashgachah shelaimah . For this is the essential aspect of returning a lost object — it is the aspect of breaking the desire for money through tzedakah and chesed , through which the hashgachah shelaimah is drawn down, as above. Segment 5 HE: אות ב וזה בחי' פסח שאז התחלת התקרבו תישראל לאביהם שבשבמים ע"י משה רבינו שהוציאנו אז ממצרים וגילה לנו השגת אלקותו בדרכים נפלאים באותות ובמופתים נוראים ובשכליים גדולים ועצומים כי הוא פתח לנו אור הדעת והודיע לנו אלקותו ואדונותו יתב' ויתעל. ע"כ צריכין לאכול אז מצה, וחמץ אסור בשמהו. כי צריך כל אדם להאמין באמונה שלימה שכל מה שעובר עלי ובכל יום ובכל עת ובכל שעה מיום הולדו עד יום מותו הכל הוא רק סיבובים מאתו יתב' כדי שיזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אות וית'. כי רק בשביל זה נברא ואין שום תכלית אחר חוץ מזה. כ"ש בזוה"ק ומובא בדברינו כ"פ שעיקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה. וזה עיקר כלל כל התורה וכלל כל הכוונות שלכל המצוות הקדושים כי כולם הם שיעורים וצמצומים לאלקותו יתב' שעל ידי אלו המצוות אנו זוכין להמשיך השכליים והצמצומים הקדושים שעל ידם נזכה להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו ית'. וכמבואר בהתורה הזאת שזהו בחי' שערות בחי' שיעורא דאתוון דאורייתא וכו' ע"ש, אך את זלע"ז עשה אלקים. כי יש מלכו תהרשעה בחי' ד' מלכיות שיונקים מזה השכל ע"י פגמ יהדורות והם מתגברים בכל עת לבלבל דעת האדם שלא יסתכל ולא יבין על כל מה שמסבב הש"י עמו לטובתו הנצחיית כדי לזכות לחיי עולם להשגות אלקות ושוכח ח"ו את העיקר ועושה מהטפל עיקר כאיל והעיקר היה ח"ו עסקי העוה"ז וטירדת הפרנסה וכו' ר"ל. ע"כ צריכין לבקש מאד מאד רבי הגון שיהי' גדול במעלה שיוכל להתנהג עמו כראוי שיסבב עמו בדרכים נפלאים באופן שיכניס בו ג"כ השגות אלקות. וכמבואר בהתורה הנ"ל: EN: For the essential cause of losing objects comes from a blemish in hashgachah — through not watching over one’s money properly and not guarding it as one should. And the essential blemish is through hesach ha’da’as [diversion of attention] — which is the aspect of blemishing the hashgachah shelaimah . That is, one does not look at the thing properly until it is returned and depicted in his eyes; rather, he begins to look at it, but before the seeing reaches the thing, he diverts his attention and the seeing scatters to the side toward other things, and through this, it is stolen or lost from him. For certainly no one loses his money on purpose — for that would be the behavior of a fool and a madman, one who destroys what is given to him. Rather, most lost objects are lost through hesach ha’da’as — meaning, he does not guard it properly, meaning the seeing and the thought do not reach the thing he needs to guard; rather, before the seeing and thought arrive at the thing he needs to guard, they scatter to the side, as above. This is the aspect of blemishing the hashgachah shelaimah , as explained there in the Torah. See there well regarding the matter of hashgachah shelaimah . Segment 7 HE: אות ג והנה מבואר בהתורה הזאת שאלו השכליים והצמצומים הקדושים שהם הקדמות וסיבובים להשיג על ידם השגת אלקותו ית', אלו השכליים הם בחי' שערות וכו' כנ"ל. וע"כ הם נקראים שערות. כי הם נמשכים בחכמה נפלאה בצנורות דקים בבחי' שערות כי צריכםי לדקדק בהם מאד שלא יטה לימין ולשמאל. כי אם לא יצמצם אותן כראוי וימשיך שכל הרבה יותר מדאי. יהי' ח"ו ריבוי אור שגורם שבירת כלים ח"ו שמשם יניקת הקליפות כידוע. וכן להיפך אם יצמצם אותן יותר מדאי יהי נעלם אור השכל לגמרי. ע"כ צריך הצדיק הרבי העוסק בזה להיות קולע עאל השערה ולא יחטיא. להמשיך השכל בדרכים נפלאים בבחי' שערות שהם צמצומים דקים. ואעפ"כ כל שערה ושערה היא חלולה והיא צנור נפלא שנמשך על ידה מעין החכמה מן המוח. כ"א (איוב לח) מי פלג לשטף תעלה וכו': EN: Therefore, one who finds the lost object and sets his eye upon it and does not hide himself from it, and returns it to its owner — he comes back and completes and rectifies the blemish of the hashgachah shelaimah . And therefore he returns and draws down the hashgachah shelaimah , as above. Segment 8 HE: והנה הצדיק בודאי עושה עבודתו ומלאכתו בשלימות ועוסק עמנו כראוי עם כאו"א. אבל האדם יש לו בחירה. וכל אחד כפי מעשיו כן ממשיך על עצמו שכליות של הצדיק שהם בחי' שערות בחי' צמצומים קדושים וסיבובים נפלאים להשיג על ידם אלקותו יתברך ע"כ צריך כל אדם לידע שחוט השערה יקר מאד מאד והוא תלוי בכל עת בחוט השערה שיכול האדם לקלקל הרבה מאד ע"י חוט ח"ו. ומכ"ש וכ"ש שיכול לתקן הרבה ע"י חוט השערה כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. כי זה יודע כל אדם בנפשו שעיקר קלקול ופגמיו וחטאיו ח"ו כולם התחילו כחוט השערה. ע"י שלא נזהר בתחלה לשמור מחשבתו היטב. ונמשך אחר המסית מעט מעט ר"ל כ"ש (ישעי' ה') הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. וכשרז"ל הים אומר לו עשה כך ולמחר וכו'. וכפי התגברות היצה,ר על האדם בכ"פ היה ח"ו אפס תקוה. אבל מדה טוה מורבה. כי חוט השערה בקדושה יקר אמד מאד. והש"י ברחמיו זיכה אותנו במצוות רבות בכל יום. וכ"א מישראל מושך עצמו מהרע אל הטוב בכל יום ויום. כי הולך מביתו לביהכ"נ ולביהמ"ד בכל יום ומניח טלית ותפילין ומתפלל ועונה איש"ר ועושה כמה מצוות וכו' וכו'. וכשרז"ל שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון. ואע"פ שיש גם בהמצוות שלהם תערובות פסולת הרבה. אעפ"כ נמצאים בהם עכ"פ כמה נקודות טובות שהם בחי' עערות קדושות שהם יקרים אצלו ית' מאד מאד. וכן אפילו בעניני התאוות והרהורים שמתגברים על האדם בכל יום. מי שהוא איש כשר קצת יש לו בודאי יסורים גדולים מזה, ומתגבר בכל עת נגד המחשבות וההרהורים. וכל תנועה שמנתק עצמו מהם כחוט השערה הוא יקר בעיניו ית' מאד מאד כי הוא ידע יצרנו וכו' ויודע איך הוא מתגבר על כל אחד ואחד. ע"כ יקר בעיניו ית' כל תנועה ותנועה אפילו היא כשערה ממש מה שהאדם מושך א"ע מהסט"א אל הקדושה. וכ"ש רבינו ז"ל מסירת נפש יש לכ"א מישראל בכל יום וכו'. וכמובא במעשה של הצדיק שהתגבר עליו העצבות וכו' כמה וכמה יקר חוט השערה ואפילו פחות מזה שאלפים עולמות אינם כדאי נגד זה. כי האדם בעולם העשי' שמלא קליפות והם כרוכים אחר האדם מאד ולולא הקב"ה עוזרו היה נופל בידם ח"ו. ע"כ צריך כל אדם להשכיל על דרכיו בכל יום ובכל עת לשמור א"ע מאד לשא תתחיל מחשבתו לצאת חוץ מגבול הקדושה ח"ו אפילו כחוט השערה. כי ע"י פגם כחוט השערה שנוטה מן הדרך יכול לתעות הרבה בדרכים נבוכים ח"ו. וכמובן בדברי וז"ל ע"פ תעיתי כשה אובד (בליקוטי ח"א). ואעפ"כ צריך לידע גם ההיפך. שכשמתגברים עליו מאד ונדמה לו שכבר נתעה כ"כ שא"א לו לעמוד כנגדם צריך לידע ולהאמין שכל תנועה ותנועה שינתק וימשיך א"ע מהם אפי' כחוט השערההוא יקר מאדמ אד בלי שיעור. ואלו השערות יתלקטו יחד וברבות הימים יגאלהו הש"י מהם. ויזכה על ידם להשגות אלקותשנמשך על ידי צמצומים קדושיםשהם בחי' שערות שהם. נעשים ע"י בחי' השערות הנ"ל ע"י שאיש הישראלי מושך א"ע מרע לטוב בכל פעם שעיקרו תלוי בחוט השערה. כי אפילו צדיקים גדולים תלויים בכל עת בחוט השערה בבחי' וסביביו נשערה מאד וכמובא בדבריו ז,ל (בסי'כ') בהתורה ט' תקונין על ותליין בחד חוטא עיין שם: EN: For in truth, every person must be very careful to guard his money and his possessions like the apple of his eye, as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, warned us about this numerous times. For even though the desire for money is extremely repugnant, nevertheless, the money of a Jewish person must be guarded very carefully. On the contrary — precisely because the desire for money is extremely repugnant, and there is great danger when one goes out to the marketplace for one’s livelihood that one should not fall into the desire for money — but one is compelled to go out for the sake of livelihood — therefore this money that one has already earned through the hashgachah of Hashem, blessed be He, through some craft or business dealing and the like, one certainly must guard it very carefully, since one endangered oneself physically and spiritually for its sake. Segment 10 HE: אות ד וע"כ חמץ בפסח משהו. כי איתא שחמץ הוא בחי' מוחין דקטנות שמשם אחיזת הסט"א ומצה היא מוחין דגדלות שעל ידם משיגין אלקותו ית'. ע"כ צריכין ליזהר מאד ממשהו חמץ. כי השמירה ממוחין ושכליות דסט"א שהם בחי' חמץ ולזכות למוחין דקדשוה שהם בחי' השגות אלקות שהם בחי' מצה, הכל תלוי במשהו בבחי' חוט השערה שבשביל זה נקראים הצמצוצים והשכליים הנ"ל שערות וכנ"ל: EN: Therefore Yaakov Avinu went back for small jugs, for “the righteous — their money is beloved to them” (Talmud, Chulin 91a) , etc. And this is not because of the desire for money, G–d forbid. On the contrary — it is because all worldly occupations that one must engage in for the sake of livelihood are despised and difficult in their eyes, since one is thereby idle from words of Torah. Yet one is compelled to engage in this as well, for the sake of essential livelihood. Therefore, this object and money that has already come into their hands, they guard very well, so that it should not be lost, G–d forbid, so that they should not need to go back and be idle from words of Torah again, G–d forbid, on its account. Segment 12 HE: אות ה וזה שדרז"ל ולא יראה לך חמץ. שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. שאם נכנס עכו"ם לבי תישראל וחמצו בידו אינו זקוק להוציאו, כי חמץ הוא בחי' חימוץ המוח שהם מחשבות זרות והרהורים שהם אסורים במשהו. אבל אם האדם עושה את שלו ומתגבר בכל כחו לבער ולגרש המשחבות רעות מקרבו והם אעפ"כ באים בע"כ עליו בכל פעם, על זה אין האדם חייב כלל כ"ש בס' הא"ב שאין האדם חייב על ההרהורים הבאים עלי וכ"א כשמהרהר וחוזר ומהרהר. וכן כתב (בספרו לק"ת) שיהיה האדם שב ואל תעשה גם במחשבה ומה שנעשה עמו ממילא אל יחוש. וזה בחי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים שאם נכנס עכו"ם וכו', היינו מאחר שהאדם נזהר ונשמר מחמץ שלו היינו שלא יחמיץ מוחו במחשבות חוץ והרהורים ואם אעפ"כ נכנס העכו"ם שהוא הסט"א וחמצו בידו שהם ההרהורים שבאים עליו שלא בכוונה. אינו חייב ע"ז. כי אין זה חמץ שלו רק שצריך ליזהר שלא יגע בו ולא יהנה ממנו ולא יהיה נמשך אחריו כלל. וע"פ רוב עי"ז ממילא יסתלק כמבואר במ"א. אבל הוא אינו צריך להסתכל על זה כלל רק שיהיה נזהר שלא יהיה החמץ שלו. שלא יחמיץ מחשבתו בעצמו באלו המחשבות הבאים עליו: EN: And one who blemishes the guarding of money, he blemishes the aspect of hashgachah shelaimah , as above. And therefore one who returns the lost object draws down the aspect of hashgachah shelaimah , as above. Segment 14 HE: אות ו וזה בחי' מצה ומרור. