חובל בחבירו ב חובל בחבירו ב Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/77 Segment 2 HE: אות א אסור לאדם להכות את חבירו ואם הכהו עובר בלאו וכו' החובל בחבירו חייב בה' דברים וכו': EN: And so it continues now — that whenever some sprouting of the horn of salvation is aroused, whether generally or individually, immediately the opposing side intensifies more and more, like two people fighting, etc., as above. And if one wants to strengthen himself more, they intensify even more and more, etc. — until the heart becomes very bent, as if it were impossible now, G–d forbid, to return and draw close to Hashem, may He be blessed. Segment 3 HE: כתיב ויאמר לרשע למה תכה רעך וכו'. כי איתא בדברי רבינו ז"ל בספר ליקוטי מוהר"ן תנינא (סי' כו) ובס' א"ב החדש באות שין שע"י שכרות מפשיטין הדעת מלבוש החסדים ומלבישו בגבורות חזקות ח"ו, גם איתא שם שמשה רבינו מלובש בכל אבר ואבר בכל א' וא' מישראל ומזכיר את האבר המצוות התלויות בו. וע"י שכרות שוכח את האזהרות של משה רבינו הנ"ל. התלבשות משה באברים הוא בחי' התלבשות הדעת בחסדים ע"ש היטב. והכוונה שם כי כולו חד היינו כי משה הוא הדעת והוא מלובש בהאברים ומזהיר אותם דהיינו שמזהיר ומזכיר את כל אברו אבר המצוות התלויות בו והאברי םהם רמ"ח בחי' אברהם בחי' חסדים, והתלבשות משה בהם זה בחי' התלבשות הדעת בחסדים וע"י השכרות שוכח את אלו האזהרות. נמצא שבחי' משה נסתלק מהאברים ח"ו וזה בחי' שמפשיט את הדעת מהחסדים ואזי נתלבש הדעת ח"ו בגבורות ח"ו וכו' כנ"ל נמצא שהענין הנ" למקושר היטב וכול חד וע"ש היטב: EN: But in the end of all ends, Hashem, may He be blessed, will complete what is His, and will redeem us with a complete redemption — through the merit of the Forefathers, and through the power of the tzaddikay emes and the upright ones who accompany them, who believe in the truth and walk in the path mentioned above: to believe that everything is for good, and to constantly give praise and thanksgiving to Hashem, may He be blessed, with joy, and to strengthen themselves through this to pray and beseech Hashem, may He be blessed, as above. And through this, Hashem, may He be blessed, will save us and deliver us and bring us out from all the troubles and pressures, and will hasten to redeem us with a complete redemption, after which there will be no exile — speedily in our days, Amain , may it be His will. Segment 4 HE: וזהבחי' איסור הכאה להכות את ישראל כי רמ"ח אברים של כ"א וא' מישראל הם בחי' רמ"ח מצוות התורה ומשה רבינו שהוא הדעת מלובש בכל אבר ואבר כנ"ל וכשמכה את חבירו באיזה אבר וע"י ההכאה מתעוררין ומתגברין בו הדמים באותו האבר כי זה טבע ההכאה, גם עיקר ההכאה הוא שעושה בו חבורה והחבורה הוא ע"י הדמים שמתעוררין ויוצאין ממקום למקום נמצא שההכאה הוא התגברות הדמים, בפרט כשחובל בו ומחסר ממנו אבר לגמרי ועי"ז הו פוגם פגם הנ" לשמפשיט את הדעת בחי' משה שמלובש בכל אבר, מלבוש החסדים ומלבישו בגבורות דהיינו התגברות הדמים שמתגברין ומתעוררין ע"י ההכאה והחבלה. כיגם עיקר פגם השכרות הנ"ל הוא ג"כ העיקר ע" יהתגברות הדמים שמתגברין ע"י השכרות עי"ז בעצמו מפשיט הדעת מהחסדים ומלבישו בגבורות חזקות ח"ו דהיינו התבגרות הדמים שהם בחי' גבורות. וזהו בחי' פגם של ההכאה והחבלה שמתגברין הדמים וכו' כנ, לבפרט כשמחסר ממנו אבר ואזי נסתלק הדעת בחי' משה מאות והאבר וע"כ משה רבינו מזהיר ע"ז. וזהו שכתוב ויאמר לרשע למה תכה רעך כי משה דייקא מזהיר ע"ז היינו על הכאה, היינו בכל עת שא' רוצה להכותאת ישראל חבירו אזי משה שהוא מלובש בכל אבר ואבר מישראל הוא צועק ומזהיר ע"ז בבחי' ויאמר לרשע למה תכה רעך שמשה מזהיר ע"ז תמיד כי הוא מלובש בכל אבר ואבר מישראל וכשא' מכה את חבירו באיזה אבר מגיע הפגם להדעת שהוא בחי' משה שמלובש שם באותו האבר כי ע"י ההכאה מכ"ש כשמחסר ממנו האבר לגמרי אז מסתלק משם הדעת בחי' משה ואזי מתלבש ח"ו בגבורות שהם התגברות הדמים שמתגברים ע"י ההכאה וכנ"ל וע"כ משה מזהיר ע"ז תמיד כנ"ל: EN: And therefore there is an obligation upon us to remember the Exodus from Egypt every day, as it is written: “In order that you remember the day you left the land of Egypt, all the days of your life” (Deuteronomy 16:3) . And similarly, at the beginning of the Giving of the Torah, He began: “I am Hashem your G–d who took you out of the land of Egypt” (Exodus 20:2) . And similarly, in most of the commandments, He mentioned the Exodus from Egypt. For now, all our beginning to enter the service of Hashem, each and every day, is through the Exodus from Egypt. For now, praise be to G–d, we have a good beginning — a place from where to begin — since Hashem, may He be blessed, has already completed His salvation through Moshe and brought us out of Egypt with awesome signs. For this we give praise and thanksgiving to Him, may He be blessed, every day, evening and morning — which is the aspect of todah/halachah , through which truth illuminates, etc., until the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos , through which the power of the exile of the nations is nullified, etc., as above, until we merit through this a complete redemption, as above. Segment 5 HE: כי זה העיקר של יציאת מצרים וקבלת התורה כדי להבליע הדם באברים כדי שיתלבש הדעת בחי' משה בחסדים כמובא בכתבים שעיקר יצי"מ הי' בבחי' לידה לזכך הדמים בחי' ה' מיני דמים וכו' ע"ש היינו שיהיו נמתקין הדמים בחי' גבורות לחסדים שזהו בחי' שנבלע הדם באברים שהם בחי' חסדים בחי' רמ"ח מצוות עשה וכו' כנ"ל: EN: And therefore we are obligated to remember the Exodus from Egypt every day, evening and morning, and whoever tells more of the Exodus from Egypt is praiseworthy — for all our beginning now to look forward to salvation still and to draw close to Hashem, may He be blessed, is through the Exodus from Egypt, as above. And from this we learn to understand also in particular the miracles and wonders that Hashem, may He be blessed, does with us in every generation — until even in the most particular details, Hashem, may He be blessed, does many miracles with each and every person, each and every day. For this we thank Him, may He be blessed, every day — which is the aspect of todah , etc., etc., through which each person can draw close to Hashem, may He be blessed, as above. Segment 6 HE: וזהו בחי' משארז"ל על החובל בחבירו שמשלם נזק וכו' ואמרו ששמין אותו כעבד זה רמז על הנ"ל כי עיקר קבלתהתורה תלויה ביציאת מצרים דייקא כ"ש אצל כמה מצוות יציאת מצרים וכ"ש בהתחלת היו"ד הדברות שהם כלל התורה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. כי עיקר קבלת התורה להכניע בחי' עבדות שהוא בחי' זוהמת הנחש בחי' חם כנען עבד עבדים כמובא וע"כ לא הי' אפשר לקבל התורה כ"א אחר יציאת מצרים מבית עבדים. ואז זכינו לקבלת התורה שהיא בחי' חירות כ"ש חרות על הלוחות וארז"ל אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכו' כי ע"י קבלת התורה פסקה זוהמתן זוהמת הנחש ואז יצאו לגמרי מביי' עבדות מצרים וקיבלו התורה שכלולה מרמ"ח מצוות וכו' כנגד רמ"ח אברים, וכל אבר ואבר על ידי המצוה המיוחדת לאותו האבר