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שצריכין לקבל התוכחה ומוסר של הצדיקים אפילו אם הוא בדרך בזיון ועי"ז זוכין לחסד. שעי"ז חותכין את המלכות שהוא השכל הנ"ל ומעלין אותה לאור הפנים בשלש רגלים וכו' כנ"ל. וזה בחי' מצה ומרור. מרור מרמז על התוכחה שהוא בדרך בזיון שהוא בחי' מרירות. וצריכין לקבל אותה. ועי"ז מקבלים החסד שהיא בחי' מצה בחי' פסח שהוא חסד גדול שהוא ראש וכלל של כל השלש רגליחם שמתחילין מפסח שאז הוציאנו ממצרים וגילה לנו אלקותו יתב' ע"י משה רבינו שזה א"א לזכות כ"א ע"י חסד שמקבלין ע"י התוכחה כנ"ל. וע"כ פסח הוא חסד כידוע היינו כנ"ל. וזהו בחי' מצה ומרור. כי החסד בחי' מצה של פסח א"א לקבל כ"א על ידי מרירות התוכחה שהיא בדרך בזיון וכנ"ל. כי המרור הוא זכר לוימרוו את חייהם בעבודה קשהוכו' שכל זה מרמז עלן המרירות שסובלין קודם שמבררין דיני התורה. כ"ש בזוה,ק בעבודה קשה בקשיא בחומר הלכתא וכו'. וכל זה המרירות נמשך מהתורות הפסולות של הסט"א שנאחזין בההלכה שהם בחי' מוץ ותבן שצריכין לברר ההלכה מהם. כי משם נמשכין כל הקשיות וכו'. וכמו כן קשה להתפלל. כי התפילה היא כפי התורה כנ"ל. וע"כ פי' אדמו"ר ז"ל גם זה הפסוק וימרר ווכו' בעבודה קשה לענין תפלה כמובא (בלק"ת). וכל זה נתתקן ע"י התוכחה שמקבלין מהצדיקים אע"פ שהוא בדרך בזיון. כי בשביל זה מוכיחין אותנו בדרך בזיון שסובלין צער גדול מאתנו מחמת שתפלתנו ותורתינו אינה כראוי כמבואר שם ע"ש. ואז כשמקבלים תוכחתם נמשך החסד הנ"ל. וזהו בחי' מצה ומרור וכנ"ל: EN: And this is the aspect of: “And Yaakov called to his sons and said: Gather yourselves together, and I will tell you what will befall you in the End of Days” (Genesis 49:1) . He sought to reveal the End [of the exile], but the Shechinah departed from him, and he began to speak of other things, saying: “Gather yourselves and hear,” etc. And certainly what he spoke afterwards was related to what he had wished to reveal. For at first glance, it is puzzling: since he did not reveal anything of the End, why were these words recorded in the Torah — what he said, “I will tell you,” etc., when he did not reveal anything at all? But in truth, what he said afterwards is connected and related to what he had wished to reveal. Segment 16 HE: אות ז וזה בחי' הנפת העומר שעורי םבחי' ספירת העומר. כי עומר שעורים הואבחי' כלליות כל הצמצומים כידוע. היינו בחי' צמצומים הנ"ל שעל ידם זוכין להשגות אלקות שזהו בחי' כלל קבלת התורה שאנו מכינים עצמינו לזה בימי הספירה ע"י שמתקנים אז כל הצמצומים כנ"ל. והצמצומים הם בחי' שערות שזהו בחי' עומר שעורים בחי' עמר נקא שהוא בחי' שערות קדושים עליונים כמובא בכתבים. וזהו בחי' שעורים בחי' שיעורין דאתוון דאורייתא שהם בחי' שערות בחי' צמצומים הנ"ל. וזה שמובא שעומר שעורים הוא בחי' מנחת קנאות היינו בחי' תוכחה הנ"ל שעל ידה חותכין את המלכות חכמה תתאה שהיא כלל כל הצמצומים הנ"ל, שחותכין אותה מד' מלכיות שהם בחי' עמלק כ"ש שם ע"ש. כי מנחת קנאות זהו בחי' תוכחה שמקנרא לה ומוכיח אותה אל תסתרי עם איש פלוני. וכן בכלליות ישראל העומר שעורםי הוא בבחי' מנחת קנאות שהצדיק מקנא ומוכיח את ישראל ומזהיר אותם את תסתרי עם איש פ' שרוצה לפתותך להדיחך מדרך האמתף. אבל התוכחה היא באהבה גדולה אע"פ שהיא בדרך בזיון שמקנא לה ואומר אל תסתרי וכו' שזהו בחי' בזיון אע"פ הכל מחמת אהבה. בבחי' כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה לאו רחימותא רחימו. שעיקר הקנאה והתוכחה הכל מחמת אהבה וחסד כדי להחזירם למוטב לא לרחק ח"ו כ"א לקרב בכל ימי התקרבות וע"כ ע"י תוכחה זאת מתגלה חסד שעל ידו חותכין את המלכות ח"ת בחי' הצמצוצמים הנ"ל מבחי' עמלק וכו'. דהיינו מחכמות חיצוניות המביאין לאפיקורסות שהם רוצים להתחכם בחכמתם הרעה ע"י הצמצומים והשכליים הקטנים שהם הקדמות וסיבובים להשיג על ידם השגות אלקות, והם רוצים להפוך ח"ו להמשיך אלו השכליות לחכמתם ודרכיהם הרעים. וא"א לקבל התורה כ"א כשמתרחקים מהם בכל מיני הרחקות. וזה אנו עוסקין בכל ימי הספירה שסופרין לעומר. כי ע"י מצות עומר שעורים שהוא כלל כל הצמצומים והשכליים הנ"ל. עי"ז קוצרין וחותכין את הצמצומים מבחי' עמלק בבחי' קרצו לפי חסד. כי העומר שעורים מנחת קנאות הוא בחי' תוכחה שעל ידה מתגלה חסד. שעי"ז חותכין מהם בחי' המלכות שהוא בחי' הצמצומים הנ"ל כנ"ל. ומניפין העומר כלליות הצמצומים להשי"ת להורות שצריכין להניף ולהרים כל הצמצומים והשכליים וכו' להניף הכל להשי"ת כדי להשיג על ידם השגות אלקות כנ"ל. וע"כ העומר בא משעורים שהוא מאכל בהמה להורות שכל השכליים והצמצומים כל זמן שאין מניפין אותם להשי"ת הם כולם רק בחי' בהמיות ממש. בחי' העדר הדעת. ועקיר תקונם ע"י ההנפה וההרמה שמניפין ומרימין אותם להשי"ת להשיג אותו ית' על ידם. כמו הבהמה שכל תקונה והנהגתה ע"י האדם הבר דעת דייקא כ"ש (ישעי' א') ידע שור קונהו וכו'. אבל בלא האדם אין בה שום תועלת. כמו כן כל השליותך שהם הצמצומים הנ"ל דהיינו השכליות שיכולין למצוא בכל הדברים שבעולם אינם נקראים בשם שכל אדם כ"א כשמניפין אותם להשי"ת להשיג ולהכיר אותו ית' על ידם. אבל מקודם הם רק בחי' בהמה ממש. וע"כ אנו מרימין ומניפין העומר שבא משעורים שהוא מאכל בהמה כדי להניף כל הצמצומים להשי"ת שזה העיקר. שבשביל זה נוצרנו שזהו עיקר קבלת התורה שאז דייקא קרויים אדם בחי' אתם קרויים אדם כשרז"ל: EN: For Yaakov had wished to literally reveal the End of the Redemption, and the Shechinah departed from him, for it is the “End of Wonders” (Daniel 12:6) and it is forbidden to reveal it. Therefore, he began to speak of other things and hinted and concealed the End within them, and informed them through what merit they would attain the End of the Redemption. That is, the essential Redemption depends on the revelation of the Torah in the manner described above — namely, through the tzadikim who are in the aspect of Moshe/Mashiach, who have the power to gather the nefashos through their wisdom, and to ascend through their wisdom and draw down Torah, as above. Segment 18 HE: אות ח וע"כ היה מפלת המן עמלק ביום הנפת העומר שעורים כ"ש אתי עומר דידכו וכו'. כי ע"י הנפת העומר חותכין המלכות וכו' מהם מבחי' עמלק שעי"ז מפלתו. כי נפסק חיותו שמקבל משם. שזהו בחי' וישסף שמואל את אגג וכו' כ"ש שם. וכן כמה אומות נפלו ביםו זה כי כולם כלולים בעמלק כ"ש שם: EN: And this is the aspect of: “Gather yourselves and hear, sons of Yaakov; and hearken to Yisrael your father” (Genesis 49:2) . “Gather yourselves and hear, sons of Yaakov” — this is the aspect of the gathering of the nefashos , that all these nefashos who come to hear the word of Hashem — he gathers them together and elevates them in the aspect of ibbur . And this is “gather yourselves and hear” — that he commands them to assemble and gather together and incline their ears and be ready to hear. And through this gathering and preparation — that they desire to hear — through this, the wise man elevates their nefashos , and through this, he brings down Torah for them, and then they have what to hear. Segment 20 HE: אות ט וע"כ העומר הואראשית הקציר כ"ש והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן והוא מתיר לקצור התבואה. זהו בחי' וקצרו לפי חסד המובא בתורה הנ"ל. דהיינו שצריכין לחתוך המלכות מבחי' עמלק ע"י החסד. וזהובחי' תקון קצירת התבואה מהארץ. כי הארץ נתקללה חטא אדה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר ובזה פגם בבחי' הצמצומים שצריכין לבא על ידם להשגות אלקות שהוא חי החיים ונטה אחר ההבל של חכמות חיצוניות שנמשך אחריהם ע"י אכילת עץ הדעת טוב ורע. כי בודאי יש בו טוב. כי שורש הצמצומים והשכליים הנ"ל שרש ם טוב כדי לבא על ידם להשגת אלקות. אבל הוא ערב טוב ורע ונתן יניקה להרע שהוא בחי' חכמות חיצוניות בחי' עמלק שהוא זוהמת הנחש שיהיה יונק מהם ואז נתקללה האדמה בעבורו ומאז נתערבה התבואה בפסולת מוץ ותבן. וצריכין כמה מצוות בהתבואה. הכל לברר התבואה מזוהמת הנחש מקללות האדמה. וע"כ בעת הקציר צריכין תחילה מצות קצירת העומר כדי לחתוך המלכות מהסט"א מבחי' עמלק שהוא חכמות חיצוניות כי שכל האדם הוא כפי האכילה בקדושה או להיפך ח"ו כמבואר במ"א כי חיות האדם שהוא הדעת ממשיך אותו השי"ת ע"י האכילה. ועיקר הוא אכילת הלחם שמיזן זיין. ע"כ צריך לקדשו כנ"ל לבררו מזוהמת הנחש כדי שלא יהי' נמשך ע"י אכילה הזאת אחר חכמות חיצוניות שמרחקין מהשי"ת כ"ש פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו'. ע"כ ע"י קצירת העומר ממשיכין בחי' תיקון הנ"ל בחי' וקצרו לפי חסד. שעי"ז חותכין המלכות בחי' כלליות השכליים הנ"ל חותכין אותם מחכמות חצוניות שזהו בעצמו בחי' קצירת התבואה מהאדמה וכנ"ל: EN: And this is: “And hearken to Yisrael your father” — meaning, that they should hear the wondrous Torah that he drew down and revealed to them. Therefore “hear” ( shim’u ) is stated twice, for the first “hear” refers to how they incline their ear and prepare themselves to hear, at the time of the gathering — which is the aspect of the strong desire that each and every one of those who come to hear the word of Hashem has. This is the essential aspect of the gathering of the nefashos , that is, the desires ( r’tzonos ), as explained there in the Torah, that nefesh is the aspect of ratzon [will/desire], etc. See there. For “hearing depends on the heart” — meaning, the desire of the heart and its great yearning to hear the word of the true wise tzadik, which is the aspect of nefesh , as above. And through this he gathers and assembles them together, in the aspect of “gather yourselves and hear, sons of Yaakov.” Segment 22 HE: אות י והכל נעשה ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' כהן איש חסד. שהוא מטה כלפי חסד תמיד. ומוצא טוב בכ"א מישראל. כי יודע ללקט כל בחי' השערות טובות שנמצא בכ"א מישראל ועי"ז הוא עוסק ברפואות כל א' וא' ואפילו אם הוא חולה גדול מאד מאד בחולי הנפש כי הוא מוצא בו ג"כ נקודות טובות בחי' שערות. דהיינו מה שמנתק עצמו מרע לטוב כשערה. ועי"ז ממשיך גם עליו שכליות וצמצומים הנ"ל עד שמכניס בו ג,כ השגות אלקות כ"ש בתחילת התורה הנ"ל שזהו עיקר גדולת הצדיק כשיכול לרפאות גם החולתה הגדול ביותר כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר וכו' כ"ש שם ע"ש. וזה התיקון צריכין להמשיך בימי העומר שאז מאיר בחי' עמר נקא שהוא בחי' שערות קדושות עליונות שהם רחמים עליונים מאד מאד שהם ממתיקין כל הדינים וכל הגבורות הנאחזים בהצמצומים הנ"ל שממשייכן כל ימי העומר: EN: And afterwards he brings down Torah for them through this. And this is the aspect of the second “hear” — “and hearken to Yisrael your father” — which refers to the revelation of the Torah that he reveals to them, as above. Segment 24 HE: אות יא ובשביל זה מתו כ"ד אלף תלמידי ר"ע בימי העומר על שלא נהגו כבוד זה בזה ולא היה ביניהם אהבה. כי הם פגמו בהשערות הנ"ל, כי בודאי היו צדיקים, אך הפגם שלהם הי' שהלכו בתוקף מדת הדין והסתכל כ"א בחבירו על הרע שלו ולא הסתכלו על הטוב שבכל אחד ועי"ז היה ביניהם שנאה. ומחמת זה מתו בימי העומר דייקא שאז עיקר התיקון ע"י בחי' השערות הנ"ל שצריכין להסתכל על הטוב שבכל א' אפילו כחוט השערה שעי"ז יכולין לעשות ממנו כלי להמשיך השגות אלקות על ידו ג"כ, כי באמת להמשיך השגות אלקות צריכין כלים רבים כידוע. ע"כ צריכין לזה קיבוץ ישראל קדושים הרבה שיתקבצו יחד לדרוש את ה' ולבקשו. כי בכ"א מישראל יש בחי' נקודה טובה מה שאין בחבירו כ"ש במ"א. וזאת הנקודה טובה שיש בכ"א היא בחי' צנור וכלי שהצדיק ממשיך על ידו השגות אלקות. וע"כ לא היה אפשר לקבל את התורה כ"א כשהיו ששים רבוא יחד. וזה בחי' ומתלמידי יותר מכולם. וזה בחי' והעמידו תלמידים הרבה. והעיקר שיהיה ביניהם אהבה ואחדות בחי' אהבת החברים שעיקר קבלת התורההי' עי"ז כ"ש ויחן שם ישראל וכו' ופרש"י כולם כאיש אחד וכו'. ועיקר האהבה ע"י השערות הנ"ל ע"י שאין מסתכלין על הרע שבחבירו רק משתדלין בכל כחו למצוא בו טוב. אפילו אם נדמה לו שרעתו רבה אעפ"כ יחפש ויצא בו שערות טובות עכ"פ כנ"ל. וע"כ תלמידי ר"ע שפגמו בזה ע"כ מתו בימי העומר דייקא כנ"ל. ורשב"י היה התיקון שלהם ע"כ אמר אנן בחביבותא תליא היינו כנ"ל: EN: Therefore, at first it says “Yaakov” — “Gather yourselves and hear, sons of Yaakov” — and afterwards “Yisrael” — “and hearken to Yisrael.” For at the time of the gathering, before the revelation of the Torah — when it is still in the aspect of ibbur — then the mochin and da’as are called the aspect of “Yaakov,” in the aspect of: “In the womb he grasped his brother’s heel” (Hosea 12:4) — which is the aspect of ibbur [the womb]. And afterwards, when it is born and the Torah is revealed, then it is the aspect of “Yisrael,” as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, wrote in the Ancient Torah (Torah 21) , on the verse: “For Yaakov, Yah chose for Himself; Yisrael as His treasure” (Tehillim 135:4) . See there. Segment 26 HE: אות יב וע"כ נתגלגל הזכות ע"י רשב"י דייקא שנתוספו כמה ספסלים בביהמ"ד במעשה דר"ג ור"י ששאל ראותו תלמיד תפלת ערבי תרשות וכו' שהיה רשב"י. כי לא הסכימו עם ר,ג שאמר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לביהמ"ד. רק העבירו שומר הפתח וכו' ונתוספו ד' מאות ספסלים ועל ידי זה נתרבה תורההרבה באותו היום. ואמרו שם תנא עדיות בואתו היום נשנה. ועדיות היא בחירתא דכולא ש"ס כשרז"ל. כי דייקא ע"י רבוי תלמידים נתגלו הלכות למעשה הרבה מאד שזהו ענין מס' עדיות. שזהו העיקר כשמספרין התלמידים מרבן כאו"א הלכה למעשה דהיינו הדיבורים קדושים ששמע ממנו למעשה מה שהשיב לו על שאלותיו ששאל אותו על ענייני חולאתו וריחוקו מהשי"ת ואיך ובאיזה דרך גלגל עמו. שמאלו הסיפורים יכול כ"א להבין ולהשכיל עצות ודרכים להתקרב להשי"ת עד שיזכה להשגות אלקות שזהו בחי' מס' עדיות שהיא בחירתא שנתחברה מהעדות שהעיד כ"א מה ששמע מרבו הלכה למעשה. וכן הוא בדרכי עבודת ה' וכנ"ל: EN: Therefore Yaakov rebuked the first three tribes: Reuven, Shimon, and Levi. For it is known that every aspect is included within all the aspects. Therefore, among the nefashos that the wise man gathers together — when he ascends with them and draws down Torah, which is the aspect of two sichliyos [intellects] (for the gathering is the aspect of one saichel , and the drawing of Torah is a second saichel , in the aspect of the shin of three heads and the shin of four heads) — among these nefashos there are two aspects. For there are nefashos that are in the aspect of the saichel of the gathering, where he gathers them and elevates them in the aspect of ibbur . And there are nefashos that are in the aspect of the saichel of drawing down the Torah. Segment 27 HE: כי עיקר יגיעת הצדיק האמ תהוא להמשיך השגות אלקות בתלמידיו בדרכים נפלאים עד שיוכלו להאיר בתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהןם לדורות עד שכולם ידעו את ה'. והצדיק בחיים חיותו יודע בהשגתו העצומה איך לדבר עם כאו"א וכו' כנ"ל. אבל לאחר הסתלקותו עיקר חיותינו ע"י קיבוץ תלמידיו יחד לדברים שבקדושה וכ"א מתעורר להשי"ת כפי הנקודה טובה שהאיר בו הצדיק וכ"א מספר מה ששמע וראה ממנו ועי"ז יכולין להחיות את כל העולםך כולו: EN: And these first three tribes — Reuven, Shimon, and Levi — are in the aspect of the saichel of the gathering: they are the first ones, and from them begins the elevation in the aspect of ibbur , to bring about the union through them initially. And since all beginnings are difficult, therefore, in the beginning, at the time of the aspect of ibbur , harsh judgments are aroused, G–d forbid, for ibbur [gestation] is the aspect of din [judgment], as is known — as is written: “And Hashem was angered ( vayis’aber ) with me on your account” (Deuteronomy 3:26) [where the word for “anger” shares a root with ibbur ]. Segment 29 HE: אות יג וזהו בחי' הילולא דר"ש בר יוחאי שעושין בל"ג בעומר שאז נסתלק. כי עיקר השמחה מה שזכינו שהשאיר לנו השארה קדושה כזאת שהם ס' הזוה"ק שעי"ז נזכה להשגות אלקות. כי כל ס' הזוהר הם תקונים וכלים שהמשיכו ברוב השגתם הקדושה שעי"ז נזכה להשגות אלקות שזהו כל דרכי הקבלה הקדושה שגילו רשב"י ותלמידיו, וע"כ בזוהר דא יפקון מן גלותא. ויקויים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. היינו כמו ביציאת מצרים שהיהת הגאולה ע"י משה רבינו ע"י שגלה לנו אז השגות אלקות בדרכים נפלאים כמבואר בתחילת התורה הנ"ל. כמו כן עתה בגלות האחרון הזה שקשה וכבד יותר. אבל ברחמיו יגאלנו ע"י כל הסתרי תורה שגילו הרשב"י וחביריו שהם כלים וצמצומים להשגת אלקות שעי"ז עיקר רפואת הנפש וגאולתה בגשמיות ורוחניות. וע"כ עושין בל"ג בעומר שמחה גדולה. דהיינו ביום הסתלקות התנא רשב"י, על שזכינו שהשאיר לנו השארה כזאת שתשאר לדורי דורות שעי"ז נזכה להשיגו יתב' באמת. וזהו בחי' עד הגל הזה שמרמז על ל"ג בעומר כ"ש בכתבי האריז"ל. וזהו עד דייקא בחי' מס' עדיות שנתחברה על ידו שהיא בחירתא שהיא בחי' ההשארה של הצדיקים האמתיים שמשאירין להעולם ע"י תלמידיהם שמעידין בשמם מה ששמעו וקיבלו מהם הלכה למעשה שע"י זוכין להשגת אלקות להכיר אותו ית' שזהו בחי' עדות. כי התורה נקראת עדות כי התורה מעידה על מציאותו ית' (וכמובא מזה במ"א בה' עדות ובה' פסח הלכה ט). ועיקר התורה נמשכת ע"י עדות התלמידים שמעידין מה ששמעו מרבם. שזהו בחי' מס' עדיות שהיא בחירתא דכולא ש"ס וכנ"ל: EN: And as we saw with our own eyes with the great tzadikim: in the beginning, when they were preparing themselves to say Torah, we would see from them great displays of irritation, which was not their usual manner at all. But all of this was drawn from the aspect of anger and din of the aspect of ibbur . Therefore Yaakov Avinu rebuked these first three tribes, since they are the first ones through whom the primary beginning of drawing down the union occurs, which is the aspect of ibbur , when it is the aspect of din and rebuke, as above. Segment 30 HE: כי אע"פ שעדיין אין אנו יודעין ומבינים כלל סתרי התורה שגילה רשב"י בזוהר ותיקונים אעפ"כ הוא תקון גדול לנפשינו כי כבר עשה והכין לנו כלים נפלאים ותיקונים גדולים ע"י דרכי תורתו הק' שגילה. שעי"ז מי שרוצה להתיגע לבקש אותו ית' יוכל לבא בנקל להשגות אלקות על ידי הדרכים והכלים והתיקונים שגילה. כי להמשיך השגות אלקות צריכין כמהו כמה צמצומים בחי' כלים ותיקונים. ומחמת חטא אדה"ר וקלקולי הדורות. א"א לגמור התיקון בשלימות בדור אחד. וע"כ מתייגעים גדולי הצדיקים בכל דור ודור להמשיך תקונים נפלאים ולהשאיר ברכה אחריהם כדי שיהי' בנקל לדור אחרון להשיג אותו ית' אם ירצו לבקשו. וע"כ גם אחר התנא רשב"י זכינו לכתבי האריז"ל שהוסיף לגלות תיקונים נפלאים וכו'. וכן בדורותינו זכינו למה שזכינו ע"י גדולי הצדיקים שהיו מימות הבעש"ט ז" לעד עכשיו. ומי שהוא בעל נפש ודורש את ה' יוכל להבין מעט את כל מעשה תוקפם וגבורתם של הצדיקים הגדולים המובחרים שעשו ותקנו לנו בכל דור ודור. וזה עיקר חיותינו ותקותינו שאנו מחיין עצמן בההשארה הקדושה שהשאירו לנו גדולי הצדיקים האמתיים ע"י תלמידיהם וכנ"ל: EN: For the names of these three tribes hint at this: Reuven was called by the name: “Because Hashem has seen my affliction; now my husband will love me” (Genesis 29:32) . This hints that there is not yet a complete union between the Holy One, blessed be He, and the Congregation of Yisrael, on account of the blemish of their deeds. But the tzadik, in the greatness of his power, awakens a bit of the good within Yisrael and elevates and gathers even the blemished nefashos together with the good ones, in the aspect of: “I have gathered my myrrh with my spice” (Song of Songs 5:1) , etc. — as explained there, see there — until he awakens the mercy of Hashem, blessed be He, that He should see the affliction of Yisrael and love them, and draw close and unite with them. And this is the aspect of: “For Hashem saw my affliction; now my husband will love me.” Segment 31 HE: יד) וזה בחי' מעלת יקרת קדושת הביהמ"ד שהוא מקדש מעט שזהו עיקר קיום שלנו בתוקף אריכת הגלות הזה. שהביהמ"ק נחרב בעונותינו ועיקר קיומינו הוא ע"י ב"כ ובתי מדרשות כ"ש (יחזקאל יא) כי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט ודרשו רז"ל אלו בכ"כ וב"מ. כי בביהמ"ד שם מתקבצין התלמידים ומעידים ומספרים מה ששמעו מרבן כדי להשמיך השארתו הק' לנצח. ועיקר קדושת הב"כ וב"מ נמשכין מבחי' המשכן שעשה משה במדבר אחר מעשה העגל. כי עיקר חטא העגל נמשך על ידי הפגם שפגמו בכבוד משה רבינו ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. כי אפילו לפי טעותם שהטעה אותם הבע"ד שכבר מת משה היו צריכין להאמין שבודאי לא היה יגיעו לריק חס ושלום. ובודאי השאיר השארה טובה אצל תלמידיו. והיה להם לבא לאהרן וליהושע וכו' ולבקש מהם שיוליכו אותם בדרך הישר כפי מה שקיבלו ממשה רבן. אבל הם לא בחרו בהאמת. כי העיקר בהמעשה הזאת היו הערב רב ששנאו את משה והיה טינא בלבם עליו וביקשו עלילה לפרוש מאחרי המקום. ע"כ תיכף כשסברו שמת משה באו לאהרן ואמרו קום עשה לנו אלהים עשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש לא ידענו וכו'. כי בודאי כשפורשין מהצדיק האמת ומדרכיו הק' עי"ז באים לע"ז וע"כ באו אז עי"ז למעשה העגל. וע"כ כשבא משה וראה את כל זה עסק אח"כ להמשיך תיקון שאפילו אח"כ כשיגיע זמנו להסתלק באמת יהי' נשאר זכרו לדורי דורות. וזהו בחי' מעשה המשכן שעסק אח"כ. ששם המשיך השארת שכינתו ית' דהיינו בחי' השגות אלקות כי כל מעשה המשכן היה בחי' כלים וצמצומים להשגות אלקות. ועיקר בחי' המשכן היה שעי"ז המשיך תיקון שאפילו כשישראל נעים בגלות שהוא בחי' מדבר גם אז יהיה להם כח להמשיך השגות אלקות ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחי' מקדש מעט בחי' המשכן שעשה משה במדבר. שאע"פ ששם לא היה עיקר מקום המנוחה דהיינו מקום הביהמ"ק כ"ש כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וכו', אעפ"כ יכולין להמשיך לשם קדושת הביהמ"ק ששם השראם השכינה ע"י תקוני המשכן שעשה. וכמו כן תיקן לדורות שיהי' כח לישראל בכל דור להשמיך קדושת ביהמ"ק בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שיעשו בגלות שעל כן הם נקראים מקדש מעט: EN: And similarly, Shimon was called by the name: “Because Hashem heard that I am hated” (Genesis 29:33) , etc. And similarly, Levi was called by the name: “Now this time my husband will be joined to me” (Genesis 29:34) , etc. It turns out that the names of all these three tribes indicate the beginning of the union — meaning, they arouse and bring about the union and love and connection between the Holy One, blessed be He, and the Congregation of Yisrael, whereas at first they were as though distant and “hated” by Him, and suffered torments and many afflictions — and now He will love them and draw them close and be joined and connected to them, as above. And therefore, because these tribes are the aspect of the beginning — the aspect of ibbur , which is din — therefore he rebuked them with words, as above. Segment 33 HE: אות טו וזהו בחי' כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. כמעט שעברתי מהם זה בחי' הסתלקות הצדיק כשפרש"י שם שזה נאמר לענין הסתלקות משה ואהרן. ואז דייקא מצאתי את שאהבה נפשי ע"י תלמידיו שהמשיכו השארתו בעולם וכשפרש"י שם שזה נאמר על יהושע שכבש ל"א מלכים (ע' במ"א מזה). וזהו אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאותיו אל בית אמי וכו'. זה בחי' המשכן וביהמ"ק בחי' ב"כ וב"מ (וכעין שפרש"י EN: But Yehudah was the aspect of “This time I will thank ( odeh ) Hashem” (Genesis 29:35) — which hints that already the mercies of Hashem, blessed be He, were stirred, and the judgments and anger were completely nullified, and the drawing of Torah from Above began. For then all the judgments are sweetened, when the mochin begin to be drawn. And this is: “This time I will thank” — the aspect of the drawing of Torah, for then is the primary praise and thanksgiving, in the aspect of: “I will thank You with uprightness of heart when I learn Your righteous laws” (Tehillim 119:7) . For Yehudah is the aspect of Mashiach , who will descend from him, when there will be the primary revelation of the Torah in the manner described above, through which the primary Redemption comes, as above. Therefore, when he reached Yehudah, he began to draw them close with good words, for the din and anger that cling to the aspect of ibbur had already been nullified, and the aspect of the revelation of Torah and da’as had begun to be drawn, which is the aspect of mercy and chesed , as above. Segment 35 HE: אות שם . וע"כ נקרא בית אמי שהוא ר"ת אלה מועדי ה' כמובא בהתורה הנ"ל. כי עי"ז מחיין המלכות ח"ת הנ" ע"י שעולין ברגלים לבהמ"ק שעי"ז ממשיכין אור הפנים להחיות המלכות ח"ת הנ"ל שעי"ז זוכין להשגת אלקות כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' ב"כ ובתי מדרשות ששם מתקבץ הטוב של כ"א מהתלמידים מה שקבלו מרבן וכנ"ל. שעי"ז נזכה לאחוז בו ית' בלי רפיון בבחי' אחזתיו ולא אפרנו עד שהביאותיו אל בית אמי ואל חדר הורתי וכנ"ל: EN: It turns out that the first three tribes are in the aspect of ibbur , and the remaining tribes are in the aspect of the birth and the drawing of the Torah. Segment 37 HE: אות טז הכלל שמ"ט ימי הספירה הם בחי' מ"ט שערי בינה שאז יוצאים ממ"ט שעיר טומאה ונכנסין במ"ט ש"ק כידוע, וכל זה בכחו של הצדיק הדור האמיתי. שהוא בחי' משה רבינו שהוציאנו ממצרים וטיהר אותנו מזוהמתם בכל מ"ט ימי הספירה ונתן לנו את התורה ביום החמשים הקדוש שהוא חג השבועות הנורא והנשגב מאד. וזה נעשה בכל דור ודור ע"י הצדיק האמת. ע"כ צריכין לכוון בכל ימי הספירה לבקש ולחפש מאד את הצדיק האמיתי הגדול במעלה מאד שיכול לרפאות אותו מחולאתו העצומה של נפשו. וכל מה שהאדם יודע בנפשו שהוא חולה ביותר ופגמיו וקלקוליו והתרחקותו מהש"י עצום מאד. צריך לחפש ולבקש יותר ויותר אחר הצדיק הגדול במעלה ביותר שיוכל לרפאות גם אותו כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר כמבואר בהתורה הנ"ל. וזה עיקר בחי' מצות הספירה שאז מטהרין עצמן ישראל כאשה המטהרת לבעלה כמובא. היינו כי כלל ישראל נקראין בחי' אשה יראת ה' והצדיק הדור האמיתי הוא בחי' איש ובעל שלהם כי הצדיק האמת בחי' משה נקרא איש האלקים בעלה דמטרוניתא שהיא בחי' כנסת ישראל כידוע. ובספירה מטהרת עצמה כנס"י כאשה המטהרת לבעלה. דהיינו שמטהרין עצמן ומכינין עצמן לקבל אור הצדיק האמת שיכול תקנם לרפאם מחולאתם ולהמשיך להם השגות אלקות וכנ"ל. וע"כ סופרין שבע שבתות שהם כנגד שבעה רועים שהם שורש וכלל כל הצדיקים האמתיים כי הם העיקר שהמשיכו השגות וידיעות אלקותו בעולם. כי השבעה רועים הם אברהם וכו' עד