עי"ז יוצא מעבדות לחירות דהיינו שנפסק ממנו הזוהמא שהוא בחי' עבדות וזוכה לחירות שהוא בחי' התורה כנ"ל: EN: And therefore we say every day, before the prayer of Shemoneh Esrai : “True and firm” ( Emes v’Yatziv ) in the morning, and “True and faithful” ( Emes v’Emunah ) in the evening — where we tell and give thanks to Him, may He be blessed, for the miracles of the Exodus from Egypt and for the miracles and wonders of every generation, as we say: “You are the help of our fathers,” etc., “a shield and savior for them and for their children after them in every generation.” For it is precisely through giving thanks to Him, may He be blessed, for all the miracles, etc., as above, that precisely through this we are able to enter into prayer — to pray and to beseech before Him, may He be blessed, as above. And therefore on Shabbos we add Nishmas , which is a wondrous praise and thanksgiving — for the essential inclusion of all the pe’ulos mishtanos within the achdus ha’pashut is through the holiness of the holy Shabbos, which one merits through hoda’ah , as above. Therefore we say then the wondrous praise and thanksgiving, which is “The soul of all living shall bless,” etc. Segment 7 HE: וע"כ לא יצאו ישראל ממצרים עד שהי' ששים רבוא נפשות כנגד ששים רבוא אותיות התורה. כי התורה היא בחי' קומת אדם בבחי' זאת התורה אדם וכ"ש בתיקונים באורייתא אית רישא ועיינין ואברין וגופא וכו' הכי אית בישראל וכו' וכל זמן שלא נשלמו ישראל עד שדשים רבוא לא נשתלם בחי' קומת אדם דקדושה שהוא בחי' התורה וע"כ לא יכלו עדיין לצאת מעבדות לחירות כי א"א לצאת מעבדות לחירות דהיינו להכניע זוהמת הנחש כ"א כשנשלם בחי' קומת אדם שהוא בחי' התורה שעל ידה דייקא יוצאין מעבדות לחירות כנ"ל. כי במצרים לא נזדככו הדמים עדיין עד שיצאו כמובא וזה עיקר בח'י העבדות ע"י תגבורת הדמים שזהו עיקר הגלות והעבדות בבחי' מ"ש בתיקונים לענין הנשמה וכד גלת בכבד איתמר בה תכבד העבודה וכו' והכבד מלא דם כי עיקר העבדות בחי' תכבד עבודה שהוא בחי' זוהמת הנחש הוא בחי' דמים טמאים בחי' דם נדות שפרסה חוה ע"י אכילת עץ הדעת כשרז"ל. וע"י התורה שהיא רמ"ח מצות כנגד אברים של אדם עי"ז נבלע הדם באברים ואז ימתלבש הדעת בחי' משה בחסדים שהם בחי' אברים שעל ידו הי' עיקר הגאולה ואזי נגאלין ויוצאין מעבדות לחירות כנ"ל. וע"כ כשא' חובל בחבירו ומחסר ממנו אבר ועי"ז מפשיט הדעת מאותו האבר ומתגברין הדמים ח"ו ע"י החבלה שהם בחי' גבורות ואזי כשמחסר ממנו איזה אבר ומסתלק הדעת משם ח"ו, אזי חוזר ומתגבר ח"ו בחי' עבודת מצרים מאחר שחסר ממנו אבר שזהו כאלו חסר ממנו מצוה א' כי בכל אבר מלובש משה ומזהיר על המצוה השייכה לאותו אבר וכשחסר האבר מסתלק הדעת משם וכאלו חסר ממנו מצוה, ואזי אין בו שלימות קומת אדם שהוא בחי' התורה שכלולה מרמ"ח אברים כנ"ל. וכשאין אבריו בבחי' שלימות קומת אדם בבחי' התורה כנ"ל אזי חוזר ח"ו בחי' העבדות כי אין העבדות נכנע אלא ע"י רמ"ח מצוות התורה שהם בחי' אדם כנ"ל וע"כ שמין אותו כעבד, כעבד דייקא כנ"ל. וזהו כל אשר בו מום לא יקרב כי חסר ממנו אבר חסר ממנו מצוה א' מהתורה היינו הארת הדעת הנ"ל בחי'משה שמלובש בכל אבר וע"כ אין בו שלימות להתקרב לה' לעבוד עבודתו תמה. כי עיקר עבודת הקרבנות להכניע רוח הבהמיות שהוא בחי' זוהמת הנחש בחי' עבדות. כי עבד דומה לבהמה כשרז"ל כי בכמה מקומות הקישן הכתוב עבדך ואמתך וכל בהמתך וכ"ש עפם החמור עם הדומה לחמור. וע"י הקרבנות מעלין מבהמה לאדם שזהו עיקר הקרבן כמובא במ"א. ועיקר העבודה בכהנים שהם בחי' דעת בבחי' (מלאכי ב') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו'. ועיקר קדושת הכהנים הם ע"י משה שהוא הכהן הראשון