דוד. ואברהם הוא הראשון שהתחיל להמשיך ולגלות אלקותו בעולם. וכן עסקו בזה כל האבות עד שבא משה רבינו וניתנה התורה על ידו ועיקר גמר התיקון יהי' ע"י משיח שהוא דוד שאז יהי' עיקר התיקון שיתקיים כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם וכו'. וע"כ תיכף כשנשלם השבת השביעית שהוא בחי' דוד המלך אז זוכין ליום החמישים שהוא שבועות שהוא קבלת התורה שאז עיקר התגלות והשגות אלקות. כי עיקר התיקון יוגמר ע"י דוד שהוא משיח כנ"ל. וכל צדיק הדור האמיתי הוא כלול משבעה רועים (כמבואר במ"א). וזה אנו צריכין לכוון מאד בימי הספירה שהם שבע שבתות שנזכה למצוא את הצדיק האמת שהוא כלול משבעה רועים שרק הוא יכול לעסוק בתיקון נפשינו לרפאינו מתחלואי ומכאובי נפשינו העצומים מאד ולהמשיך לנו השגות אלקות הנ"ל. וע"כ קורין רות בשבועות שמדבר מהמשכת נשמת דוד שהוא משיח שעל ידו עיקר התיקון וכנ"ל. ועיקר המשכת אורו של משיח שהוא דוד היה ע"י שנתגיירה רות ונתקרבה תחת כנפי השכינה וזכתה להתדבק בבועז שהוא בחי' צדיק האמת, וזה מרמז על התקרבות בעלי תשובה וגרים שמחפשין אחר הצדיק האמת עד שזוכין למוצאו שעי"ז ממשיכין אור של משיח שעיקר התיקון על ידו כנ"ל. כי רות מרמזת על כנס"י שנקראין אשה יראת ה' ובועז הוא בחי' צדיק הדור כידוע. ורות בחי' כנס"י הכשרים הולכין ומחפשין אחר הצדיק שיעסוק בתיקונם. וזה בחי' מה שאמרה רות אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו. שכנס"י הכשרים אומרים שילכו לשוטט ולבקש ללקוט דברי אמת וצדק שהם שבילים ודרכים להשיג אותי ית' על ידם. וזה ואלקטה בשבלים לשון שבילים ונתיבות. וזהו אחר אשר אמצא חן בעיניו היינו אולי אזכה למצוא הצדיק האמת שאטמצא חן בעיניו, שיקרבני לעבודתו ית': EN: And now you will see wonders: for this reason, at the time of the Exodus from Egypt, only these three tribes were mentioned by themselves, in Parashas Va’aira, as it is written: “These are the heads of their fathers’ houses” (Exodus 6:14) , etc. And Rashi explains there: “Because Yaakov their father rebuked these three tribes at the time of his death, the verse came back and traced their lineage here by themselves, to say that they are important.” For on the broadest level, the entire Egyptian exile is considered the aspect of ibbur , as is known, and their departure and redemption from there is considered the aspect of birth, as is known. Segment 39 HE: אות יז וזהו והנה בועז בא וכו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכו'. ומשם למדו והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם. כי מבואר לעיל שצריכין לזה שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם.כי מבואר לעיל שצריכין לזה שיהי' שלום ואהבה בין ישראל כדי שיוכללו הנפשות יחד שכ"א יש לו בחי' צמצום ושכל מיוחד, שיוכללו יחד שעי"ז יוכל הצדיק להמשיך ולהאיר בהם השגות אלקות. וכמבואר לעיל לענין תלמידי ר"ע שלא היה בהם אהבה שבשביל זה מתו בימי הספירה דייקא וכנ"ל. כי מ"ט ימי הספירה הם בחי' צמצומים ושכליים הנ"ל שהם בחי'סבובים והקדמות לבא על ידם להשגות אלקות שזוכין ביום החמשים שהוא שבועות שזהו בחי' רבי עם תלמידים. כי הצמצומים שעל ידם באים להשגות אלקות זה בחי' שני שכליים בחי' חכמה תתאה וחכמה עילאה היינו כי הצמצומים הם בחי' חכמה תתאה, והשגות אלקות היא בחי' חכמה עילאה כמובן בהתורה הנ"ל. וזה בחי' מ"ט ימי הספירה שבהם ממשיכין בחי' הצמצומים שהם בחי' ח"ת, ועי"ז זוכין ליום החמישים שאז ממשיכין בחי' ח"ע שהוא עיקר השגות אלקות שזוכין ע"י קבלת התורה. וזהבחי' רבי עם תלמידים כי התלמדיים כנגד הרב הם בבחי' הצמצום הנ"ל בחי' ח"ת בחי' מ"ט ימי הספירה. והרבי הוא בבחי' ח"ע בבחי' יום החמשים בחי' השגות אלקות. כי הרבי שזוכה להשגות אלקות הוא מצמם שכלו בדרכים נפלאים ומלמד עם תלמידיו בכמה סיבובים והקדמות שהם בחי' ח"ת כדי שיוכלו אח"כ לבא ג"כ להשגות אלקות. וע"כ הם בבחי' ח"ת לגבי הרבה (וכמבואר מזה במ"א). ואפילו כשזוכין התלמידים להשגות אלקות אעפ"כ כל השגתם נגד השגת הרב הוא בבחי' ח"ת לגבי ח"ע. כי גם כשזוכין להשגת אלקות יש בזה כמה וכמה מדריגות גבוה מעל גבוה כידוע. וע"כ תלמידי ר"ע שלא זכו להתנהג בענין זה כראוי ע"כ מתו בימי העומר דייקא כי הם בחי' אחת כנ"ל. ועיקר הפגם שלהם שלא היה ביניהם אהבה ולא נכללו זה בזה כנ"ל. וע"כ קורין פ' במדבר קודם שבועות שמדבר ממספר בני ישראל כל זכר לגלגלותם וכו' שהם ששים רבוא נפשות ישראל כדי להמשיך הארה משורש נפשות כל ישראל שמשם נמשך התורהשיש בה ש,ר אותות כדי לזכות להשגות אלקות שא"א להמשיך כ"א ע"י שנכללין כל נפשות ישראל יחד שכל אחד הוא בחי' צמצום ושכל מיוחד כדי שיוכל הצדיק להשפיע ולה משיך על ידם השגות אלקו שצריכין לזה כלים הרבה וכנ"ל. וע"כ גדול השלום מאד כמו שהפליגו רז"ל במעלות השלום. כי כל מה שיש שלום יותר בין ישראל נכללין הנפשות יחד שעי"ז יכולים להמשיך השגות אלקות כנ"ל אשר לכך נוצרנו. וע"כ התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם כי ע"י השלום דייקא ממשיכין שמו של הקב"ה שהוא בחי' השגת אלקות כי ההשגה היא ידיעת שמו ית'. וע"כ בועז וב"ד דייקא תקנו זאת בעת המעשה של רות דייקא כי אז היה העסק להמשיך אור של משיח שהוא דוד שהוא יגמור התיקןו וימשיך השגות. אלקות בעולם שלזה צריכין שלום דייקא וכנ"ל. ע"כ הם דייקא התקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם וכנ"ל. וזהו ויאמר לקוצרים ה' עמכם. לקוצרים דייקא שהם העוסקים לקצור ולחתוך את המלכות ח"ת הנ"ל מהד' מלכיות בבחי' וקצרו לפי חסד כדי להעלות אותה לאור הפנים כדי לזכות להשגות אלקות שהם דייקא צריכין תיקון זה ביותר לשאול בשלום חבירו בשם כדי להמשיך השגות אלקות עי"ז כנ"ל. וע"כ כל המעשה של בועז ורות היה בימי הקציר כ"ש והמה באו וכו' בתחילת קציר שעורים ודרז"ל בקציר העומר הכתוב מדבר. וכן אח"כ כל הפרשה מדבר בענין הקוצרים שאז מצאה רות את בועז היינו כנ"ל. כי עיקר השגת אלקות שממשיך הצדיק בחי' בועז לרות שהיא בחי' כנס"י הוא ע"י בחי' הקציר בחי' קצרו לפי חסד כו' וכנ"ל: EN: For it has already been explained that every aspect is included within all the aspects. Therefore, even though Yaakov certainly drew down and revealed much Torah to his sons — and especially the holy blessings with which he blessed them before his death, where every word is lofty Torah, and hinted within them is everything that would pass over them and befall them until the End — nevertheless, the Torah had not yet been given in his days. Therefore, the entire matter of Yaakov is in the aspect of gathering the nefashos in the aspect of ibbur . Until Moshe Rabbeinu came and brought about a wondrous union Above, until he brought the nefashos out of the aspect of ibbur and drew down Torah — which is the revelation of da’as , which is the aspect of birth. This is the essential aspect of the Exodus from Egypt. Therefore, during the time of the ibbur , Yisrael suffered many afflictions in the exile of Egypt, for ibbur is the aspect of din , as above. Segment 41 HE: אות יח וזהו שנסמכו שני התקנות במשנה (ברכות בסוף) התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנא' והנה בועז בא מבית חם ויאמר לקוצרים ה' עמכם וכו'. כי עקיר התקנה לשאול את שום חבירו בשם שתיקן בועז דייקא כשדיבר עם הקוצרים במעשה דרות, הכל היה בשביל להמשיך השגות אלקות ע"י הצמצומים שהם בחי' ח"ת כנ"ל שצריכין לקצרה ולחתכה מהד' מלכיות שכללותם עמלק שהואבחי' חכמות חיצוניות וכו' כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וע"כ נסמכה תקנה זאת להתקנה שהתקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם שהוא בשביל להכניע ולעקור דעת המינים והאפיקורסים שאומרים אין עולם אלא א' כ"ש במשנה שם כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם. משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהיו אומרים מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם וכו' כי שני התקנות אחד. כי גם התקנה שיהא אדם שואל את שלום חבירובשם הוא ג"כ בשביל זה כדי להכניע ולעקור דעות המניים והאפיקורסים שהולכים אחר חכמות חיצוניות אשר כל חכמתם כסילות באמת והם רוצים להתחכם ולהמשיך בחי' הח"ת בחי' השכליים של הצמצומים וההקדמות, שעל ידם באים להשגות אלקות באמת. להשמיך הכל לחכמתם הרעה המוטעת ר"ל. שצריכין לעסוק לקצור ולחתוך המלכות ח"ת מהם ולהעלותה לאור הפנים המאיר בשלש רגלים שעוליןאז לביהמ"ק לראות פני ה' בביהמ"ק כנ"ל, שלזה צריכין נפשות הרבה שיהיה שלום ביניהם (וכן מבואר במ"א שע"י שלום מכניעין האפיקורסות ע"ש בהתורה ויסב אלקים בסי' ס"ב). וע"כ נסמכה תקנה זאת שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם להתקנה שהתקינו שיהי' אומרים מן העולם ועד העולם לבטל ולעקור דעות המינים. כי תקנה זאת לשאול בשלום בשם היא ג"כ בשביל לבטל דעות המינים וכנ"ל. כי המינים והאפיקורסים אומרים אין עולם אלא אחד והם כופרים בכל מצוות התורה שיכולים לבא על ידם להשגות אלקות, רק אומרים על משה רבינו ע"ה שהיה חכם גדול בכל החכמות ותיקן המצוות כפי שחיב שכלו. ואומרים טעמים של הבל על המצוות הקדושות וכלל טעמיהם המרים והסרוחים כולם סובבים והולכים שהם בשביל נימוסיות בשביל אהבת רעים כדי שלא יגזול ולא יעשוק אחד את חבירו. והם מסבבים בשטות דבריהם כאילו ח"ו גם מצוות ציצית וכו' בשביל זה. ולפי דעתם הרעה איך בעשיית המצוות שום תכלית נצחי כ"א בעוה"ז כדי שיהא שלום בי ןאדם לחבירו כדי שיהא קיום לזה העולם. ותיפח רוחם ונשמתם אם כדעתם הרעה ח"ו מעיקרא דדינא פירכא. מה לי ולצרה הזאת ולמה לנו קיום העולם לגמרי שהוא מלא צרות ומכאובות ויגון ואנחה כאשר הם בעצמם מודים ע"ז ומאריכים בזה שהעולם מלא יסורין כאשר נראה בחוש שא"א להכחיש, וכ"ש שלמה גם כל ימיו כעס ומכאובות וחליו הרבה וקצף. וכתיב אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז. וגם כי הולך האדם לבית עולמו ומעפר בא ואל עפר ישוב. ומה זאת עשה אלקים לנו לברוא האדם עפר מן האדמה וימיו פורחים בצרות ומכאובות ואח"כ שב אל העפר כשהיה, וכי זה יחשב לחכמה לעשות כלי נפלאה בחכמות עצומות ואח"כ לשברה ולטחנה ולהשיבה למה שהי' בתחילה. ע"כ אין שטות גדול מזה לחפות דברי כזב כאלה על ה' ועל משה עבדו נאמן ביתו. אך באמת כל בריאת העולם ומלואו הכל נברא בשבי להאדם כדי שיעבוד הש"י ע"פ התורה והמצוות שנתן לנו. כי כל מצוה ומצוה וכל אות ואות מהתורה הקדושה כולם הם שיעורים וצמצומים קדושים לזכות על ידם להשגות אלקות לנצח שזהו עיקר חיים נצחיים. ובשביל התכלית הטוב הזה בודאי כדאי לברוא את העולם ומלואו וכדאי לסבול העמל כל מה שסובלין בזה העולם. ורק בשביל זה צריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו כדי שיהי' קיום להעולם. כי בודאי צריכין שיהיה קיום לעולם כדי לזכות על ידו לחיים נצחיים שהם השגות אלקות שא"א לבוא להם כ"א כשעוברת הנשמה בזה העולם (כמבואר במ"א). וגם על ידי השלום מעוועדים אחד עם חבירו ומדברים באהבה ושלום מהתכלית באמת ובשביל מה נוצרנו ובאנו לזה העולם עד שמבטלים כל דעות ושמץ אפיקורסות מלב חבירו עד שבאים לשכל האמת להגות בתורת ה' ולהתקרב לצדיקים אמתים שמביאין להשגות אלקות שבשביל זה בודאי כדאי וכדאי להבראות. נמצא שגם מה שצריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו והוא גדול מאד כשרז"ל, הוא ג"כ רק בשביל התכלית הנצחי לעוה"ב שהוא השגות אלקות ולא כדעתם הרעה של המינים שכל מצוות התורה הם בשביל השלום כדי שיהיה קיום להעולם, וקיום העולם בעצמו אין לו שום טעם והוא אך למותר לפי דעתם הרעה וכנ"ל. וע"כ התקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם. בשם דייקא להורות ולגות שמה שצריכין שיהי' שלום בין אדם לחבירו הוארק בשביל שם ה'. היינו להמשיך השגות אלקות שהואבחי' שמו ית'. וע"כ נסמךלהתקנה שיהיו אמרים מן העולם ועד העולםלהורות שעיקר בריאת ותכלית זה העולם הכל הוארק בשביל עולם הבא שזהו בעצמו בחי' התקנה לשאול בשלום חבירו בשם דיקא להורות שעיקר השלום הוא רק בשביל שם ה' שהוא השגות אלקות כנ"ל. ע"כ בכל עת שפוגעין בחבירו צריכין תיכף לשאול בשלומו בשם כדי לידע ולזכור שעיקר מה שאנו צריכין שיהי' שלום בינינו הוא כדי לזכות עי"ז להמשיך שמו ית' בינינו, שזהו בחי' מה שאמר בועז לקוצרים ה' עמכם, כדי לזכור שכל מה שכל מה שעושין בזה העולם עיקר תכלית הכוונה כדי שיתגלגל מזה סיבובים להשגת אלקו תשהיא עיקר חיים נצחיים לעוה"ב כנ"ל. ולא כדעת המינים שאומרים אין עולם אלא אחד. וע"כ מעלת השלום הוא רק בשביל זה העולם שאינו כדאי להבראות אם לא הי' בו תכלית לעולם הבא לנצח. כי באמת עיקר תכלית כוונת בריאת זה העולם וקיומו הוא בשביל תכלית חיי עוה"ב לנצח. וע"כ התקינו שיהיו אומרים ברוך ה' מן העולם ועד העולם שבכל הדברים שמודים ומברכים אותו ית' על זה צריכין לכוון שעיקר הברכה הוא כי עי"ז נזכה להכיר ולדעת אותי ית' דהיינו השגות אלקות שזוכין ע"י זה העולם דייקא וכנ"ל. וזהו ברוך ה' מן העולם ועד העולם שכל הדברים צריכין לקשרם מן העולם הזה ועדהעולם הבא וכנ"ל. וע"כ צריכיןלשאול בשלום חבירו בשם דייקא וכנ"ל: EN: And this is the aspect of: “Moshe commanded us Torah, an inheritance of the congregation of Yaakov” (Deuteronomy 33:4) . The revelation of the Torah was drawn through Moshe, in the aspect of “Moshe commanded us Torah.” But the holy inheritance that is the revelation of the Torah that Moshe Rabbeinu brought us — it was drawn through “the congregation of Yaakov,” in the aspect of “an inheritance of the congregation of Yaakov” — meaning, through the gathering of the nefashos in the aspect of ibbur , which is the aspect of Yaakov, for the primary congregation and gathering is through him, for he is the root of all the nefashos , as it is written: “All the soul that came to the house of Yaakov” (Genesis 46:26) , as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, wrote in another place. Segment 43 HE: אות יט וזהו כל חותמי ברכות שהיו במקדש, במקדש דייקא כי עיקר השגות אלקות הוא ע"י אור הפנים שזוכין בביהמ"ק דייקא ברגלים כנ"ל. ועכשיו אנו מחיין עצמנו ע"י בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחי' מקדש מעט וכנ"ל: EN: Therefore, at the time of the Exodus, only these first three tribes were mentioned, for they are the essential aspect of ibbur , and now the essential Redemption depends on them — to sweeten and nullify the din that clings to the aspect of ibbur (which these three tribes embody) through the chesed and mercy that began to be drawn at the time of the Redemption, through the awakening of the aspect of the drawing of Torah, through which the essential Redemption came, as it is written: “When you take the people out of Egypt, you shall serve G–d” (Exodus 3:12) , etc. Segment 45 HE: אות כ וזהו ג"כ בחי' חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה שהוא התחלת המשנה הזאת. כי בודאי לפי דעתם הרעה של המינים אין שייך לברך על הרעה מאחר שאין תכלית נצחי ח"ו ע"י זה העולם וא"כ למה לו לסבול כל הצרות והרעות של זה העולם. וגם אפילו על הטובה אין שייך לברך מאחר שהוא צל עובר והעמל והיגיעות מרובה על הטוב הנפסד והכלה בזמן הפורח כענן כלה וכו'. וע"כ באמת כל חייהם של אלו ההולכים בדרכיה םאינו חים כלל. כי תיכף כשעובר עליהם איזה רעה אין להם במה להחיות א"ע (וכמבואר בדברינו במ"א ע"ש שמי שיש לו אמונה רק הוא יש לו חיים וחייו טובים מאד וכו' ע"ש). אבל אנחנו המאמינים בשני עולמות שעיקר התכלית הוא לעוה"ב בודאי אנו מאמינים שלכ מאורעותינו הם לטובתינו. וע"כ חייבים לברך על הרעה בשמחה כשם שמברכים על הטובה. כי הכל לטובה כל מה שעובר על האדם כל ימי חייו הן טוב הן רע. כי הכל כדי שיזכה עי"ז להשגות אלקות שהוא חיי עוה"ב לנצח כי כל מה שמסבב הש"י עם האדם בכל יום ויום כל ימי חייו הכל רק בשביל התכלית האמיתי הנצחי הזה. וע"כ נסמכו כל הענינים האלה במשנה הזאת. ועתה מה טוב ומה נעים שבתךם יחד כי כולם סובבים על קוטב אחד שעיקר בריאת העולם וקיומו וכל מה שנעשה בעולם עם זה האדם שהוא עיקר תכלית הבריאה הכל כאשר לכל הוא רק בשביל התכלית האמיתי הנצחי שהוא השגות אלקות וכנ"ל: EN: And now the words of Rashi mentioned above — which are from the Pesikta — are sweetened: that because Yaakov rebuked these three tribes, etc. For certainly so it is — that because he rebuked them, etc., which is because they are in the aspect of ibbur , where the din is, from which the entire Egyptian exile came — therefore now at the time of the Redemption one must go back and mention them specifically. For the essential Redemption depends on them: to sweeten the din from them through the drawing of the Torah that began through them, through their being in the aspect of ibbur , through which the essential Redemption comes, as above. Segment 46 HE: כא) וזה שאומרים פרקי אבו תבימי הספירה מפסח עד עצרת. זה בחי' תוכחה של הצדיקי אמת שעל ידם נתגלה החסד שעי"ז קוצרין וחותכין את המלכות כו'ו כנ,ל כי מס' אבו תהיא כולה תוכחה ומוסר השכל שעי"ז חותכין את המלכות ח"ת הנ,ל ומעלין אותה לאור הפנים שעי" זכוין להשגת אלקות כנ"ל. וע"כ קודם פרקי אבות מתחילין המשנה כל ישראל יש לםה חלק לעוה"ב וכו' להורות שאע"פ שהצדיקים אומרים לנו תוכחה ולפעמים תוכחתם בדך בזיון. אין כוונתם לרחק אותנו ח"ו כי באמת כל כוונת םרק לקרב כי הם מעלין ומוציאין הטוב שבנו כי הם מסתכלין על הטוב שבכ"א מישראל אפילו כשערה. וע"כ באמת כל ישראל יש להם חל לעולם הבא כמ ושנאמר ועמך כולם צדיקים וכו'. והכל בכח הצדיקים האמתיים העוסקים בתיקונינו. כי לכאורה תמוה מ"ש ועמך כולם צדיקיםף. כי הלא אנו רואין כמה מבני ישראל שאינם צדיקים ימחול להם הש"י. אך באמת ישראל נקראים צדיקים על שם הצדיק האמת שמצדיק את כולם כי הוא מתייגע לחפש ולמצוא נקודות ושערות טובות בכ"א מישראל ועי"ז מצדיק אותם עד שנקראים כולם צדיקים. וכל מי שמקורב ונכלל יותר בהצדיק האמת הוא נקרא יותר בשם צדיק. ובכח הצדיק האמת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. כי הצדיקי אמת נקראים מצדיקי הרבים כ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו'. כי הם מצדיקים כל ישראל שיהי' כולם נקראים בשם צדיקים ועי"ז יהי' לכולם חלק לעוה"ב. וע"כ המבזה את הצדיק נקרא אפיקורס ואין לו חלק לעוה"ב. כי א"א לזכות לעוה"ב כ"א מי שהוא צדיק ורובבני אדם אינם צדיקים רק בכח הצדיק האמת שמצדיק אותם ע"י הטוב שמוצא בהם עי"ז גם הם נקראים בשם צדיקים וזוכין לחלק לעוה"ב. אבל זה שמבזה את הצדיק בודאי אינו צדיק ואין מי שיזכה ויצדיק אותו ע"כ אין לו חלק לעוה"ב: EN: And this is what Rashi explains there — that the verse came back and traced their lineage “to say they are important.” For certainly, the fact that from them is the primary beginning of the elevation of the nefashos in the aspect of ibbur , when it is the aspect of din — this is not because of any deficiency in them, G–d forbid. On the contrary, it is their importance — that they are so great that from them is the primary beginning, which is extremely difficult. And precisely because of this, he rebuked them, as above. But in truth they are important, and therefore at the time of the Redemption they need to be mentioned specifically, for the essential Redemption is through them — for if there were no aspect of ibbur , there would be no aspect of birth, which is the aspect of the drawing of the Torah, which is the essential Redemption, as above. Segment 48 HE: אות כב וע"כ מתחלת מס' אבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'. ושונה שם כל סד השתלשלות הקבלה מדור לדור. ולכאורה קשה למה במס' זאת דייקא שמדברת מתוכחה ומוסר הוא שונה כל סדר הקבלה וכמו שהרגיש בזה ר"ע מברטנורא ע"ש. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב. כי כל התוכחה ומוסר שמוכיחין אותנו הצדיקים אמתיים הכל בשביל לחתוך את המלכות מהסט"א כדי לזכות להשגות אלקות, שזה עיקר קבלת התורה כנ"ל כדי לזכות להשגות אלקות, שזה עקיר קבלת התורה כנ"ל כדי להכיר ולדעת את מי שאמר והיה העולם. וזה עיקר השתלשלות סדר הקבלה שמסרו התורה מדור לדור ממשה להיושע ומיהושע לזקנים וכו' שאנו מצווים לשמוע להצדיקים אמתיים שבכל דור ולבלי לסור מדבריהם ימין ושמאל, שכל זה הוא בשביל שנזכה לקיים את כל דברי התורה שזהו העיר, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וזה הלימוד עמוק ביותר עמוק עמוק מי ימצאנו. היינו לזכות לקבל דרכים ועצות אמתיות איך לזכות לקיים את כל דברי התורה באמת. ובפרט מי שנטה מהדרך ופגם מה שפגם כמו שיודע כ"א בנפשו שלזה צריכין לשמש ת"ח אמתיים הרבה ולהתייגע מאד לחפש ולבקש למצוא רבי כזה שיוכל לרפאותו להכניס בו קיום התורה וכנ"ל. וע"כ סדר לנו התנא סדר הקלבה במס' אבות דייקא שמדברת מקיום התורה להורות שזה עיקר הלימוד שצריכין לקבל מצדיקי הדור האמתיים כפי מה שקיבלו עד מרע"ה. כי עיקר הלימוד הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים שלזה צריכין ללקט ולקבץ יחד כל דברי תוכחה ומוסר שגילו הצדיקים אמתיים מימות משה עד הנה ולילך ע"פ דרכיהם דייקא, לא ע"פ דרך חכמות חיצוניות ח"ו שהם בחי' קליפות עמלק כ"ש בהתורה הנ"ל. רק לילך בהדרכים שמסרו לנו אבותינו כפי מה שקבלו ממשה רבינו, שזה כל ענין מס' אבות שמדברת דרכי תוכחה ומוסר הרבה איך לזכות לקיים את התורה שזה העיקר וכנ"ל: EN: It turns out that on the broadest level: the gathering of the nefashos in the aspect of ibbur is the aspect of Yaakov, in the aspect of “all the soul that came to the house of Yaakov,” as above. And the drawing of the Torah is the aspect of Moshe, who drew down and gave us the Torah. Therefore Yaakov Avinu had to bring them down to Egypt, and Moshe Rabbeinu took them out. For the descent of Yisrael to Egypt was drawn from the aspect of ibbur , as is known — which is the aspect of Yaakov. But the descent is for the sake of the ascent. For if there is no ibbur , there is no birth. As it is written: “I will go down with you to Egypt, and I will surely bring you up” (Genesis 46:4) . For through this they merited afterwards the Redemption through Moshe, who drew down and gave us the Torah — which is the aspect of birth, as above. Segment 50 HE: אות כג וע"כ עוסקין במס' זאת בימי הספירה שאזאנו צריכין להכין עצמינו בכל שנה לזכות לקבלת התורה. ועיקר קבלת התורה מחדש בכל שנה הוא שנזכה לקבל עתה דרכי התורהכאלה שעי"ז נזכה לקיימה באמת מעתה. כי באמת כל דיני והלכות התורה כבר קבלנו בימי משה רבינו ואסור לחדש דבר מעתה ועיקר קבלת התורה מחדש בכל שנההוא לזכות לקבל ולהמשיך שכליות אמתיים ותמימים כאלה שנזכה על ידם לקיים את התורה באמת שזה צריכין לקבל מחדש בכל יום כמ"ש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. בפרט בשבועות שאז הוא זמן מתן תורתינו שאז אנו צריכין לזכות לקבלת התורה מחדש דהיינו שנזכה מעתה לקיים את התורה וכנ"ל. וע"כ בימי הספירה שאז אנו מכינין עצמינו לזה ע"כ עוסקין אז במס' אבות: EN: And this is what is found in the Midrash on Parashas Vayechi: Yaakov ended with “Zos” ( this ) — “And this is what [their father] spoke to them” (Genesis 49:28) ; and Moshe began with “Zos” — “And this is the blessing” (Deuteronomy 33:1) . Moshe ended with “Ashray” — “Fortunate are you, Yisrael” (Deuteronomy 33:29) ; and Dovid began with “Ashray” — “Fortunate is the man” (Tehillim 1:1) , etc. Segment 52 HE: אות כד וזהו הוו מתוני םבדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה. כי כל השלשה דברים האלה כולם אחד שהזהיר על השלום כדי שיוכלו להעמיד תלמדיים הרבה כדי שתתקיים התורה על ידם לנצח. וזהו הוו מתונים בדין היינו בחי' הוי דן את כל אדם לכף זכות בחי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו. היינו כשאתה רואה בחבירך או תלמידך דבר שאינו הגון תהי' מתון בדין לבלי לדונו לחובה לרחקו ולשונאו עי"ז רק תהי' מתון מתון בדין להשתדל בכל כחך לדון אותו לכף זכות ולמצוא בו ג"כ נקודות טובות כדי שלא תרחק אותו ח"ו לגמרי ויהיה ח"ו עוד יותר גרוע ומי יודע מה יהיה נעשה ממנו. ע"כ צריכין להיות מתונים מאד בדין זה לדעת ולחקור היטב איך להתנהג עמו באופן שלא יתרחק יותר ח"ו. וזהו והעמידו תלמדיים הרבה כי הא בהא תליא כי כשיהיה מתון בדין וידון את הכל לכ"ז יהיה לו שלום עם הכל ואז בודאי יוכל להעמיד תלמדיים הרבה כמ ובמעשה דר"ג ור"י שנתוספו כמה ספסלי בביהמ"ד ע"י שאמרו כל הרוצה לכנוס יבא ויכנוס וכנ"ל. וזהו ועשו סייג לתורה, סייג הוא בחי' מחיצה וגדר לשמור הדבר שיתקיים ולא יחרב היינו כי ע"י שיהיה מתון בדין כנ"ל ויעמידו תלמידים הרבה עי"ז יעשו סייג ושמירה להתורה שלא תשתכח מישראל. כי יעקר קיום התורה מדור לדור הוא ע"י שמעמידין תלמידים הרבה וכן אלו התלמידים מעמידים עוד תלמידים הרבה וכן מדור לדור ועי"ז עיקר קיום התורה לנצח וכנ"ל. וכ"ש הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאתות ולמופתים בישראל וכו' ופרש"י והילדים הם התלמידים שהם לאות ולמופת שעל ידם לא תשתכח התורה מישראל, לא כמו שרצה אחז להשכיח התורה מישראל ח"ו כי אחז בתי כנסיות וב"מ וכו' שה ובחי' כתות המחקרים והאפיקורסים שרוצים לאחוז ולסגור ב"כ וב,מ דקדשוה של ישראל ועושין להם בתי תפלות וקורין להם כנסיות לרעה ומלמדין בהם דברי הבל שלהם וחכמות חיצוניות המטרידין ועוקרין אותם משני עולמות. כי יאבדו הם ואלף כיוצא בהם ודבר ע' מדברי תורתנו הק' אל יתבטל. כי התלמידים שנשארו מהצדיקי אמת שהם בחי' הילדים הנ"ל יקיימו את התורה שלא תשתכח עד שיבא הגואל צדק ואז יראו