ששימש בז' ימי המלואים כ"ש (תהלים צ"ט) משה ואהרן בכהניו, והוא משה את אהרן הכהן הראשון ובניו בקדושת כהונה לעבוד עבודה. כי משה הוא הדעת שעל ידו עיקר העבודה להעלות מבההמ לאדם שהוא בחי' דעת, כי משה הקים א תהמשכן והי' יודע לאעלא שייפא בשייפא כי המשכן הוא בחי' קומת אדם כמובן בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ב'), וע"כ כל אשר בו מום ואזי אין מתלבש. באותו אבר אסור לו לעשות עבודת הכהונה כי אינו יכול לעלות מבהמה מבחי' עבדות לבחי' אדם. וע"כ נקראין מעשה הקרבנות בשם עבודה כי על ידם מכניעים בחי' עבדות וזוכין לבחי' אדם בחי' דעת שהוא היפך העבדות שהוא בחי' בהמיות זוהמת הנחש רוח שטות כי זה עיקר הקרבן לכפר על החטא הבא מרוח שטות שהוא מעשה בהמה ולעלות לבחי' דעת בחי' אדם כנ"ל: EN: And this is the aspect of the entire Book of Tehillim, which was composed by Dovid HaMelech, peace be upon him, who is the aspect of Mashiach, through whom the complete redemption will come. It consists of five books corresponding to the Five Books of Torah. For the essential fulfillment of the Torah is through the aspect of Tehillim, which is the aspect of todah/hoda’ah — through which one draws close to Hashem, may He be blessed, and fulfills the Torah, as above. And therefore Moshe concluded with: “Fortunate are you, Israel” (Deuteronomy 33:29) , and with this Dovid opened: “Fortunate is the man” (Tehillim 1:1) , as is brought in Midrash Rabbah on Parshas Vayechi and Parshas V’Zos HaBerachah . For Moshe toiled greatly until he found the beginning — for he was the first redeemer, and it was very difficult to find this path of todah and hoda’ah , because no redemption had yet preceded him, and from the time that the children of Israel began to be a nation, they immediately went down into the Egyptian exile. Therefore the mission was indeed very difficult in his eyes. But now that He has already taken us out of Egypt and given us the Torah and wondrously bestowed His kindness upon us so greatly, praise be to G–d, we have what to give thanks for — through which we can draw close to Hashem, may He be blessed, as above. Segment 8 HE: וזה בחי' ה' דברים שמשלם החובל בחבירו כנגד ה' מניי דמים הנ"ל. כי ע"י החבלה פוגם בהדמים כנ"ל וע"כ צריך לשלם לו ה' מיני דמים דהיינו נזק וצער וכו' כי דמים תרתי משמע. וע"י התשלומין ה' דמים הנ"ל חוזר ומתקן וממתיק ה' מיני דמים הנ"ל וחוזרין הדמים ונבלעין באברים. ונתלבש הדעת בחסדים היינו באברים שהם בחי' חסדים כי הדמים שהם הגבורות נמתקין וכו' כנ"ל. ואזי הדעת זך וצח בבחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא וכו': בילא"ו: EN: And therefore Moshe concluded with “Fortunate are you, Israel; who is like you, a people saved by Hashem!” etc. — to instruct them that they must always praise and give thanks to Hashem, may He be blessed, for the pleasantness of their lot, and to say every day with joy: “Fortunate are we! How good is our portion, how pleasant is our lot!” etc. And with that which Moshe concluded, Dovid opened the Book of Tehillim: “Fortunate is the man,” etc. — and he composed all the chapters of Tehillim upon this — to instill in us this path, to always begin from the aspect of Tehillim, to give thanks and praise to Hashem, may He be blessed, for all the kindnesses, etc., as above — through which comes the essential drawing close to Hashem, may He be blessed, through which the redemption will come, as above.