הכל האמת: EN: That is, Yaakov is the aspect of the gathering of the nefashos , and therefore he ended with “Zos,” for “Zos” is the aspect of Malchus / Emunah , as brought in the Tikkunim at length, and Malchus / Emunah is the aspect of the totality of the nefashos , as is known. Therefore Moshe began with “Zos” where Yaakov ended — for through the gathering of the nefashos , which is the aspect of Yaakov, Moshe drew down the Torah. Therefore, there in “V’Zos HaBerachah,” it immediately begins to speak of the drawing of the Torah that was drawn through the gathering of the nefashos , the aspect of Yaakov, as it is written there: “Hashem came from Sinai… Moshe commanded us Torah, an inheritance of the congregation of Yaakov,” as above. Segment 54 HE: אות כה וע"כ השתדל ר' חייא רבא מאד להעמיד תלמידים הרבה והתפאר מאד בזה ואמר אנא עבידנא לתורה שלא תשתכח מישראל דשדינא כיתנא ועבידנא רישבא וכו'. כי עיקר קיום התורה הוא ע"י שמעמידין תלמדיים הרבה. וע"כ עשה תחבולות כאלה שלקח זרע פשתן וזרעם ועשה מה םמודות כדי לצוד צביים ולכתוב על עורותיהם ספרי תורה וכו' כ"ש שם בגמ'. ולכאורה הדבר תמוה, היה לו ליקח עורות מוכנים. אך כוונת והיה שרוצה להמשיך השגות אלקות בעולם שלזה צריכין צמצומים רבים מעילה לעלול וכו' וצרייכן לידע שכל מה שמסבב הש"י בכל הדברים שבעול םהכל בביל התכלית כדי שיבא ויגיע מזה איזה דבר להצדיק שהוא ימשיך השגות אלקות עי"ז כי הכל נברא בשביל הצדיק כשרז"ל כל העולם כולו לא נברא אל אלא לצוות לזה וכו'. וע"כ נתכוון ר"ח להתחיל דיקא מסיבות רחוקות מאד מהתורה לכראורה, דהיינו שלקח זרע פשתן ונטע אותם ואח"כ גדל מודות וכו' ומי שראה אות ועוסק בזה לא היה יכול להעלות על דעתו שיהי זה סיבה ועסק לקיום התורה, אך אח"כ כשכתבעל עורותיהם ס"ת והעמיד תלמידים הרבה ברבו תהימים והרביץ תורה בישראל והודיע אלקותו בעולם אז ראו הכל שכל הסבות הרחוקות שעשה מתחילה הכל היה בשביל קיום התורה. ובזה דייקא לימד דעת את העם לידע ולהודיע ולהוודע שכל מה שנעשה בעולם מראש ועד סוף הכל רק בשביל התכלית הזה כדי שיגיע מזה תועל תלהצדיקים המקיימין את התורה כי הכל נברא ומתקיים רק בשגביל הצדיקים והתורה. כי לא נברא העולם בשביל לאכול ולשתות ח"ו או בשביל תאות ניאוף ח"ו או בשביל תאות ממון וכבוד וקנאה ושנאה ח"ו רק הכל נברא בשביל התכלית האמיתי כדי להכיר אותו יתב'. כי מי שיש לו מוח בקדקדו יכול להבין הבל העולם כי הש"י ברא עולם כזה בחכמה נפלאה כזאת שיש בכל דבר, והכל בא לידי כליון והפסד אך כולם אין בהם דעת להבין מה נעשה עמהם. אבל האדם שנברא עם דעת ראוי לו להתפלא מאד על מה נברא מטפה סרוחה בחכמה נפלאה ונוראה כזאת שישוב אח"כ אל העפר ויהי' נעשה ממנו תרווד רקב וגם כל ימיו כעס ומכאובות. וחליו הרבה וקצף וכו' ועל מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. אך באמת הכל נברא ומתקיים רק בשביל התכלית האמיתי כדי לזכות להשגות אלקות שא"א לבא לזה כ"א כשעוברין. בזה העולם שנברא בחכמה נפלאה הזאת שעי"ז דייקא באין להתכלית האמיתי הזה (וע' מזה בהתורה לכו חזו וכו' בלק,ת ע"ש). ע"כ צריכין לידע ולהאמין שכל הדברים והסבות שבעולם הכל מסבב השי"ת בשביל לבא עי"ז להשגות אלקות. אבל אין מי שיכניס בנו השכל האמת הזה כ"א הצדיק הדור האמתי שזכה לזה ע"י יגיעתו ועבודתו העצומה. אך צרייכן לבקשו ולחפשו מאד מאד וצריכין לבלות ימים ושנים לבקשו ולחפשו מאד כדי שיזכה לרפאות נפשו באמת ולבא להשגות אלקות וכנ"ל: EN: Therefore Yaakov ended with “Zos” and Moshe began with “Zos” — for the entire aspect of Yaakov is the aspect of gathering the nefashos , which is the aspect of “Zos,” and with this Moshe began, for through the gathering of the nefashos of Yaakov, which is the aspect of “Zos,” Moshe drew down the Torah, as above. Segment 56 HE: אות כו וזהו (הושע ג') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו וכו'. תנא משום רשב"י בד' דברים מאסו בני ישראל וכו' במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובביהמ"ק וכו' אר"ש בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן וכו'. ע"ש בפרש"י. וע"פ התורה הנ"ל מבואר היטב. כי כל אלו ג' דברים אחד ותלויים זה בזה. כי מבואר לעיל שהשגת אלקות א"א לזכות כ"א ע"י הצדיק האמת וכו' ומבואר שם שצריכין להחיות זה השכל ע"י אור הפנים שממשיכין בג' רגלים ע"י הצדיק האמת וכו' ומבואר שם שצריכין להחיות זה השכל ע"י אור הפנים שממשיכין בג' רגלים ע"י שעולין לביהמ"ק וכו' ע"ש. וזהו בחי' ג' דברים הנ"ל מלכות שמים היינו להכיראותו ית' בחי' השגות אלקות ולזה זוכין ע"י מלכות בית דוד שהוא משיח שהוא בחי' הצדיקי אמת וכנ"ל וזהו בחי' הביהמ"ק כי משם מחיין את המלכו תח"ת הנ"ל שע"י זוכין להשגות אלקות וכנ"ל. וזהו שדקדק הכתוב אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' ואת דוד מלכם. ובקשו דייקא כי צריכין לבקש ולחפש ולדרוש אחר זה מאד לזכות למצוא אות ית'. וזה ע"י שיבקש ויחפש אחר הצדיק אמת שהם בח'י מלכות בית דוד וכנ"ל: EN: And this is: “Moshe ended with ‘Ashray’ and Dovid began from ‘Ashray’” — for through the drawing of the Torah, hashgachah shelaimah is drawn down, which is the aspect of “Ashray,” in the sense of “I gaze upon him ( ashurenu ), but not near” (Numbers 24:17) — as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, wrote there on the verse “Ashray ha’Am.” And Dovid began from “Ashray,” for Dovid is the aspect of Mashiach , whose entire occupation is to draw hashgachah shelaimah through the Torah that he draws through the aspects mentioned above. For all the afflictions and all the exiles that we suffer now are because of hester panim [the hiding of the Face] — meaning that, as it were, His hashgachah is not drawn upon us in completeness. And about this we cry out at all times: “How long will You hide Your face from me?” (Tehillim 13:2) , etc. “Why do You hide Your face? You forget our affliction and our oppression” (Tehillim 44:25) . And it is written: “See my affliction and my toil” (Tehillim 25:18) , etc. Segment 58 HE: אות כז וזה שמובא בכוונתך הספירה שאז ממשיכן הז' חסדים בז' שבועות וכו'. כי מנחת קנאות שהוא העומר שעורים הוא בחי' תוכחה שעי"ז נתגלה חסד שעי"ז קוצרין את המלכות וע"כ ממשיכין אז את החסדים וכנ"ל. וזהו בחי' שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן. היינו שסופרין שבע שבתות מהחל חרמש בקמה מעת שמתחילין לקצור שהואבח'י וקצרו לפי חסד כנ"ל. ובכל הז' שבועות ממשיכין עי"ז הז' חסדים שעי"ז זוכין בשבועות להשגות אלקות וכנ"ל. וזהו ועשית חג שבועות וכו' מסת נדבת ידך וכו' זה בחי' צדקה וחסד היינו כפי מסת נדבת ידך היינו כפי גודל החסד שהמשכת על עצמך בשבעה שבועות כן תזכה לחג השבועות שהוא השגת אלקות כי עיקר השגות אלקות הוא ע"י בחי' הצמצומים הנ"ל שהם בחי' ח"ת שעיקר תיקונים ע"י החסד כנ"ל: EN: And the entire occupation of the true tzadikim, who sustain us and revive us in the bitterness of this exile, and who arouse and draw down the Redemption — is through the hashgachah shelaimah that they draw down at all times, through the chidushay Torah they draw down through the elevation of nefashos , as above. And this is the aspect of Dovid, who is Mashiach , who began with “Ashray” where Moshe ended — for the primary drawing of Torah that the tzadik, the aspect of Moshe, draws, is in order to draw hashgachah shelaimah , which is the aspect of “Ashray,” which is the aspect of Dovid/ Mashiach , who is called “beautiful of eyes and good of appearance” (I Samuel 16:12) — because he draws hashgachah shelaimah , in the aspect of: “And I will set My eyes upon them for good” (Jeremiah 24:6) . Through this comes the essential Redemption, as above. Segment 60 HE: אות כח וזה בחי' מעשה מרכבה שראה יחזקאל שמפטירין בשבועות. כי כל מעשה מרכבה הוא בחי' שכליים וצמצומים הנ"ל שעל ידם משיגין אלקותו ית' והכל בכח הצדיקים אמתיים ואנשיהם שממשיכין השגות אלקות ומודיעין אלקותו ואדנותו יתב' לכל באי עולם. כי הצדיקים הם מרכבתו של מקום כשרז"ל וזהו בחי' וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת וונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל וכו'. ואיתא שזה בחי' הקליפות המסבבין את הקדושה שהם ג' קליפות הטמאות לגמרי שהם רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת והרביעית שהיא נוגה היא בחי' מעורב טוב ורע לפעמים נכללת בקדושה ולפעמים בטומאה, ומשם נפש הבהמיות של ישראל. ושם עיקר הנסיון כיהוא בבחי' עץ הדעת טו"ר, אבל ג' קליפות הנ"ל הטמאות לגמרי משם נפשות העכו"ם וכו' כידוע בכתבים היינו כי יחזקאל ראה אז מעשה מרכבה שהם בחי' הצמצומים והשכליים הנ"ל שעל ידם משיגין אלקותו ית'. אבל תחילה הראו לו הקליפות הקודמין לפרי שהם בחי' הד'' מלכיות שהוא כרוך תמיד אחר הקדושה ורוצה לינק מהצמצומים והשכליים הנ"ל, להמשיך השכליים הנ"ל לתוך חכמות חיצוניות ולהפוך דברי אלקים חיים כדי להסתיר ולהעלים השגות אלקותו ולהמשיך ח"ו כפירות ואפיקורסות. וזה בחי' הד' קליפות הנ"ל שהם רוח סערה וכו' שהם בחי' כל מניי כתות רעות הנמצאין בעולם שרוצים להתחכם בחכמות חיצוניות וזרות בחכמות של הבל ורוצים להסתיר אלקותוית'. והג' קליפות הטמאות לגמרי הם העכו"ם והאפיקורסים שהם טמאים לגמרי וע"כ הם ג' קליפות כי יש בהם ג' בחי'. כי בהעכו"ם בעצמן יש שני בחי' כי יש עכו"ם שהם אפיקורסים גדולים ויש שיש להם איזה אמונה אבל כל אמונתם היא אמונות כוזביות והבל וריק. ושני אלו הקליפות הם רע גמור. והקליפה הטמאה השלישית היא בחי' אפיקורסי ישראל שע"פ שהם מזרע ישראל אעפ"כ הם טמאים לגמרי מאחר שעקרו עצמן מהשי"ת ומישראל ע"י דיעותיהם הרעות שנמשכו אחר כפירות והאפיקורסות הבאים ע"י חכמות חיצוניות עד שפרקו עול לגמרי ומחללים שבתות בפרהסיא ובצנעה כמצוי עכשיו בעוה"ר. והקליפה הרבעיית שהיא נוגה שמשם נפש הבהמיות של ישראל זה בחי' החכמות רעו תשל העולם. ויש שמכנים עצמן בשם חסידים ואומרים חכמות של שטות והבל המרחקים מהשי"ת ומתורתו ומצדיקי אמת. ואלו הם בבחי' קליפת נוגה שמעורב טו"ר. כי באמת יש בהם טוב הרבה כי אינם פורקין עול ח"ו וקצתם הם אנשים כשרים קצת ולפעמים אומרים דברי אמת אך מעורב בהם גם רע הרבה דהיינו החכמות שלהם שנדמה להם לחכמות ובאמת הם שטותים גדולים. ואלו מזיקים ג"כ הרבה ומונעים מאד מלהתקרב לצדיקי אמת ואנשיהם הממשיכים השגת אלקותו בעולם. ובואפן אחד הם מזיקים יותר מהעכו"ם והאפיקורסים כי מעכו"ם ואפיקורסים רוב ישראל מרחקים עצמן מהם בתכלית הריחוק כראוי להתרחק מהם יותר מן בעלי ראתן. אך מאלו הכשרים קצת אין מתרחקים מחכמתם כ"כ. ובאמת הם מזיקים הרבה ע"י חכמתם וליצנות שלהם שמתלוצצים מכמה דרכי התמימות האמתיות וכו' (וכמבואר שיחה זאת במ"א ששמעתי מפיו הק'). וכן מובן בספרים שעיקר הנסיון והמתקלא והבירור הוא בבחי' קליפת נוגה שמעורב טו"ר שמחמת שישז שם טוב ג"כ יש כח יותר להרע לינק דרך שם כידוע. ע"כ א"א לבא להשגת אלקות להכיר אותו ית' כ"א כשחותכין את המלכות ח"ת הנ"ל מבחי' עמלק שכלול מד' מלכיות שהם בחי' ד' קליפות הנ"ל שהם בחי' ד' כתות הנ"ל שמהם כל המניעות מדרכי הקדושה באמת שעל ידם משיגין אלקותו ית': EN: It turns out that these three tzadikim — Yaakov, Moshe, and Dovid — are the totality of the three aspects mentioned above: the gathering of the nefashos to elevate them in the aspect of ibbur , which is the aspect of Yaakov; the drawing of the Torah, which is the aspect of Moshe; and the drawing of hashgachah shelaimah , which is the aspect of Dovid/ Mashiach . And all these three aspects are included, bound, and dependent one upon the other, as explained in the Torah mentioned above. Therefore, where one ended, the other began, for each one is dependent on and bound to his fellow, as above. For through the gathering of the nefashos , one draws Torah; and through the drawing of the Torah, hashgachah shelaimah is drawn, as above. Segment 61 HE: וזהו שראה ומתוכה כעין החשמל וכו'. חשמל ארז,ל חיות אש ממללות, היינו בחי' הכשרים התמימים המקורבים לצדיקי אמת שהם מתפללים בחיות והתלהבות ורועשים ובוערים להשי"ת כלבת אש בבחי' רשפיה רשפי אש וכו' שזהנאמר על כ"א מישראל כי לב כ"א משיראל בוער בטבעו מאד להשי"ת כשלהבת אש. אך החכמות הנ"ל והתאוות מתגברין בכל עת לכבות ח"ו. אבל ע"י הצדיקים אמתיים נתעורר לב כ"א ובוער להשי"ת כראוי (כמבואר בהתורה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת וכו' בסימן ט' בלק"ת). וע"כ נקראים חשמ"ל בחי' חיות אש ממללות וכנ"ל. ומתוכה דמות ארבע חיות כנגד ארבעה בנים שהם בחי' ד' מלכיות דקדושה שעל ידם המשכת השגת אלקותו ית' וזהו בחי' הארבע חיות שבמרכבה. והאופנים שהם נקראים גלגלים כמ"ש (יחזקאל י') לאופנים להם קורא הגלגל באזני, זה בחי' העשירים שהם תומכי אורייתא שהם מחזיקים ונושאים בממונם את הת"ח ואנשיהם אשר על ידם נמשך השגת אלקות. כי הממון והעשירות נקרא גלגל ע"ש שמתגלגל מזה לזה כשרז,ל גלגל הוא שחוזר בעולם. והרקיע שעל ראשי החיות זה בחי' כלל הצמצום שהצדיק הגדול האמת מצמצם שכלו בדרך נפלא עד שנעשה כעין רקיע המבדיל בין עצם שכלו הנורא והנשגב לבין השכליים שממיך לתלמידיו כדי שגם הם יוכלו להשיג אותו ית'. כי בלא זה לא היה אפשר להם לקבל כלל מחמת ריבוי אור כי עצם שכלו א"א להשיג. ועל הרקיע כסא ויושב על הכסא, זה בחי' הצדיק בעצמו שהוא נקרא באמת אדם כי השלים צלם אלקים בחי' דמות אדם והוא בבחי' אדם היושב על הכסא והוא ממשיך השגות אלקות דרך כל הצמצומים שהם בחי' כסא הכבוד ורקיע שעל ראש יהחיות עד שנמשך הארה ממנו לבחי' הד' חיות שהם בחי' הארבעה בנים שלהם צריכין להודיע אלקותו ית' לכ"א על שאלתו. כי אפילו הבן הרשע צריך תקון ובשרשו הוא בבחי' מלכות דקדושה כמובן בכוונות שאלו הד' בנים כנגד ד' מלכיות דקדושה כנגד ד' כוסות ע"ש: EN: And this is also the meaning of what is found in the Midrash on Parashas V’Zos HaBerachah, which begins from Avraham, and this is its language: “Avraham blessed Yitzchak, etc., as it is written: ‘And Avraham gave everything he had to Yitzchak’ (Genesis 25:5) , etc. Yitzchak arose to bless Yaakov and said: From the place where my father stopped, from there I will begin. My father stopped with ‘he gave’ ( va’yiten ), so I too will begin with ‘he shall give’ ( v’yiten ). From where? As it says: ‘And may G–d give you’ (Genesis 27:28) . And with what did he conclude? With ‘calling’ ( k’riah ), as it says: ‘And Yitzchak called Yaakov and blessed him’ (Genesis 28:1) . Yaakov arose to bless the tribes and said: I will only begin with ‘calling,’ as it says: ‘And Yaakov called his sons’ (Genesis 49:1) . And with what did he conclude? With ‘Zos,’ etc. Moshe arose to bless,” etc. Segment 62 HE: וזהו בחי' וידי אדם מתחת כנפיהם. ודרז"ל שמרמז על צדקה וכו' ע"ש. זה בחי' צדקה וחסד שעי"ז חותכין את המלכות מהד' מלכיות דסט"א שהם בחי' ד' קליפות הנ"ל רוח סערה וכו' כנ"ל. והקליפות שהם חכמות חצוניות וחכמות של הבל המצויין בעולם המרחקין מהש"י נקראים רוח סערה וענן גדול וכו' כי הם כמו רוח סערה ממש וכמו ענן גדול ואש מתלקחת שעומדים לפני שער המלך שבודאי א"א לבא אל שער המלך על ידם כי הם מרעישים העולם כמו רוח סערה ממש ומחשיכים כענן גדול ושורפים מי שנוטה אליהם כמו אש מתלקחת. ומי שיש לו שכל אמיתי יכול להבין פירוש המלות אלו רוח סערה וענן גדול וכו' שנאמר על הבלבולים של החכמות רעות הנ"ל שמבלבלים ומחריבים ושורפים ועוקרים מאד מאד כל הנוטה אחריהם ר"ל. אבל מי שחפץ באמת בקל יכול לגרש כולם כי כשמסתכלים על האמת נתבטלים לפניו לגמרי כאין וכאפס כי כל הקליפות והמניעות הם רק באחיזת עניים כמבואר במקום אחר: EN: For the beginning of the rectification started from Avraham Avinu, who began to bring the world out of its curses that it had been cursed with through the sin of Adam HaRishon, and to draw down blessings — meaning, to draw the influence of the Torah, from which all blessings come, as it is written: “Hashem will give strength to His people; Hashem will bless” (Tehillim 29:11) , etc. And the beginning of the rectification is through tzedakah , through which one breaks the desire for money, as above in the Torah. This is the aspect of Avraham, who was the man of chesed , who did much chesed and tzedakah with all who came into the world. Through this he broke the desire for money (and as explained in the discourse “Maishra d’Sakina,” Torah 30 , see there), and nullified the aspect of “In sorrow shall you eat” and the aspect of “By the sweat of your brow” (Genesis 3:17–19) , which were cursed through the sin of Adam HaRishon. And because he merited nullifying the aforementioned curse, therefore the blessings were given over to him, as it is written: “And you shall be a blessing” (Genesis 12:2) , etc. Segment 64 HE: אות כט וע"כ כל דברי יחזקאל הם דברי תוכחה ומוסר כדי לגלות החסד ע"י ז כנ"ל כדי לחתוך המלכות וכו' מהד' קליפות הנ"ל. וע"כ ניבא גם טובות וישועות רבות על ישראל וחסדים נפלאים שיעשה עמנו השי"ת, ובנין הבית לעתיד וכו'. כי ע"י ריבוי התוכחה שניבא להם אע"פ שהיתה בדרך בזיון כי מבזה אותם הרבה בכמה נבואות, אבל עי"ז נתגלה חסד כנ"ל שזהו בחי' הישועות והנחמות והחסדים שמתנבא. וכן בכל הנביאים שכולם אמרו תוכחות הרבה וע"פ רוב בדרך בזיון אך גם כולם ניבאו כמה ישועות וחסדים רבים שיעשה השי"ת לישראל. כי כן הדבר שע"י תוכחה נתגלה חסד כנ"ל שעי"ז זוכין להשגת אלקות שהוא בחי' מעשה מרכבה כי כל הנביאים ראו מעשה מרכבה דהיינו השגות אלקות שמשם נמשך נבואתם כידוע: EN: And he transmitted the blessing to Yitzchak and concluded with “Va’yiten” [“and he gave”]. For the attribute of Avraham is the aspect of giving and bestowing — the aspect of giving tzedakah and chesed , in the aspect of: “You shall surely give” (Deuteronomy 15:10) , etc. Therefore he concluded with “Va’yiten.” Segment 66 HE: אות ל וזה בחי' מה שראה כל מעשה מרכבה על נהר כבר, להורות שכל מעשה מרכבה שהוא השגות אלקות נמשך ע"י הנהר הנמשך מהצדיק האמת שהוא בחי' כבר בבחי' כי כבר רצה אלקים את מעשיך בחי' מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם, כי הצדיק האמת הוא בחי' משה משיח כ"ש במ"א ושמו של משיח קדם לעולם כ"ש לפני שמש ינון שמו כשרז"ל. כי דרך השי"ת שהוא מקדים תמיד רפואה למכה כשרז"ל ע"פ אחר הדברים האלה גדל המלך את המן ימ"ש שארז"ל אחר שכבר הקדים רפואה למכה. וכן הוא בכל דור שקודם שעומדים רשעים והאפיקורסים שהם בחי' המן עמלק ימ"ש, השי"ת מקדים רפואה למכה ששולח מתחילה צדיק אמת כזה שמקדים להמשיך רפואות נפלאות ומגלה לנו תורה נפלאה וכו' שעי"ז יהיה כח לעמוד כנגדם. ולולי ה' שהיה לנו וכו' שהקד'ים לנו בדורותינו צדיקים נוראים ונשגבים כאלה לא היה כח עתה לעמוד נגד הרוח סערה וענן גדול ואש המתלקחת המסעיר ומחשיך ובוער עתה בעולם מאד ע"י כתות האפיקורסים שמתגברים עתה בעולם בכל יום ר"ל ומי יטודע מה יולד יום. אך איך שיהיה כבר הקדים לנו השי"ת רפואה למכה ע"י גדולי הצדיקים. ומי שיסתיר א"ע בצל כנפיהם וילך ע"פ דרכי תורתם הק' בודאי יהיה ניצול מהם. כי הצדיקי אמת הם בחי' זקנים דקדושה וכולם מקבלים מהזקן שבזקנים סבא דסבין שהוא בחי' הזקן שהתפאר שהוא זקן מאד וכו' ועדיין לא התחיל בתכלית הזקנה בבחי' שנים קדמוניות. וכל מיני קלקולים ובלבולים שיכולים להיות בעולם ח"ו כבר הקדים להמשיך להם רפואות ותיקונים ע"י נהרות ונחלי החכמה האמתיית שהמשיך בעולם שזהו בחי' נהר כבר שהוא הנהר הנמשך מהצדיק האמת שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן ועי"ז נזכה כולנו להשגות אלקות שהוא בחי' מעשה מרכבה. וע"כ ראה כל זה על נהר כבר וכנ"ל: EN: And Yitzchak began from there and concluded with “Va’yikra” [“and he called”]. For Yitzchak is the one who rectified the attribute of Gevurah [Holy Severity], which is the aspect of the “side of Levi,” where the aspect of melody and song is. Therefore he drew down the rectification described in the Torah — the aspect of: “And when that spirit descends to the heart, the heart receives it with the joy of the melody of the Levites” — which is the aspect of the complete rectification of the desire for money, to cool the heat of the heart for money and to transform it into joy, so that one is happy with one’s portion and does not rush to become wealthy. This is the aspect of “the joy of the melody of the Levites.” Segment 68 HE: אות לא וזה בחי' האיסור להזיק ממון חבירו ואפילו בראיה אסור להזיק ואדם מועד לעולם בין בשוגג וכו' בין ער בין ישן. כי כבר מבואר שצריכין ליזהר שיהיה שלום גדול בין אדם לחבירו וכשרז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. כי כלל כל התורההוא בשביל לזכות להשגות אלקות לדעת ולהכיר אותו ית' שזהעיקר תכלית התורה כ"ש וידעת היםו והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. והשגות אלקות א"א להשיג כ"א ע"י צמצומים רבים מאד שלזה צריכים שיוכללו נפשות הרבה ביחד כי כ"א יש לו צמצום ושכל מיוחד וכמבואר לעיל. וע"כ צריכין ליזהר מאד מלהזיק ממון חבירו כדי שלא לקלקל השלום. וע"כ אפילו בשינה ובשוגג חייב בהיזק כי אע"פ שהוא ישן או שוגג ואינו חייב בדבר אעפ"כ הוא חייב בהיזיקו כי מאחר שהזיקו אפילו בשוגג ובאונס זה מורה שאין השלום והאהבה ביניהם בשלימות כי אם הי' האהבה והשלום ביניהם בשלימות באמת בודאי לא היה להזיק חבירו אפילו בשוגג. וכמ ושלענין עבירות שבין אדם למקום שגם השוגג צריך כפרה וזה מחמת שגם השוגג מורה שאין אהבתו ועבודתו להשי"ת בשלימות בכל כי אם היה השלום בשלימות בודאי לא היה בא לדיי היזק אפילו בשוגג ובאונס. וע"כ אדם מועד לעולם וחייב בהיזק אפילו בשוגג ובואנס וכנ"ל: EN: This is the aspect of Yitzchak, who is the aspect of holy Gevuros , from which the primary chain of the desire for money extends, in the aspect of: “From the north, gold comes” (Job 37:22) — which are the aspect of anger and strict judgments. “And judgment is only sweetened at its root” — that is, when one draws the power of the tzedakah and chesed of Avraham, the man of chesed , into the aspect of the Gevuros of Yitzchak, which is the aspect of the heat of the heart — one cools the heat of the heart of the Sitra Achra , so that the heart does not burn with the desire for money. Rather, on the contrary, one should be happy with one’s portion, until one merits the aspect of “the joy of the melody of the Levites.” For melody and joy are in the aspect of Levi, which is the aspect of Yitzchak, the aspect of the holy “left side,” where song and melody and joy reside — when the hold of the judgments of the Sitra Achra , which are the aspect of the desire for money, is nullified from there, and one merits that one’s heart burns and warms for Hashem, blessed be He, in joy and song and melody, in the aspect of: “My heart and my flesh sing to the living G–d” (Tehillim 84:3) . Segment 70 HE: אות לב וזה בחי' זה בא בחביתו וזה בנרו וזה בפשתנו שתפס התנא בדיני נזיקין ענינים אל ושהם הפכי זה לזה. כי עיקר השלום הוא בין שני הפכים (כמבואר במ"א). כי השי"ת ברא את העולם בכמה וכמה שינויים לאין מספר כגון קור וחום רק וקשה וכו'. וכן בני האדם משונים בדעותיהם מאד כי כמו שהם משונים בצורותיהם כך הם משונים בדעותיהם כ"ש במדרש פ' פנחס, וכל זה בשביל להשיג ולהכיר אותו ית' עי"ז דייקא כיכל השינויים נמשכין מבחי' הצמצומים הנ"ל שהם המדות והספירות שבהם צמצם אלקותו בכמה שכליים נפלאים עד שנתהוו המדות שהם נראים כהפכים זה מזה שזה חסד וזה גבורה וכו' זה דין וזה רחמים וכו'. ומשם נשתלשלו ונתהוו כל העולמות וכל הברואים ומשם נמשכין כל השינוים שיש בהם. ועיקר קיום הבריאה ע"י השלום וההכרעה בין המדות כידוע. וכן בכל הדברים שבעולם שנבראו מד' יסודות ארמ"ע שהם בטבעם הפכיים זה מזה זה קר וזה חם וכו'. ועיקר קיום וחיות כל דבר מדצח"מ כשהיסודות ממוזגים בו במזג השוה בבחי' ההכרעה ושלום בן היסודות כי כשח"ו מתגבר יסוד א' נגד חבירו הוא חורבן הדבר והריסתו. כמ וכן הוא ברוחניות שעיקר כל הצמצומים שעל ידם היה כל הבריאה שהכל כאשר לכל לא היה כ"א כדי להשיג השגות אלקות כנ"ל שא"א לבא להשגת אלקות כ"א כשזוכין לכלול כל הצמצומים יחד להכריע ולתוות השלום ביניהם. כמ ושבלימוד הפשוט בגמפ"ת א"א לחדש שום דבר ולברר הדין כ"א כשיודעין להכריע בין כל הסברות ההפוכות ולתווך השלום בין כל הקשיות והסתירות שאז דייקא נולד החידוש. כי דייקא ע"י שהיה קשה כמה קשיות וסתירות וזכה לבא על סברא לתרך וליישב הכל ולעשות שלום בין כל הסתירות עי"ז נולד החידוש ונתברר הדין לאמיתו, כמ וכן בענין השגות אלקות שהיא פנימיות התורה א"א לבא לשום השגה כ"א כשיודעין להכריע ולייחד כל המדות והשכליים והצמצומים שנראים כהפכיים ח"ו להכריע ביניהם ולכוללם יחד כראוי שאז דייקא באים להשגת אלקות. נמצא שעיקר השגת אלקות הוא ע"י השלום.וע"כ גדול מעלת השלום בין אדם לחבירו כי כ"א מישראל הוא צמצום ושכל מיחוד וע"כ דעתו משונה מחבירו אבל צריכין שיוכללו יחד באהבה שיבואו לידי הכרעה ושלום ואז דייקא ע"י שיוכללו כל השינויי דעות יחד עי"ז דייקא יזכו להשגות אלקות שנמשך ע"י ההכרעה והשלום בין הצמצומים וכנ"ל: EN: Therefore Yitzchak began from where Avraham concluded — which is “Va’yiten” — for the essential thing is to draw the power of the giving of tzedakah of Avraham to cool the heat of the heart that is drawn from the Gevurah of Yitzchak — to nullify from there the anger, the aspect of “by the sweat of your brow you shall eat bread,” and to transform it into joy and melody. This is in the aspect of Yitzchak, who is named for laughter and joy. Therefore he concluded with “Va’yikra” — this is the aspect of the need to “call” and invite the power of tzedakah , which is the aspect of Avraham, into the aspect of the Gevurah of Yitzchak, in order to cool the heat of the heart that burns with the desire for money, which extends from there, as above. And this is the aspect of: “Call out offerings ( n’davos ), proclaim them!” (Amos 4:5) — that one must call the generous spirit ( ruach n’divah ), which is the power of tzedakah , and make it heard to the heart — for “hearing depends on the heart” — until the heart hears and receives the power of tzedakah , in the aspect of “when that spirit descends to the heart, the heart receives it with the joy of the melody of the Levites,” as above. Segment 71 HE: וזהבחי' זה בא בחביתו וזה בא בקורתו וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו שתפס התנא לדוגמא בדיני נזיקין, להורות שכל ההיזיקות באים מהשינויים וההפכים שבעולם כשאין נזהרין להתנהג בהם כראוי, כגון חביות וקורה שהם הפכיים זה לזה כשנפגשין יחד. אבל בודאי שניהם צריכין בעולם. ולפעמים צריכים שניה םיחד כגון שיושבין על הקורה ושותין מהחביות ואז שניהם יחד דייקא עושין צרכי האדם. אבל כשפוגעיןזה בזהואין נזהרין זה מזה והולך אחד נגד חבירו אזי ניזוק אחד מחבירו. וכן בכל הדברים שבעולםלהורות שכל הדברים שבעולם שהם הפכיים זה מזה כולם צריכים להעולם רק שיזהרו להתנהג בהם במזג השוה ואז כ"א מועיל ומסייע לחבירו וע"י כולם יחד באים אל תכלית המכוון בגשמיות וברוחניות. ע"כ צריכין ליזהר מאד שלא ילך אחד נגד חבירו בלי הכרעה ושלום שאז יזיקו זה את זה ויתקלקל המכוון: EN: And from there Yaakov began: “And he called his sons.” And he concluded with “Zos.” For through the power of tzedakah of Avraham, which Yitzchak drew into the heart, etc. — which is the essential completeness of the breaking of the desire for money, until one has transformed the heat of the heart into joy and melody and song, meaning there should be no heat of the Sitra Achra in one’s heart (which is the desire for money, which is the totality of the vanities of this world), but rather one’s heart should warm for Hashem, blessed be He, to give thanks and praise Him, blessed be He, with song and melody, etc. — this is the aspect of “the joy of the melody of the Levites,” as above. And this is also the aspect of “calling” ( k’riah ), in the aspect of: “Give thanks to Hashem, call upon His Name” (Tehillim 105:1) . For all the melodies and songs are the aspect of calling, which is the aspect of a voice, the aspect of drawing. For through calling — when one calls one’s fellow — he is drawn and comes to him, and then one speaks with him. This is the aspect of song and melody, through which one calls and draws Him, blessed be He, to us, and afterwards we speak before Him all our needs. For the essential drawing and connection is through the aspect of melody, which is the “side of Levi,” in the aspect of: “This time my husband will be joined ( yilaveh ) to me” (Genesis 29:34) , as our master, our teacher, and our rabbi, of blessed memory, wrote elsewhere. Segment 72 HE: וזה יבין האדם לכל הדברים שבעולם שצריך להתרחק מאד מאד ממחלוקת ולבלי לבקש קנאה ושנאה על חבירו, אדרבא ישתדל בכל כחו לדון את חבירו לכ"ז. כי לפעמים נדמה להאדם שחבירו מתכוון במעשיו להקניטו מחמת שעושה דברים שהם כנגד ענינו ורצונו ובאמת חבירו לא כוון כלום כנגדו רק הוא עושה דבריו לפי תומו לצורך פרנסתו. ומי שהוא קפדן ונוח לכעוס ח"ו אזי תיכף נוטר שנאה על חבירו מחת שלפי דעתו הוא כנגדו. וכמים הפנים לפנים כוו'. ועאזי גם חבירועומד נגדו עד שנתעורר מחלוקת בין שניהם. ובאמת הוא בחנם כיאל נתהווה המחלוקת כ"א ע"י שלא השתדל כ"א לדון את חבירו לכ"ז שאינו מתכוון לרעתו כלל, רק חתר בדעתו שבודאי כוון להכעיסו מאחר שעושה דברים כנגד רצונו והנהגתו. אע"פ שבאמת חבירו עשה בתמימות לצרכו לא להכעיסו. וזה מרומז במשנה זה בא בחביתו וזה בא בקורתו והזיק חבי תבקורה פטור שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך וכו'. היינו אע"פ שהילוך הקורה הוא כנגד רצון בעל החביות אעפ"כ על בעל החביות לשמור א"ע ואין לו להתרעם על בעל הקורה שהולך עם הקורה בר"ה אע"פ שהוא נגד רצונו כי לזה רשות להוך ולזה רשות להלוך. רק אם עמד בעל החביות לתקן משאו וכו' שאז חייב בעל הקורה וכו' כמבואר במשנה וש"ע. ומזה יכולין להבין בכל הדברים שבעולם שהאדם צריך לרדוף אחר השלום ולדון את חבירו לכף זכות ולא יאמר פלוני יקפח פרנסתו כי לזה רשות לעשות המו"מ ולזה רשות ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, ולעולם יעבור האדם על מדותיו ובזה ינצל מכל מיני היזיקות ומחלוקת. ולא לילך נגד חבירו דייקא כמו שחבירו הולך כנגדו עד שיזיקו זה את זה. ואפילו אם הוא באופן שחבירו יתחייב בדין טוב יותר לברוח מדינא ודיינא וימתין הוא במקומו ויוותר לחבירו שילך תחלה כדי שלא יבא לידי ריב ודין ומחלוקת. כי טוב לסבול איזה מניעות ריווח או איזה הפסד מלבא לידי מחלוקת שיפסיד הרבה יותר בכפלי כפליים. מכ"ש וכ"ש מחלוקת ושנאת חנם בשביל כבוד ונצחון בעלמא שאובד מאה פרנסות בחנם. כי אין העולם מתקיים אלא על השלום כשרז"ל: EN: And this is the aspect of why we say Psukay d’Zimrah before the prayer: for through melody and song, we call and draw Him, blessed be He, to us, and afterwards we can pray before Him all our needs. And so the Sages taught: “A person should always arrange the praise of the Holy One, blessed be He, and afterwards pray.” All the praises are in the aspect of songs and melodies of the Levi’im , who engage in songs and praises of Dovid HaMelech, peace be upon him, which are in the aspect of the ten kinds of melody. Segment 74 HE: אות לג וזה בחי' האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות וא"ל מילי דנזיקין וא"ל מידי דברכות. חסידא זה בחי' אברהם איש החסד שע"י החסד רדף אחר הד' מלכים כי חתך מלכות דקדושה מהד' מלכיות וזכה לד' בנים דקדושה שעל ידם נמשך השגות אלקות כנ"ל בהתו' הנ"ל. וזה החסד זוכין ע"י תוכחה ומוסר כנ"ל שעי"ז נתגלה חסד ואז נקרא חסידא ע"ש החסד שעי"ז חותכין את המלכות ח"ת מהד' מלכיות וזוכין להשגות אלקות עי"ז כנ"ל. וזVו וא"ל ליקיים מילי דנזיקין להכניע מזיקי עלמא שהם עמלק כלליות הד' מלכיות דסט"א שהם בחי חזיר היער בחי' מזיקי עלמא שהחריבו המשכן וביהמ"ק שמשם כל ההשפעות שבעולם. וע"כ הם ארבעה אבו תנזיקין בחי' ארבע מלכיות דסט"א שהם כנגד ארבעה בנים דקדושה שעל ידם נמשך השגות אלקות כנ"ל. וע"כ המס' הקדושה הזאת שמדברת מתוכחה ומוסר נקראת אבות מחמת שע"י התוכחה ומוסר זוכין להשגת אלוקות שנמשך ע"י הצמצומים הנ"ל וכל אלו הצמצומים והשכליים הם בחי' אבו תובנים בחי' שכל עליון ושכל תחתון שהם בחי' אב ובן כידוע. וע"כ צריכן להמשיך אלו ההשגות בזההעולם מאב לבן ממש. כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך. וכתיב ושנתתם לבניך בפרשת היחדו שהואעיקר השגות אלקות. וזהו בחי' כנגד ארבעה בנים דברה תורה. שצריכין להמשיך השגת וידיעת אלקותו יתב' להארבעה בנים שהם בחי' כלל כל הכתות שבעולם. ועל כן נקראת זאת המס' אבות מחמת שעל ידה באין להשגות אלקות שנמשך מאבות לבנים משכליים עליונים לשכליים תחתונים וכנ"ל. וע"כ בזאת המס' דייקא פתח בה וסידר כל השתלשלות קבל תהתורה ממשה ליהושע ומיהושע לזקנים וכו' להורות שזה עיקר תכלית כוונת זאת המס' הק' להמשיך קבלת התורה שהוא השגת אלקות מרב לתלמיד מאב לבן כיהרב בחי' משה הוא בחי' אב כ"ש אבי אבי רכב ישראל וכנ"ל. וזה לעומת זה כי על כן בהסט"א נקראים המזיקי עלמא שהם חכמות חיצוניות בשם אבות. שזהו בחי' ארבעה אבות נזיקין. אבו תמכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן כיוצא בהן. וזה בחי' אבות הטומאה. כיגם בהשכליות חיצוניות שלהם יש אבות ותולדות שמתחילה אמר אחד סברא וחכמה של שקר ואפיקורסות ומשם נמשכו כמה תולדות רעות שהם מזיקין להעולם מאד כידוע למיט שמבין דרכיהם הרעים. וע"כ אבי אבו תהטומאה הוא המת כי הם מסטרא דמותא היפך השגות אלקות ששם עיקר החיים כ"ש באור פני מלך חיים. כי עיקר חכמתינו הקדושה הוא להעלות ולקשר כל הדברים למקור החיים ע"י שאנו הולכין בדרכי אבותינו הקדושים להאמין שכל הדברים מקושרים בחי החיים. כי הוא ברצונו בראם יש מאין והוא מחיה ומקיים את כולם בכל עת ורגע. כ"ש ואתה מחיה את כולם ואתה מושל בכל וכו'. אבל הם רוצים להגביר חכמת הטבע בעולם שעי"ז רוצים לעקור כל הדברים ממקור החיים לפי דעתם הרעה והסכלה. אבל בישראל כתיב ואתם הדברים בה' אלקיכם חיים כולכם היום: EN: Therefore the melody of the Levites is the aspect of “calling,” and with this Yitzchak concluded, for he is in the aspect of “the joy of the melody of the Levites,” as above. And with what Yitzchak concluded, Yaakov began: “And he called his sons” — for through the power of tzedakah that breaks the desire for money until one merits “the joy of the melody of the Levites,” through this one can gather the nefashos . This is the aspect of Yaakov, the aspect of “Zos” — which is Malchus , the totality of the nefashos . Therefore he concluded with “Zos,” and with this Moshe began, and gave through this the Torah, etc., as above. Segment 75 HE: וזוה וא"ל מילי דברכות, זה בחי' השגת אלקות שזוכין ע"י האבות שהם הצדיקי אמת שאומרים לנו תוכחה ומוסר שעל ידם נמשך חסד ומכניעין ומפילין החכמות חיצוניות שהם בחי' ד' מלכיות דסט"א שהם בחי' מזיקי עלמא כנ"ל שזהו בח'י מילי דאבות ומילי דנזיקין שהם תלויים זה בזה וכנ"ל: EN: Blessed is Hashem forever, Amen and Amen. Segment 76 HE: וזהו בחי' מילי דברכות כי ע"י כל זה זוכין להעלות המלכות שהוא ח"ת שע,י זוכין להשגות אלקות שהוא בחי' מילי דברכות לברך ולהודות ולהלל אותו יתב'. כי כל מה שיודעין ומשיגין אותו יתב' יותר מברכין ומשבחין שמו הגדול ביותר. כי זה עיקר תכלית ההשגה לזכות לברך ולהודות ולהלל לשמו הגדול יתב' בבחי' וחסידך יברכוכה. וחסידך זה בחי' הצדיקים אמתיים שזוכין להמשיך החסד שעי"ז חותכין המלכו תמהם וזוכין להשגות אלקות שזהו בחי' אברהם איש החסד כנ"ל הם דייקא יברכוכה כיעיקר כל הברכות וההודאות הם על ידי השגות אלקות. וכמבואר בפסוקים רבים בכל מקום שמברך ומהלל אותו יתב' משדבר שם מהשגתו וידיעתו כ"ש כי אני ידעתי כי גדול ה' וכו'. והולך ומבאר גדולתו יתב' ומסיים בית ישראל ברכו את ה' וכו'. וכן הרבה. וכמבואר בתחילת התורה ימי חנוכה וכו' (בלק"ת סי' ב') שעיקר התכלית לדעת ולהכיר אותו יתב' ולברך ולהודות אותו יתב' כי זה תלוי בזה. וזהו בחי' מילי דברכות שהוא השגות אלקות שזוכין ע"י מיליל דנזיקין ע"י שהכניעו מזיקי עלמא שהם חכמות חיצוניות שזה נעשה ע"י מילי דאבות שהם צדיים אמייתם וכו' כנ"ל. נמצא שכל אלו הג' דברים קשורים יחד בקשר נפלא. והוא דייקא נקרא חסידא ע"ש החסד בחי' אברהם איש החסד וכו': EN: The Daily Prayer mirrors this chain exactly: Korbanos/Ketores = tzedakah (breaking mammon-desire, rectifying Asiyah) → Psukay d’Zimrah = joy of Levite-melody → Birchos Krias Shema = chesed/love → Krias Shema = da’as/mochin → Shemoneh Esrai = the union, nefashos ascend, Torah born → Sim Shalom = the Torah of peace flows → Ashray/U’va l’Tziyon = hashgachah descends as shefa. Segment 79 HE: שייך להר"פ לענין פסח וספירה הנ"ל: אות לד (וע"כ קורין באלו הימים פ' מצורע שהוא בעל לה"ר שחמור מכל העונות מחמת שאינו מסתכל על הטוב וכו'. וזהו סגרו ופסחו. ע"כ שם בפ' הזאת מרומז פגם קרח שחלק על משה שמסר נפשו על הגרוע שבישראל כ"ש ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא ועיקר פגמו הי' בענין השערות היינו כנ"ל): EN: The tzadik’s Torah illuminates even after his passing (like the Menorah at night), and even reaches those in the lowest depths (below 10 tefachim). This is the miracle of Chanukah: oil that should burn only one day burns for eight — because the true tzadik draws from the Torah of the Future (Oraisah d’Atikah), sealing it with the purity of the Kohen Gadol so no foreign thought contaminates it.